https://www.pundak.net/api.php?action=feedcontributions&feedformat=atom&user=Duduמשפחת פונדק - תרומות המשתמש [he]2026-04-17T18:34:37Zתרומות המשתמשMediaWiki 1.35.8https://www.pundak.net/index.php?title=%D7%9E%D7%A9%D7%94_%D7%94%D7%90%D7%95%D7%96%D7%9E%D7%9F_-_%D7%9E%D7%98%D7%A4%D7%9C_%D7%91%D7%90%D7%95%D7%9E%D7%A0%D7%95%D7%AA&diff=1753משה האוזמן - מטפל באומנות2025-12-29T16:30:32Z<p>Dudu: </p>
<hr />
<div><div lang="he" dir="ltr" class="mw-content-rtl"><br />
[[File:Mh.jpg|שמאל|ממוזער|400px|]]<br />
[[File:Thanks1.jpg|שמאל|ממוזער|400px|]]<br />
[[File:Thanks2.jpg|שמאל|ממוזער|400px|]]<br />
[[File:Thanks3.jpg|שמאל|ממוזער|400px|]]<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
<br />
<b>טיפול באמנות:</b><br />
<br><br />
הנו תהליך רגשי ויצירתי מעמיק המאפשר ביטוי, עיבוד וחיזוק דרך כלים: ציור, פיסול, כתיבה וחומר ועוד. <br><br />
אין צורך בכישרון אמנותי. כן, עלינו לגייס נכונות לפגוש את עצמנו.<br><br />
<br />
<b>הטיפול מתאים: </b> <br><br />
לילדים, מתבגרים ומבוגרים. <br><br />
תוך הטיפול ניתן להתמודד עם חרדה, דימוי עצמי נמוך, תקופות מעבר ושינויים, הורות, פרידה ועוד.. <br><br />
ניתן להתמודד עם קושי בביטוי רגשי במילים, תוך רצון לצמיחה אישית והכרות מעמיקה עם עצמי. <br />
<br><br><br />
<b>תיאור התהליך הטיפולי:</b><br />
<br><br />
במפגש ניצור מרחב בטוח, ללא שיפוטיות. דרך היצירה בחומר עולים תכנים רגשיים באופן טבעי. <br><br />
כחלק מהתהליך אני כמטפל: מלווה, משקף ומסייע בעיבוד התכנים שעולים. <br><br />
המפגש עורך 50 דקות.<br><br />
המפגש הוא אישי.<br><br />
אני שומר על דיסקרטיות - סודיות מלאה.<br />
<br><br><br />
<b>למה לבחור בי:</b> <br />
<br><br />
הנני מטפל מוסמך בטיפול בהבעה ויצירה.<br />
<br><br />
יש לי ניסיון בטיפול באוכלוסיות שונות ומגוונות. <br />
<br><br />
הנני בעל גישה רגישה, מקצועית ומכילה. <br />
<br><br />
הנני מתאם את התהליך לצרכים האישיים שלך.<br />
<br><br><br />
<b>אודותיי: </b><br />
<br><br />
שמי משה האוזמן. נולדתי בקבוץ דגניה א׳ להוריי עליהם השלום, שנולדו וגדלו בפולין ונכלאו בגטו ומחנות השמדה בתקופת השואה. ואבדו רבים מבני משפחתם.<br />
<br><br />
לאחר שחרורם מהמחנות הגיעו ארצה, התחתנו והקימו משפחה וילדו שלושה ילדים. לצערי אחי המרכזי נהרג ב"מלחמת יום הכיפורים".<br />
<br><br />
הנני נשוי ויש לי שני בנים, בת, חמשה נכדים ונכדה.<br />
<br><br />
שרתתי כטייס בחייל אוויר. לאחר שהשתחררתי עבדתי חמש עשרה שנה בתפקידי ניהול שונים במפעל ליצור ויצוא בגדי תינוקות וילדים והייתי חבר הנהלה ומועצת מנהלים.<br />
<br><br />
החלטתי להפסיק את עבודתי במפעל, ולמדתי אמנות ב"מדרשה" ברמת השרון, והנני מצייר ומצלם עד היום. הצגתי את עבודותיי בתערוכות ברחבי הארץ. ובמקביל התחלתי לכתוב שירים.<br />
<br><br />
למדתי בארץ טיפול באמצעות אומנויות בשלוחת "לסלי קולג'" מבוסטון ארה"ב. אחר קבלת התואר השני, התקבלתי לארגון המטפלים באומנויות: "יה"ת", ובהמשך הוכשרתי והפכתי למדריך. <br />
<br><br />
הנני בוגר "בי"ס לפסיכותרפיה" ב "סמינר הקיבוצים". בהמשך התמחיתי והפכתי ל"אנאליטיקאי יונגיאני". הייתי חבר ההנהלה של ה "עמותה יונגיאנית ישראלית חדשה"."<br />
<br><br />
כמטפל, עבדתי במסגרות שונות: מחלקה סגורה גברים בבי"ח פסיכיאטרי, בי"ס לנערים על הרצף, ועם נערים עם בעיות התנהגות. עבדתי 12 שנה כמטפל בישיבה חרדית "אהל דב", באשדוד. עד לאחרונה הדרכתי סטודנטיות ב"מכללת אונו". <br />
<br><br />
שנים רבות הנני פוגש מבוגרים וילדים בקליניקה פרטית ביהוד.<br />
<br><br />
שנים רבות פגשתי מטופלים של משרד הבטחון, ו.. הפכתי בשנת 2023 לספק של "משרד הבטחון". <br />
<br><br><br />
<b><br />
כתובת הקליניקה שלי: הורדים 49, יהוד-מונוסון. <br><br />
מספר הטלפון הנייד שלי: 052-3985081 <br><br />
כתובת המייל שלי: housmanmo@gmail.com<br />
</b></div>Duduhttps://www.pundak.net/index.php?title=%D7%9E%D7%A9%D7%94_%D7%94%D7%90%D7%95%D7%96%D7%9E%D7%9F_-_%D7%9E%D7%98%D7%A4%D7%9C_%D7%91%D7%90%D7%95%D7%9E%D7%A0%D7%95%D7%AA&diff=1752משה האוזמן - מטפל באומנות2025-12-29T16:29:48Z<p>Dudu: </p>
<hr />
<div><div lang="he" dir="ltr" class="mw-content-rtl"><br />
[[File:Mh.jpg|שמאל|ממוזער|400px|]]<br />
[[File:Thanks1.jpg|שמאל|ממוזער|400px|]]<br />
[[File:Thanks2.jpg|שמאל|ממוזער|400px|]]<br />
[[File:Thanks3.jpg|שמאל|ממוזער|400px|]]<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
<br />
<b>טיפול באמנות:</b><br />
<br><br />
הנו תהליך רגשי ויצירתי מעמיק המאפשר ביטוי, עיבוד וחיזוק דרך כלים: ציור, פיסול, כתיבה וחומר ועוד. <br><br />
אין צורך בכישרון אמנותי. כן, עלינו לגייס נכונות לפגוש את עצמנו.<br><br />
<b>הטיפול מתאים </b> לילדים, מתבגרים ומבוגרים. <br><br />
תוך הטיפול ניתן להתמודד עם חרדה, דימוי עצמי נמוך, תקופות מעבר ושינויים, הורות, פרידה ועוד.. <br><br />
ניתן להתמודד עם קושי בביטוי רגשי במילים, תוך רצון לצמיחה אישית והכרות מעמיקה עם עצמי. <br />
<br><br><br />
<b>תיאור התהליך הטיפולי:</b><br />
<br><br />
במפגש ניצור מרחב בטוח, ללא שיפוטיות. דרך היצירה בחומר עולים תכנים רגשיים באופן טבעי. <br><br />
כחלק מהתהליך אני כמטפל: מלווה, משקף ומסייע בעיבוד התכנים שעולים. <br><br />
המפגש עורך 50 דקות.<br><br />
המפגש הוא אישי.<br><br />
אני שומר על דיסקרטיות - סודיות מלאה.<br />
<br><br><br />
<b>למה לבחור בי:</b> <br />
<br><br />
הנני מטפל מוסמך בטיפול בהבעה ויצירה.<br />
<br><br />
יש לי ניסיון בטיפול באוכלוסיות שונות ומגוונות. <br />
<br><br />
הנני בעל גישה רגישה, מקצועית ומכילה. <br />
<br><br />
הנני מתאם את התהליך לצרכים האישיים שלך.<br />
<br><br><br />
<b>אודותיי: </b><br />
<br><br />
שמי משה האוזמן. נולדתי בקבוץ דגניה א׳ להוריי עליהם השלום, שנולדו וגדלו בפולין ונכלאו בגטו ומחנות השמדה בתקופת השואה. ואבדו רבים מבני משפחתם.<br />
<br><br />
לאחר שחרורם מהמחנות הגיעו ארצה, התחתנו והקימו משפחה וילדו שלושה ילדים. לצערי אחי המרכזי נהרג ב"מלחמת יום הכיפורים".<br />
<br><br />
הנני נשוי ויש לי שני בנים, בת, חמשה נכדים ונכדה.<br />
<br><br />
שרתתי כטייס בחייל אוויר. לאחר שהשתחררתי עבדתי חמש עשרה שנה בתפקידי ניהול שונים במפעל ליצור ויצוא בגדי תינוקות וילדים והייתי חבר הנהלה ומועצת מנהלים.<br />
<br><br />
החלטתי להפסיק את עבודתי במפעל, ולמדתי אמנות ב"מדרשה" ברמת השרון, והנני מצייר ומצלם עד היום. הצגתי את עבודותיי בתערוכות ברחבי הארץ. ובמקביל התחלתי לכתוב שירים.<br />
<br><br />
למדתי בארץ טיפול באמצעות אומנויות בשלוחת "לסלי קולג'" מבוסטון ארה"ב. אחר קבלת התואר השני, התקבלתי לארגון המטפלים באומנויות: "יה"ת", ובהמשך הוכשרתי והפכתי למדריך. <br />
<br><br />
הנני בוגר "בי"ס לפסיכותרפיה" ב "סמינר הקיבוצים". בהמשך התמחיתי והפכתי ל"אנאליטיקאי יונגיאני". הייתי חבר ההנהלה של ה "עמותה יונגיאנית ישראלית חדשה"."<br />
<br><br />
כמטפל, עבדתי במסגרות שונות: מחלקה סגורה גברים בבי"ח פסיכיאטרי, בי"ס לנערים על הרצף, ועם נערים עם בעיות התנהגות. עבדתי 12 שנה כמטפל בישיבה חרדית "אהל דב", באשדוד. עד לאחרונה הדרכתי סטודנטיות ב"מכללת אונו". <br />
<br><br />
שנים רבות הנני פוגש מבוגרים וילדים בקליניקה פרטית ביהוד.<br />
<br><br />
שנים רבות פגשתי מטופלים של משרד הבטחון, ו.. הפכתי בשנת 2023 לספק של "משרד הבטחון". <br />
<br><br><br />
<b><br />
כתובת הקליניקה שלי: הורדים 49, יהוד-מונוסון. <br><br />
מספר הטלפון הנייד שלי: 052-3985081 <br><br />
כתובת המייל שלי: housmanmo@gmail.com<br />
</b></div>Duduhttps://www.pundak.net/index.php?title=%D7%9E%D7%A9%D7%94_%D7%94%D7%90%D7%95%D7%96%D7%9E%D7%9F_-_%D7%9E%D7%98%D7%A4%D7%9C_%D7%91%D7%90%D7%95%D7%9E%D7%A0%D7%95%D7%AA&diff=1751משה האוזמן - מטפל באומנות2025-12-28T12:03:06Z<p>Dudu: </p>
<hr />
<div><div lang="he" dir="ltr" class="mw-content-rtl"><br />
[[File:Mh.jpg|שמאל|ממוזער|400px|]]<br />
[[File:Thanks1.jpg|שמאל|ממוזער|400px|]]<br />
[[File:Thanks2.jpg|שמאל|ממוזער|400px|]]<br />
[[File:Thanks3.jpg|שמאל|ממוזער|400px|]]<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
<br />
<b>טיפול אמנות:</b><br />
<br><br />
הנו תהליך רגשי ויצירתי מעמיק המאפשר ביטוי, עיבוד וחיזוק דרך כלים: ציור, פיסול, כתיבה וחומר ועוד. <br><br />
אין צורך בכישרון אמנותי. כן, עלינו לגייס נכונות לפגוש את עצמנו.<br><br />
הטיפול מתאים לילדים, מתבגרים ומבוגרים. <br><br />
תוך הטיפול ניתן להתמודד עם חרדה, דימוי עצמי נמוך, תקופות מעבר ושינויים, הורות, פרידה ועוד.. <br><br />
ניתן להתמודד עם קושי בביטוי רגשי במילים, תוך רצון לצמיחה אישית והכרות מעמיקה עם עצמי. <br />
<br><br><br />
<b>תיאור התהליך הטיפולי:</b><br />
<br><br />
במפגש ניצור מרחב בטוח, ללא שיפוטיות. דרך היצירה בחומר עולים תכנים רגשיים באופן טבעי. <br><br />
כחלק מהתהליך אני כמטפל: מלווה, משקף ומסייע בעיבוד התכנים שעולים. <br><br />
המפגש עורך 50 דקות.<br><br />
המפגש הוא אישי.<br><br />
אני שומר על דיסקרטיות - סודיות מלאה.<br />
<br><br><br />
<b>למה לבחור בי:</b> <br />
<br><br />
הנני מטפל מוסמך בטיפול בהבעה ויצירה.<br />
<br><br />
יש לי ניסיון בטיפול באוכלוסיות שונות ומגוונות. <br />
<br><br />
הנני בעל גישה רגישה, מקצועית ומכילה. <br />
<br><br />
הנני מתאם את התהליך לצרכים האישיים שלך.<br />
<br><br><br />
<b>אודותיי: </b><br />
<br><br />
שמי משה האוזמן. נולדתי בקבוץ דגניה א׳ להוריי עליהם השלום, שנולדו וגדלו בפולין ונכלאו בגטו ומחנות השמדה בתקופת השואה. ואבדו רבים מבני משפחתם.<br />
<br><br />
לאחר שחרורם מהמחנות הגיעו ארצה, התחתנו והקימו משפחה וילדו שלושה ילדים. לצערי אחי המרכזי נהרג ב"מלחמת יום הכיפורים".<br />
<br><br />
הנני נשוי ויש לי שני בנים, בת, חמשה נכדים ונכדה.<br />
<br><br />
שרתתי כטייס בחייל אוויר. לאחר שהשתחררתי עבדתי חמש עשרה שנה בתפקידי ניהול שונים במפעל ליצור ויצוא בגדי תינוקות וילדים והייתי חבר הנהלה ומועצת מנהלים.<br />
<br><br />
החלטתי להפסיק את עבודתי במפעל, ולמדתי אמנות ב"מדרשה" ברמת השרון, והנני מצייר ומצלם עד היום. הצגתי את עבודותיי בתערוכות ברחבי הארץ. ובמקביל התחלתי לכתוב שירים.<br />
<br><br />
למדתי בארץ טיפול באמצעות אומנויות בשלוחת "לסלי קולג'" מבוסטון ארה"ב. אחר קבלת התואר השני, התקבלתי לארגון המטפלים באומנויות: "יה"ת", ובהמשך הוכשרתי והפכתי למדריך. <br />
<br><br />
הנני בוגר "בי"ס לפסיכותרפיה" ב "סמינר הקיבוצים". בהמשך התמחיתי והפכתי ל"אנאליטיקאי יונגיאני". הייתי חבר ההנהלה של ה "עמותה יונגיאנית ישראלית חדשה"."<br />
<br><br />
כמטפל, עבדתי במסגרות שונות: מחלקה סגורה גברים בבי"ח פסיכיאטרי, בי"ס לנערים על הרצף, ועם נערים עם בעיות התנהגות. עבדתי 12 שנה כמטפל בישיבה חרדית "אהל דב", באשדוד. עד לאחרונה הדרכתי סטודנטיות ב"מכללת אונו". <br />
<br><br />
שנים רבות הנני פוגש מבוגרים וילדים בקליניקה פרטית ביהוד.<br />
<br><br />
שנים רבות פגשתי מטופלים של משרד הבטחון, ו.. הפכתי בשנת 2023 לספק של "משרד הבטחון". <br />
<br><br><br />
<b><br />
כתובת הקליניקה שלי: הורדים 49, יהוד-מונוסון. <br><br />
מספר הטלפון הנייד שלי: 052-3985081 <br><br />
כתובת המייל שלי: housmanmo@gmail.com<br />
</b></div>Duduhttps://www.pundak.net/index.php?title=%D7%9E%D7%A9%D7%94_%D7%94%D7%90%D7%95%D7%96%D7%9E%D7%9F_-_%D7%9E%D7%98%D7%A4%D7%9C_%D7%91%D7%90%D7%95%D7%9E%D7%A0%D7%95%D7%AA&diff=1750משה האוזמן - מטפל באומנות2025-12-25T17:13:51Z<p>Dudu: </p>
<hr />
<div><div lang="he" dir="ltr" class="mw-content-rtl"><br />
[[File:Mh.jpg|שמאל|ממוזער|400px|]]<br />
[[File:Thanks1.jpg|שמאל|ממוזער|400px|]]<br />
[[File:Thanks2.jpg|שמאל|ממוזער|400px|]]<br />
[[File:Thanks3.jpg|שמאל|ממוזער|400px|]]<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
<br />
<b>טיפול אמנות:</b><br />
<br><br />
הנו תהליך רגשי ויצירתי מעמיק המאפשר ביטוי, עיבוד וחיזוק דרך כלים: ציור, פיסול, כתיבה וחומר ועוד. <br><br />
אין צורך בכישרון אמנותי. כן, עלינו לגייס נכונות לפגוש את עצמנו.<br><br />
הטיפול מתאים לילדים, מתבגרים ומבוגרים. <br><br />
תוך הטיפול ניתן להתמודד עם חרדה, דימוי עצמי נמוך, תקופות מעבר ושינויים, הורות, פרידה ועוד.. <br><br />
ניתן להתמודד עם קושי בביטוי רגשי במילים, תוך רצון לצמיחה אישית והכרות מעמיקה עם עצמי. <br />
<br><br><br />
<b>תיאור התהליך הטיפולי:</b><br />
<br><br />
במפגש ניצור מרחב בטוח, ללא שיפוטיות. דרך היצירה בחומר עולים תכנים רגשיים באופן טבעי. <br><br />
כחלק מהתהליך אני כמטפל: מלווה, משקף ומסייע בעיבוד התכנים שעולים. <br><br />
המפגש עורך 50 דקות.<br><br />
המפגש הוא אישי.<br><br />
אני שומר על דיסקרטיות - סודיות מלאה.<br />
<br><br><br />
<b>למה לבחור בי:</b> <br />
<br><br />
הנני מטפל מוסמך בטיפול בהבעה ויצירה.<br />
<br><br />
יש לי ניסיון בטיפול באוכלוסיות שונות ומגוונות. <br />
<br><br />
הנני בעל גישה רגישה, מקצועית ומכילה. <br />
<br><br />
הנני מתאם את התהליך לצרכים האישיים שלך.<br />
<br><br><br />
<b>אודותיי: </b><br />
<br><br />
שמי משה האוזמן. נולדתי בקבוץ דגניה א׳ להוריי עליהם השלום, שנולדו וגדלו בפולין ונכלאו בגטו ומחנות השמדה בתקופת השואה. ואבדו רבים מבני משפחתם.<br />
<br><br />
לאחר שחרורם מהמחנות הגיעו ארצה, התחתנו והקימו משפחה וילדו שלושה ילדים. לצערי אחי המרכזי נהרג ב"מלחמת יום הכיפורים".<br />
<br><br />
הנני נשוי ויש לי שני בנים, בת, חמשה נכדים ונכדה.<br />
<br><br />
שרתתי כטייס בחייל אוויר. לאחר שהשתחררתי עבדתי חמש עשרה שנה בתפקידי ניהול שונים במפעל ליצור ויצוא בגדי תינוקות וילדים והייתי חבר הנהלה ומועצת מנהלים.<br />
<br><br />
החלטתי להפסיק את עבודתי במפעל, ולמדתי אמנות ב"מדרשה" ברמת השרון, והנני מצייר ומצלם עד היום. הצגתי את עבודותיי בתערוכות ברחבי הארץ. ובמקביל התחלתי לכתוב שירים.<br />
<br><br />
למדתי בארץ טיפול באמצעות אומנויות בשלוחת "לסלי קולג'" מבוסטון ארה"ב. אחר קבלת התואר השני, התקבלתי לארגון המטפלים באומנויות: "יה"ת", ובהמשך הוכשרתי והפכתי למדריך. <br />
<br><br />
הנני בוגר "בי"ס לפסיכותרפיה" ב "סמינר הקיבוצים". בהמשך התמחיתי והפכתי ל"אנאליטיקאי יונגיאני". הייתי חבר ההנהלה של ה "עמותה יונגיאנית ישראלית חדשה"."<br />
<br><br />
כמטפל, עבדתי במסגרות שונות: מחלקה סגורה גברים בבי"ח פסיכיאטרי, בי"ס לנערים על הרצף, ועם נערים עם בעיות התנהגות. עבדתי 12 שנה כמטפל בישיבה חרדית "אהל דב", באשדוד. עד לאחרונה הדרכתי סטודנטיות ב"מכללת אונו". <br />
<br><br />
שנים רבות הנני פוגש מבוגרים וילדים בקליניקה פרטית ביהוד.<br />
<br><br />
שנים רבות פגשתי מטופלים של משרד הבטחון, ו.. הפכתי בשנת 2023 לספק של "משרד הבטחון". <br />
<br><br><br />
כתובת הקליניקה שלי: הורדים 49, יהוד-מונוסון. <br><br />
מספר הטלפון הנייד שלי: 052-3985081 <br><br />
כתובת המייל שלי: housmanmo@gmail.com</div>Duduhttps://www.pundak.net/index.php?title=%D7%9E%D7%A9%D7%94_%D7%94%D7%90%D7%95%D7%96%D7%9E%D7%9F_-_%D7%9E%D7%98%D7%A4%D7%9C_%D7%91%D7%90%D7%95%D7%9E%D7%A0%D7%95%D7%AA&diff=1749משה האוזמן - מטפל באומנות2025-12-25T17:11:52Z<p>Dudu: יצירת דף עם התוכן "<div lang="he" dir="ltr" class="mw-content-rtl"> 400px| 400px| File:Thanks2.jp..."</p>
<hr />
<div><div lang="he" dir="ltr" class="mw-content-rtl"><br />
[[File:Mh.jpg|שמאל|ממוזער|400px|]]<br />
[[File:Thanks1.jpg|שמאל|ממוזער|400px|]]<br />
[[File:Thanks2.jpg|שמאל|ממוזער|400px|]]<br />
[[File:Thanks3.jpg|שמאל|ממוזער|400px|]]<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
<br />
<b>טיפול אמנות:</b><br />
<br><br />
הנו תהליך רגשי ויצירתי מעמיק המאפשר ביטוי, עיבוד וחיזוק דרך כלים: ציור, פיסול, כתיבה וחומר ועוד. <br><br />
אין צורך בכישרון אמנותי. כן, עלינו לגייס נכונות לפגוש את עצמנו.<br><br />
הטיפול מתאים לילדים, מתבגרים ומבוגרים. <br><br />
תוך הטיפול ניתן להתמודד עם חרדה, דימוי עצמי נמוך, תקופות מעבר ושינויים, הורות, פרידה ועוד.. <br><br />
ניתן להתמודד עם קושי בביטוי רגשי במילים, תוך רצון לצמיחה אישית והכרות מעמיקה עם עצמי. <br />
<br><br><br />
<b>תיאור התהליך הטיפולי:</b><br />
<br><br />
במפגש ניצור מרחב בטוח, ללא שיפוטיות. דרך היצירה בחומר עולים תכנים רגשיים באופן טבעי. <br><br />
כחלק מהתהליך אני כמטפל: מלווה, משקף ומסייע בעיבוד התכנים שעולים. <br><br />
המפגש עורך 50 דקות.<br><br />
המפגש הוא אישי.<br><br />
אני שומר על דיסקרטיות - סודיות מלאה.<br />
<br><br><br />
<b>למה לבחור בי:</b> <br />
<br><br />
הנני מטפל מוסמך בטיפול בהבעה ויצירה.<br />
<br><br />
יש לי ניסיון בטיפול באוכלוסיות שונות ומגוונות. <br />
<br><br />
הנני בעל גישה רגישה, מקצועית ומכילה. <br />
<br><br />
הנני מתאם את התהליך לצרכים האישיים שלך.<br />
<br><br><br />
<b>אודותיי: </b><br />
<br><br />
שמי משה האוזמן. נולדתי בקבוץ דגניה א׳ להוריי עליהם השלום, שנולדו וגדלו בפולין ונכלאו בגטו ומחנות השמדה בתקופת השואה. ואבדו רבים מבני משפחתם.<br />
<br><br />
לאחר שחרורם מהמחנות הגיעו ארצה, התחתנו והקימו משפחה וילדו שלושה ילדים. לצערי אחי המרכזי נהרג ב"מלחמת יום הכיפורים".<br />
<br><br />
הנני נשוי ויש לי שני בנים, בת, חמשה נכדים ונכדה.<br />
<br><br />
שרתתי כטייס בחייל אוויר. לאחר שהשתחררתי עבדתי חמש עשרה שנה בתפקידי ניהול שונים במפעל ליצור ויצוא בגדי תינוקות וילדים והייתי חבר הנהלה ומועצת מנהלים.<br />
<br><br />
החלטתי להפסיק את עבודתי במפעל, ולמדתי אמנות ב"מדרשה" ברמת השרון, והנני מצייר ומצלם עד היום. הצגתי את עבודותיי בתערוכות ברחבי הארץ. ובמקביל התחלתי לכתוב שירים.<br />
<br><br />
למדתי בארץ טיפול באמצעות אומנויות בשלוחת "לסלי קולג'" מבוסטון ארה"ב. אחר קבלת התואר השני, התקבלתי לארגון המטפלים באומנויות: "יה"ת", ובהמשך הוכשרתי והפכתי למדריך. <br />
<br><br />
הנני בוגר "בי"ס לפסיכותרפיה" ב "סמינר הקיבוצים". בהמשך התמחיתי והפכתי ל"אנאליטיקאי יונגיאני". הייתי חבר ההנהלה של ה "עמותה יונגיאנית ישראלית חדשה"."<br />
<br><br />
כמטפל, עבדתי במסגרות שונות: מחלקה סגורה גברים בבי"ח פסיכיאטרי, בי"ס לנערים על הרצף, ועם נערים עם בעיות התנהגות. עבדתי 12 שנה כמטפל בישיבה חרדית "אהל דב", באשדוד. עד לאחרונה הדרכתי סטודנטיות ב"מכללת אונו". <br />
<br><br />
שנים רבות הנני פוגש מבוגרים וילדים בקליניקה פרטית ביהוד.<br />
<br><br />
שנים רבות פגשתי מטופלים של משרד הבטחון, ו.. הפכתי בשנת 2023 לספק של "משרד הבטחון". <br />
<br><br><br />
כתובת הקליניקה שלי: הורדים 49, יהוד-מונוסון. <br><br />
מספר הטלפון הנייד שלי: 052-3985081 <br><br />
housmanmo@gmail.com כתובת המייל שלי:</div>Duduhttps://www.pundak.net/index.php?title=%D7%9E%D7%A9%D7%94_%D7%94%D7%90%D7%95%D7%96%D7%9E%D7%9F_%D7%9E%D7%98%D7%A4%D7%9C_%D7%91%D7%90%D7%95%D7%9E%D7%A0%D7%95%D7%99%D7%95%D7%AA&diff=1748משה האוזמן מטפל באומנויות2025-12-25T17:08:37Z<p>Dudu: </p>
<hr />
<div><div lang="he" dir="ltr" class="mw-content-rtl"><br />
[[File:Mh.jpg|שמאל|ממוזער|400px|]]<br />
[[File:Thanks1.jpg|שמאל|ממוזער|400px|]]<br />
[[File:Thanks2.jpg|שמאל|ממוזער|400px|]]<br />
[[File:Thanks3.jpg|שמאל|ממוזער|400px|]]<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
<br />
<b>טיפול אמנות:</b><br />
<br><br />
הנו תהליך רגשי ויצירתי מעמיק המאפשר ביטוי, עיבוד וחיזוק דרך כלים: ציור, פיסול, כתיבה וחומר ועוד. <br><br />
אין צורך בכישרון אמנותי. כן, עלינו לגייס נכונות לפגוש את עצמנו.<br><br />
הטיפול מתאים לילדים, מתבגרים ומבוגרים. <br><br />
תוך הטיפול ניתן להתמודד עם חרדה, דימוי עצמי נמוך, תקופות מעבר ושינויים, הורות, פרידה ועוד.. <br><br />
ניתן להתמודד עם קושי בביטוי רגשי במילים, תוך רצון לצמיחה אישית והכרות מעמיקה עם עצמי. <br />
<br><br><br />
<b>תיאור התהליך הטיפולי:</b><br />
<br><br />
במפגש ניצור מרחב בטוח, ללא שיפוטיות. דרך היצירה בחומר עולים תכנים רגשיים באופן טבעי. <br><br />
כחלק מהתהליך אני כמטפל: מלווה, משקף ומסייע בעיבוד התכנים שעולים. <br><br />
המפגש עורך 50 דקות.<br><br />
המפגש הוא אישי.<br><br />
אני שומר על דיסקרטיות - סודיות מלאה.<br />
<br><br><br />
<b>למה לבחור בי:</b> <br />
<br><br />
הנני מטפל מוסמך בטיפול בהבעה ויצירה.<br />
<br><br />
יש לי ניסיון בטיפול באוכלוסיות שונות ומגוונות. <br />
<br><br />
הנני בעל גישה רגישה, מקצועית ומכילה. <br />
<br><br />
הנני מתאם את התהליך לצרכים האישיים שלך.<br />
<br><br><br />
<b>אודותיי: </b><br />
<br><br />
שמי משה האוזמן. נולדתי בקבוץ דגניה א׳ להוריי עליהם השלום, שנולדו וגדלו בפולין ונכלאו בגטו ומחנות השמדה בתקופת השואה. ואבדו רבים מבני משפחתם.<br />
<br><br />
