https://www.pundak.net/api.php?action=feedcontributions&feedformat=atom&user=Bracha 2026-05-10T11:13:58Z תרומות המשתמש MediaWiki 1.35.8 https://www.pundak.net/index.php?title=%D7%A4%D7%92%D7%96_%D7%A4%D7%92%D7%A2_%D7%91%D7%9E%D7%A9%D7%90%D7%99%D7%AA&diff=1721 2025-03-21T07:29:58Z

<p>Bracha: /* פגש פגע במשאית */</p> <hr /> <div>[[File:Daf+yehoo.jpg|שמאל|ממוזער|400px|דפנה ויהודה מיד אחרי הנישואין - 1960]]<br /> <br /> &lt;br&gt;<br /> === פגש פגע במשאית ===<br /> &lt;br&gt;<br /> כתבה של דפנה מן שפורסמה בעלון 593 שך אשדות יעקב משנת 1978 &lt;br&gt;&lt;br&gt;<br /> במקלט שלנו 'גרו' ילדי כתות א' (דרורה זקצר וחברותיה) ב' (חדוה מלמוד, אסף ועוד) ג' (חגית גור, רותי גלעד והיתר). כל ה'גדולים' (כתה ד' ומעלה – מיכאל לוי וחבריו), 'גרו' בתעלות.&lt;br&gt;<br /> <br /> בהפסקות, בין הפגזה להפגזה היינו מבלים במשחקים ובקליטת שמועות על מהלך המלחמה, מהילדים הגדולים.&lt;br&gt;<br /> <br /> שני אירועים מעניינים זכורים לי מאז.&lt;br&gt;<br /> <br /> <br /> ראשון – השיר שחיבר בועז ערפלי, לפי המנגינה, 'אוי טוב לי, טוב לי, בקבוק מולטוב לי' והפזמון שלו היה: הוי, רע לי, רע לי, כזאת עוד לא קרה לי, לשמוע הפצצות אפילו עד חצות' ואחד הבתים שלו דיבר על 'גבורת המורים':<br /> <br /> 'עקיבא הפחדן, בחפירה ישב למעלה לא הופיע, ראשו בכר תחב'.&lt;br&gt;<br /> <br /> זה היה ההמנון שלנו והיינו שרים את זה כל הזמן, והרגשנו את עצמנו נורא גיבורים וחזקים, כששרנו את זה.&lt;br&gt;<br /> <br /> <br /> <br /> באחת ההפסקות לימדה אותנו מטילדה קורדובה, המורה של כתה ג', וכידוע לא הצטיינה בשמיעה אבסולוטית, את המשחק 'גולם במעגל'. תוך שירה והתלהבות, בעוד מטילדה שרה שמענו את זימזומי המטוס... ובהיותנו מאומנים, - זינקנו מיד למקלט, בלי לחכות לקול אזעקה, ומטילדה המשיכה לשיר, להנאתה, בחוץ...&lt;br&gt;<br /> <br /> <br /> <br /> כל לילה היו לנו אורחים במקלט. בלילה הראשון אירחנו את ילדי נהריים (תל-אור) שפונו משם אותו לילה. בלילה השני, מסתבר שילדי כתות ד-ה – 'הגיבורים', היה להם קשה להרדם לקול ההפצצות ובאו לישון אצלנו במקלט. ועד כמה שזכור לי, את הלילה השלישי כבר בילינו בחיפה, וזהו סיפור בפני עצמו.&lt;br&gt;<br /> <br /> <br /> <br /> בצהרי יום אחד, הודיעו לנו שמפנים אותנו לחיפה. נסענו במשאית, בדרך משונה, שהתחילה באזור מנחמיה, עברה דרך עבודיה, שהיתה כבר הרוסה, ועדיין היו מוטלות שם גופות ערבים ומשם עלינו במעלה ליבניאל. תוך כדי הנסיעה, כנראה, שהתגלינו לתותחנים הסורים בתל-קאסר (תל קציר של היום) ופגז פגע בגלגל של המשאית שלנו. כשירדנו התגלתה לפניי תמונה זו: שרה לוי – המטפלת של כתה ג', שוכבת מחזיקה ומנסה לעצור את הדם של מוישל'ה לביא ז&quot;ל, המורה שלנו – בלה – פצועה ועוד כמה ילדים שותתים דם, והפגזים ממשיכים להתפוצץ סביבנו. הייתי בטוחה שזה במרחק מטר אחד מאיתנו, ושהפגז הבא יפגע בנו.&lt;br&gt;<br /> <br /> <br /> <br /> הגיעה משאית שפינתה רק את הפצועים, ועוד הרבה שנים צחקנו על תלמה, שרק מאוחר יותר גילתה שנפצעה ברגל, וכך גם הפסידה את משאית הפצועים ונאלצה ללכת ברגל, איתנו, את כל העליה ליבניאל, בצהרי יום מאי חם, כשהרחשים מזמזמים מסביב, אחת הילדות צורחת בהיסטריה וזוכה לחבטות מהירות מהמטפלת. מכל הצדדים צעקות: שפרה, אני צריך פיפי.. פה גילה שיפרה (קולקובסקי ז&quot;ל) רעיון מזהיר, והודיעה שבשעת מלחמה, עושים במכנסיים, ואכן, הוראה זו בוצעה מיד...&lt;br&gt;<br /> <br /> <br /> <br /> כהשתרר שקט בהפגזה וראינו את אשדות מרחוק אמרה אחת הילדות ברצינות: 'ילדים, בואו נגיד שלום לאשדות כי לא נראה אותה יותר!' וכולנו הסתובבנו, והרגשנו עצמנו נורא מבוגרים ורציניים, ובקול הולם אמרנו: 'שלום, אשדות, יותר לא נראה אותך, כי עוד מעט נמות'...&lt;br&gt;<br /> <br /> <br /> <br /> את הלילה בילינו בביה&quot;ס בחיפה, שהיתה לו חצר בטון מגודרת. ועם בוקר, באו תושבי חיפה לראות את הפליטים מעמק הירדן, וזאת אחת ההרגשות הכי גרועות והעצובות שזכורות לי בימי חיי.&lt;br&gt;</div>

Bracha https://www.pundak.net/index.php?title=%D7%A4%D7%92%D7%96_%D7%A4%D7%92%D7%A2_%D7%91%D7%9E%D7%A9%D7%90%D7%99%D7%AA&diff=1720 2025-03-21T07:28:59Z

<p>Bracha: יצירת דף עם התוכן &quot;דפנה ויהודה מיד אחרי הנישואין - 1960 &lt;br&gt; === פגש פגע במשאית === &lt;br&gt; כ...&quot;</p> <hr /> <div>[[File:Daf+yehoo.jpg|שמאל|ממוזער|400px|דפנה ויהודה מיד אחרי הנישואין - 1960]]<br /> <br /> &lt;br&gt;<br /> === פגש פגע במשאית ===<br /> &lt;br&gt;<br /> כתבה של דפנה מן שפורסמה בעלון 593 משנת 1978 &lt;br&gt;&lt;br&gt;<br /> במקלט שלנו 'גרו' ילדי כתות א' (דרורה זקצר וחברותיה) ב' (חדוה מלמוד, אסף ועוד) ג' (חגית גור, רותי גלעד והיתר). כל ה'גדולים' (כתה ד' ומעלה – מיכאל לוי וחבריו), 'גרו' בתעלות.&lt;br&gt;<br /> <br /> בהפסקות, בין הפגזה להפגזה היינו מבלים במשחקים ובקליטת שמועות על מהלך המלחמה, מהילדים הגדולים.&lt;br&gt;<br /> <br /> שני אירועים מעניינים זכורים לי מאז.&lt;br&gt;&lt;br&gt;<br /> <br /> <br /> <br /> ראשון – השיר שחיבר בועז ערפלי, לפי המנגינה, 'אוי טוב לי, טוב לי, בקבוק מולטוב לי' והפזמון שלו היה: הוי, רע לי, רע לי, כזאת עוד לא קרה לי, לשמוע הפצצות אפילו עד חצות' ואחד הבתים שלו דיבר על 'גבורת המורים':<br /> <br /> 'עקיבא הפחדן, בחפירה ישב למעלה לא הופיע, ראשו בכר תחב'.&lt;br&gt;<br /> <br /> זה היה ההמנון שלנו והיינו שרים את זה כל הזמן, והרגשנו את עצמנו נורא גיבורים וחזקים, כששרנו את זה.&lt;br&gt;<br /> <br /> <br /> <br /> באחת ההפסקות לימדה אותנו מטילדה קורדובה, המורה של כתה ג', וכידוע לא הצטיינה בשמיעה אבסולוטית, את המשחק 'גולם במעגל'. תוך שירה והתלהבות, בעוד מטילדה שרה שמענו את זימזומי המטוס... ובהיותנו מאומנים, - זינקנו מיד למקלט, בלי לחכות לקול אזעקה, ומטילדה המשיכה לשיר, להנאתה, בחוץ...&lt;br&gt;<br /> <br /> <br /> <br /> כל לילה היו לנו אורחים במקלט. בלילה הראשון אירחנו את ילדי נהריים (תל-אור) שפונו משם אותו לילה. בלילה השני, מסתבר שילדי כתות ד-ה – 'הגיבורים', היה להם קשה להרדם לקול ההפצצות ובאו לישון אצלנו במקלט. ועד כמה שזכור לי, את הלילה השלישי כבר בילינו בחיפה, וזהו סיפור בפני עצמו.&lt;br&gt;<br /> <br /> <br /> <br /> בצהרי יום אחד, הודיעו לנו שמפנים אותנו לחיפה. נסענו במשאית, בדרך משונה, שהתחילה באזור מנחמיה, עברה דרך עבודיה, שהיתה כבר הרוסה, ועדיין היו מוטלות שם גופות ערבים ומשם עלינו במעלה ליבניאל. תוך כדי הנסיעה, כנראה, שהתגלינו לתותחנים הסורים בתל-קאסר (תל קציר של היום) ופגז פגע בגלגל של המשאית שלנו. כשירדנו התגלתה לפניי תמונה זו: שרה לוי – המטפלת של כתה ג', שוכבת מחזיקה ומנסה לעצור את הדם של מוישל'ה לביא ז&quot;ל, המורה שלנו – בלה – פצועה ועוד כמה ילדים שותתים דם, והפגזים ממשיכים להתפוצץ סביבנו. הייתי בטוחה שזה במרחק מטר אחד מאיתנו, ושהפגז הבא יפגע בנו.&lt;br&gt;<br /> <br /> <br /> <br /> הגיעה משאית שפינתה רק את הפצועים, ועוד הרבה שנים צחקנו על תלמה, שרק מאוחר יותר גילתה שנפצעה ברגל, וכך גם הפסידה את משאית הפצועים ונאלצה ללכת ברגל, איתנו, את כל העליה ליבניאל, בצהרי יום מאי חם, כשהרחשים מזמזמים מסביב, אחת הילדות צורחת בהיסטריה וזוכה לחבטות מהירות מהמטפלת. מכל הצדדים צעקות: שפרה, אני צריך פיפי.. פה גילה שיפרה (קולקובסקי ז&quot;ל) רעיון מזהיר, והודיעה שבשעת מלחמה, עושים במכנסיים, ואכן, הוראה זו בוצעה מיד...&lt;br&gt;<br /> <br /> <br /> <br /> כהשתרר שקט בהפגזה וראינו את אשדות מרחוק אמרה אחת הילדות ברצינות: 'ילדים, בואו נגיד שלום לאשדות כי לא נראה אותה יותר!' וכולנו הסתובבנו, והרגשנו עצמנו נורא מבוגרים ורציניים, ובקול הולם אמרנו: 'שלום, אשדות, יותר לא נראה אותך, כי עוד מעט נמות'...&lt;br&gt;<br /> <br /> <br /> <br /> את הלילה בילינו בביה&quot;ס בחיפה, שהיתה לו חצר בטון מגודרת. ועם בוקר, באו תושבי חיפה לראות את הפליטים מעמק הירדן, וזאת אחת ההרגשות הכי גרועות והעצובות שזכורות לי בימי חיי.&lt;br&gt;</div>

Bracha https://www.pundak.net/index.php?title=%D7%93%D7%A4%D7%A0%D7%94_%D7%9E%D7%9F&diff=1719 2025-03-21T07:24:19Z

<p>Bracha: </p> <hr /> <div>[[File:Daf+yehoo.jpg|שמאל|ממוזער|400px|דפנה ויהודה מיד אחרי הנישואין - 1960]]<br /> [[File:Zdm.jpg|שמאל|ממוזער|400px|צילה, דפנה ומנחם ביולי 1945 באשדות יעקב]]<br /> <br /> &lt;br&gt;<br /> &lt;p style=&quot;font-size:20px; &quot;&gt; <br /> '''דפנה מן''' - נולדה ב- 1940 בקיבוץ אשדות יעקב בת ל[[צילה ברו]] ו[[ישעיהו פונדק]]. נישאה ל[[יהודה מן]] ב- 1960 אמם של [[רנית ים]], [[אחיק מן]], [[ערן מן]] ו[[דן מן]]<br /> <br /> =שמונים שנות חיים וששים שנות נישואין=<br /> &lt;p style=&quot;font-size:20px; &quot;&gt; <br /> מהיכן נתחיל את סיפורנו?<br /> &lt;br&gt;<br /> מ[[ורבה]] של סבתא צילה? ותחנת הקמח של אביה שלמה?<br /> או מ[[סימיאטיץ']] של סבא ישעיהו עם הבית והקורה הכחולה והשדרה שבסופה 2 אריות?<br /> &lt;br&gt;<br /> <br /> מ[[דרוהוביץ']], עם בית הכנסת היפהפה, שבה גדלה סבתא צילקה.<br /> &lt;br&gt;<br /> או טורקה של משפחת מונטג וסבא משה עם הבית ליד הנהר וגשר הרכבת שעובר מעל היבלונקה שנשפך לסטריי.<br /> &lt;br&gt;&lt;br&gt;<br /> או כמו באגדות, יום אחד בשנת תשי'ט, 1958 למינינם, צנח יהודה לבית מן אל ידיה של דפנה לבית פונדק.<br /> &lt;br&gt;<br /> ויראו כי טוב, לא עברה שנה וקצת כאילו, וההזמנות לחתונה נשלחו אפילו. <br /> &lt;br&gt;<br /> אמרה אהובה בקול &quot;הזמנות? איזה בורגנות, אולי תכתבו גם &quot;עם בחירת ליבו!&quot; ענה משה בקול מפויס – זה אצלי בדפוס יודפס. אמר – עשה. <br /> &lt;br&gt;<br /> ההזמנות נשלחו לכל עבר (פרט לדודה יוכבד בחיפה). והשמחה הייתה רבה, הגיעה שעת החתונה.<br /> &lt;br&gt;<br /> אז איפוא, איפוא, איפוא התמונות מהחתונה? &quot;המטפלת לא אמרה והצלם לא נקרא!&quot; <br /> &lt;br&gt;<br /> התמונות הקרובות ביותר צולמו על ידי צבי מגר של דודה מרים. וכך אמרה דודה מרים לסבתא צילה: &quot;את יודעת איזה אוצר אנחנו נותנים לכם?&quot; וזו מיהרה להשיב: &quot;ואת יודעת איזה אוצר יש לנו!&quot;.<br /> &lt;br&gt;<br /> רק אבא ישעיהו חרש ליהודה השיח: &quot;לשמור עליה תבטיח?&quot; והוא הבטיח! אכן קיים ומקיים עד היום הזה.<br /> &lt;br&gt;<br /> [[File:Dro.png|שמאל|ממוזער|500px|משפחת מן בעת מסע שורשים באוקרינה לעירות ההורים/סבים - 2019]]<br /> &lt;br&gt;<br /> &lt;p style=&quot;font-size:20px; &quot;&gt; <br /> הוא בליבי - מי שהיא אמרה זאת טוב ממני היא רחל המשוררת &quot;בגני נטעתיך&quot;: &lt;br&gt;<br /> בגני נטעתיך&lt;br&gt;<br /> בגני המוצנע- בליבי&lt;br&gt;<br /> השתרגו פואורותיך&lt;br&gt;<br /> ועמקו שורשיך בי.&lt;br&gt;<br /> ומשחר עד לילה&lt;br&gt;<br /> לא ישקוט לא ירגיע הגן-&lt;br&gt;<br /> זה אתה בו, אתה בו&lt;br&gt;<br /> באלפי ציפוריך רן.&lt;br&gt;<br /> &lt;br&gt;&lt;br&gt;<br /> <br /> [[File:Children.jpg|שמאל|ממוזער|500px|ארבעת בני משפחת מן: רנית, אחיק, ערן ודן, קצת אחרי לידת דן - 1978]]<br /> <br /> =המעבר למרחביה ובניית המשפחה=<br /> &lt;p style=&quot;font-size:20px; &quot;&gt; <br /> שנה עבד יהודה למען דפנה באשדות יעקב איחוד, ואז בבכי ודמעות - של החברות של צילה - היא עברה מרצונה החופשי למשק מרחביה – מעוז השומר הצעיר.&lt;br&gt;<br /> ושוב אהובה בקול ענות: &quot;את יודעת שכאן זאת קולקטיביות רעיונית ונעשה את מה שיערי יגיד?&quot; וסבא משה בחיוך דאג שיהיה לי בכל בוקר עיתון &quot;דבר&quot;.&lt;br&gt;<br /> מי שאת המצב הצילה ובנבכי מרחביה דרכי פילסה והובילה הייתה דינה. בשקט, בחיוך ובלי בעיות. וכך החל השבט להיבנות.&lt;br&gt;<br /> אז החלטנו להתרכז בעיקר העיקרים, דור ההמשך.&lt;br&gt;<br /> ואכן הגיע הרגע, שהוא ייצא אל האור, רגע הלידה:&lt;br&gt;<br /> מה אגיד זה היה נורא, &quot;סדום ועמורה&quot; וכאב שבולע את הכל! ופתאום הכל נגמר ורק בכי דק של תינוקת &quot;אפרסקית&quot; – ואושר גדול! יש לנו רנית. &lt;br&gt;&lt;br&gt;<br /> אחרי רנית נוסף אחיק, הוא לקח 10 ימים נוספים לתכנון, לפני הלידה, והדגים ביצוע מושלם ותוך 20 דקות הגיח לאוויר העולם. תינוק יפה גדול ואין בו מתום... אבל – התינוק כתום! חייבים להחליף לו את הדם. אנו חווים את עולם החרדות, הפחד והדאגה.<br /> אך הוא משנה לשנה כוחו עולה וגדל עד לפרס ביטחון ישראל הגיע בגיל 25. ומאז הוא ממשיך לעשות חיל.&lt;br&gt;&lt;br&gt;<br /> [[File:Yam.jpg|שמאל|ממוזער|400px|בני משפחת ים: רנית, פרח, גור ונתי - 2000]]<br /> &lt;p style=&quot;font-size:20px; &quot;&gt; <br /> ערן, מהרגע שנוצר, למד ושינן עם אבא ואמא, שמות עצמות, סוגי התעמלות, ומרעין בישין, לא עלינו. כל זאת בקורס לפיזיותרפיה. וכאשר סוף סוף היה מוכן לבחינת סיום הפיזיותרפיה - הוחלט להוציאו לאוויר העולם. דבר שבהחלט לא היה לרוחו והוא נלחם בו ככל יכולתו, בעזרת סלטות תוך רחמיות. אבל, הרופאים ניצחו והוא נולד, קטן, עקשן וערן. יותר הוא לא ויתר, הוא תמיד במצב &quot;היכון&quot;, נשען על הידיים כשראשו סוקר מאין יבוא האוכל. האחיות החליטו &quot;גאון&quot;! והן ידעו מה שהן אומרות. כפי שנראה זאת בהמשך.&lt;br&gt;&lt;br&gt;<br /> דן – כשמו, נולד קטן, (תמונה) 1800 גרם על 34 ס&quot;מ. אבל לקח ברצינות את האיחולים &quot;זה הקטן גדול יהיה&quot;. וצמח וצמח וצמח עד שעבר את כל אחיו והיתמר לגובה של 1.88 מ'. כך הוא ממשיך בשקט ובחריצות לצמוח, להשכיל להתמודד ולגדל בית אוהב.<br /> &lt;br&gt;&lt;br&gt;<br /> <br /> =ילדים, בני-זוג ונכדים=<br /> &lt;p style=&quot;font-size:20px; &quot;&gt; <br /> זמנים רבים עברו ומעשים רבים עשינו, הרבנו בטיולים מלאנו תפקידים, עברנו שתי מלחמות. אך מכל כולם אנחנו הכי גאים ומאושרים בילדינו, בני זוגם ונכדינו. &lt;br&gt;<br /> נזכירם לטוב בקיצור בנוסח ספר דברי הימים: <br /> &lt;br&gt;&lt;br&gt;<br /> [[File:Achi.jpg|שמאל|ממוזער|700px|אחיק, תמר, אילת ואורי - 2020]]<br /> &lt;p style=&quot;font-size:20px; &quot;&gt; <br /> ראשונה וראשית בכורתנו רנית, חכמה ייחודית, מכילה עד בלי קץ ובעדינות ותבונה ,ללא לאות, תעוץ ותייעץ. ורנית הביאה את נתנאל ים והם הביאו לעולם את גור הסקרן והחכם, ואת פרח החיננית, המשימתית והאומנית. ואז נפרדו דרכיהם. <br /> &lt;br&gt;<br /> וגור הביא את עדן והם מאושרים ביחד שלהם. ורנית הביאה את מנחם החייכן והטיילן והמעשה נשלם.&lt;br&gt;&lt;br&gt;<br /> [[File:Eran.jpg|שמאל|ממוזער|600px|ערן, טל, אמיר, ניצן ודורון - 2006]]<br /> &lt;p style=&quot;font-size:20px; &quot;&gt; <br /> ואחיק – הוא אחיהו, שנקרא כך ע&quot;ש אחי מנחם ובשמו כל געגועי, אחיק, בשקט ורוחב לב ביעלות ויצירתיות עד אין קץ, לקח את תמר לבית סמילנסקי לו לאישה – יפת תואר, חכמה, מקורית ומדהימה והם ילדו את אורי האהוב ואיילת המקסימה.&lt;br&gt;&lt;br&gt;<br /> אחריהם ערן שמינקות שוייך לחכמים שראשם בעננים, אבל הכי ידוע ש&quot;עננים&quot; היום זהו השיא! ובינהם ראשו נישא.&lt;br&gt;<br /> הוא הביא את טל לבית אלון – בעלת חשיבה מקורית מעבר לכל דמיון. כי האדם הוא העיקר ורוחו ערך עליון. &lt;br&gt;<br /> והם ילדו את אמיר הזוהר והמהיר, את ניצן העוטפת בחומה את כל סובביה, ואת דורון שהוא שי אמיתי.&lt;br&gt;&lt;br&gt;<br /> ודן חיפש ומצא את נויה היפה, זריזת המחשבה, היעילה במבצעות, שמספיקה לרוץ ולקפוץ ולגדל: את אייל ואופיר – קסם בלתי נגמר, ואלון – שחמידות ומתיקות הם שמו הנוסף. &lt;br&gt;<br /> ולנו נשאר רק להודות ולהלל על כל אלה.<br /> [[File:Dan.jpg|מרכז|ממוזער|600px|דן, נויה, אייל, אופיר ואלון - 2019]]<br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> [[File:Ranit.jpg|שמאל|ממוזער|500px|רנית בין שני הוריה יהודה ודפנה מן, ביום ההולדת שמונים של דפנה - 2020 ]]<br /> &lt;p dir=&quot;rtl&quot;; style=&quot;font-size:20px; color:black&quot;&gt;<br /> <br /> = ברכת הפרחים לששים שנות נישואין =<br /> &lt;p dir=&quot;rtl&quot;; style=&quot;font-size:20px; color:black&quot;&gt;<br /> &lt;BR&gt;<br /> כתבה [[רנית מן]] ים<br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;&lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> לכל פרח יש משמעות מסוימת לפי הספר 'שפת הפרחים' (משמעות זו מופיעה בסוגריים בהמשך הטקסט), שהיא שפה מאד מדוברת במקומותינו... אתחיל בשיר מתוך ספר שירים שאמא כתבה לי ליום הולדת 5.<br /> [[File:Sun.jpg|שמאל|ממוזער|700px|חרציות ]]<br /> &lt;p dir=&quot;rtl&quot;; style=&quot;font-size:20px; color:black&quot;&gt;<br /> &lt;B&gt;זר חרציות &lt;/B&gt; (אמת)&lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> כשאמא ישנה, באתי בסוד&lt;BR&gt;<br /> ובחדר הכנתי הפתעה שכזאת,&lt;BR&gt;<br /> קטפתי חרציות בשתי הידיים&lt;BR&gt;<br /> והכנסתי לצנצנת של יבלו בלי מים,&lt;BR&gt;<br /> אחר ברחתי, ויצאתי חרש, חרש, &lt;BR&gt;<br /> אתם יודעים שחרציות הן חתיכות מהשמש&lt;BR&gt;<br /> הנופלות למטה עם גשם רטוב&lt;BR&gt;<br /> שלאדמה לא יהיה כל כך קר ועצוב&lt;BR&gt;<br /> וכל חרצית פורחת כמו שמש חמה&lt;BR&gt;<br /> שיהיה יפה ונעים לאמא אדמה&lt;BR&gt;<br /> אמא לי ספרה זאת בחורף מזמן&lt;BR&gt;<br /> כשהייתי עוד קטנה, אפילו לא בגן,&lt;BR&gt;<br /> כי אמא אוהבת שמש וקיץ&lt;BR&gt;<br /> אז הכנתי לה סוד, הרבה שמשות במים.&lt;BR&gt;<br /> 1966&lt;BR&gt;<br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> [[File:Wheat.jpg|שמאל|ממוזער|700px|חיטה]]<br /> &lt;p dir=&quot;rtl&quot;; style=&quot;font-size:20px; color:black&quot;&gt;<br /> &lt;B&gt;חיטה &lt;/B&gt; &lt;BR&gt;<br /> בחורף אבא שמח ושר, אמא צוחקת כי אבא מאושר, גשם רך ויציב יורד מהלילה כל היום, בדיוק אחרי שגמרו לזרוע את החיטה (שגשוג).<br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt; &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;&lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> [[File:Cotton.jpg|שמאל|ממוזער|700px|כותנה]]<br /> &lt;p dir=&quot;rtl&quot;; style=&quot;font-size:20px; color:black&quot;&gt;<br /> &lt;B&gt;כותנה &lt;/B&gt; &lt;BR&gt;<br /> אחר הצהריים של קיץ בכותנה אבא מגיע בריצה מתוך השדה, נוטף מים מהממטרות ואומר 'רק עוד אחת, שם, לא רחוק, רואה?'&lt;BR&gt; אכן יש ממטרה תקועה. שוב הוא נעלם בריצה ואני חוזרת לשלווה העוטפת של האדמה הרכה ועלי הכותנה, עם צל של תמיהה למה הוא ממהר, למה הוא מסביר ומראה? &lt;BR&gt; רק בעוד הרבה שנים ולימודים, יינתנו המילים של 'קשר בטוח המעניק הערך לחווית העצמי'. &lt;BR&gt; בחזרה על ג'יפ לקיבוץ ול'חדר'.. מתקבלים עם 'החיוך הכי גדול במרחביה' כשבקצה המבט של אמא ניצנוץ דאגה &lt;BR&gt; 'כל כך הרבה זמן? מה רנית עשתה שם לבד?' &lt;BR&gt; ואני שמחה ומרגישה עטופה גם במילים ומחשבות שעדיין לא מובנות... &lt;BR&gt;<br /> בערב לפעמים היה צריך 'למלא דלק' לטרקטור שמפעיל את המשאבה להשקיית הכותנה כל הלילה. &lt;BR&gt; עם אמא וורד, דוד יורם ודודה דינה שוב על הג'יפ נוסעים לשדה וממשיכים לעפולה לקנות 'גלידה תל חנן', 'שחיתות אמיתית' כמו שדוד יורם אומר.<br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;&lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> [[File:Flower.jpg|שמאל|ממוזער|700px|כלניות]]<br /> &lt;p dir=&quot;rtl&quot;; style=&quot;font-size:20px; color:black&quot;&gt;<br /> &lt;B&gt;כלניות &lt;/B&gt; &lt;BR&gt;<br /> <br /> &lt;BR&gt;<br /> יום שמש חורפי, אמא לוקחת אותי באמצע היום מהפעוטון יש לה 'שבת' אנחנו הולכות לפסי רכבת לקטוף כלניות(עזוב), אמא מלמדת אותי לזהות את אלה שרק נפתחות, שעוד אין להן לבן, ויחזיקו בצנצנת הרבה זמן . אנחנו נהנות לנחש מה הכלניות חושבות ומרגישות. <br /> &lt;BR&gt;<br /> אז נראה לי שכבר בגנון היתה לי ידיעה, שמימשתי בהצלחה יתרה את הכלל שמוישה'לה רייך המליץ 'ילדים היזהרו בבחירת ההורים'. <br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;&lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> <br /> [[File:Flower1.jpg|שמאל|ממוזער|700px|סיפן החיטה]]<br /> &lt;p dir=&quot;rtl&quot;; style=&quot;font-size:20px; color:black&quot;&gt;<br /> &lt;B&gt;סיפן החיטה &lt;/B&gt; &lt;BR&gt;<br /> מאז שמנחם האח של אמא נפל, היא מחפשת כל שנה את סיפן החיטה.&lt;BR&gt;<br /> <br /> &quot;אתה צובט את ליבי&quot; שפורח בוורוד עז אך עונתו קצרה, &lt;BR&gt;<br /> <br /> גם הפעם הוא חסר כאן בזר...&lt;BR&gt;<br /> <br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;&lt;BR&gt;&lt;BR&gt;&lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> <br /> [[File:Flower2.jpg|שמאל|ממוזער|700px|אפונה ריחנית]]<br /> &lt;p dir=&quot;rtl&quot;; style=&quot;font-size:20px; color:black&quot;&gt;<br /> &lt;B&gt;אפונה ריחנית &lt;/B&gt; &lt;BR&gt;<br /> ליד הבית כל שנה בגינה אמא שמה בכף ידי הקטנה של בת שלוש או ארבע זרעי אפונה ריחנית (הנאות ענוגות) שנאספו בשנה שעברה&lt;BR&gt;<br /> מלמדת לשים ברווחים מדודים בחריץ הישר. &lt;BR&gt;<br /> כל יום בארבע בודקים אם כבר נבטו, ומתי צריך כבר להכין חוטים שאליהם יטפסו. &lt;BR&gt;<br /> ואז פריחת הפרפרים הסגולים, ורודים לבנים עם הריח העדין, שתמיד תמיד יישאר ריח של בית. &lt;BR&gt;<br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;&lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> <br /> [[File:Flower3.jpg|שמאל|ממוזער|700px|סחלב]]<br /> &lt;p dir=&quot;rtl&quot;; style=&quot;font-size:20px; color:black&quot;&gt;<br /> &lt;B&gt;סחלב &lt;/B&gt; &lt;BR&gt;<br /> <br /> לפי 'שפת הפרחים' סחלב הוא (יופי מעודן). בשפה המשפחתית מסמן את הקבלה של ייחודיות ותעוזה. &lt;BR&gt;<br /> 'תקופת הסחלב' בה אבא תומך באמא לצאת ללמוד פיזיותרפיה כשיש להם כבר שני ילדים קטנים. &lt;BR&gt; אמא נשארת כמה לילות בשבוע לישון במרכז. מרגישים את הציפיה של אבא לחזרתה, אני מקבלת כל יום גלויה של פרח מאמא.&lt;BR&gt; אמא מתחילה להגיע עם בגדים אחרים, הראשונה בקיבוץ עם מכנסי פיל! &lt;BR&gt;אבא עוזר לאמא לשתות כוס חלב כל יום כי היא כבר בהריון עם ערן שיוולד בזמן מבחני הסיום, אליהם אבא מבריח את אמא שעוד מאושפזת אחרי לידה. &lt;BR&gt;יש אישור מיוחד מלושקה שערן יהיה בבית, שוב אושר גדול, אבא מנקה את הרצפה עם סמרטוט לח כדי שלא יהיה אבק שיפגע בנשימה של ערן כשהוא מפזם את המנון הפלמ&quot;ח. &lt;BR&gt; אמא צוחקת בכל גופה כשערן מונח עליה, אבא מזהיר שערן מרגיש ברעידת אדמה. <br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> <br /> <br /> [[File:Flower4.jpg|שמאל|ממוזער|700px|ורד]]<br /> &lt;p dir=&quot;rtl&quot;; style=&quot;font-size:20px; color:black&quot;&gt;<br /> &lt;B&gt;ורד&lt;/B&gt; &lt;BR&gt;<br /> זמן הורד (בורדו – יופי לא מודע), אמא בוועדת תרבות, מפיקה ארועים וחגים, מכניסה קבלת שבת משותפת לכל הקיבוץ. עורכת את 'במשק' העלון המקומי, ומחזירה אותו בשנים האחרונות במתכונת דיגטלית 'במרחב'.&lt;BR&gt; הפקת יומן חדשות בוודאו מקומי. השיא סדר פסח של אלף איש, שכל ההופעות מתוקתקות בזו אחר זו, בלי שצריך להזמין את המופיעים במיקרופון. שהמאמץ לא יורגש.. &lt;BR&gt;<br /> על הדרך, תואר שני בחינוך מיוחד, התמחות בפיזיותרפיה לתינוקות וילדים, פתיחת מכון פיזיותרפיה בקיבוץ שעד היום מועדון הנוער קרוי על שמו, פרישה מקופת חולים והקמת 'המרחב לילד' בו גם מוכנים הילדים למעבר מהגן לכיתה א'. &lt;BR&gt; במקביל אמא כבר מגיל 30 משמשת כ'זקן הכפר', אנשים עם עניינים בריאותיים, בין אדם לחברו, בין אדם לעצמו מתייעצים איתה, בתבונה, איכפתיות, עדינות, נדיבות ודיסקרטיות היא מקשיבה, פותרת, עוזרת ומלווה לעיתים גם לאורך שנים.<br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> <br /> [[File:Flower5.jpg|שמאל|ממוזער|700px|רקפת]]<br /> &lt;p dir=&quot;rtl&quot;; style=&quot;font-size:20px; color:black&quot;&gt;<br /> &lt;B&gt;רקפת&lt;/B&gt; &lt;BR&gt;<br /> אבא יוצא מגידולי שדה לריכוז משק, תפקידי שיווק במפעל ובארגון הקניות הבין קיבוצי. עד שפורש כדי לדאוג לצד העסקי של 'המרחב לילד' ולהיות חצרן בית ילדים ובכך להגשים את החלום של סבא משה. &lt;BR&gt; נהנה למצוא חלקים לתיקון מכשירים שכבר לא מיצרים ובסבלנות אין קץ להחזיר 'למצב עבודה' לעיניה המתפעלות של ילדה שקטה. מוצא זמן לאסוף פקעות של רקפות (תקווה מבוישת)מאתרי בניה, מפזר סביב לביתו ומעניק לאנשים אהובים.&lt;BR&gt;<br /> <br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;&lt;BR&gt;&lt;BR&gt;&lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> <br /> [[File:Flower6.jpg|שמאל|ממוזער|700px|אמנון ותמר]]<br /> &lt;p dir=&quot;rtl&quot;; style=&quot;font-size:20px; color:black&quot;&gt;<br /> &lt;B&gt;אמנון ותמר&lt;/B&gt; &lt;BR&gt;<br /> <br /> מהזר המגוון, השנים האחרונות הן של האמנון ותמר שמשמעותו 'חשוב עלי', ואני חושבת עלייכם הרבה על כך שאני זוכה למורי דרך, אוהבים קרובים רואים ומכבדים. &lt;BR&gt; מברכים על הטוב ועל היש, יודעים להכיר בתלאות הזקנה ולמצוא להן תשובה ראויה.. וכשאני יושבת בינכם על הכורסאות בחדרכם מרגישה הכי ידועה ואהובה שאפשר.<br /> <br /> = סיפורים =<br /> &lt;p dir=&quot;rtl&quot;; style=&quot;font-size:20px; color:black&quot;&gt;<br /> &lt;BR&gt;<br /> [[הנסיעה לעין-חרוד]]<br /> <br /> &lt;BR&gt;<br /> [[מכתב לאחי מנחם]]<br /> <br /> <br /> &lt;BR&gt;<br /> [[מכתב מחיילת צעירה]]<br /> <br /> &lt;BR&gt;<br /> [[פגז פגע במשאית]]<br /> <br /> &lt;BR&gt;<br /> [[הותר לפרסום]]</div>