לאחר שחרורם מהמחנות הגיעו ארצה, התחתנו והקימו משפחה וילדו שלושה ילדים. לצערי אחי המרכזי נהרג ב"מלחמת יום הכיפורים".<br />
<br><br />
הנני נשוי ויש לי שני בנים, בת, חמשה נכדים ונכדה.<br />
<br><br />
שרתתי כטייס בחייל אוויר. לאחר שהשתחררתי עבדתי חמש עשרה שנה בתפקידי ניהול שונים במפעל ליצור ויצוא בגדי תינוקות וילדים והייתי חבר הנהלה ומועצת מנהלים.<br />
<br><br />
החלטתי להפסיק את עבודתי במפעל, ולמדתי אמנות ב"מדרשה" ברמת השרון, והנני מצייר ומצלם עד היום. הצגתי את עבודותיי בתערוכות ברחבי הארץ. ובמקביל התחלתי לכתוב שירים.<br />
<br><br />
למדתי בארץ טיפול באמצעות אומנויות בשלוחת "לסלי קולג'" מבוסטון ארה"ב. אחר קבלת התואר השני, התקבלתי לארגון המטפלים באומנויות: "יה"ת", ובהמשך הוכשרתי והפכתי למדריך. <br />
<br><br />
הנני בוגר "בי"ס לפסיכותרפיה" ב "סמינר הקיבוצים". בהמשך התמחיתי והפכתי ל"אנאליטיקאי יונגיאני". הייתי חבר ההנהלה של ה "עמותה יונגיאנית ישראלית חדשה"."<br />
<br><br />
כמטפל, עבדתי במסגרות שונות: מחלקה סגורה גברים בבי"ח פסיכיאטרי, בי"ס לנערים על הרצף, ועם נערים עם בעיות התנהגות. עבדתי 12 שנה כמטפל בישיבה חרדית "אהל דב", באשדוד. עד לאחרונה הדרכתי סטודנטיות ב"מכללת אונו". <br />
<br><br />
שנים רבות הנני פוגש מבוגרים וילדים בקליניקה פרטית ביהוד.<br />
<br><br />
שנים רבות פגשתי מטופלים של משרד הבטחון, ו.. הפכתי בשנת 2023 לספק של "משרד הבטחון". <br />
<br><br><br />
כתובת הקליניקה שלי: הורדים 49, יהוד-מונוסון. <br><br />
מספר הטלפון הנייד שלי: 052-3985081 <br><br />
housmanmo@gmail.com כתובת המייל שלי:</div>Duduhttps://www.pundak.net/index.php?title=%D7%9E%D7%A9%D7%94_%D7%94%D7%90%D7%95%D7%96%D7%9E%D7%9F_%D7%9E%D7%98%D7%A4%D7%9C_%D7%91%D7%90%D7%95%D7%9E%D7%A0%D7%95%D7%99%D7%95%D7%AA&diff=1747משה האוזמן מטפל באומנויות2025-12-25T17:06:29Z<p>Dudu: </p>
<hr />
<div><div lang="he" dir="ltr" class="mw-content-rtl"><br />
[[File:Mh.jpg|שמאל|ממוזער|400px|]]<br />
[[File:Thanks1.jpg|שמאל|ממוזער|400px|]]<br />
[[File:Thanks2.jpg|שמאל|ממוזער|400px|]]<br />
[[File:Thanks3.jpg|שמאל|ממוזער|400px|]]<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
<br />
<b>טיפול אמנות:<b/><br />
<br><br />
הנו תהליך רגשי ויצירתי מעמיק המאפשר ביטוי, עיבוד וחיזוק דרך כלים: ציור, פיסול, כתיבה וחומר ועוד. <br><br />
אין צורך בכישרון אמנותי. כן, עלינו לגייס נכונות לפגוש את עצמנו.<br><br />
הטיפול מתאים לילדים, מתבגרים ומבוגרים. <br><br />
תוך הטיפול ניתן להתמודד עם חרדה, דימוי עצמי נמוך, תקופות מעבר ושינויים, הורות, פרידה ועוד.. <br><br />
ניתן להתמודד עם קושי בביטוי רגשי במילים, תוך רצון לצמיחה אישית והכרות מעמיקה עם עצמי. <br />
<br><br><br />
<b>תיאור התהליך הטיפולי:<b><br />
<br><br />
במפגש ניצור מרחב בטוח, ללא שיפוטיות. דרך היצירה בחומר עולים תכנים רגשיים באופן טבעי. <br><br />
כחלק מהתהליך אני כמטפל: מלווה, משקף ומסייע בעיבוד התכנים שעולים. <br><br />
המפגש עורך 50 דקות.<br><br />
המפגש הוא אישי.<br><br />
אני שומר על דיסקרטיות - סודיות מלאה.<br />
<br><br><br />
<b>למה לבחור בי:<b> <br />
<br><br />
הנני מטפל מוסמך בטיפול בהבעה ויצירה.<br />
<br><br />
יש לי ניסיון בטיפול באוכלוסיות שונות ומגוונות. <br />
<br><br />
הנני בעל גישה רגישה, מקצועית ומכילה. <br />
<br><br />
הנני מתאם את התהליך לצרכים האישיים שלך.<br />
<br><br><br />
<b>אודותיי: <b><br />
<br><br />
שמי משה האוזמן. נולדתי בקבוץ דגניה א׳ להוריי עליהם השלום, שנולדו וגדלו בפולין ונכלאו בגטו ומחנות השמדה בתקופת השואה. ואבדו רבים מבני משפחתם.<br />
<br><br />
לאחר שחרורם מהמחנות הגיעו ארצה, התחתנו והקימו משפחה וילדו שלושה ילדים. לצערי אחי המרכזי נהרג ב"מלחמת יום הכיפורים".<br />
<br><br />
הנני נשוי ויש לי שני בנים, בת, חמשה נכדים ונכדה.<br />
<br><br />
שרתתי כטייס בחייל אוויר. לאחר שהשתחררתי עבדתי חמש עשרה שנה בתפקידי ניהול שונים במפעל ליצור ויצוא בגדי תינוקות וילדים והייתי חבר הנהלה ומועצת מנהלים.<br />
<br><br />
החלטתי להפסיק את עבודתי במפעל, ולמדתי אמנות ב"מדרשה" ברמת השרון, והנני מצייר ומצלם עד היום. הצגתי את עבודותיי בתערוכות ברחבי הארץ. ובמקביל התחלתי לכתוב שירים.<br />
<br><br />
למדתי בארץ טיפול באמצעות אומנויות בשלוחת "לסלי קולג'" מבוסטון ארה"ב. אחר קבלת התואר השני, התקבלתי לארגון המטפלים באומנויות: "יה"ת", ובהמשך הוכשרתי והפכתי למדריך. <br />
<br><br />
הנני בוגר "בי"ס לפסיכותרפיה" ב "סמינר הקיבוצים". בהמשך התמחיתי והפכתי ל"אנאליטיקאי יונגיאני". הייתי חבר ההנהלה של ה "עמותה יונגיאנית ישראלית חדשה"."<br />
<br><br />
כמטפל, עבדתי במסגרות שונות: מחלקה סגורה גברים בבי"ח פסיכיאטרי, בי"ס לנערים על הרצף, ועם נערים עם בעיות התנהגות. עבדתי 12 שנה כמטפל בישיבה חרדית "אהל דב", באשדוד. עד לאחרונה הדרכתי סטודנטיות ב"מכללת אונו". <br />
<br><br />
שנים רבות הנני פוגש מבוגרים וילדים בקליניקה פרטית ביהוד.<br />
<br><br />
שנים רבות פגשתי מטופלים של משרד הבטחון, ו.. הפכתי בשנת 2023 לספק של "משרד הבטחון". <br />
<br><br><br />
כתובת הקליניקה שלי: הורדים 49, יהוד-מונוסון. <br><br />
מספר הטלפון הנייד שלי: 052-3985081 <br><br />
housmanmo@gmail.com כתובת המייל שלי:</div>Duduhttps://www.pundak.net/index.php?title=%D7%9E%D7%A9%D7%94_%D7%94%D7%90%D7%95%D7%96%D7%9E%D7%9F_%D7%9E%D7%98%D7%A4%D7%9C_%D7%91%D7%90%D7%95%D7%9E%D7%A0%D7%95%D7%99%D7%95%D7%AA&diff=1746משה האוזמן מטפל באומנויות2025-12-25T17:06:09Z<p>Dudu: </p>
<hr />
<div><div lang="he" dir="ltr" class="mw-content-rtl"><br />
[[File:Mh.jpg|שמאל|ממוזער|400px|]]<br />
[[File:Thanks1.jpg|שמאל|ממוזער|400px|]]<br />
[[File:Thanks2.jpg|שמאל|ממוזער|400px|]]<br />
[[File:Thanks3.jpg|שמאל|ממוזער|400px|]]<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
<br />
<b>טיפול אמנות:<b\><br />
<br><br />
הנו תהליך רגשי ויצירתי מעמיק המאפשר ביטוי, עיבוד וחיזוק דרך כלים: ציור, פיסול, כתיבה וחומר ועוד. <br><br />
אין צורך בכישרון אמנותי. כן, עלינו לגייס נכונות לפגוש את עצמנו.<br><br />
הטיפול מתאים לילדים, מתבגרים ומבוגרים. <br><br />
תוך הטיפול ניתן להתמודד עם חרדה, דימוי עצמי נמוך, תקופות מעבר ושינויים, הורות, פרידה ועוד.. <br><br />
ניתן להתמודד עם קושי בביטוי רגשי במילים, תוך רצון לצמיחה אישית והכרות מעמיקה עם עצמי. <br />
<br><br><br />
<b>תיאור התהליך הטיפולי:<b><br />
<br><br />
במפגש ניצור מרחב בטוח, ללא שיפוטיות. דרך היצירה בחומר עולים תכנים רגשיים באופן טבעי. <br><br />
כחלק מהתהליך אני כמטפל: מלווה, משקף ומסייע בעיבוד התכנים שעולים. <br><br />
המפגש עורך 50 דקות.<br><br />
המפגש הוא אישי.<br><br />
אני שומר על דיסקרטיות - סודיות מלאה.<br />
<br><br><br />
<b>למה לבחור בי:<b> <br />
<br><br />
הנני מטפל מוסמך בטיפול בהבעה ויצירה.<br />
<br><br />
יש לי ניסיון בטיפול באוכלוסיות שונות ומגוונות. <br />
<br><br />
הנני בעל גישה רגישה, מקצועית ומכילה. <br />
<br><br />
הנני מתאם את התהליך לצרכים האישיים שלך.<br />
<br><br><br />
<b>אודותיי: <b><br />
<br><br />
שמי משה האוזמן. נולדתי בקבוץ דגניה א׳ להוריי עליהם השלום, שנולדו וגדלו בפולין ונכלאו בגטו ומחנות השמדה בתקופת השואה. ואבדו רבים מבני משפחתם.<br />
<br><br />
לאחר שחרורם מהמחנות הגיעו ארצה, התחתנו והקימו משפחה וילדו שלושה ילדים. לצערי אחי המרכזי נהרג ב"מלחמת יום הכיפורים".<br />
<br><br />
הנני נשוי ויש לי שני בנים, בת, חמשה נכדים ונכדה.<br />
<br><br />
שרתתי כטייס בחייל אוויר. לאחר שהשתחררתי עבדתי חמש עשרה שנה בתפקידי ניהול שונים במפעל ליצור ויצוא בגדי תינוקות וילדים והייתי חבר הנהלה ומועצת מנהלים.<br />
<br><br />
החלטתי להפסיק את עבודתי במפעל, ולמדתי אמנות ב"מדרשה" ברמת השרון, והנני מצייר ומצלם עד היום. הצגתי את עבודותיי בתערוכות ברחבי הארץ. ובמקביל התחלתי לכתוב שירים.<br />
<br><br />
למדתי בארץ טיפול באמצעות אומנויות בשלוחת "לסלי קולג'" מבוסטון ארה"ב. אחר קבלת התואר השני, התקבלתי לארגון המטפלים באומנויות: "יה"ת", ובהמשך הוכשרתי והפכתי למדריך. <br />
<br><br />
הנני בוגר "בי"ס לפסיכותרפיה" ב "סמינר הקיבוצים". בהמשך התמחיתי והפכתי ל"אנאליטיקאי יונגיאני". הייתי חבר ההנהלה של ה "עמותה יונגיאנית ישראלית חדשה"."<br />
<br><br />
כמטפל, עבדתי במסגרות שונות: מחלקה סגורה גברים בבי"ח פסיכיאטרי, בי"ס לנערים על הרצף, ועם נערים עם בעיות התנהגות. עבדתי 12 שנה כמטפל בישיבה חרדית "אהל דב", באשדוד. עד לאחרונה הדרכתי סטודנטיות ב"מכללת אונו". <br />
<br><br />
שנים רבות הנני פוגש מבוגרים וילדים בקליניקה פרטית ביהוד.<br />
<br><br />
שנים רבות פגשתי מטופלים של משרד הבטחון, ו.. הפכתי בשנת 2023 לספק של "משרד הבטחון". <br />
<br><br><br />
כתובת הקליניקה שלי: הורדים 49, יהוד-מונוסון. <br><br />
מספר הטלפון הנייד שלי: 052-3985081 <br><br />
housmanmo@gmail.com כתובת המייל שלי:</div>Duduhttps://www.pundak.net/index.php?title=%D7%9E%D7%A9%D7%94_%D7%94%D7%90%D7%95%D7%96%D7%9E%D7%9F_%D7%9E%D7%98%D7%A4%D7%9C_%D7%91%D7%90%D7%95%D7%9E%D7%A0%D7%95%D7%99%D7%95%D7%AA&diff=1745משה האוזמן מטפל באומנויות2025-12-25T17:05:12Z<p>Dudu: </p>
<hr />
<div><div lang="he" dir="ltr" class="mw-content-rtl"><br />
[[File:Mh.jpg|שמאל|ממוזער|400px|]]<br />
[[File:Thanks1.jpg|שמאל|ממוזער|400px|]]<br />
[[File:Thanks2.jpg|שמאל|ממוזער|400px|]]<br />
[[File:Thanks3.jpg|שמאל|ממוזער|400px|]]<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
משה האוזמן – מטפל באמנות<br />
<br />
<b>טיפול אמנות:<b><br />
<br><br />
הנו תהליך רגשי ויצירתי מעמיק המאפשר ביטוי, עיבוד וחיזוק דרך כלים: ציור, פיסול, כתיבה וחומר ועוד. <br><br />
אין צורך בכישרון אמנותי. כן, עלינו לגייס נכונות לפגוש את עצמנו.<br><br />
הטיפול מתאים לילדים, מתבגרים ומבוגרים. <br><br />
תוך הטיפול ניתן להתמודד עם חרדה, דימוי עצמי נמוך, תקופות מעבר ושינויים, הורות, פרידה ועוד.. <br><br />
ניתן להתמודד עם קושי בביטוי רגשי במילים, תוך רצון לצמיחה אישית והכרות מעמיקה עם עצמי. <br />
<br><br><br />
<b>תיאור התהליך הטיפולי:<b><br />
<br><br />
במפגש ניצור מרחב בטוח, ללא שיפוטיות. דרך היצירה בחומר עולים תכנים רגשיים באופן טבעי. <br><br />
כחלק מהתהליך אני כמטפל: מלווה, משקף ומסייע בעיבוד התכנים שעולים. <br><br />
המפגש עורך 50 דקות.<br><br />
המפגש הוא אישי.<br><br />
אני שומר על דיסקרטיות - סודיות מלאה.<br />
<br><br><br />
<b>למה לבחור בי:<b> <br />
<br><br />
הנני מטפל מוסמך בטיפול בהבעה ויצירה.<br />
<br><br />
יש לי ניסיון בטיפול באוכלוסיות שונות ומגוונות. <br />
<br><br />
הנני בעל גישה רגישה, מקצועית ומכילה. <br />
<br><br />
הנני מתאם את התהליך לצרכים האישיים שלך.<br />
<br><br><br />
<b>אודותיי: <b><br />
<br><br />
שמי משה האוזמן. נולדתי בקבוץ דגניה א׳ להוריי עליהם השלום, שנולדו וגדלו בפולין ונכלאו בגטו ומחנות השמדה בתקופת השואה. ואבדו רבים מבני משפחתם.<br />
<br><br />
לאחר שחרורם מהמחנות הגיעו ארצה, התחתנו והקימו משפחה וילדו שלושה ילדים. לצערי אחי המרכזי נהרג ב"מלחמת יום הכיפורים".<br />
<br><br />
הנני נשוי ויש לי שני בנים, בת, חמשה נכדים ונכדה.<br />
<br><br />
שרתתי כטייס בחייל אוויר. לאחר שהשתחררתי עבדתי חמש עשרה שנה בתפקידי ניהול שונים במפעל ליצור ויצוא בגדי תינוקות וילדים והייתי חבר הנהלה ומועצת מנהלים.<br />
<br><br />
החלטתי להפסיק את עבודתי במפעל, ולמדתי אמנות ב"מדרשה" ברמת השרון, והנני מצייר ומצלם עד היום. הצגתי את עבודותיי בתערוכות ברחבי הארץ. ובמקביל התחלתי לכתוב שירים.<br />
<br><br />
למדתי בארץ טיפול באמצעות אומנויות בשלוחת "לסלי קולג'" מבוסטון ארה"ב. אחר קבלת התואר השני, התקבלתי לארגון המטפלים באומנויות: "יה"ת", ובהמשך הוכשרתי והפכתי למדריך. <br />
<br><br />
הנני בוגר "בי"ס לפסיכותרפיה" ב "סמינר הקיבוצים". בהמשך התמחיתי והפכתי ל"אנאליטיקאי יונגיאני". הייתי חבר ההנהלה של ה "עמותה יונגיאנית ישראלית חדשה"."<br />
<br><br />
כמטפל, עבדתי במסגרות שונות: מחלקה סגורה גברים בבי"ח פסיכיאטרי, בי"ס לנערים על הרצף, ועם נערים עם בעיות התנהגות. עבדתי 12 שנה כמטפל בישיבה חרדית "אהל דב", באשדוד. עד לאחרונה הדרכתי סטודנטיות ב"מכללת אונו". <br />
<br><br />
שנים רבות הנני פוגש מבוגרים וילדים בקליניקה פרטית ביהוד.<br />
<br><br />
שנים רבות פגשתי מטופלים של משרד הבטחון, ו.. הפכתי בשנת 2023 לספק של "משרד הבטחון". <br />
<br><br><br />
כתובת הקליניקה שלי: הורדים 49, יהוד-מונוסון. <br><br />
מספר הטלפון הנייד שלי: 052-3985081 <br><br />
housmanmo@gmail.com כתובת המייל שלי:</div>Duduhttps://www.pundak.net/index.php?title=%D7%9E%D7%A9%D7%94_%D7%94%D7%90%D7%95%D7%96%D7%9E%D7%9F_%D7%9E%D7%98%D7%A4%D7%9C_%D7%91%D7%90%D7%95%D7%9E%D7%A0%D7%95%D7%99%D7%95%D7%AA&diff=1744משה האוזמן מטפל באומנויות2025-12-21T18:54:57Z<p>Dudu: </p>
<hr />
<div><div lang="he" dir="ltr" class="mw-content-rtl"><br />
[[File:Mh.jpg|שמאל|ממוזער|400px|]]<br />
[[File:Thanks1.jpg|שמאל|ממוזער|400px|]]<br />
[[File:Thanks2.jpg|שמאל|ממוזער|400px|]]<br />
[[File:Thanks3.jpg|שמאל|ממוזער|400px|]]<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
משה האוזמן הוא מטפל באומנויות בעל עומק אנושי וניסיון מקצועי יוצא דופן, המשלב סיפור חיים עשיר עם הכשרה טיפולית רחבה ומעמיקה. צמיחתו מתוך דור שני לשואה, התמודדות עם אובדן אח במלחמה ושירותו כטייס בחיל האוויר, מעניקים לו רגישות עמוקה למצבי קיצון, טראומה ומשברי חיים. <br />
<br><br><br />
ניסיונו הניהולי של משה רב־השנים מאפשר לו לראות את המטופל גם בהקשר של תפקוד, אחריות ומשמעות. משה מביא לטיפול את עולם האמנות כמרחב חי, יצירתי ומרפא, הנשען על עשייה אמנותית פעילה והצגת עבודות בארץ. הכשרתו בטיפול באמצעות אומנויות, בפסיכותרפיה ובאנליזה יונגיאנית מאפשרת לו עבודה טיפולית אינטגרטיבית, עמוקה ומדויקת. לאורך השנים ליווה ילדים, מתבגרים ומבוגרים במסגרות מורכבות – ממחלקות פסיכיאטריות סגורות ועד ישיבה חרדית – בהצלחה רבה. <br />
<br><br><br />
מטופלים רבים מעידים על יכולתו ליצור קשר בטוח, מכבד ומאפשר שינוי ממשי. ניסיונו הרב בעבודה עם משרד הביטחון מעיד על אמון מקצועי ברמה הגבוהה ביותר. משה הוא מטפל קשוב, יציב ומנוסה, היודע לשלב עומק נפשי עם גישה אנושית ונגישה. כל מי שמבקש תהליך טיפולי משמעותי, מקצועי ובעל שורשים עמוקים – ימצא בו כתובת ראויה ובטוחה.<br />
<br><br><br />
<b> משה הוא מטפל מוסמך מטעם משרד הביטחון <b><br />
<br><br><br />
==קשר עם משה:==<br />
<br><br />
טלפון: 052-3985081<br />
<br><br />
מייל: housmanmo@gmail.com<br />
<br><br />
כתובת: הורדים 49, יהוד</div>Duduhttps://www.pundak.net/index.php?title=%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A5:Mh.jpg&diff=1743קובץ:Mh.jpg2025-12-21T18:54:15Z<p>Dudu: </p>
<hr />
<div></div>Duduhttps://www.pundak.net/index.php?title=%D7%9E%D7%A9%D7%94_%D7%94%D7%90%D7%95%D7%96%D7%9E%D7%9F_%D7%9E%D7%98%D7%A4%D7%9C_%D7%91%D7%90%D7%95%D7%9E%D7%A0%D7%95%D7%99%D7%95%D7%AA&diff=1742משה האוזמן מטפל באומנויות2025-12-21T17:48:24Z<p>Dudu: </p>
<hr />
<div><div lang="he" dir="ltr" class="mw-content-rtl"><br />
<br />
[[File:Thanks1.jpg|שמאל|ממוזער|400px|]]<br />
[[File:Thanks2.jpg|שמאל|ממוזער|400px|]]<br />
[[File:Thanks3.jpg|שמאל|ממוזער|400px|]]<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
משה האוזמן הוא מטפל באומנויות בעל עומק אנושי וניסיון מקצועי יוצא דופן, המשלב סיפור חיים עשיר עם הכשרה טיפולית רחבה ומעמיקה. צמיחתו מתוך דור שני לשואה, התמודדות עם אובדן אח במלחמה ושירותו כטייס בחיל האוויר, מעניקים לו רגישות עמוקה למצבי קיצון, טראומה ומשברי חיים. <br />
<br><br><br />
ניסיונו הניהולי של משה רב־השנים מאפשר לו לראות את המטופל גם בהקשר של תפקוד, אחריות ומשמעות. משה מביא לטיפול את עולם האמנות כמרחב חי, יצירתי ומרפא, הנשען על עשייה אמנותית פעילה והצגת עבודות בארץ. הכשרתו בטיפול באמצעות אומנויות, בפסיכותרפיה ובאנליזה יונגיאנית מאפשרת לו עבודה טיפולית אינטגרטיבית, עמוקה ומדויקת. לאורך השנים ליווה ילדים, מתבגרים ומבוגרים במסגרות מורכבות – ממחלקות פסיכיאטריות סגורות ועד ישיבה חרדית – בהצלחה רבה. <br />
<br><br><br />
מטופלים רבים מעידים על יכולתו ליצור קשר בטוח, מכבד ומאפשר שינוי ממשי. ניסיונו הרב בעבודה עם משרד הביטחון מעיד על אמון מקצועי ברמה הגבוהה ביותר. משה הוא מטפל קשוב, יציב ומנוסה, היודע לשלב עומק נפשי עם גישה אנושית ונגישה. כל מי שמבקש תהליך טיפולי משמעותי, מקצועי ובעל שורשים עמוקים – ימצא בו כתובת ראויה ובטוחה.<br />
<br><br><br />
<b> משה הוא מטפל מוסמך מטעם משרד הביטחון <b><br />
<br><br><br />
==קשר עם משה:==<br />
<br><br />
טלפון: 052-3985081<br />
<br><br />
מייל: housmanmo@gmail.com<br />
<br><br />
כתובת: הורדים 49, יהוד</div>Duduhttps://www.pundak.net/index.php?title=%D7%9E%D7%A9%D7%94_%D7%94%D7%90%D7%95%D7%96%D7%9E%D7%9F_%D7%9E%D7%98%D7%A4%D7%9C_%D7%91%D7%90%D7%95%D7%9E%D7%A0%D7%95%D7%99%D7%95%D7%AA&diff=1741משה האוזמן מטפל באומנויות2025-12-21T17:45:16Z<p>Dudu: </p>
<hr />
<div><div lang="he" dir="ltr" class="mw-content-rtl"><br />
<br />
[[File:Thanks1.jpg|שמאל|ממוזער|400px|]]<br />
[[File:Thanks2.jpg|שמאל|ממוזער|400px|]]<br />
[[File:Thanks3.jpg|שמאל|ממוזער|400px|]]<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
משה האוזמן הוא מטפל באומנויות בעל עומק אנושי וניסיון מקצועי יוצא דופן, המשלב סיפור חיים עשיר עם הכשרה טיפולית רחבה ומעמיקה. צמיחתו מתוך דור שני לשואה, התמודדות עם אובדן אח במלחמה ושירותו כטייס בחיל האוויר, מעניקים לו רגישות עמוקה למצבי קיצון, טראומה ומשברי חיים. <br />
<br><br><br />
ניסיונו הניהולי של משה רב־השנים מאפשר לו לראות את המטופל גם בהקשר של תפקוד, אחריות ומשמעות. משה מביא לטיפול את עולם האמנות כמרחב חי, יצירתי ומרפא, הנשען על עשייה אמנותית פעילה והצגת עבודות בארץ. הכשרתו בטיפול באמצעות אומנויות, בפסיכותרפיה ובאנליזה יונגיאנית מאפשרת לו עבודה טיפולית אינטגרטיבית, עמוקה ומדויקת. לאורך השנים ליווה ילדים, מתבגרים ומבוגרים במסגרות מורכבות – ממחלקות פסיכיאטריות סגורות ועד ישיבה חרדית – בהצלחה רבה. <br />
<br><br><br />
מטופלים רבים מעידים על יכולתו ליצור קשר בטוח, מכבד ומאפשר שינוי ממשי. ניסיונו הרב בעבודה עם משרד הביטחון מעיד על אמון מקצועי ברמה הגבוהה ביותר. משה הוא מטפל קשוב, יציב ומנוסה, היודע לשלב עומק נפשי עם גישה אנושית ונגישה. כל מי שמבקש תהליך טיפולי משמעותי, מקצועי ובעל שורשים עמוקים – ימצא בו כתובת ראויה ובטוחה.<br />
<br><br><br />
=== משה הוא מטפל מוסמך מטעם משרד הביטחון ===<br />
<br><br><br />
==קשר עם משה:==<br />
<br><br />
טלפון: 052-3985081<br />
<br><br />
מייל: housmanmo@gmail.com<br />
<br><br />
כתובת: הורדים 49, יהוד</div>Duduhttps://www.pundak.net/index.php?title=%D7%9E%D7%A9%D7%94_%D7%94%D7%90%D7%95%D7%96%D7%9E%D7%9F_%D7%9E%D7%98%D7%A4%D7%9C_%D7%91%D7%90%D7%95%D7%9E%D7%A0%D7%95%D7%99%D7%95%D7%AA&diff=1740משה האוזמן מטפל באומנויות2025-12-21T17:42:20Z<p>Dudu: </p>
<hr />
<div><div lang="he" dir="ltr" class="mw-content-rtl"><br />
<br />
[[File:Thanks1.jpg|שמאל|ממוזער|400px|]]<br />
[[File:Thanks2.jpg|שמאל|ממוזער|400px|]]<br />
[[File:Thanks3.jpg|שמאל|ממוזער|400px|]]<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
משה האוזמן הוא מטפל באומנויות בעל עומק אנושי וניסיון מקצועי יוצא דופן, המשלב סיפור חיים עשיר עם הכשרה טיפולית רחבה ומעמיקה. צמיחתו מתוך דור שני לשואה, התמודדות עם אובדן אח במלחמה ושירותו כטייס בחיל האוויר, מעניקים לו רגישות עמוקה למצבי קיצון, טראומה ומשברי חיים. <br />
<br><br />
ניסיונו הניהולי של משה רב־השנים מאפשר לו לראות את המטופל גם בהקשר של תפקוד, אחריות ומשמעות. משה מביא לטיפול את עולם האמנות כמרחב חי, יצירתי ומרפא, הנשען על עשייה אמנותית פעילה והצגת עבודות בארץ. הכשרתו בטיפול באמצעות אומנויות, בפסיכותרפיה ובאנליזה יונגיאנית מאפשרת לו עבודה טיפולית אינטגרטיבית, עמוקה ומדויקת. לאורך השנים ליווה ילדים, מתבגרים ומבוגרים במסגרות מורכבות – ממחלקות פסיכיאטריות סגורות ועד ישיבה חרדית – בהצלחה רבה. <br />
<br><br />
מטופלים רבים מעידים על יכולתו ליצור קשר בטוח, מכבד ומאפשר שינוי ממשי. ניסיונו הרב בעבודה עם משרד הביטחון מעיד על אמון מקצועי ברמה הגבוהה ביותר. משה הוא מטפל קשוב, יציב ומנוסה, היודע לשלב עומק נפשי עם גישה אנושית ונגישה. כל מי שמבקש תהליך טיפולי משמעותי, מקצועי ובעל שורשים עמוקים – ימצא בו כתובת ראויה ובטוחה.<br />
<br><br />
טלפון:<br />
<br><br />
מייל:<br />
<br><br />
כתובת:</div>Duduhttps://www.pundak.net/index.php?title=%D7%9E%D7%A9%D7%94_%D7%94%D7%90%D7%95%D7%96%D7%9E%D7%9F_%D7%9E%D7%98%D7%A4%D7%9C_%D7%91%D7%90%D7%95%D7%9E%D7%A0%D7%95%D7%99%D7%95%D7%AA&diff=1739משה האוזמן מטפל באומנויות2025-12-21T17:41:50Z<p>Dudu: </p>