Bracha https://www.pundak.net/index.php?title=%D7%A2%D7%9E%D7%95%D7%93_%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99&diff=1718 2024-09-15T06:43:15Z

<p>Bracha: </p> <hr /> <div> &lt;p dir=&quot;rtl&quot;; style=&quot;font-size:30px; color:red&quot;&gt; '''סיפורי משפחת פונדק לדורותיה'''&lt;/p&gt;<br /> &lt;div lang=&quot;he&quot; dir=&quot;ltr&quot; class=&quot;mw-content-rtl&quot;&gt;<br /> <br /> [[File:Pundak_-_1928.jpg|שמאל|ממוזער|500px|ששת האחים לבית פונדיק, ב[[סימיאטיץ']] פולין, ערב עליית האח הבכור מנחם לארץ ישראל]]<br /> <br /> <br /> &lt;div&gt;<br /> == ששת הפונדיקים ==<br /> &lt;p style=&quot;font-size:20px; &quot;&gt; <br /> התמונה שלפנינו היא רגע היסטורי של משפחת פונדיק בעירה [[סימיאטיץ']] - השנה היא 1927 - סוכות תרפ&quot;ח. הבן הבכור [[מנחם פונדיק]] העומד משמאל מתכונן להגשים את חלומות הוריו - לעלות לארץ ישראל.<br /> <br /> ההורים [[פועה לאה פונדיק]] ו[[משה פונדיק]] היו בארץ ישראל בשנים 1909 עד 1911 אך התנאים הקשים והרצון לגדל ילדים בתנאים טובים יותר הביאו להחלטה לחזור לפולין.<br /> <br /> אהבת הארץ לא פגה והיא הוסיפה לחיות בבית משפחת פונדק לאורך השנים. בגיל 21 מחליט [[מנחם פונדיק]] לעלות ארצה בראש קבוצת שחריה. זהו אירוע גדול שלכבודו מתלבשים הילדים בבגדי מחלצות והולכים אל הסטודיה (אולפן הצילום) המקומי.<br /> <br /> בתמונה עומדים משמאל לימין: [[מנחם פונדיק]], [[רבקה פונדיק]], [[זרובבל פונדק]], יושבים משמאל לימין: [[בנימין פונדק]], [[גדעון פונדיק]] ו[[ישעיהו פונדק]]<br /> &lt;br&gt;&lt;br&gt;<br /> <br /> [https://www.youtube.com/watch?v=Pai5iK4f1TQ קישור לסרט על פועה-לאה ומשה פונדיק - &quot;בנשוב הרוחות הטובות&quot;]<br /> &lt;BR&gt;<br /> [https://did.li/nYbOf קישור לסיפורו המופלא של פרופ' מוטי רביד על הישרדותו בתקופת השואה יחד עם הוריו - מפגש משפחתי - מרחביה 2024]<br /> <br /> == ניווט באתר ==<br /> &lt;p style=&quot;font-size:20px; &quot;&gt; <br /> ניתן לנווט באתר בשלוש דרכים:&lt;br&gt;<br /> 1. לפנות אל ענפי המשפחה בארץ ישראל: [[ענף ישעיהו]], [[ענף זרובבל]], [[ענף בנימין]]&lt;br&gt;<br /> 2. להכניס שם של אחד מבני המשפחה אל תיבת החיפוש למעלה משמאל ליד זכוכית המגדלת [[file:Magnifire.jpg|||20px|]]. &lt;br&gt;<br /> 3. להקליק על שמות בני המשפחה, המופיעים &lt;font style=&quot;color:blue&quot;&gt; בצבע כחול &lt;/font&gt;, בכל אחד מהעמודים באתר. <br /> &lt;br&gt;&lt;br&gt;<br /> <br /> == עץ משפחתי ==<br /> &lt;p style=&quot;font-size:20px; &quot;&gt; <br /> מי שמעוניין לעיין בעץ המשפחתי ולהעשיר אותו מוזמן להקליק על קישור [https://www.myheritage.com/FP/o.php?type=click&amp;mailingid=100010&amp;tr_date=20200818&amp;serial=invite-20081800b0610affc9fb8f47fdc2d0c7&amp;account=1042096311&amp;sig=5e7138d83c411df78f2cab102d8e0cdd4e8de54c6d9e1a4e652e6c337a031186&amp;extra=001&amp;linkid=&amp;redirecturl=https%3A%2F%2Fwww.myheritage.co.il%2FFP%2Fwelcome.php%3Fs%3D782776401%26authenticate%3D5.2232.1042096311.1597746185.10080...60f81c41a6dda69c004badb37328a118:_קישור לעץ משפחת פונדק]<br /> &lt;br&gt;&lt;br&gt;<br /> &lt;div&gt;<br /> &lt;p style=&quot;font-size:20px; &quot;&gt; <br /> <br /> == כנסי משפחה ==<br /> &lt;p style=&quot;font-size:20px; &quot;&gt; <br /> [[תמונות מכנס משפחת פונדק, מרחביה 2012]] &lt;BR&gt;<br /> [https://photos.app.goo.gl/3YLuWr2Q6HPrjARy9 תמונות מכנס משפחת פונדק, עין חרוד 2021]<br /> <br /> == כל אחד יכול ==<br /> &lt;p style=&quot;font-size:20px; &quot;&gt; <br /> הפלא של בניית משפחה לפעמים נעלם בקצב החיים המודרניים. הפער הרב בין החיים לפני 120 שנה בגלות לבין החיים מלאי ההתרחשויות בארץ עלול להשכיח סיפורים טובים שעליהם גדלנו והתחנכו. סיפורים שעלולים להראות כמעט בלתי ניתנים להבנה במציאות הטכנולוגית של ימינו.<br /> האתר הזה נועד לכל בני משפחת פונדק וכל מי שקשור למשפחה, בראש ובראשונה כל נשות המשפחה שהתחתנו עם בניה. סביבת האתר נבחרה במיוחד כסביבת וויקי, שבה כל אחד יכול להיות עורך. כל אחד יכול להציג את הסיפור שלו או של הקרובים לו ולתקן ולהוסיף פרטים בסיפוריהם של אחרים.<br /> אתר שנבנה על ידי רבים הוא בעל יתרונות רבים בהשוואה לאתר הנבנה על ידי יחיד או על ידי &quot;סופר חצר&quot;. אנו מקווים שכל בני המשפחה ימצאו בו עניין ויתרמו להיותו חי ומקשר. בדבר שאלות ובקשות ניתן לפנות למייל dpundak@gmail.com.<br /> &lt;br&gt;&lt;br&gt;<br /> כל מי שמעוניין לערוך, לתקן או להוסיף יכול להקליק למעלה משמאל על קישור &quot;[[https://www.pundak.net/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%95%D7%97%D7%93:%D7%94%D7%A8%D7%A9%D7%9E%D7%94_%D7%9C%D7%97%D7%A9%D7%91%D7%95%D7%9F&amp;returnto=%D7%A2%D7%9E%D7%95%D7%93+%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99: יצירת_חשבון]]&quot;, למלא פרטים מועטים ולהתחיל לספר את הסיפור המשפחתי שלו.<br /> <br /> &lt;br&gt;<br /> המערכת.</div>

Bracha https://www.pundak.net/index.php?title=%D7%A2%D7%9E%D7%95%D7%93_%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99&diff=1717 2024-09-15T06:41:12Z

<p>Bracha: </p> <hr /> <div> &lt;p dir=&quot;rtl&quot;; style=&quot;font-size:30px; color:red&quot;&gt; '''סיפורי משפחת פונדק לדורותיה'''&lt;/p&gt;<br /> &lt;div lang=&quot;he&quot; dir=&quot;ltr&quot; class=&quot;mw-content-rtl&quot;&gt;<br /> <br /> [[File:Pundak_-_1928.jpg|שמאל|ממוזער|500px|ששת האחים לבית פונדיק, ב[[סימיאטיץ']] פולין, ערב עליית האח הבכור מנחם לארץ ישראל]]<br /> <br /> <br /> &lt;div&gt;<br /> == ששת הפונדיקים ==<br /> &lt;p style=&quot;font-size:20px; &quot;&gt; <br /> התמונה שלפנינו היא רגע היסטורי של משפחת פונדיק בעירה [[סימיאטיץ']] - השנה היא 1927 - סוכות תרפ&quot;ח. הבן הבכור [[מנחם פונדיק]] העומד משמאל מתכונן להגשים את חלומות הוריו - לעלות לארץ ישראל.<br /> <br /> ההורים [[פועה לאה פונדיק]] ו[[משה פונדיק]] היו בארץ ישראל בשנים 1909 עד 1911 אך התנאים הקשים והרצון לגדל ילדים בתנאים טובים יותר הביאו להחלטה לחזור לפולין.<br /> <br /> אהבת הארץ לא פגה והיא הוסיפה לחיות בבית משפחת פונדק לאורך השנים. בגיל 21 מחליט [[מנחם פונדיק]] לעלות ארצה בראש קבוצת שחריה. זהו אירוע גדול שלכבודו מתלבשים הילדים בבגדי מחלצות והולכים אל הסטודיה (אולפן הצילום) המקומי.<br /> <br /> בתמונה עומדים משמאל לימין: [[מנחם פונדיק]], [[רבקה פונדיק]], [[זרובבל פונדק]], יושבים משמאל לימין: [[בנימין פונדק]], [[גדעון פונדיק]] ו[[ישעיהו פונדק]]<br /> &lt;br&gt;&lt;br&gt;<br /> <br /> [https://www.youtube.com/watch?v=Pai5iK4f1TQ קישור לסרט על פועה-לאה ומשה פונדיק - &quot;בנשוב הרוחות הטובות&quot;]<br /> &lt;BR&gt;<br /> [<br /> https://www.dropbox.com/scl/fi/yma207t4wymif15fcshym/20240914_192835.mp4?rlkey=b3x0f65d8u2in5ps544lo3afd&amp;st=bdnhaym2&amp;dl=0 קישור לסיפורו המופלא של פרופ' מוטי רביד על הישרדותו בתקופת השואה יחד עם הוריו - מפגש משפחתי - מרחביה 2024]<br /> <br /> == ניווט באתר ==<br /> &lt;p style=&quot;font-size:20px; &quot;&gt; <br /> ניתן לנווט באתר בשלוש דרכים:&lt;br&gt;<br /> 1. לפנות אל ענפי המשפחה בארץ ישראל: [[ענף ישעיהו]], [[ענף זרובבל]], [[ענף בנימין]]&lt;br&gt;<br /> 2. להכניס שם של אחד מבני המשפחה אל תיבת החיפוש למעלה משמאל ליד זכוכית המגדלת [[file:Magnifire.jpg|||20px|]]. &lt;br&gt;<br /> 3. להקליק על שמות בני המשפחה, המופיעים &lt;font style=&quot;color:blue&quot;&gt; בצבע כחול &lt;/font&gt;, בכל אחד מהעמודים באתר. <br /> &lt;br&gt;&lt;br&gt;<br /> <br /> == עץ משפחתי ==<br /> &lt;p style=&quot;font-size:20px; &quot;&gt; <br /> מי שמעוניין לעיין בעץ המשפחתי ולהעשיר אותו מוזמן להקליק על קישור [https://www.myheritage.com/FP/o.php?type=click&amp;mailingid=100010&amp;tr_date=20200818&amp;serial=invite-20081800b0610affc9fb8f47fdc2d0c7&amp;account=1042096311&amp;sig=5e7138d83c411df78f2cab102d8e0cdd4e8de54c6d9e1a4e652e6c337a031186&amp;extra=001&amp;linkid=&amp;redirecturl=https%3A%2F%2Fwww.myheritage.co.il%2FFP%2Fwelcome.php%3Fs%3D782776401%26authenticate%3D5.2232.1042096311.1597746185.10080...60f81c41a6dda69c004badb37328a118:_קישור לעץ משפחת פונדק]<br /> &lt;br&gt;&lt;br&gt;<br /> &lt;div&gt;<br /> &lt;p style=&quot;font-size:20px; &quot;&gt; <br /> <br /> == כנסי משפחה ==<br /> &lt;p style=&quot;font-size:20px; &quot;&gt; <br /> [[תמונות מכנס משפחת פונדק, מרחביה 2012]] &lt;BR&gt;<br /> [https://photos.app.goo.gl/3YLuWr2Q6HPrjARy9 תמונות מכנס משפחת פונדק, עין חרוד 2021]<br /> <br /> == כל אחד יכול ==<br /> &lt;p style=&quot;font-size:20px; &quot;&gt; <br /> הפלא של בניית משפחה לפעמים נעלם בקצב החיים המודרניים. הפער הרב בין החיים לפני 120 שנה בגלות לבין החיים מלאי ההתרחשויות בארץ עלול להשכיח סיפורים טובים שעליהם גדלנו והתחנכו. סיפורים שעלולים להראות כמעט בלתי ניתנים להבנה במציאות הטכנולוגית של ימינו.<br /> האתר הזה נועד לכל בני משפחת פונדק וכל מי שקשור למשפחה, בראש ובראשונה כל נשות המשפחה שהתחתנו עם בניה. סביבת האתר נבחרה במיוחד כסביבת וויקי, שבה כל אחד יכול להיות עורך. כל אחד יכול להציג את הסיפור שלו או של הקרובים לו ולתקן ולהוסיף פרטים בסיפוריהם של אחרים.<br /> אתר שנבנה על ידי רבים הוא בעל יתרונות רבים בהשוואה לאתר הנבנה על ידי יחיד או על ידי &quot;סופר חצר&quot;. אנו מקווים שכל בני המשפחה ימצאו בו עניין ויתרמו להיותו חי ומקשר. בדבר שאלות ובקשות ניתן לפנות למייל dpundak@gmail.com.<br /> &lt;br&gt;&lt;br&gt;<br /> כל מי שמעוניין לערוך, לתקן או להוסיף יכול להקליק למעלה משמאל על קישור &quot;[[https://www.pundak.net/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%95%D7%97%D7%93:%D7%94%D7%A8%D7%A9%D7%9E%D7%94_%D7%9C%D7%97%D7%A9%D7%91%D7%95%D7%9F&amp;returnto=%D7%A2%D7%9E%D7%95%D7%93+%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99: יצירת_חשבון]]&quot;, למלא פרטים מועטים ולהתחיל לספר את הסיפור המשפחתי שלו.<br /> <br /> &lt;br&gt;<br /> המערכת.</div>

Bracha https://www.pundak.net/index.php?title=%D7%A2%D7%93%D7%99_%D7%A4%D7%95%D7%A0%D7%93%D7%A7_%D7%9E%D7%99%D7%A0%D7%A5&diff=1716 2024-05-18T14:44:58Z

<p>Bracha: </p> <hr /> <div>[[File:217.jpg|שמאל|ממוזער|500px|משפחת פונדק-מינץ, לפי הסדר מימין מקדימה: כרמל, לימור, טל, יובל. מאחור: עדי, גיל]]<br /> &lt;p dir=&quot;rtl&quot;; style=&quot;font-size:20px; color:black&quot;&gt;<br /> '''עדי פונדק מינץ ''' נולד בפתח תקווה 1964. בנם של [[חיה בולמברג פונדק מינץ]] ו[[מנחם פונדק]] ז&quot;ל ו[[אורי מינץ]]. אחיו של [[שגיא פונדק מינץ]]&lt;BR&gt;<br /> נשוי ל[[לימור פונדק מינץ]] לבית תירוש. אבא של [[כרמל פונדק מינץ]], [[יובל פונדק מינץ]], [[גיל פונדק מינץ]] ו[[טל פונדק מינץ]]&lt;BR&gt;<br /> <br /> &lt;BR&gt;<br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;&lt;BR&gt;&lt;BR&gt;&lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> [[File:300.jpg|שמאל|ממוזער|400px|עדי מקריא דברים לזכרו של אביו מנחם פונדק ז&quot;ל 60 שנה לאחר מותו. לידו: יובל פונדק מינץ, ליבי וגיל פונדק מינץ]]<br /> '''אבא'''<br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> חיי התחילו שלשה חודשים לפני שנולדתי. &lt;BR&gt;<br /> <br /> מאז אני במסלול שהתחיל כמאבק לפני 60 שנה לגלות מי זה אבא, מה זה אבא?&lt;BR&gt;<br /> <br /> עם השנים, התהליך התקדם ממאבק להתמדה עם געגוע לאדם ששמו מנחם. &lt;BR&gt;<br /> ובשנים האחרונות, רבות התהפוכות האישות הגלובליות והלאומיות, ההתמדה הפכה לכבוד.&lt;BR&gt;<br /> <br /> כבוד גם לסבתא צילה וסבא ישעיהו שאיבדו בן ובנו את עצמם מחדש.&lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> כבוד גם לאמא &lt;BR&gt;<br /> ילדה-מלכה בת 23 שביום אחד נשארה עם ׳אין׳.&lt;BR&gt;<br /> וגם עם ילד והריון ושבר וכאב ועתיד לא ברור. &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> <br /> אמא סיפרה לי שב 30.4.1964, היום שבו נודע לה שאבא מת, עזבה את הבית בתל נוף מבלי שוב.&lt;BR&gt;<br /> חיים שלמים בממלכת אהבה שהסתיימו ללא הכנה.&lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> <br /> אמא בחרה בחיים&lt;BR&gt;<br /> כשהגיעה לבית של סבתא רבקה וסבא משה ברחוב הרב קיטרוני 56 במחנה יהודה, שכונה בפתח תקוה, ביקשה אמא מסבתא להיות חזקה.&lt;BR&gt;<br /> אמא בחרה לא רק בחיים, ולהיות חזקה. &lt;BR&gt;<br /> היא עשתה את זה עם style ובקלילות.&lt;BR&gt;<br /> אמא בחרה באהבה, בשפע, וב- joy.&lt;BR&gt;<br /> הבית ברחוב השחף 14 בנוה רום היה מלא בחום,באנשים, בסיפורים,בשטיות,בצחוקים ובחיוכים.&lt;BR&gt;<br /> לפעמים הוא היה ריק, מאבא. &lt;BR&gt;<br /> <br /> הדרך של אמא התבססה גם על מה שקיבלה מאבא, אדם שלימד אותה הרבה, העניק לה אהבה, והיא העריצה אותו על כך ועל הרבה מתכונותיו היפות:&lt;BR&gt;<br /> <br /> לארגיות- נתינה בכיף, &lt;BR&gt;<br /> העצמת האחר, &lt;BR&gt;<br /> למידה ולללמד, &lt;BR&gt;<br /> פריצת מוסכמות.&lt;BR&gt;<br /> <br /> להיות באהבה עמוק בפנים &lt;BR&gt;<br /> ולחבר אור מסביב &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> <br /> אין אהבה גדולה מאהבתו של המוסר את נפשו.</div>

Bracha https://www.pundak.net/index.php?title=%D7%A2%D7%93%D7%99_%D7%A4%D7%95%D7%A0%D7%93%D7%A7_%D7%9E%D7%99%D7%A0%D7%A5&diff=1715 2024-05-18T14:44:18Z

<p>Bracha: </p> <hr /> <div>[[File:217.jpg|שמאל|ממוזער|500px|משפחת פונדק-מינץ, לפי הסדר מימין מקדימה: כרמל, לימור, טל, יובל. מאחור: עדי, גיל]]<br /> &lt;p dir=&quot;rtl&quot;; style=&quot;font-size:20px; color:black&quot;&gt;<br /> '''עדי פונדק מינץ ''' נולד בפתח תקווה 1964. בנם של [[חיה בולמברג פונדק מינץ]] ו[[מנחם פונדק]] ז&quot;ל ו[[אורי מינץ]]. אחיו של [[שגיא פונדק מינץ]]&lt;BR&gt;<br /> נשוי ל[[לימור פונדק מינץ]] לבית תירוש. אבא של [[כרמל פונדק מינץ]], [[יובל פונדק מינץ]], [[גיל פונדק מינץ]] ו[[טל פונדק מינץ]]&lt;BR&gt;<br /> <br /> &lt;BR&gt;<br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;&lt;BR&gt;&lt;BR&gt;&lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> [[File:300.jpg|שמאל|ממוזער|400px|עדי מקריא דברים לזכרו של אביו מנחם פונדק ז&quot;ל 60 שנה לאחר מותו. לידו: יובל פונדק מינץ, ליבי וגיל פונדק מינץ]]<br /> '''אבא'''<br /> חיי התחילו שלשה חודשים לפני שנולדתי. &lt;BR&gt;<br /> <br /> מאז אני במסלול שהתחיל כמאבק לפני 60 שנה לגלות מי זה אבא, מה זה אבא?&lt;BR&gt;<br /> <br /> עם השנים, התהליך התקדם ממאבק להתמדה עם געגוע לאדם ששמו מנחם. &lt;BR&gt;<br /> ובשנים האחרונות, רבות התהפוכות האישות הגלובליות והלאומיות, ההתמדה הפכה לכבוד.&lt;BR&gt;<br /> <br /> כבוד גם לסבתא צילה וסבא ישעיהו שאיבדו בן ובנו את עצמם מחדש.&lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> כבוד גם לאמא &lt;BR&gt;<br /> ילדה-מלכה בת 23 שביום אחד נשארה עם ׳אין׳.&lt;BR&gt;<br /> וגם עם ילד והריון ושבר וכאב ועתיד לא ברור. &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> <br /> אמא סיפרה לי שב 30.4.1964, היום שבו נודע לה שאבא מת, עזבה את הבית בתל נוף מבלי שוב.&lt;BR&gt;<br /> חיים שלמים בממלכת אהבה שהסתיימו ללא הכנה.&lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> <br /> אמא בחרה בחיים&lt;BR&gt;<br /> כשהגיעה לבית של סבתא רבקה וסבא משה ברחוב הרב קיטרוני 56 במחנה יהודה, שכונה בפתח תקוה, ביקשה אמא מסבתא להיות חזקה.&lt;BR&gt;<br /> אמא בחרה לא רק בחיים, ולהיות חזקה. &lt;BR&gt;<br /> היא עשתה את זה עם style ובקלילות.&lt;BR&gt;<br /> אמא בחרה באהבה, בשפע, וב- joy.&lt;BR&gt;<br /> הבית ברחוב השחף 14 בנוה רום היה מלא בחום,באנשים, בסיפורים,בשטיות,בצחוקים ובחיוכים.&lt;BR&gt;<br /> לפעמים הוא היה ריק, מאבא. &lt;BR&gt;<br /> <br /> הדרך של אמא התבססה גם על מה שקיבלה מאבא, אדם שלימד אותה הרבה, העניק לה אהבה, והיא העריצה אותו על כך ועל הרבה מתכונותיו היפות:&lt;BR&gt;<br /> <br /> לארגיות- נתינה בכיף, &lt;BR&gt;<br /> העצמת האחר, &lt;BR&gt;<br /> למידה ולללמד, &lt;BR&gt;<br /> פריצת מוסכמות.&lt;BR&gt;<br /> <br /> להיות באהבה עמוק בפנים &lt;BR&gt;<br /> ולחבר אור מסביב &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> <br /> אין אהבה גדולה מאהבתו של המוסר את נפשו.</div>

Bracha https://www.pundak.net/index.php?title=%D7%A2%D7%93%D7%99_%D7%A4%D7%95%D7%A0%D7%93%D7%A7_%D7%9E%D7%99%D7%A0%D7%A5&diff=1714 2024-05-18T14:43:17Z

<p>Bracha: </p> <hr /> <div>[[File:217.jpg|שמאל|ממוזער|500px|משפחת פונדק-מינץ, לפי הסדר מימין מקדימה: כרמל, לימור, טל, יובל. מאחור: עדי, גיל]]<br /> &lt;p dir=&quot;rtl&quot;; style=&quot;font-size:20px; color:black&quot;&gt;<br /> '''עדי פונדק מינץ ''' נולד בפתח תקווה 1964. בנם של [[חיה בולמברג פונדק מינץ]] ו[[מנחם פונדק]] ז&quot;ל ו[[אורי מינץ]]. אחיו של [[שגיא פונדק מינץ]]&lt;BR&gt;<br /> נשוי ל[[לימור פונדק מינץ]] לבית תירוש. אבא של [[כרמל פונדק מינץ]], [[יובל פונדק מינץ]], [[גיל פונדק מינץ]] ו[[טל פונדק מינץ]]&lt;BR&gt;<br /> <br /> &lt;BR&gt;<br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;&lt;BR&gt;&lt;BR&gt;&lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> '''אבא'''<br /> חיי התחילו שלשה חודשים לפני שנולדתי. &lt;BR&gt;<br /> <br /> מאז אני במסלול שהתחיל כמאבק לפני 60 שנה לגלות מי זה אבא, מה זה אבא?&lt;BR&gt;<br /> <br /> עם השנים, התהליך התקדם ממאבק להתמדה עם געגוע לאדם ששמו מנחם. &lt;BR&gt;<br /> ובשנים האחרונות, רבות התהפוכות האישות הגלובליות והלאומיות, ההתמדה הפכה לכבוד.&lt;BR&gt;<br /> <br /> כבוד גם לסבתא צילה וסבא ישעיהו שאיבדו בן ובנו את עצמם מחדש.&lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> כבוד גם לאמא &lt;BR&gt;<br /> ילדה-מלכה בת 23 שביום אחד נשארה עם ׳אין׳.&lt;BR&gt;<br /> וגם עם ילד והריון ושבר וכאב ועתיד לא ברור. &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> <br /> אמא סיפרה לי שב 30.4.1964, היום שבו נודע לה שאבא מת, עזבה את הבית בתל נוף מבלי שוב.&lt;BR&gt;<br /> חיים שלמים בממלכת אהבה שהסתיימו ללא הכנה.&lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> <br /> אמא בחרה בחיים&lt;BR&gt;<br /> כשהגיעה לבית של סבתא רבקה וסבא משה ברחוב הרב קיטרוני 56 במחנה יהודה, שכונה בפתח תקוה, ביקשה אמא מסבתא להיות חזקה.&lt;BR&gt;<br /> אמא בחרה לא רק בחיים, ולהיות חזקה. &lt;BR&gt;<br /> היא עשתה את זה עם style ובקלילות.&lt;BR&gt;<br /> אמא בחרה באהבה, בשפע, וב- joy.&lt;BR&gt;<br /> הבית ברחוב השחף 14 בנוה רום היה מלא בחום,באנשים, בסיפורים,בשטיות,בצחוקים ובחיוכים.&lt;BR&gt;<br /> לפעמים הוא היה ריק, מאבא. &lt;BR&gt;<br /> <br /> הדרך של אמא התבססה גם על מה שקיבלה מאבא, אדם שלימד אותה הרבה, העניק לה אהבה, והיא העריצה אותו על כך ועל הרבה מתכונותיו היפות:&lt;BR&gt;<br /> <br /> לארגיות- נתינה בכיף, &lt;BR&gt;<br /> העצמת האחר, &lt;BR&gt;<br /> למידה ולללמד, &lt;BR&gt;<br /> פריצת מוסכמות.&lt;BR&gt;<br /> <br /> להיות באהבה עמוק בפנים &lt;BR&gt;<br /> ולחבר אור מסביב &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> <br /> אין אהבה גדולה מאהבתו של המוסר את נפשו.</div>

Bracha https://www.pundak.net/index.php?title=%D7%A2%D7%93%D7%99_%D7%A4%D7%95%D7%A0%D7%93%D7%A7_%D7%9E%D7%99%D7%A0%D7%A5&diff=1713 2024-05-18T14:39:47Z

<p>Bracha: </p> <hr /> <div>[[File:217.jpg|שמאל|ממוזער|500px|משפחת פונדק-מינץ, לפי הסדר מימין מקדימה: כרמל, לימור, טל, יובל. מאחור: עדי, גיל]]<br /> &lt;p dir=&quot;rtl&quot;; style=&quot;font-size:20px; color:black&quot;&gt;<br /> '''עדי פונדק מינץ ''' נולד בפתח תקווה 1964. בנם של [[חיה בולמברג פונדק מינץ]] ו[[מנחם פונדק]] ז&quot;ל ו[[אורי מינץ]]. אחיו של [[שגיא פונדק מינץ]]&lt;BR&gt;<br /> נשוי ל[[לימור פונדק מינץ]] לבית תירוש. אבא של [[כרמל פונדק מינץ]], [[יובל פונדק מינץ]], [[גיל פונדק מינץ]] ו[[טל פונדק מינץ]]&lt;BR&gt;<br /> <br /> &lt;BR&gt;<br /> &lt;BR&gt;<br /> אבא</div>

Bracha https://www.pundak.net/index.php?title=%D7%A2%D7%93%D7%99_%D7%A4%D7%95%D7%A0%D7%93%D7%A7_%D7%9E%D7%99%D7%A0%D7%A5&diff=1712 2024-05-18T14:38:04Z

<p>Bracha: </p> <hr /> <div>[[File:217.jpg|שמאל|ממוזער|500px|משפחת פונדק-מינץ, לפי הסדר מימין מקדימה: כרמל, לימור, טל, יובל. מאחור: עדי, גיל]]<br /> &lt;p dir=&quot;rtl&quot;; style=&quot;font-size:20px; color:black&quot;&gt;<br /> '''עדי פונדק מינץ ''' נולד בפתח תקווה 1964. בנם של [[חיה בולמברג פונדק מינץ]] ו[[מנחם פונדק]] ז&quot;ל ו[[אורי מינץ]]. אחיו של [[שגיא פונדק מינץ]]&lt;BR&gt;<br /> נשוי ל[[לימור פונדק מינץ]] לבית תירוש. אבא של [[כרמל פונדק מינץ]], [[יובל פונדק מינץ]], [[גיל פונדק מינץ]] ו[[טל פונדק מינץ]]&lt;BR&gt;</div>

Bracha https://www.pundak.net/index.php?title=%D7%A2%D7%93%D7%99_%D7%A4%D7%95%D7%A0%D7%93%D7%A7_%D7%9E%D7%99%D7%A0%D7%A5&diff=1711 2024-05-18T14:37:20Z

<p>Bracha: </p> <hr /> <div>[[File:217.jpg|שמאל|ממוזער|500px|משפחת פונדק-מינץ, לפי הסדר מימין מקדימה: כרמל, לימור, טל, יובל. מאחור: עדי, גיל]]<br /> &lt;p dir=&quot;rtl&quot;; style=&quot;font-size:20px; color:black&quot;&gt;<br /> '''עדי פונדק מינץ ''' נולד בפתח תקווה 1964. בנם של [[חיה בולמברג פונדק מינץ]] ו[[מנחם פונדק]] ז&quot;ל ו[[אורי מינץ]]. אחיו של [[שגיא פונדק מינץ]]&lt;BR&gt;<br /> נשוי ל[[לימור פונדק מינץ]] לבית תירוש. אבא של [[כרמל פונדק מינץ]], [[יובל פונדק מינץ]], [[גיל פונדק מינץ]] ו[[טל פונדק מינץ]]&lt;BR&gt;<br /> <br /> &lt;BR&gt;<br /> &lt;BR&gt;<br /> ''' אבא '''<br /> חיי התחילו שלשה חודשים לפני שנולדתי <br /> &lt;BR&gt;<br /> מאז אני במסלול שהתחיל כמאבק לפני 60 שנה לגלות מי זה אבא, מה זה אבא?<br /> &lt;BR&gt;<br /> עם השנים, התהליך התקדם ממאבק להתמדה עם געגוע לאדם ששמו מנחם.<br /> ובשנים האחרונות, רבות התהפוכות האישות הגלובליות והלאומיות, ההתמדה הפכה לכבוד.<br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> כבוד גם לסבתא צילה וסבא ישעיהו שאיבדו בן ובנו את עצמם מחדש. &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> וכבוד גם לאמא&lt;BR&gt;<br /> ילדה-מלכה בת 23 שביום אחד נשארה עם ׳אין׳&lt;BR&gt;<br /> וגם עם ילד והריון ושבר וכאב ועתיד לא ברור&lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> <br /> אמא סיפרה לי שב 30.4.1964, היום שבו נודע לה שאבא מת, עזבה את הבית בתל נוף מבלי שוב.&lt;BR&gt;<br /> חיים שלמים בממלכת אהבה שהסתיימו ללא הכנה&lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> <br /> אמא בחרה בחיים.&lt;BR&gt;<br /> כשהגיעה לבית של סבתא רבקה וסבא משה ברחוב הרב קיטרוני 56 במחנה יהודה, שכונה בפתח תקוה, ביקשה אמא מסבתא להיות חזקה.&lt;BR&gt;<br /> אמא בחרה לא רק בחיים, ולהיות חזקה. &lt;BR&gt;<br /> היא עשתה את זה עם style ובקלילות. &lt;BR&gt;<br /> אמא בחרה באהבה, בשפע, וב- joy. &lt;BR&gt;<br /> הבית ברחוב השחף 14 בנוה רום היה מלא בחום, באנשים, בסיפורים, בשטיות, בצחוקים ובחיוכים.&lt;BR&gt;<br /> לפעמים הוא היה ריק, מאבא.&lt;BR&gt;&lt;BR&gt; <br /> <br /> הדרך של אמא התבססה גם על מה שקיבלה מאבא, אדם שלימד אותה הרבה, העניק לה אהבה, והיא העריצה אותו על כך ועל הרבה מתכונותיו היפות:&lt;BR&gt;<br /> <br /> לארגיות- נתינה בכיף, &lt;BR&gt;<br /> העצמת האחר, &lt;BR&gt;<br /> למידה ולללמד, &lt;BR&gt;<br /> פריצת מוסכמות.&lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> <br /> להיות באהבה עמוק בפנים &lt;BR&gt;<br /> ולחבר אור מסביב.&lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> <br /> אין אהבה גדולה מאהבתו של המוסר את נפשו.</div>

Bracha https://www.pundak.net/index.php?title=%D7%94%D7%95%D7%AA%D7%A8_%D7%9C%D7%A4%D7%A8%D7%A1%D7%95%D7%9D&diff=1710 2024-05-18T14:22:11Z

<p>Bracha: </p> <hr /> <div>[[File:300.jpg|שמאל|ממוזער|400px|עדי מקריא דברים לזכרו של אביו מנחם פונדק ז&quot;ל 60 שנה לאחר מותו. לידו: יובל פונדק מינץ, ליבי וגיל פונדק מינץ]]<br /> == הותר לפרסום ==<br /> &lt;p style=&quot;font-size:20px; &quot;&gt; <br /> <br /> הותר לפרסום שאיש צעיר ומוכשר .נהרג והוא עדיין לא בן עשרים ושבע. <br /> &lt;BR&gt;<br /> אבל אף אחד לא פירסם שאישה צעירה שעדיין לא מלאו לה 24 מחכה לו שישוב לחבקה ולחבק את בנו בן הארבע, כי הוא הבטיח. הוא הבטיח שיהיה לידה בלידה של בנם שיוולד בעוד חודשיים. הוא הבטיח לבנות לה בית הוא הבטיח לה את השמים, הוא הבטיח...<br /> &lt;BR&gt;<br /> אבל שתינוקם נולד הוא לא היה שם, ומאז בנו מחפש אותו. הוא כבר שאל את כל מי שמכיר אותו ואוהב אותו ושמע המון סיפורים, אבל עדיין הוא לא יודע איך ילד קטן גדל עם אבא.<br /> &lt;BR&gt;<br /> אף אחד לא פירסם שבנו בן הארבע , היה בטוח שאבא לא שב כי הוא עשה משהו לא בסדר והא הבטיח לו כל לילה בבכי, שתמיד, הוא יעשה מה שהוא אומר , רק שישוב וירים אותו ביד אחת למעלה, כי הוא כל כך חזק וגבוה. ובאמת הוא ממש חושב שאולי הוא נמצא איפה שהוא, וכבר חיפש אותו בשמונים ארצות שונות והוא לא יפסיק לחפש.<br /> &lt;BR&gt;<br /> ואמא אחת, רק בת חמישים התעוררה בבהלה בלילה וידעה שזה לא חלום זה האסון. אף אחד לא פירסם שמאז כל יום, כל עוד נשאו אותה רגליה היא עלתה לקברו, בגשם בחמסין, ברגל , באופנים, בקלנועית, כי רק שם מותר לה לבכות ולהגיד לו את כל המילים הטובות.<br /> &lt;BR&gt;<br /> אף אחד גם לא פירסם שאבא שהיה איש עט וספר וכל חייו החזיק בכיסו דף מקופל לארבע ורפיל של עט, כי הוא אולי יראה דבר מענין לכתוב עליו בעלון, או אולי ישמע אימרה מענינת להציג בשיעור תנ'ך. האבא הזה לא כתב מילה אחת לזכר בנו.<br /> &lt;BR&gt;<br /> ואולי מותר לפרסם שאחרי שישים שנה זה הרבה פחות כואב ופחות מתגעגעים.<br /> &lt;BR&gt;<br /> אבל זוכרים, כל יום זוכרים.<br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> דפנה מן (פונדק) 17.5.2024 &lt;BR&gt;<br /> (נקרא באזכרה באשדות יעקב שישים שנה לנפילתו של מנחם)</div>