<hr />
<div><div lang="he" dir="ltr" class="mw-content-rtl"><br />
<br />
[[File:Thanks1.jpg|שמאל|ממוזער|400px|]]<br />
[[File:Thanks2.jpg|שמאל|ממוזער|400px|]]<br />
[[File:Thanks4.jpg|שמאל|ממוזער|400px|]]<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
משה האוזמן הוא מטפל באומנויות בעל עומק אנושי וניסיון מקצועי יוצא דופן, המשלב סיפור חיים עשיר עם הכשרה טיפולית רחבה ומעמיקה. צמיחתו מתוך דור שני לשואה, התמודדות עם אובדן אח במלחמה ושירותו כטייס בחיל האוויר, מעניקים לו רגישות עמוקה למצבי קיצון, טראומה ומשברי חיים. <br />
<br><br />
ניסיונו הניהולי של משה רב־השנים מאפשר לו לראות את המטופל גם בהקשר של תפקוד, אחריות ומשמעות. משה מביא לטיפול את עולם האמנות כמרחב חי, יצירתי ומרפא, הנשען על עשייה אמנותית פעילה והצגת עבודות בארץ. הכשרתו בטיפול באמצעות אומנויות, בפסיכותרפיה ובאנליזה יונגיאנית מאפשרת לו עבודה טיפולית אינטגרטיבית, עמוקה ומדויקת. לאורך השנים ליווה ילדים, מתבגרים ומבוגרים במסגרות מורכבות – ממחלקות פסיכיאטריות סגורות ועד ישיבה חרדית – בהצלחה רבה. <br />
<br><br />
מטופלים רבים מעידים על יכולתו ליצור קשר בטוח, מכבד ומאפשר שינוי ממשי. ניסיונו הרב בעבודה עם משרד הביטחון מעיד על אמון מקצועי ברמה הגבוהה ביותר. משה הוא מטפל קשוב, יציב ומנוסה, היודע לשלב עומק נפשי עם גישה אנושית ונגישה. כל מי שמבקש תהליך טיפולי משמעותי, מקצועי ובעל שורשים עמוקים – ימצא בו כתובת ראויה ובטוחה.<br />
<br><br />
טלפון:<br />
<br><br />
מייל:<br />
<br><br />
כתובת:</div>Duduhttps://www.pundak.net/index.php?title=%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A5:Thanks3.jpg&diff=1738קובץ:Thanks3.jpg2025-12-21T17:39:11Z<p>Dudu: </p>
<hr />
<div></div>Duduhttps://www.pundak.net/index.php?title=%D7%9E%D7%A9%D7%94_%D7%94%D7%90%D7%95%D7%96%D7%9E%D7%9F_%D7%9E%D7%98%D7%A4%D7%9C_%D7%91%D7%90%D7%95%D7%9E%D7%A0%D7%95%D7%99%D7%95%D7%AA&diff=1737משה האוזמן מטפל באומנויות2025-12-21T17:38:36Z<p>Dudu: </p>
<hr />
<div><div lang="he" dir="ltr" class="mw-content-rtl"><br />
<br />
[[File:Thanks1.jpg|שמאל|ממוזער|400px|]]<br />
[[File:Thanks2.jpg|שמאל|ממוזער|400px|]]<br />
[[File:Thanks3.jpg|שמאל|ממוזער|400px|]]<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
משה האוזמן הוא מטפל באומנויות בעל עומק אנושי וניסיון מקצועי יוצא דופן, המשלב סיפור חיים עשיר עם הכשרה טיפולית רחבה ומעמיקה. צמיחתו מתוך דור שני לשואה, התמודדות עם אובדן אח במלחמה ושירותו כטייס בחיל האוויר, מעניקים לו רגישות עמוקה למצבי קיצון, טראומה ומשברי חיים. <br />
<br><br />
ניסיונו הניהולי של משה רב־השנים מאפשר לו לראות את המטופל גם בהקשר של תפקוד, אחריות ומשמעות. משה מביא לטיפול את עולם האמנות כמרחב חי, יצירתי ומרפא, הנשען על עשייה אמנותית פעילה והצגת עבודות בארץ. הכשרתו בטיפול באמצעות אומנויות, בפסיכותרפיה ובאנליזה יונגיאנית מאפשרת לו עבודה טיפולית אינטגרטיבית, עמוקה ומדויקת. לאורך השנים ליווה ילדים, מתבגרים ומבוגרים במסגרות מורכבות – ממחלקות פסיכיאטריות סגורות ועד ישיבה חרדית – בהצלחה רבה. <br />
<br><br />
מטופלים רבים מעידים על יכולתו ליצור קשר בטוח, מכבד ומאפשר שינוי ממשי. ניסיונו הרב בעבודה עם משרד הביטחון מעיד על אמון מקצועי ברמה הגבוהה ביותר. משה הוא מטפל קשוב, יציב ומנוסה, היודע לשלב עומק נפשי עם גישה אנושית ונגישה. כל מי שמבקש תהליך טיפולי משמעותי, מקצועי ובעל שורשים עמוקים – ימצא בו כתובת ראויה ובטוחה.<br />
<br><br />
טלפון:<br />
<br><br />
מייל:<br />
<br><br />
כתובת:</div>Duduhttps://www.pundak.net/index.php?title=%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A5:Thanks2.jpg&diff=1736קובץ:Thanks2.jpg2025-12-21T17:37:08Z<p>Dudu: </p>
<hr />
<div></div>Duduhttps://www.pundak.net/index.php?title=%D7%9E%D7%A9%D7%94_%D7%94%D7%90%D7%95%D7%96%D7%9E%D7%9F_%D7%9E%D7%98%D7%A4%D7%9C_%D7%91%D7%90%D7%95%D7%9E%D7%A0%D7%95%D7%99%D7%95%D7%AA&diff=1735משה האוזמן מטפל באומנויות2025-12-21T17:36:38Z<p>Dudu: </p>
<hr />
<div><div lang="he" dir="ltr" class="mw-content-rtl"><br />
<br />
[[File:Thanks1.jpg|שמאל|ממוזער|400px|]]<br />
[[File:Mp1.jpg|שמאל|ממוזער|400px|פועה לאה ומשה פונדיק, כפי שצולמו בסימיאטיץ' בשנת 1938]]<br />
[[File:MpA.jpg|שמאל|ממוזער|400px|משה פונדיק, באמצע שנות החמישים לחייו, 1938]]<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
משה האוזמן הוא מטפל באומנויות בעל עומק אנושי וניסיון מקצועי יוצא דופן, המשלב סיפור חיים עשיר עם הכשרה טיפולית רחבה ומעמיקה. צמיחתו מתוך דור שני לשואה, התמודדות עם אובדן אח במלחמה ושירותו כטייס בחיל האוויר, מעניקים לו רגישות עמוקה למצבי קיצון, טראומה ומשברי חיים. <br />
<br><br />
ניסיונו הניהולי של משה רב־השנים מאפשר לו לראות את המטופל גם בהקשר של תפקוד, אחריות ומשמעות. משה מביא לטיפול את עולם האמנות כמרחב חי, יצירתי ומרפא, הנשען על עשייה אמנותית פעילה והצגת עבודות בארץ. הכשרתו בטיפול באמצעות אומנויות, בפסיכותרפיה ובאנליזה יונגיאנית מאפשרת לו עבודה טיפולית אינטגרטיבית, עמוקה ומדויקת. לאורך השנים ליווה ילדים, מתבגרים ומבוגרים במסגרות מורכבות – ממחלקות פסיכיאטריות סגורות ועד ישיבה חרדית – בהצלחה רבה. <br />
<br><br />
מטופלים רבים מעידים על יכולתו ליצור קשר בטוח, מכבד ומאפשר שינוי ממשי. ניסיונו הרב בעבודה עם משרד הביטחון מעיד על אמון מקצועי ברמה הגבוהה ביותר. משה הוא מטפל קשוב, יציב ומנוסה, היודע לשלב עומק נפשי עם גישה אנושית ונגישה. כל מי שמבקש תהליך טיפולי משמעותי, מקצועי ובעל שורשים עמוקים – ימצא בו כתובת ראויה ובטוחה.<br />
<br><br />
טלפון:<br />
<br><br />
מייל:<br />
<br><br />
כתובת:</div>Duduhttps://www.pundak.net/index.php?title=%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A5:Thanks1.jpg&diff=1734קובץ:Thanks1.jpg2025-12-21T17:35:29Z<p>Dudu: </p>
<hr />
<div></div>Duduhttps://www.pundak.net/index.php?title=%D7%9E%D7%A9%D7%94_%D7%94%D7%90%D7%95%D7%96%D7%9E%D7%9F_%D7%9E%D7%98%D7%A4%D7%9C_%D7%91%D7%90%D7%95%D7%9E%D7%A0%D7%95%D7%99%D7%95%D7%AA&diff=1733משה האוזמן מטפל באומנויות2025-12-21T17:31:54Z<p>Dudu: </p>
<hr />
<div><div lang="he" dir="ltr" class="mw-content-rtl"><br />
<br />
[[File:Mosh1923.jpg|שמאל|ממוזער|400px|משה פונדיק, מורה בבית הספר "תרבות" בסימיאטיץ , 1923]]<br />
[[File:Mp1.jpg|שמאל|ממוזער|400px|פועה לאה ומשה פונדיק, כפי שצולמו בסימיאטיץ' בשנת 1938]]<br />
[[File:MpA.jpg|שמאל|ממוזער|400px|משה פונדיק, באמצע שנות החמישים לחייו, 1938]]<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
משה האוזמן הוא מטפל באומנויות בעל עומק אנושי וניסיון מקצועי יוצא דופן, המשלב סיפור חיים עשיר עם הכשרה טיפולית רחבה ומעמיקה. צמיחתו מתוך דור שני לשואה, התמודדות עם אובדן אח במלחמה ושירותו כטייס בחיל האוויר, מעניקים לו רגישות עמוקה למצבי קיצון, טראומה ומשברי חיים. <br />
<br><br />
ניסיונו הניהולי של משה רב־השנים מאפשר לו לראות את המטופל גם בהקשר של תפקוד, אחריות ומשמעות. משה מביא לטיפול את עולם האמנות כמרחב חי, יצירתי ומרפא, הנשען על עשייה אמנותית פעילה והצגת עבודות בארץ. הכשרתו בטיפול באמצעות אומנויות, בפסיכותרפיה ובאנליזה יונגיאנית מאפשרת לו עבודה טיפולית אינטגרטיבית, עמוקה ומדויקת. לאורך השנים ליווה ילדים, מתבגרים ומבוגרים במסגרות מורכבות – ממחלקות פסיכיאטריות סגורות ועד ישיבה חרדית – בהצלחה רבה. <br />
<br><br />
מטופלים רבים מעידים על יכולתו ליצור קשר בטוח, מכבד ומאפשר שינוי ממשי. ניסיונו הרב בעבודה עם משרד הביטחון מעיד על אמון מקצועי ברמה הגבוהה ביותר. משה הוא מטפל קשוב, יציב ומנוסה, היודע לשלב עומק נפשי עם גישה אנושית ונגישה. כל מי שמבקש תהליך טיפולי משמעותי, מקצועי ובעל שורשים עמוקים – ימצא בו כתובת ראויה ובטוחה.<br />
<br><br />
טלפון:<br />
<br><br />
מייל:<br />
<br><br />
כתובת:</div>Duduhttps://www.pundak.net/index.php?title=%D7%9E%D7%A9%D7%94_%D7%94%D7%90%D7%95%D7%96%D7%9E%D7%9F_%D7%9E%D7%98%D7%A4%D7%9C_%D7%91%D7%90%D7%95%D7%9E%D7%A0%D7%95%D7%99%D7%95%D7%AA&diff=1732משה האוזמן מטפל באומנויות2025-12-21T17:26:14Z<p>Dudu: יצירת דף עם התוכן "werwe"</p>
<hr />
<div>werwe</div>Duduhttps://www.pundak.net/index.php?title=Moshe&diff=1731Moshe2025-12-21T17:23:39Z<p>Dudu: יצירת דף עם התוכן "asfg"</p>
<hr />
<div>asfg</div>Duduhttps://www.pundak.net/index.php?title=%D7%92%D7%9C%D7%A2%D7%93_%D7%A4%D7%95%D7%A0%D7%93%D7%A7&diff=1730גלעד פונדק2025-08-30T14:10:36Z<p>Dudu: Dudu העביר את הדף גלעד פונדק לשם עזרה:גלעד פונדק</p>
<hr />
<div>#הפניה [[עזרה:גלעד פונדק]]</div>Duduhttps://www.pundak.net/index.php?title=%D7%A4%D7%92%D7%96_%D7%A4%D7%92%D7%A2_%D7%91%D7%9E%D7%A9%D7%90%D7%99%D7%AA&diff=1723פגז פגע במשאית2025-03-21T12:53:08Z<p>Dudu: /* פגש פגע במשאית */</p>
<hr />
<div>[[File:Daf+yehoo.jpg|שמאל|ממוזער|400px|דפנה ויהודה מיד אחרי הנישואין - 1960]]<br />
<br />
<br><br />
=== פגז פגע במשאית ===<br />
<br><br />
כתבה של דפנה מן שפורסמה בעלון 593 של אשדות יעקב משנת 1978 <br><br><br />
במקלט שלנו 'גרו' ילדי כתות א' (דרורה זקצר וחברותיה) ב' (חדוה מלמוד, אסף ועוד) ג' (חגית גור, רותי גלעד והיתר). כל ה'גדולים' (כתה ד' ומעלה – מיכאל לוי וחבריו), 'גרו' בתעלות.<br><br />
<br />
בהפסקות, בין הפגזה להפגזה היינו מבלים במשחקים ובקליטת שמועות על מהלך המלחמה, מהילדים הגדולים.<br><br />
<br />
שני אירועים מעניינים זכורים לי מאז.<br><br />
<br />
<br />
ראשון – השיר שחיבר בועז ערפלי, לפי המנגינה, 'אוי טוב לי, טוב לי, בקבוק מולטוב לי' והפזמון שלו היה: הוי, רע לי, רע לי, כזאת עוד לא קרה לי, לשמוע הפצצות אפילו עד חצות' ואחד הבתים שלו דיבר על 'גבורת המורים':<br />
<br />
'עקיבא הפחדן, בחפירה ישב למעלה לא הופיע, ראשו בכר תחב'.<br><br />
<br />
זה היה ההמנון שלנו והיינו שרים את זה כל הזמן, והרגשנו את עצמנו נורא גיבורים וחזקים, כששרנו את זה.<br><br />
<br />
<br />
<br />
באחת ההפסקות לימדה אותנו מטילדה קורדובה, המורה של כתה ג', וכידוע לא הצטיינה בשמיעה אבסולוטית, את המשחק 'גולם במעגל'. תוך שירה והתלהבות, בעוד מטילדה שרה שמענו את זימזומי המטוס... ובהיותנו מאומנים, - זינקנו מיד למקלט, בלי לחכות לקול אזעקה, ומטילדה המשיכה לשיר, להנאתה, בחוץ...<br><br />
<br />
<br />
<br />
כל לילה היו לנו אורחים במקלט. בלילה הראשון אירחנו את ילדי נהריים (תל-אור) שפונו משם אותו לילה. בלילה השני, מסתבר שילדי כתות ד-ה – 'הגיבורים', היה להם קשה להרדם לקול ההפצצות ובאו לישון אצלנו במקלט. ועד כמה שזכור לי, את הלילה השלישי כבר בילינו בחיפה, וזהו סיפור בפני עצמו.<br><br />
<br />
<br />
<br />
בצהרי יום אחד, הודיעו לנו שמפנים אותנו לחיפה. נסענו במשאית, בדרך משונה, שהתחילה באזור מנחמיה, עברה דרך עבודיה, שהיתה כבר הרוסה, ועדיין היו מוטלות שם גופות ערבים ומשם עלינו במעלה ליבניאל. תוך כדי הנסיעה, כנראה, שהתגלינו לתותחנים הסורים בתל-קאסר (תל קציר של היום) ופגז פגע בגלגל של המשאית שלנו. כשירדנו התגלתה לפניי תמונה זו: שרה לוי – המטפלת של כתה ג', שוכבת מחזיקה ומנסה לעצור את הדם של מוישל'ה לביא ז"ל, המורה שלנו – בלה – פצועה ועוד כמה ילדים שותתים דם, והפגזים ממשיכים להתפוצץ סביבנו. הייתי בטוחה שזה במרחק מטר אחד מאיתנו, ושהפגז הבא יפגע בנו.<br><br />
<br />
<br />
<br />
הגיעה משאית שפינתה רק את הפצועים, ועוד הרבה שנים צחקנו על תלמה, שרק מאוחר יותר גילתה שנפצעה ברגל, וכך גם הפסידה את משאית הפצועים ונאלצה ללכת ברגל, איתנו, את כל העליה ליבניאל, בצהרי יום מאי חם, כשהרחשים מזמזמים מסביב, אחת הילדות צורחת בהיסטריה וזוכה לחבטות מהירות מהמטפלת. מכל הצדדים צעקות: שפרה, אני צריך פיפי.. פה גילה שיפרה (קולקובסקי ז"ל) רעיון מזהיר, והודיעה שבשעת מלחמה, עושים במכנסיים, ואכן, הוראה זו בוצעה מיד...<br><br />
<br />
<br />
<br />
כהשתרר שקט בהפגזה וראינו את אשדות מרחוק אמרה אחת הילדות ברצינות: 'ילדים, בואו נגיד שלום לאשדות כי לא נראה אותה יותר!' וכולנו הסתובבנו, והרגשנו עצמנו נורא מבוגרים ורציניים, ובקול הולם אמרנו: 'שלום, אשדות, יותר לא נראה אותך, כי עוד מעט נמות'...<br><br />
<br />
<br />
<br />
את הלילה בילינו בביה"ס בחיפה, שהיתה לו חצר בטון מגודרת. ועם בוקר, באו תושבי חיפה לראות את הפליטים מעמק הירדן, וזאת אחת ההרגשות הכי גרועות והעצובות שזכורות לי בימי חיי.<br></div>Duduhttps://www.pundak.net/index.php?title=%D7%A4%D7%92%D7%96_%D7%A4%D7%92%D7%A2_%D7%91%D7%9E%D7%A9%D7%90%D7%99%D7%AA&diff=1722פגז פגע במשאית2025-03-21T09:04:59Z<p>Dudu: </p>
<hr />
<div>[[File:Daf+yehoo.jpg|שמאל|ממוזער|400px|דפנה ויהודה מיד אחרי הנישואין - 1960]]<br />
<br />
<br><br />
=== פגש פגע במשאית ===<br />
<br><br />
כתבה של דפנה מן שפורסמה בעלון 593 של אשדות יעקב משנת 1978 <br><br><br />
במקלט שלנו 'גרו' ילדי כתות א' (דרורה זקצר וחברותיה) ב' (חדוה מלמוד, אסף ועוד) ג' (חגית גור, רותי גלעד והיתר). כל ה'גדולים' (כתה ד' ומעלה – מיכאל לוי וחבריו), 'גרו' בתעלות.<br><br />
<br />
בהפסקות, בין הפגזה להפגזה היינו מבלים במשחקים ובקליטת שמועות על מהלך המלחמה, מהילדים הגדולים.<br><br />
<br />
שני אירועים מעניינים זכורים לי מאז.<br><br />
<br />
<br />
ראשון – השיר שחיבר בועז ערפלי, לפי המנגינה, 'אוי טוב לי, טוב לי, בקבוק מולטוב לי' והפזמון שלו היה: הוי, רע לי, רע לי, כזאת עוד לא קרה לי, לשמוע הפצצות אפילו עד חצות' ואחד הבתים שלו דיבר על 'גבורת המורים':<br />
<br />
'עקיבא הפחדן, בחפירה ישב למעלה לא הופיע, ראשו בכר תחב'.<br><br />
<br />
זה היה ההמנון שלנו והיינו שרים את זה כל הזמן, והרגשנו את עצמנו נורא גיבורים וחזקים, כששרנו את זה.<br><br />
<br />
<br />
<br />
באחת ההפסקות לימדה אותנו מטילדה קורדובה, המורה של כתה ג', וכידוע לא הצטיינה בשמיעה אבסולוטית, את המשחק 'גולם במעגל'. תוך שירה והתלהבות, בעוד מטילדה שרה שמענו את זימזומי המטוס... ובהיותנו מאומנים, - זינקנו מיד למקלט, בלי לחכות לקול אזעקה, ומטילדה המשיכה לשיר, להנאתה, בחוץ...<br><br />
<br />
<br />
<br />
כל לילה היו לנו אורחים במקלט. בלילה הראשון אירחנו את ילדי נהריים (תל-אור) שפונו משם אותו לילה. בלילה השני, מסתבר שילדי כתות ד-ה – 'הגיבורים', היה להם קשה להרדם לקול ההפצצות ובאו לישון אצלנו במקלט. ועד כמה שזכור לי, את הלילה השלישי כבר בילינו בחיפה, וזהו סיפור בפני עצמו.<br><br />
<br />
<br />
<br />
בצהרי יום אחד, הודיעו לנו שמפנים אותנו לחיפה. נסענו במשאית, בדרך משונה, שהתחילה באזור מנחמיה, עברה דרך עבודיה, שהיתה כבר הרוסה, ועדיין היו מוטלות שם גופות ערבים ומשם עלינו במעלה ליבניאל. תוך כדי הנסיעה, כנראה, שהתגלינו לתותחנים הסורים בתל-קאסר (תל קציר של היום) ופגז פגע בגלגל של המשאית שלנו. כשירדנו התגלתה לפניי תמונה זו: שרה לוי – המטפלת של כתה ג', שוכבת מחזיקה ומנסה לעצור את הדם של מוישל'ה לביא ז"ל, המורה שלנו – בלה – פצועה ועוד כמה ילדים שותתים דם, והפגזים ממשיכים להתפוצץ סביבנו. הייתי בטוחה שזה במרחק מטר אחד מאיתנו, ושהפגז הבא יפגע בנו.<br><br />
<br />
<br />
<br />
הגיעה משאית שפינתה רק את הפצועים, ועוד הרבה שנים צחקנו על תלמה, שרק מאוחר יותר גילתה שנפצעה ברגל, וכך גם הפסידה את משאית הפצועים ונאלצה ללכת ברגל, איתנו, את כל העליה ליבניאל, בצהרי יום מאי חם, כשהרחשים מזמזמים מסביב, אחת הילדות צורחת בהיסטריה וזוכה לחבטות מהירות מהמטפלת. מכל הצדדים צעקות: שפרה, אני צריך פיפי.. פה גילה שיפרה (קולקובסקי ז"ל) רעיון מזהיר, והודיעה שבשעת מלחמה, עושים במכנסיים, ואכן, הוראה זו בוצעה מיד...<br><br />
<br />
<br />
<br />
כהשתרר שקט בהפגזה וראינו את אשדות מרחוק אמרה אחת הילדות ברצינות: 'ילדים, בואו נגיד שלום לאשדות כי לא נראה אותה יותר!' וכולנו הסתובבנו, והרגשנו עצמנו נורא מבוגרים ורציניים, ובקול הולם אמרנו: 'שלום, אשדות, יותר לא נראה אותך, כי עוד מעט נמות'...<br><br />
<br />
<br />
<br />
את הלילה בילינו בביה"ס בחיפה, שהיתה לו חצר בטון מגודרת. ועם בוקר, באו תושבי חיפה לראות את הפליטים מעמק הירדן, וזאת אחת ההרגשות הכי גרועות והעצובות שזכורות לי בימי חיי.<br></div>Duduhttps://www.pundak.net/index.php?title=%D7%9E%D7%A0%D7%97%D7%9D_%D7%A4%D7%95%D7%A0%D7%93%D7%A7&diff=1702מנחם פונדק2024-04-17T17:40:54Z<p>Dudu: </p>
<hr />
<div><p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
[[File:Menahem.jpg|שמאל|ממוזער|500px|מנחם במדי נווט בחיל האוויר הישראלי לקראת סיום קורס טייס - 1957]]<br />
<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
'''מנחם פונדק''' – בנם הבכור של [[צילה פונדק]] ו[[ישעיהו פונדק]].<br />
נולד ט' אייר תרצ"ז, 20 באפריל 1937,<br />
נפל בתאונת מטוס מעל המכתש הגדול, ל"ג בעומר תשכ"ד, י"ח באייר תשכ"ד, 29 באפריל 1964.<BR><br />
מנחם היה נשוי ל[[חיה בלומברג]]. במותו היה [[שגיא פונדק מינץ]] בנו הבכור בן שלוש שנים ועשרה חודשים. אחרי מותו נולד בנו [[עדי פונדק מינץ]].<BR><br />
מנחם נקרא על שמו של [[מנחם פונדיק]] אחיו של [[ישעיהו פונדק]]<BR><br />
[[File:Zila+yesh 1937.png|שמאל|ממוזער|600px|ישעיהו וצילה בקיבוץ גשר יחד עם בנם הבכור מנחם - 1937]]<br />
== לידת מנחם בעיניי אביו ישעיהו ==<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
<br />
היה בוקר קיץ. עבדתי בסילול, בכביש לשכונת הפועלים החדשה בנהרים. קרוב לתשע שעות לפני הצהרים בא חבר רכוב באופנוע וקרא: "יש לך בן". רגע ראשון לא הבחנתי מהו הוא אומר לי, כי רעש המכונה הפריע משמוע, הוא חזר על דבריו והבינותי. החל לבי לדפוק במהירות משמחה. מיהרתי הביתה לגשר, בכדי להספיק לנסוע ברכבת שלפני הצהרים, לעפולה לבית-החולים, שם ילדה אותך אמא יקרה, צילה. <br />
<br><br />
הרכבת התאחרה בדרך ומתחנת עפולה לא היה אוטו לבית-החולים, מיהרתי ברגל לראות את שלום אמא ואותך בני. מהבית נתנה לי החובשת פרחים בשביל אמא, שושנים צעירות אשר טרם פתחו עליהן. בעפולה לא רחוק מתחנת הרכבת עמד נער קטן והראה לחברו שושנים אדומות גדולות ויפות, שלש, אשר קטף זה עתה, בקשתי ממנו שיתן לי אחת, חשבתי אם לא יסכים לתת אספר לו כי נולד לי בן. אך הוא אמר: בבקשה קח! בחרתי את השושנה היפה ביותר, אדומה, פורחת ונותנת ריח טוב ושקט. חשבתי אותו רגע, זה בני יפרח כשושנה זו. <br />
<br><br />
פגשתי את אמא בבית החולים ערה ורעננה. סיפרה היא שב- 1:30 אחר חצות לילה ילדתך, אור ליום ג' בשבוע ט' אייר תרצ"ז (20.4.1937) זה היה. משיצאת מרחם אם לא השמעת לראשונה כל קול, אולם אחר כך התחלת בוכה סובבת ראשך אל הצד והתחלת להכניס אצבע ידך לפיך. נוראים היו כאבי אמא בשעת הלידה, אך לא צעקה. הכל עבר בשלום. ב- 3 אחה"צ אותו יום ראיתיך. עיניך עדיין עצומות, רק עין אחת פקחת לרגע והתגלתה סירה כחולה. שמנמון, לחיים ורודות. משקלך אז 300 גרם,ו- 3 קילו. <br />
<br><br />
לשמחתנו, של אמא ושלי אין גבול, כה מאושרים אנו על שנולדת לנו – מנחם. קראנוך מנחם על שם אחי אשר טבע בכנרת ביום כיפור תרצ"א במגדל אשר בגליל התחתון. והוא מבכירי החלוצים אשר בגולת פולין וממיטב החברים אשר לתנועת הפועלים הארצי-ישראלית, חבר קבוצה. בחור כארזים, עובד ושואף דעת ומסור לרעיון תחיית העם, והקמת מולדת בעבודה ובצדק. <br />
<br><br />
וגם ששנת מאורעות דמים עברה עלינו, ותקרא שנת "מאורעות תרצ"ו" בהיסטוריה הישראלית בליל מלאות שנה לראשית המאורעות (19.4.36) נולדת לנו מנחם. שכנינו מוסתים, רצחו בנפש, העלו באש את הרכוש, רצו לקצץ את מפעל תקומתנו, וכולנו יחד ובראש הישוב תנועת הפועלים אשר בהסתדרות העובדים העברים הכללית בארץ ישראל, הגינונו בגבורה על הקיום העברי בארץ ועל עתידו. המערכה עוד נמשכת, ישבה ועדה מלכותית מטעם אנגליה, אשר בידה הפיקוח על ארץ-ישראל ואשר הצטרכה לסייע לעמנו, הנודד זה אלפיים שנה על פני תבל רבה, להקים את המולדת. אותה ועדה מחפשת כעת פתרונים להשכין את השלום בארץ, וקודם כל מתוך סידור טוב של עניני אנגליה פה. יתכן גם שירצו לצמצם את התפתחות תקומתנו להבא. היה לנו גם אתה – מנחם.<br />
<br><br><br />
אבא ישעיהו, גשר יום ו' 23.4.37, י"ב אייר תרצ"ז<br />
<br />
== מיומנו של אבא ==<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
ילדי מנחם, רק לפני רגעים אחדים הייתי על-ידך בבית הילדים. ישבתי על ההדום (ספסל קטן) ליד מטתך, ישנת, כבר לבוש גופיה ומכנסים. נשמת רק אט אט. איזה עצב משונה ירד עלי, אני חושש לשלומך. <br />
<br><br />
הנה אמא צליל יקרה, נכנסה לחדר והכרתי בעיניה שבכתה. לא הספיק האוכל לך משדה, פצוע השד, מחניכיך בני. החלה בזה תינוקת אחת בעפולה, יתומה, אמה מתה בלידתה, ואמא שלך אף אותה הניקה ואתה הוספת לפצוע. שוכבת כעת אמא בחדר, בחום. כולה צער על שאינך יכול לינוק מספיק לשבעה. <br />
<br><br />
[[File:P1952.png|שמאל|ממוזער|600px|ישעיהו וצילה עם מנחם ודפנה אשדות יעקב 1942]]<br />
[[File:Mene+daph.jpg|שמאל|ממוזער|600px|משפחת פונדק, אשדות יעקב: צילה, ישעיהו, מנחם ודפנהל'ה - 1943]]<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