Bracha https://www.pundak.net/index.php?title=%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A5:300.jpg&diff=1709 2024-05-18T14:20:19Z

<p>Bracha: </p> <hr /> <div></div>

Bracha https://www.pundak.net/index.php?title=%D7%94%D7%95%D7%AA%D7%A8_%D7%9C%D7%A4%D7%A8%D7%A1%D7%95%D7%9D&diff=1708 2024-05-18T14:19:26Z

<p>Bracha: </p> <hr /> <div>[[File:Daf+yehoo.jpg|שמאל|ממוזער|400px|דפנה ויהודה מיד אחרי הנישואין - 1960]]<br /> == הותר לפרסום ==<br /> &lt;p style=&quot;font-size:20px; &quot;&gt; <br /> <br /> הותר לפרסום שאיש צעיר ומוכשר .נהרג והוא עדיין לא בן עשרים ושבע. <br /> &lt;BR&gt;<br /> אבל אף אחד לא פירסם שאישה צעירה שעדיין לא מלאו לה 24 מחכה לו שישוב לחבקה ולחבק את בנו בן הארבע, כי הוא הבטיח. הוא הבטיח שיהיה לידה בלידה של בנם שיוולד בעוד חודשיים. הוא הבטיח לבנות לה בית הוא הבטיח לה את השמים, הוא הבטיח...<br /> &lt;BR&gt;<br /> אבל שתינוקם נולד הוא לא היה שם, ומאז בנו מחפש אותו. הוא כבר שאל את כל מי שמכיר אותו ואוהב אותו ושמע המון סיפורים, אבל עדיין הוא לא יודע איך ילד קטן גדל עם אבא.<br /> &lt;BR&gt;<br /> אף אחד לא פירסם שבנו בן הארבע , היה בטוח שאבא לא שב כי הוא עשה משהו לא בסדר והא הבטיח לו כל לילה בבכי, שתמיד, הוא יעשה מה שהוא אומר , רק שישוב וירים אותו ביד אחת למעלה, כי הוא כל כך חזק וגבוה. ובאמת הוא ממש חושב שאולי הוא נמצא איפה שהוא, וכבר חיפש אותו בשמונים ארצות שונות והוא לא יפסיק לחפש.<br /> &lt;BR&gt;<br /> ואמא אחת, רק בת חמישים התעוררה בבהלה בלילה וידעה שזה לא חלום זה האסון. אף אחד לא פירסם שמאז כל יום, כל עוד נשאו אותה רגליה היא עלתה לקברו, בגשם בחמסין, ברגל , באופנים, בקלנועית, כי רק שם מותר לה לבכות ולהגיד לו את כל המילים הטובות.<br /> &lt;BR&gt;<br /> אף אחד גם לא פירסם שאבא שהיה איש עט וספר וכל חייו החזיק בכיסו דף מקופל לארבע ורפיל של עט, כי הוא אולי יראה דבר מענין לכתוב עליו בעלון, או אולי ישמע אימרה מענינת להציג בשיעור תנ'ך. האבא הזה לא כתב מילה אחת לזכר בנו.<br /> &lt;BR&gt;<br /> ואולי מותר לפרסם שאחרי שישים שנה זה הרבה פחות כואב ופחות מתגעגעים.<br /> &lt;BR&gt;<br /> אבל זוכרים, כל יום זוכרים.<br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> דפנה מן (פונדק) 17.5.2024 &lt;BR&gt;<br /> (נקרא באזכרה באשדות יעקב שישים שנה לנפילתו של מנחם)</div>

Bracha https://www.pundak.net/index.php?title=%D7%94%D7%95%D7%AA%D7%A8_%D7%9C%D7%A4%D7%A8%D7%A1%D7%95%D7%9D&diff=1707 2024-05-18T14:15:29Z

<p>Bracha: </p> <hr /> <div><br /> == הותר לפרסום ==<br /> &lt;p style=&quot;font-size:20px; &quot;&gt; <br /> <br /> הותר לפרסום שאיש צעיר ומוכשר .נהרג והוא עדיין לא בן עשרים ושבע. <br /> &lt;BR&gt;<br /> אבל אף אחד לא פירסם שאישה צעירה שעדיין לא מלאו לה 24 מחכה לו שישוב לחבקה ולחבק את בנו בן הארבע, כי הוא הבטיח. הוא הבטיח שיהיה לידה בלידה של בנם שיוולד בעוד חודשיים. הוא הבטיח לבנות לה בית הוא הבטיח לה את השמים, הוא הבטיח...<br /> &lt;BR&gt;<br /> אבל שתינוקם נולד הוא לא היה שם, ומאז בנו מחפש אותו. הוא כבר שאל את כל מי שמכיר אותו ואוהב אותו ושמע המון סיפורים, אבל עדיין הוא לא יודע איך ילד קטן גדל עם אבא.<br /> &lt;BR&gt;<br /> אף אחד לא פירסם שבנו בן הארבע , היה בטוח שאבא לא שב כי הוא עשה משהו לא בסדר והא הבטיח לו כל לילה בבכי, שתמיד, הוא יעשה מה שהוא אומר , רק שישוב וירים אותו ביד אחת למעלה, כי הוא כל כך חזק וגבוה. ובאמת הוא ממש חושב שאולי הוא נמצא איפה שהוא, וכבר חיפש אותו בשמונים ארצות שונות והוא לא יפסיק לחפש.<br /> &lt;BR&gt;<br /> ואמא אחת, רק בת חמישים התעוררה בבהלה בלילה וידעה שזה לא חלום זה האסון. אף אחד לא פירסם שמאז כל יום, כל עוד נשאו אותה רגליה היא עלתה לקברו, בגשם בחמסין, ברגל , באופנים, בקלנועית, כי רק שם מותר לה לבכות ולהגיד לו את כל המילים הטובות.<br /> &lt;BR&gt;<br /> אף אחד גם לא פירסם שאבא שהיה איש עט וספר וכל חייו החזיק בכיסו דף מקופל לארבע ורפיל של עט, כי הוא אולי יראה דבר מענין לכתוב עליו בעלון, או אולי ישמע אימרה מענינת להציג בשיעור תנ'ך. האבא הזה לא כתב מילה אחת לזכר בנו.<br /> &lt;BR&gt;<br /> ואולי מותר לפרסם שאחרי שישים שנה זה הרבה פחות כואב ופחות מתגעגעים.<br /> &lt;BR&gt;<br /> אבל זוכרים, כל יום זוכרים.<br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> דפנה מן (פונדק) 17.5.2024 &lt;BR&gt;<br /> (נקרא באזכרה באשדות יעקב שישים שנה לנפילתו של מנחם)</div>

Bracha https://www.pundak.net/index.php?title=%D7%94%D7%95%D7%AA%D7%A8_%D7%9C%D7%A4%D7%A8%D7%A1%D7%95%D7%9D&diff=1706 2024-05-18T14:13:57Z

<p>Bracha: </p> <hr /> <div><br /> == הותר לפרסום ==<br /> &lt;p style=&quot;font-size:20px; &quot;&gt; <br /> <br /> הותר לפרסום שאיש צעיר ומוכשר .נהרג והוא עדיין לא בן עשרים ושבע. <br /> &lt;BR&gt;<br /> אבל אף אחד לא פירסם שאישה צעירה שעדיין לא מלאו לה 24 מחכה לו שישוב לחבקה ולחבק את בנו בן הארבע, כי הוא הבטיח. הוא הבטיח שיהיה לידה בלידה של בנם שיוולד בעוד חודשיים. הוא הבטיח לבנות לה בית הוא הבטיח לה את השמים, הוא הבטיח...<br /> &lt;BR&gt;<br /> אבל שתינוקם נולד הוא לא היה שם, ומאז בנו מחפש אותו. הוא כבר שאל את כל מי שמכיר אותו ואוהב אותו ושמע המון סיפורים, אבל עדיין הוא לא יודע איך ילד קטן גדל עם אבא.<br /> &lt;BR&gt;<br /> אף אחד לא פירסם שבנו בן הארבע , היה בטוח שאבא לא שב כי הוא עשה משהו לא בסדר והא הבטיח לו כל לילה בבכי, שתמיד, הוא יעשה מה שהוא אומר , רק שישוב וירים אותו ביד אחת למעלה, כי הוא כל כך חזק וגבוה. ובאמת הוא ממש חושב שאולי הוא נמצא איפה שהוא, וכבר חיפש אותו בשמונים ארצות שונות והוא לא יפסיק לחפש.<br /> &lt;BR&gt;<br /> ואמא אחת, רק בת חמישים התעוררה בבהלה בלילה וידעה שזה לא חלום זה האסון. אף אחד לא פירסם שמאז כל יום, כל עוד נשאו אותה רגליה היא עלתה לקברו, בגשם בחמסין, ברגל , באופנים, בקלנועית, כי רק שם מותר לה לבכות ולהגיד לו את כל המילים הטובות.<br /> &lt;BR&gt;<br /> אף אחד גם לא פירסם שאבא שהיה איש עט וספר וכל חייו החזיק בכיסו דף מקופל לארבע ורפיל של עט, כי הוא אולי יראה דבר מענין לכתוב עליו בעלון, או אולי ישמע אימרה מענינת להציג בשיעור תנ'ך. האבא הזה לא כתב מילה אחת לזכר בנו.<br /> &lt;BR&gt;<br /> ואולי מותר לפרסם שאחרי שישים שנה זה הרבה פחות כואב ופחות מתגעגעים.<br /> &lt;BR&gt;<br /> אבל זוכרים, כל יום זוכרים.<br /> &lt;BR&gt;<br /> דפנה מן (פונדק) 17.5.2024 <br /> (נקרא באזכרה באשדות יעקב שישים שנה לנפילתו של מנחם)</div>

Bracha https://www.pundak.net/index.php?title=%D7%94%D7%95%D7%AA%D7%A8_%D7%9C%D7%A4%D7%A8%D7%A1%D7%95%D7%9D&diff=1705 2024-05-18T14:12:57Z

<p>Bracha: </p> <hr /> <div> &lt;p style=&quot;font-size:20px; &quot;&gt; <br /> == הותר לפרסום ==<br /> &lt;p style=&quot;font-size:20px; &quot;&gt; <br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> הותר לפרסום שאיש צעיר ומוכשר .נהרג והוא עדיין לא בן עשרים ושבע. <br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> אבל אף אחד לא פירסם שאישה צעירה שעדיין לא מלאו לה 24 מחכה לו שישוב לחבקה ולחבק את בנו בן הארבע, כי הוא הבטיח. הוא הבטיח שיהיה לידה בלידה של בנם שיוולד בעוד חודשיים. הוא הבטיח לבנות לה בית הוא הבטיח לה את השמים, הוא הבטיח...<br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> אבל שתינוקם נולד הוא לא היה שם, ומאז בנו מחפש אותו. הוא כבר שאל את כל מי שמכיר אותו ואוהב אותו ושמע המון סיפורים, אבל עדיין הוא לא יודע איך ילד קטן גדל עם אבא.<br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> אף אחד לא פירסם שבנו בן הארבע , היה בטוח שאבא לא שב כי הוא עשה משהו לא בסדר והא הבטיח לו כל לילה בבכי, שתמיד, הוא יעשה מה שהוא אומר , רק שישוב וירים אותו ביד אחת למעלה, כי הוא כל כך חזק וגבוה. ובאמת הוא ממש חושב שאולי הוא נמצא איפה שהוא, וכבר חיפש אותו בשמונים ארצות שונות והוא לא יפסיק לחפש.<br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> ואמא אחת, רק בת חמישים התעוררה בבהלה בלילה וידעה שזה לא חלום זה האסון. אף אחד לא פירסם שמאז כל יום, כל עוד נשאו אותה רגליה היא עלתה לקברו, בגשם בחמסין, ברגל , באופנים, בקלנועית, כי רק שם מותר לה לבכות ולהגיד לו את כל המילים הטובות.<br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> אף אחד גם לא פירסם שאבא שהיה איש עט וספר וכל חייו החזיק בכיסו דף מקופל לארבע ורפיל של עט, כי הוא אולי יראה דבר מענין לכתוב עליו בעלון, או אולי ישמע אימרה מענינת להציג בשיעור תנ'ך. האבא הזה לא כתב מילה אחת לזכר בנו.<br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> ואולי מותר לפרסם שאחרי שישים שנה זה הרבה פחות כואב ופחות מתגעגעים.<br /> &lt;BR&gt;<br /> אבל זוכרים, כל יום זוכרים.<br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> דפנה מן (פונדק) 17.5.2024 &lt;BR&gt;<br /> (נקרא באזכרה באשדות יעקב שישים שנה לנפילתו של מנחם)</div>

Bracha https://www.pundak.net/index.php?title=%D7%94%D7%95%D7%AA%D7%A8_%D7%9C%D7%A4%D7%A8%D7%A1%D7%95%D7%9D&diff=1704 2024-05-18T14:11:07Z

<p>Bracha: יצירת דף עם התוכן &quot;הותר לפרסום &lt;BR&gt;&lt;BR&gt; הותר לפרסום שאיש צעיר ומוכשר .נהרג והוא עדיין לא בן עשרים ושבע. &lt;BR&gt;&lt;BR&gt; אב...&quot;</p> <hr /> <div>הותר לפרסום<br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> הותר לפרסום שאיש צעיר ומוכשר .נהרג והוא עדיין לא בן עשרים ושבע. <br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> אבל אף אחד לא פירסם שאישה צעירה שעדיין לא מלאו לה 24 מחכה לו שישוב לחבקה ולחבק את בנו בן הארבע, כי הוא הבטיח. הוא הבטיח שיהיה לידה בלידה של בנם שיוולד בעוד חודשיים. הוא הבטיח לבנות לה בית הוא הבטיח לה את השמים, הוא הבטיח...<br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> אבל שתינוקם נולד הוא לא היה שם, ומאז בנו מחפש אותו. הוא כבר שאל את כל מי שמכיר אותו ואוהב אותו ושמע המון סיפורים, אבל עדיין הוא לא יודע איך ילד קטן גדל עם אבא.<br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> אף אחד לא פירסם שבנו בן הארבע , היה בטוח שאבא לא שב כי הוא עשה משהו לא בסדר והא הבטיח לו כל לילה בבכי, שתמיד, הוא יעשה מה שהוא אומר , רק שישוב וירים אותו ביד אחת למעלה, כי הוא כל כך חזק וגבוה. ובאמת הוא ממש חושב שאולי הוא נמצא איפה שהוא, וכבר חיפש אותו בשמונים ארצות שונות והוא לא יפסיק לחפש.<br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> ואמא אחת, רק בת חמישים התעוררה בבהלה בלילה וידעה שזה לא חלום זה האסון. אף אחד לא פירסם שמאז כל יום, כל עוד נשאו אותה רגליה היא עלתה לקברו, בגשם בחמסין, ברגל , באופנים, בקלנועית, כי רק שם מותר לה לבכות ולהגיד לו את כל המילים הטובות.<br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> אף אחד גם לא פירסם שאבא שהיה איש עט וספר וכל חייו החזיק בכיסו דף מקופל לארבע ורפיל של עט, כי הוא אולי יראה דבר מענין לכתוב עליו בעלון, או אולי ישמע אימרה מענינת להציג בשיעור תנ'ך. האבא הזה לא כתב מילה אחת לזכר בנו.<br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> ואולי מותר לפרסם שאחרי שישים שנה זה הרבה פחות כואב ופחות מתגעגעים.<br /> &lt;BR&gt;<br /> אבל זוכרים, כל יום זוכרים.<br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> דפנה מן (פונדק) 17.5.2024 &lt;BR&gt;<br /> (נקרא באזכרה באשדות יעקב שישים שנה לנפילתו של מנחם)</div>

Bracha https://www.pundak.net/index.php?title=%D7%93%D7%A4%D7%A0%D7%94_%D7%9E%D7%9F&diff=1703 2024-05-18T14:09:26Z

<p>Bracha: /* סיפורים */</p> <hr /> <div>[[File:Daf+yehoo.jpg|שמאל|ממוזער|400px|דפנה ויהודה מיד אחרי הנישואין - 1960]]<br /> [[File:Zdm.jpg|שמאל|ממוזער|400px|צילה, דפנה ומנחם ביולי 1945 באשדות יעקב]]<br /> <br /> &lt;br&gt;<br /> &lt;p style=&quot;font-size:20px; &quot;&gt; <br /> '''דפנה מן''' - נולדה ב- 1940 בקיבוץ אשדות יעקב בת ל[[צילה ברו]] ו[[ישעיהו פונדק]]. נישאה ל[[יהודה מן]] ב- 1960 אמם של [[רנית ים]], [[אחיק מן]], [[ערן מן]] ו[[דן מן]]<br /> <br /> =שמונים שנות חיים וששים שנות נישואין=<br /> &lt;p style=&quot;font-size:20px; &quot;&gt; <br /> מהיכן נתחיל את סיפורנו?<br /> &lt;br&gt;<br /> מ[[ורבה]] של סבתא צילה? ותחנת הקמח של אביה שלמה?<br /> או מ[[סימיאטיץ']] של סבא ישעיהו עם הבית והקורה הכחולה והשדרה שבסופה 2 אריות?<br /> &lt;br&gt;<br /> <br /> מ[[דרוהוביץ']], עם בית הכנסת היפהפה, שבה גדלה סבתא צילקה.<br /> &lt;br&gt;<br /> או טורקה של משפחת מונטג וסבא משה עם הבית ליד הנהר וגשר הרכבת שעובר מעל היבלונקה שנשפך לסטריי.<br /> &lt;br&gt;&lt;br&gt;<br /> או כמו באגדות, יום אחד בשנת תשי'ט, 1958 למינינם, צנח יהודה לבית מן אל ידיה של דפנה לבית פונדק.<br /> &lt;br&gt;<br /> ויראו כי טוב, לא עברה שנה וקצת כאילו, וההזמנות לחתונה נשלחו אפילו. <br /> &lt;br&gt;<br /> אמרה אהובה בקול &quot;הזמנות? איזה בורגנות, אולי תכתבו גם &quot;עם בחירת ליבו!&quot; ענה משה בקול מפויס – זה אצלי בדפוס יודפס. אמר – עשה. <br /> &lt;br&gt;<br /> ההזמנות נשלחו לכל עבר (פרט לדודה יוכבד בחיפה). והשמחה הייתה רבה, הגיעה שעת החתונה.<br /> &lt;br&gt;<br /> אז איפוא, איפוא, איפוא התמונות מהחתונה? &quot;המטפלת לא אמרה והצלם לא נקרא!&quot; <br /> &lt;br&gt;<br /> התמונות הקרובות ביותר צולמו על ידי צבי מגר של דודה מרים. וכך אמרה דודה מרים לסבתא צילה: &quot;את יודעת איזה אוצר אנחנו נותנים לכם?&quot; וזו מיהרה להשיב: &quot;ואת יודעת איזה אוצר יש לנו!&quot;.<br /> &lt;br&gt;<br /> רק אבא ישעיהו חרש ליהודה השיח: &quot;לשמור עליה תבטיח?&quot; והוא הבטיח! אכן קיים ומקיים עד היום הזה.<br /> &lt;br&gt;<br /> [[File:Dro.png|שמאל|ממוזער|500px|משפחת מן בעת מסע שורשים באוקרינה לעירות ההורים/סבים - 2019]]<br /> &lt;br&gt;<br /> &lt;p style=&quot;font-size:20px; &quot;&gt; <br /> הוא בליבי - מי שהיא אמרה זאת טוב ממני היא רחל המשוררת &quot;בגני נטעתיך&quot;: &lt;br&gt;<br /> בגני נטעתיך&lt;br&gt;<br /> בגני המוצנע- בליבי&lt;br&gt;<br /> השתרגו פואורותיך&lt;br&gt;<br /> ועמקו שורשיך בי.&lt;br&gt;<br /> ומשחר עד לילה&lt;br&gt;<br /> לא ישקוט לא ירגיע הגן-&lt;br&gt;<br /> זה אתה בו, אתה בו&lt;br&gt;<br /> באלפי ציפוריך רן.&lt;br&gt;<br /> &lt;br&gt;&lt;br&gt;<br /> <br /> [[File:Children.jpg|שמאל|ממוזער|500px|ארבעת בני משפחת מן: רנית, אחיק, ערן ודן, קצת אחרי לידת דן - 1978]]<br /> <br /> =המעבר למרחביה ובניית המשפחה=<br /> &lt;p style=&quot;font-size:20px; &quot;&gt; <br /> שנה עבד יהודה למען דפנה באשדות יעקב איחוד, ואז בבכי ודמעות - של החברות של צילה - היא עברה מרצונה החופשי למשק מרחביה – מעוז השומר הצעיר.&lt;br&gt;<br /> ושוב אהובה בקול ענות: &quot;את יודעת שכאן זאת קולקטיביות רעיונית ונעשה את מה שיערי יגיד?&quot; וסבא משה בחיוך דאג שיהיה לי בכל בוקר עיתון &quot;דבר&quot;.&lt;br&gt;<br /> מי שאת המצב הצילה ובנבכי מרחביה דרכי פילסה והובילה הייתה דינה. בשקט, בחיוך ובלי בעיות. וכך החל השבט להיבנות.&lt;br&gt;<br /> אז החלטנו להתרכז בעיקר העיקרים, דור ההמשך.&lt;br&gt;<br /> ואכן הגיע הרגע, שהוא ייצא אל האור, רגע הלידה:&lt;br&gt;<br /> מה אגיד זה היה נורא, &quot;סדום ועמורה&quot; וכאב שבולע את הכל! ופתאום הכל נגמר ורק בכי דק של תינוקת &quot;אפרסקית&quot; – ואושר גדול! יש לנו רנית. &lt;br&gt;&lt;br&gt;<br /> אחרי רנית נוסף אחיק, הוא לקח 10 ימים נוספים לתכנון, לפני הלידה, והדגים ביצוע מושלם ותוך 20 דקות הגיח לאוויר העולם. תינוק יפה גדול ואין בו מתום... אבל – התינוק כתום! חייבים להחליף לו את הדם. אנו חווים את עולם החרדות, הפחד והדאגה.<br /> אך הוא משנה לשנה כוחו עולה וגדל עד לפרס ביטחון ישראל הגיע בגיל 25. ומאז הוא ממשיך לעשות חיל.&lt;br&gt;&lt;br&gt;<br /> [[File:Yam.jpg|שמאל|ממוזער|400px|בני משפחת ים: רנית, פרח, גור ונתי - 2000]]<br /> &lt;p style=&quot;font-size:20px; &quot;&gt; <br /> ערן, מהרגע שנוצר, למד ושינן עם אבא ואמא, שמות עצמות, סוגי התעמלות, ומרעין בישין, לא עלינו. כל זאת בקורס לפיזיותרפיה. וכאשר סוף סוף היה מוכן לבחינת סיום הפיזיותרפיה - הוחלט להוציאו לאוויר העולם. דבר שבהחלט לא היה לרוחו והוא נלחם בו ככל יכולתו, בעזרת סלטות תוך רחמיות. אבל, הרופאים ניצחו והוא נולד, קטן, עקשן וערן. יותר הוא לא ויתר, הוא תמיד במצב &quot;היכון&quot;, נשען על הידיים כשראשו סוקר מאין יבוא האוכל. האחיות החליטו &quot;גאון&quot;! והן ידעו מה שהן אומרות. כפי שנראה זאת בהמשך.&lt;br&gt;&lt;br&gt;<br /> דן – כשמו, נולד קטן, (תמונה) 1800 גרם על 34 ס&quot;מ. אבל לקח ברצינות את האיחולים &quot;זה הקטן גדול יהיה&quot;. וצמח וצמח וצמח עד שעבר את כל אחיו והיתמר לגובה של 1.88 מ'. כך הוא ממשיך בשקט ובחריצות לצמוח, להשכיל להתמודד ולגדל בית אוהב.<br /> &lt;br&gt;&lt;br&gt;<br /> <br /> =ילדים, בני-זוג ונכדים=<br /> &lt;p style=&quot;font-size:20px; &quot;&gt; <br /> זמנים רבים עברו ומעשים רבים עשינו, הרבנו בטיולים מלאנו תפקידים, עברנו שתי מלחמות. אך מכל כולם אנחנו הכי גאים ומאושרים בילדינו, בני זוגם ונכדינו. &lt;br&gt;<br /> נזכירם לטוב בקיצור בנוסח ספר דברי הימים: <br /> &lt;br&gt;&lt;br&gt;<br /> [[File:Achi.jpg|שמאל|ממוזער|700px|אחיק, תמר, אילת ואורי - 2020]]<br /> &lt;p style=&quot;font-size:20px; &quot;&gt; <br /> ראשונה וראשית בכורתנו רנית, חכמה ייחודית, מכילה עד בלי קץ ובעדינות ותבונה ,ללא לאות, תעוץ ותייעץ. ורנית הביאה את נתנאל ים והם הביאו לעולם את גור הסקרן והחכם, ואת פרח החיננית, המשימתית והאומנית. ואז נפרדו דרכיהם. <br /> &lt;br&gt;<br /> וגור הביא את עדן והם מאושרים ביחד שלהם. ורנית הביאה את מנחם החייכן והטיילן והמעשה נשלם.&lt;br&gt;&lt;br&gt;<br /> [[File:Eran.jpg|שמאל|ממוזער|600px|ערן, טל, אמיר, ניצן ודורון - 2006]]<br /> &lt;p style=&quot;font-size:20px; &quot;&gt; <br /> ואחיק – הוא אחיהו, שנקרא כך ע&quot;ש אחי מנחם ובשמו כל געגועי, אחיק, בשקט ורוחב לב ביעלות ויצירתיות עד אין קץ, לקח את תמר לבית סמילנסקי לו לאישה – יפת תואר, חכמה, מקורית ומדהימה והם ילדו את אורי האהוב ואיילת המקסימה.&lt;br&gt;&lt;br&gt;<br /> אחריהם ערן שמינקות שוייך לחכמים שראשם בעננים, אבל הכי ידוע ש&quot;עננים&quot; היום זהו השיא! ובינהם ראשו נישא.&lt;br&gt;<br /> הוא הביא את טל לבית אלון – בעלת חשיבה מקורית מעבר לכל דמיון. כי האדם הוא העיקר ורוחו ערך עליון. &lt;br&gt;<br /> והם ילדו את אמיר הזוהר והמהיר, את ניצן העוטפת בחומה את כל סובביה, ואת דורון שהוא שי אמיתי.&lt;br&gt;&lt;br&gt;<br /> ודן חיפש ומצא את נויה היפה, זריזת המחשבה, היעילה במבצעות, שמספיקה לרוץ ולקפוץ ולגדל: את אייל ואופיר – קסם בלתי נגמר, ואלון – שחמידות ומתיקות הם שמו הנוסף. &lt;br&gt;<br /> ולנו נשאר רק להודות ולהלל על כל אלה.<br /> [[File:Dan.jpg|מרכז|ממוזער|600px|דן, נויה, אייל, אופיר ואלון - 2019]]<br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> [[File:Ranit.jpg|שמאל|ממוזער|500px|רנית בין שני הוריה יהודה ודפנה מן, ביום ההולדת שמונים של דפנה - 2020 ]]<br /> &lt;p dir=&quot;rtl&quot;; style=&quot;font-size:20px; color:black&quot;&gt;<br /> <br /> = ברכת הפרחים לששים שנות נישואין =<br /> &lt;p dir=&quot;rtl&quot;; style=&quot;font-size:20px; color:black&quot;&gt;<br /> &lt;BR&gt;<br /> כתבה [[רנית מן]] ים<br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;&lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> לכל פרח יש משמעות מסוימת לפי הספר 'שפת הפרחים' (משמעות זו מופיעה בסוגריים בהמשך הטקסט), שהיא שפה מאד מדוברת במקומותינו... אתחיל בשיר מתוך ספר שירים שאמא כתבה לי ליום הולדת 5.<br /> [[File:Sun.jpg|שמאל|ממוזער|700px|חרציות ]]<br /> &lt;p dir=&quot;rtl&quot;; style=&quot;font-size:20px; color:black&quot;&gt;<br /> &lt;B&gt;זר חרציות &lt;/B&gt; (אמת)&lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> כשאמא ישנה, באתי בסוד&lt;BR&gt;<br /> ובחדר הכנתי הפתעה שכזאת,&lt;BR&gt;<br /> קטפתי חרציות בשתי הידיים&lt;BR&gt;<br /> והכנסתי לצנצנת של יבלו בלי מים,&lt;BR&gt;<br /> אחר ברחתי, ויצאתי חרש, חרש, &lt;BR&gt;<br /> אתם יודעים שחרציות הן חתיכות מהשמש&lt;BR&gt;<br /> הנופלות למטה עם גשם רטוב&lt;BR&gt;<br /> שלאדמה לא יהיה כל כך קר ועצוב&lt;BR&gt;<br /> וכל חרצית פורחת כמו שמש חמה&lt;BR&gt;<br /> שיהיה יפה ונעים לאמא אדמה&lt;BR&gt;<br /> אמא לי ספרה זאת בחורף מזמן&lt;BR&gt;<br /> כשהייתי עוד קטנה, אפילו לא בגן,&lt;BR&gt;<br /> כי אמא אוהבת שמש וקיץ&lt;BR&gt;<br /> אז הכנתי לה סוד, הרבה שמשות במים.&lt;BR&gt;<br /> 1966&lt;BR&gt;<br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> [[File:Wheat.jpg|שמאל|ממוזער|700px|חיטה]]<br /> &lt;p dir=&quot;rtl&quot;; style=&quot;font-size:20px; color:black&quot;&gt;<br /> &lt;B&gt;חיטה &lt;/B&gt; &lt;BR&gt;<br /> בחורף אבא שמח ושר, אמא צוחקת כי אבא מאושר, גשם רך ויציב יורד מהלילה כל היום, בדיוק אחרי שגמרו לזרוע את החיטה (שגשוג).<br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt; &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;&lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> [[File:Cotton.jpg|שמאל|ממוזער|700px|כותנה]]<br /> &lt;p dir=&quot;rtl&quot;; style=&quot;font-size:20px; color:black&quot;&gt;<br /> &lt;B&gt;כותנה &lt;/B&gt; &lt;BR&gt;<br /> אחר הצהריים של קיץ בכותנה אבא מגיע בריצה מתוך השדה, נוטף מים מהממטרות ואומר 'רק עוד אחת, שם, לא רחוק, רואה?'&lt;BR&gt; אכן יש ממטרה תקועה. שוב הוא נעלם בריצה ואני חוזרת לשלווה העוטפת של האדמה הרכה ועלי הכותנה, עם צל של תמיהה למה הוא ממהר, למה הוא מסביר ומראה? &lt;BR&gt; רק בעוד הרבה שנים ולימודים, יינתנו המילים של 'קשר בטוח המעניק הערך לחווית העצמי'. &lt;BR&gt; בחזרה על ג'יפ לקיבוץ ול'חדר'.. מתקבלים עם 'החיוך הכי גדול במרחביה' כשבקצה המבט של אמא ניצנוץ דאגה &lt;BR&gt; 'כל כך הרבה זמן? מה רנית עשתה שם לבד?' &lt;BR&gt; ואני שמחה ומרגישה עטופה גם במילים ומחשבות שעדיין לא מובנות... &lt;BR&gt;<br /> בערב לפעמים היה צריך 'למלא דלק' לטרקטור שמפעיל את המשאבה להשקיית הכותנה כל הלילה. &lt;BR&gt; עם אמא וורד, דוד יורם ודודה דינה שוב על הג'יפ נוסעים לשדה וממשיכים לעפולה לקנות 'גלידה תל חנן', 'שחיתות אמיתית' כמו שדוד יורם אומר.<br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;&lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> [[File:Flower.jpg|שמאל|ממוזער|700px|כלניות]]<br /> &lt;p dir=&quot;rtl&quot;; style=&quot;font-size:20px; color:black&quot;&gt;<br /> &lt;B&gt;כלניות &lt;/B&gt; &lt;BR&gt;<br /> <br /> &lt;BR&gt;<br /> יום שמש חורפי, אמא לוקחת אותי באמצע היום מהפעוטון יש לה 'שבת' אנחנו הולכות לפסי רכבת לקטוף כלניות(עזוב), אמא מלמדת אותי לזהות את אלה שרק נפתחות, שעוד אין להן לבן, ויחזיקו בצנצנת הרבה זמן . אנחנו נהנות לנחש מה הכלניות חושבות ומרגישות. <br /> &lt;BR&gt;<br /> אז נראה לי שכבר בגנון היתה לי ידיעה, שמימשתי בהצלחה יתרה את הכלל שמוישה'לה רייך המליץ 'ילדים היזהרו בבחירת ההורים'. <br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;&lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> <br /> [[File:Flower1.jpg|שמאל|ממוזער|700px|סיפן החיטה]]<br /> &lt;p dir=&quot;rtl&quot;; style=&quot;font-size:20px; color:black&quot;&gt;<br /> &lt;B&gt;סיפן החיטה &lt;/B&gt; &lt;BR&gt;<br /> מאז שמנחם האח של אמא נפל, היא מחפשת כל שנה את סיפן החיטה.&lt;BR&gt;<br /> <br /> &quot;אתה צובט את ליבי&quot; שפורח בוורוד עז אך עונתו קצרה, &lt;BR&gt;<br /> <br /> גם הפעם הוא חסר כאן בזר...&lt;BR&gt;<br /> <br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;&lt;BR&gt;&lt;BR&gt;&lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> <br /> [[File:Flower2.jpg|שמאל|ממוזער|700px|אפונה ריחנית]]<br /> &lt;p dir=&quot;rtl&quot;; style=&quot;font-size:20px; color:black&quot;&gt;<br /> &lt;B&gt;אפונה ריחנית &lt;/B&gt; &lt;BR&gt;<br /> ליד הבית כל שנה בגינה אמא שמה בכף ידי הקטנה של בת שלוש או ארבע זרעי אפונה ריחנית (הנאות ענוגות) שנאספו בשנה שעברה&lt;BR&gt;<br /> מלמדת לשים ברווחים מדודים בחריץ הישר. &lt;BR&gt;<br /> כל יום בארבע בודקים אם כבר נבטו, ומתי צריך כבר להכין חוטים שאליהם יטפסו. &lt;BR&gt;<br /> ואז פריחת הפרפרים הסגולים, ורודים לבנים עם הריח העדין, שתמיד תמיד יישאר ריח של בית. &lt;BR&gt;<br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;&lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> <br /> [[File:Flower3.jpg|שמאל|ממוזער|700px|סחלב]]<br /> &lt;p dir=&quot;rtl&quot;; style=&quot;font-size:20px; color:black&quot;&gt;<br /> &lt;B&gt;סחלב &lt;/B&gt; &lt;BR&gt;<br /> <br /> לפי 'שפת הפרחים' סחלב הוא (יופי מעודן). בשפה המשפחתית מסמן את הקבלה של ייחודיות ותעוזה. &lt;BR&gt;<br /> 'תקופת הסחלב' בה אבא תומך באמא לצאת ללמוד פיזיותרפיה כשיש להם כבר שני ילדים קטנים. &lt;BR&gt; אמא נשארת כמה לילות בשבוע לישון במרכז. מרגישים את הציפיה של אבא לחזרתה, אני מקבלת כל יום גלויה של פרח מאמא.&lt;BR&gt; אמא מתחילה להגיע עם בגדים אחרים, הראשונה בקיבוץ עם מכנסי פיל! &lt;BR&gt;אבא עוזר לאמא לשתות כוס חלב כל יום כי היא כבר בהריון עם ערן שיוולד בזמן מבחני הסיום, אליהם אבא מבריח את אמא שעוד מאושפזת אחרי לידה. &lt;BR&gt;יש אישור מיוחד מלושקה שערן יהיה בבית, שוב אושר גדול, אבא מנקה את הרצפה עם סמרטוט לח כדי שלא יהיה אבק שיפגע בנשימה של ערן כשהוא מפזם את המנון הפלמ&quot;ח. &lt;BR&gt; אמא צוחקת בכל גופה כשערן מונח עליה, אבא מזהיר שערן מרגיש ברעידת אדמה. <br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> <br /> <br /> [[File:Flower4.jpg|שמאל|ממוזער|700px|ורד]]<br /> &lt;p dir=&quot;rtl&quot;; style=&quot;font-size:20px; color:black&quot;&gt;<br /> &lt;B&gt;ורד&lt;/B&gt; &lt;BR&gt;<br /> זמן הורד (בורדו – יופי לא מודע), אמא בוועדת תרבות, מפיקה ארועים וחגים, מכניסה קבלת שבת משותפת לכל הקיבוץ. עורכת את 'במשק' העלון המקומי, ומחזירה אותו בשנים האחרונות במתכונת דיגטלית 'במרחב'.&lt;BR&gt; הפקת יומן חדשות בוודאו מקומי. השיא סדר פסח של אלף איש, שכל ההופעות מתוקתקות בזו אחר זו, בלי שצריך להזמין את המופיעים במיקרופון. שהמאמץ לא יורגש.. &lt;BR&gt;<br /> על הדרך, תואר שני בחינוך מיוחד, התמחות בפיזיותרפיה לתינוקות וילדים, פתיחת מכון פיזיותרפיה בקיבוץ שעד היום מועדון הנוער קרוי על שמו, פרישה מקופת חולים והקמת 'המרחב לילד' בו גם מוכנים הילדים למעבר מהגן לכיתה א'. &lt;BR&gt; במקביל אמא כבר מגיל 30 משמשת כ'זקן הכפר', אנשים עם עניינים בריאותיים, בין אדם לחברו, בין אדם לעצמו מתייעצים איתה, בתבונה, איכפתיות, עדינות, נדיבות ודיסקרטיות היא מקשיבה, פותרת, עוזרת ומלווה לעיתים גם לאורך שנים.<br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> <br /> [[File:Flower5.jpg|שמאל|ממוזער|700px|רקפת]]<br /> &lt;p dir=&quot;rtl&quot;; style=&quot;font-size:20px; color:black&quot;&gt;<br /> &lt;B&gt;רקפת&lt;/B&gt; &lt;BR&gt;<br /> אבא יוצא מגידולי שדה לריכוז משק, תפקידי שיווק במפעל ובארגון הקניות הבין קיבוצי. עד שפורש כדי לדאוג לצד העסקי של 'המרחב לילד' ולהיות חצרן בית ילדים ובכך להגשים את החלום של סבא משה. &lt;BR&gt; נהנה למצוא חלקים לתיקון מכשירים שכבר לא מיצרים ובסבלנות אין קץ להחזיר 'למצב עבודה' לעיניה המתפעלות של ילדה שקטה. מוצא זמן לאסוף פקעות של רקפות (תקווה מבוישת)מאתרי בניה, מפזר סביב לביתו ומעניק לאנשים אהובים.&lt;BR&gt;<br /> <br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;&lt;BR&gt;&lt;BR&gt;&lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> <br /> [[File:Flower6.jpg|שמאל|ממוזער|700px|אמנון ותמר]]<br /> &lt;p dir=&quot;rtl&quot;; style=&quot;font-size:20px; color:black&quot;&gt;<br /> &lt;B&gt;אמנון ותמר&lt;/B&gt; &lt;BR&gt;<br /> <br /> מהזר המגוון, השנים האחרונות הן של האמנון ותמר שמשמעותו 'חשוב עלי', ואני חושבת עלייכם הרבה על כך שאני זוכה למורי דרך, אוהבים קרובים רואים ומכבדים. &lt;BR&gt; מברכים על הטוב ועל היש, יודעים להכיר בתלאות הזקנה ולמצוא להן תשובה ראויה.. וכשאני יושבת בינכם על הכורסאות בחדרכם מרגישה הכי ידועה ואהובה שאפשר.<br /> <br /> = סיפורים =<br /> &lt;p dir=&quot;rtl&quot;; style=&quot;font-size:20px; color:black&quot;&gt;<br /> &lt;BR&gt;<br /> [[הנסיעה לעין-חרוד]]<br /> <br /> &lt;BR&gt;<br /> [[מכתב לאחי מנחם]]<br /> <br /> <br /> &lt;BR&gt;<br /> [[מכתב מחיילת צעירה]]<br /> <br /> &lt;BR&gt;<br /> [[הותר לפרסום]]</div>