ביום שלישי, בשבוע זה, שלשום, הבאנוך מבית החולים בעפולה, לכאן למשק גשר בדלהמיה והנך כעט האזרח הצעיר ביותר בתוכו, בישוב קיבוצי. ברכבת החזקתיך על כפי, פחדתי פשוט שמא אגרום לך כאב, כה רך וקטן, כרגיל, בן 8 ימים. עווית את פניך, הושטת ידים (אני כותב, לאמא נהיה פתאם קר, לאחר שהיה לה קודם חום גבוה), באותם רגעים נראו לי פניך כפני זקן בעויתותיו. חשבתי, הנה בילד ישנם כבר גם קווי זקנה, הם טמונים בתוך פרצופו. גם צווארך היה כאילו בלה מזוקן. אולם עוד בבית החולים כתבה לי אמא, כולם אומרים שאתה "בנדיט" – שודד, פוקח עיניים ורוצה לחדור בהן לפני המסתכל בך. <br />
<br><br />
<br />
הנה שמעתי הערב משוחחים אודותיך, ילד נחמד, ילד נחמד, בגיל זה, בן עשרה ימים, וכבר יש לו שרטוטי פנים בולטים, לא מקומטות פניו. וכל רואיך אומר לי אחר-כך בן נחמד לך, בן נחמד לך. גם אמא מדי דברה בך תאמר כך, שהנך שקט, רוב זמנך תבלה בינתיים בשינה, טוב כך בני, צבור כוח לקראת הפלא הגדול ששמו חיים, למען תדע ללכת בו כך. אמש ניגשתי לחלון בית הילדים לאחר שאמא יקרה גמרה להניקך, פקחת אלי זוג עיניים כחולות, שלבת ידך הקטנות ואצבעותיך הנחמדות אחת בחברתה, חבקת פני אמא, ער אתה בני ושקט, ממעט לבכות. <br />
<br><br><br />
ילדי היקר מה אוהבך, מה יקרת לנו, דלהמיה יום ה' 29.4.37<br />
<br />
== סיפורים על מנחם אחי הגדול ==<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
<br />
[[דפנה פונדק]]<br />
<br><br><br />
אפתח בכך, שמנחם לקח על עצמו להיות המנטור שלי, בתור אח גדול הוא דאג לחסוך לי אי הבנות שקורות בין ילדים. כמו להסביר לי מה מקובל ומה לא, בחברת הילדים.<br />
שכדאי מאד להיות בעל ידע רחב, להכיר את הארץ ע"י טיולים. ולהבין שחיזורים של בנים כוללים משום מה גם התגרויות ומכות. <br />
אני מצדי הסתכלתי בעניין רב איך מנחם מכלכל את עיניניו בחברת הילדים וביה"ס. ואיך בחיי המשפחה.<br />
<br><br><br />
מהיום שאני זוכרת את מנחם , אמא חשבה שהוא הכי יפה והכי חכם בעולם, שלמה ודודו עדיין לא נולדו, ובאמת הוא יפה וחכם, אמביציונר ותחרותי, ווכחן בלתי נלאה.<br />
וכאן הוא התנגש באבא, שגם הוא אהב להתחרות, אבל לא להפסיד.<br />
<br />
<br><br />
[[File:Mene+iali1960.jpg|שמאל|ממוזער|500px|חיהל'ה ומנחם - 1960]]<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
יום אחד, בערך שהייתי בת ארבע שנים. בחדר ההורים שאכן היה חדר בלבד, ומגרש המשחקים שלנו היתה מיטת ההורים. אבא ומנחם בן השבע שיחקו דמקה.<br />
מנחם הפסיד ואבא חייך בגאווה, מנחם התחיל לבכות, מיד הוא קיבל הרצאה פדגוגית שצריך לדעת להפסיד ולחייך. ואז אבא הזמין אותי לשחק, אני כבר הבנתי מה התוצאה הרצויה וכיצד ראוי להתנהג.<br />
ואכן הפסדתי בלי שום כאב לב, וחייכתי כמצופה והמחמאות לא אחרו לבוא.<br />
<br><br><br />
מנחם היה מוכשר בשטחים רבים: כתיבה, משחק, חיבור פזמונים ופיליטונים, ומאד אהב ספורט ביחוד כדור רגל.<br />
<br><br />
ערב אחד הוא מגיע לחדר כשהוא מנסה , ללא הצלחה, לא לממר בבכי, אבל הדמעות זולגות, והרגל שלו חבולה באופן רציני מאד. מה עושים? אמא, שנמצאת בסוף הריונה עם דודו, מצטרפת לבכי ואבא מזעיק את רוזה החובשת שגרה איתנו באותו הבית. קטנה, מצומקת, לעולם אינה מחייכת, ואם אתה לא מת, המצב אף פעם לא נורא ולא דחוף. היא מעיפה מבט בחבלה, וקובעת שכנראה זה שבר. מכוון שזה ערב, ממילא המרפאה בטבריה סגורה ואפשר לחכות למחרת בבוקר ולנסוע עם האוטו שנוסע להביא אספקה מטבריה.<br />
וכך עבר לו ליל שימורים שאליו מצטרפים צירי הלידה של אמא, ועם אור הבוקר יצאו שתי מכוניות מאשדות לטבריה באחת אבא עם מנחם ורגלו השבורה, ובשנייה אמא לבית חולים הסקוטי – ללדת.<br />
<br><br />
וכך באותו יום 9.5.1950 נולד דודו ומנחם חזר עם גבס לאורך כל הרגל.<br />
<br><br />
[[מכתב לאחי מנחם]]<br />
<br><br><br />
<br />
==מנחם – אחרי 36 שנה==<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
[[File:Mene+ben-zvi.png|שמאל|ממוזער|500px|מנחם מקבל את פני הנשיא יצחק בן צבי בטייסת שבה שרת - תחילת 1962]]<br />
[[File:205.jpg|שמאל|ממוזער|500px|מנחם ליד מטוס הווטור]]<br />
[[File:206.jpg|שמאל|ממוזער|500px|מנחם במדים ייצוגיים]]<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
<br><br />
[[דוד פונדק]]<br />
<br><br><br />
מנחם, המיטה בנישה, ליד מיטתה של אמא, נותרה ריקה. אל תהום הגעגועים הבלתי פוסקים אליך נוסף כאב האובדן על אבא, שבאחת הלך מאתנו והוא צעיר ברוחו וזקן בחכמתו. קסם החיים, מתת הרגע שניתנה לנו נאספה. מעתה אנו אוספים את הרמזים, הזיכרונות, המפגשים והשיחות כדי לשוב ולהתחבר אליכם, מבלי שנוכל לגעת, ללטף, לחבק, לראות את העיניים הצוהלות. תהליך הפרידה מכם שב ומתחדש בכל פינה בחדר, בכוננית הספרים, בארגז המצעים, בתמונות שעל הקיר.<br />
<br><br><br />
בתצלום אחד, התלוי על הקיר, מלפני 63 שנים, עומד אבא, אז עלם צעיר בן 25, ונושא בזרועותיו תינוק קרח בן חודשיים שלושה. ברקע צריף בודד ונוף חשוף של הרי הגלעד. חיוך של גאווה מאיר את פניו, הרגשה, שדבר לא יוכל לעצור את עוצמת החיים והרצון. לא החום של עמק הירדן, לא הדלות של החלוצים, לא המרחק מבית ההורים – כולם נמוגים מול התקווה והחזון. הילד הקטן שעל כתפו כבר מגויס לכל המשימות שנטל עם ישראל. מבלי שנשאל הוא כבר חייל ומשימות רבות נכונו לו. <br />
<br><br><br />
מנחם, בחייך הקצרים תמיד נשארת מגויס, בדרכך שלך, יוצא להכיר את הארץ, לעלות ברגל לכוכב הירדן, להדרים לאילת, להצטרף לחיל האוויר, להדריך נווטים, להקים משפחה, לבנות בית ולהתווכח ללא לאות. לא היה נושא שהיה זר לך ותמיד ששת להתווכח, על ההיסטוריה של העם, על סיפורי התנ"ך, על מקומות וישובים בארץ. עתה הצטרף אליך אבא, ושוב תוכלו לחדש את השיח שנקטע באחת לפני ל"ו שנים, בל"ג בעומר תשכ"ד. ושוב יוכל אבא להציע בסוף ויכוח לוהט "נטה ספר ונחזה".<br />
<br><br><br />
<br />
== שירים של מנחם ==<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
<b>עֲפִיפוֹנִים<br></b><br />
<br />
<br><br />
עֲפִיפוֹנִים הָיוּ שְׁלוֹשָׁה, <br><br />
כֵּן זוֹ תְּחִילַּת כָּל פָּרָשָׁה <br><br />
אֶחָד כָּחֹל, שֵׁנִי יָרֹק <br><br />
רַכִּים קַלִּים וּמְלֵאֵי צְחוֹק <br><br />
וְהַשְּׁלִישִׁי הָיָה לָבָן <br><br />
לְלֹא כָּל צֶבַע וְגָוָן. <br><br />
אֶחָד טָבַע בַּסְּעָרָה <br><br />
שֵׁנִי – פָּגַע בּוֹ רוּחַ רַע <br><br />
וְהַשְּׁלִישִׁי, לָבָן, נָדוֹשׁ <br><br />
הִמְשִׁיך לָשוּט הִמְשִׁיך לִדְרֹשׁ <br> <br><br />
<br />
עֲפִיפוֹנִים הָיוּ שְׁלוֹשָׁה <br><br />
עָמְלוּ בַּעֲבוֹדָה קָשָׁה <br><br />
אֶחָד אָדֹם, שֵׁנִי שָׁחֹר <br><br />
שְטוּפֵי זֵעָה, מֻכִּים בַּקֹּר <br><br />
וְהַשְּׁלִישִׁי הָיָה לָבָן <br><br />
לְלֹא כָּל מֶתַח וקָרְבָּן. <br><br />
אֶחָד נָפַל מִמַּאֲרָב <br><br />
שֵׁנִי – נָקְבָה בּוֹ אֵשׁ הַקְּרָב <br><br />
והַלָבָן נִכְלַם עָבַר <br><br />
בְּלִי זִכְרוֹנוֹת, לְלֹא עָבָר <br> <br><br />
<br />
עֲפִיפוֹנִים הָיוּ שְׁלוֹשָׁה <br><br />
שִׁפְלֵי מַבָּט מֻכֵּי בּוּשָׁה <br><br />
אֶחָד אָפֹר שֵׁנִי צָהֹב <br><br />
שְׁבוּרֵי שִׁדְרָה, גְּרוּמֵי מַכְאוֹב <br><br />
וְהַשְּׁלִישִׁי הָיָה לָבָן <br><br />
חֲסַר סִיגִים וְלֹא מוּבָן. <br><br />
אֶחָד נִשְׂרָף עַל לֹא אֱמֶת <br><br />
שֵׁנִי נִתַּק חוּטוֹ וָמֵת. <br><br />
וְהַשְּׁלִישִׁי מִתּוֹך חוֹבָה <br><br />
נִשְׁאַר לָהֶם לְמַצֵּבָה <br> <br><br />
<br />
עֲפִיפוֹנִים הָיוּ שְׁלוֹשָׁה <br><br />
וְזֶה סִיּוּם הַפָּרָשָׁה <br><br />
אֶחָד זָהֹב שֵׁנִי מֻכְסָף <br><br />
לֵב כָּל עַלְמָה לָהֶם נִכְסַף <br><br />
וְהַשְּׁלִישִׁי הָיָה לָבָן <br><br />
שָׁקֵט קוֹדֵר וּמְאֻבָּן <br><br />
אֶחָד הִרְקִיעַ וְנֶחְנַק <br><br />
שְׁנֵי – שָׂטָן מוֹחוֹ יָנַק <br><br />
וְרַק אֲנִי עוֹד מְשׁוֹטֵט <br><br />
לִצְחֹק לַחַי לִבְכּוֹת לַמֵּת <br />
<br><br />
[https://www.youtube.com/watch?v=ITF_hr1U88w סרטון וידאו שבו השיר עפיפונים מבוצע ע"י שלו אדרי]<br><br />
[https://www.youtube.com/watch?v=U-CymLn8bZ0 סרטון וידאו שבו השיר עפיפונים מבוצע ע"י תם פינסקי]<br />
<br><br><br />
<br />
<b>נורית<br> </b><br />
מלים: מנחם פונדק <br><br />
לחן: שייקה פייקוב <br><br />
[[כתבה על השיר]]<br />
<br><br><br />
<br />
לא רוח הד, לא צפורה <br><br />
זהו קולי בשמך הוא קרא. <br><br />
זוהי רוחי, סודי לך שחה – <br> <br />
עת פי כדך גמע ממי הנחל. <br> <br><br />
<br />
נורית, נורית, מה אצמא אליך, <br><br />
מלאי כדי מאגמי עיניך <br><br />
אל אהבה בי את חצו קלע, <br> <br />
בואי אחותי כלה. <br> <br><br />
<br />
לא הדממה לא ורד חמה, <br><br />
זה לחשי באזנך הוא המה<br><br />
זהו לבי בין תקווה ופחד<br><br />
עת שערך סרקת אל מול השחר.<br><br><br />
<br />
נורית, נורית רחש סוף ברוח, <br><br />
חבשי לבי בשחור שער פרוע<br><br />
אהבה תשכיח את תבל כולה,<br><br />
בואי, אחותי כלה.<br><br><br />
<br />
<br />
<b>הורה עמק הירדן<br></b><br />
<br />
מילים :מנחם פונדק, לחן: שייקה פייקוב.<br><br />
<br />
נכתב, כנראה ב- 1959.<br><br />
<br />
<br><br />
<br />
<br />
<br />
אור חמה הנה מפציע -במזרח.<br><br />
<br />
הכינרת מתעוררת -בגילה,<br><br />
<br />
החרמון זוהר מנגד- שר הוא לך<br><br />
<br />
וכוכב ירדן עונה לו עמק הירדן הי.<br><br />
<br />
<br><br />
<br />
פזמון:<br><br />
<br />
עמק, עמק קום הקשב לזמר,<br><br />
שר ירדן מול שמש ללא קול,<br><br />
הגולן מצטרף אל הכנרת<br><br />
<br />
קומה, עמק צאה במחול<br><br />
גם גלעד לירמוך עונה ברנן<br><br />
קומה עמק צא במחןל.<br><br />
הו ירדן הוא ירדן (2x)<br><br />
אהבתי אלף ניגוניך<br><br><br />
<br />
הקמה ראשה הרימה בגאון<br><br />
לשדה זוחל הטרקטור בשאון. <br><br />
הדרורים קולן תשמענה הבן רון<br><br />
עם צפירה של בית חרושת, <br><br />
עמק הירדן הי.<br><br><br />
<br />
<br />
עמק עמק סובה עד אין גמר<br><br />
שר נהר מול סלע רם קודר<br><br />
החגב מזמר בשדה אספסת <br><br />
עוד נחול את הורה הירדן<br><br />
גם חרמש בתלתן משמיע זמר<br><br />
זמר הורה עמק הירדן<br><br />
הו ירדן הוי ירדן<br><br />
אהבתיך אלף ניגוניך (2x)<br><br />
<br />
<br> <br><br />
<br />
<b> הורה לפועל "עמק הירדן"<br></b><br />
<br />
<br />
(אני זוכרת רק את חלקו)<br><br />
<br />
<br><br />
<br />
עם שיאי הישג לשמוח,<br><br />
<br />
בגביע לאחוז,<br><br />
<br />
יתר און ויתר כח<br><br />
<br />
יתר מרץ יתר עוז.<br><br />
<br><br />
<br />
פזמון:<br><br />
<br />
אם נגיע<br><br />
<br />
לא נרגיע<br><br />
<br />
עד אם שיא חדש ניתן<br><br />
<br />
הפועל בעוז יריע<br><br />
<br />
אור, דרור על הירדן.<br />
<br />
<br> <br><br />
[[File:255.png|שמאל|ממוזער|500px|כתב היד של השיר נמצא בעזבונה של דפנה מן]]<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
<b> יזכור <br></b><br />
<br />
וְהַשֶּׁמֶשׁ יוֹרֶדֶת שׁוֹקַעַת שׁוֹקַעַת<br><br />
וְאָבָק שֶׁעָלָה בַּדְּרָכִים אַט יִתַּם<br><br />
הָאֲזִינָה אֹדֶם לְשִׁירָה הַבּוֹקַעַת<br><br />
מֵחִיּוּךְ חַיֵּיהֶם וּדְמָמָה שֶׁל מוֹתָם<br><br />
וְחֵרוּת עַל לִבְּךָ בִּכְתָב-אֵשׁ זִכָּרוֹן<br><br />
שֶׁל הָעָם הַפּוֹסֵעַ אַחֲרֵי הָאָרוֹן<br><br />
<br><br />
לֹא גָּדוֹל, לֹא חָזָק, בֶּן חֹורִין אַךְ כְּפֶסַע<br><br />
שֶׁעָבַר בַּמִּדְבָּר וְהִבְקִיעַ בָּהָר<br><br />
עַד בָּעַר בּוֹ הַדָּם וְיָדַע הוּא כִּי פֶּשַׂע<br><br />
לִחְיוֹת אוֹ לַחְדֹּל ללֹא דָּבָר הַמְּדַבֵּר<br><br />
לְלֹא דְּבַר הַתּוֹרָה, דְּבַר מֹשֶׁה, אַהֲרֹון<br><br />
דְּבַר הָעָם הַפּוֹסֵעַ אַחֲרֵי הָאָרוֹן...<br><br />
<br><br />
נִיתּוּק כָּעֵת, הֵן הַגֶּשֶׁם יוֹרֵד<br><br />
וְלֹא זְמַן לְטַיֵּל הוּא עֵת סְתָיו וְעָנָן<br><br />
וּפְרָחִים שֶׁגָּדְלוּ עַל זָרִים שֶׁנָּפְלוּ<br><br />
תֶּאֱסֹופְנָה בָּנוֹת לְהַרְבּוֹת אֶת חִנָּן<br><br />
אַךְ גַּם אָז לֹא תִּיבַשׁ דִּמְעַת דָּם וְחָרוֹן<br><br />
שֶׁל הָעָם הַפּוֹסֵעַ אַחֲרֵי הָאָרוֹן!<br></div>Duduhttps://www.pundak.net/index.php?title=%D7%9E%D7%A0%D7%97%D7%9D_%D7%A4%D7%95%D7%A0%D7%93%D7%A7&diff=1701מנחם פונדק2024-04-17T17:18:29Z<p>Dudu: </p>
<hr />
<div><p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
[[File:Menahem.jpg|שמאל|ממוזער|500px|מנחם במדי נווט בחיל האוויר הישראלי לקראת סיום קורס טייס - 1957]]<br />
<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
'''מנחם פונדק''' – בנם הבכור של [[צילה פונדק]] ו[[ישעיהו פונדק]].<br />
נולד ט' אייר תרצ"ז, 20 באפריל 1937,<br />
נפל בתאונת מטוס מעל המכתש הגדול, ל"ג בעומר תשכ"ד, י"ח באייר תשכ"ד, 29 באפריל 1964.<BR><br />
מנחם היה נשוי ל[[חיה בלומברג]]. במותו היה [[שגיא פונדק מינץ]] בנו הבכור בן שלוש שנים ועשרה חודשים. אחרי מותו נולד בנו [[עדי פונדק מינץ]].<BR><br />
מנחם נקרא על שמו של [[מנחם פונדיק]] אחיו של [[ישעיהו פונדק]]<BR><br />
[[File:Zila+yesh 1937.png|שמאל|ממוזער|600px|ישעיהו וצילה בקיבוץ גשר יחד עם בנם הבכור מנחם - 1937]]<br />
== לידת מנחם בעיניי אביו ישעיהו ==<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
<br />
היה בוקר קיץ. עבדתי בסילול, בכביש לשכונת הפועלים החדשה בנהרים. קרוב לתשע שעות לפני הצהרים בא חבר רכוב באופנוע וקרא: "יש לך בן". רגע ראשון לא הבחנתי מהו הוא אומר לי, כי רעש המכונה הפריע משמוע, הוא חזר על דבריו והבינותי. החל לבי לדפוק במהירות משמחה. מיהרתי הביתה לגשר, בכדי להספיק לנסוע ברכבת שלפני הצהרים, לעפולה לבית-החולים, שם ילדה אותך אמא יקרה, צילה. <br />
<br><br />
הרכבת התאחרה בדרך ומתחנת עפולה לא היה אוטו לבית-החולים, מיהרתי ברגל לראות את שלום אמא ואותך בני. מהבית נתנה לי החובשת פרחים בשביל אמא, שושנים צעירות אשר טרם פתחו עליהן. בעפולה לא רחוק מתחנת הרכבת עמד נער קטן והראה לחברו שושנים אדומות גדולות ויפות, שלש, אשר קטף זה עתה, בקשתי ממנו שיתן לי אחת, חשבתי אם לא יסכים לתת אספר לו כי נולד לי בן. אך הוא אמר: בבקשה קח! בחרתי את השושנה היפה ביותר, אדומה, פורחת ונותנת ריח טוב ושקט. חשבתי אותו רגע, זה בני יפרח כשושנה זו. <br />
<br><br />
פגשתי את אמא בבית החולים ערה ורעננה. סיפרה היא שב- 1:30 אחר חצות לילה ילדתך, אור ליום ג' בשבוע ט' אייר תרצ"ז (20.4.1937) זה היה. משיצאת מרחם אם לא השמעת לראשונה כל קול, אולם אחר כך התחלת בוכה סובבת ראשך אל הצד והתחלת להכניס אצבע ידך לפיך. נוראים היו כאבי אמא בשעת הלידה, אך לא צעקה. הכל עבר בשלום. ב- 3 אחה"צ אותו יום ראיתיך. עיניך עדיין עצומות, רק עין אחת פקחת לרגע והתגלתה סירה כחולה. שמנמון, לחיים ורודות. משקלך אז 300 גרם,ו- 3 קילו. <br />
<br><br />
לשמחתנו, של אמא ושלי אין גבול, כה מאושרים אנו על שנולדת לנו – מנחם. קראנוך מנחם על שם אחי אשר טבע בכנרת ביום כיפור תרצ"א במגדל אשר בגליל התחתון. והוא מבכירי החלוצים אשר בגולת פולין וממיטב החברים אשר לתנועת הפועלים הארצי-ישראלית, חבר קבוצה. בחור כארזים, עובד ושואף דעת ומסור לרעיון תחיית העם, והקמת מולדת בעבודה ובצדק. <br />
<br><br />
וגם ששנת מאורעות דמים עברה עלינו, ותקרא שנת "מאורעות תרצ"ו" בהיסטוריה הישראלית בליל מלאות שנה לראשית המאורעות (19.4.36) נולדת לנו מנחם. שכנינו מוסתים, רצחו בנפש, העלו באש את הרכוש, רצו לקצץ את מפעל תקומתנו, וכולנו יחד ובראש הישוב תנועת הפועלים אשר בהסתדרות העובדים העברים הכללית בארץ ישראל, הגינונו בגבורה על הקיום העברי בארץ ועל עתידו. המערכה עוד נמשכת, ישבה ועדה מלכותית מטעם אנגליה, אשר בידה הפיקוח על ארץ-ישראל ואשר הצטרכה לסייע לעמנו, הנודד זה אלפיים שנה על פני תבל רבה, להקים את המולדת. אותה ועדה מחפשת כעת פתרונים להשכין את השלום בארץ, וקודם כל מתוך סידור טוב של עניני אנגליה פה. יתכן גם שירצו לצמצם את התפתחות תקומתנו להבא. היה לנו גם אתה – מנחם.<br />
<br><br><br />
אבא ישעיהו, גשר יום ו' 23.4.37, י"ב אייר תרצ"ז<br />
<br />
== מיומנו של אבא ==<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
ילדי מנחם, רק לפני רגעים אחדים הייתי על-ידך בבית הילדים. ישבתי על ההדום (ספסל קטן) ליד מטתך, ישנת, כבר לבוש גופיה ומכנסים. נשמת רק אט אט. איזה עצב משונה ירד עלי, אני חושש לשלומך. <br />
<br><br />
הנה אמא צליל יקרה, נכנסה לחדר והכרתי בעיניה שבכתה. לא הספיק האוכל לך משדה, פצוע השד, מחניכיך בני. החלה בזה תינוקת אחת בעפולה, יתומה, אמה מתה בלידתה, ואמא שלך אף אותה הניקה ואתה הוספת לפצוע. שוכבת כעת אמא בחדר, בחום. כולה צער על שאינך יכול לינוק מספיק לשבעה. <br />
<br><br />
[[File:P1952.png|שמאל|ממוזער|600px|ישעיהו וצילה עם מנחם ודפנה אשדות יעקב 1942]]<br />
[[File:Mene+daph.jpg|שמאל|ממוזער|600px|משפחת פונדק, אשדות יעקב: צילה, ישעיהו, מנחם ודפנהל'ה - 1943]]<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
ביום שלישי, בשבוע זה, שלשום, הבאנוך מבית החולים בעפולה, לכאן למשק גשר בדלהמיה והנך כעט האזרח הצעיר ביותר בתוכו, בישוב קיבוצי. ברכבת החזקתיך על כפי, פחדתי פשוט שמא אגרום לך כאב, כה רך וקטן, כרגיל, בן 8 ימים. עווית את פניך, הושטת ידים (אני כותב, לאמא נהיה פתאם קר, לאחר שהיה לה קודם חום גבוה), באותם רגעים נראו לי פניך כפני זקן בעויתותיו. חשבתי, הנה בילד ישנם כבר גם קווי זקנה, הם טמונים בתוך פרצופו. גם צווארך היה כאילו בלה מזוקן. אולם עוד בבית החולים כתבה לי אמא, כולם אומרים שאתה "בנדיט" – שודד, פוקח עיניים ורוצה לחדור בהן לפני המסתכל בך. <br />
<br><br />
<br />
הנה שמעתי הערב משוחחים אודותיך, ילד נחמד, ילד נחמד, בגיל זה, בן עשרה ימים, וכבר יש לו שרטוטי פנים בולטים, לא מקומטות פניו. וכל רואיך אומר לי אחר-כך בן נחמד לך, בן נחמד לך. גם אמא מדי דברה בך תאמר כך, שהנך שקט, רוב זמנך תבלה בינתיים בשינה, טוב כך בני, צבור כוח לקראת הפלא הגדול ששמו חיים, למען תדע ללכת בו כך. אמש ניגשתי לחלון בית הילדים לאחר שאמא יקרה גמרה להניקך, פקחת אלי זוג עיניים כחולות, שלבת ידך הקטנות ואצבעותיך הנחמדות אחת בחברתה, חבקת פני אמא, ער אתה בני ושקט, ממעט לבכות. <br />
<br><br><br />
ילדי היקר מה אוהבך, מה יקרת לנו, דלהמיה יום ה' 29.4.37<br />
<br />
== סיפורים על מנחם אחי הגדול ==<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
<br />
[[דפנה פונדק]]<br />
<br><br><br />
אפתח בכך, שמנחם לקח על עצמו להיות המנטור שלי, בתור אח גדול הוא דאג לחסוך לי אי הבנות שקורות בין ילדים. כמו להסביר לי מה מקובל ומה לא, בחברת הילדים.<br />
שכדאי מאד להיות בעל ידע רחב, להכיר את הארץ ע"י טיולים. ולהבין שחיזורים של בנים כוללים משום מה גם התגרויות ומכות. <br />
אני מצדי הסתכלתי בעניין רב איך מנחם מכלכל את עיניניו בחברת הילדים וביה"ס. ואיך בחיי המשפחה.<br />
<br><br><br />
מהיום שאני זוכרת את מנחם , אמא חשבה שהוא הכי יפה והכי חכם בעולם, שלמה ודודו עדיין לא נולדו, ובאמת הוא יפה וחכם, אמביציונר ותחרותי, ווכחן בלתי נלאה.<br />
וכאן הוא התנגש באבא, שגם הוא אהב להתחרות, אבל לא להפסיד.<br />
<br />
<br><br />
[[File:Mene+iali1960.jpg|שמאל|ממוזער|500px|חיהל'ה ומנחם - 1960]]<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
יום אחד, בערך שהייתי בת ארבע שנים. בחדר ההורים שאכן היה חדר בלבד, ומגרש המשחקים שלנו היתה מיטת ההורים. אבא ומנחם בן השבע שיחקו דמקה.<br />
מנחם הפסיד ואבא חייך בגאווה, מנחם התחיל לבכות, מיד הוא קיבל הרצאה פדגוגית שצריך לדעת להפסיד ולחייך. ואז אבא הזמין אותי לשחק, אני כבר הבנתי מה התוצאה הרצויה וכיצד ראוי להתנהג.<br />
ואכן הפסדתי בלי שום כאב לב, וחייכתי כמצופה והמחמאות לא אחרו לבוא.<br />
<br><br><br />
מנחם היה מוכשר בשטחים רבים: כתיבה, משחק, חיבור פזמונים ופיליטונים, ומאד אהב ספורט ביחוד כדור רגל.<br />
<br><br />
ערב אחד הוא מגיע לחדר כשהוא מנסה , ללא הצלחה, לא לממר בבכי, אבל הדמעות זולגות, והרגל שלו חבולה באופן רציני מאד. מה עושים? אמא, שנמצאת בסוף הריונה עם דודו, מצטרפת לבכי ואבא מזעיק את רוזה החובשת שגרה איתנו באותו הבית. קטנה, מצומקת, לעולם אינה מחייכת, ואם אתה לא מת, המצב אף פעם לא נורא ולא דחוף. היא מעיפה מבט בחבלה, וקובעת שכנראה זה שבר. מכוון שזה ערב, ממילא המרפאה בטבריה סגורה ואפשר לחכות למחרת בבוקר ולנסוע עם האוטו שנוסע להביא אספקה מטבריה.<br />
וכך עבר לו ליל שימורים שאליו מצטרפים צירי הלידה של אמא, ועם אור הבוקר יצאו שתי מכוניות מאשדות לטבריה באחת אבא עם מנחם ורגלו השבורה, ובשנייה אמא לבית חולים הסקוטי – ללדת.<br />
<br><br />
וכך באותו יום 9.5.1950 נולד דודו ומנחם חזר עם גבס לאורך כל הרגל.<br />
<br><br />
[[מכתב לאחי מנחם]]<br />
<br><br><br />
<br />
==מנחם – אחרי 36 שנה==<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
[[File:Mene+ben-zvi.png|שמאל|ממוזער|500px|מנחם מקבל את פני הנשיא יצחק בן צבי בטייסת שבה שרת - תחילת 1962]]<br />
[[File:205.jpg|שמאל|ממוזער|500px|מנחם ליד מטוס הווטור]]<br />
[[File:206.jpg|שמאל|ממוזער|500px|מנחם במדים ייצוגיים]]<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
<br><br />
[[דוד פונדק]]<br />
<br><br><br />