Bracha https://www.pundak.net/index.php?title=%D7%9E%D7%A0%D7%97%D7%9D_%D7%A4%D7%95%D7%A0%D7%93%D7%A7&diff=1696 2024-04-17T16:41:42Z

<p>Bracha: </p> <hr /> <div>&lt;p dir=&quot;rtl&quot;; style=&quot;font-size:20px; color:black&quot;&gt;<br /> [[File:Menahem.jpg|שמאל|ממוזער|500px|מנחם במדי נווט בחיל האוויר הישראלי לקראת סיום קורס טייס - 1957]]<br /> <br /> &lt;p dir=&quot;rtl&quot;; style=&quot;font-size:20px; color:black&quot;&gt;<br /> '''מנחם פונדק''' – בנם הבכור של [[צילה פונדק]] ו[[ישעיהו פונדק]].<br /> נולד ט' אייר תרצ&quot;ז, 20 באפריל 1937,<br /> נפל בתאונת מטוס מעל המכתש הגדול, ל&quot;ג בעומר תשכ&quot;ד, י&quot;ח באייר תשכ&quot;ד, 29 באפריל 1964.&lt;BR&gt;<br /> מנחם היה נשוי ל[[חיה בלומברג]]. במותו היה [[שגיא פונדק מינץ]] בנו הבכור בן שלוש שנים ועשרה חודשים. אחרי מותו נולד בנו [[עדי פונדק מינץ]].&lt;BR&gt;<br /> מנחם נקרא על שמו של [[מנחם פונדיק]] אחיו של [[ישעיהו פונדק]]&lt;BR&gt;<br /> [[File:Zila+yesh 1937.png|שמאל|ממוזער|600px|ישעיהו וצילה בקיבוץ גשר יחד עם בנם הבכור מנחם - 1937]]<br /> == לידת מנחם בעיניי אביו ישעיהו ==<br /> &lt;p dir=&quot;rtl&quot;; style=&quot;font-size:20px; color:black&quot;&gt;<br /> <br /> היה בוקר קיץ. עבדתי בסילול, בכביש לשכונת הפועלים החדשה בנהרים. קרוב לתשע שעות לפני הצהרים בא חבר רכוב באופנוע וקרא: &quot;יש לך בן&quot;. רגע ראשון לא הבחנתי מהו הוא אומר לי, כי רעש המכונה הפריע משמוע, הוא חזר על דבריו והבינותי. החל לבי לדפוק במהירות משמחה. מיהרתי הביתה לגשר, בכדי להספיק לנסוע ברכבת שלפני הצהרים, לעפולה לבית-החולים, שם ילדה אותך אמא יקרה, צילה. <br /> &lt;br&gt;<br /> הרכבת התאחרה בדרך ומתחנת עפולה לא היה אוטו לבית-החולים, מיהרתי ברגל לראות את שלום אמא ואותך בני. מהבית נתנה לי החובשת פרחים בשביל אמא, שושנים צעירות אשר טרם פתחו עליהן. בעפולה לא רחוק מתחנת הרכבת עמד נער קטן והראה לחברו שושנים אדומות גדולות ויפות, שלש, אשר קטף זה עתה, בקשתי ממנו שיתן לי אחת, חשבתי אם לא יסכים לתת אספר לו כי נולד לי בן. אך הוא אמר: בבקשה קח! בחרתי את השושנה היפה ביותר, אדומה, פורחת ונותנת ריח טוב ושקט. חשבתי אותו רגע, זה בני יפרח כשושנה זו. <br /> &lt;br&gt;<br /> פגשתי את אמא בבית החולים ערה ורעננה. סיפרה היא שב- 1:30 אחר חצות לילה ילדתך, אור ליום ג' בשבוע ט' אייר תרצ&quot;ז (20.4.1937) זה היה. משיצאת מרחם אם לא השמעת לראשונה כל קול, אולם אחר כך התחלת בוכה סובבת ראשך אל הצד והתחלת להכניס אצבע ידך לפיך. נוראים היו כאבי אמא בשעת הלידה, אך לא צעקה. הכל עבר בשלום. ב- 3 אחה&quot;צ אותו יום ראיתיך. עיניך עדיין עצומות, רק עין אחת פקחת לרגע והתגלתה סירה כחולה. שמנמון, לחיים ורודות. משקלך אז 300 גרם,ו- 3 קילו. <br /> &lt;br&gt;<br /> לשמחתנו, של אמא ושלי אין גבול, כה מאושרים אנו על שנולדת לנו – מנחם. קראנוך מנחם על שם אחי אשר טבע בכנרת ביום כיפור תרצ&quot;א במגדל אשר בגליל התחתון. והוא מבכירי החלוצים אשר בגולת פולין וממיטב החברים אשר לתנועת הפועלים הארצי-ישראלית, חבר קבוצה. בחור כארזים, עובד ושואף דעת ומסור לרעיון תחיית העם, והקמת מולדת בעבודה ובצדק. <br /> &lt;br&gt;<br /> וגם ששנת מאורעות דמים עברה עלינו, ותקרא שנת &quot;מאורעות תרצ&quot;ו&quot; בהיסטוריה הישראלית בליל מלאות שנה לראשית המאורעות (19.4.36) נולדת לנו מנחם. שכנינו מוסתים, רצחו בנפש, העלו באש את הרכוש, רצו לקצץ את מפעל תקומתנו, וכולנו יחד ובראש הישוב תנועת הפועלים אשר בהסתדרות העובדים העברים הכללית בארץ ישראל, הגינונו בגבורה על הקיום העברי בארץ ועל עתידו. המערכה עוד נמשכת, ישבה ועדה מלכותית מטעם אנגליה, אשר בידה הפיקוח על ארץ-ישראל ואשר הצטרכה לסייע לעמנו, הנודד זה אלפיים שנה על פני תבל רבה, להקים את המולדת. אותה ועדה מחפשת כעת פתרונים להשכין את השלום בארץ, וקודם כל מתוך סידור טוב של עניני אנגליה פה. יתכן גם שירצו לצמצם את התפתחות תקומתנו להבא. היה לנו גם אתה – מנחם.<br /> &lt;br&gt;&lt;br&gt;<br /> אבא ישעיהו, גשר יום ו' 23.4.37, י&quot;ב אייר תרצ&quot;ז<br /> <br /> == מיומנו של אבא ==<br /> &lt;p dir=&quot;rtl&quot;; style=&quot;font-size:20px; color:black&quot;&gt;<br /> ילדי מנחם, רק לפני רגעים אחדים הייתי על-ידך בבית הילדים. ישבתי על ההדום (ספסל קטן) ליד מטתך, ישנת, כבר לבוש גופיה ומכנסים. נשמת רק אט אט. איזה עצב משונה ירד עלי, אני חושש לשלומך. <br /> &lt;br&gt;<br /> הנה אמא צליל יקרה, נכנסה לחדר והכרתי בעיניה שבכתה. לא הספיק האוכל לך משדה, פצוע השד, מחניכיך בני. החלה בזה תינוקת אחת בעפולה, יתומה, אמה מתה בלידתה, ואמא שלך אף אותה הניקה ואתה הוספת לפצוע. שוכבת כעת אמא בחדר, בחום. כולה צער על שאינך יכול לינוק מספיק לשבעה. <br /> &lt;br&gt;<br /> [[File:P1952.png|שמאל|ממוזער|600px|ישעיהו וצילה עם מנחם ודפנה אשדות יעקב 1942]]<br /> [[File:Mene+daph.jpg|שמאל|ממוזער|600px|משפחת פונדק, אשדות יעקב: צילה, ישעיהו, מנחם ודפנהל'ה - 1943]]<br /> &lt;p dir=&quot;rtl&quot;; style=&quot;font-size:20px; color:black&quot;&gt;<br /> ביום שלישי, בשבוע זה, שלשום, הבאנוך מבית החולים בעפולה, לכאן למשק גשר בדלהמיה והנך כעט האזרח הצעיר ביותר בתוכו, בישוב קיבוצי. ברכבת החזקתיך על כפי, פחדתי פשוט שמא אגרום לך כאב, כה רך וקטן, כרגיל, בן 8 ימים. עווית את פניך, הושטת ידים (אני כותב, לאמא נהיה פתאם קר, לאחר שהיה לה קודם חום גבוה), באותם רגעים נראו לי פניך כפני זקן בעויתותיו. חשבתי, הנה בילד ישנם כבר גם קווי זקנה, הם טמונים בתוך פרצופו. גם צווארך היה כאילו בלה מזוקן. אולם עוד בבית החולים כתבה לי אמא, כולם אומרים שאתה &quot;בנדיט&quot; – שודד, פוקח עיניים ורוצה לחדור בהן לפני המסתכל בך. <br /> &lt;br&gt;<br /> <br /> הנה שמעתי הערב משוחחים אודותיך, ילד נחמד, ילד נחמד, בגיל זה, בן עשרה ימים, וכבר יש לו שרטוטי פנים בולטים, לא מקומטות פניו. וכל רואיך אומר לי אחר-כך בן נחמד לך, בן נחמד לך. גם אמא מדי דברה בך תאמר כך, שהנך שקט, רוב זמנך תבלה בינתיים בשינה, טוב כך בני, צבור כוח לקראת הפלא הגדול ששמו חיים, למען תדע ללכת בו כך. אמש ניגשתי לחלון בית הילדים לאחר שאמא יקרה גמרה להניקך, פקחת אלי זוג עיניים כחולות, שלבת ידך הקטנות ואצבעותיך הנחמדות אחת בחברתה, חבקת פני אמא, ער אתה בני ושקט, ממעט לבכות. <br /> &lt;br&gt;&lt;br&gt;<br /> ילדי היקר מה אוהבך, מה יקרת לנו, דלהמיה יום ה' 29.4.37<br /> <br /> == סיפורים על מנחם אחי הגדול ==<br /> &lt;p dir=&quot;rtl&quot;; style=&quot;font-size:20px; color:black&quot;&gt;<br /> <br /> [[דפנה פונדק]]<br /> &lt;br&gt;&lt;br&gt;<br /> אפתח בכך, שמנחם לקח על עצמו להיות המנטור שלי, בתור אח גדול הוא דאג לחסוך לי אי הבנות שקורות בין ילדים. כמו להסביר לי מה מקובל ומה לא, בחברת הילדים.<br /> שכדאי מאד להיות בעל ידע רחב, להכיר את הארץ ע&quot;י טיולים. ולהבין שחיזורים של בנים כוללים משום מה גם התגרויות ומכות. <br /> אני מצדי הסתכלתי בעניין רב איך מנחם מכלכל את עיניניו בחברת הילדים וביה&quot;ס. ואיך בחיי המשפחה.<br /> &lt;br&gt;&lt;br&gt;<br /> מהיום שאני זוכרת את מנחם , אמא חשבה שהוא הכי יפה והכי חכם בעולם, שלמה ודודו עדיין לא נולדו, ובאמת הוא יפה וחכם, אמביציונר ותחרותי, ווכחן בלתי נלאה.<br /> וכאן הוא התנגש באבא, שגם הוא אהב להתחרות, אבל לא להפסיד.<br /> <br /> &lt;br&gt;<br /> [[File:Mene+iali1960.jpg|שמאל|ממוזער|500px|חיהל'ה ומנחם - 1960]]<br /> &lt;p dir=&quot;rtl&quot;; style=&quot;font-size:20px; color:black&quot;&gt;<br /> יום אחד, בערך שהייתי בת ארבע שנים. בחדר ההורים שאכן היה חדר בלבד, ומגרש המשחקים שלנו היתה מיטת ההורים. אבא ומנחם בן השבע שיחקו דמקה.<br /> מנחם הפסיד ואבא חייך בגאווה, מנחם התחיל לבכות, מיד הוא קיבל הרצאה פדגוגית שצריך לדעת להפסיד ולחייך. ואז אבא הזמין אותי לשחק, אני כבר הבנתי מה התוצאה הרצויה וכיצד ראוי להתנהג.<br /> ואכן הפסדתי בלי שום כאב לב, וחייכתי כמצופה והמחמאות לא אחרו לבוא.<br /> &lt;br&gt;&lt;br&gt;<br /> מנחם היה מוכשר בשטחים רבים: כתיבה, משחק, חיבור פזמונים ופיליטונים, ומאד אהב ספורט ביחוד כדור רגל.<br /> &lt;br&gt;<br /> ערב אחד הוא מגיע לחדר כשהוא מנסה , ללא הצלחה, לא לממר בבכי, אבל הדמעות זולגות, והרגל שלו חבולה באופן רציני מאד. מה עושים? אמא, שנמצאת בסוף הריונה עם דודו, מצטרפת לבכי ואבא מזעיק את רוזה החובשת שגרה איתנו באותו הבית. קטנה, מצומקת, לעולם אינה מחייכת, ואם אתה לא מת, המצב אף פעם לא נורא ולא דחוף. היא מעיפה מבט בחבלה, וקובעת שכנראה זה שבר. מכוון שזה ערב, ממילא המרפאה בטבריה סגורה ואפשר לחכות למחרת בבוקר ולנסוע עם האוטו שנוסע להביא אספקה מטבריה.<br /> וכך עבר לו ליל שימורים שאליו מצטרפים צירי הלידה של אמא, ועם אור הבוקר יצאו שתי מכוניות מאשדות לטבריה באחת אבא עם מנחם ורגלו השבורה, ובשנייה אמא לבית חולים הסקוטי – ללדת.<br /> &lt;br&gt;<br /> וכך באותו יום 9.5.1950 נולד דודו ומנחם חזר עם גבס לאורך כל הרגל.<br /> &lt;br&gt;<br /> [[מכתב לאחי מנחם]]<br /> &lt;br&gt;&lt;br&gt;<br /> <br /> ==מנחם – אחרי 36 שנה==<br /> &lt;p dir=&quot;rtl&quot;; style=&quot;font-size:20px; color:black&quot;&gt;<br /> [[File:Mene+ben-zvi.png|שמאל|ממוזער|500px|מנחם מקבל את פני הנשיא יצחק בן צבי בטייסת שבה שרת - תחילת 1962]]<br /> [[File:205.jpg|שמאל|ממוזער|500px|מנחם ליד מטוס הווטור]]<br /> [[File:206.jpg|שמאל|ממוזער|500px|מנחם במדים ייצוגיים]]<br /> &lt;p dir=&quot;rtl&quot;; style=&quot;font-size:20px; color:black&quot;&gt;<br /> &lt;br&gt;<br /> [[דוד פונדק]]<br /> &lt;br&gt;&lt;br&gt;<br /> מנחם, המיטה בנישה, ליד מיטתה של אמא, נותרה ריקה. אל תהום הגעגועים הבלתי פוסקים אליך נוסף כאב האובדן על אבא, שבאחת הלך מאתנו והוא צעיר ברוחו וזקן בחכמתו. קסם החיים, מתת הרגע שניתנה לנו נאספה. מעתה אנו אוספים את הרמזים, הזיכרונות, המפגשים והשיחות כדי לשוב ולהתחבר אליכם, מבלי שנוכל לגעת, ללטף, לחבק, לראות את העיניים הצוהלות. תהליך הפרידה מכם שב ומתחדש בכל פינה בחדר, בכוננית הספרים, בארגז המצעים, בתמונות שעל הקיר.<br /> &lt;br&gt;&lt;br&gt;<br /> בתצלום אחד, התלוי על הקיר, מלפני 63 שנים, עומד אבא, אז עלם צעיר בן 25, ונושא בזרועותיו תינוק קרח בן חודשיים שלושה. ברקע צריף בודד ונוף חשוף של הרי הגלעד. חיוך של גאווה מאיר את פניו, הרגשה, שדבר לא יוכל לעצור את עוצמת החיים והרצון. לא החום של עמק הירדן, לא הדלות של החלוצים, לא המרחק מבית ההורים – כולם נמוגים מול התקווה והחזון. הילד הקטן שעל כתפו כבר מגויס לכל המשימות שנטל עם ישראל. מבלי שנשאל הוא כבר חייל ומשימות רבות נכונו לו. <br /> &lt;br&gt;&lt;br&gt;<br /> מנחם, בחייך הקצרים תמיד נשארת מגויס, בדרכך שלך, יוצא להכיר את הארץ, לעלות ברגל לכוכב הירדן, להדרים לאילת, להצטרף לחיל האוויר, להדריך נווטים, להקים משפחה, לבנות בית ולהתווכח ללא לאות. לא היה נושא שהיה זר לך ותמיד ששת להתווכח, על ההיסטוריה של העם, על סיפורי התנ&quot;ך, על מקומות וישובים בארץ. עתה הצטרף אליך אבא, ושוב תוכלו לחדש את השיח שנקטע באחת לפני ל&quot;ו שנים, בל&quot;ג בעומר תשכ&quot;ד. ושוב יוכל אבא להציע בסוף ויכוח לוהט &quot;נטה ספר ונחזה&quot;.<br /> &lt;br&gt;&lt;br&gt;<br /> <br /> == שירים של מנחם ==<br /> &lt;p dir=&quot;rtl&quot;; style=&quot;font-size:20px; color:black&quot;&gt;<br /> &lt;b&gt;עֲפִיפוֹנִים&lt;br&gt;&lt;/b&gt;<br /> <br /> &lt;br&gt;<br /> עֲפִיפוֹנִים הָיוּ שְׁלוֹשָׁה, &lt;br&gt;<br /> כֵּן זוֹ תְּחִילַּת כָּל פָּרָשָׁה &lt;br&gt;<br /> אֶחָד כָּחֹל, שֵׁנִי יָרֹק &lt;br&gt;<br /> רַכִּים קַלִּים וּמְלֵאֵי צְחוֹק &lt;br&gt;<br /> וְהַשְּׁלִישִׁי הָיָה לָבָן &lt;br&gt;<br /> לְלֹא כָּל צֶבַע וְגָוָן. &lt;br&gt;<br /> אֶחָד טָבַע בַּסְּעָרָה &lt;br&gt;<br /> שֵׁנִי – פָּגַע בּוֹ רוּחַ רַע &lt;br&gt;<br /> וְהַשְּׁלִישִׁי, לָבָן, נָדוֹשׁ &lt;br&gt;<br /> הִמְשִׁיך לָשוּט הִמְשִׁיך לִדְרֹשׁ &lt;br&gt; &lt;br&gt;<br /> <br /> עֲפִיפוֹנִים הָיוּ שְׁלוֹשָׁה &lt;br&gt;<br /> עָמְלוּ בַּעֲבוֹדָה קָשָׁה &lt;br&gt;<br /> אֶחָד אָדֹם, שֵׁנִי שָׁחֹר &lt;br&gt;<br /> שְטוּפֵי זֵעָה, מֻכִּים בַּקֹּר &lt;br&gt;<br /> וְהַשְּׁלִישִׁי הָיָה לָבָן &lt;br&gt;<br /> לְלֹא כָּל מֶתַח וקָרְבָּן. &lt;br&gt;<br /> אֶחָד נָפַל מִמַּאֲרָב &lt;br&gt;<br /> שֵׁנִי – נָקְבָה בּוֹ אֵשׁ הַקְּרָב &lt;br&gt;<br /> והַלָבָן נִכְלַם עָבַר &lt;br&gt;<br /> בְּלִי זִכְרוֹנוֹת, לְלֹא עָבָר &lt;br&gt; &lt;br&gt;<br /> <br /> עֲפִיפוֹנִים הָיוּ שְׁלוֹשָׁה &lt;br&gt;<br /> שִׁפְלֵי מַבָּט מֻכֵּי בּוּשָׁה &lt;br&gt;<br /> אֶחָד אָפֹר שֵׁנִי צָהֹב &lt;br&gt;<br /> שְׁבוּרֵי שִׁדְרָה, גְּרוּמֵי מַכְאוֹב &lt;br&gt;<br /> וְהַשְּׁלִישִׁי הָיָה לָבָן &lt;br&gt;<br /> חֲסַר סִיגִים וְלֹא מוּבָן. &lt;br&gt;<br /> אֶחָד נִשְׂרָף עַל לֹא אֱמֶת &lt;br&gt;<br /> שֵׁנִי נִתַּק חוּטוֹ וָמֵת. &lt;br&gt;<br /> וְהַשְּׁלִישִׁי מִתּוֹך חוֹבָה &lt;br&gt;<br /> נִשְׁאַר לָהֶם לְמַצֵּבָה &lt;br&gt; &lt;br&gt;<br /> <br /> עֲפִיפוֹנִים הָיוּ שְׁלוֹשָׁה &lt;br&gt;<br /> וְזֶה סִיּוּם הַפָּרָשָׁה &lt;br&gt;<br /> אֶחָד זָהֹב שֵׁנִי מֻכְסָף &lt;br&gt;<br /> לֵב כָּל עַלְמָה לָהֶם נִכְסַף &lt;br&gt;<br /> וְהַשְּׁלִישִׁי הָיָה לָבָן &lt;br&gt;<br /> שָׁקֵט קוֹדֵר וּמְאֻבָּן &lt;br&gt;<br /> אֶחָד הִרְקִיעַ וְנֶחְנַק &lt;br&gt;<br /> שְׁנֵי – שָׂטָן מוֹחוֹ יָנַק &lt;br&gt;<br /> וְרַק אֲנִי עוֹד מְשׁוֹטֵט &lt;br&gt;<br /> לִצְחֹק לַחַי לִבְכּוֹת לַמֵּת <br /> &lt;br&gt;<br /> [https://www.youtube.com/watch?v=ITF_hr1U88w סרטון וידאו שבו השיר עפיפונים מבוצע ע&quot;י שלו אדרי]&lt;br&gt;<br /> [https://www.youtube.com/watch?v=U-CymLn8bZ0 סרטון וידאו שבו השיר עפיפונים מבוצע ע&quot;י תם פינסקי]<br /> &lt;br&gt;&lt;br&gt;<br /> <br /> &lt;b&gt;נורית&lt;br&gt; &lt;/b&gt;<br /> מלים: מנחם פונדק &lt;br&gt;<br /> לחן: שייקה פייקוב &lt;br&gt;<br /> [[כתבה על השיר]]<br /> &lt;br&gt;&lt;br&gt;<br /> <br /> לא רוח הד, לא צפורה &lt;br&gt;<br /> זהו קולי בשמך הוא קרא. &lt;br&gt;<br /> זוהי רוחי, סודי לך שחה – &lt;br&gt; <br /> עת פי כדך גמע ממי הנחל. &lt;br&gt; &lt;br&gt;<br /> <br /> נורית, נורית, מה אצמא אליך, &lt;br&gt;<br /> מלאי כדי מאגמי עיניך &lt;br&gt;<br /> אל אהבה בי את חצו קלע, &lt;br&gt; <br /> בואי אחותי כלה. &lt;br&gt; &lt;br&gt;<br /> <br /> לא הדממה לא ורד חמה, &lt;br&gt;<br /> זה לחשי באזנך הוא המה&lt;br&gt;<br /> זהו לבי בין תקווה ופחד&lt;br&gt;<br /> עת שערך סרקת אל מול השחר.&lt;br&gt;&lt;br&gt;<br /> <br /> נורית, נורית רחש סוף ברוח, &lt;br&gt;<br /> חבשי לבי בשחור שער פרוע&lt;br&gt;<br /> אהבה תשכיח את תבל כולה,&lt;br&gt;<br /> בואי, אחותי כלה.&lt;br&gt;&lt;br&gt;<br /> <br /> <br /> &lt;b&gt;הורה עמק הירדן&lt;br&gt;&lt;/b&gt;<br /> <br /> מילים :מנחם פונדק, לחן: שייקה פייקוב.&lt;br&gt;<br /> <br /> נכתב, כנראה ב- 1959.&lt;br&gt;<br /> <br /> &lt;br&gt;<br /> <br /> <br /> <br /> אור חמה הנה מפציע -במזרח.&lt;br&gt;<br /> <br /> הכינרת מתעוררת -בגילה,&lt;br&gt;<br /> <br /> החרמון זוהר מנגד- שר הוא לך&lt;br&gt;<br /> <br /> וכוכב ירדן עונה לו עמק הירדן הי.&lt;br&gt;<br /> <br /> &lt;br&gt;<br /> <br /> פזמון:&lt;br&gt;<br /> <br /> עמק, עמק קום הקשב לזמר,&lt;br&gt;<br /> שר ירדן מול שמש ללא קול,&lt;br&gt;<br /> הגולן מצטרף אל הכנרת&lt;br&gt;<br /> <br /> קומה, עמק צאה במחול&lt;br&gt;<br /> גם גלעד לירמוך עונה ברנן&lt;br&gt;<br /> קומה עמק צא במחןל.&lt;br&gt;<br /> הו ירדן הוא ירדן (2x)&lt;br&gt;<br /> אהבתי אלף ניגוניך&lt;br&gt;&lt;br&gt;<br /> <br /> הקמה ראשה הרימה בגאון&lt;br&gt;<br /> לשדה זוחל הטרקטור בשאון. &lt;br&gt;<br /> הדרורים קולן תשמענה הבן רון&lt;br&gt;<br /> עם צפירה של בית חרושת, &lt;br&gt;<br /> עמק הירדן הי.&lt;br&gt;&lt;br&gt;<br /> <br /> <br /> עמק עמק סובה עד אין גמר&lt;br&gt;<br /> שר נהר מול סלע רם קודר&lt;br&gt;<br /> החגב מזמר בשדה אספסת &lt;br&gt;<br /> עוד נחול את הורה הירדן&lt;br&gt;<br /> גם חרמש בתלתן משמיע זמר&lt;br&gt;<br /> זמר הורה עמק הירדן&lt;br&gt;<br /> הו ירדן הוי ירדן&lt;br&gt;<br /> אהבתיך אלף ניגוניך (2x)&lt;br&gt;<br /> <br /> &lt;br&gt; &lt;br&gt;<br /> <br /> &lt;b&gt; הורה לפועל &quot;עמק הירדן&quot;&lt;br&gt;&lt;/b&gt;<br /> <br /> <br /> (אני זוכרת רק את חלקו)&lt;br&gt;<br /> <br /> &lt;br&gt;<br /> <br /> עם שיאי הישג לשמוח,&lt;br&gt;<br /> <br /> בגביע לאחוז,&lt;br&gt;<br /> <br /> יתר און ויתר כח&lt;br&gt;<br /> <br /> יתר מרץ יתר עוז.&lt;br&gt;<br /> &lt;br&gt;<br /> <br /> פזמון:&lt;br&gt;<br /> <br /> אם נגיע&lt;br&gt;<br /> <br /> לא נרגיע&lt;br&gt;<br /> <br /> עד אם שיא חדש ניתן&lt;br&gt;<br /> <br /> הפועל בעוז יריע&lt;br&gt;<br /> <br /> אור, דרור על הירדן.</div>

Bracha https://www.pundak.net/index.php?title=%D7%9E%D7%A0%D7%97%D7%9D_%D7%A4%D7%95%D7%A0%D7%93%D7%A7&diff=1695 2024-04-17T16:38:59Z