מנחם, המיטה בנישה, ליד מיטתה של אמא, נותרה ריקה. אל תהום הגעגועים הבלתי פוסקים אליך נוסף כאב האובדן על אבא, שבאחת הלך מאתנו והוא צעיר ברוחו וזקן בחכמתו. קסם החיים, מתת הרגע שניתנה לנו נאספה. מעתה אנו אוספים את הרמזים, הזיכרונות, המפגשים והשיחות כדי לשוב ולהתחבר אליכם, מבלי שנוכל לגעת, ללטף, לחבק, לראות את העיניים הצוהלות. תהליך הפרידה מכם שב ומתחדש בכל פינה בחדר, בכוננית הספרים, בארגז המצעים, בתמונות שעל הקיר.<br />
<br><br><br />
בתצלום אחד, התלוי על הקיר, מלפני 63 שנים, עומד אבא, אז עלם צעיר בן 25, ונושא בזרועותיו תינוק קרח בן חודשיים שלושה. ברקע צריף בודד ונוף חשוף של הרי הגלעד. חיוך של גאווה מאיר את פניו, הרגשה, שדבר לא יוכל לעצור את עוצמת החיים והרצון. לא החום של עמק הירדן, לא הדלות של החלוצים, לא המרחק מבית ההורים – כולם נמוגים מול התקווה והחזון. הילד הקטן שעל כתפו כבר מגויס לכל המשימות שנטל עם ישראל. מבלי שנשאל הוא כבר חייל ומשימות רבות נכונו לו. <br />
<br><br><br />
מנחם, בחייך הקצרים תמיד נשארת מגויס, בדרכך שלך, יוצא להכיר את הארץ, לעלות ברגל לכוכב הירדן, להדרים לאילת, להצטרף לחיל האוויר, להדריך נווטים, להקים משפחה, לבנות בית ולהתווכח ללא לאות. לא היה נושא שהיה זר לך ותמיד ששת להתווכח, על ההיסטוריה של העם, על סיפורי התנ"ך, על מקומות וישובים בארץ. עתה הצטרף אליך אבא, ושוב תוכלו לחדש את השיח שנקטע באחת לפני ל"ו שנים, בל"ג בעומר תשכ"ד. ושוב יוכל אבא להציע בסוף ויכוח לוהט "נטה ספר ונחזה".<br />
<br><br><br />
<br />
== שירים של מנחם ==<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
<b>עֲפִיפוֹנִים<br></b><br />
<br />
<br><br />
עֲפִיפוֹנִים הָיוּ שְׁלוֹשָׁה, <br><br />
כֵּן זוֹ תְּחִילַּת כָּל פָּרָשָׁה <br><br />
אֶחָד כָּחֹל, שֵׁנִי יָרֹק <br><br />
רַכִּים קַלִּים וּמְלֵאֵי צְחוֹק <br><br />
וְהַשְּׁלִישִׁי הָיָה לָבָן <br><br />
לְלֹא כָּל צֶבַע וְגָוָן. <br><br />
אֶחָד טָבַע בַּסְּעָרָה <br><br />
שֵׁנִי – פָּגַע בּוֹ רוּחַ רַע <br><br />
וְהַשְּׁלִישִׁי, לָבָן, נָדוֹשׁ <br><br />
הִמְשִׁיך לָשוּט הִמְשִׁיך לִדְרֹשׁ <br> <br><br />
<br />
עֲפִיפוֹנִים הָיוּ שְׁלוֹשָׁה <br><br />
עָמְלוּ בַּעֲבוֹדָה קָשָׁה <br><br />
אֶחָד אָדֹם, שֵׁנִי שָׁחֹר <br><br />
שְטוּפֵי זֵעָה, מֻכִּים בַּקֹּר <br><br />
וְהַשְּׁלִישִׁי הָיָה לָבָן <br><br />
לְלֹא כָּל מֶתַח וקָרְבָּן. <br><br />
אֶחָד נָפַל מִמַּאֲרָב <br><br />
שֵׁנִי – נָקְבָה בּוֹ אֵשׁ הַקְּרָב <br><br />
והַלָבָן נִכְלַם עָבַר <br><br />
בְּלִי זִכְרוֹנוֹת, לְלֹא עָבָר <br> <br><br />
<br />
עֲפִיפוֹנִים הָיוּ שְׁלוֹשָׁה <br><br />
שִׁפְלֵי מַבָּט מֻכֵּי בּוּשָׁה <br><br />
אֶחָד אָפֹר שֵׁנִי צָהֹב <br><br />
שְׁבוּרֵי שִׁדְרָה, גְּרוּמֵי מַכְאוֹב <br><br />
וְהַשְּׁלִישִׁי הָיָה לָבָן <br><br />
חֲסַר סִיגִים וְלֹא מוּבָן. <br><br />
אֶחָד נִשְׂרָף עַל לֹא אֱמֶת <br><br />
שֵׁנִי נִתַּק חוּטוֹ וָמֵת. <br><br />
וְהַשְּׁלִישִׁי מִתּוֹך חוֹבָה <br><br />
נִשְׁאַר לָהֶם לְמַצֵּבָה <br> <br><br />
<br />
עֲפִיפוֹנִים הָיוּ שְׁלוֹשָׁה <br><br />
וְזֶה סִיּוּם הַפָּרָשָׁה <br><br />
אֶחָד זָהֹב שֵׁנִי מֻכְסָף <br><br />
לֵב כָּל עַלְמָה לָהֶם נִכְסַף <br><br />
וְהַשְּׁלִישִׁי הָיָה לָבָן <br><br />
שָׁקֵט קוֹדֵר וּמְאֻבָּן <br><br />
אֶחָד הִרְקִיעַ וְנֶחְנַק <br><br />
שְׁנֵי – שָׂטָן מוֹחוֹ יָנַק <br><br />
וְרַק אֲנִי עוֹד מְשׁוֹטֵט <br><br />
לִצְחֹק לַחַי לִבְכּוֹת לַמֵּת <br />
<br><br />
[https://www.youtube.com/watch?v=ITF_hr1U88w סרטון וידאו שבו השיר עפיפונים מבוצע ע"י שלו אדרי]<br><br />
[https://www.youtube.com/watch?v=U-CymLn8bZ0 סרטון וידאו שבו השיר עפיפונים מבוצע ע"י תם פינסקי]<br />
<br><br><br />
<br />
<b>נורית<br> </b><br />
מלים: מנחם פונדק <br><br />
לחן: שייקה פייקוב <br><br />
[[כתבה על השיר]]<br />
<br><br><br />
<br />
לא רוח הד, לא צפורה <br><br />
זהו קולי בשמך הוא קרא. <br><br />
זוהי רוחי, סודי לך שחה – <br> <br />
עת פי כדך גמע ממי הנחל. <br> <br><br />
<br />
נורית, נורית, מה אצמא אליך, <br><br />
מלאי כדי מאגמי עיניך <br><br />
אל אהבה בי את חצו קלע, <br> <br />
בואי אחותי כלה. <br> <br><br />
<br />
לא הדממה לא ורד חמה, <br><br />
זה לחשי באזנך הוא המה<br><br />
זהו לבי בין תקווה ופחד<br><br />
עת שערך סרקת אל מול השחר.<br><br><br />
<br />
נורית, נורית רחש סוף ברוח, <br><br />
חבשי לבי בשחור שער פרוע<br><br />
אהבה תשכיח את תבל כולה,<br><br />
בואי, אחותי כלה.<br><br><br />
<br />
<br />
<b>הורה עמק הירדן<br></b><br />
<br />
מילים :מנחם פונדק, לחן: שייקה פייקוב.<br><br />
<br />
נכתב, כנראה ב- 1959.<br><br />
<br />
<br><br />
<br />
<br />
<br />
אור חמה הנה מפציע -במזרח.<br><br />
<br />
הכינרת מתעוררת -בגילה,<br><br />
<br />
החרמון זוהר מנגד- שר הוא לך<br><br />
<br />
וכוכב ירדן עונה לו עמק הירדן הי.<br><br />
<br />
<br><br />
<br />
פזמון:<br><br />
<br />
עמק, עמק קום הקשב לזמר,<br><br />
שר ירדן מול שמש ללא קול,<br><br />
הגולן מצטרף אל הכנרת<br><br />
<br />
קומה, עמק צאה במחול<br><br />
גם גלעד לירמוך עונה ברנן<br><br />
קומה עמק צא במחןל.<br><br />
הו ירדן הוא ירדן (2x)<br><br />
אהבתי אלף ניגוניך<br><br><br />
<br />
הקמה ראשה הרימה בגאון<br><br />
לשדה זוחל הטרקטור בשאון. <br><br />
הדרורים קולן תשמענה הבן רון<br><br />
עם צפירה של בית חרושת, <br><br />
עמק הירדן הי.<br><br><br />
<br />
<br />
עמק עמק סובה עד אין גמר<br><br />
שר נהר מול סלע רם קודר<br><br />
החגב מזמר בשדה אספסת <br><br />
עוד נחול את הורה הירדן<br><br />
גם חרמש בתלתן משמיע זמר<br><br />
זמר הורה עמק הירדן<br><br />
הו ירדן הוי ירדן<br><br />
אהבתיך אלף ניגוניך (2x)<br><br />
<br />
<br> <br><br />
<br />
<b> הורה לפועל "עמק הירדן"<br></b><br />
<br />
<br />
(אני זוכרת רק את חלקו)<br><br />
<br />
<br><br />
<br />
עם שיאי הישג לשמוח,<br><br />
<br />
בגביע לאחוז,<br><br />
<br />
יתר און ויתר כח<br><br />
<br />
יתר מרץ יתר עוז.<br><br />
<br><br />
<br />
פזמון:<br><br />
<br />
אם נגיע<br><br />
<br />
לא נרגיע<br><br />
<br />
עד אם שיא חדש ניתן<br><br />
<br />
הפועל בעוז יריע<br><br />
<br />
אור, דרור על הירדן.<br />
<br />
<br> <br><br />
[[File:255.png|שמאל|ממוזער|500px|כתב היד של השיר נמצא בעזבונה של דפנה מן]]<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
<b> יזכור <br></b><br />
<br />
וְהַשֶּׁמֶשׁ יוֹרֶדֶת שׁוֹקַעַת שׁוֹקַעַת<br><br />
וְאָבָק שֶׁעָלָה בַּדְּרָכִים אַט יִתַּם<br><br />
הָאֲזִינָה אֹדֶם לְשִׁירָה הַבּוֹקַעַת<br><br />
מֵחִיּוּךְ חַיֵּיהֶם וּדְמָמָה שֶׁל מוֹתָם<br><br />
וְחֵרוּת עַל לִבְּךָ בִּכְתָב-אֵשׁ זִכָּרוֹן<br><br />
שֶׁל הָעָם הַפּוֹסֵעַ אַחֲרֵי הָאָרוֹן<br><br />
<br><br />
לֹא גָּדוֹל, לֹא חָזָק, בֶּן חֹורִין אַךְ כְּפֶסַע<br><br />
שֶׁעָבַר בַּמִּדְבָּר וְהִבְקִיעַ בָּהָר<br><br />
עַד בָּעַר בּוֹ הַדָּם וְיָדַע הוּא כִּי פֶּשַׂע<br><br />
לִחְיוֹת אוֹ לַחְדֹּל וְלֹא דָּבָר הַמְּדַבֵּר<br><br />
לְלֹא דְּבַר הַתּוֹרָה, דְּבַר מֹשֶׁה, אַהֲרֹון<br><br />
דְּבַר הָעָם הַפּוֹסֵעַ אַחֲרֵי הָאָרוֹן...<br><br />
<br><br />
נִיתּוּק כָּעֵת, הֵן הַגֶּשֶׁם יוֹרֵד<br><br />
וְלֹא זְמַן לְטַיֵּל הוּא עֵת סְתָיו וְעָנָן<br><br />
וּפְרָחִים שֶׁגָּדְלוּ עַל זָרִים שֶׁנָּפְלוּ<br><br />
תֶּאֱסֹופְנָה בָּנוֹת לְהַרְבּוֹת אֶת חִנָּן<br><br />
אַךְ גַּם אָז לֹא תִּיבַשׁ דִּמְעַת דָּם וְחָרוֹן<br><br />
שֶׁל הָעָם הַפּוֹסֵעַ אַחֲרֵי הָאָרוֹן!<br></div>Duduhttps://www.pundak.net/index.php?title=%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A5:255.png&diff=1700קובץ:255.png2024-04-17T17:16:20Z<p>Dudu: </p>
<hr />
<div></div>Duduhttps://www.pundak.net/index.php?title=%D7%9E%D7%A0%D7%97%D7%9D_%D7%A4%D7%95%D7%A0%D7%93%D7%A7&diff=1699מנחם פונדק2024-04-17T17:14:52Z<p>Dudu: </p>
<hr />
<div><p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
[[File:Menahem.jpg|שמאל|ממוזער|500px|מנחם במדי נווט בחיל האוויר הישראלי לקראת סיום קורס טייס - 1957]]<br />
<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
'''מנחם פונדק''' – בנם הבכור של [[צילה פונדק]] ו[[ישעיהו פונדק]].<br />
נולד ט' אייר תרצ"ז, 20 באפריל 1937,<br />
נפל בתאונת מטוס מעל המכתש הגדול, ל"ג בעומר תשכ"ד, י"ח באייר תשכ"ד, 29 באפריל 1964.<BR><br />
מנחם היה נשוי ל[[חיה בלומברג]]. במותו היה [[שגיא פונדק מינץ]] בנו הבכור בן שלוש שנים ועשרה חודשים. אחרי מותו נולד בנו [[עדי פונדק מינץ]].<BR><br />
מנחם נקרא על שמו של [[מנחם פונדיק]] אחיו של [[ישעיהו פונדק]]<BR><br />
[[File:Zila+yesh 1937.png|שמאל|ממוזער|600px|ישעיהו וצילה בקיבוץ גשר יחד עם בנם הבכור מנחם - 1937]]<br />
== לידת מנחם בעיניי אביו ישעיהו ==<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
<br />
היה בוקר קיץ. עבדתי בסילול, בכביש לשכונת הפועלים החדשה בנהרים. קרוב לתשע שעות לפני הצהרים בא חבר רכוב באופנוע וקרא: "יש לך בן". רגע ראשון לא הבחנתי מהו הוא אומר לי, כי רעש המכונה הפריע משמוע, הוא חזר על דבריו והבינותי. החל לבי לדפוק במהירות משמחה. מיהרתי הביתה לגשר, בכדי להספיק לנסוע ברכבת שלפני הצהרים, לעפולה לבית-החולים, שם ילדה אותך אמא יקרה, צילה. <br />
<br><br />
הרכבת התאחרה בדרך ומתחנת עפולה לא היה אוטו לבית-החולים, מיהרתי ברגל לראות את שלום אמא ואותך בני. מהבית נתנה לי החובשת פרחים בשביל אמא, שושנים צעירות אשר טרם פתחו עליהן. בעפולה לא רחוק מתחנת הרכבת עמד נער קטן והראה לחברו שושנים אדומות גדולות ויפות, שלש, אשר קטף זה עתה, בקשתי ממנו שיתן לי אחת, חשבתי אם לא יסכים לתת אספר לו כי נולד לי בן. אך הוא אמר: בבקשה קח! בחרתי את השושנה היפה ביותר, אדומה, פורחת ונותנת ריח טוב ושקט. חשבתי אותו רגע, זה בני יפרח כשושנה זו. <br />
<br><br />
פגשתי את אמא בבית החולים ערה ורעננה. סיפרה היא שב- 1:30 אחר חצות לילה ילדתך, אור ליום ג' בשבוע ט' אייר תרצ"ז (20.4.1937) זה היה. משיצאת מרחם אם לא השמעת לראשונה כל קול, אולם אחר כך התחלת בוכה סובבת ראשך אל הצד והתחלת להכניס אצבע ידך לפיך. נוראים היו כאבי אמא בשעת הלידה, אך לא צעקה. הכל עבר בשלום. ב- 3 אחה"צ אותו יום ראיתיך. עיניך עדיין עצומות, רק עין אחת פקחת לרגע והתגלתה סירה כחולה. שמנמון, לחיים ורודות. משקלך אז 300 גרם,ו- 3 קילו. <br />
<br><br />
לשמחתנו, של אמא ושלי אין גבול, כה מאושרים אנו על שנולדת לנו – מנחם. קראנוך מנחם על שם אחי אשר טבע בכנרת ביום כיפור תרצ"א במגדל אשר בגליל התחתון. והוא מבכירי החלוצים אשר בגולת פולין וממיטב החברים אשר לתנועת הפועלים הארצי-ישראלית, חבר קבוצה. בחור כארזים, עובד ושואף דעת ומסור לרעיון תחיית העם, והקמת מולדת בעבודה ובצדק. <br />
<br><br />
וגם ששנת מאורעות דמים עברה עלינו, ותקרא שנת "מאורעות תרצ"ו" בהיסטוריה הישראלית בליל מלאות שנה לראשית המאורעות (19.4.36) נולדת לנו מנחם. שכנינו מוסתים, רצחו בנפש, העלו באש את הרכוש, רצו לקצץ את מפעל תקומתנו, וכולנו יחד ובראש הישוב תנועת הפועלים אשר בהסתדרות העובדים העברים הכללית בארץ ישראל, הגינונו בגבורה על הקיום העברי בארץ ועל עתידו. המערכה עוד נמשכת, ישבה ועדה מלכותית מטעם אנגליה, אשר בידה הפיקוח על ארץ-ישראל ואשר הצטרכה לסייע לעמנו, הנודד זה אלפיים שנה על פני תבל רבה, להקים את המולדת. אותה ועדה מחפשת כעת פתרונים להשכין את השלום בארץ, וקודם כל מתוך סידור טוב של עניני אנגליה פה. יתכן גם שירצו לצמצם את התפתחות תקומתנו להבא. היה לנו גם אתה – מנחם.<br />
<br><br><br />
אבא ישעיהו, גשר יום ו' 23.4.37, י"ב אייר תרצ"ז<br />
<br />
== מיומנו של אבא ==<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
ילדי מנחם, רק לפני רגעים אחדים הייתי על-ידך בבית הילדים. ישבתי על ההדום (ספסל קטן) ליד מטתך, ישנת, כבר לבוש גופיה ומכנסים. נשמת רק אט אט. איזה עצב משונה ירד עלי, אני חושש לשלומך. <br />
<br><br />
הנה אמא צליל יקרה, נכנסה לחדר והכרתי בעיניה שבכתה. לא הספיק האוכל לך משדה, פצוע השד, מחניכיך בני. החלה בזה תינוקת אחת בעפולה, יתומה, אמה מתה בלידתה, ואמא שלך אף אותה הניקה ואתה הוספת לפצוע. שוכבת כעת אמא בחדר, בחום. כולה צער על שאינך יכול לינוק מספיק לשבעה. <br />
<br><br />
[[File:P1952.png|שמאל|ממוזער|600px|ישעיהו וצילה עם מנחם ודפנה אשדות יעקב 1942]]<br />
[[File:Mene+daph.jpg|שמאל|ממוזער|600px|משפחת פונדק, אשדות יעקב: צילה, ישעיהו, מנחם ודפנהל'ה - 1943]]<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
ביום שלישי, בשבוע זה, שלשום, הבאנוך מבית החולים בעפולה, לכאן למשק גשר בדלהמיה והנך כעט האזרח הצעיר ביותר בתוכו, בישוב קיבוצי. ברכבת החזקתיך על כפי, פחדתי פשוט שמא אגרום לך כאב, כה רך וקטן, כרגיל, בן 8 ימים. עווית את פניך, הושטת ידים (אני כותב, לאמא נהיה פתאם קר, לאחר שהיה לה קודם חום גבוה), באותם רגעים נראו לי פניך כפני זקן בעויתותיו. חשבתי, הנה בילד ישנם כבר גם קווי זקנה, הם טמונים בתוך פרצופו. גם צווארך היה כאילו בלה מזוקן. אולם עוד בבית החולים כתבה לי אמא, כולם אומרים שאתה "בנדיט" – שודד, פוקח עיניים ורוצה לחדור בהן לפני המסתכל בך. <br />
<br><br />
<br />
הנה שמעתי הערב משוחחים אודותיך, ילד נחמד, ילד נחמד, בגיל זה, בן עשרה ימים, וכבר יש לו שרטוטי פנים בולטים, לא מקומטות פניו. וכל רואיך אומר לי אחר-כך בן נחמד לך, בן נחמד לך. גם אמא מדי דברה בך תאמר כך, שהנך שקט, רוב זמנך תבלה בינתיים בשינה, טוב כך בני, צבור כוח לקראת הפלא הגדול ששמו חיים, למען תדע ללכת בו כך. אמש ניגשתי לחלון בית הילדים לאחר שאמא יקרה גמרה להניקך, פקחת אלי זוג עיניים כחולות, שלבת ידך הקטנות ואצבעותיך הנחמדות אחת בחברתה, חבקת פני אמא, ער אתה בני ושקט, ממעט לבכות. <br />
<br><br><br />
ילדי היקר מה אוהבך, מה יקרת לנו, דלהמיה יום ה' 29.4.37<br />
<br />
== סיפורים על מנחם אחי הגדול ==<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
<br />
[[דפנה פונדק]]<br />
<br><br><br />
אפתח בכך, שמנחם לקח על עצמו להיות המנטור שלי, בתור אח גדול הוא דאג לחסוך לי אי הבנות שקורות בין ילדים. כמו להסביר לי מה מקובל ומה לא, בחברת הילדים.<br />
שכדאי מאד להיות בעל ידע רחב, להכיר את הארץ ע"י טיולים. ולהבין שחיזורים של בנים כוללים משום מה גם התגרויות ומכות. <br />
אני מצדי הסתכלתי בעניין רב איך מנחם מכלכל את עיניניו בחברת הילדים וביה"ס. ואיך בחיי המשפחה.<br />
<br><br><br />
מהיום שאני זוכרת את מנחם , אמא חשבה שהוא הכי יפה והכי חכם בעולם, שלמה ודודו עדיין לא נולדו, ובאמת הוא יפה וחכם, אמביציונר ותחרותי, ווכחן בלתי נלאה.<br />
וכאן הוא התנגש באבא, שגם הוא אהב להתחרות, אבל לא להפסיד.<br />
<br />
<br><br />
[[File:Mene+iali1960.jpg|שמאל|ממוזער|500px|חיהל'ה ומנחם - 1960]]<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
יום אחד, בערך שהייתי בת ארבע שנים. בחדר ההורים שאכן היה חדר בלבד, ומגרש המשחקים שלנו היתה מיטת ההורים. אבא ומנחם בן השבע שיחקו דמקה.<br />
מנחם הפסיד ואבא חייך בגאווה, מנחם התחיל לבכות, מיד הוא קיבל הרצאה פדגוגית שצריך לדעת להפסיד ולחייך. ואז אבא הזמין אותי לשחק, אני כבר הבנתי מה התוצאה הרצויה וכיצד ראוי להתנהג.<br />
ואכן הפסדתי בלי שום כאב לב, וחייכתי כמצופה והמחמאות לא אחרו לבוא.<br />
<br><br><br />
מנחם היה מוכשר בשטחים רבים: כתיבה, משחק, חיבור פזמונים ופיליטונים, ומאד אהב ספורט ביחוד כדור רגל.<br />
<br><br />
ערב אחד הוא מגיע לחדר כשהוא מנסה , ללא הצלחה, לא לממר בבכי, אבל הדמעות זולגות, והרגל שלו חבולה באופן רציני מאד. מה עושים? אמא, שנמצאת בסוף הריונה עם דודו, מצטרפת לבכי ואבא מזעיק את רוזה החובשת שגרה איתנו באותו הבית. קטנה, מצומקת, לעולם אינה מחייכת, ואם אתה לא מת, המצב אף פעם לא נורא ולא דחוף. היא מעיפה מבט בחבלה, וקובעת שכנראה זה שבר. מכוון שזה ערב, ממילא המרפאה בטבריה סגורה ואפשר לחכות למחרת בבוקר ולנסוע עם האוטו שנוסע להביא אספקה מטבריה.<br />
וכך עבר לו ליל שימורים שאליו מצטרפים צירי הלידה של אמא, ועם אור הבוקר יצאו שתי מכוניות מאשדות לטבריה באחת אבא עם מנחם ורגלו השבורה, ובשנייה אמא לבית חולים הסקוטי – ללדת.<br />
<br><br />
וכך באותו יום 9.5.1950 נולד דודו ומנחם חזר עם גבס לאורך כל הרגל.<br />
<br><br />
[[מכתב לאחי מנחם]]<br />
<br><br><br />
<br />
==מנחם – אחרי 36 שנה==<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
[[File:Mene+ben-zvi.png|שמאל|ממוזער|500px|מנחם מקבל את פני הנשיא יצחק בן צבי בטייסת שבה שרת - תחילת 1962]]<br />
[[File:205.jpg|שמאל|ממוזער|500px|מנחם ליד מטוס הווטור]]<br />
[[File:206.jpg|שמאל|ממוזער|500px|מנחם במדים ייצוגיים]]<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
<br><br />
[[דוד פונדק]]<br />
<br><br><br />
מנחם, המיטה בנישה, ליד מיטתה של אמא, נותרה ריקה. אל תהום הגעגועים הבלתי פוסקים אליך נוסף כאב האובדן על אבא, שבאחת הלך מאתנו והוא צעיר ברוחו וזקן בחכמתו. קסם החיים, מתת הרגע שניתנה לנו נאספה. מעתה אנו אוספים את הרמזים, הזיכרונות, המפגשים והשיחות כדי לשוב ולהתחבר אליכם, מבלי שנוכל לגעת, ללטף, לחבק, לראות את העיניים הצוהלות. תהליך הפרידה מכם שב ומתחדש בכל פינה בחדר, בכוננית הספרים, בארגז המצעים, בתמונות שעל הקיר.<br />
<br><br><br />
בתצלום אחד, התלוי על הקיר, מלפני 63 שנים, עומד אבא, אז עלם צעיר בן 25, ונושא בזרועותיו תינוק קרח בן חודשיים שלושה. ברקע צריף בודד ונוף חשוף של הרי הגלעד. חיוך של גאווה מאיר את פניו, הרגשה, שדבר לא יוכל לעצור את עוצמת החיים והרצון. לא החום של עמק הירדן, לא הדלות של החלוצים, לא המרחק מבית ההורים – כולם נמוגים מול התקווה והחזון. הילד הקטן שעל כתפו כבר מגויס לכל המשימות שנטל עם ישראל. מבלי שנשאל הוא כבר חייל ומשימות רבות נכונו לו. <br />
<br><br><br />
מנחם, בחייך הקצרים תמיד נשארת מגויס, בדרכך שלך, יוצא להכיר את הארץ, לעלות ברגל לכוכב הירדן, להדרים לאילת, להצטרף לחיל האוויר, להדריך נווטים, להקים משפחה, לבנות בית ולהתווכח ללא לאות. לא היה נושא שהיה זר לך ותמיד ששת להתווכח, על ההיסטוריה של העם, על סיפורי התנ"ך, על מקומות וישובים בארץ. עתה הצטרף אליך אבא, ושוב תוכלו לחדש את השיח שנקטע באחת לפני ל"ו שנים, בל"ג בעומר תשכ"ד. ושוב יוכל אבא להציע בסוף ויכוח לוהט "נטה ספר ונחזה".<br />
<br><br><br />
<br />
== שירים של מנחם ==<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
<b>עֲפִיפוֹנִים<br></b><br />
<br />
<br><br />
עֲפִיפוֹנִים הָיוּ שְׁלוֹשָׁה, <br><br />
כֵּן זוֹ תְּחִילַּת כָּל פָּרָשָׁה <br><br />
אֶחָד כָּחֹל, שֵׁנִי יָרֹק <br><br />
רַכִּים קַלִּים וּמְלֵאֵי צְחוֹק <br><br />
וְהַשְּׁלִישִׁי הָיָה לָבָן <br><br />
לְלֹא כָּל צֶבַע וְגָוָן. <br><br />
אֶחָד טָבַע בַּסְּעָרָה <br><br />
שֵׁנִי – פָּגַע בּוֹ רוּחַ רַע <br><br />
וְהַשְּׁלִישִׁי, לָבָן, נָדוֹשׁ <br><br />
הִמְשִׁיך לָשוּט הִמְשִׁיך לִדְרֹשׁ <br> <br><br />
<br />
עֲפִיפוֹנִים הָיוּ שְׁלוֹשָׁה <br><br />
עָמְלוּ בַּעֲבוֹדָה קָשָׁה <br><br />
אֶחָד אָדֹם, שֵׁנִי שָׁחֹר <br><br />
שְטוּפֵי זֵעָה, מֻכִּים בַּקֹּר <br><br />
וְהַשְּׁלִישִׁי הָיָה לָבָן <br><br />
לְלֹא כָּל מֶתַח וקָרְבָּן. <br><br />
אֶחָד נָפַל מִמַּאֲרָב <br><br />
שֵׁנִי – נָקְבָה בּוֹ אֵשׁ הַקְּרָב <br><br />
והַלָבָן נִכְלַם עָבַר <br><br />
בְּלִי זִכְרוֹנוֹת, לְלֹא עָבָר <br> <br><br />
<br />
עֲפִיפוֹנִים הָיוּ שְׁלוֹשָׁה <br><br />
שִׁפְלֵי מַבָּט מֻכֵּי בּוּשָׁה <br><br />
אֶחָד אָפֹר שֵׁנִי צָהֹב <br><br />
שְׁבוּרֵי שִׁדְרָה, גְּרוּמֵי מַכְאוֹב <br><br />
וְהַשְּׁלִישִׁי הָיָה לָבָן <br><br />
חֲסַר סִיגִים וְלֹא מוּבָן. <br><br />
אֶחָד נִשְׂרָף עַל לֹא אֱמֶת <br><br />
שֵׁנִי נִתַּק חוּטוֹ וָמֵת. <br><br />
וְהַשְּׁלִישִׁי מִתּוֹך חוֹבָה <br><br />
נִשְׁאַר לָהֶם לְמַצֵּבָה <br> <br><br />
<br />
עֲפִיפוֹנִים הָיוּ שְׁלוֹשָׁה <br><br />
וְזֶה סִיּוּם הַפָּרָשָׁה <br><br />
אֶחָד זָהֹב שֵׁנִי מֻכְסָף <br><br />
לֵב כָּל עַלְמָה לָהֶם נִכְסַף <br><br />
וְהַשְּׁלִישִׁי הָיָה לָבָן <br><br />
שָׁקֵט קוֹדֵר וּמְאֻבָּן <br><br />
אֶחָד הִרְקִיעַ וְנֶחְנַק <br><br />
שְׁנֵי – שָׂטָן מוֹחוֹ יָנַק <br><br />
וְרַק אֲנִי עוֹד מְשׁוֹטֵט <br><br />
לִצְחֹק לַחַי לִבְכּוֹת לַמֵּת <br />
<br><br />
[https://www.youtube.com/watch?v=ITF_hr1U88w סרטון וידאו שבו השיר עפיפונים מבוצע ע"י שלו אדרי]<br><br />
[https://www.youtube.com/watch?v=U-CymLn8bZ0 סרטון וידאו שבו השיר עפיפונים מבוצע ע"י תם פינסקי]<br />
<br><br><br />
<br />
<b>נורית<br> </b><br />
מלים: מנחם פונדק <br><br />
לחן: שייקה פייקוב <br><br />
[[כתבה על השיר]]<br />
<br><br><br />
<br />
לא רוח הד, לא צפורה <br><br />
זהו קולי בשמך הוא קרא. <br><br />
זוהי רוחי, סודי לך שחה – <br> <br />
עת פי כדך גמע ממי הנחל. <br> <br><br />
<br />
נורית, נורית, מה אצמא אליך, <br><br />
מלאי כדי מאגמי עיניך <br><br />
אל אהבה בי את חצו קלע, <br> <br />
בואי אחותי כלה. <br> <br><br />
<br />
לא הדממה לא ורד חמה, <br><br />
זה לחשי באזנך הוא המה<br><br />
זהו לבי בין תקווה ופחד<br><br />
עת שערך סרקת אל מול השחר.<br><br><br />
<br />
נורית, נורית רחש סוף ברוח, <br><br />
חבשי לבי בשחור שער פרוע<br><br />
אהבה תשכיח את תבל כולה,<br><br />
בואי, אחותי כלה.<br><br><br />
<br />
<br />
<b>הורה עמק הירדן<br></b><br />
<br />
מילים :מנחם פונדק, לחן: שייקה פייקוב.<br><br />
<br />
נכתב, כנראה ב- 1959.<br><br />
<br />
<br><br />
<br />
<br />
<br />
אור חמה הנה מפציע -במזרח.<br><br />
<br />
הכינרת מתעוררת -בגילה,<br><br />
<br />
החרמון זוהר מנגד- שר הוא לך<br><br />
<br />
וכוכב ירדן עונה לו עמק הירדן הי.<br><br />
<br />
<br><br />
<br />
פזמון:<br><br />
<br />
עמק, עמק קום הקשב לזמר,<br><br />
שר ירדן מול שמש ללא קול,<br><br />
הגולן מצטרף אל הכנרת<br><br />
<br />
קומה, עמק צאה במחול<br><br />
גם גלעד לירמוך עונה ברנן<br><br />
קומה עמק צא במחןל.<br><br />
הו ירדן הוא ירדן (2x)<br><br />
אהבתי אלף ניגוניך<br><br><br />
<br />
הקמה ראשה הרימה בגאון<br><br />
לשדה זוחל הטרקטור בשאון. <br><br />
הדרורים קולן תשמענה הבן רון<br><br />
עם צפירה של בית חרושת, <br><br />
עמק הירדן הי.<br><br><br />
<br />
<br />
עמק עמק סובה עד אין גמר<br><br />
שר נהר מול סלע רם קודר<br><br />
החגב מזמר בשדה אספסת <br><br />
עוד נחול את הורה הירדן<br><br />
גם חרמש בתלתן משמיע זמר<br><br />
זמר הורה עמק הירדן<br><br />
הו ירדן הוי ירדן<br><br />
אהבתיך אלף ניגוניך (2x)<br><br />
<br />
<br> <br><br />
<br />
<b> הורה לפועל "עמק הירדן"<br></b><br />
<br />
<br />
(אני זוכרת רק את חלקו)<br><br />
<br />
<br><br />
<br />
עם שיאי הישג לשמוח,<br><br />
<br />
בגביע לאחוז,<br><br />
<br />
יתר און ויתר כח<br><br />
<br />
יתר מרץ יתר עוז.<br><br />
<br><br />
<br />
פזמון:<br><br />
<br />
אם נגיע<br><br />
<br />
לא נרגיע<br><br />
<br />
עד אם שיא חדש ניתן<br><br />
<br />
הפועל בעוז יריע<br><br />
<br />
אור, דרור על הירדן.<br />
<br />
<br> <br><br />
[[File:255.png|שמאל|ממוזער|500px|כתב היד של השיר נמצא בעזבונה של דפנה מן]]<br />
<br />
<b> יזכור <br></b><br />
<br />
וְהַשֶּׁמֶשׁ יוֹרֶדֶת שׁוֹקַעַת שׁוֹקַעַת<br><br />
וְאָבָק שֶׁעָלָה בַּדְּרָכִים אַט יִתַּם<br><br />
הָאֲזִינָה אֹדֶם לְשִׁירָה הַבּוֹקַעַת<br><br />
מֵחִיּוּךְ חַיֵּיהֶם וּדְמָמָה שֶׁל מוֹתָם<br><br />
וְחֵרוּת עַל לִבְּךָ בִּכְתָב-אֵשׁ זִכָּרוֹן<br><br />
שֶׁל הָעָם הַפּוֹסֵעַ אַחֲרֵי הָאָרוֹן<br><br />
<br><br />
לֹא גָּדוֹל, לֹא חָזָק, בֶּן חֹורִין אַךְ כְּפֶסַע<br><br />
שֶׁעָבַר בַּמִּדְבָּר וְהִבְקִיעַ בָּהָר<br><br />
עַד בָּעַר בּוֹ הַדָּם וְיָדַע הוּא כִּי פֶּשַׂע<br><br />
לִחְיוֹת אוֹ לַחְדֹּל וְלֹא דָּבָר הַמְּדַבֵּר<br><br />
לְלֹא דְּבַר הַתּוֹרָה, דְּבַר מֹשֶׁה, אַהֲרֹון<br><br />
דְּבַר הָעָם הַפּוֹסֵעַ אַחֲרֵי הָאָרוֹן...<br><br />
<br><br />
נִיתּוּק כָּעֵת, הֵן הַגֶּשֶׁם יוֹרֵד<br><br />
וְלֹא זְמַן לְטַיֵּל הוּא עֵת סְתָיו וְעָנָן<br><br />
וּפְרָחִים שֶׁגָּדְלוּ עַל זָרִים שֶׁנָּפְלוּ<br><br />
תֶּאֱסֹופְנָה בָּנוֹת לְהַרְבּוֹת אֶת חִנָּן<br><br />
אַךְ גַּם אָז לֹא תִּיבַשׁ דִּמְעַת דָּם וְחָרוֹן<br><br />
שֶׁל הָעָם הַפּוֹסֵעַ אַחֲרֵי הָאָרוֹן!<br></div>Duduhttps://www.pundak.net/index.php?title=%D7%9E%D7%A0%D7%97%D7%9D_%D7%A4%D7%95%D7%A0%D7%93%D7%A7&diff=1698מנחם פונדק2024-04-17T17:09:22Z<p>Dudu: </p>
<hr />
<div><p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
[[File:Menahem.jpg|שמאל|ממוזער|500px|מנחם במדי נווט בחיל האוויר הישראלי לקראת סיום קורס טייס - 1957]]<br />
<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
'''מנחם פונדק''' – בנם הבכור של [[צילה פונדק]] ו[[ישעיהו פונדק]].<br />
נולד ט' אייר תרצ"ז, 20 באפריל 1937,<br />
נפל בתאונת מטוס מעל המכתש הגדול, ל"ג בעומר תשכ"ד, י"ח באייר תשכ"ד, 29 באפריל 1964.<BR><br />
מנחם היה נשוי ל[[חיה בלומברג]]. במותו היה [[שגיא פונדק מינץ]] בנו הבכור בן שלוש שנים ועשרה חודשים. אחרי מותו נולד בנו [[עדי פונדק מינץ]].<BR><br />
מנחם נקרא על שמו של [[מנחם פונדיק]] אחיו של [[ישעיהו פונדק]]<BR><br />
[[File:Zila+yesh 1937.png|שמאל|ממוזער|600px|ישעיהו וצילה בקיבוץ גשר יחד עם בנם הבכור מנחם - 1937]]<br />
== לידת מנחם בעיניי אביו ישעיהו ==<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
<br />
היה בוקר קיץ. עבדתי בסילול, בכביש לשכונת הפועלים החדשה בנהרים. קרוב לתשע שעות לפני הצהרים בא חבר רכוב באופנוע וקרא: "יש לך בן". רגע ראשון לא הבחנתי מהו הוא אומר לי, כי רעש המכונה הפריע משמוע, הוא חזר על דבריו והבינותי. החל לבי לדפוק במהירות משמחה. מיהרתי הביתה לגשר, בכדי להספיק לנסוע ברכבת שלפני הצהרים, לעפולה לבית-החולים, שם ילדה אותך אמא יקרה, צילה. <br />
<br><br />
הרכבת התאחרה בדרך ומתחנת עפולה לא היה אוטו לבית-החולים, מיהרתי ברגל לראות את שלום אמא ואותך בני. מהבית נתנה לי החובשת פרחים בשביל אמא, שושנים צעירות אשר טרם פתחו עליהן. בעפולה לא רחוק מתחנת הרכבת עמד נער קטן והראה לחברו שושנים אדומות גדולות ויפות, שלש, אשר קטף זה עתה, בקשתי ממנו שיתן לי אחת, חשבתי אם לא יסכים לתת אספר לו כי נולד לי בן. אך הוא אמר: בבקשה קח! בחרתי את השושנה היפה ביותר, אדומה, פורחת ונותנת ריח טוב ושקט. חשבתי אותו רגע, זה בני יפרח כשושנה זו. <br />
<br><br />
פגשתי את אמא בבית החולים ערה ורעננה. סיפרה היא שב- 1:30 אחר חצות לילה ילדתך, אור ליום ג' בשבוע ט' אייר תרצ"ז (20.4.1937) זה היה. משיצאת מרחם אם לא השמעת לראשונה כל קול, אולם אחר כך התחלת בוכה סובבת ראשך אל הצד והתחלת להכניס אצבע ידך לפיך. נוראים היו כאבי אמא בשעת הלידה, אך לא צעקה. הכל עבר בשלום. ב- 3 אחה"צ אותו יום ראיתיך. עיניך עדיין עצומות, רק עין אחת פקחת לרגע והתגלתה סירה כחולה. שמנמון, לחיים ורודות. משקלך אז 300 גרם,ו- 3 קילו. <br />
<br><br />
לשמחתנו, של אמא ושלי אין גבול, כה מאושרים אנו על שנולדת לנו – מנחם. קראנוך מנחם על שם אחי אשר טבע בכנרת ביום כיפור תרצ"א במגדל אשר בגליל התחתון. והוא מבכירי החלוצים אשר בגולת פולין וממיטב החברים אשר לתנועת הפועלים הארצי-ישראלית, חבר קבוצה. בחור כארזים, עובד ושואף דעת ומסור לרעיון תחיית העם, והקמת מולדת בעבודה ובצדק. <br />
<br><br />
וגם ששנת מאורעות דמים עברה עלינו, ותקרא שנת "מאורעות תרצ"ו" בהיסטוריה הישראלית בליל מלאות שנה לראשית המאורעות (19.4.36) נולדת לנו מנחם. שכנינו מוסתים, רצחו בנפש, העלו באש את הרכוש, רצו לקצץ את מפעל תקומתנו, וכולנו יחד ובראש הישוב תנועת הפועלים אשר בהסתדרות העובדים העברים הכללית בארץ ישראל, הגינונו בגבורה על הקיום העברי בארץ ועל עתידו. המערכה עוד נמשכת, ישבה ועדה מלכותית מטעם אנגליה, אשר בידה הפיקוח על ארץ-ישראל ואשר הצטרכה לסייע לעמנו, הנודד זה אלפיים שנה על פני תבל רבה, להקים את המולדת. אותה ועדה מחפשת כעת פתרונים להשכין את השלום בארץ, וקודם כל מתוך סידור טוב של עניני אנגליה פה. יתכן גם שירצו לצמצם את התפתחות תקומתנו להבא. היה לנו גם אתה – מנחם.<br />
<br><br><br />
אבא ישעיהו, גשר יום ו' 23.4.37, י"ב אייר תרצ"ז<br />
<br />
== מיומנו של אבא ==<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
ילדי מנחם, רק לפני רגעים אחדים הייתי על-ידך בבית הילדים. ישבתי על ההדום (ספסל קטן) ליד מטתך, ישנת, כבר לבוש גופיה ומכנסים. נשמת רק אט אט. איזה עצב משונה ירד עלי, אני חושש לשלומך. <br />
<br><br />
הנה אמא צליל יקרה, נכנסה לחדר והכרתי בעיניה שבכתה. לא הספיק האוכל לך משדה, פצוע השד, מחניכיך בני. החלה בזה תינוקת אחת בעפולה, יתומה, אמה מתה בלידתה, ואמא שלך אף אותה הניקה ואתה הוספת לפצוע. שוכבת כעת אמא בחדר, בחום. כולה צער על שאינך יכול לינוק מספיק לשבעה. <br />
<br><br />
[[File:P1952.png|שמאל|ממוזער|600px|ישעיהו וצילה עם מנחם ודפנה אשדות יעקב 1942]]<br />
[[File:Mene+daph.jpg|שמאל|ממוזער|600px|משפחת פונדק, אשדות יעקב: צילה, ישעיהו, מנחם ודפנהל'ה - 1943]]<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
ביום שלישי, בשבוע זה, שלשום, הבאנוך מבית החולים בעפולה, לכאן למשק גשר בדלהמיה והנך כעט האזרח הצעיר ביותר בתוכו, בישוב קיבוצי. ברכבת החזקתיך על כפי, פחדתי פשוט שמא אגרום לך כאב, כה רך וקטן, כרגיל, בן 8 ימים. עווית את פניך, הושטת ידים (אני כותב, לאמא נהיה פתאם קר, לאחר שהיה לה קודם חום גבוה), באותם רגעים נראו לי פניך כפני זקן בעויתותיו. חשבתי, הנה בילד ישנם כבר גם קווי זקנה, הם טמונים בתוך פרצופו. גם צווארך היה כאילו בלה מזוקן. אולם עוד בבית החולים כתבה לי אמא, כולם אומרים שאתה "בנדיט" – שודד, פוקח עיניים ורוצה לחדור בהן לפני המסתכל בך. <br />
<br><br />
<br />
הנה שמעתי הערב משוחחים אודותיך, ילד נחמד, ילד נחמד, בגיל זה, בן עשרה ימים, וכבר יש לו שרטוטי פנים בולטים, לא מקומטות פניו. וכל רואיך אומר לי אחר-כך בן נחמד לך, בן נחמד לך. גם אמא מדי דברה בך תאמר כך, שהנך שקט, רוב זמנך תבלה בינתיים בשינה, טוב כך בני, צבור כוח לקראת הפלא הגדול ששמו חיים, למען תדע ללכת בו כך. אמש ניגשתי לחלון בית הילדים לאחר שאמא יקרה גמרה להניקך, פקחת אלי זוג עיניים כחולות, שלבת ידך הקטנות ואצבעותיך הנחמדות אחת בחברתה, חבקת פני אמא, ער אתה בני ושקט, ממעט לבכות. <br />
<br><br><br />
ילדי היקר מה אוהבך, מה יקרת לנו, דלהמיה יום ה' 29.4.37<br />
<br />
== סיפורים על מנחם אחי הגדול ==<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
<br />
[[דפנה פונדק]]<br />
<br><br><br />
אפתח בכך, שמנחם לקח על עצמו להיות המנטור שלי, בתור אח גדול הוא דאג לחסוך לי אי הבנות שקורות בין ילדים. כמו להסביר לי מה מקובל ומה לא, בחברת הילדים.<br />
שכדאי מאד להיות בעל ידע רחב, להכיר את הארץ ע"י טיולים. ולהבין שחיזורים של בנים כוללים משום מה גם התגרויות ומכות. <br />
אני מצדי הסתכלתי בעניין רב איך מנחם מכלכל את עיניניו בחברת הילדים וביה"ס. ואיך בחיי המשפחה.<br />
<br><br><br />
מהיום שאני זוכרת את מנחם , אמא חשבה שהוא הכי יפה והכי חכם בעולם, שלמה ודודו עדיין לא נולדו, ובאמת הוא יפה וחכם, אמביציונר ותחרותי, ווכחן בלתי נלאה.<br />
וכאן הוא התנגש באבא, שגם הוא אהב להתחרות, אבל לא להפסיד.<br />
<br />
<br><br />
[[File:Mene+iali1960.jpg|שמאל|ממוזער|500px|חיהל'ה ומנחם - 1960]]<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
יום אחד, בערך שהייתי בת ארבע שנים. בחדר ההורים שאכן היה חדר בלבד, ומגרש המשחקים שלנו היתה מיטת ההורים. אבא ומנחם בן השבע שיחקו דמקה.<br />
מנחם הפסיד ואבא חייך בגאווה, מנחם התחיל לבכות, מיד הוא קיבל הרצאה פדגוגית שצריך לדעת להפסיד ולחייך. ואז אבא הזמין אותי לשחק, אני כבר הבנתי מה התוצאה הרצויה וכיצד ראוי להתנהג.<br />
ואכן הפסדתי בלי שום כאב לב, וחייכתי כמצופה והמחמאות לא אחרו לבוא.<br />
<br><br><br />
מנחם היה מוכשר בשטחים רבים: כתיבה, משחק, חיבור פזמונים ופיליטונים, ומאד אהב ספורט ביחוד כדור רגל.<br />
<br><br />
ערב אחד הוא מגיע לחדר כשהוא מנסה , ללא הצלחה, לא לממר בבכי, אבל הדמעות זולגות, והרגל שלו חבולה באופן רציני מאד. מה עושים? אמא, שנמצאת בסוף הריונה עם דודו, מצטרפת לבכי ואבא מזעיק את רוזה החובשת שגרה איתנו באותו הבית. קטנה, מצומקת, לעולם אינה מחייכת, ואם אתה לא מת, המצב אף פעם לא נורא ולא דחוף. היא מעיפה מבט בחבלה, וקובעת שכנראה זה שבר. מכוון שזה ערב, ממילא המרפאה בטבריה סגורה ואפשר לחכות למחרת בבוקר ולנסוע עם האוטו שנוסע להביא אספקה מטבריה.<br />
וכך עבר לו ליל שימורים שאליו מצטרפים צירי הלידה של אמא, ועם אור הבוקר יצאו שתי מכוניות מאשדות לטבריה באחת אבא עם מנחם ורגלו השבורה, ובשנייה אמא לבית חולים הסקוטי – ללדת.<br />
<br><br />
וכך באותו יום 9.5.1950 נולד דודו ומנחם חזר עם גבס לאורך כל הרגל.<br />
<br><br />
[[מכתב לאחי מנחם]]<br />
<br><br><br />
<br />
==מנחם – אחרי 36 שנה==<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
[[File:Mene+ben-zvi.png|שמאל|ממוזער|500px|מנחם מקבל את פני הנשיא יצחק בן צבי בטייסת שבה שרת - תחילת 1962]]<br />
[[File:205.jpg|שמאל|ממוזער|500px|מנחם ליד מטוס הווטור]]<br />
[[File:206.jpg|שמאל|ממוזער|500px|מנחם במדים ייצוגיים]]<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
<br><br />
[[דוד פונדק]]<br />
<br><br><br />
מנחם, המיטה בנישה, ליד מיטתה של אמא, נותרה ריקה. אל תהום הגעגועים הבלתי פוסקים אליך נוסף כאב האובדן על אבא, שבאחת הלך מאתנו והוא צעיר ברוחו וזקן בחכמתו. קסם החיים, מתת הרגע שניתנה לנו נאספה. מעתה אנו אוספים את הרמזים, הזיכרונות, המפגשים והשיחות כדי לשוב ולהתחבר אליכם, מבלי שנוכל לגעת, ללטף, לחבק, לראות את העיניים הצוהלות. תהליך הפרידה מכם שב ומתחדש בכל פינה בחדר, בכוננית הספרים, בארגז המצעים, בתמונות שעל הקיר.<br />
<br><br><br />
בתצלום אחד, התלוי על הקיר, מלפני 63 שנים, עומד אבא, אז עלם צעיר בן 25, ונושא בזרועותיו תינוק קרח בן חודשיים שלושה. ברקע צריף בודד ונוף חשוף של הרי הגלעד. חיוך של גאווה מאיר את פניו, הרגשה, שדבר לא יוכל לעצור את עוצמת החיים והרצון. לא החום של עמק הירדן, לא הדלות של החלוצים, לא המרחק מבית ההורים – כולם נמוגים מול התקווה והחזון. הילד הקטן שעל כתפו כבר מגויס לכל המשימות שנטל עם ישראל. מבלי שנשאל הוא כבר חייל ומשימות רבות נכונו לו. <br />
<br><br><br />
מנחם, בחייך הקצרים תמיד נשארת מגויס, בדרכך שלך, יוצא להכיר את הארץ, לעלות ברגל לכוכב הירדן, להדרים לאילת, להצטרף לחיל האוויר, להדריך נווטים, להקים משפחה, לבנות בית ולהתווכח ללא לאות. לא היה נושא שהיה זר לך ותמיד ששת להתווכח, על ההיסטוריה של העם, על סיפורי התנ"ך, על מקומות וישובים בארץ. עתה הצטרף אליך אבא, ושוב תוכלו לחדש את השיח שנקטע באחת לפני ל"ו שנים, בל"ג בעומר תשכ"ד. ושוב יוכל אבא להציע בסוף ויכוח לוהט "נטה ספר ונחזה".<br />
<br><br><br />
<br />
== שירים של מנחם ==<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
<b>עֲפִיפוֹנִים<br></b><br />
<br />
<br><br />
עֲפִיפוֹנִים הָיוּ שְׁלוֹשָׁה, <br><br />
כֵּן זוֹ תְּחִילַּת כָּל פָּרָשָׁה <br><br />
אֶחָד כָּחֹל, שֵׁנִי יָרֹק <br><br />
רַכִּים קַלִּים וּמְלֵאֵי צְחוֹק <br><br />
וְהַשְּׁלִישִׁי הָיָה לָבָן <br><br />
לְלֹא כָּל צֶבַע וְגָוָן. <br><br />
אֶחָד טָבַע בַּסְּעָרָה <br><br />
שֵׁנִי – פָּגַע בּוֹ רוּחַ רַע <br><br />
וְהַשְּׁלִישִׁי, לָבָן, נָדוֹשׁ <br><br />
הִמְשִׁיך לָשוּט הִמְשִׁיך לִדְרֹשׁ <br> <br><br />
<br />
עֲפִיפוֹנִים הָיוּ שְׁלוֹשָׁה <br><br />
עָמְלוּ בַּעֲבוֹדָה קָשָׁה <br><br />
אֶחָד אָדֹם, שֵׁנִי שָׁחֹר <br><br />
שְטוּפֵי זֵעָה, מֻכִּים בַּקֹּר <br><br />
וְהַשְּׁלִישִׁי הָיָה לָבָן <br><br />
לְלֹא כָּל מֶתַח וקָרְבָּן. <br><br />
אֶחָד נָפַל מִמַּאֲרָב <br><br />
שֵׁנִי – נָקְבָה בּוֹ אֵשׁ הַקְּרָב <br><br />
והַלָבָן נִכְלַם עָבַר <br><br />
בְּלִי זִכְרוֹנוֹת, לְלֹא עָבָר <br> <br><br />
<br />
עֲפִיפוֹנִים הָיוּ שְׁלוֹשָׁה <br><br />
שִׁפְלֵי מַבָּט מֻכֵּי בּוּשָׁה <br><br />
אֶחָד אָפֹר שֵׁנִי צָהֹב <br><br />
שְׁבוּרֵי שִׁדְרָה, גְּרוּמֵי מַכְאוֹב <br><br />
וְהַשְּׁלִישִׁי הָיָה לָבָן <br><br />
חֲסַר סִיגִים וְלֹא מוּבָן. <br><br />
אֶחָד נִשְׂרָף עַל לֹא אֱמֶת <br><br />
שֵׁנִי נִתַּק חוּטוֹ וָמֵת. <br><br />
וְהַשְּׁלִישִׁי מִתּוֹך חוֹבָה <br><br />
נִשְׁאַר לָהֶם לְמַצֵּבָה <br> <br><br />
<br />
עֲפִיפוֹנִים הָיוּ שְׁלוֹשָׁה <br><br />
וְזֶה סִיּוּם הַפָּרָשָׁה <br><br />
אֶחָד זָהֹב שֵׁנִי מֻכְסָף <br><br />
לֵב כָּל עַלְמָה לָהֶם נִכְסַף <br><br />
וְהַשְּׁלִישִׁי הָיָה לָבָן <br><br />
שָׁקֵט קוֹדֵר וּמְאֻבָּן <br><br />
אֶחָד הִרְקִיעַ וְנֶחְנַק <br><br />
שְׁנֵי – שָׂטָן מוֹחוֹ יָנַק <br><br />
וְרַק אֲנִי עוֹד מְשׁוֹטֵט <br><br />
לִצְחֹק לַחַי לִבְכּוֹת לַמֵּת <br />
<br><br />
[https://www.youtube.com/watch?v=ITF_hr1U88w סרטון וידאו שבו השיר עפיפונים מבוצע ע"י שלו אדרי]<br><br />
[https://www.youtube.com/watch?v=U-CymLn8bZ0 סרטון וידאו שבו השיר עפיפונים מבוצע ע"י תם פינסקי]<br />
<br><br><br />
<br />
<b>נורית<br> </b><br />
מלים: מנחם פונדק <br><br />
לחן: שייקה פייקוב <br><br />
[[כתבה על השיר]]<br />
<br><br><br />
<br />
לא רוח הד, לא צפורה <br><br />
זהו קולי בשמך הוא קרא. <br><br />
זוהי רוחי, סודי לך שחה – <br> <br />
עת פי כדך גמע ממי הנחל. <br> <br><br />
<br />
נורית, נורית, מה אצמא אליך, <br><br />
מלאי כדי מאגמי עיניך <br><br />
אל אהבה בי את חצו קלע, <br> <br />
בואי אחותי כלה. <br> <br><br />
<br />
לא הדממה לא ורד חמה, <br><br />
זה לחשי באזנך הוא המה<br><br />
זהו לבי בין תקווה ופחד<br><br />
עת שערך סרקת אל מול השחר.<br><br><br />
<br />
נורית, נורית רחש סוף ברוח, <br><br />
חבשי לבי בשחור שער פרוע<br><br />
אהבה תשכיח את תבל כולה,<br><br />
בואי, אחותי כלה.<br><br><br />
<br />
<br />
<b>הורה עמק הירדן<br></b><br />
<br />
מילים :מנחם פונדק, לחן: שייקה פייקוב.<br><br />
<br />
נכתב, כנראה ב- 1959.<br><br />
<br />
<br><br />
<br />
<br />
<br />
אור חמה הנה מפציע -במזרח.<br><br />
<br />
הכינרת מתעוררת -בגילה,<br><br />
<br />
החרמון זוהר מנגד- שר הוא לך<br><br />
<br />
וכוכב ירדן עונה לו עמק הירדן הי.<br><br />
<br />
<br><br />
<br />
פזמון:<br><br />
<br />
עמק, עמק קום הקשב לזמר,<br><br />
שר ירדן מול שמש ללא קול,<br><br />
הגולן מצטרף אל הכנרת<br><br />
<br />
קומה, עמק צאה במחול<br><br />
גם גלעד לירמוך עונה ברנן<br><br />
קומה עמק צא במחןל.<br><br />
הו ירדן הוא ירדן (2x)<br><br />
אהבתי אלף ניגוניך<br><br><br />
<br />
הקמה ראשה הרימה בגאון<br><br />
לשדה זוחל הטרקטור בשאון. <br><br />
הדרורים קולן תשמענה הבן רון<br><br />
עם צפירה של בית חרושת, <br><br />
עמק הירדן הי.<br><br><br />
<br />
<br />
עמק עמק סובה עד אין גמר<br><br />
שר נהר מול סלע רם קודר<br><br />
החגב מזמר בשדה אספסת <br><br />
עוד נחול את הורה הירדן<br><br />
גם חרמש בתלתן משמיע זמר<br><br />
זמר הורה עמק הירדן<br><br />
הו ירדן הוי ירדן<br><br />
אהבתיך אלף ניגוניך (2x)<br><br />
<br />
<br> <br><br />
<br />
<b> הורה לפועל "עמק הירדן"<br></b><br />
<br />
<br />
(אני זוכרת רק את חלקו)<br><br />
<br />
<br><br />
<br />
עם שיאי הישג לשמוח,<br><br />
<br />
בגביע לאחוז,<br><br />
<br />
יתר און ויתר כח<br><br />
<br />
יתר מרץ יתר עוז.<br><br />
<br><br />
<br />
פזמון:<br><br />
<br />
אם נגיע<br><br />
<br />
לא נרגיע<br><br />
<br />
עד אם שיא חדש ניתן<br><br />
<br />
הפועל בעוז יריע<br><br />
<br />
אור, דרור על הירדן.<br />
<br />
<br> <br><br />
<br />
<br />
<b> יזכור <br></b><br />
<br />
וְהַשֶּׁמֶשׁ יוֹרֶדֶת שׁוֹקַעַת שׁוֹקַעַת<br><br />
וְאָבָק שֶׁעָלָה בַּדְּרָכִים אַט יִתַּם<br><br />
הָאֲזִינָה אֹדֶם לְשִׁירָה הַבּוֹקַעַת<br><br />
מֵחִיּוּךְ חַיֵּיהֶם וּדְמָמָה שֶׁל מוֹתָם<br><br />
וְחֵרוּת עַל לִבְּךָ בִּכְתָב-אֵשׁ זִכָּרוֹן<br><br />
שֶׁל הָעָם הַפּוֹסֵעַ אַחֲרֵי הָאָרוֹן<br><br />
<br><br />
לֹא גָּדוֹל, לֹא חָזָק, בֶּן חֹורִין אַךְ כְּפֶסַע<br><br />
שֶׁעָבַר בַּמִּדְבָּר וְהִבְקִיעַ בָּהָר<br><br />
עַד בָּעַר בּוֹ הַדָּם וְיָדַע הוּא כִּי פֶּשַׂע<br><br />
לִחְיוֹת אוֹ לַחְדֹּל וְלֹא דָּבָר הַמְּדַבֵּר<br><br />
לְלֹא דְּבַר הַתּוֹרָה, דְּבַר מֹשֶׁה, אַהֲרֹון<br><br />
דְּבַר הָעָם הַפּוֹסֵעַ אַחֲרֵי הָאָרוֹן...<br><br />
<br><br />
נִיתּוּק כָּעֵת, הֵן הַגֶּשֶׁם יוֹרֵד<br><br />
וְלֹא זְמַן לְטַיֵּל הוּא עֵת סְתָיו וְעָנָן<br><br />
וּפְרָחִים שֶׁגָּדְלוּ עַל זָרִים שֶׁנָּפְלוּ<br><br />
תֶּאֱסֹופְנָה בָּנוֹת לְהַרְבּוֹת אֶת חִנָּן<br><br />
אַךְ גַּם אָז לֹא תִּיבַשׁ דִּמְעַת דָּם וְחָרוֹן<br><br />
שֶׁל הָעָם הַפּוֹסֵעַ אַחֲרֵי הָאָרוֹן!<br></div>Duduhttps://www.pundak.net/index.php?title=%D7%9E%D7%A0%D7%97%D7%9D_%D7%A4%D7%95%D7%A0%D7%93%D7%A7&diff=1697מנחם פונדק2024-04-17T16:50:23Z<p>Dudu: </p>
<hr />
<div><p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
[[File:Menahem.jpg|שמאל|ממוזער|500px|מנחם במדי נווט בחיל האוויר הישראלי לקראת סיום קורס טייס - 1957]]<br />
<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
'''מנחם פונדק''' – בנם הבכור של [[צילה פונדק]] ו[[ישעיהו פונדק]].<br />
נולד ט' אייר תרצ"ז, 20 באפריל 1937,<br />
נפל בתאונת מטוס מעל המכתש הגדול, ל"ג בעומר תשכ"ד, י"ח באייר תשכ"ד, 29 באפריל 1964.<BR><br />
מנחם היה נשוי ל[[חיה בלומברג]]. במותו היה [[שגיא פונדק מינץ]] בנו הבכור בן שלוש שנים ועשרה חודשים. אחרי מותו נולד בנו [[עדי פונדק מינץ]].<BR><br />
מנחם נקרא על שמו של [[מנחם פונדיק]] אחיו של [[ישעיהו פונדק]]<BR><br />
[[File:Zila+yesh 1937.png|שמאל|ממוזער|600px|ישעיהו וצילה בקיבוץ גשר יחד עם בנם הבכור מנחם - 1937]]<br />