<p>Bracha: </p> <hr /> <div>&lt;p dir=&quot;rtl&quot;; style=&quot;font-size:20px; color:black&quot;&gt;<br /> [[File:Menahem.jpg|שמאל|ממוזער|500px|מנחם במדי נווט בחיל האוויר הישראלי לקראת סיום קורס טייס - 1957]]<br /> <br /> &lt;p dir=&quot;rtl&quot;; style=&quot;font-size:20px; color:black&quot;&gt;<br /> '''מנחם פונדק''' – בנם הבכור של [[צילה פונדק]] ו[[ישעיהו פונדק]].<br /> נולד ט' אייר תרצ&quot;ז, 20 באפריל 1937,<br /> נפל בתאונת מטוס מעל המכתש הגדול, ל&quot;ג בעומר תשכ&quot;ד, י&quot;ח באייר תשכ&quot;ד, 29 באפריל 1964.&lt;BR&gt;<br /> מנחם היה נשוי ל[[חיה בלומברג]]. במותו היה [[שגיא פונדק מינץ]] בנו הבכור בן שלוש שנים ועשרה חודשים. אחרי מותו נולד בנו [[עדי פונדק מינץ]].&lt;BR&gt;<br /> מנחם נקרא על שמו של [[מנחם פונדיק]] אחיו של [[ישעיהו פונדק]]&lt;BR&gt;<br /> [[File:Zila+yesh 1937.png|שמאל|ממוזער|600px|ישעיהו וצילה בקיבוץ גשר יחד עם בנם הבכור מנחם - 1937]]<br /> == לידת מנחם בעיניי אביו ישעיהו ==<br /> &lt;p dir=&quot;rtl&quot;; style=&quot;font-size:20px; color:black&quot;&gt;<br /> <br /> היה בוקר קיץ. עבדתי בסילול, בכביש לשכונת הפועלים החדשה בנהרים. קרוב לתשע שעות לפני הצהרים בא חבר רכוב באופנוע וקרא: &quot;יש לך בן&quot;. רגע ראשון לא הבחנתי מהו הוא אומר לי, כי רעש המכונה הפריע משמוע, הוא חזר על דבריו והבינותי. החל לבי לדפוק במהירות משמחה. מיהרתי הביתה לגשר, בכדי להספיק לנסוע ברכבת שלפני הצהרים, לעפולה לבית-החולים, שם ילדה אותך אמא יקרה, צילה. <br /> &lt;br&gt;<br /> הרכבת התאחרה בדרך ומתחנת עפולה לא היה אוטו לבית-החולים, מיהרתי ברגל לראות את שלום אמא ואותך בני. מהבית נתנה לי החובשת פרחים בשביל אמא, שושנים צעירות אשר טרם פתחו עליהן. בעפולה לא רחוק מתחנת הרכבת עמד נער קטן והראה לחברו שושנים אדומות גדולות ויפות, שלש, אשר קטף זה עתה, בקשתי ממנו שיתן לי אחת, חשבתי אם לא יסכים לתת אספר לו כי נולד לי בן. אך הוא אמר: בבקשה קח! בחרתי את השושנה היפה ביותר, אדומה, פורחת ונותנת ריח טוב ושקט. חשבתי אותו רגע, זה בני יפרח כשושנה זו. <br /> &lt;br&gt;<br /> פגשתי את אמא בבית החולים ערה ורעננה. סיפרה היא שב- 1:30 אחר חצות לילה ילדתך, אור ליום ג' בשבוע ט' אייר תרצ&quot;ז (20.4.1937) זה היה. משיצאת מרחם אם לא השמעת לראשונה כל קול, אולם אחר כך התחלת בוכה סובבת ראשך אל הצד והתחלת להכניס אצבע ידך לפיך. נוראים היו כאבי אמא בשעת הלידה, אך לא צעקה. הכל עבר בשלום. ב- 3 אחה&quot;צ אותו יום ראיתיך. עיניך עדיין עצומות, רק עין אחת פקחת לרגע והתגלתה סירה כחולה. שמנמון, לחיים ורודות. משקלך אז 300 גרם,ו- 3 קילו. <br /> &lt;br&gt;<br /> לשמחתנו, של אמא ושלי אין גבול, כה מאושרים אנו על שנולדת לנו – מנחם. קראנוך מנחם על שם אחי אשר טבע בכנרת ביום כיפור תרצ&quot;א במגדל אשר בגליל התחתון. והוא מבכירי החלוצים אשר בגולת פולין וממיטב החברים אשר לתנועת הפועלים הארצי-ישראלית, חבר קבוצה. בחור כארזים, עובד ושואף דעת ומסור לרעיון תחיית העם, והקמת מולדת בעבודה ובצדק. <br /> &lt;br&gt;<br /> וגם ששנת מאורעות דמים עברה עלינו, ותקרא שנת &quot;מאורעות תרצ&quot;ו&quot; בהיסטוריה הישראלית בליל מלאות שנה לראשית המאורעות (19.4.36) נולדת לנו מנחם. שכנינו מוסתים, רצחו בנפש, העלו באש את הרכוש, רצו לקצץ את מפעל תקומתנו, וכולנו יחד ובראש הישוב תנועת הפועלים אשר בהסתדרות העובדים העברים הכללית בארץ ישראל, הגינונו בגבורה על הקיום העברי בארץ ועל עתידו. המערכה עוד נמשכת, ישבה ועדה מלכותית מטעם אנגליה, אשר בידה הפיקוח על ארץ-ישראל ואשר הצטרכה לסייע לעמנו, הנודד זה אלפיים שנה על פני תבל רבה, להקים את המולדת. אותה ועדה מחפשת כעת פתרונים להשכין את השלום בארץ, וקודם כל מתוך סידור טוב של עניני אנגליה פה. יתכן גם שירצו לצמצם את התפתחות תקומתנו להבא. היה לנו גם אתה – מנחם.<br /> &lt;br&gt;&lt;br&gt;<br /> אבא ישעיהו, גשר יום ו' 23.4.37, י&quot;ב אייר תרצ&quot;ז<br /> <br /> == מיומנו של אבא ==<br /> &lt;p dir=&quot;rtl&quot;; style=&quot;font-size:20px; color:black&quot;&gt;<br /> ילדי מנחם, רק לפני רגעים אחדים הייתי על-ידך בבית הילדים. ישבתי על ההדום (ספסל קטן) ליד מטתך, ישנת, כבר לבוש גופיה ומכנסים. נשמת רק אט אט. איזה עצב משונה ירד עלי, אני חושש לשלומך. <br /> &lt;br&gt;<br /> הנה אמא צליל יקרה, נכנסה לחדר והכרתי בעיניה שבכתה. לא הספיק האוכל לך משדה, פצוע השד, מחניכיך בני. החלה בזה תינוקת אחת בעפולה, יתומה, אמה מתה בלידתה, ואמא שלך אף אותה הניקה ואתה הוספת לפצוע. שוכבת כעת אמא בחדר, בחום. כולה צער על שאינך יכול לינוק מספיק לשבעה. <br /> &lt;br&gt;<br /> [[File:P1952.png|שמאל|ממוזער|600px|ישעיהו וצילה עם מנחם ודפנה אשדות יעקב 1942]]<br /> [[File:Mene+daph.jpg|שמאל|ממוזער|600px|משפחת פונדק, אשדות יעקב: צילה, ישעיהו, מנחם ודפנהל'ה - 1943]]<br /> &lt;p dir=&quot;rtl&quot;; style=&quot;font-size:20px; color:black&quot;&gt;<br /> ביום שלישי, בשבוע זה, שלשום, הבאנוך מבית החולים בעפולה, לכאן למשק גשר בדלהמיה והנך כעט האזרח הצעיר ביותר בתוכו, בישוב קיבוצי. ברכבת החזקתיך על כפי, פחדתי פשוט שמא אגרום לך כאב, כה רך וקטן, כרגיל, בן 8 ימים. עווית את פניך, הושטת ידים (אני כותב, לאמא נהיה פתאם קר, לאחר שהיה לה קודם חום גבוה), באותם רגעים נראו לי פניך כפני זקן בעויתותיו. חשבתי, הנה בילד ישנם כבר גם קווי זקנה, הם טמונים בתוך פרצופו. גם צווארך היה כאילו בלה מזוקן. אולם עוד בבית החולים כתבה לי אמא, כולם אומרים שאתה &quot;בנדיט&quot; – שודד, פוקח עיניים ורוצה לחדור בהן לפני המסתכל בך. <br /> &lt;br&gt;<br /> <br /> הנה שמעתי הערב משוחחים אודותיך, ילד נחמד, ילד נחמד, בגיל זה, בן עשרה ימים, וכבר יש לו שרטוטי פנים בולטים, לא מקומטות פניו. וכל רואיך אומר לי אחר-כך בן נחמד לך, בן נחמד לך. גם אמא מדי דברה בך תאמר כך, שהנך שקט, רוב זמנך תבלה בינתיים בשינה, טוב כך בני, צבור כוח לקראת הפלא הגדול ששמו חיים, למען תדע ללכת בו כך. אמש ניגשתי לחלון בית הילדים לאחר שאמא יקרה גמרה להניקך, פקחת אלי זוג עיניים כחולות, שלבת ידך הקטנות ואצבעותיך הנחמדות אחת בחברתה, חבקת פני אמא, ער אתה בני ושקט, ממעט לבכות. <br /> &lt;br&gt;&lt;br&gt;<br /> ילדי היקר מה אוהבך, מה יקרת לנו, דלהמיה יום ה' 29.4.37<br /> <br /> == סיפורים על מנחם אחי הגדול ==<br /> &lt;p dir=&quot;rtl&quot;; style=&quot;font-size:20px; color:black&quot;&gt;<br /> <br /> [[דפנה פונדק]]<br /> &lt;br&gt;&lt;br&gt;<br /> אפתח בכך, שמנחם לקח על עצמו להיות המנטור שלי, בתור אח גדול הוא דאג לחסוך לי אי הבנות שקורות בין ילדים. כמו להסביר לי מה מקובל ומה לא, בחברת הילדים.<br /> שכדאי מאד להיות בעל ידע רחב, להכיר את הארץ ע&quot;י טיולים. ולהבין שחיזורים של בנים כוללים משום מה גם התגרויות ומכות. <br /> אני מצדי הסתכלתי בעניין רב איך מנחם מכלכל את עיניניו בחברת הילדים וביה&quot;ס. ואיך בחיי המשפחה.<br /> &lt;br&gt;&lt;br&gt;<br /> מהיום שאני זוכרת את מנחם , אמא חשבה שהוא הכי יפה והכי חכם בעולם, שלמה ודודו עדיין לא נולדו, ובאמת הוא יפה וחכם, אמביציונר ותחרותי, ווכחן בלתי נלאה.<br /> וכאן הוא התנגש באבא, שגם הוא אהב להתחרות, אבל לא להפסיד.<br /> <br /> &lt;br&gt;<br /> [[File:Mene+iali1960.jpg|שמאל|ממוזער|500px|חיהל'ה ומנחם - 1960]]<br /> &lt;p dir=&quot;rtl&quot;; style=&quot;font-size:20px; color:black&quot;&gt;<br /> יום אחד, בערך שהייתי בת ארבע שנים. בחדר ההורים שאכן היה חדר בלבד, ומגרש המשחקים שלנו היתה מיטת ההורים. אבא ומנחם בן השבע שיחקו דמקה.<br /> מנחם הפסיד ואבא חייך בגאווה, מנחם התחיל לבכות, מיד הוא קיבל הרצאה פדגוגית שצריך לדעת להפסיד ולחייך. ואז אבא הזמין אותי לשחק, אני כבר הבנתי מה התוצאה הרצויה וכיצד ראוי להתנהג.<br /> ואכן הפסדתי בלי שום כאב לב, וחייכתי כמצופה והמחמאות לא אחרו לבוא.<br /> &lt;br&gt;&lt;br&gt;<br /> מנחם היה מוכשר בשטחים רבים: כתיבה, משחק, חיבור פזמונים ופיליטונים, ומאד אהב ספורט ביחוד כדור רגל.<br /> &lt;br&gt;<br /> ערב אחד הוא מגיע לחדר כשהוא מנסה , ללא הצלחה, לא לממר בבכי, אבל הדמעות זולגות, והרגל שלו חבולה באופן רציני מאד. מה עושים? אמא, שנמצאת בסוף הריונה עם דודו, מצטרפת לבכי ואבא מזעיק את רוזה החובשת שגרה איתנו באותו הבית. קטנה, מצומקת, לעולם אינה מחייכת, ואם אתה לא מת, המצב אף פעם לא נורא ולא דחוף. היא מעיפה מבט בחבלה, וקובעת שכנראה זה שבר. מכוון שזה ערב, ממילא המרפאה בטבריה סגורה ואפשר לחכות למחרת בבוקר ולנסוע עם האוטו שנוסע להביא אספקה מטבריה.<br /> וכך עבר לו ליל שימורים שאליו מצטרפים צירי הלידה של אמא, ועם אור הבוקר יצאו שתי מכוניות מאשדות לטבריה באחת אבא עם מנחם ורגלו השבורה, ובשנייה אמא לבית חולים הסקוטי – ללדת.<br /> &lt;br&gt;<br /> וכך באותו יום 9.5.1950 נולד דודו ומנחם חזר עם גבס לאורך כל הרגל.<br /> &lt;br&gt;<br /> [[מכתב לאחי מנחם]]<br /> &lt;br&gt;&lt;br&gt;<br /> <br /> ==מנחם – אחרי 36 שנה==<br /> &lt;p dir=&quot;rtl&quot;; style=&quot;font-size:20px; color:black&quot;&gt;<br /> [[File:Mene+ben-zvi.png|שמאל|ממוזער|500px|מנחם מקבל את פני הנשיא יצחק בן צבי בטייסת שבה שרת - תחילת 1962]]<br /> [[File:205.jpg|שמאל|ממוזער|500px|מנחם ליד מטוס הווטור]]<br /> [[File:206.jpg|שמאל|ממוזער|500px|מנחם במדים ייצוגיים]]<br /> &lt;p dir=&quot;rtl&quot;; style=&quot;font-size:20px; color:black&quot;&gt;<br /> &lt;br&gt;<br /> [[דוד פונדק]]<br /> &lt;br&gt;&lt;br&gt;<br /> מנחם, המיטה בנישה, ליד מיטתה של אמא, נותרה ריקה. אל תהום הגעגועים הבלתי פוסקים אליך נוסף כאב האובדן על אבא, שבאחת הלך מאתנו והוא צעיר ברוחו וזקן בחכמתו. קסם החיים, מתת הרגע שניתנה לנו נאספה. מעתה אנו אוספים את הרמזים, הזיכרונות, המפגשים והשיחות כדי לשוב ולהתחבר אליכם, מבלי שנוכל לגעת, ללטף, לחבק, לראות את העיניים הצוהלות. תהליך הפרידה מכם שב ומתחדש בכל פינה בחדר, בכוננית הספרים, בארגז המצעים, בתמונות שעל הקיר.<br /> &lt;br&gt;&lt;br&gt;<br /> בתצלום אחד, התלוי על הקיר, מלפני 63 שנים, עומד אבא, אז עלם צעיר בן 25, ונושא בזרועותיו תינוק קרח בן חודשיים שלושה. ברקע צריף בודד ונוף חשוף של הרי הגלעד. חיוך של גאווה מאיר את פניו, הרגשה, שדבר לא יוכל לעצור את עוצמת החיים והרצון. לא החום של עמק הירדן, לא הדלות של החלוצים, לא המרחק מבית ההורים – כולם נמוגים מול התקווה והחזון. הילד הקטן שעל כתפו כבר מגויס לכל המשימות שנטל עם ישראל. מבלי שנשאל הוא כבר חייל ומשימות רבות נכונו לו. <br /> &lt;br&gt;&lt;br&gt;<br /> מנחם, בחייך הקצרים תמיד נשארת מגויס, בדרכך שלך, יוצא להכיר את הארץ, לעלות ברגל לכוכב הירדן, להדרים לאילת, להצטרף לחיל האוויר, להדריך נווטים, להקים משפחה, לבנות בית ולהתווכח ללא לאות. לא היה נושא שהיה זר לך ותמיד ששת להתווכח, על ההיסטוריה של העם, על סיפורי התנ&quot;ך, על מקומות וישובים בארץ. עתה הצטרף אליך אבא, ושוב תוכלו לחדש את השיח שנקטע באחת לפני ל&quot;ו שנים, בל&quot;ג בעומר תשכ&quot;ד. ושוב יוכל אבא להציע בסוף ויכוח לוהט &quot;נטה ספר ונחזה&quot;.<br /> &lt;br&gt;&lt;br&gt;<br /> <br /> == שירים של מנחם ==<br /> &lt;p dir=&quot;rtl&quot;; style=&quot;font-size:20px; color:black&quot;&gt;<br /> &lt;b&gt;עֲפִיפוֹנִים&lt;br&gt;&lt;/b&gt;<br /> <br /> &lt;br&gt;<br /> עֲפִיפוֹנִים הָיוּ שְׁלוֹשָׁה, &lt;br&gt;<br /> כֵּן זוֹ תְּחִילַּת כָּל פָּרָשָׁה &lt;br&gt;<br /> אֶחָד כָּחֹל, שֵׁנִי יָרֹק &lt;br&gt;<br /> רַכִּים קַלִּים וּמְלֵאֵי צְחוֹק &lt;br&gt;<br /> וְהַשְּׁלִישִׁי הָיָה לָבָן &lt;br&gt;<br /> לְלֹא כָּל צֶבַע וְגָוָן. &lt;br&gt;<br /> אֶחָד טָבַע בַּסְּעָרָה &lt;br&gt;<br /> שֵׁנִי – פָּגַע בּוֹ רוּחַ רַע &lt;br&gt;<br /> וְהַשְּׁלִישִׁי, לָבָן, נָדוֹשׁ &lt;br&gt;<br /> הִמְשִׁיך לָשוּט הִמְשִׁיך לִדְרֹשׁ &lt;br&gt; &lt;br&gt;<br /> <br /> עֲפִיפוֹנִים הָיוּ שְׁלוֹשָׁה &lt;br&gt;<br /> עָמְלוּ בַּעֲבוֹדָה קָשָׁה &lt;br&gt;<br /> אֶחָד אָדֹם, שֵׁנִי שָׁחֹר &lt;br&gt;<br /> שְטוּפֵי זֵעָה, מֻכִּים בַּקֹּר &lt;br&gt;<br /> וְהַשְּׁלִישִׁי הָיָה לָבָן &lt;br&gt;<br /> לְלֹא כָּל מֶתַח וקָרְבָּן. &lt;br&gt;<br /> אֶחָד נָפַל מִמַּאֲרָב &lt;br&gt;<br /> שֵׁנִי – נָקְבָה בּוֹ אֵשׁ הַקְּרָב &lt;br&gt;<br /> והַלָבָן נִכְלַם עָבַר &lt;br&gt;<br /> בְּלִי זִכְרוֹנוֹת, לְלֹא עָבָר &lt;br&gt; &lt;br&gt;<br /> <br /> עֲפִיפוֹנִים הָיוּ שְׁלוֹשָׁה &lt;br&gt;<br /> שִׁפְלֵי מַבָּט מֻכֵּי בּוּשָׁה &lt;br&gt;<br /> אֶחָד אָפֹר שֵׁנִי צָהֹב &lt;br&gt;<br /> שְׁבוּרֵי שִׁדְרָה, גְּרוּמֵי מַכְאוֹב &lt;br&gt;<br /> וְהַשְּׁלִישִׁי הָיָה לָבָן &lt;br&gt;<br /> חֲסַר סִיגִים וְלֹא מוּבָן. &lt;br&gt;<br /> אֶחָד נִשְׂרָף עַל לֹא אֱמֶת &lt;br&gt;<br /> שֵׁנִי נִתַּק חוּטוֹ וָמֵת. &lt;br&gt;<br /> וְהַשְּׁלִישִׁי מִתּוֹך חוֹבָה &lt;br&gt;<br /> נִשְׁאַר לָהֶם לְמַצֵּבָה &lt;br&gt; &lt;br&gt;<br /> <br /> עֲפִיפוֹנִים הָיוּ שְׁלוֹשָׁה &lt;br&gt;<br /> וְזֶה סִיּוּם הַפָּרָשָׁה &lt;br&gt;<br /> אֶחָד זָהֹב שֵׁנִי מֻכְסָף &lt;br&gt;<br /> לֵב כָּל עַלְמָה לָהֶם נִכְסַף &lt;br&gt;<br /> וְהַשְּׁלִישִׁי הָיָה לָבָן &lt;br&gt;<br /> שָׁקֵט קוֹדֵר וּמְאֻבָּן &lt;br&gt;<br /> אֶחָד הִרְקִיעַ וְנֶחְנַק &lt;br&gt;<br /> שְׁנֵי – שָׂטָן מוֹחוֹ יָנַק &lt;br&gt;<br /> וְרַק אֲנִי עוֹד מְשׁוֹטֵט &lt;br&gt;<br /> לִצְחֹק לַחַי לִבְכּוֹת לַמֵּת <br /> &lt;br&gt;<br /> [https://www.youtube.com/watch?v=ITF_hr1U88w סרטון וידאו שבו השיר עפיפונים מבוצע ע&quot;י שלו אדרי]&lt;br&gt;<br /> [https://www.youtube.com/watch?v=U-CymLn8bZ0 סרטון וידאו שבו השיר עפיפונים מבוצע ע&quot;י תם פינסקי]<br /> &lt;br&gt;&lt;br&gt;<br /> <br /> &lt;b&gt;נורית&lt;br&gt; &lt;/b&gt;<br /> מלים: מנחם פונדק &lt;br&gt;<br /> לחן: שייקה פייקוב &lt;br&gt;<br /> [[כתבה על השיר]]<br /> &lt;br&gt;&lt;br&gt;<br /> <br /> לא רוח הד, לא צפורה &lt;br&gt;<br /> זהו קולי בשמך הוא קרא. &lt;br&gt;<br /> זוהי רוחי, סודי לך שחה – &lt;br&gt; <br /> עת פי כדך גמע ממי הנחל. &lt;br&gt; &lt;br&gt;<br /> <br /> נורית, נורית, מה אצמא אליך, &lt;br&gt;<br /> מלאי כדי מאגמי עיניך &lt;br&gt;<br /> אל אהבה בי את חצו קלע, &lt;br&gt; <br /> בואי אחותי כלה. &lt;br&gt; &lt;br&gt;<br /> <br /> לא הדממה לא ורד חמה, &lt;br&gt;<br /> זה לחשי באזנך הוא המה&lt;br&gt;<br /> זהו לבי בין תקווה ופחד&lt;br&gt;<br /> עת שערך סרקת אל מול השחר.&lt;br&gt;&lt;br&gt;<br /> <br /> נורית, נורית רחש סוף ברוח, &lt;br&gt;<br /> חבשי לבי בשחור שער פרוע&lt;br&gt;<br /> אהבה תשכיח את תבל כולה,&lt;br&gt;<br /> בואי, אחותי כלה.&lt;br&gt;&lt;br&gt;<br /> <br /> <br /> &lt;b&gt;הורה עמק הירדן&lt;br&gt;&lt;/b&gt;<br /> <br /> מילים :מנחם פונדק, לחן: שייקה פייקוב.&lt;br&gt;<br /> <br /> נכתב, כנראה ב- 1959.&lt;br&gt;<br /> <br /> &lt;br&gt;<br /> <br /> <br /> <br /> אור חמה הנה מפציע -במזרח.&lt;br&gt;<br /> <br /> הכינרת מתעוררת -בגילה,&lt;br&gt;<br /> <br /> החרמון זוהר מנגד- שר הוא לך&lt;br&gt;<br /> <br /> וכוכב ירדן עונה לו עמק הירדן הי.&lt;br&gt;<br /> <br /> &lt;br&gt;<br /> <br /> פזמון:&lt;br&gt;<br /> <br /> עמק, עמק קום הקשב לזמר,&lt;br&gt;<br /> שר ירדן מול שמש ללא קול,&lt;br&gt;<br /> הגולן מצטרף אל הכנרת&lt;br&gt;<br /> <br /> קומה, עמק צאה במחול&lt;br&gt;<br /> גם גלעד לירמוך עונה ברנן&lt;br&gt;<br /> קומה עמק צא במחןל.&lt;br&gt;<br /> הו ירדן הוא ירדן (2x)&lt;br&gt;<br /> אהבתי אלף ניגוניך&lt;br&gt;&lt;br&gt;<br /> <br /> הקמה ראשה הרימה בגאון&lt;br&gt;<br /> לשדה זוחל הטרקטור בשאון. &lt;br&gt;<br /> הדרורים קולן תשמענה הבן רון&lt;br&gt;<br /> עם צפירה של בית חרושת, &lt;br&gt;<br /> עמק הירדן הי.&lt;br&gt;&lt;br&gt;<br /> <br /> <br /> עמק עמק סובה עד אין גמר&lt;br&gt;<br /> שר נהר מול סלע רם קודר&lt;br&gt;<br /> החגב מזמר בשדה אספסת &lt;br&gt;<br /> עוד נחול את הורה הירדן&lt;br&gt;<br /> גם חרמש בתלתן משמיע זמר&lt;br&gt;<br /> זמר הורה עמק הירדן&lt;br&gt;<br /> הו ירדן הוי ירדן&lt;br&gt;<br /> אהבתיך אלף ניגוניך (2x)&lt;br&gt;<br /> <br /> &lt;br&gt; &lt;br&gt;<br /> <br /> &lt;b&gt; הורה לפועל &quot;עמק הירדן&quot;&lt;br&gt;&lt;/b&gt;<br /> <br /> <br /> (אני זוכרת רק את חלקו)&lt;br&gt;<br /> <br /> &lt;br&gt;<br /> <br /> עם שיאי הישג לשמוח,&lt;br&gt;<br /> <br /> בגביע לאחוז,&lt;br&gt;<br /> <br /> יתר און ויתר כח&lt;br&gt;<br /> <br /> יתר מרץ יתר עוז.&lt;br&gt;<br /> &lt;br&gt;<br /> <br /> פזמון:&lt;br&gt;<br /> <br /> אם נגיע&lt;br&gt;<br /> <br /> לא נרגיע&lt;br&gt;<br /> <br /> עד אם שיא חדש ניתן&lt;br&gt;<br /> <br /> הפועל בעוז יריע&lt;br&gt;<br /> <br /> אור, דרור על הירדן.<br /> <br /> <br /> &lt;br&gt; &lt;br&gt;<br /> <br /> &lt;b&gt;יזכור &lt;br&gt;&lt;/b&gt;<br /> <br /> והשמש יורדת שוקעת שוקעת<br /> &lt;br&gt;<br /> ואבק שעלה בדרכים אט יתם<br /> &lt;br&gt;<br /> האזינה אדם לשירה הבוקעת<br /> &lt;br&gt;<br /> מחיוך חייהם ודממה של מותם<br /> &lt;br&gt;<br /> וחרות על לבך בכתב-אש זכרון <br /> &lt;br&gt;<br /> של העם הפוסע אחרי הארון<br /> &lt;br&gt;&lt;br&gt;<br /> לא גדול, לא חזק, בן חורין אף כפסע<br /> &lt;br&gt;<br /> שעבר במדבר והבקיע בהר<br /> &lt;br&gt;<br /> לא בער בו הדם וידע הוא פשע<br /> &lt;br&gt;<br /> להיות או לחדול ללא דבר המדבר,<br /> &lt;br&gt;<br /> ללא דבר התורה, דבר משה, אהרון<br /> &lt;br&gt;<br /> דבר העם הפוסע אחרי הארון...<br /> &lt;br&gt;&lt;br&gt;<br /> ניחוק כעת, הן הגשם יורד<br /> &lt;br&gt;<br /> ולא כמו ליטל הוא עת סתו וענן<br /> &lt;br&gt;<br /> ופרחים שגדלו על זרים שנפלו <br /> &lt;br&gt;<br /> תאסופנה בנות, להרבות את חינן<br /> &lt;br&gt;<br /> אך גם אז לא תיבש דמעת דם וחרון<br /> &lt;br&gt;<br /> של העם ההולך אחרי הארון...</div>

Bracha https://www.pundak.net/index.php?title=%D7%93%D7%9C%D7%99%D7%94_%D7%A4%D7%95%D7%A0%D7%93%D7%A7&diff=1694 2024-02-18T21:44:18Z

<p>Bracha: </p> <hr /> <div>[[File:העבודה הגדולה יואב.jpeg|שמאל|ממוזער|500px|העבודה הגדולה של דליה פונדק בתערוכת &quot;אתר&quot; בית האומנים תל-אביב, ינואר 2024]]<br /> &lt;p dir=&quot;rtl&quot;; style=&quot;font-size:20px; color:black&quot;&gt;<br /> דליה פונדק לבית לוי אישתו של [[משה פונדק]] אמם של [[נועה פונדק]], [[אמיר פונדק]], [[נדב פונדק]], [[יואב פונדק]] &lt;BR&gt;<br /> <br /> ==תערוכת האתר==<br /> &lt;p dir=&quot;rtl&quot;; style=&quot;font-size:20px; color:black&quot;&gt;<br /> [[File:1124.jpg|שמאל|ממוזער|500px|מיצב הטחב הטרי שהגיע ״בייבוא אישי״ מהואדי בטבעון, מלמד שיעור בטיפוח תקווה ובהתחדשות.]]<br /> &lt;BR&gt;<br /> בחודש ינואר 2024 הציגה דליה תערוכת יחיד בבית האומנים בתל-אביב. במרכז התערוכה הייתה עבודה הגדולה נעשתה אחרי השבעה באוקטובר על רקע קולאז׳ של הרס, ציירתי בשכבות רבות בטכניקה מעורבת אמצעי הצלה כדי להחלץ מתוך ההריסות (סולמות, גשרים תלויים, חבלים, מדרגות, סירות הצלה). בחלק העליון מבצבצים פיגומים - סימן לבנייה חדשה. בכל מוצג בתערוכה מופיעים ההרס והתקווה.<br /> &lt;BR&gt;<br /> מיצב הטחב הטרי שהגיע ״בייבוא אישי״ מהואדי בטבעון, מלמד שיעור בטיפוח תקווה ובהתחדשות.<br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;&lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> אֲתָר<br /> &lt;BR&gt;<br /> אוצרים: ורה פלפול, אריה ברקוביץ'<br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> תהליכי פירוק ואיחוי עם תחושה של מקום שמתעצב ללא הרף, עומדים במרכז התערוכה של דליה<br /> <br /> פונדק בבית האמנים בתל אביב. העבודה על התערוכה החלה כשדליה קיבלה לידיה בית ישן באלוני<br /> <br /> אבא, רגע לפני שנהרס. זה היה במהלך המחאה החברתית והאיום שחשנו רבים מאיתנו של חורבן הבית<br /> <br /> הדמוקרטי. מתוך תחושה פנימית ואינטואיטיבית, החלה האמנית לשבר קירות, לפעור בהם פתחים,<br /> <br /> לנפץ רצפות, לחצוב, לצייר ולכתוב על הקירות העירומים.<br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> [[File:1125.jpeg|מרכז|ממוזער|500px|רשת, דליה פונדק בתערוכת &quot;אתר&quot; בית האומנים תל-אביב, ינואר 2024]]<br /> <br /> הפעולה האגרסיבית כלפי המבנה הייתה למיצב אמנות שהפך את היוצרות: ההרס הפך לאתר אסתטי,<br /> <br /> השברים הפכו לפסלים והמקום למונומנט.<br /> <br /> התערוכה בבית האמנים בתקופה זו, היא המשך לאירועי ה 7- באוקטובר. הפרויקט המקורי הפך<br /> <br /> לרלוונטי מאי פעם עד כדי נבואי. בציור הקיר המונומנטלי, שנעשה במיוחד לחלל הגלריה, ביקשה<br /> <br /> דליה להציג את השברים והפרוק בתגובה למראות ההרס והחורבן הבלתי נתפסים, לצד תקווה לשיקום<br /> <br /> ובנייה מחודשת. <br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> [[File:1126.jpeg|מרכז|ממוזער|500px|פתח, דליה פונדק בתערוכת &quot;אתר&quot; בית האומנים תל-אביב, ינואר 2024]]<br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> [[File:1128.jpg|שמאל|ממוזער|500px|דו, דליה פונדק בתערוכת &quot;אתר&quot; בית האומנים תל-אביב, ינואר 2024]]<br /> <br /> בציור עמוס הפרטים, בולטת תחושת הכאוס והפורענות – בבסיסו של הציור תל<br /> <br /> של שברי רצפות משוננים שכמעט נשפכים ממרחב הציור החוצה, מעליהם מתנשאים אלמנטים<br /> <br /> אדריכליים, פיגומי ברזל המתנשאים אל על לאופק, סבכים של גדרות, או רשתות דיג, שברי סירות.<br /> <br /> =D7ימבוליקה עשירה המעלה על הדעת התייחסות לשרידי ציוויליזציה, להיסטוריה ולחלוף הזמן.<br /> <br /> אלמנט הפתח שנפער כמו פצע בקיר ודרכו ניבטים חללי החדר האחרים הריקים והמיותמים, מופיע<br /> <br /> בצילום אחד מתוך סדרה שלמה שיצרה האמנית בחלל המקורי שאיננו עוד ובאופן מצמרר מזכיר מאד<br /> <br /> את מראות ההרס המבעיתים של בתי הקיבוצים בעוטף עזה.<br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> [[File:1127.jpeg|מרכז|ממוזער|500px|קינצוגי, דליה פונדק בתערוכת &quot;אתר&quot; בית האומנים תל-אביב, ינואר 2024]]<br /> <br /> צילום נוסף עגול, הוא של כלי קרמי שנשבר ובטכניקת החיבור היפאנית – קינצוגי, איחתה האמנית את<br /> <br /> חלקיו והחזירה אותו לחיים, דרך עדשת המלצה שלה, הופך הכלי הזה ספק לממצא ארכיאולוגי ספק<br /> <br /> לגוף שמיימי טומן סוד.<br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> <br /> לצד הציור המונומנטאלי, ומבין ההריסות, 'צומח' אובייקט ובו טחב רענן, אותו קוצרת פונדק בוואדי<br /> <br /> הסמוך לביתה בטבעון, כהקשר סימבולי לתכונה ה&quot;חתרנית&quot; שהיא מייחסת לצמיחה שלו; שעל אף<br /> <br /> היותה צנועה ונחבאת אל הסלעים, זוהי צמיחה הנחושה לשרוד ולהתחדש בירוק רענן ואופטימי.<br /> <br /> <br /> <br /> <br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> [[File:1129.jpeg|מרכז|ממוזער|800px|האפורה, דליה פונדק בתערוכת &quot;אתר&quot; בית האומנים תל-אביב, ינואר 2024]]</div>

Bracha https://www.pundak.net/index.php?title=%D7%93%D7%9C%D7%99%D7%94_%D7%A4%D7%95%D7%A0%D7%93%D7%A7&diff=1693 2024-02-18T21:43:32Z

<p>Bracha: </p> <hr /> <div>[[File:העבודה הגדולה יואב.jpeg|שמאל|ממוזער|500px|העבודה הגדולה של דליה פונדק בתערוכת &quot;אתר&quot; בית האומנים תל-אביב, ינואר 2024]]<br /> &lt;p dir=&quot;rtl&quot;; style=&quot;font-size:20px; color:black&quot;&gt;<br /> דליה פונדק לבית לוי אישתו של [[משה פונדק]] אמם של [[נועה פונדק]], [[אמיר פונדק]], [[נדב פונדק]], [[יואב פונדק]] &lt;BR&gt;<br /> <br /> ==תערוכת האתר==<br /> &lt;p dir=&quot;rtl&quot;; style=&quot;font-size:20px; color:black&quot;&gt;<br /> [[File:1124.jpg|שמאל|ממוזער|500px|מיצב הטחב הטרי שהגיע ״בייבוא אישי״ מהואדי בטבעון, מלמד שיעור בטיפוח תקווה ובהתחדשות.]]<br /> &lt;BR&gt;<br /> בחודש ינואר 2024 הציגה דליה תערוכת יחיד בבית האומנים בתל-אביב. במרכז התערוכה הייתה עבודה הגדולה נעשתה אחרי השבעה באוקטובר על רקע קולאז׳ של הרס, ציירתי בשכבות רבות בטכניקה מעורבת אמצעי הצלה כדי להחלץ מתוך ההריסות (סולמות, גשרים תלויים, חבלים, מדרגות, סירות הצלה). בחלק העליון מבצבצים פיגומים - סימן לבנייה חדשה. בכל מוצג בתערוכה מופיעים ההרס והתקווה.<br /> &lt;BR&gt;<br /> מיצב הטחב הטרי שהגיע ״בייבוא אישי״ מהואדי בטבעון, מלמד שיעור בטיפוח תקווה ובהתחדשות.<br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;&lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> אֲתָר<br /> &lt;BR&gt;<br /> אוצרים: ורה פלפול, אריה ברקוביץ'<br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> תהליכי פירוק ואיחוי עם תחושה של מקום שמתעצב ללא הרף, עומדים במרכז התערוכה של דליה<br /> <br /> פונדק בבית האמנים בתל אביב. העבודה על התערוכה החלה כשדליה קיבלה לידיה בית ישן באלוני<br /> <br /> אבא, רגע לפני שנהרס. זה היה במהלך המחאה החברתית והאיום שחשנו רבים מאיתנו של חורבן הבית<br /> <br /> הדמוקרטי. מתוך תחושה פנימית ואינטואיטיבית, החלה האמנית לשבר קירות, לפעור בהם פתחים,<br /> <br /> לנפץ רצפות, לחצוב, לצייר ולכתוב על הקירות העירומים.<br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> [[File:1125.jpeg|מרכז|ממוזער|500px|רשת, דליה פונדק בתערוכת &quot;אתר&quot; בית האומנים תל-אביב, ינואר 2024]]<br /> <br /> הפעולה האגרסיבית כלפי המבנה הייתה למיצב אמנות שהפך את היוצרות: ההרס הפך לאתר אסתטי,<br /> <br /> השברים הפכו לפסלים והמקום למונומנט.<br /> <br /> התערוכה בבית האמנים בתקופה זו, היא המשך לאירועי ה 7- באוקטובר. הפרויקט המקורי הפך<br /> <br /> לרלוונטי מאי פעם עד כדי נבואי. בציור הקיר המונומנטלי, שנעשה במיוחד לחלל הגלריה, ביקשה<br /> <br /> דליה להציג את השברים והפרוק בתגובה למראות ההרס והחורבן הבלתי נתפסים, לצד תקווה לשיקום<br /> <br /> ובנייה מחודשת. <br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> [[File:1126.jpeg|מרכז|ממוזער|500px|פתח, דליה פונדק בתערוכת &quot;אתר&quot; בית האומנים תל-אביב, ינואר 2024]]<br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> [[File:1128.jpg|שמאל|ממוזער|500px|דו, דליה פונדק בתערוכת &quot;אתר&quot; בית האומנים תל-אביב, ינואר 2024]]<br /> <br /> בציור עמוס הפרטים, בולטת תחושת הכאוס והפורענות – בבסיסו של הציור תל<br /> <br /> של שברי רצפות משוננים שכמעט נשפכים ממרחב הציור החוצה, מעליהם מתנשאים אלמנטים<br /> <br /> אדריכליים, פיגומי ברזל המתנשאים אל על לאופק, סבכים של גדרות, או רשתות דיג, שברי סירות.<br /> <br /> =D7ימבוליקה עשירה המעלה על הדעת התייחסות לשרידי ציוויליזציה, להיסטוריה ולחלוף הזמן.<br /> <br /> אלמנט הפתח שנפער כמו פצע בקיר ודרכו ניבטים חללי החדר האחרים הריקים והמיותמים, מופיע<br /> <br /> בצילום אחד מתוך סדרה שלמה שיצרה האמנית בחלל המקורי שאיננו עוד ובאופן מצמרר מזכיר מאד<br /> <br /> את מראות ההרס המבעיתים של בתי הקיבוצים בעוטף עזה.<br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> [[File:1127.jpeg|מרכז|ממוזער|500px|קינצוגי, דליה פונדק בתערוכת &quot;אתר&quot; בית האומנים תל-אביב, ינואר 2024]]<br /> <br /> צילום נוסף עגול, הוא של כלי קרמי שנשבר ובטכניקת החיבור היפאנית – קינצוגי, איחתה האמנית את<br /> <br /> חלקיו והחזירה אותו לחיים, דרך עדשת המלצה שלה, הופך הכלי הזה ספק לממצא ארכיאולוגי ספק<br /> <br /> לגוף שמיימי טומן סוד.<br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> <br /> לצד הציור המונומנטאלי, ומבין ההריסות, 'צומח' אובייקט ובו טחב רענן, אותו קוצרת פונדק בוואדי<br /> <br /> הסמוך לביתה בטבעון, כהקשר סימבולי לתכונה ה&quot;חתרנית&quot; שהיא מייחסת לצמיחה שלו; שעל אף<br /> <br /> היותה צנועה ונחבאת אל הסלעים, זוהי צמיחה הנחושה לשרוד ולהתחדש בירוק רענן ואופטימי.<br /> <br /> <br /> <br /> <br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> [[File:1129.jpeg|מרכז|ממוזער|500px|האפורה, דליה פונדק בתערוכת &quot;אתר&quot; בית האומנים תל-אביב, ינואר 2024]]</div>

Bracha https://www.pundak.net/index.php?title=%D7%93%D7%9C%D7%99%D7%94_%D7%A4%D7%95%D7%A0%D7%93%D7%A7&diff=1692 2024-02-18T21:42:00Z

<p>Bracha: </p> <hr /> <div>[[File:העבודה הגדולה יואב.jpeg|שמאל|ממוזער|500px|העבודה הגדולה של דליה פונדק בתערוכת &quot;אתר&quot; בית האומנים תל-אביב, ינואר 2024]]<br /> &lt;p dir=&quot;rtl&quot;; style=&quot;font-size:20px; color:black&quot;&gt;<br /> דליה פונדק לבית לוי אישתו של [[משה פונדק]] אמם של [[נועה פונדק]], [[אמיר פונדק]], [[נדב פונדק]], [[יואב פונדק]] &lt;BR&gt;<br /> <br /> ==תערוכת האתר==<br /> &lt;p dir=&quot;rtl&quot;; style=&quot;font-size:20px; color:black&quot;&gt;<br /> [[File:1124.jpg|שמאל|ממוזער|500px|מיצב הטחב הטרי שהגיע ״בייבוא אישי״ מהואדי בטבעון, מלמד שיעור בטיפוח תקווה ובהתחדשות.]]<br /> &lt;BR&gt;<br /> בחודש ינואר 2024 הציגה דליה תערוכת יחיד בבית האומנים בתל-אביב. במרכז התערוכה הייתה עבודה הגדולה נעשתה אחרי השבעה באוקטובר על רקע קולאז׳ של הרס, ציירתי בשכבות רבות בטכניקה מעורבת אמצעי הצלה כדי להחלץ מתוך ההריסות (סולמות, גשרים תלויים, חבלים, מדרגות, סירות הצלה). בחלק העליון מבצבצים פיגומים - סימן לבנייה חדשה. בכל מוצג בתערוכה מופיעים ההרס והתקווה.<br /> &lt;BR&gt;<br /> מיצב הטחב הטרי שהגיע ״בייבוא אישי״ מהואדי בטבעון, מלמד שיעור בטיפוח תקווה ובהתחדשות.<br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;&lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> אֲתָר<br /> &lt;BR&gt;<br /> אוצרים: ורה פלפול, אריה ברקוביץ'<br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> תהליכי פירוק ואיחוי עם תחושה של מקום שמתעצב ללא הרף, עומדים במרכז התערוכה של דליה<br /> <br /> פונדק בבית האמנים בתל אביב. העבודה על התערוכה החלה כשדליה קיבלה לידיה בית ישן באלוני<br /> <br /> אבא, רגע לפני שנהרס. זה היה במהלך המחאה החברתית והאיום שחשנו רבים מאיתנו של חורבן הבית<br /> <br /> הדמוקרטי. מתוך תחושה פנימית ואינטואיטיבית, החלה האמנית לשבר קירות, לפעור בהם פתחים,<br /> <br /> לנפץ רצפות, לחצוב, לצייר ולכתוב על הקירות העירומים.<br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> [[File:1125.jpeg|מרכז|ממוזער|500px|רשת, דליה פונדק בתערוכת &quot;אתר&quot; בית האומנים תל-אביב, ינואר 2024]]<br /> <br /> הפעולה האגרסיבית כלפי המבנה הייתה למיצב אמנות שהפך את היוצרות: ההרס הפך לאתר אסתטי,<br /> <br /> השברים הפכו לפסלים והמקום למונומנט.<br /> <br /> התערוכה בבית האמנים בתקופה זו, היא המשך לאירועי ה 7- באוקטובר. הפרויקט המקורי הפך<br /> <br /> לרלוונטי מאי פעם עד כדי נבואי. בציור הקיר המונומנטלי, שנעשה במיוחד לחלל הגלריה, ביקשה<br /> <br /> דליה להציג את השברים והפרוק בתגובה למראות ההרס והחורבן הבלתי נתפסים, לצד תקווה לשיקום<br /> <br /> ובנייה מחודשת. <br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> [[File:1126.jpeg|מרכז|ממוזער|500px|פתח, דליה פונדק בתערוכת &quot;אתר&quot; בית האומנים תל-אביב, ינואר 2024]]<br /> <br /> בציור עמוס הפרטים, בולטת תחושת הכאוס והפורענות – בבסיסו של הציור תל<br /> <br /> של שברי רצפות משוננים שכמעט נשפכים ממרחב הציור החוצה, מעליהם מתנשאים אלמנטים<br /> <br /> אדריכליים, פיגומי ברזל המתנשאים אל על לאופק, סבכים של גדרות, או רשתות דיג, שברי סירות.<br /> <br /> =D7ימבוליקה עשירה המעלה על הדעת התייחסות לשרידי ציוויליזציה, להיסטוריה ולחלוף הזמן.<br /> <br /> אלמנט הפתח שנפער כמו פצע בקיר ודרכו ניבטים חללי החדר האחרים הריקים והמיותמים, מופיע<br /> <br /> בצילום אחד מתוך סדרה שלמה שיצרה האמנית בחלל המקורי שאיננו עוד ובאופן מצמרר מזכיר מאד<br /> <br /> את מראות ההרס המבעיתים של בתי הקיבוצים בעוטף עזה.<br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> <br /> צילום נוסף עגול, הוא של כלי קרמי שנשבר ובטכניקת החיבור היפאנית – קינצוגי, איחתה האמנית את<br /> <br /> חלקיו והחזירה אותו לחיים, דרך עדשת המלצה שלה, הופך הכלי הזה ספק לממצא ארכיאולוגי ספק<br /> <br /> לגוף שמיימי טומן סוד.<br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> <br /> לצד הציור המונומנטאלי, ומבין ההריסות, 'צומח' אובייקט ובו טחב רענן, אותו קוצרת פונדק בוואדי<br /> <br /> הסמוך לביתה בטבעון, כהקשר סימבולי לתכונה ה&quot;חתרנית&quot; שהיא מייחסת לצמיחה שלו; שעל אף<br /> <br /> היותה צנועה ונחבאת אל הסלעים, זוהי צמיחה הנחושה לשרוד ולהתחדש בירוק רענן ואופטימי.<br /> <br /> <br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> [[File:1128.jpg|שמאל|ממוזער|500px|דו, דליה פונדק בתערוכת &quot;אתר&quot; בית האומנים תל-אביב, ינואר 2024]]<br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> [[File:1127.jpeg|מרכז|ממוזער|500px|קינצוגי, דליה פונדק בתערוכת &quot;אתר&quot; בית האומנים תל-אביב, ינואר 2024]]<br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> [[File:1129.jpeg|מרכז|ממוזער|500px|האפורה, דליה פונדק בתערוכת &quot;אתר&quot; בית האומנים תל-אביב, ינואר 2024]]</div>

Bracha https://www.pundak.net/index.php?title=%D7%93%D7%9C%D7%99%D7%94_%D7%A4%D7%95%D7%A0%D7%93%D7%A7&diff=1691 2024-02-18T21:24:52Z

<p>Bracha: </p> <hr /> <div>[[File:העבודה הגדולה יואב.jpeg|שמאל|ממוזער|500px|העבודה הגדולה של דליה פונדק בתערוכת &quot;אתר&quot; בית האומנים תל-אביב, ינואר 2024]]<br /> &lt;p dir=&quot;rtl&quot;; style=&quot;font-size:20px; color:black&quot;&gt;<br /> דליה פונדק לבית לוי אישתו של [[משה פונדק]] אמם של [[נועה פונדק]], [[אמיר פונדק]], [[נדב פונדק]], [[יואב פונדק]] &lt;BR&gt;<br /> <br /> ==תערוכת האתר==<br /> &lt;p dir=&quot;rtl&quot;; style=&quot;font-size:20px; color:black&quot;&gt;<br /> [[File:1124.jpg|שמאל|ממוזער|500px|מיצב הטחב הטרי שהגיע ״בייבוא אישי״ מהואדי בטבעון, מלמד שיעור בטיפוח תקווה ובהתחדשות.]]<br /> &lt;BR&gt;<br /> בחודש ינואר 2024 הציגה דליה תערוכת יחיד בבית האומנים בתל-אביב. במרכז התערוכה הייתה עבודה הגדולה נעשתה אחרי השבעה באוקטובר על רקע קולאז׳ של הרס, ציירתי בשכבות רבות בטכניקה מעורבת אמצעי הצלה כדי להחלץ מתוך ההריסות (סולמות, גשרים תלויים, חבלים, מדרגות, סירות הצלה). בחלק העליון מבצבצים פיגומים - סימן לבנייה חדשה. בכל מוצג בתערוכה מופיעים ההרס והתקווה.<br /> &lt;BR&gt;<br /> מיצב הטחב הטרי שהגיע ״בייבוא אישי״ מהואדי בטבעון, מלמד שיעור בטיפוח תקווה ובהתחדשות.<br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;&lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> אֲתָר<br /> &lt;BR&gt;<br /> אוצרים: ורה פלפול, אריה ברקוביץ'<br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> תהליכי פירוק ואיחוי עם תחושה של מקום שמתעצב ללא הרף, עומדים במרכז התערוכה של דליה<br /> <br /> פונדק בבית האמנים בתל אביב. העבודה על התערוכה החלה כשדליה קיבלה לידיה בית ישן באלוני<br /> <br /> אבא, רגע לפני שנהרס. זה היה במהלך המחאה החברתית והאיום שחשנו רבים מאיתנו של חורבן הבית<br /> <br /> הדמוקרטי. מתוך תחושה פנימית ואינטואיטיבית, החלה האמנית לשבר קירות, לפעור בהם פתחים,<br /> <br /> לנפץ רצפות, לחצוב, לצייר ולכתוב על הקירות העירומים.<br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> <br /> הפעולה האגרסיבית כלפי המבנה הייתה למיצב אמנות שהפך את היוצרות: ההרס הפך לאתר אסתטי,<br /> <br /> השברים הפכו לפסלים והמקום למונומנט.<br /> <br /> התערוכה בבית האמנים בתקופה זו, היא המשך לאירועי ה 7- באוקטובר. הפרויקט המקורי הפך<br /> <br /> לרלוונטי מאי פעם עד כדי נבואי. בציור הקיר המונומנטלי, שנעשה במיוחד לחלל הגלריה, ביקשה<br /> <br /> דליה להציג את השברים והפרוק בתגובה למראות ההרס והחורבן הבלתי נתפסים, לצד תקווה לשיקום<br /> <br /> ובנייה מחודשת. בציור עמוס הפרטים, בולטת תחושת הכאוס והפורענות – בבסיסו של הציור תל<br /> <br /> של שברי רצפות משוננים שכמעט נשפכים ממרחב הציור החוצה, מעליהם מתנשאים אלמנטים<br /> <br /> אדריכליים, פיגומי ברזל המתנשאים אל על לאופק, סבכים של גדרות, או רשתות דיג, שברי סירות.<br /> <br /> =D7ימבוליקה עשירה המעלה על הדעת התייחסות לשרידי ציוויליזציה, להיסטוריה ולחלוף הזמן.<br /> <br /> אלמנט הפתח שנפער כמו פצע בקיר ודרכו ניבטים חללי החדר האחרים הריקים והמיותמים, מופיע<br /> <br /> בצילום אחד מתוך סדרה שלמה שיצרה האמנית בחלל המקורי שאיננו עוד ובאופן מצמרר מזכיר מאד<br /> <br /> את מראות ההרס המבעיתים של בתי הקיבוצים בעוטף עזה.<br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> <br /> צילום נוסף עגול, הוא של כלי קרמי שנשבר ובטכניקת החיבור היפאנית – קינצוגי, איחתה האמנית את<br /> <br /> חלקיו והחזירה אותו לחיים, דרך עדשת המלצה שלה, הופך הכלי הזה ספק לממצא ארכיאולוגי ספק<br /> <br /> לגוף שמיימי טומן סוד.<br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> <br /> לצד הציור המונומנטאלי, ומבין ההריסות, 'צומח' אובייקט ובו טחב רענן, אותו קוצרת פונדק בוואדי<br /> <br /> הסמוך לביתה בטבעון, כהקשר סימבולי לתכונה ה&quot;חתרנית&quot; שהיא מייחסת לצמיחה שלו; שעל אף<br /> <br /> היותה צנועה ונחבאת אל הסלעים, זוהי צמיחה הנחושה לשרוד ולהתחדש בירוק רענן ואופטימי.<br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> [[File:1125.jpeg|מרכז|ממוזער|500px|רשת, דליה פונדק בתערוכת &quot;אתר&quot; בית האומנים תל-אביב, ינואר 2024]]<br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> [[File:1126.jpeg|מרכז|ממוזער|500px|פתח, דליה פונדק בתערוכת &quot;אתר&quot; בית האומנים תל-אביב, ינואר 2024]]<br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> [[File:1128.jpg|שמאל|ממוזער|500px|דו, דליה פונדק בתערוכת &quot;אתר&quot; בית האומנים תל-אביב, ינואר 2024]]<br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> [[File:1127.jpeg|מרכז|ממוזער|500px|קינצוגי, דליה פונדק בתערוכת &quot;אתר&quot; בית האומנים תל-אביב, ינואר 2024]]<br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> [[File:1129.jpeg|מרכז|ממוזער|500px|האפורה, דליה פונדק בתערוכת &quot;אתר&quot; בית האומנים תל-אביב, ינואר 2024]]</div>

Bracha https://www.pundak.net/index.php?title=%D7%93%D7%9C%D7%99%D7%94_%D7%A4%D7%95%D7%A0%D7%93%D7%A7&diff=1690 2024-02-18T21:24:05Z

<p>Bracha: </p> <hr /> <div>[[File:העבודה הגדולה יואב.jpeg|שמאל|ממוזער|500px|העבודה הגדולה של דליה פונדק בתערוכת &quot;אתר&quot; בית האומנים תל-אביב, ינואר 2024]]<br /> &lt;p dir=&quot;rtl&quot;; style=&quot;font-size:20px; color:black&quot;&gt;<br /> דליה פונדק לבית לוי אישתו של [[משה פונדק]] אמם של [[נועה פונדק]], [[אמיר פונדק]], [[נדב פונדק]], [[יואב פונדק]] &lt;BR&gt;<br /> <br /> ==תערוכת האתר==<br /> &lt;p dir=&quot;rtl&quot;; style=&quot;font-size:20px; color:black&quot;&gt;<br /> [[File:1124.jpg|שמאל|ממוזער|500px|מיצב הטחב הטרי שהגיע ״בייבוא אישי״ מהואדי בטבעון, מלמד שיעור בטיפוח תקווה ובהתחדשות.]]<br /> &lt;BR&gt;<br /> בחודש ינואר 2024 הציגה דליה תערוכת יחיד בבית האומנים בתל-אביב. במרכז התערוכה הייתה עבודה הגדולה נעשתה אחרי השבעה באוקטובר על רקע קולאז׳ של הרס, ציירתי בשכבות רבות בטכניקה מעורבת אמצעי הצלה כדי להחלץ מתוך ההריסות (סולמות, גשרים תלויים, חבלים, מדרגות, סירות הצלה). בחלק העליון מבצבצים פיגומים - סימן לבנייה חדשה. בכל מוצג בתערוכה מופיעים ההרס והתקווה.<br /> &lt;BR&gt;<br /> מיצב הטחב הטרי שהגיע ״בייבוא אישי״ מהואדי בטבעון, מלמד שיעור בטיפוח תקווה ובהתחדשות.<br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;&lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> אֲתָר<br /> &lt;BR&gt;<br /> אוצרים: ורה פלפול, אריה ברקוביץ'<br /> &lt;BR&gt;<br /> תהליכי פירוק ואיחוי עם תחושה של מקום שמתעצב ללא הרף, עומדים במרכז התערוכה של דליה<br /> <br /> פונדק בבית האמנים בתל אביב. העבודה על התערוכה החלה כשדליה קיבלה לידיה בית ישן באלוני<br /> <br /> אבא, רגע לפני שנהרס. זה היה במהלך המחאה החברתית והאיום שחשנו רבים מאיתנו של חורבן הבית<br /> <br /> הדמוקרטי. מתוך תחושה פנימית ואינטואיטיבית, החלה האמנית לשבר קירות, לפעור בהם פתחים,<br /> <br /> לנפץ רצפות, לחצוב, לצייר ולכתוב על הקירות העירומים.<br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> <br /> הפעולה האגרסיבית כלפי המבנה הייתה למיצב אמנות שהפך את היוצרות: ההרס הפך לאתר אסתטי,<br /> <br /> השברים הפכו לפסלים והמקום למונומנט.<br /> <br /> התערוכה בבית האמנים בתקופה זו, היא המשך לאירועי ה 7- באוקטובר. הפרויקט המקורי הפך<br /> <br /> לרלוונטי מאי פעם עד כדי נבואי. בציור הקיר המונומנטלי, שנעשה במיוחד לחלל הגלריה, ביקשה<br /> <br /> דליה להציג את השברים והפרוק בתגובה למראות ההרס והחורבן הבלתי נתפסים, לצד תקווה לשיקום<br /> <br /> ובנייה מחודשת. בציור עמוס הפרטים, בולטת תחושת הכאוס והפורענות – בבסיסו של הציור תל<br /> <br /> של שברי רצפות משוננים שכמעט נשפכים ממרחב הציור החוצה, מעליהם מתנשאים אלמנטים<br /> <br /> אדריכליים, פיגומי ברזל המתנשאים אל על לאופק, סבכים של גדרות, או רשתות דיג, שברי סירות.<br /> <br /> =D7ימבוליקה עשירה המעלה על הדעת התייחסות לשרידי ציוויליזציה, להיסטוריה ולחלוף הזמן.<br /> <br /> אלמנט הפתח שנפער כמו פצע בקיר ודרכו ניבטים חללי החדר האחרים הריקים והמיותמים, מופיע<br /> <br /> בצילום אחד מתוך סדרה שלמה שיצרה האמנית בחלל המקורי שאיננו עוד ובאופן מצמרר מזכיר מאד<br /> <br /> את מראות ההרס המבעיתים של בתי הקיבוצים בעוטף עזה.<br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> <br /> צילום נוסף עגול, הוא של כלי קרמי שנשבר ובטכניקת החיבור היפאנית – קינצוגי, איחתה האמנית את<br /> <br /> חלקיו והחזירה אותו לחיים, דרך עדשת המלצה שלה, הופך הכלי הזה ספק לממצא ארכיאולוגי ספק<br /> <br /> לגוף שמיימי טומן סוד.<br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> <br /> לצד הציור המונומנטאלי, ומבין ההריסות, 'צומח' אובייקט ובו טחב רענן, אותו קוצרת פונדק בוואדי<br /> <br /> הסמוך לביתה בטבעון, כהקשר סימבולי לתכונה ה&quot;חתרנית&quot; שהיא מייחסת לצמיחה שלו; שעל אף<br /> <br /> היותה צנועה ונחבאת אל הסלעים, זוהי צמיחה הנחושה לשרוד ולהתחדש בירוק רענן ואופטימי.<br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> [[File:1125.jpeg|מרכז|ממוזער|500px|רשת, דליה פונדק בתערוכת &quot;אתר&quot; בית האומנים תל-אביב, ינואר 2024]]<br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> [[File:1126.jpeg|מרכז|ממוזער|500px|פתח, דליה פונדק בתערוכת &quot;אתר&quot; בית האומנים תל-אביב, ינואר 2024]]<br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> [[File:1128.jpg|שמאל|ממוזער|500px|דו, דליה פונדק בתערוכת &quot;אתר&quot; בית האומנים תל-אביב, ינואר 2024]]<br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> [[File:1127.jpeg|מרכז|ממוזער|500px|קינצוגי, דליה פונדק בתערוכת &quot;אתר&quot; בית האומנים תל-אביב, ינואר 2024]]<br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> [[File:1129.jpeg|ימין|ממוזער|500px|האפורה, דליה פונדק בתערוכת &quot;אתר&quot; בית האומנים תל-אביב, ינואר 2024]]</div>

Bracha https://www.pundak.net/index.php?title=%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A5:1129.jpeg&diff=1689 2024-02-18T21:22:51Z

<p>Bracha: האפורה</p> <hr /> <div>== תקציר ==<br /> האפורה</div>

Bracha https://www.pundak.net/index.php?title=%D7%93%D7%9C%D7%99%D7%94_%D7%A4%D7%95%D7%A0%D7%93%D7%A7&diff=1688 2024-02-18T21:21:11Z

<p>Bracha: </p> <hr /> <div>[[File:העבודה הגדולה יואב.jpeg|שמאל|ממוזער|500px|העבודה הגדולה של דליה פונדק בתערוכת &quot;אתר&quot; בית האומנים תל-אביב, ינואר 2024]]<br /> &lt;p dir=&quot;rtl&quot;; style=&quot;font-size:20px; color:black&quot;&gt;<br /> דליה פונדק לבית לוי אישתו של [[משה פונדק]] אמם של [[נועה פונדק]], [[אמיר פונדק]], [[נדב פונדק]], [[יואב פונדק]] &lt;BR&gt;<br /> <br /> ==תערוכת האתר==<br /> &lt;p dir=&quot;rtl&quot;; style=&quot;font-size:20px; color:black&quot;&gt;<br /> [[File:1124.jpg|שמאל|ממוזער|500px|מיצב הטחב הטרי שהגיע ״בייבוא אישי״ מהואדי בטבעון, מלמד שיעור בטיפוח תקווה ובהתחדשות.]]<br /> &lt;BR&gt;<br /> בחודש ינואר 2024 הציגה דליה תערוכת יחיד בבית האומנים בתל-אביב. במרכז התערוכה הייתה עבודה הגדולה נעשתה אחרי השבעה באוקטובר על רקע קולאז׳ של הרס, ציירתי בשכבות רבות בטכניקה מעורבת אמצעי הצלה כדי להחלץ מתוך ההריסות (סולמות, גשרים תלויים, חבלים, מדרגות, סירות הצלה). בחלק העליון מבצבצים פיגומים - סימן לבנייה חדשה. בכל מוצג בתערוכה מופיעים ההרס והתקווה.<br /> &lt;BR&gt;<br /> מיצב הטחב הטרי שהגיע ״בייבוא אישי״ מהואדי בטבעון, מלמד שיעור בטיפוח תקווה ובהתחדשות.<br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;&lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> אֲתָר<br /> &lt;BR&gt;<br /> אוצרים: ורה פלפול, אריה ברקוביץ'<br /> &lt;BR&gt;<br /> תהליכי פירוק ואיחוי עם תחושה של מקום שמתעצב ללא הרף, עומדים במרכז התערוכה של דליה<br /> <br /> פונדק בבית האמנים בתל אביב. העבודה על התערוכה החלה כשדליה קיבלה לידיה בית ישן באלוני<br /> <br /> אבא, רגע לפני שנהרס. זה היה במהלך המחאה החברתית והאיום שחשנו רבים מאיתנו של חורבן הבית<br /> <br /> הדמוקרטי. מתוך תחושה פנימית ואינטואיטיבית, החלה האמנית לשבר קירות, לפעור בהם פתחים,<br /> <br /> לנפץ רצפות, לחצוב, לצייר ולכתוב על הקירות העירומים.<br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> <br /> הפעולה האגרסיבית כלפי המבנה הייתה למיצב אמנות שהפך את היוצרות: ההרס הפך לאתר אסתטי,<br /> <br /> השברים הפכו לפסלים והמקום למונומנט.<br /> <br /> התערוכה בבית האמנים בתקופה זו, היא המשך לאירועי ה 7- באוקטובר. הפרויקט המקורי הפך<br /> <br /> לרלוונטי מאי פעם עד כדי נבואי. בציור הקיר המונומנטלי, שנעשה במיוחד לחלל הגלריה, ביקשה<br /> <br /> דליה להציג את השברים והפרוק בתגובה למראות ההרס והחורבן הבלתי נתפסים, לצד תקווה לשיקום<br /> <br /> ובנייה מחודשת. בציור עמוס הפרטים, בולטת תחושת הכאוס והפורענות – בבסיסו של הציור תל<br /> <br /> של שברי רצפות משוננים שכמעט נשפכים ממרחב הציור החוצה, מעליהם מתנשאים אלמנטים<br /> <br /> אדריכליים, פיגומי ברזל המתנשאים אל על לאופק, סבכים של גדרות, או רשתות דיג, שברי סירות.<br /> <br /> =D7ימבוליקה עשירה המעלה על הדעת התייחסות לשרידי ציוויליזציה, להיסטוריה ולחלוף הזמן.<br /> <br /> אלמנט הפתח שנפער כמו פצע בקיר ודרכו ניבטים חללי החדר האחרים הריקים והמיותמים, מופיע<br /> <br /> בצילום אחד מתוך סדרה שלמה שיצרה האמנית בחלל המקורי שאיננו עוד ובאופן מצמרר מזכיר מאד<br /> <br /> את מראות ההרס המבעיתים של בתי הקיבוצים בעוטף עזה.<br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> <br /> צילום נוסף עגול, הוא של כלי קרמי שנשבר ובטכניקת החיבור היפאנית – קינצוגי, איחתה האמנית את<br /> <br /> חלקיו והחזירה אותו לחיים, דרך עדשת המלצה שלה, הופך הכלי הזה ספק לממצא ארכיאולוגי ספק<br /> <br /> לגוף שמיימי טומן סוד.<br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> <br /> לצד הציור המונומנטאלי, ומבין ההריסות, 'צומח' אובייקט ובו טחב רענן, אותו קוצרת פונדק בוואדי<br /> <br /> הסמוך לביתה בטבעון, כהקשר סימבולי לתכונה ה&quot;חתרנית&quot; שהיא מייחסת לצמיחה שלו; שעל אף<br /> <br /> היותה צנועה ונחבאת אל הסלעים, זוהי צמיחה הנחושה לשרוד ולהתחדש בירוק רענן ואופטימי.<br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> [[File:1125.jpeg|מרכז|ממוזער|500px|רשת, דליה פונדק בתערוכת &quot;אתר&quot; בית האומנים תל-אביב, ינואר 2024]]<br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> [[File:1126.jpeg|מרכז|ממוזער|500px|פתח, דליה פונדק בתערוכת &quot;אתר&quot; בית האומנים תל-אביב, ינואר 2024]]<br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> [[File:1128.jpg|שמאל|ממוזער|500px|דו, דליה פונדק בתערוכת &quot;אתר&quot; בית האומנים תל-אביב, ינואר 2024]]<br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> [[File:1127.jpeg|מרכז|ממוזער|500px|קינצוגי, דליה פונדק בתערוכת &quot;אתר&quot; בית האומנים תל-אביב, ינואר 2024]]</div>

Bracha https://www.pundak.net/index.php?title=%D7%93%D7%9C%D7%99%D7%94_%D7%A4%D7%95%D7%A0%D7%93%D7%A7&diff=1687 2024-02-18T21:20:23Z

<p>Bracha: </p> <hr /> <div>[[File:העבודה הגדולה יואב.jpeg|שמאל|ממוזער|500px|העבודה הגדולה של דליה פונדק בתערוכת &quot;אתר&quot; בית האומנים תל-אביב, ינואר 2024]]<br /> &lt;p dir=&quot;rtl&quot;; style=&quot;font-size:20px; color:black&quot;&gt;<br /> דליה פונדק לבית לוי אישתו של [[משה פונדק]] אמם של [[נועה פונדק]], [[אמיר פונדק]], [[נדב פונדק]], [[יואב פונדק]] &lt;BR&gt;<br /> <br /> ==תערוכת האתר==<br /> &lt;p dir=&quot;rtl&quot;; style=&quot;font-size:20px; color:black&quot;&gt;<br /> [[File:1124.jpg|שמאל|ממוזער|500px|מיצב הטחב הטרי שהגיע ״בייבוא אישי״ מהואדי בטבעון, מלמד שיעור בטיפוח תקווה ובהתחדשות.]]<br /> &lt;BR&gt;<br /> בחודש ינואר 2024 הציגה דליה תערוכת יחיד בבית האומנים בתל-אביב. במרכז התערוכה הייתה עבודה הגדולה נעשתה אחרי השבעה באוקטובר על רקע קולאז׳ של הרס, ציירתי בשכבות רבות בטכניקה מעורבת אמצעי הצלה כדי להחלץ מתוך ההריסות (סולמות, גשרים תלויים, חבלים, מדרגות, סירות הצלה). בחלק העליון מבצבצים פיגומים - סימן לבנייה חדשה. בכל מוצג בתערוכה מופיעים ההרס והתקווה.<br /> &lt;BR&gt;<br /> מיצב הטחב הטרי שהגיע ״בייבוא אישי״ מהואדי בטבעון, מלמד שיעור בטיפוח תקווה ובהתחדשות.<br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;&lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> אֲתָר<br /> &lt;BR&gt;<br /> אוצרים: ורה פלפול, אריה ברקוביץ'<br /> &lt;BR&gt;<br /> תהליכי פירוק ואיחוי עם תחושה של מקום שמתעצב ללא הרף, עומדים במרכז התערוכה של דליה<br /> <br /> פונדק בבית האמנים בתל אביב. העבודה על התערוכה החלה כשדליה קיבלה לידיה בית ישן באלוני<br /> <br /> אבא, רגע לפני שנהרס. זה היה במהלך המחאה החברתית והאיום שחשנו רבים מאיתנו של חורבן הבית<br /> <br /> הדמוקרטי. מתוך תחושה פנימית ואינטואיטיבית, החלה האמנית לשבר קירות, לפעור בהם פתחים,<br /> <br /> לנפץ רצפות, לחצוב, לצייר ולכתוב על הקירות העירומים.<br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> <br /> הפעולה האגרסיבית כלפי המבנה הייתה למיצב אמנות שהפך את היוצרות: ההרס הפך לאתר אסתטי,<br /> <br /> השברים הפכו לפסלים והמקום למונומנט.<br /> <br /> התערוכה בבית האמנים בתקופה זו, היא המשך לאירועי ה 7- באוקטובר. הפרויקט המקורי הפך<br /> <br /> לרלוונטי מאי פעם עד כדי נבואי. בציור הקיר המונומנטלי, שנעשה במיוחד לחלל הגלריה, ביקשה<br /> <br /> דליה להציג את השברים והפרוק בתגובה למראות ההרס והחורבן הבלתי נתפסים, לצד תקווה לשיקום<br /> <br /> ובנייה מחודשת. בציור עמוס הפרטים, בולטת תחושת הכאוס והפורענות – בבסיסו של הציור תל<br /> <br /> של שברי רצפות משוננים שכמעט נשפכים ממרחב הציור החוצה, מעליהם מתנשאים אלמנטים<br /> <br /> אדריכליים, פיגומי ברזל המתנשאים אל על לאופק, סבכים של גדרות, או רשתות דיג, שברי סירות.<br /> <br /> =D7ימבוליקה עשירה המעלה על הדעת התייחסות לשרידי ציוויליזציה, להיסטוריה ולחלוף הזמן.<br /> <br /> אלמנט הפתח שנפער כמו פצע בקיר ודרכו ניבטים חללי החדר האחרים הריקים והמיותמים, מופיע<br /> <br /> בצילום אחד מתוך סדרה שלמה שיצרה האמנית בחלל המקורי שאיננו עוד ובאופן מצמרר מזכיר מאד<br /> <br /> את מראות ההרס המבעיתים של בתי הקיבוצים בעוטף עזה.<br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> <br /> צילום נוסף עגול, הוא של כלי קרמי שנשבר ובטכניקת החיבור היפאנית – קינצוגי, איחתה האמנית את<br /> <br /> חלקיו והחזירה אותו לחיים, דרך עדשת המלצה שלה, הופך הכלי הזה ספק לממצא ארכיאולוגי ספק<br /> <br /> לגוף שמיימי טומן סוד.<br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> <br /> לצד הציור המונומנטאלי, ומבין ההריסות, 'צומח' אובייקט ובו טחב רענן, אותו קוצרת פונדק בוואדי<br /> <br /> הסמוך לביתה בטבעון, כהקשר סימבולי לתכונה ה&quot;חתרנית&quot; שהיא מייחסת לצמיחה שלו; שעל אף<br /> <br /> היותה צנועה ונחבאת אל הסלעים, זוהי צמיחה הנחושה לשרוד ולהתחדש בירוק רענן ואופטימי.<br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> [[File:1125.jpeg|מרכז|ממוזער|500px|רשת, דליה פונדק בתערוכת &quot;אתר&quot; בית האומנים תל-אביב, ינואר 2024]]<br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> [[File:1126.jpeg|מרכז|ממוזער|500px|פתח, דליה פונדק בתערוכת &quot;אתר&quot; בית האומנים תל-אביב, ינואר 2024]]<br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> [[File:1128.jpeg|שמאל|ממוזער|500px|דו, דליה פונדק בתערוכת &quot;אתר&quot; בית האומנים תל-אביב, ינואר 2024]]<br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> [[File:1127.jpeg|מרכז|ממוזער|500px|קינצוגי, דליה פונדק בתערוכת &quot;אתר&quot; בית האומנים תל-אביב, ינואר 2024]]</div>

Bracha https://www.pundak.net/index.php?title=%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A5:1128.jpg&diff=1686 2024-02-18T21:19:15Z

<p>Bracha: דו</p> <hr /> <div>== תקציר ==<br /> דו</div>

Bracha https://www.pundak.net/index.php?title=%D7%93%D7%9C%D7%99%D7%94_%D7%A4%D7%95%D7%A0%D7%93%D7%A7&diff=1685 2024-02-18T21:17:44Z

<p>Bracha: </p> <hr /> <div>[[File:העבודה הגדולה יואב.jpeg|שמאל|ממוזער|500px|העבודה הגדולה של דליה פונדק בתערוכת &quot;אתר&quot; בית האומנים תל-אביב, ינואר 2024]]<br /> &lt;p dir=&quot;rtl&quot;; style=&quot;font-size:20px; color:black&quot;&gt;<br /> דליה פונדק לבית לוי אישתו של [[משה פונדק]] אמם של [[נועה פונדק]], [[אמיר פונדק]], [[נדב פונדק]], [[יואב פונדק]] &lt;BR&gt;<br /> <br /> ==תערוכת האתר==<br /> &lt;p dir=&quot;rtl&quot;; style=&quot;font-size:20px; color:black&quot;&gt;<br /> [[File:1124.jpg|שמאל|ממוזער|500px|מיצב הטחב הטרי שהגיע ״בייבוא אישי״ מהואדי בטבעון, מלמד שיעור בטיפוח תקווה ובהתחדשות.]]<br /> &lt;BR&gt;<br /> בחודש ינואר 2024 הציגה דליה תערוכת יחיד בבית האומנים בתל-אביב. במרכז התערוכה הייתה עבודה הגדולה נעשתה אחרי השבעה באוקטובר על רקע קולאז׳ של הרס, ציירתי בשכבות רבות בטכניקה מעורבת אמצעי הצלה כדי להחלץ מתוך ההריסות (סולמות, גשרים תלויים, חבלים, מדרגות, סירות הצלה). בחלק העליון מבצבצים פיגומים - סימן לבנייה חדשה. בכל מוצג בתערוכה מופיעים ההרס והתקווה.<br /> &lt;BR&gt;<br /> מיצב הטחב הטרי שהגיע ״בייבוא אישי״ מהואדי בטבעון, מלמד שיעור בטיפוח תקווה ובהתחדשות.<br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;&lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> אֲתָר<br /> &lt;BR&gt;<br /> אוצרים: ורה פלפול, אריה ברקוביץ'<br /> &lt;BR&gt;<br /> תהליכי פירוק ואיחוי עם תחושה של מקום שמתעצב ללא הרף, עומדים במרכז התערוכה של דליה<br /> <br /> פונדק בבית האמנים בתל אביב. העבודה על התערוכה החלה כשדליה קיבלה לידיה בית ישן באלוני<br /> <br /> אבא, רגע לפני שנהרס. זה היה במהלך המחאה החברתית והאיום שחשנו רבים מאיתנו של חורבן הבית<br /> <br /> הדמוקרטי. מתוך תחושה פנימית ואינטואיטיבית, החלה האמנית לשבר קירות, לפעור בהם פתחים,<br /> <br /> לנפץ רצפות, לחצוב, לצייר ולכתוב על הקירות העירומים.<br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> <br /> הפעולה האגרסיבית כלפי המבנה הייתה למיצב אמנות שהפך את היוצרות: ההרס הפך לאתר אסתטי,<br /> <br /> השברים הפכו לפסלים והמקום למונומנט.<br /> <br /> התערוכה בבית האמנים בתקופה זו, היא המשך לאירועי ה 7- באוקטובר. הפרויקט המקורי הפך<br /> <br /> לרלוונטי מאי פעם עד כדי נבואי. בציור הקיר המונומנטלי, שנעשה במיוחד לחלל הגלריה, ביקשה<br /> <br /> דליה להציג את השברים והפרוק בתגובה למראות ההרס והחורבן הבלתי נתפסים, לצד תקווה לשיקום<br /> <br /> ובנייה מחודשת. בציור עמוס הפרטים, בולטת תחושת הכאוס והפורענות – בבסיסו של הציור תל<br /> <br /> של שברי רצפות משוננים שכמעט נשפכים ממרחב הציור החוצה, מעליהם מתנשאים אלמנטים<br /> <br /> אדריכליים, פיגומי ברזל המתנשאים אל על לאופק, סבכים של גדרות, או רשתות דיג, שברי סירות.<br /> <br /> =D7ימבוליקה עשירה המעלה על הדעת התייחסות לשרידי ציוויליזציה, להיסטוריה ולחלוף הזמן.<br /> <br /> אלמנט הפתח שנפער כמו פצע בקיר ודרכו ניבטים חללי החדר האחרים הריקים והמיותמים, מופיע<br /> <br /> בצילום אחד מתוך סדרה שלמה שיצרה האמנית בחלל המקורי שאיננו עוד ובאופן מצמרר מזכיר מאד<br /> <br /> את מראות ההרס המבעיתים של בתי הקיבוצים בעוטף עזה.<br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> <br /> צילום נוסף עגול, הוא של כלי קרמי שנשבר ובטכניקת החיבור היפאנית – קינצוגי, איחתה האמנית את<br /> <br /> חלקיו והחזירה אותו לחיים, דרך עדשת המלצה שלה, הופך הכלי הזה ספק לממצא ארכיאולוגי ספק<br /> <br /> לגוף שמיימי טומן סוד.<br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> <br /> לצד הציור המונומנטאלי, ומבין ההריסות, 'צומח' אובייקט ובו טחב רענן, אותו קוצרת פונדק בוואדי<br /> <br /> הסמוך לביתה בטבעון, כהקשר סימבולי לתכונה ה&quot;חתרנית&quot; שהיא מייחסת לצמיחה שלו; שעל אף<br /> <br /> היותה צנועה ונחבאת אל הסלעים, זוהי צמיחה הנחושה לשרוד ולהתחדש בירוק רענן ואופטימי.<br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> [[File:1125.jpeg|מרכז|ממוזער|500px|רשת, דליה פונדק בתערוכת &quot;אתר&quot; בית האומנים תל-אביב, ינואר 2024]]<br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> [[File:1126.jpeg|מרכז|ממוזער|500px|פתח, דליה פונדק בתערוכת &quot;אתר&quot; בית האומנים תל-אביב, ינואר 2024]]<br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> [[File:1127.jpeg|מרכז|ממוזער|500px|קינצוגי, דליה פונדק בתערוכת &quot;אתר&quot; בית האומנים תל-אביב, ינואר 2024]]</div>