== לידת מנחם בעיניי אביו ישעיהו ==<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
<br />
היה בוקר קיץ. עבדתי בסילול, בכביש לשכונת הפועלים החדשה בנהרים. קרוב לתשע שעות לפני הצהרים בא חבר רכוב באופנוע וקרא: "יש לך בן". רגע ראשון לא הבחנתי מהו הוא אומר לי, כי רעש המכונה הפריע משמוע, הוא חזר על דבריו והבינותי. החל לבי לדפוק במהירות משמחה. מיהרתי הביתה לגשר, בכדי להספיק לנסוע ברכבת שלפני הצהרים, לעפולה לבית-החולים, שם ילדה אותך אמא יקרה, צילה. <br />
<br><br />
הרכבת התאחרה בדרך ומתחנת עפולה לא היה אוטו לבית-החולים, מיהרתי ברגל לראות את שלום אמא ואותך בני. מהבית נתנה לי החובשת פרחים בשביל אמא, שושנים צעירות אשר טרם פתחו עליהן. בעפולה לא רחוק מתחנת הרכבת עמד נער קטן והראה לחברו שושנים אדומות גדולות ויפות, שלש, אשר קטף זה עתה, בקשתי ממנו שיתן לי אחת, חשבתי אם לא יסכים לתת אספר לו כי נולד לי בן. אך הוא אמר: בבקשה קח! בחרתי את השושנה היפה ביותר, אדומה, פורחת ונותנת ריח טוב ושקט. חשבתי אותו רגע, זה בני יפרח כשושנה זו. <br />
<br><br />
פגשתי את אמא בבית החולים ערה ורעננה. סיפרה היא שב- 1:30 אחר חצות לילה ילדתך, אור ליום ג' בשבוע ט' אייר תרצ"ז (20.4.1937) זה היה. משיצאת מרחם אם לא השמעת לראשונה כל קול, אולם אחר כך התחלת בוכה סובבת ראשך אל הצד והתחלת להכניס אצבע ידך לפיך. נוראים היו כאבי אמא בשעת הלידה, אך לא צעקה. הכל עבר בשלום. ב- 3 אחה"צ אותו יום ראיתיך. עיניך עדיין עצומות, רק עין אחת פקחת לרגע והתגלתה סירה כחולה. שמנמון, לחיים ורודות. משקלך אז 300 גרם,ו- 3 קילו. <br />
<br><br />
לשמחתנו, של אמא ושלי אין גבול, כה מאושרים אנו על שנולדת לנו – מנחם. קראנוך מנחם על שם אחי אשר טבע בכנרת ביום כיפור תרצ"א במגדל אשר בגליל התחתון. והוא מבכירי החלוצים אשר בגולת פולין וממיטב החברים אשר לתנועת הפועלים הארצי-ישראלית, חבר קבוצה. בחור כארזים, עובד ושואף דעת ומסור לרעיון תחיית העם, והקמת מולדת בעבודה ובצדק. <br />
<br><br />
וגם ששנת מאורעות דמים עברה עלינו, ותקרא שנת "מאורעות תרצ"ו" בהיסטוריה הישראלית בליל מלאות שנה לראשית המאורעות (19.4.36) נולדת לנו מנחם. שכנינו מוסתים, רצחו בנפש, העלו באש את הרכוש, רצו לקצץ את מפעל תקומתנו, וכולנו יחד ובראש הישוב תנועת הפועלים אשר בהסתדרות העובדים העברים הכללית בארץ ישראל, הגינונו בגבורה על הקיום העברי בארץ ועל עתידו. המערכה עוד נמשכת, ישבה ועדה מלכותית מטעם אנגליה, אשר בידה הפיקוח על ארץ-ישראל ואשר הצטרכה לסייע לעמנו, הנודד זה אלפיים שנה על פני תבל רבה, להקים את המולדת. אותה ועדה מחפשת כעת פתרונים להשכין את השלום בארץ, וקודם כל מתוך סידור טוב של עניני אנגליה פה. יתכן גם שירצו לצמצם את התפתחות תקומתנו להבא. היה לנו גם אתה – מנחם.<br />
<br><br><br />
אבא ישעיהו, גשר יום ו' 23.4.37, י"ב אייר תרצ"ז<br />
<br />
== מיומנו של אבא ==<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
ילדי מנחם, רק לפני רגעים אחדים הייתי על-ידך בבית הילדים. ישבתי על ההדום (ספסל קטן) ליד מטתך, ישנת, כבר לבוש גופיה ומכנסים. נשמת רק אט אט. איזה עצב משונה ירד עלי, אני חושש לשלומך. <br />
<br><br />
הנה אמא צליל יקרה, נכנסה לחדר והכרתי בעיניה שבכתה. לא הספיק האוכל לך משדה, פצוע השד, מחניכיך בני. החלה בזה תינוקת אחת בעפולה, יתומה, אמה מתה בלידתה, ואמא שלך אף אותה הניקה ואתה הוספת לפצוע. שוכבת כעת אמא בחדר, בחום. כולה צער על שאינך יכול לינוק מספיק לשבעה. <br />
<br><br />
[[File:P1952.png|שמאל|ממוזער|600px|ישעיהו וצילה עם מנחם ודפנה אשדות יעקב 1942]]<br />
[[File:Mene+daph.jpg|שמאל|ממוזער|600px|משפחת פונדק, אשדות יעקב: צילה, ישעיהו, מנחם ודפנהל'ה - 1943]]<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
ביום שלישי, בשבוע זה, שלשום, הבאנוך מבית החולים בעפולה, לכאן למשק גשר בדלהמיה והנך כעט האזרח הצעיר ביותר בתוכו, בישוב קיבוצי. ברכבת החזקתיך על כפי, פחדתי פשוט שמא אגרום לך כאב, כה רך וקטן, כרגיל, בן 8 ימים. עווית את פניך, הושטת ידים (אני כותב, לאמא נהיה פתאם קר, לאחר שהיה לה קודם חום גבוה), באותם רגעים נראו לי פניך כפני זקן בעויתותיו. חשבתי, הנה בילד ישנם כבר גם קווי זקנה, הם טמונים בתוך פרצופו. גם צווארך היה כאילו בלה מזוקן. אולם עוד בבית החולים כתבה לי אמא, כולם אומרים שאתה "בנדיט" – שודד, פוקח עיניים ורוצה לחדור בהן לפני המסתכל בך. <br />
<br><br />
<br />
הנה שמעתי הערב משוחחים אודותיך, ילד נחמד, ילד נחמד, בגיל זה, בן עשרה ימים, וכבר יש לו שרטוטי פנים בולטים, לא מקומטות פניו. וכל רואיך אומר לי אחר-כך בן נחמד לך, בן נחמד לך. גם אמא מדי דברה בך תאמר כך, שהנך שקט, רוב זמנך תבלה בינתיים בשינה, טוב כך בני, צבור כוח לקראת הפלא הגדול ששמו חיים, למען תדע ללכת בו כך. אמש ניגשתי לחלון בית הילדים לאחר שאמא יקרה גמרה להניקך, פקחת אלי זוג עיניים כחולות, שלבת ידך הקטנות ואצבעותיך הנחמדות אחת בחברתה, חבקת פני אמא, ער אתה בני ושקט, ממעט לבכות. <br />
<br><br><br />
ילדי היקר מה אוהבך, מה יקרת לנו, דלהמיה יום ה' 29.4.37<br />
<br />
== סיפורים על מנחם אחי הגדול ==<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
<br />
[[דפנה פונדק]]<br />
<br><br><br />
אפתח בכך, שמנחם לקח על עצמו להיות המנטור שלי, בתור אח גדול הוא דאג לחסוך לי אי הבנות שקורות בין ילדים. כמו להסביר לי מה מקובל ומה לא, בחברת הילדים.<br />
שכדאי מאד להיות בעל ידע רחב, להכיר את הארץ ע"י טיולים. ולהבין שחיזורים של בנים כוללים משום מה גם התגרויות ומכות. <br />
אני מצדי הסתכלתי בעניין רב איך מנחם מכלכל את עיניניו בחברת הילדים וביה"ס. ואיך בחיי המשפחה.<br />
<br><br><br />
מהיום שאני זוכרת את מנחם , אמא חשבה שהוא הכי יפה והכי חכם בעולם, שלמה ודודו עדיין לא נולדו, ובאמת הוא יפה וחכם, אמביציונר ותחרותי, ווכחן בלתי נלאה.<br />
וכאן הוא התנגש באבא, שגם הוא אהב להתחרות, אבל לא להפסיד.<br />
<br />
<br><br />
[[File:Mene+iali1960.jpg|שמאל|ממוזער|500px|חיהל'ה ומנחם - 1960]]<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
יום אחד, בערך שהייתי בת ארבע שנים. בחדר ההורים שאכן היה חדר בלבד, ומגרש המשחקים שלנו היתה מיטת ההורים. אבא ומנחם בן השבע שיחקו דמקה.<br />
מנחם הפסיד ואבא חייך בגאווה, מנחם התחיל לבכות, מיד הוא קיבל הרצאה פדגוגית שצריך לדעת להפסיד ולחייך. ואז אבא הזמין אותי לשחק, אני כבר הבנתי מה התוצאה הרצויה וכיצד ראוי להתנהג.<br />
ואכן הפסדתי בלי שום כאב לב, וחייכתי כמצופה והמחמאות לא אחרו לבוא.<br />
<br><br><br />
מנחם היה מוכשר בשטחים רבים: כתיבה, משחק, חיבור פזמונים ופיליטונים, ומאד אהב ספורט ביחוד כדור רגל.<br />
<br><br />
ערב אחד הוא מגיע לחדר כשהוא מנסה , ללא הצלחה, לא לממר בבכי, אבל הדמעות זולגות, והרגל שלו חבולה באופן רציני מאד. מה עושים? אמא, שנמצאת בסוף הריונה עם דודו, מצטרפת לבכי ואבא מזעיק את רוזה החובשת שגרה איתנו באותו הבית. קטנה, מצומקת, לעולם אינה מחייכת, ואם אתה לא מת, המצב אף פעם לא נורא ולא דחוף. היא מעיפה מבט בחבלה, וקובעת שכנראה זה שבר. מכוון שזה ערב, ממילא המרפאה בטבריה סגורה ואפשר לחכות למחרת בבוקר ולנסוע עם האוטו שנוסע להביא אספקה מטבריה.<br />
וכך עבר לו ליל שימורים שאליו מצטרפים צירי הלידה של אמא, ועם אור הבוקר יצאו שתי מכוניות מאשדות לטבריה באחת אבא עם מנחם ורגלו השבורה, ובשנייה אמא לבית חולים הסקוטי – ללדת.<br />
<br><br />
וכך באותו יום 9.5.1950 נולד דודו ומנחם חזר עם גבס לאורך כל הרגל.<br />
<br><br />
[[מכתב לאחי מנחם]]<br />
<br><br><br />
<br />
==מנחם – אחרי 36 שנה==<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
[[File:Mene+ben-zvi.png|שמאל|ממוזער|500px|מנחם מקבל את פני הנשיא יצחק בן צבי בטייסת שבה שרת - תחילת 1962]]<br />
[[File:205.jpg|שמאל|ממוזער|500px|מנחם ליד מטוס הווטור]]<br />
[[File:206.jpg|שמאל|ממוזער|500px|מנחם במדים ייצוגיים]]<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
<br><br />
[[דוד פונדק]]<br />
<br><br><br />
מנחם, המיטה בנישה, ליד מיטתה של אמא, נותרה ריקה. אל תהום הגעגועים הבלתי פוסקים אליך נוסף כאב האובדן על אבא, שבאחת הלך מאתנו והוא צעיר ברוחו וזקן בחכמתו. קסם החיים, מתת הרגע שניתנה לנו נאספה. מעתה אנו אוספים את הרמזים, הזיכרונות, המפגשים והשיחות כדי לשוב ולהתחבר אליכם, מבלי שנוכל לגעת, ללטף, לחבק, לראות את העיניים הצוהלות. תהליך הפרידה מכם שב ומתחדש בכל פינה בחדר, בכוננית הספרים, בארגז המצעים, בתמונות שעל הקיר.<br />
<br><br><br />
בתצלום אחד, התלוי על הקיר, מלפני 63 שנים, עומד אבא, אז עלם צעיר בן 25, ונושא בזרועותיו תינוק קרח בן חודשיים שלושה. ברקע צריף בודד ונוף חשוף של הרי הגלעד. חיוך של גאווה מאיר את פניו, הרגשה, שדבר לא יוכל לעצור את עוצמת החיים והרצון. לא החום של עמק הירדן, לא הדלות של החלוצים, לא המרחק מבית ההורים – כולם נמוגים מול התקווה והחזון. הילד הקטן שעל כתפו כבר מגויס לכל המשימות שנטל עם ישראל. מבלי שנשאל הוא כבר חייל ומשימות רבות נכונו לו. <br />
<br><br><br />
מנחם, בחייך הקצרים תמיד נשארת מגויס, בדרכך שלך, יוצא להכיר את הארץ, לעלות ברגל לכוכב הירדן, להדרים לאילת, להצטרף לחיל האוויר, להדריך נווטים, להקים משפחה, לבנות בית ולהתווכח ללא לאות. לא היה נושא שהיה זר לך ותמיד ששת להתווכח, על ההיסטוריה של העם, על סיפורי התנ"ך, על מקומות וישובים בארץ. עתה הצטרף אליך אבא, ושוב תוכלו לחדש את השיח שנקטע באחת לפני ל"ו שנים, בל"ג בעומר תשכ"ד. ושוב יוכל אבא להציע בסוף ויכוח לוהט "נטה ספר ונחזה".<br />
<br><br><br />
<br />
== שירים של מנחם ==<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
<b>עֲפִיפוֹנִים<br></b><br />
<br />
<br><br />
עֲפִיפוֹנִים הָיוּ שְׁלוֹשָׁה, <br><br />
כֵּן זוֹ תְּחִילַּת כָּל פָּרָשָׁה <br><br />
אֶחָד כָּחֹל, שֵׁנִי יָרֹק <br><br />
רַכִּים קַלִּים וּמְלֵאֵי צְחוֹק <br><br />
וְהַשְּׁלִישִׁי הָיָה לָבָן <br><br />
לְלֹא כָּל צֶבַע וְגָוָן. <br><br />
אֶחָד טָבַע בַּסְּעָרָה <br><br />
שֵׁנִי – פָּגַע בּוֹ רוּחַ רַע <br><br />
וְהַשְּׁלִישִׁי, לָבָן, נָדוֹשׁ <br><br />
הִמְשִׁיך לָשוּט הִמְשִׁיך לִדְרֹשׁ <br> <br><br />
<br />
עֲפִיפוֹנִים הָיוּ שְׁלוֹשָׁה <br><br />
עָמְלוּ בַּעֲבוֹדָה קָשָׁה <br><br />
אֶחָד אָדֹם, שֵׁנִי שָׁחֹר <br><br />
שְטוּפֵי זֵעָה, מֻכִּים בַּקֹּר <br><br />
וְהַשְּׁלִישִׁי הָיָה לָבָן <br><br />
לְלֹא כָּל מֶתַח וקָרְבָּן. <br><br />
אֶחָד נָפַל מִמַּאֲרָב <br><br />
שֵׁנִי – נָקְבָה בּוֹ אֵשׁ הַקְּרָב <br><br />
והַלָבָן נִכְלַם עָבַר <br><br />
בְּלִי זִכְרוֹנוֹת, לְלֹא עָבָר <br> <br><br />
<br />
עֲפִיפוֹנִים הָיוּ שְׁלוֹשָׁה <br><br />
שִׁפְלֵי מַבָּט מֻכֵּי בּוּשָׁה <br><br />
אֶחָד אָפֹר שֵׁנִי צָהֹב <br><br />
שְׁבוּרֵי שִׁדְרָה, גְּרוּמֵי מַכְאוֹב <br><br />
וְהַשְּׁלִישִׁי הָיָה לָבָן <br><br />
חֲסַר סִיגִים וְלֹא מוּבָן. <br><br />
אֶחָד נִשְׂרָף עַל לֹא אֱמֶת <br><br />
שֵׁנִי נִתַּק חוּטוֹ וָמֵת. <br><br />
וְהַשְּׁלִישִׁי מִתּוֹך חוֹבָה <br><br />
נִשְׁאַר לָהֶם לְמַצֵּבָה <br> <br><br />
<br />
עֲפִיפוֹנִים הָיוּ שְׁלוֹשָׁה <br><br />
וְזֶה סִיּוּם הַפָּרָשָׁה <br><br />
אֶחָד זָהֹב שֵׁנִי מֻכְסָף <br><br />
לֵב כָּל עַלְמָה לָהֶם נִכְסַף <br><br />
וְהַשְּׁלִישִׁי הָיָה לָבָן <br><br />
שָׁקֵט קוֹדֵר וּמְאֻבָּן <br><br />
אֶחָד הִרְקִיעַ וְנֶחְנַק <br><br />
שְׁנֵי – שָׂטָן מוֹחוֹ יָנַק <br><br />
וְרַק אֲנִי עוֹד מְשׁוֹטֵט <br><br />
לִצְחֹק לַחַי לִבְכּוֹת לַמֵּת <br />
<br><br />
[https://www.youtube.com/watch?v=ITF_hr1U88w סרטון וידאו שבו השיר עפיפונים מבוצע ע"י שלו אדרי]<br><br />
[https://www.youtube.com/watch?v=U-CymLn8bZ0 סרטון וידאו שבו השיר עפיפונים מבוצע ע"י תם פינסקי]<br />
<br><br><br />
<br />
<b>נורית<br> </b><br />
מלים: מנחם פונדק <br><br />
לחן: שייקה פייקוב <br><br />
[[כתבה על השיר]]<br />
<br><br><br />
<br />
לא רוח הד, לא צפורה <br><br />
זהו קולי בשמך הוא קרא. <br><br />
זוהי רוחי, סודי לך שחה – <br> <br />
עת פי כדך גמע ממי הנחל. <br> <br><br />
<br />
נורית, נורית, מה אצמא אליך, <br><br />
מלאי כדי מאגמי עיניך <br><br />
אל אהבה בי את חצו קלע, <br> <br />
בואי אחותי כלה. <br> <br><br />
<br />
לא הדממה לא ורד חמה, <br><br />
זה לחשי באזנך הוא המה<br><br />
זהו לבי בין תקווה ופחד<br><br />
עת שערך סרקת אל מול השחר.<br><br><br />
<br />
נורית, נורית רחש סוף ברוח, <br><br />
חבשי לבי בשחור שער פרוע<br><br />
אהבה תשכיח את תבל כולה,<br><br />
בואי, אחותי כלה.<br><br><br />
<br />
<br />
<b>הורה עמק הירדן<br></b><br />
<br />
מילים :מנחם פונדק, לחן: שייקה פייקוב.<br><br />
<br />
נכתב, כנראה ב- 1959.<br><br />
<br />
<br><br />
<br />
<br />
<br />
אור חמה הנה מפציע -במזרח.<br><br />
<br />
הכינרת מתעוררת -בגילה,<br><br />
<br />
החרמון זוהר מנגד- שר הוא לך<br><br />
<br />
וכוכב ירדן עונה לו עמק הירדן הי.<br><br />
<br />
<br><br />
<br />
פזמון:<br><br />
<br />
עמק, עמק קום הקשב לזמר,<br><br />
שר ירדן מול שמש ללא קול,<br><br />
הגולן מצטרף אל הכנרת<br><br />
<br />
קומה, עמק צאה במחול<br><br />
גם גלעד לירמוך עונה ברנן<br><br />
קומה עמק צא במחןל.<br><br />
הו ירדן הוא ירדן (2x)<br><br />
אהבתי אלף ניגוניך<br><br><br />
<br />
הקמה ראשה הרימה בגאון<br><br />
לשדה זוחל הטרקטור בשאון. <br><br />
הדרורים קולן תשמענה הבן רון<br><br />
עם צפירה של בית חרושת, <br><br />
עמק הירדן הי.<br><br><br />
<br />
<br />
עמק עמק סובה עד אין גמר<br><br />
שר נהר מול סלע רם קודר<br><br />
החגב מזמר בשדה אספסת <br><br />
עוד נחול את הורה הירדן<br><br />
גם חרמש בתלתן משמיע זמר<br><br />
זמר הורה עמק הירדן<br><br />
הו ירדן הוי ירדן<br><br />
אהבתיך אלף ניגוניך (2x)<br><br />
<br />
<br> <br><br />
<br />
<b> הורה לפועל "עמק הירדן"<br></b><br />
<br />
<br />
(אני זוכרת רק את חלקו)<br><br />
<br />
<br><br />
<br />
עם שיאי הישג לשמוח,<br><br />
<br />
בגביע לאחוז,<br><br />
<br />
יתר און ויתר כח<br><br />
<br />
יתר מרץ יתר עוז.<br><br />
<br><br />
<br />
פזמון:<br><br />
<br />
אם נגיע<br><br />
<br />
לא נרגיע<br><br />
<br />
עד אם שיא חדש ניתן<br><br />
<br />
הפועל בעוז יריע<br><br />
<br />
אור, דרור על הירדן.<br />
<br />
<br> <br><br />
<br />
<br />
<b> יזכור <br></b></div>Duduhttps://www.pundak.net/index.php?title=%D7%99%D7%A9%D7%A2%D7%99%D7%94%D7%95_%D7%A4%D7%95%D7%A0%D7%93%D7%A7&diff=1349ישעיהו פונדק2021-03-12T13:02:45Z<p>Dudu: </p>
<hr />
<div><p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
[[File:Yesh1938.jpg|שמאל|ממוזער|500px|ישעיהו פונדק כפועל עברי בארץ ישראל, 1938]]<br />
[[File:Zila&yesh35.jpg|שמאל|ממוזער|500px|צילה וישעיהו פונדק זוג צעיר, תמונה שכנראה נשלחה להורים בפולין 1936]]<br />
[[File:The three.jpg|שמאל|ממוזער|500px|שלושת האחים פונדק: ישעיהו, זרובבל ובנימין - 1940]]<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
'''ישעיהו פונדק''' ([[16 בינואר]] [[1912]] - [[29 במרץ]] [[2000]]) היה [[מחנך]] ומדריך ב[[תנועות הנוער היהודיות הציוניות|תנועות נוער ציוניות]], מראשי תנועת "[[החלוץ הצעיר]]" ב[[יהדות מזרח אירופה|מזרח אירופה]] ומראשי תנועת "[[הנוער העובד]]" ב[[ישראל]]. בשנת 1936 נשא לאישה את [[צילה ברו]] ועבר להתגורר עימה בקיבוץ [[אשדות יעקב]]. אביהם של [[מנחם פונדק]] ז"ל, [[דפנה מן]], [[שלמה פונדק]] ו[[דוד פונדק]].<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20 px; color:black"><br />
== חייו בפולין ==<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
פונדק נולד וגדל בעיירה [https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A1%D7%9E%D7%99%D7%90%D7%98%D7%99%D7%A5%27 סמיאטיץ'] שב[[פולין]]. הוריו, לאה פועה לבית רודזינסקי ומשה פונדק, בן סמיאטיץ', נישאו ב-[[1904]], [[העלייה השנייה|עלו לארץ ישראל]] עם אחיו הבכור מנחם בשנת [[1909]], לאחר שהאב משה הכשיר עצמו לעבודת כפיים ב[[סדנת יזע]] ב[[שיקגו]] במשך תקופה. בעקבות קשיי ההתאקלמות שבו ב-[[1911]] לסמיאטיץ', בכוונה לעלות שוב בהמשך, אך בשל [[מלחמת העולם הראשונה]] ו[[המלחמה הפולנית-סובייטית]], לא יצאה התוכנית לפועל.<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
ישעיהו פונדק גדל ב[[סמיאטיץ']]. ב-[[1924]] החל את פעילותו בסניף תנועת "החלוץ הצעיר" בעיירה. ב-[[1926]] עבר ללמוד ב[[סמינר למורים]] ב[[ורשה|וורשה]]. היה חבר פעיל בסניף "החלוץ הצעיר" בוורשה, ובין מייסדי החוג ה[[ציונות|ציוני]] "חוג מגשימים", שחבריו הם תלמידי הסמינר למורים ותלמידות הסמינר העברי לגננות בוורשה. ב-[[1929]] הצטרף למזכירות הפעילה של "[[החלוץ הצעיר]]" בפולין, ויצא לביקורי הדרכה בסניפי התנועה. ב-[[1930]] השתתף בסמינר מדריכים עולמי של "[[החלוץ]]", לאחריו נשלח לרכז את מחוז וילנה של "החלוץ הצעיר", עד [[1933]]. בתקופה זו התרחבה פעילות הסניפים וגדל מספרם. ב-1933 נשלח ל[[קרפטורוסיה]] שב[[צ'כיה]] כדי להקים שם את תנועת החלוץ הצעיר.<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
[[File:Zila+yesh 1937.png|שמאל|ממוזער|600px|ישעיהו וצילה בקיבוץ גשר יחד עם בנם הבכור מנחם - 1937]]<br />
== גבעת חיים ==<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
עם העליה לארץ באוקטובר 1933 הצטרף ישעיהו לקיבוץ [[גבעת חיים]] שזה עתה נוסד. הוא עבד בפרדס של הקיבוץ ובסלילת כבישים ב[[חדרה]] וסביבתה. הקיבוץ היה העוגן של משפחת פונדק בארץ. בשנת 1934 הצטרף לקיבוץ [[זרובבל פונדק]] ובשנת 1935 הגיע לארץ האח הצעיר [[בנימין פונדק]]. האחים לבית פונדק היו בעלי השפעה בעשייתם ובמסירותם לעבודה ולחיי הקיבוץ. בשנת 1936 הצליחו האחים פונדק להעביר החלטה באסיפת הקיבוץ לפיה הקיבוץ יקלוט את הורי האחים פונדק ואת אחיהם שונתרו בפולין. ההורים התחייבו לרכוש צריף על חשבונם. דומה היה שההחלטה עומדת להתבצע, אך נותר מחסום שעצר את אבי המשפחה [[משה פונדיק]]. אמו של משה פונדיק [[חיה פייגע קמינסקי]] שהייתה עיוורת גרה בבית בנה. משה פונדיק עמד על כך שאמו העיוורת תגיע יחד עם המשפחה לקיבוץ. אמנם למשה פונדיק אחות בסימיאטיץ' [[שרה פונדיק]] אך הוא התקשה להעביר אליה את עול הטיפול באם הקשישה. בעקבות זאת חזרה בה אסיפת הקיבוץ מהסכמתה לקבל את המשפחה. וכמו בטרגדיה יוונית, לאחר מכן הסכים משה פונדק לעלות ללא אמו - אבל כבר היה מאוחר מדי...<br />
<br />
<br />
== הקמת משפחה ==<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
בשנת 1936 בזמן המאורעות בארץ פרצה מחלה שבה חלו רבים מחברי קיבוץ [[גבעת חיים]]. הקיבוץ נזקק לעזרה, בין הבאים הייתה גם חלוצה שהגיע מ[[כפר יונה]] - [[צילה ברו]]. צילה בלטה ביופיה וביכולתה החברתית וכך נוצר הקשר בין ישעיהו לצילה. זמן לא רב לאחר שהחליטו להפוך לזוג התברר כי צילה בהריון. צילה הייתה נחושה למלא את בקשת אביה [[שלמה ברו]] ולהתיישב באדמות הבשן - שהן אדמות עידית. וייתכן שהיו לכך גם סיבות חברתיות. כך או אחרת, לאחר פניה לקיבוץ [[גשר]] החליטה צילה באוקטובר 1936 לעבור לקיבוץ גשר בעמק הירדן. ב- 20 באפריל 1937 נולד בנם הבכור של צילה וישעיהו - [[מנחם פונדק]] בקיבוץ [[אשדות יעקב]] אליו עברו חברי גשר. שלוש שנים לאחר מכן במרץ 1940 נולדה בתם [[דפנה פונדק]]. לאחר שנות מלחמת העולם השניה נולד הבן השלישי [[שלמה פונדק]] במרץ 1947. הבן הצעיר [[דוד פונדק]] נולד שנתיים לאחר קום המדינה במאי 1950.<br />
[[File:P1952.png|שמאל|ממוזער|600px|ישעיהו וצילה עם מנחם ודפנה אשדות יעקב 1942]]<br />
[[File:Zila+yesh 1957.jpg|שמאל|ממוזער|600px|ישעיהו וצילה בעת חופשה בבית פעילי ההסתדרות בתל-אביב - 1957]]<br />
== הפעילות בישראל ==<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
ב-[[1935]] גויס על ידי [[בני מרשק|בני מהרש"ק]] לפעילות בתנועת [[הנוער העובד]], כמחליפו של המזכיר [[דוד כפרי]], מרכז סניף ירושלים של התנועה. ב-[[1937]] עבר ל[[גשר (קיבוץ)|קיבוץ גשר]] ונשא לאישה את [[צילה ברו]]. בשנים [[1942]]–[[1944]] היה פעיל בנוער העובד בסניף [[תל אביב]], ושותף בגיוס בני הנוער ל[[פלמ"ח]]. ב-[[1946]] היה חבר מזכירות [[התנועה המאוחדת]], שהייתה מיזוג של [[המחנות העולים]] ותנועת [[גורדוניה]]. היה ממקימי הסניף הירושלמי של התנועה המאוחדת.<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
ישעיהו הדריך מספר חברות נוער בארץ, כל אחת למשך שנה או שנתיים. מ-[[1940]] הדריך את חברת הנוער שחבריה הקימו את [[בית הערבה]]. מ-1946 הדריך את חברת הנוער "הטורקית", שהקימה את קיבוץ [[נחשולים]]. מ-[[1948]] הדריך את נוער ח', שחניכיה התגייסו ל[[נח"ל]]. כן הדריך את חברת הנוער "הפרסית" ב-[[1954]], וב-[[1971]] את גרעין ה"בונים" מ[[אנגליה]] שעלה להתיישבות ב[[מבוא חמה]].<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