Bracha https://www.pundak.net/index.php?title=%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A5:1127.jpeg&diff=1684 2024-02-18T21:16:30Z

<p>Bracha: קינצוגי</p> <hr /> <div>== תקציר ==<br /> קינצוגי</div>

Bracha https://www.pundak.net/index.php?title=%D7%93%D7%9C%D7%99%D7%94_%D7%A4%D7%95%D7%A0%D7%93%D7%A7&diff=1683 2024-02-18T21:14:13Z

<p>Bracha: </p> <hr /> <div>[[File:העבודה הגדולה יואב.jpeg|שמאל|ממוזער|500px|העבודה הגדולה של דליה פונדק בתערוכת &quot;אתר&quot; בית האומנים תל-אביב, ינואר 2024]]<br /> &lt;p dir=&quot;rtl&quot;; style=&quot;font-size:20px; color:black&quot;&gt;<br /> דליה פונדק לבית לוי אישתו של [[משה פונדק]] אמם של [[נועה פונדק]], [[אמיר פונדק]], [[נדב פונדק]], [[יואב פונדק]] &lt;BR&gt;<br /> <br /> ==תערוכת האתר==<br /> &lt;p dir=&quot;rtl&quot;; style=&quot;font-size:20px; color:black&quot;&gt;<br /> [[File:1124.jpg|שמאל|ממוזער|500px|מיצב הטחב הטרי שהגיע ״בייבוא אישי״ מהואדי בטבעון, מלמד שיעור בטיפוח תקווה ובהתחדשות.]]<br /> &lt;BR&gt;<br /> בחודש ינואר 2024 הציגה דליה תערוכת יחיד בבית האומנים בתל-אביב. במרכז התערוכה הייתה עבודה הגדולה נעשתה אחרי השבעה באוקטובר על רקע קולאז׳ של הרס, ציירתי בשכבות רבות בטכניקה מעורבת אמצעי הצלה כדי להחלץ מתוך ההריסות (סולמות, גשרים תלויים, חבלים, מדרגות, סירות הצלה). בחלק העליון מבצבצים פיגומים - סימן לבנייה חדשה. בכל מוצג בתערוכה מופיעים ההרס והתקווה.<br /> &lt;BR&gt;<br /> מיצב הטחב הטרי שהגיע ״בייבוא אישי״ מהואדי בטבעון, מלמד שיעור בטיפוח תקווה ובהתחדשות.<br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;&lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> אֲתָר<br /> &lt;BR&gt;<br /> אוצרים: ורה פלפול, אריה ברקוביץ'<br /> &lt;BR&gt;<br /> תהליכי פירוק ואיחוי עם תחושה של מקום שמתעצב ללא הרף, עומדים במרכז התערוכה של דליה<br /> <br /> פונדק בבית האמנים בתל אביב. העבודה על התערוכה החלה כשדליה קיבלה לידיה בית ישן באלוני<br /> <br /> אבא, רגע לפני שנהרס. זה היה במהלך המחאה החברתית והאיום שחשנו רבים מאיתנו של חורבן הבית<br /> <br /> הדמוקרטי. מתוך תחושה פנימית ואינטואיטיבית, החלה האמנית לשבר קירות, לפעור בהם פתחים,<br /> <br /> לנפץ רצפות, לחצוב, לצייר ולכתוב על הקירות העירומים.<br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> <br /> הפעולה האגרסיבית כלפי המבנה הייתה למיצב אמנות שהפך את היוצרות: ההרס הפך לאתר אסתטי,<br /> <br /> השברים הפכו לפסלים והמקום למונומנט.<br /> <br /> התערוכה בבית האמנים בתקופה זו, היא המשך לאירועי ה 7- באוקטובר. הפרויקט המקורי הפך<br /> <br /> לרלוונטי מאי פעם עד כדי נבואי. בציור הקיר המונומנטלי, שנעשה במיוחד לחלל הגלריה, ביקשה<br /> <br /> דליה להציג את השברים והפרוק בתגובה למראות ההרס והחורבן הבלתי נתפסים, לצד תקווה לשיקום<br /> <br /> ובנייה מחודשת. בציור עמוס הפרטים, בולטת תחושת הכאוס והפורענות – בבסיסו של הציור תל<br /> <br /> של שברי רצפות משוננים שכמעט נשפכים ממרחב הציור החוצה, מעליהם מתנשאים אלמנטים<br /> <br /> אדריכליים, פיגומי ברזל המתנשאים אל על לאופק, סבכים של גדרות, או רשתות דיג, שברי סירות.<br /> <br /> =D7ימבוליקה עשירה המעלה על הדעת התייחסות לשרידי ציוויליזציה, להיסטוריה ולחלוף הזמן.<br /> <br /> אלמנט הפתח שנפער כמו פצע בקיר ודרכו ניבטים חללי החדר האחרים הריקים והמיותמים, מופיע<br /> <br /> בצילום אחד מתוך סדרה שלמה שיצרה האמנית בחלל המקורי שאיננו עוד ובאופן מצמרר מזכיר מאד<br /> <br /> את מראות ההרס המבעיתים של בתי הקיבוצים בעוטף עזה.<br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> <br /> צילום נוסף עגול, הוא של כלי קרמי שנשבר ובטכניקת החיבור היפאנית – קינצוגי, איחתה האמנית את<br /> <br /> חלקיו והחזירה אותו לחיים, דרך עדשת המלצה שלה, הופך הכלי הזה ספק לממצא ארכיאולוגי ספק<br /> <br /> לגוף שמיימי טומן סוד.<br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> <br /> לצד הציור המונומנטאלי, ומבין ההריסות, 'צומח' אובייקט ובו טחב רענן, אותו קוצרת פונדק בוואדי<br /> <br /> הסמוך לביתה בטבעון, כהקשר סימבולי לתכונה ה&quot;חתרנית&quot; שהיא מייחסת לצמיחה שלו; שעל אף<br /> <br /> היותה צנועה ונחבאת אל הסלעים, זוהי צמיחה הנחושה לשרוד ולהתחדש בירוק רענן ואופטימי.<br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> [[File:1125.jpeg|מרכז|ממוזער|500px|רשת, דליה פונדק בתערוכת &quot;אתר&quot; בית האומנים תל-אביב, ינואר 2024]]<br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> [[File:1126.jpeg|מרכז|ממוזער|500px|פתח, דליה פונדק בתערוכת &quot;אתר&quot; בית האומנים תל-אביב, ינואר 2024]]</div>

Bracha https://www.pundak.net/index.php?title=%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A5:1126.jpeg&diff=1682 2024-02-18T21:13:09Z

<p>Bracha: פתח</p> <hr /> <div>== תקציר ==<br /> פתח</div>

Bracha https://www.pundak.net/index.php?title=%D7%93%D7%9C%D7%99%D7%94_%D7%A4%D7%95%D7%A0%D7%93%D7%A7&diff=1681 2024-02-18T21:10:51Z

<p>Bracha: </p> <hr /> <div>[[File:העבודה הגדולה יואב.jpeg|שמאל|ממוזער|500px|העבודה הגדולה של דליה פונדק בתערוכת &quot;אתר&quot; בית האומנים תל-אביב, ינואר 2024]]<br /> &lt;p dir=&quot;rtl&quot;; style=&quot;font-size:20px; color:black&quot;&gt;<br /> דליה פונדק לבית לוי אישתו של [[משה פונדק]] אמם של [[נועה פונדק]], [[אמיר פונדק]], [[נדב פונדק]], [[יואב פונדק]] &lt;BR&gt;<br /> <br /> ==תערוכת האתר==<br /> &lt;p dir=&quot;rtl&quot;; style=&quot;font-size:20px; color:black&quot;&gt;<br /> [[File:1124.jpg|שמאל|ממוזער|500px|מיצב הטחב הטרי שהגיע ״בייבוא אישי״ מהואדי בטבעון, מלמד שיעור בטיפוח תקווה ובהתחדשות.]]<br /> &lt;BR&gt;<br /> בחודש ינואר 2024 הציגה דליה תערוכת יחיד בבית האומנים בתל-אביב. במרכז התערוכה הייתה עבודה הגדולה נעשתה אחרי השבעה באוקטובר על רקע קולאז׳ של הרס, ציירתי בשכבות רבות בטכניקה מעורבת אמצעי הצלה כדי להחלץ מתוך ההריסות (סולמות, גשרים תלויים, חבלים, מדרגות, סירות הצלה). בחלק העליון מבצבצים פיגומים - סימן לבנייה חדשה. בכל מוצג בתערוכה מופיעים ההרס והתקווה.<br /> &lt;BR&gt;<br /> מיצב הטחב הטרי שהגיע ״בייבוא אישי״ מהואדי בטבעון, מלמד שיעור בטיפוח תקווה ובהתחדשות.<br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;&lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> אֲתָר<br /> &lt;BR&gt;<br /> אוצרים: ורה פלפול, אריה ברקוביץ'<br /> &lt;BR&gt;<br /> תהליכי פירוק ואיחוי עם תחושה של מקום שמתעצב ללא הרף, עומדים במרכז התערוכה של דליה<br /> <br /> פונדק בבית האמנים בתל אביב. העבודה על התערוכה החלה כשדליה קיבלה לידיה בית ישן באלוני<br /> <br /> אבא, רגע לפני שנהרס. זה היה במהלך המחאה החברתית והאיום שחשנו רבים מאיתנו של חורבן הבית<br /> <br /> הדמוקרטי. מתוך תחושה פנימית ואינטואיטיבית, החלה האמנית לשבר קירות, לפעור בהם פתחים,<br /> <br /> לנפץ רצפות, לחצוב, לצייר ולכתוב על הקירות העירומים.<br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> <br /> הפעולה האגרסיבית כלפי המבנה הייתה למיצב אמנות שהפך את היוצרות: ההרס הפך לאתר אסתטי,<br /> <br /> השברים הפכו לפסלים והמקום למונומנט.<br /> <br /> התערוכה בבית האמנים בתקופה זו, היא המשך לאירועי ה 7- באוקטובר. הפרויקט המקורי הפך<br /> <br /> לרלוונטי מאי פעם עד כדי נבואי. בציור הקיר המונומנטלי, שנעשה במיוחד לחלל הגלריה, ביקשה<br /> <br /> דליה להציג את השברים והפרוק בתגובה למראות ההרס והחורבן הבלתי נתפסים, לצד תקווה לשיקום<br /> <br /> ובנייה מחודשת. בציור עמוס הפרטים, בולטת תחושת הכאוס והפורענות – בבסיסו של הציור תל<br /> <br /> של שברי רצפות משוננים שכמעט נשפכים ממרחב הציור החוצה, מעליהם מתנשאים אלמנטים<br /> <br /> אדריכליים, פיגומי ברזל המתנשאים אל על לאופק, סבכים של גדרות, או רשתות דיג, שברי סירות.<br /> <br /> =D7ימבוליקה עשירה המעלה על הדעת התייחסות לשרידי ציוויליזציה, להיסטוריה ולחלוף הזמן.<br /> <br /> אלמנט הפתח שנפער כמו פצע בקיר ודרכו ניבטים חללי החדר האחרים הריקים והמיותמים, מופיע<br /> <br /> בצילום אחד מתוך סדרה שלמה שיצרה האמנית בחלל המקורי שאיננו עוד ובאופן מצמרר מזכיר מאד<br /> <br /> את מראות ההרס המבעיתים של בתי הקיבוצים בעוטף עזה.<br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> <br /> צילום נוסף עגול, הוא של כלי קרמי שנשבר ובטכניקת החיבור היפאנית – קינצוגי, איחתה האמנית את<br /> <br /> חלקיו והחזירה אותו לחיים, דרך עדשת המלצה שלה, הופך הכלי הזה ספק לממצא ארכיאולוגי ספק<br /> <br /> לגוף שמיימי טומן סוד.<br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> <br /> לצד הציור המונומנטאלי, ומבין ההריסות, 'צומח' אובייקט ובו טחב רענן, אותו קוצרת פונדק בוואדי<br /> <br /> הסמוך לביתה בטבעון, כהקשר סימבולי לתכונה ה&quot;חתרנית&quot; שהיא מייחסת לצמיחה שלו; שעל אף<br /> <br /> היותה צנועה ונחבאת אל הסלעים, זוהי צמיחה הנחושה לשרוד ולהתחדש בירוק רענן ואופטימי.<br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> [[File:1125.jpeg|מרכז|ממוזער|500px|רשת, דליה פונדק בתערוכת &quot;אתר&quot; בית האומנים תל-אביב, ינואר 2024]]</div>

Bracha https://www.pundak.net/index.php?title=%D7%93%D7%9C%D7%99%D7%94_%D7%A4%D7%95%D7%A0%D7%93%D7%A7&diff=1680 2024-02-18T21:09:46Z

<p>Bracha: </p> <hr /> <div>[[File:העבודה הגדולה יואב.jpeg|שמאל|ממוזער|500px|העבודה הגדולה של דליה פונדק בתערוכת &quot;אתר&quot; בית האומנים תל-אביב, ינואר 2024]]<br /> &lt;p dir=&quot;rtl&quot;; style=&quot;font-size:20px; color:black&quot;&gt;<br /> דליה פונדק לבית לוי אישתו של [[משה פונדק]] אמם של [[נועה פונדק]], [[אמיר פונדק]], [[נדב פונדק]], [[יואב פונדק]] &lt;BR&gt;<br /> <br /> ==תערוכת האתר==<br /> &lt;p dir=&quot;rtl&quot;; style=&quot;font-size:20px; color:black&quot;&gt;<br /> [[File:1124.jpg|שמאל|ממוזער|500px|מיצב הטחב הטרי שהגיע ״בייבוא אישי״ מהואדי בטבעון, מלמד שיעור בטיפוח תקווה ובהתחדשות.]]<br /> &lt;BR&gt;<br /> בחודש ינואר 2024 הציגה דליה תערוכת יחיד בבית האומנים בתל-אביב. במרכז התערוכה הייתה עבודה הגדולה נעשתה אחרי השבעה באוקטובר על רקע קולאז׳ של הרס, ציירתי בשכבות רבות בטכניקה מעורבת אמצעי הצלה כדי להחלץ מתוך ההריסות (סולמות, גשרים תלויים, חבלים, מדרגות, סירות הצלה). בחלק העליון מבצבצים פיגומים - סימן לבנייה חדשה. בכל מוצג בתערוכה מופיעים ההרס והתקווה.<br /> &lt;BR&gt;<br /> מיצב הטחב הטרי שהגיע ״בייבוא אישי״ מהואדי בטבעון, מלמד שיעור בטיפוח תקווה ובהתחדשות.<br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;&lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> אֲתָר<br /> &lt;BR&gt;<br /> אוצרים: ורה פלפול, אריה ברקוביץ'<br /> &lt;BR&gt;<br /> תהליכי פירוק ואיחוי עם תחושה של מקום שמתעצב ללא הרף, עומדים במרכז התערוכה של דליה<br /> <br /> פונדק בבית האמנים בתל אביב. העבודה על התערוכה החלה כשדליה קיבלה לידיה בית ישן באלוני<br /> <br /> אבא, רגע לפני שנהרס. זה היה במהלך המחאה החברתית והאיום שחשנו רבים מאיתנו של חורבן הבית<br /> <br /> הדמוקרטי. מתוך תחושה פנימית ואינטואיטיבית, החלה האמנית לשבר קירות, לפעור בהם פתחים,<br /> <br /> לנפץ רצפות, לחצוב, לצייר ולכתוב על הקירות העירומים.<br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> <br /> הפעולה האגרסיבית כלפי המבנה הייתה למיצב אמנות שהפך את היוצרות: ההרס הפך לאתר אסתטי,<br /> <br /> השברים הפכו לפסלים והמקום למונומנט.<br /> <br /> התערוכה בבית האמנים בתקופה זו, היא המשך לאירועי ה 7- באוקטובר. הפרויקט המקורי הפך<br /> <br /> לרלוונטי מאי פעם עד כדי נבואי. בציור הקיר המונומנטלי, שנעשה במיוחד לחלל הגלריה, ביקשה<br /> <br /> דליה להציג את השברים והפרוק בתגובה למראות ההרס והחורבן הבלתי נתפסים, לצד תקווה לשיקום<br /> <br /> ובנייה מחודשת. בציור עמוס הפרטים, בולטת תחושת הכאוס והפורענות – בבסיסו של הציור תל<br /> <br /> של שברי רצפות משוננים שכמעט נשפכים ממרחב הציור החוצה, מעליהם מתנשאים אלמנטים<br /> <br /> אדריכליים, פיגומי ברזל המתנשאים אל על לאופק, סבכים של גדרות, או רשתות דיג, שברי סירות.<br /> <br /> =D7ימבוליקה עשירה המעלה על הדעת התייחסות לשרידי ציוויליזציה, להיסטוריה ולחלוף הזמן.<br /> <br /> אלמנט הפתח שנפער כמו פצע בקיר ודרכו ניבטים חללי החדר האחרים הריקים והמיותמים, מופיע<br /> <br /> בצילום אחד מתוך סדרה שלמה שיצרה האמנית בחלל המקורי שאיננו עוד ובאופן מצמרר מזכיר מאד<br /> <br /> את מראות ההרס המבעיתים של בתי הקיבוצים בעוטף עזה.<br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> <br /> צילום נוסף עגול, הוא של כלי קרמי שנשבר ובטכניקת החיבור היפאנית – קינצוגי, איחתה האמנית את<br /> <br /> חלקיו והחזירה אותו לחיים, דרך עדשת המלצה שלה, הופך הכלי הזה ספק לממצא ארכיאולוגי ספק<br /> <br /> לגוף שמיימי טומן סוד.<br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> <br /> לצד הציור המונומנטאלי, ומבין ההריסות, 'צומח' אובייקט ובו טחב רענן, אותו קוצרת פונדק בוואדי<br /> <br /> הסמוך לביתה בטבעון, כהקשר סימבולי לתכונה ה&quot;חתרנית&quot; שהיא מייחסת לצמיחה שלו; שעל אף<br /> <br /> היותה צנועה ונחבאת אל הסלעים, זוהי צמיחה הנחושה לשרוד ולהתחדש בירוק רענן ואופטימי.<br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> [[File:1125.jpg|שמאל|ממוזער|500px|רשת, דליה פונדק בתערוכת &quot;אתר&quot; בית האומנים תל-אביב, ינואר 2024]]</div>

Bracha https://www.pundak.net/index.php?title=%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A5:1125.jpeg&diff=1679 2024-02-18T21:08:08Z

<p>Bracha: רשת, דליה פונדק, בית האומנים, תל-אביב, ינואר 2024</p> <hr /> <div>== תקציר ==<br /> רשת, דליה פונדק, בית האומנים, תל-אביב, ינואר 2024</div>

Bracha https://www.pundak.net/index.php?title=%D7%93%D7%9C%D7%99%D7%94_%D7%A4%D7%95%D7%A0%D7%93%D7%A7&diff=1678 2024-02-18T21:05:00Z

<p>Bracha: </p> <hr /> <div>[[File:העבודה הגדולה יואב.jpeg|שמאל|ממוזער|500px|העבודה הגדולה של דליה פונדק בתערוכת &quot;אתר&quot; בית האומנים תל-אביב, ינואר 2024]]<br /> &lt;p dir=&quot;rtl&quot;; style=&quot;font-size:20px; color:black&quot;&gt;<br /> דליה פונדק לבית לוי אישתו של [[משה פונדק]] אמם של [[נועה פונדק]], [[אמיר פונדק]], [[נדב פונדק]], [[יואב פונדק]] &lt;BR&gt;<br /> <br /> ==תערוכת האתר==<br /> &lt;p dir=&quot;rtl&quot;; style=&quot;font-size:20px; color:black&quot;&gt;<br /> [[File:1124.jpg|שמאל|ממוזער|500px|מיצב הטחב הטרי שהגיע ״בייבוא אישי״ מהואדי בטבעון, מלמד שיעור בטיפוח תקווה ובהתחדשות.]]<br /> &lt;BR&gt;<br /> בחודש ינואר 2024 הציגה דליה תערוכת יחיד בבית האומנים בתל-אביב. במרכז התערוכה הייתה עבודה הגדולה נעשתה אחרי השבעה באוקטובר על רקע קולאז׳ של הרס, ציירתי בשכבות רבות בטכניקה מעורבת אמצעי הצלה כדי להחלץ מתוך ההריסות (סולמות, גשרים תלויים, חבלים, מדרגות, סירות הצלה). בחלק העליון מבצבצים פיגומים - סימן לבנייה חדשה. בכל מוצג בתערוכה מופיעים ההרס והתקווה.<br /> &lt;BR&gt;<br /> מיצב הטחב הטרי שהגיע ״בייבוא אישי״ מהואדי בטבעון, מלמד שיעור בטיפוח תקווה ובהתחדשות.<br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;&lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> אֲתָר<br /> &lt;BR&gt;<br /> אוצרים: ורה פלפול, אריה ברקוביץ'<br /> &lt;BR&gt;<br /> תהליכי פירוק ואיחוי עם תחושה של מקום שמתעצב ללא הרף, עומדים במרכז התערוכה של דליה<br /> <br /> פונדק בבית האמנים בתל אביב. העבודה על התערוכה החלה כשדליה קיבלה לידיה בית ישן באלוני<br /> <br /> אבא, רגע לפני שנהרס. זה היה במהלך המחאה החברתית והאיום שחשנו רבים מאיתנו של חורבן הבית<br /> <br /> הדמוקרטי. מתוך תחושה פנימית ואינטואיטיבית, החלה האמנית לשבר קירות, לפעור בהם פתחים,<br /> <br /> לנפץ רצפות, לחצוב, לצייר ולכתוב על הקירות העירומים.<br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> <br /> הפעולה האגרסיבית כלפי המבנה הייתה למיצב אמנות שהפך את היוצרות: ההרס הפך לאתר אסתטי,<br /> <br /> השברים הפכו לפסלים והמקום למונומנט.<br /> <br /> התערוכה בבית האמנים בתקופה זו, היא המשך לאירועי ה 7- באוקטובר. הפרויקט המקורי הפך<br /> <br /> לרלוונטי מאי פעם עד כדי נבואי. בציור הקיר המונומנטלי, שנעשה במיוחד לחלל הגלריה, ביקשה<br /> <br /> דליה להציג את השברים והפרוק בתגובה למראות ההרס והחורבן הבלתי נתפסים, לצד תקווה לשיקום<br /> <br /> ובנייה מחודשת. בציור עמוס הפרטים, בולטת תחושת הכאוס והפורענות – בבסיסו של הציור תל<br /> <br /> של שברי רצפות משוננים שכמעט נשפכים ממרחב הציור החוצה, מעליהם מתנשאים אלמנטים<br /> <br /> אדריכליים, פיגומי ברזל המתנשאים אל על לאופק, סבכים של גדרות, או רשתות דיג, שברי סירות.<br /> <br /> =D7ימבוליקה עשירה המעלה על הדעת התייחסות לשרידי ציוויליזציה, להיסטוריה ולחלוף הזמן.<br /> <br /> אלמנט הפתח שנפער כמו פצע בקיר ודרכו ניבטים חללי החדר האחרים הריקים והמיותמים, מופיע<br /> <br /> בצילום אחד מתוך סדרה שלמה שיצרה האמנית בחלל המקורי שאיננו עוד ובאופן מצמרר מזכיר מאד<br /> <br /> את מראות ההרס המבעיתים של בתי הקיבוצים בעוטף עזה.<br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> <br /> צילום נוסף עגול, הוא של כלי קרמי שנשבר ובטכניקת החיבור היפאנית – קינצוגי, איחתה האמנית את<br /> <br /> חלקיו והחזירה אותו לחיים, דרך עדשת המלצה שלה, הופך הכלי הזה ספק לממצא ארכיאולוגי ספק<br /> <br /> לגוף שמיימי טומן סוד.<br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> <br /> לצד הציור המונומנטאלי, ומבין ההריסות, 'צומח' אובייקט ובו טחב רענן, אותו קוצרת פונדק בוואדי<br /> <br /> הסמוך לביתה בטבעון, כהקשר סימבולי לתכונה ה&quot;חתרנית&quot; שהיא מייחסת לצמיחה שלו; שעל אף<br /> <br /> היותה צנועה ונחבאת אל הסלעים, זוהי צמיחה הנחושה לשרוד ולהתחדש בירוק רענן ואופטימי.</div>

Bracha https://www.pundak.net/index.php?title=%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A5:1124.jpg&diff=1677 2024-02-18T21:02:57Z

<p>Bracha: מיצב הטחב הטרי שהגיע ״בייבוא אישי״ מהואדי בטבעון, מלמד שיעור בטיפוח תקווה ובהתחדשות.</p> <hr /> <div>== תקציר ==<br /> מיצב הטחב הטרי שהגיע ״בייבוא אישי״ מהואדי בטבעון, מלמד שיעור בטיפוח תקווה ובהתחדשות.</div>

Bracha https://www.pundak.net/index.php?title=%D7%93%D7%9C%D7%99%D7%94_%D7%A4%D7%95%D7%A0%D7%93%D7%A7&diff=1676 2024-02-18T21:01:38Z

<p>Bracha: </p> <hr /> <div>[[File:העבודה הגדולה יואב.jpeg|שמאל|ממוזער|500px|העבודה הגדולה של דליה פונדק בתערוכת &quot;אתר&quot; בית האומנים תל-אביב, ינואר 2024]]<br /> &lt;p dir=&quot;rtl&quot;; style=&quot;font-size:20px; color:black&quot;&gt;<br /> דליה פונדק לבית לוי אישתו של [[משה פונדק]] אמם של [[נועה פונדק]], [[אמיר פונדק]], [[נדב פונדק]], [[יואב פונדק]] &lt;BR&gt;<br /> <br /> ==תערוכת האתר==<br /> &lt;p dir=&quot;rtl&quot;; style=&quot;font-size:20px; color:black&quot;&gt;<br /> &lt;BR&gt;<br /> בחודש ינואר 2024 הציגה דליה תערוכת יחיד בבית האומנים בתל-אביב. במרכז התערוכה הייתה עבודה הגדולה נעשתה אחרי השבעה באוקטובר על רקע קולאז׳ של הרס, ציירתי בשכבות רבות בטכניקה מעורבת אמצעי הצלה כדי להחלץ מתוך ההריסות (סולמות, גשרים תלויים, חבלים, מדרגות, סירות הצלה). בחלק העליון מבצבצים פיגומים - סימן לבנייה חדשה. בכל מוצג בתערוכה מופיעים ההרס והתקווה.<br /> &lt;BR&gt;<br /> מיצב הטחב הטרי שהגיע ״בייבוא אישי״ מהואדי בטבעון, מלמד שיעור בטיפוח תקווה ובהתחדשות.<br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;&lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> אֲתָר<br /> &lt;BR&gt;<br /> אוצרים: ורה פלפול, אריה ברקוביץ'<br /> &lt;BR&gt;<br /> תהליכי פירוק ואיחוי עם תחושה של מקום שמתעצב ללא הרף, עומדים במרכז התערוכה של דליה<br /> <br /> פונדק בבית האמנים בתל אביב. העבודה על התערוכה החלה כשדליה קיבלה לידיה בית ישן באלוני<br /> <br /> אבא, רגע לפני שנהרס. זה היה במהלך המחאה החברתית והאיום שחשנו רבים מאיתנו של חורבן הבית<br /> <br /> הדמוקרטי. מתוך תחושה פנימית ואינטואיטיבית, החלה האמנית לשבר קירות, לפעור בהם פתחים,<br /> <br /> לנפץ רצפות, לחצוב, לצייר ולכתוב על הקירות העירומים.<br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> <br /> הפעולה האגרסיבית כלפי המבנה הייתה למיצב אמנות שהפך את היוצרות: ההרס הפך לאתר אסתטי,<br /> <br /> השברים הפכו לפסלים והמקום למונומנט.<br /> <br /> התערוכה בבית האמנים בתקופה זו, היא המשך לאירועי ה 7- באוקטובר. הפרויקט המקורי הפך<br /> <br /> לרלוונטי מאי פעם עד כדי נבואי. בציור הקיר המונומנטלי, שנעשה במיוחד לחלל הגלריה, ביקשה<br /> <br /> דליה להציג את השברים והפרוק בתגובה למראות ההרס והחורבן הבלתי נתפסים, לצד תקווה לשיקום<br /> <br /> ובנייה מחודשת. בציור עמוס הפרטים, בולטת תחושת הכאוס והפורענות – בבסיסו של הציור תל<br /> <br /> של שברי רצפות משוננים שכמעט נשפכים ממרחב הציור החוצה, מעליהם מתנשאים אלמנטים<br /> <br /> אדריכליים, פיגומי ברזל המתנשאים אל על לאופק, סבכים של גדרות, או רשתות דיג, שברי סירות.<br /> <br /> =D7ימבוליקה עשירה המעלה על הדעת התייחסות לשרידי ציוויליזציה, להיסטוריה ולחלוף הזמן.<br /> <br /> אלמנט הפתח שנפער כמו פצע בקיר ודרכו ניבטים חללי החדר האחרים הריקים והמיותמים, מופיע<br /> <br /> בצילום אחד מתוך סדרה שלמה שיצרה האמנית בחלל המקורי שאיננו עוד ובאופן מצמרר מזכיר מאד<br /> <br /> את מראות ההרס המבעיתים של בתי הקיבוצים בעוטף עזה.<br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> <br /> צילום נוסף עגול, הוא של כלי קרמי שנשבר ובטכניקת החיבור היפאנית – קינצוגי, איחתה האמנית את<br /> <br /> חלקיו והחזירה אותו לחיים, דרך עדשת המלצה שלה, הופך הכלי הזה ספק לממצא ארכיאולוגי ספק<br /> <br /> לגוף שמיימי טומן סוד.<br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> <br /> לצד הציור המונומנטאלי, ומבין ההריסות, 'צומח' אובייקט ובו טחב רענן, אותו קוצרת פונדק בוואדי<br /> <br /> הסמוך לביתה בטבעון, כהקשר סימבולי לתכונה ה&quot;חתרנית&quot; שהיא מייחסת לצמיחה שלו; שעל אף<br /> <br /> היותה צנועה ונחבאת אל הסלעים, זוהי צמיחה הנחושה לשרוד ולהתחדש בירוק רענן ואופטימי.</div>

Bracha https://www.pundak.net/index.php?title=%D7%93%D7%9C%D7%99%D7%94_%D7%A4%D7%95%D7%A0%D7%93%D7%A7&diff=1675 2024-02-18T21:00:21Z

<p>Bracha: </p> <hr /> <div>[[File:העבודה הגדולה יואב.jpeg|שמאל|ממוזער|500px|העבודה הגדולה של דליה פונדק בתערוכת &quot;אתר&quot; בית האומנים תל-אביב, ינואר 2024]]<br /> &lt;p dir=&quot;rtl&quot;; style=&quot;font-size:20px; color:black&quot;&gt;<br /> דליה פונדק לבית לוי אישתו של [[משה פונדק]] אמם של [[נועה פונדק]], [[אמיר פונדק]], [[נדב פונדק]], [[יואב פונדק]] &lt;BR&gt;<br /> <br /> ==תערוכת האתר==<br /> &lt;p dir=&quot;rtl&quot;; style=&quot;font-size:20px; color:black&quot;&gt;<br /> &lt;BR&gt;<br /> בחודש ינואר 2024 הציגה דליה תערוכת יחיד בבית האומנים בתל-אביב. במרכז התערוכה הייתה עבודה הגדולה נעשתה אחרי השבעה באוקטובר על רקע קולאז׳ של הרס, ציירתי בשכבות רבות בטכניקה מעורבת אמצעי הצלה כדי להחלץ מתוך ההריסות (סולמות, גשרים תלויים, חבלים, מדרגות, סירות הצלה). בחלק העליון מבצבצים פיגומים - סימן לבנייה חדשה. בכל מוצג בתערוכה מופיעים ההרס והתקווה.<br /> &lt;BR&gt;<br /> מיצב הטחב הטרי שהגיע ״בייבוא אישי״ מהואדי בטבעון, מלמד שיעור בטיפוח תקווה ובהתחדשות.<br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> אֲתָר<br /> &lt;BR&gt;<br /> אוצרים: ורה פלפול, אריה ברקוביץ'<br /> &lt;BR&gt;<br /> תהליכי פירוק ואיחוי עם תחושה של מקום שמתעצב ללא הרף, עומדים במרכז התערוכה של דליה<br /> <br /> פונדק בבית האמנים בתל אביב. העבודה על התערוכה החלה כשדליה קיבלה לידיה בית ישן באלוני<br /> <br /> אבא, רגע לפני שנהרס. זה היה במהלך המחאה החברתית והאיום שחשנו רבים מאיתנו של חורבן הבית<br /> <br /> הדמוקרטי. מתוך תחושה פנימית ואינטואיטיבית, החלה האמנית לשבר קירות, לפעור בהם פתחים,<br /> <br /> לנפץ רצפות, לחצוב, לצייר ולכתוב על הקירות העירומים.<br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> <br /> הפעולה האגרסיבית כלפי המבנה הייתה למיצב אמנות שהפך את היוצרות: ההרס הפך לאתר אסתטי,<br /> <br /> השברים הפכו לפסלים והמקום למונומנט.<br /> <br /> התערוכה בבית האמנים בתקופה זו, היא המשך לאירועי ה 7- באוקטובר. הפרויקט המקורי הפך<br /> <br /> לרלוונטי מאי פעם עד כדי נבואי. בציור הקיר המונומנטלי, שנעשה במיוחד לחלל הגלריה, ביקשה<br /> <br /> דליה להציג את השברים והפרוק בתגובה למראות ההרס והחורבן הבלתי נתפסים, לצד תקווה לשיקום<br /> <br /> ובנייה מחודשת. בציור עמוס הפרטים, בולטת תחושת הכאוס והפורענות – בבסיסו של הציור תל<br /> <br /> של שברי רצפות משוננים שכמעט נשפכים ממרחב הציור החוצה, מעליהם מתנשאים אלמנטים<br /> <br /> אדריכליים, פיגומי ברזל המתנשאים אל על לאופק, סבכים של גדרות, או רשתות דיג, שברי סירות.<br /> <br /> =D7ימבוליקה עשירה המעלה על הדעת התייחסות לשרידי ציוויליזציה, להיסטוריה ולחלוף הזמן.<br /> <br /> אלמנט הפתח שנפער כמו פצע בקיר ודרכו ניבטים חללי החדר האחרים הריקים והמיותמים, מופיע<br /> <br /> בצילום אחד מתוך סדרה שלמה שיצרה האמנית בחלל המקורי שאיננו עוד ובאופן מצמרר מזכיר מאד<br /> <br /> את מראות ההרס המבעיתים של בתי הקיבוצים בעוטף עזה.<br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> <br /> צילום נוסף עגול, הוא של כלי קרמי שנשבר ובטכניקת החיבור היפאנית – קינצוגי, איחתה האמנית את<br /> <br /> חלקיו והחזירה אותו לחיים, דרך עדשת המלצה שלה, הופך הכלי הזה ספק לממצא ארכיאולוגי ספק<br /> <br /> לגוף שמיימי טומן סוד.<br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> <br /> לצד הציור המונומנטאלי, ומבין ההריסות, 'צומח' אובייקט ובו טחב רענן, אותו קוצרת פונדק בוואדי<br /> <br /> הסמוך לביתה בטבעון, כהקשר סימבולי לתכונה ה&quot;חתרנית&quot; שהיא מייחסת לצמיחה שלו; שעל אף<br /> <br /> היותה צנועה ונחבאת אל הסלעים, זוהי צמיחה הנחושה לשרוד ולהתחדש בירוק רענן ואופטימי.</div>