ישעיהו היה גם פעיל בתנועה הקיבוצית. בשנים [[1958]]–[[1960]] היה מזכיר קיבוץ [[אשדות יעקב איחוד]], ובשנתיים הבאות היה פעיל בתנועת [[איחוד הקבוצות והקיבוצים]], במדור עלית הנוער. בשנים [[1963]]–[[1970]] עבד כמרכז מדור תרבות במזכירות [[הנוער העובד]]. עד [[1973]] עבד כמרכז השקיית ה[[בננה|בננות]] בשטחי ה"[[זור]]". ערך במשך שבע שנים את עלון קיבוץ אשדות יעקב איחוד, עד [[1980]]. במקביל עבד בשנים 1973–[[2000]] כפועל בבית החרושת "לוג מוצרי פלסטיק" בקיבוצו. כן היה מרכז חוג [[תנ"ך]] בקיבוץ, במשך 14 שנה.<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20 px; color:black"><br />
<br><br><br />
== שיר של [[שלמה פונדק]] ==<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
לפני שישים ושש שנים הם באו מפולניה<br><br />
לא קבלו אותם במטחי כבוד ולא פתחו בקבוק שמפניה<br><br />
הם עלו לארץ ישראל הלוא היא פלשתינה<br><br />
הים היה משמאל והביצות ימינה<br />
<br><br><br />
הוא הגיע לנמל יפו והיא הגיעה לחיפה<br><br />
שניהם התפלאו כמה ארץ ישראל יפה<br><br />
היא מחיפה נסעה דרומה מיפו הוא נסע צפונה<br><br />
הוא הגיע לגבעת חיים והיא הגיעה לכפר יונה<br />
<br>[[File:Pundak1950.jpg |שמאל||900px|משפחת פונדק באשדות יעקב. יושבים משמאל לימין: ישעיהו, דפנה, שלמה, מנחם. צילה עומדת ומחזיקה את דודו - 1950]]<br />
[[File:1981C.jpg|שמאל|ממוזער|500px|זרובבל יחד עם חופשיה ודליה פונדק (משמאל) מבקרים בקיבוץ אשדות יעקב בחורף 1981, מימין ישעיהו, גולן, דודו, ירדן וצילה פונדק ]]<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
<br><br />
הם עבדו בפרדסים בלול ובגן הירק<br><br />
והם חלמו על המשפחות אשר השאירו במרחק<br><br />
העבודה הייתה קשה וגם הייתה קדחת <br><br />
הם שרו התווכחו וגם בילו בגורן על השחת<br />
<br><br />
<br><br />
<br />
האדמות הכי טובות הן בעבר הירדן<br><br />
פסוקו של אביה בראשה הוא מתנגן<br><br />
וזוהי הסיבה וזהו גם הפשר <br><br />
איך היא עזבה את המרכז ונסעה לגשר<br />
<br><br><br />
אכן נעלמות ומשונות דרכם של החיים<br><br />
והיא הגיעה לעזרה בקיבוץ גבעת חיים<br><br />
היא ראתה חלוץ צעיר עם בלורית ומשקפיים<br><br />
והוא ראה עלמה יפה עם צמה מעבר לכתפיים<br />
<br><br><br />
וכך הקימו משפחה ונולדו ארבעת הילדים <br><br />
וכל היתר כתוב ומתועד בעבודות השורשים של הנכדים<br><br />
אך אם תרצו לכתוב תולדות המשפחה בספר<br><br />
זכרו איך שהכל התחיל בזוג צעיר בעמק חפר.<br />
<br><br><br />
חנוכה תשנ"ט 1999<br />
<br />
== סיפורים ==<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
[[צידי הצפעים]]<br />
<BR><br />
[[בלב היערות]]<br />
<BR><br />
[[מנדל פהאנר מסמיאטיץ']]<br />
<BR><br />
[[פגישות עם חזירי בר]]<br />
<BR><br />
[[החבר עובדיה מעמק יזרעאל]]<br />
<BR><br />
[[ישעיהו מנהיג מדריך ומורה הדרך]]<br />
<BR><br />
[[נחשון מהקיבוץ]]<br />
<BR><br />
[[מפנקסו של סבא]]<br />
<BR><br />
[[ישעיהו תחת הפגזה]]<br />
<BR><br />
[[מצא קרובים אבודים]]<br />
<br />
== מכתבים ==<br />
<BR><br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
[[מכתב מההבראה בנתניה]]<br />
<BR><BR><br />
[[מכתב לשרון]]<br />
<BR><BR><br />
[[טיול לירדן]]<br />
<BR><BR><br />
[[למה לפונדקים גאוות משפחה?]]<br />
<BR><BR><br />
[[פתגמים ומכתמים]]<br />
<BR><BR><br />
[[ברכת הנרות]]<br />
<br />
== כתבות ==<br />
<BR><br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
[[כוכב הירדן]]<br />
<br />
<BR><BR><br />
== תמונות ==<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
[[קיבוץ שחריה 1926]]<br />
<br />
== סרטי וידאו ==<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
[https://drive.google.com/file/d/168AZFRpIdStsprL8Tq1cF-TLoAUnKNIm/view?usp=sharing ישעיהו נושא ברכה בחג המשק - אשדות יעקב איחוד בת 68 - 1991]<br />
<br />
<br />
==לקריאה נוספת==<br />
* ישעיהו פונדק, "בלב היערות", בתוך: יעקב זילברשייד, [[אריה פיאלקוב]] (כינסו וערכו), '''תל חי: קיבוץ הכשרה בפולין ע"ש חללי תל-חי, הגוש ופלוגותיו: מאסף''', לוחמי הגיטאות: [[בית לוחמי הגיטאות ע"ש יצחק קצנלסון]]; [[הוצאת הקיבוץ המאוחד|הקיבוץ המאוחד]], תשל"ט. (סיפורו האוטוביוגרפי)<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
<br />
<br />
==קישורים חיצוניים==<br />
* 'משה פונדק וביתו', בתוך: אליעזר ט"ש (טור שלום) (עורך), '''קהילת סמיאטיץ’''', תל אביב : איגוד יוצאי סמיאטיץ’ בישראל וארצות הברית, תשכ"ה, עמ' 157 ([http://yizkor.nypl.org/index.php?id=2686 הספר הסרוק] באתר [[ספריית העיר ניו יורק]])<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20 px; color:black"><br />
{{מיון רגיל:פונדק, ישעיהו}}<br />
[[קטגוריה:אנשי העלייה החמישית]]<br />
[[קטגוריה:הנוער העובד והלומד]]<br />
[[קטגוריה:אנשי חינוך ישראלים]]<br />
[[קטגוריה:אנשי חינוך יהודים פולנים]]<br />
[[קטגוריה:אשדות יעקב: אישים]]<br />
[[קטגוריה:ישראלים ילידי פולין]]<br />
[[קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1912]]<br />
[[קטגוריה:ישראלים שנפטרו ב-2000]]<br />
<br />
</p></div>Duduhttps://www.pundak.net/index.php?title=%D7%91%D7%A0%D7%99%D7%9E%D7%99%D7%9F_%D7%A4%D7%95%D7%A0%D7%93%D7%A7&diff=1348בנימין פונדק2021-03-12T13:01:47Z<p>Dudu: </p>
<hr />
<div><p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
[[File:1946.jpg|שמאל|ממוזער|500px|בנימין וחווקה פונדק כפי שצולמו בסטודיו גנן בירושלים - 1946]]<br />
[[File:The three.jpg|שמאל|ממוזער|500px|שלושת האחים פונדק: ישעיהו, זרובבל ובנימין - 1940]]<br />
[[File:Ben.jpg|שמאל|ממוזער|500px|בנימין וחווקה פונדק עם בנם הבכור יונתן בעת ביקור בגן החיות - 1948]]<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
בנימין בנם של [[משה פונדיק]] ו[[פועה לאה פונדיק]] נולד בפולין ב- 1917 בעירה [[סימיאטיץ']]. בן חמישי לאחריו אחיו הגדולים [[מנחם פונדיק]], [[ישעיהו פונדק]], [[זרובבל פונדק]], [[רבקה פונדיק]] והאח הצעיר [[גדעון פונדיק]]. נשא את [[חווקה פונדק]] ולאישה והם הוריהם של [[יונתן פונדק]], [[לאה פונדק]] ו[[רבקה פונדק]]. נפטר ב- 1995 בישראל קריית טבעון.<br />
<br />
== חווקה ובנימין - [[איך זה התחיל?]] ==<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
בשנת 1936 חיו בקיבוץ גבעת חיים, יואל ובלה אח ואחות של חווקה (קצן) וגם ישעיהו וזרובבל האחים הבוגרים של בנימין. <BR><br />
כנראה שיואל ששמע שאח של ישעיהו וזרובבל מגיע לארץ, ביקש מהם שיבקשו מבנימין שיעבור אצל חווקה שהייתה בקיבוץ הכשרה בביאליסטוק ויבדוק מה שלומה.<BR><br />
באותו זמן חווקה נשארה יחידה ממשפחתה בפולין, הוריה, וחלק מאחיה ואחיותיה עברו לפורטוגל ויואל ובלה כבר היו בארץ.<BR><BR><br />
<br />
[[File:Image.png|שמאל|ממוזער|350px|בנימין וחווקה פונדק בנמל חיפה בשנת 1947, ביום יציאתו של בנימין לשליחות לאיטליה.]]<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
בנימין עשה כפי שהתבקש ואכן פגש את חווקה בהכשרה בביאליסטוק, בזמן שהיא קלפה תפוחי אדמה. <BR><br />
כנראה שלרגע זה היו השפעות והחלטות שבנימין קיבל בהמשך ואולי גם חווקה. בעת ההיא הם היו בני 19.<BR><BR><br />
<br />
במרץ 1936 בנימין עלה לארץ והגיע לגבעת חיים, אך לאחר זמן מה עבר לקיבוץ אלונים שבאותה תקופה הייתה בתנופת בנייה וגדילה.<BR><br />
בדצמבר 1938 הגיעה חווקה לארץ, הישר לקיבוץ אלונים.<BR><BR><br />
<br />
חווקה סיפרה לנכדתה רחל: "...האחים שלו כתבו לו שבאה אחת שיטפל בה ונקלטתי מהר...", אך גם אמרה"...סבא לא שם לב אלי הוא עבד מאד קשה – חלוץ אמיתי"<BR><br />
התאריך 07.12.1941 צויין לאורך השניים כיום הנישואים של חווקה ובנימין (זהו גם התאריך של הפצצת פרל הארבור על ידי היפים). לימים הסתבר שלא בטוח שזה היה היום המדוייק.<BR><br />
<br />
== דברי פרידה של אחיו ישעיהו פונדק ==<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
מה צר לנו, כי אתה גיבור החיים, לא זכית להגיע לשנות גבורה. בנימין יקירנו – אהוב לבנו, השקט והצנוע ורב המעשים הטובים. אבי המשפחה המסור והנאמן עם רעיתך חווקה, תיבדל לחיים ארוכים ,הקמת משפחה לתפארת, שכולנו מתברכים בה. <BR><br />
בנימין האבא והסבא האח והדוד החם, השקול שמעשיו עדותו. איש משפחה למופת היית וכולנו למדנו ממך. החכם והנבון, המתכנן והמבצע, הצופה מראש לקראת הבאות. <BR><br />
איך התגברתם בשקט על משברים ומצוקות ויצאת למרחב. בנימין יקירנו – הבנאי הגדול – חלוץ מגשים – קיווינו להשתתף בבניין הארץ ואתה עשית זאת בגדול. <BR><br />
לאחר מחצית השנה הראשונה שלך בארץ, בקיבוץ גבעת חיים הצעיר, כפועל בפרדסים, נכנסת לחדרי ואמרת: "הקיבוץ זקוק למהנדסי בניין, אני אהיה מהנדס בניין". זה היה תמוה בעיני, שכל שאיפתי – להיות פועל טוב. תכננת וקיימת. <br />
<br />
[[File:Ben+yesh.jpg|שמאל|ממוזער|500px|בנימין וישעיהו - חלוצים צעירים בשנות הארבעים]]<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
הלכת לקיבוץ צעיר – אלונים, וכעבור שנים העיד בפני חבר אלונים – בנימין הוא איש הבניין שלנו. אחר כך למדת הנדסה בטכניון ועם ניסיונך העשיר כפועל בנין היית לאיש מרכזי בבניין הטכניון בנווה שאנן. <BR><br />
המשכת את דרכך במכון לבקרת טיב חומרי בניין בטכניון, עובד ויועץ נכבד. הייתה גם שליחות להבאת עולים מעפילים מאיטליה, לאחר מלחמת העולם השניה. פעלת ולא הירבת לספר, אולי גם מפני שלא הירבנו לשאול. <BR><br />
הייתה בך הבנת חיים עמוקה: הבית והגן המטופח יכולים לשמש גם מקום לזוג צעיר לקראת הקמת משפחה , דירת המרתף בביתכם, המלאי במזווה שלא יחסר מצרך, קבלת הפנים לבאים בדלתות ביתכם, החום והשקט, הנועם ופתיחות הלב, ההבנה לזולת והעזרה בשעת הצורך, בשקט ובצנעה.<br />
<br />
== דברי פרידה של בתו לאיק [[לאה פונדק]] ==<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
אתה האיש הכי תמים שאני מכירה ויותר במשמעות של שלם חי על-פי מידותיך ומתעלם מכל האפשרויות האחרות כוונות זדון הן חולשת האחרים ולא תצלחנה לעולם לגרום לך לראות את העולם אחרת מכפי שבחרת לראות אותו.<br />
אופטימיות הולכת אתך<br />
לאורך כל הדרך:<br />
אתה לא נטשת אותה<br />
אבל היא<br />
מסתבר,<br />
נטשה אותך...<br />
עומד לצידינו, כל האוהבים אותך<br />
תמיד עם לחיצת-יד,<br />
מילה חמה,<br />
חיוך מאיר פנים,<br />
תמיכה ללא גבול<br />
לצידינו תמיד-<br />
[[File:Sikon ela.jpg|שמאל|ממוזער|500px|בנימין מקים את ביתו בשיכון אלה 12 - 1955]]<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
<BR><BR><br />
אנשים סיפרו עליך בחום ובהערכה<br />
אנשים שאהבו אותך, שאהבת אותם<br />
חופשייה אמרה שכמו מגדלור היית<br />
ואנחנו מאמינים למה שאומרים<br />
ויודעים יותר<br />
הרבה יותר<br />
כי אתה היית לנו<br />
כמו לחם ומים<br />
מובן מאליו<br />
ופשוט<br />
ובטוח<br />
ותמיד תמיד שם בשבילנו<br />
וכל כך חיוני<br />
וגם לא בזה כל הצער.<br />
הכאב הגדול הוא<br />
שפתאום חייך נפסקו<br />
ואתה אהבת לחיות – <br />
יום-יום מחדש<br />
חיית, אפשר לאמר, מתוך תענוג<br />
נהנית מעצם הקיום,<br />
מטעם השעות והדקות<br />
ללא סיבה<br />
ולא למען איש<br />
אהבת החיים הזו<br />
קרנה והקרינה ממך<br />
והתבטאה במה שהיית לאנשים<br />
ויותר מכולם-<br />
לנו.<br />
<BR><BR><br />
אשרינו שזכינו<br />
נשא אותך בגעגועים<br />
כל עוד נשמה באפינו.<br />
<BR><BR><br />
עברה שנה, אתה אינך<br />
דברים קרו – ארבע עונות חלפו<br />
במעונך – הכל על מכונו עומד<br />
בגדיך, נעליך, ספר הטלפונים בכתב ידך<br />
רק בצנעה, תמונותיך על מדפים בחדרינו<br />
תמונה מוסתרת בארנק<br />
עברה שנה, אתה אינך<br />
עצים נותנים פריים – פרי עבודתך<br />
אמא-אשתך ושאול-נכדך ממשיכים<br />
הכל ירוק – פרחים ורימונים<br />
-הכל אותו דבר?<br />
-רק לכאורה<br />
כי שום דבר כבר<br />
לא יהיה כמו שהיה.<br />
<BR><BR><br />
שנה עברה: קרו בה טוב ורע<br />
הטוב: שמחות במשפחה הרחבה<br />
הרע: רבין נרצח<br />
ונרצחת לה לאט המדינה.<br />
מדוע לספר לך על כך?<br />
כי אתה ידעת להשתתף<br />
בצערם ובשמחתם של אחרים.<br />
לעיתים קרובות אני מוצאת עצמי תוהה:<br />
מה היה אומר על זה אבא-<br />
ואני מודה:<br />
יותר אני רוצה לקבל ממך "פרספקטיבה"<br />
"לראות את התמונה הגדולה"<br />
ולא בעניינים פרטיים<br />
כי יודעת<br />
לא אוכל לאמץ את המתינות שלך.<br />
<br />
<br />
[[File:Beni.jpg|שמאל|ממוזער|700px|מכתב שכתב בנימין פונדק אל זרובבל וחופשיה ב- 1939 ]]<br />
<br />
== ואצלי עסוק וטרוד ==<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
זרובבל חופשיה ונורית היקרים שלום!<br />
<br><br><br />
את מכתבכם קבלתי השבוע , שלחתי ע"י פרץ כמה מילים.<br><br />
אף כעת לא ארבה בכתיבה.<br />
<br><br><br />
שלשום קבלתי מכתב מהבית צרופה גם תמונת אבא ואמא (תמונה בגודל 9X12).<br><br />
אני חושב שגם אתם קבלתם מכתב ותמונה, לכן איני מעביר את זה אליכם.<br><br />
<br><br />
בשאלת גדעון, אמנם אבא מזכיר את הליכותיו ומנהגיו שאינם לקורת רוחו, וימצא להשתדל להעלתו.<br><br />
בדבר עליית המשפחה אינו מזכיר לגמרי.<br><br />
בעניין רבקה - כרגיל: נושאת בעל ותצא לשבוע ימים לנוח במיולוצל(?) - ותו לא.<br><br />
<br><br><br />
אינני זוכר אם כתבתי לך שקבלתי מכתב ממשרד (הארצ-ישראלי) הורשאי, בנידון עליתו של גדעון- בו כותבים שיש לפנות באופן אינדיוידואלי לבתי ספר בארץ שיקבלו אותו.<br />
<br><br><br />
ואצלי עסוק וטרוד - עבודות הבנין רבות. אתמול סמנתי את הבית הרביעי.<br><br />
העובדה שמזכירות פנים תופסת את האדם וזהו תפקיד שצריך אדם שלם ותנאים לכך.<br><br />
ואני עסוק גם בבנין.<br><br />
אצטער שלא יכולתי לבקר אתכם בנהלל, תבינו: ישיבות, בירורים ואסיפות.<br><br />
<br><br />
וזה הכל<br><br />
בנימין<br><br />
<br><br />
קוסקוס טבעון (אלונים בעתיד) 12.8.1939<br />
<br />
== סיפורים ==<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
<br />
<br />
== מכתבים ==<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
<br />
== תמונות ==<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
<br />
== סרטי וידאו ==<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"></div>Duduhttps://www.pundak.net/index.php?title=%D7%96%D7%A8%D7%95%D7%91%D7%91%D7%9C_%D7%A4%D7%95%D7%A0%D7%93%D7%A7&diff=1347זרובבל פונדק2021-03-12T13:00:45Z<p>Dudu: </p>
<hr />
<div>[[File:HofshiZru.jpg|שמאל|ממוזער|500px|חופשיה וזרובבל בגבעת חיים - 1935]]<br />
[[File:The three.jpg|שמאל|ממוזער|500px|שלושת האחים פונדק: ישעיהו, זרובבל ובנימין - 1940]]<br />
[[File:Zru4.jpg|שמאל|ממוזער|500px|קבוצת החלוץ בסימיאטיץ' סביב 1933, זרובבל נמצא במרכז השורה האחורית]]<br />
[[File:1981C.jpg|שמאל|ממוזער|500px|זרובבל יחד עם חופשיה ודליה פונדק (משמאל) מבקרים בקיבוץ אשדות יעקב בחורף 1981, מימין ישעיהו, גולן, דודו, ירדן וצילה פונדק ]]<br />
[[File:Zrubavel.jpg|שמאל|ממוזער|500px|]]<br />
<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
'''זרובבל פונדק''' - נולד בפולין בעיירה [[סימיאטיץ']] בשנת 1913 - נפטר בעין חרוד בשנת 2001. נשא את [[חופשיה פונדק]] לאישה בשנת 1936. אביהם של [[נורית גדעוני]], [[נחמן פונדק]] ו[[משה פונדק]].<br />
=== ילדות בפולין ===<br />
<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
<br />
נולד 1913 בעיירה קטנה בשם [[סימיאטיץ']] במרכז פולין. זרובבל הבן השלישי למשפחת פונדיק, משפחה יהודית בת שישה ילדים. גדל בבית יהודי ציוני חם להורים מראשוני העליה השנייה, [[משה פונדיק]] ו[[פועה לאה פונדיק]] אנשי סג'רה שחזרו לפולין, ושפת ילדותו הייתה עברית. בגיל צעיר יחסית - כבן שש עשרה הצטרף לתנועת הנוער הציוני "[[החלוץ]]" ולשם כך הפסיק את לימודיו בסמינר למורים. בהתחלה פעל בעיירת הולדתו [[סימיאטיץ']] תוך כדי עבודת יום בעזרה לפרנסת המשפחה, ויותר מאוחר במרכז ההכשרה של "החלוץ" בעיירה [[פינסק]] שבפולין. <br />
<br />
=== עליה לישראל ===<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
בשנת 1934, בהיותו בן 21 עלה זרובבל לארץ ישראל והצטרף תחילה לאחיו הבכור [[ישעיהו פונדק]] לקיבוץ [[גבעת חיים]] שאך זה הוקם. עבר את המסלול המקובל של חלוץ שכלל מגורים באוהל, עבודה עד כלות בפרדסים בחריש ובבניין, חלה בקדחת, ולבסוף - התאהב בחלוצה [[חופשיה הורביץ]]. בתקופה זו הצטרף אליהם גם האח צעיר [[בנימין פונדק]], שאר בני משפחתו שנשארו בפולין ניספו מאוחר יותר בטרבלינקה. כתום כמעט שלוש שנים העתיקו זרובבל וחופשיה את מקום המגורים של המשפחה הצעירה לעין חרוד. היה מי שנודע לו על נסיונו כסדר דפוס עוד מימי בית אבא בפולין, ובית הדפוס שזה אך הוקם של הוצאת [[הקיבוץ המאוחד]] חיפש ותר אחר מומחים כמותו. <br />
<br />
=== הקמת משפחה ועבודה ===<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
תוך תקופת המעבר ל[[עין חרוד]] נולדה בתם הבכורה [[נורית גדעוני]] ומאוחר יותר [[נחמן פונדק]] ו[[משה פונדק]]. כל אותה תקופה התמיד זרובבל ועבד בדפוס והגיע בהדרגה לאחד מעמודי התווך שלו. כל זה נגדע באחת עם הפילוג בתנועה הקיבוצית. בשנת 1957 כשהתחלפה הבעלות על הדפוס נאלץ לעזוב אותו והתחיל בקרירה חדשה של מנהל חשבונות שבה התמיד עד גיל 75. במשך כ-15 השנים האחרונות של חייו הייתה בריאותו של זרובבל רופפת, מתוכן כשמונה שנים שהה באגף הסיעודי של בית הדר, מטופל במסירות ובאהבה לאחר שעבר אירוע מוחי. בכל התקופה הזו נפל עול הטיפול על בת זוגו חופשיה, שגם היא לא נעשתה צעירה משנה לשנה… <br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
[[נחמן פונדק]] אמר בהלוויה של זרובבל "כשאני מביט בך מנקודת המבט של בן ומנקודת המבט של נכדיך וניניך ושואל את עצמי מי ומה היית בחייך כפי שאנו הכרנו אותך, היית בעיני יותר מכל איש ישר, קצת תמים, סבלן וסקרן אין קץ, אבא וסבא מסור וחם שמסוגל לתקשר עם גדול כקטן בגובה העיניים".<br />
<br />
<br />
<br />
== סיפורים ==<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
<br />
<br />
== מכתבים ==<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
[[כמה קשה יהיה לו להיפרד]]<br />
<br />
== תמונות ==<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
<br />
== סרטי וידאו ==<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"></div>Duduhttps://www.pundak.net/index.php?title=%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A5:The_three.jpg&diff=1346קובץ:The three.jpg2021-03-12T12:59:04Z<p>Dudu: </p>
<hr />
<div></div>Duduhttps://www.pundak.net/index.php?title=%D7%A8%D7%91%D7%A7%D7%94_%D7%A4%D7%95%D7%A0%D7%93%D7%99%D7%A7&diff=1345רבקה פונדיק2021-03-12T12:47:19Z<p>Dudu: </p>
<hr />
<div>[[File:Mr-Enhanced.jpg|שמאל|ממוזער|500px|רבקה בת 12 עם אחיה מנחם ערב עלייתו לארץ ישראל - ספטמבר 1927]]<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
רבקה פונדיק נולדה תרע"ה/1915 סימיאטיץ' פולין - נספתה בשואה ב-תש"ב/1942. <br />
<br />
[[File:rivka_pundik.png|שמאל|ממוזער|400px|רבקה פונדיק בשנת 1936 - על גב התמונה כתוב - אסתפק הפעם רק בכמה מילים, כובסים היום לבנים, והפנאי לא מרשה. אני עולה ב- 12 לאוגוסט באנית "פולניה" ההפלגה ב- 12/8/1336. ]]<br />
<br />
=== ילדות בפולין ===<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
ביתם היחידה מתוך ששה ילדים של [[פועה לאה פונדיק]] ו[[משה פונדיק]]. רבקה, המוכשרת והמסורה היתה מילדותה מושפעת מאווירה ציונית בבית הוריה. הייתה פעילה ב"חלוץ" בסמיאטיץ', ושאפה בכך מאודה להגיע ולהגשים בארץ ישראל. חלמה – לעלות לארץ, לבנותה ולהפרות את שממתה. רבקה הייתה פעלתנית ועבדה במסירות בסעיף החלוץ המקומי. רבקה עבדה במשק "שחריה", ששימש מקום הכשרה למאות חלוצים מערים ועיירות רבות ברחבי פולין. אמה של רבקה הייתה קשורה אליה מאד וראתה בה אדם קרוב המבין לליבה. לכן בשנת 1935 נאלצה רבקה לוותר לאחיה הצעיר יותר [[בנימין פונדק]] על הזכות לעלות לארץ ישראל. בשנת 1936 הגיעה תורה של רבקה לעלות לישראל.<br />
<br />
<br />
=== קשיים בפרידה של האם מהבת רבקה ===<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
באוגוסט 1936 התרחשה דרמה גדולה עת עמדה הבת היחידה במשפחה, רבקה ז"ל, לעלות לארץ ישראל. רבקה השלימה את כל הסידורים, הבגדים נארזו, הסרטיפיקט היה מוכן, כרטיסי הנסיעה ברכבת ובאוניה כבר שולמו. בני המשפחה נפרדו ממנה על רציף הרכבת, ואז נאחזה פועה לאה ברבקה וסרבה לתת לה לנסוע. מקטעי דברים שנותרו מתברר כי פועה לאה דברה מדם ליבה על הארץ שגבתה ממנה מחירים כה גדולים. בנה הבכור טבע, שלושה בנים עובדים קשה בחקלאות ולא ברור מה יהיה גורלם, ועתה הבת היחידה עומדת לעזוב. <br />
כך כתב [[ישעיהו פונדק]] על הוריו "משה ופועה פונדיק, הנלבבים והיקרים, תפארת האדם, אשר עודדו את כל אשר בא עמם במגע, אשר ליוו רבים לעלייתם והצלתם בארץ ישראל לא זכו לשוב ולעלות ולהינצל מן השואה האיומה. לא זכתה הבת היחידה במשפחה – רבקה, אשר חילקה את מסירותה בין בית ההורים ופרנסתו ובין סניף החלוץ הצעיר והחלוץ, לא הגיע בן הזקונים - גדעון. לא זכו לראות במדינת ישראל משאת-נפשם. אך כל יודעיהם ובני משפחתם, אשר שרדו בארץ, לא ישכחום לעד. נשמתם צרורה במפעל גאולת עמנו".<br />
<BR><br />
<br />
=== מכתבים וראיונות ===<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
<BR><br />
[[הייתי החברה הטובה של רבקה פונדיק]]</div>Dudu