Bracha https://www.pundak.net/index.php?title=%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A5:%D7%94%D7%A2%D7%91%D7%95%D7%93%D7%94_%D7%94%D7%92%D7%93%D7%95%D7%9C%D7%94_%D7%99%D7%95%D7%90%D7%91.jpeg&diff=1674 2024-02-18T20:58:12Z

<p>Bracha: העבודה הגדולה בתערכות אתר בית האומנים בתל-אביב ינואר 2024</p> <hr /> <div>== תקציר ==<br /> העבודה הגדולה בתערכות אתר בית האומנים בתל-אביב ינואר 2024</div>

Bracha https://www.pundak.net/index.php?title=%D7%93%D7%9C%D7%99%D7%94_%D7%A4%D7%95%D7%A0%D7%93%D7%A7&diff=1673 2024-02-18T20:55:05Z

<p>Bracha: </p> <hr /> <div>[[File:119.jpg|שמאל|ממוזער|500px|משפחת קמרט, משמאל לימין: עופר, נועה, הגר, תמר ונבו]]<br /> &lt;p dir=&quot;rtl&quot;; style=&quot;font-size:20px; color:black&quot;&gt;<br /> דליה פונדק לבית לוי אישתו של [[משה פונדק]] אמם של [[נועה פונדק]], [[אמיר פונדק]], [[נדב פונדק]], [[יואב פונדק]] &lt;BR&gt;<br /> <br /> ==תערוכת האתר==<br /> &lt;BR&gt;<br /> בחודש ינואר 2024 הציגה דליה תערוכת יחיד בבית האומנים בתל-אביב. במרכז התערוכה הייתה עבודה הגדולה נעשתה אחרי השבעה באוקטובר על רקע קולאז׳ של הרס, ציירתי בשכבות רבות בטכניקה מעורבת אמצעי הצלה כדי להחלץ מתוך ההריסות (סולמות, גשרים תלויים, חבלים, מדרגות, סירות הצלה). בחלק העליון מבצבצים פיגומים - סימן לבנייה חדשה. בכל מוצג בתערוכה מופיעים ההרס והתקווה.<br /> &lt;BR&gt;<br /> מיצב הטחב הטרי שהגיע ״בייבוא אישי״ מהואדי בטבעון, מלמד שיעור בטיפוח תקווה ובהתחדשות.<br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> אֲתָר<br /> &lt;BR&gt;<br /> אוצרים: ורה פלפול, אריה ברקוביץ'<br /> &lt;BR&gt;<br /> תהליכי פירוק ואיחוי עם תחושה של מקום שמתעצב ללא הרף, עומדים במרכז התערוכה של דליה<br /> <br /> פונדק בבית האמנים בתל אביב. העבודה על התערוכה החלה כשדליה קיבלה לידיה בית ישן באלוני<br /> <br /> אבא, רגע לפני שנהרס. זה היה במהלך המחאה החברתית והאיום שחשנו רבים מאיתנו של חורבן הבית<br /> <br /> הדמוקרטי. מתוך תחושה פנימית ואינטואיטיבית, החלה האמנית לשבר קירות, לפעור בהם פתחים,<br /> <br /> לנפץ רצפות, לחצוב, לצייר ולכתוב על הקירות העירומים.<br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> <br /> הפעולה האגרסיבית כלפי המבנה הייתה למיצב אמנות שהפך את היוצרות: ההרס הפך לאתר אסתטי,<br /> <br /> השברים הפכו לפסלים והמקום למונומנט.<br /> <br /> התערוכה בבית האמנים בתקופה זו, היא המשך לאירועי ה 7- באוקטובר. הפרויקט המקורי הפך<br /> <br /> לרלוונטי מאי פעם עד כדי נבואי. בציור הקיר המונומנטלי, שנעשה במיוחד לחלל הגלריה, ביקשה<br /> <br /> דליה להציג את השברים והפרוק בתגובה למראות ההרס והחורבן הבלתי נתפסים, לצד תקווה לשיקום<br /> <br /> ובנייה מחודשת. בציור עמוס הפרטים, בולטת תחושת הכאוס והפורענות – בבסיסו של הציור תל<br /> <br /> של שברי רצפות משוננים שכמעט נשפכים ממרחב הציור החוצה, מעליהם מתנשאים אלמנטים<br /> <br /> אדריכליים, פיגומי ברזל המתנשאים אל על לאופק, סבכים של גדרות, או רשתות דיג, שברי סירות.<br /> <br /> =D7ימבוליקה עשירה המעלה על הדעת התייחסות לשרידי ציוויליזציה, להיסטוריה ולחלוף הזמן.<br /> <br /> אלמנט הפתח שנפער כמו פצע בקיר ודרכו ניבטים חללי החדר האחרים הריקים והמיותמים, מופיע<br /> <br /> בצילום אחד מתוך סדרה שלמה שיצרה האמנית בחלל המקורי שאיננו עוד ובאופן מצמרר מזכיר מאד<br /> <br /> את מראות ההרס המבעיתים של בתי הקיבוצים בעוטף עזה.<br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> <br /> צילום נוסף עגול, הוא של כלי קרמי שנשבר ובטכניקת החיבור היפאנית – קינצוגי, איחתה האמנית את<br /> <br /> חלקיו והחזירה אותו לחיים, דרך עדשת המלצה שלה, הופך הכלי הזה ספק לממצא ארכיאולוגי ספק<br /> <br /> לגוף שמיימי טומן סוד.<br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> <br /> לצד הציור המונומנטאלי, ומבין ההריסות, 'צומח' אובייקט ובו טחב רענן, אותו קוצרת פונדק בוואדי<br /> <br /> הסמוך לביתה בטבעון, כהקשר סימבולי לתכונה ה&quot;חתרנית&quot; שהיא מייחסת לצמיחה שלו; שעל אף<br /> <br /> היותה צנועה ונחבאת אל הסלעים, זוהי צמיחה הנחושה לשרוד ולהתחדש בירוק רענן ואופטימי.</div>

Bracha https://www.pundak.net/index.php?title=%D7%93%D7%9C%D7%99%D7%94_%D7%A4%D7%95%D7%A0%D7%93%D7%A7&diff=1672 2024-02-18T20:51:22Z

<p>Bracha: יצירת דף עם התוכן &quot;משפחת קמרט, משמאל לימין: עופר, נועה, הגר, תמר ונבו &lt;p dir=&quot;rtl&quot;; style=&quot;font-s...&quot;</p> <hr /> <div>[[File:119.jpg|שמאל|ממוזער|500px|משפחת קמרט, משמאל לימין: עופר, נועה, הגר, תמר ונבו]]<br /> &lt;p dir=&quot;rtl&quot;; style=&quot;font-size:20px; color:black&quot;&gt;<br /> דליה פונדק לבית לוי אישתו של [[משה פונדק]] אמם של [[נועה פונדק]], [[אמיר פונדק]], [[נדב פונדק]], [[יואב פונדק]] &lt;BR&gt;</div>

Bracha https://www.pundak.net/index.php?title=%D7%A8%D7%A0%D7%99%D7%AA_%D7%99%D7%9D&diff=1671 2022-12-17T16:55:24Z

<p>Bracha: </p> <hr /> <div>[[File:Ranit1.jpg|שמאל|ממוזער|500px|]]<br /> &lt;p dir=&quot;rtl&quot;; style=&quot;font-size:20px; color:black&quot;&gt;<br /> '''רנית ים''' - נולדה בקיבוץ מרחביה ב- 1961, ביתם של [[דפנה פונדק]] מן ו[[יהודה מן]].<br /> &lt;p dir=&quot;rtl&quot;; style=&quot;font-size:20px; color:black&quot;&gt;<br /> רנית – רק מהשם ניתן ללמוד שנולדתי בתקופה שהמגדריות הייתה עדיין יציבה. הורי לא העיזו לקרוא לי 'רן' או 'רנני', כך שהצטרפתי לכל שאר ה '...יתיות' שסביבי בחינוך המשותף. בשם טמונות גם ציפיות נוספות למקוריות ושמחה של הזוג הצעיר לביתו הבכורה, שהיא גם הנכדה הבת הראשונה ל'סבים מאשדות' ונכדה שלישית ל'סבא משה'.<br /> &lt;BR&gt;<br /> התקופה שנות השישים של המאה העשרים, המקום קיבוץ מרחביה של השומר הצעיר, ערכים הומניסטיים וסוציאליסטים לפיהם ניבנו חיי היומיום, שטח הקיבוץ שהיה כל העולם והבית בעת ובעונה אחת, שהסתובבתי בו בביטחון בכל שעות הלילה והיום, והאהבה הייחודית בתוכה צמחתי עיצבו אותי.&lt;BR&gt;<br /> אבא שלי, יהודה מן, פמיניסט בעומקי נשמתו, פועל לפי עקרונות הקיימות עוד לפני שהומצא המונח. לוקח אותי איתו לשדות, מלמד אותי להמציא כנוי מגוחך חזרה למי שמתגרה בי. אמא דפנה שמתפעלת ממני ומכל דבר שאחשוב ואציע, לבחור בעצמי בגיל 4 את הבגדים ב'מדידה' מול ציקצוקיהן של העובדות ב'קומונה ילדים'. לעמוד מול מבטי הביקורת של ה'ותיקות' כשאני מסתובבת יחפה ועם שערות ארוכות ופרועות. אמא עונה לי באמת על כל השאלות כך אני יודעת שגם יומהולדת 5 אני אחגוג ראשונה בגן כי זה לא תלוי במי הזמין ראשון, וגם איך נוצרים תינוקות ומאיפה הם נולדים. &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> בהמשך ההורים מגבים אותי בהתמודדויות מול מערכות חינוך שונות, למשל כשאני חושבת בכיתה ח' שהמורה רק מפריעה לי ללמוד מתמטיקה ועדיף שאעשה זאת בעצמי, שמותר לי לישון איפה שאני רוצה כל עוד אני מגיעה בזמן לכיתה ולעבודה וכו'. &lt;BR&gt;<br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> <br /> [[File:233.jpeg|שמאל|ממוזער|1000px|יום הולדת של רנית חגיגה ב&quot;גשר הישנה&quot; כל בני המשפחה הגיעו.]]<br /> &lt;p dir=&quot;rtl&quot;; style=&quot;font-size:20px; color:black&quot;&gt;<br /> <br /> = ילדה בת 60 =<br /> <br /> &lt;p dir=&quot;rtl&quot;; style=&quot;font-size:20px; color:black&quot;&gt;<br /> &lt;BR&gt;<br /> <br /> זה היום ראשית ואות&lt;BR&gt;<br /> בו נכנסת לשביל גבורות,&lt;BR&gt;<br /> מעשייך מה רבים,&lt;BR&gt;<br /> אך רבים המסתורין,&lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> <br /> הן למדת, השקעת, יגעת,&lt;BR&gt;<br /> גם זרעת, וגם קצרת&lt;BR&gt;<br /> גרעינים של טוב וידע&lt;BR&gt;<br /> וצפונות עולם אין חקר,&lt;BR&gt;<br /> שמעת, הכלת, חיבקת, אהבת,&lt;BR&gt;<br /> לנכון – תמיד שאפת,&lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> <br /> גם גן קטן נטעת&lt;BR&gt;<br /> בו עצים של טוב ודעת,&lt;BR&gt;<br /> ושדות של תלמידים&lt;BR&gt;<br /> תורת ליבך הם מוליכים.&lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> <br /> חברות היטבת לבחור&lt;BR&gt;<br /> ליום סגריר ויום של אור&lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> <br /> אין ספק את ילדתנו&lt;BR&gt;<br /> ראשית טובנו – משוש לבנו&lt;BR&gt;<br /> שתמיד תהיי מוגנת, בים של אהבות&lt;BR&gt;<br /> בשיח של חוכמה, בצחוק של חברות.&lt;BR&gt;<br /> באהבה עד כלות&lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> ושמחה טובה – אמא ואבא</div>

Bracha https://www.pundak.net/index.php?title=%D7%A8%D7%A0%D7%99%D7%AA_%D7%99%D7%9D&diff=1670 2022-12-17T16:54:37Z

<p>Bracha: </p> <hr /> <div>[[File:Ranit1.jpg|שמאל|ממוזער|500px|]]<br /> &lt;p dir=&quot;rtl&quot;; style=&quot;font-size:20px; color:black&quot;&gt;<br /> '''רנית ים''' - נולדה בקיבוץ מרחביה ב- 1961, ביתם של [[דפנה פונדק]] מן ו[[יהודה מן]].<br /> &lt;p dir=&quot;rtl&quot;; style=&quot;font-size:20px; color:black&quot;&gt;<br /> רנית – רק מהשם ניתן ללמוד שנולדתי בתקופה שהמגדריות הייתה עדיין יציבה. הורי לא העיזו לקרוא לי 'רן' או 'רנני', כך שהצטרפתי לכל שאר ה '...יתיות' שסביבי בחינוך המשותף. בשם טמונות גם ציפיות נוספות למקוריות ושמחה של הזוג הצעיר לביתו הבכורה, שהיא גם הנכדה הבת הראשונה ל'סבים מאשדות' ונכדה שלישית ל'סבא משה'.<br /> &lt;BR&gt;<br /> התקופה שנות השישים של המאה העשרים, המקום קיבוץ מרחביה של השומר הצעיר, ערכים הומניסטיים וסוציאליסטים לפיהם ניבנו חיי היומיום, שטח הקיבוץ שהיה כל העולם והבית בעת ובעונה אחת, שהסתובבתי בו בביטחון בכל שעות הלילה והיום, והאהבה הייחודית בתוכה צמחתי עיצבו אותי.&lt;BR&gt;<br /> אבא שלי, יהודה מן, פמיניסט בעומקי נשמתו, פועל לפי עקרונות הקיימות עוד לפני שהומצא המונח. לוקח אותי איתו לשדות, מלמד אותי להמציא כנוי מגוחך חזרה למי שמתגרה בי. אמא דפנה שמתפעלת ממני ומכל דבר שאחשוב ואציע, לבחור בעצמי בגיל 4 את הבגדים ב'מדידה' מול ציקצוקיהן של העובדות ב'קומונה ילדים'. לעמוד מול מבטי הביקורת של ה'ותיקות' כשאני מסתובבת יחפה ועם שערות ארוכות ופרועות. אמא עונה לי באמת על כל השאלות כך אני יודעת שגם יומהולדת 5 אני אחגוג ראשונה בגן כי זה לא תלוי במי הזמין ראשון, וגם איך נוצרים תינוקות ומאיפה הם נולדים. &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> בהמשך ההורים מגבים אותי בהתמודדויות מול מערכות חינוך שונות, למשל כשאני חושבת בכיתה ח' שהמורה רק מפריעה לי ללמוד מתמטיקה ועדיף שאעשה זאת בעצמי, שמותר לי לישון איפה שאני רוצה כל עוד אני מגיעה בזמן לכיתה ולעבודה וכו'. &lt;BR&gt;<br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> <br /> [[File:233.jpeg|שמאל|ממוזער|1000px|]]יום הולדת של רנית חגיגה ב&quot;גשר הישנה&quot; כל בני המשפחה הגיעו.<br /> &lt;p dir=&quot;rtl&quot;; style=&quot;font-size:20px; color:black&quot;&gt;<br /> <br /> = ילדה בת 60 =<br /> <br /> &lt;p dir=&quot;rtl&quot;; style=&quot;font-size:20px; color:black&quot;&gt;<br /> &lt;BR&gt;<br /> <br /> זה היום ראשית ואות&lt;BR&gt;<br /> בו נכנסת לשביל גבורות,&lt;BR&gt;<br /> מעשייך מה רבים,&lt;BR&gt;<br /> אך רבים המסתורין,&lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> <br /> הן למדת, השקעת, יגעת,&lt;BR&gt;<br /> גם זרעת, וגם קצרת&lt;BR&gt;<br /> גרעינים של טוב וידע&lt;BR&gt;<br /> וצפונות עולם אין חקר,&lt;BR&gt;<br /> שמעת, הכלת, חיבקת, אהבת,&lt;BR&gt;<br /> לנכון – תמיד שאפת,&lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> <br /> גם גן קטן נטעת&lt;BR&gt;<br /> בו עצים של טוב ודעת,&lt;BR&gt;<br /> ושדות של תלמידים&lt;BR&gt;<br /> תורת ליבך הם מוליכים.&lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> <br /> חברות היטבת לבחור&lt;BR&gt;<br /> ליום סגריר ויום של אור&lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> <br /> אין ספק את ילדתנו&lt;BR&gt;<br /> ראשית טובנו – משוש לבנו&lt;BR&gt;<br /> שתמיד תהיי מוגנת, בים של אהבות&lt;BR&gt;<br /> בשיח של חוכמה, בצחוק של חברות.&lt;BR&gt;<br /> באהבה עד כלות&lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> ושמחה טובה – אמא ואבא</div>

Bracha https://www.pundak.net/index.php?title=%D7%A8%D7%A0%D7%99%D7%AA_%D7%99%D7%9D&diff=1669 2022-12-17T16:53:36Z

<p>Bracha: </p> <hr /> <div>[[File:Ranit1.jpg|שמאל|ממוזער|500px|]]<br /> &lt;p dir=&quot;rtl&quot;; style=&quot;font-size:20px; color:black&quot;&gt;<br /> '''רנית ים''' - נולדה בקיבוץ מרחביה ב- 1961, ביתם של [[דפנה פונדק]] מן ו[[יהודה מן]].<br /> &lt;p dir=&quot;rtl&quot;; style=&quot;font-size:20px; color:black&quot;&gt;<br /> רנית – רק מהשם ניתן ללמוד שנולדתי בתקופה שהמגדריות הייתה עדיין יציבה. הורי לא העיזו לקרוא לי 'רן' או 'רנני', כך שהצטרפתי לכל שאר ה '...יתיות' שסביבי בחינוך המשותף. בשם טמונות גם ציפיות נוספות למקוריות ושמחה של הזוג הצעיר לביתו הבכורה, שהיא גם הנכדה הבת הראשונה ל'סבים מאשדות' ונכדה שלישית ל'סבא משה'.<br /> &lt;BR&gt;<br /> התקופה שנות השישים של המאה העשרים, המקום קיבוץ מרחביה של השומר הצעיר, ערכים הומניסטיים וסוציאליסטים לפיהם ניבנו חיי היומיום, שטח הקיבוץ שהיה כל העולם והבית בעת ובעונה אחת, שהסתובבתי בו בביטחון בכל שעות הלילה והיום, והאהבה הייחודית בתוכה צמחתי עיצבו אותי.&lt;BR&gt;<br /> אבא שלי, יהודה מן, פמיניסט בעומקי נשמתו, פועל לפי עקרונות הקיימות עוד לפני שהומצא המונח. לוקח אותי איתו לשדות, מלמד אותי להמציא כנוי מגוחך חזרה למי שמתגרה בי. אמא דפנה שמתפעלת ממני ומכל דבר שאחשוב ואציע, לבחור בעצמי בגיל 4 את הבגדים ב'מדידה' מול ציקצוקיהן של העובדות ב'קומונה ילדים'. לעמוד מול מבטי הביקורת של ה'ותיקות' כשאני מסתובבת יחפה ועם שערות ארוכות ופרועות. אמא עונה לי באמת על כל השאלות כך אני יודעת שגם יומהולדת 5 אני אחגוג ראשונה בגן כי זה לא תלוי במי הזמין ראשון, וגם איך נוצרים תינוקות ומאיפה הם נולדים. &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> בהמשך ההורים מגבים אותי בהתמודדויות מול מערכות חינוך שונות, למשל כשאני חושבת בכיתה ח' שהמורה רק מפריעה לי ללמוד מתמטיקה ועדיף שאעשה זאת בעצמי, שמותר לי לישון איפה שאני רוצה כל עוד אני מגיעה בזמן לכיתה ולעבודה וכו'. &lt;BR&gt;<br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> <br /> [[File:233.jpeg|שמאל|ממוזער|1000px|יום הולדת של רנית חגיגה ב&quot;גשר הישנה&quot; כל בני המשפחה הגיעו.<br /> &lt;p dir=&quot;rtl&quot;; style=&quot;font-size:20px; color:black&quot;&gt;<br /> <br /> = ילדה בת 60 =<br /> <br /> &lt;p dir=&quot;rtl&quot;; style=&quot;font-size:20px; color:black&quot;&gt;<br /> &lt;BR&gt;<br /> <br /> זה היום ראשית ואות&lt;BR&gt;<br /> בו נכנסת לשביל גבורות,&lt;BR&gt;<br /> מעשייך מה רבים,&lt;BR&gt;<br /> אך רבים המסתורין,&lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> <br /> הן למדת, השקעת, יגעת,&lt;BR&gt;<br /> גם זרעת, וגם קצרת&lt;BR&gt;<br /> גרעינים של טוב וידע&lt;BR&gt;<br /> וצפונות עולם אין חקר,&lt;BR&gt;<br /> שמעת, הכלת, חיבקת, אהבת,&lt;BR&gt;<br /> לנכון – תמיד שאפת,&lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> <br /> גם גן קטן נטעת&lt;BR&gt;<br /> בו עצים של טוב ודעת,&lt;BR&gt;<br /> ושדות של תלמידים&lt;BR&gt;<br /> תורת ליבך הם מוליכים.&lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> <br /> חברות היטבת לבחור&lt;BR&gt;<br /> ליום סגריר ויום של אור&lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> <br /> אין ספק את ילדתנו&lt;BR&gt;<br /> ראשית טובנו – משוש לבנו&lt;BR&gt;<br /> שתמיד תהיי מוגנת, בים של אהבות&lt;BR&gt;<br /> בשיח של חוכמה, בצחוק של חברות.&lt;BR&gt;<br /> באהבה עד כלות&lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> ושמחה טובה – אמא ואבא</div>

Bracha https://www.pundak.net/index.php?title=%D7%A8%D7%A0%D7%99%D7%AA_%D7%99%D7%9D&diff=1668 2022-12-17T16:51:32Z

<p>Bracha: </p> <hr /> <div>[[File:Ranit1.jpg|שמאל|ממוזער|500px|]]<br /> &lt;p dir=&quot;rtl&quot;; style=&quot;font-size:20px; color:black&quot;&gt;<br /> '''רנית ים''' - נולדה בקיבוץ מרחביה ב- 1961, ביתם של [[דפנה פונדק]] מן ו[[יהודה מן]].<br /> &lt;p dir=&quot;rtl&quot;; style=&quot;font-size:20px; color:black&quot;&gt;<br /> רנית – רק מהשם ניתן ללמוד שנולדתי בתקופה שהמגדריות הייתה עדיין יציבה. הורי לא העיזו לקרוא לי 'רן' או 'רנני', כך שהצטרפתי לכל שאר ה '...יתיות' שסביבי בחינוך המשותף. בשם טמונות גם ציפיות נוספות למקוריות ושמחה של הזוג הצעיר לביתו הבכורה, שהיא גם הנכדה הבת הראשונה ל'סבים מאשדות' ונכדה שלישית ל'סבא משה'.<br /> &lt;BR&gt;<br /> התקופה שנות השישים של המאה העשרים, המקום קיבוץ מרחביה של השומר הצעיר, ערכים הומניסטיים וסוציאליסטים לפיהם ניבנו חיי היומיום, שטח הקיבוץ שהיה כל העולם והבית בעת ובעונה אחת, שהסתובבתי בו בביטחון בכל שעות הלילה והיום, והאהבה הייחודית בתוכה צמחתי עיצבו אותי.&lt;BR&gt;<br /> אבא שלי, יהודה מן, פמיניסט בעומקי נשמתו, פועל לפי עקרונות הקיימות עוד לפני שהומצא המונח. לוקח אותי איתו לשדות, מלמד אותי להמציא כנוי מגוחך חזרה למי שמתגרה בי. אמא דפנה שמתפעלת ממני ומכל דבר שאחשוב ואציע, לבחור בעצמי בגיל 4 את הבגדים ב'מדידה' מול ציקצוקיהן של העובדות ב'קומונה ילדים'. לעמוד מול מבטי הביקורת של ה'ותיקות' כשאני מסתובבת יחפה ועם שערות ארוכות ופרועות. אמא עונה לי באמת על כל השאלות כך אני יודעת שגם יומהולדת 5 אני אחגוג ראשונה בגן כי זה לא תלוי במי הזמין ראשון, וגם איך נוצרים תינוקות ומאיפה הם נולדים. &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> בהמשך ההורים מגבים אותי בהתמודדויות מול מערכות חינוך שונות, למשל כשאני חושבת בכיתה ח' שהמורה רק מפריעה לי ללמוד מתמטיקה ועדיף שאעשה זאת בעצמי, שמותר לי לישון איפה שאני רוצה כל עוד אני מגיעה בזמן לכיתה ולעבודה וכו'. &lt;BR&gt;<br /> &lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> <br /> [[File:233.jpeg|שמאל|ממוזער|1000px|יום הולדת של רנית חגיגה ב&quot;גשר הישנה&quot; כל בני המשפחה הגיעו: עומדים מימין לשמאל: אורי, דן, לפני דן אופיר, נויה, גור, רנית, תמר, אילת, ערן, טל, אחיק, פרח, אמיר. יושבים מימין לשמאל: דפנה, מאחוריה אלון, אייל, יהודה, דורון, ניצן]]<br /> &lt;p dir=&quot;rtl&quot;; style=&quot;font-size:20px; color:black&quot;&gt;<br /> <br /> = ילדה בת 60 =<br /> <br /> &lt;p dir=&quot;rtl&quot;; style=&quot;font-size:20px; color:black&quot;&gt;<br /> &lt;BR&gt;<br /> 23.7.2021 ברכה מההורים לרנית בת 60&lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> <br /> 23.7.1961 בשעה 7.15 בבוקר התחיל האושר&lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> <br /> זה היום ראשית ואות&lt;BR&gt;<br /> בו נכנסת לשביל גבורות,&lt;BR&gt;<br /> מעשייך מה רבים,&lt;BR&gt;<br /> אך רבים המסתורין,&lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> <br /> הן למדת, השקעת, יגעת,&lt;BR&gt;<br /> גם זרעת, וגם קצרת&lt;BR&gt;<br /> גרעינים של טוב וידע&lt;BR&gt;<br /> וצפונות עולם אין חקר,&lt;BR&gt;<br /> שמעת, הכלת, חיבקת, אהבת,&lt;BR&gt;<br /> לנכון – תמיד שאפת,&lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> <br /> גם גן קטן נטעת&lt;BR&gt;<br /> בו עצים של טוב ודעת,&lt;BR&gt;<br /> ושדות של תלמידים&lt;BR&gt;<br /> תורת ליבך הם מוליכים.&lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> <br /> חברות היטבת לבחור&lt;BR&gt;<br /> ליום סגריר ויום של אור&lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> <br /> אין ספק את ילדתנו&lt;BR&gt;<br /> ראשית טובנו – משוש לבנו&lt;BR&gt;<br /> שתמיד תהיי מוגנת, בים של אהבות&lt;BR&gt;<br /> בשיח של חוכמה, בצחוק של חברות.&lt;BR&gt;<br /> באהבה עד כלות&lt;BR&gt;&lt;BR&gt;<br /> ושמחה טובה – אמא ואבא</div>

Bracha https://www.pundak.net/index.php?title=%D7%96%D7%A8%D7%95%D7%91%D7%91%D7%9C_%D7%A4%D7%95%D7%A0%D7%93%D7%A7&diff=164 2020-08-22T13:53:41Z

<p>Bracha: </p> <hr /> <div>&lt;div dir=&quot;rtl&quot;; style=&quot;font-size:20px; color:black&quot;&gt;<br /> === ילדות בפולין ===<br /> [[File:Zrubavel.jpg|שמאל|ממוזער|500px|]]<br /> &lt;p dir=&quot;rtl&quot;; style=&quot;font-size:20px; color:black&quot;&gt;<br /> <br /> נולד 1913 בעיירה קטנה בשם [[סימיאטיץ']] במרכז פולין. זרורבל הבן השלישי למשפחת פונדיק, משפחה יהודית בת שישה ילדים. גדל בבית יהודי ציוני חם להורים מראשוני העליה השנייה, [[משה פונדיק]] ו[[פועה לאה פונדיק]] אנשי סג'רה שחזרו לפולין, ושפת ילדותו הייתה עברית. בגיל צעיר יחסית - כבן שש עשרה הצטרף לתנועת הנוער הציוני &quot;[[החלוץ]]&quot; ולשם כך הפסיק את לימודיו בסמינר למורים. בהתחלה פעל בעיירת הולדתו [[סימיאטיץ']] תוך כדי עבודת יום בעזרה לפרנסת המשפחה, ויותר מאוחר במרכז ההכשרה של &quot;החלוץ&quot; בעיירה [[פינסק]] שבפולין. <br /> <br /> === עליה לישראל ===<br /> &lt;p dir=&quot;rtl&quot;; style=&quot;font-size:20px; color:black&quot;&gt;<br /> בשנת 1934, בהיותו בן 21 עלה זרובבל לארץ ישראל והצטרף תחילה לאחיו הבכור [[ישעיהו פונדק]] לקיבוץ [[גבעת חיים]] שאך זה הוקם. עבר את המסלול המקובל של חלוץ שכלל מגורים באוהל, עבודה עד כלות בפרדסים בחריש ובבניין, חלה בקדחת, ולבסוף - התאהב בחלוצה [[חופשיה הורביץ]]. בתקופה זו הצטרף אליהם גם האח צעיר [[בנימין פונדק]], שאר בני משפחתו שנשארו בפולין ניספו מאוחר יותר בטרבלינקה. כתום כמעט שלוש שנים העתיקו זרובבל וחופשיה את מקום המגורים של המשפחה הצעירה לעין חרוד. היה מי שנודע לו על נסיונו כסדר דפוס עוד מימי בית אבא בפולין, ובית הדפוס שזה אך הוקם של הוצאת [[הקיבוץ המאוחד]] חיפש ותר אחר מומחים כמותו. <br /> <br /> === הקמת משפחה ועבודה ===<br /> &lt;p dir=&quot;rtl&quot;; style=&quot;font-size:20px; color:black&quot;&gt;<br /> תוך תקופת המעבר ל[[עין חרוד]] נולדה בתם הבכורה נורית ומאוחר יותר [[נחמן פונדק]] ו[[משה פונדק]]. כל אותה תקופה התמיד זרובבל ועבד בדפוס והגיע בהדרגה לאחד מעמודי התווך שלו. כל זה נגדע באחת עם הפילוג בתנועה הקיבוצית. בשנת 1957 כשהתחלפה הבעלות על הדפוס נאלץ לעזוב אותו והתחיל בקרירה חדשה של מנהל חשבונות שבה התמיד עד גיל 75. במשך כ-15 השנים האחרונות של חייו הייתה בריאותו של זרובבל רופפת, מתוכן כשמונה שנים שהה באגף הסיעודי של בית הדר, מטופל במסירות ובאהבה לאחר שעבר אירוע מוחי. בכל התקופה הזו נפל עול הטיפול על בת זוגו חופשיה, שגם היא לא נעשתה צעירה משנה לשנה… <br /> &lt;p dir=&quot;rtl&quot;; style=&quot;font-size:20px; color:black&quot;&gt;<br /> [[נחמן פונדק]] אמר בהלוויה של זרובבל &quot;כשאני מביט בך מנקודת המבט של בן ומנקודת המבט של נכדיך וניניך ושואל את עצמי מי ומה היית בחייך כפי שאנו הכרנו אותך, היית בעיני יותר מכל איש ישר, קצת תמים, סבלן וסקרן אין קץ, אבא וסבא מסור וחם שמסוגל לתקשר עם גדול כקטן בגובה העיניים&quot;.</div>

Bracha https://www.pundak.net/index.php?title=%D7%96%D7%A8%D7%95%D7%91%D7%91%D7%9C_%D7%A4%D7%95%D7%A0%D7%93%D7%A7&diff=163 2020-08-22T13:50:03Z

<p>Bracha: </p> <hr /> <div>&lt;div dir=&quot;rtl&quot;; style=&quot;font-size:20px; color:black&quot;&gt;<br /> === ילדות בפולין ===<br /> [[File:Zrubavel.jpg|שמאל|ממוזער|500px|]]<br /> &lt;p dir=&quot;rtl&quot;; style=&quot;font-size:20px; color:black&quot;&gt;<br /> <br /> נולד 1913 בעיירה קטנה בשם [[סימיאטיץ']] במרכז פולין. זרורבל הבן השלישי למשפחת פונדיק, משפחה יהודית בת שישה ילדים. גדל בבית יהודי ציוני חם להורים מראשוני העליה השנייה, [[משה פונדיק]] ו[[פועה לאה פונדיק]] אנשי סג'רה שחזרו לפולין, ושפת ילדותו הייתה עברית. בגיל צעיר יחסית - כבן שש עשרה הצטרף לתנועת הנוער הציוני &quot;[[החלוץ]]&quot; ולשם כך הפסיק את לימודיו בסמינר למורים. בהתחלה פעל בעיירת הולדתו [[סימיאטיץ']] תוך כדי עבודת יום בעזרה לפרנסת המשפחה, ויותר מאוחר במרכז ההכשרה של &quot;החלוץ&quot; בעיירה [[פינסק]] שבפולין. <br /> <br /> === עליה לישראל ===<br /> &lt;p dir=&quot;rtl&quot;; style=&quot;font-size:20px; color:black&quot;&gt;<br /> בשנת 1934, בהיותו בן 21 עלה זרובבל לארץ ישראל והצטרף תחילה לאחיו הבכור [[ישעיהו פונדק]] לקיבוץ [[גבעת חיים]] שאך זה הוקם. עבר את המסלול המקובל של חלוץ שכלל מגורים באוהל, עבודה עד כלות בפרדסים בחריש ובבניין, חלה בקדחת, ולבסוף - התאהב בחלוצה [[חופשיה הורביץ]]. בתקופה זו הצטרף אליהם גם האח צעיר [[בנימין פונדק]], שאר בני משפחתו שנשארו בפולין ניספו מאוחר יותר בטרבלינקה. כתום כמעט שלוש שנים העתיקו זרובבל וחופשיה את מקום המגורים של המשפחה הצעירה לעין חרוד. היה מי שנודע לו על נסיונו כסדר דפוס עוד מימי בית אבא בפולין, ובית הדפוס שזה אך הוקם של הוצאת [[הקיבוץ המאוחד]] חיפש ותר אחר מומחים כמותו. <br /> <br /> === הקמת משפחה ועבודה ===<br /> &lt;p dir=&quot;rtl&quot;; style=&quot;font-size:20px; color:black&quot;&gt;<br /> תוך תקופת המעבר ל[[עין חרוד]] נולדה בתכם הבכורה נורית ומאוחר יותר [[נחמן פונדק]] ו[[משה פונדק]]. כל אותה תקופה התמד זרובבל ועבד בדפוס והגיע בהדרגה לאחד מעמודי התווך שלו. כל זה נגדע באחת עם הפילוג בתנועה הקיבוצית. בשנת 1957 כשהתחלפה הבעלות על הדפוס נאלצת לעזוב אותו והתחלת בקרירה חדשה של מנהל חשבונות שבה התמדת ככל שהיית יכול לעבוד, עד גיל 75. במשך כ 15 השנים האחרונות של חייו היית בריאותו של זרובבל רופפת, מתוכן כשמונה שנים שהה באגף הסיעודי של בית הדר, מטופל במסירות ובאהבה לאחר שעבר אירוע מוחי. כל תקופה הזו נפל עול הטיפול על בת זוזו חופשיה, שגם היא לא נעשתה צעירה משנה לשנה… <br /> &lt;p dir=&quot;rtl&quot;; style=&quot;font-size:20px; color:black&quot;&gt;<br /> [[נחמן פונדק]] אמר בהלוויה של זרובבל &quot;כשאני מביט בך מנקודת המבט של בן ומנקודת המבט של נכדיך וניניך ושואל את עצמי מי ומה היית בחייך כפי שאנו הכרנו אותך, היית בעיני יותר מכל איש ישר, קצת תמים, סבלן וסקרן אין קץ, אבא וסבא מסור וחם שמסוגל לתקשר עם גדול כקטן בגובה העיניים&quot;.</div>

Bracha