https://www.pundak.net/api.php?action=feedcontributions&user=Dpundak&feedformat=atomמשפחת פונדק - תרומות המשתמש [he]2024-03-29T10:23:37Zתרומות המשתמשMediaWiki 1.35.8https://www.pundak.net/index.php?title=%D7%94%D7%90%D7%97%D7%93_%D7%91%D7%9E%D7%90%D7%99_-_%D7%97%D7%92_%D7%94%D7%A4%D7%95%D7%A2%D7%9C%D7%99%D7%9D&diff=1664האחד במאי - חג הפועלים2022-07-07T13:57:23Z<p>Dpundak: </p>
<hr />
<div>[[File:May2.jpg|שמאל|ממוזער|900px|תהלוכת אחד במאי בזמן המנדט הבריטי]]<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
'''אמונה בימים קשים'''<br />
<BR><BR><br />
== חג הפועלים – אחד במאי – ההחלטה ההיסטורית==<br />
(נתקבלה בועידה הראשונה של האינטרנציונל השני)<br />
<BR><BR><br />
נקבעה הפגנה בינלאומית אדירה ביום קבוע מעתה ועד עולם, למען יצהירו כל הפועלים כאחד, באותו יום עצמו, בכל הארצות ובכל הערים, את דרישותיהם כלפי הממשלות: להגביל באמצעות החוק את יום העבודה ל-8 שעות.<br />
<BR><BR><br />
פריז – יולי 1889<br />
<BR><BR><br />
<br />
== בֵּר בורוכוב / אחד במאי – מהו?==<br />
אותם שליחים, אשר השתתפו בקונגרס הבינלאומי הסוציאליסטי הראשון וקבעו את יום האחד במאי כחג הפועל ברחבי העולם, ריתקו, אולי שלא מדעת, לשלשלת זהב את אידיאל העתיד של הפרולטריון העולמי עם מסורת קדומים של המוני העמים לדורותיהם.<br />
חג אחד במאי היה מאז ומעולם חג האנושות כולה. הרענן והצעיר בחגים הוא אולי גם עתיק היומין שבהם על פני הארץ כולה.<br />
<br />
==הירהורים==<br />
באסיפה האחרונה, בה דנו גם בענין האחד במאי, נאמרו בין היתר דברים שאי אפשר, לדעתי, לעבור עליהם לסדר היום.<br />
<BR><BR><br />
כנימוק לעבודה ביום זה הובא עניין עויינות ברית-המועצות וסין למדינת ישראל. ולכן פוסק כאילו האחד במאי להיות חג פועלים בשבילנו. נשכחה אהדת תנועת הפועלים בארצות הברית ובאנגליה למדינת ישראל, בארצות סקנדינביה וארצות אחרות. דומה הדבר, כאילו היינו צריכים להפסיק לחוג את חג-העצמאות, כי נטורי-קרתא מתייחסים בעוינות למדינת ישראל. כמובן אין הדברים שווים, מבחינת מספר העויינים את מפעלנו וחוגגים את האחד במאי.<br />
כשהתנועה הנאצית (אוייבתם בנפש של העם היהודי ותנועת הפועלים בתוכו ושל תנועת הפועלים הבינלאומית הדמוקרטית והקומוניסטית כאחד) – אימצה לה את האחד במאי כחג – לא פסקו כל האחרים – להאמין בערכים ובסמלים שהאחד במאי מייצגם: שחרור האדם העובד, כבוד לעבודה וליצירה, אחוות אנשים ועמים עצמאיים בחברה משוחררת מניצול ושואפת לעילוי האדם.<br />
<BR><BR><br />
נכון שנים קשות הן אלה. כשעמים ותנועות מרכינים עצמם בפני אילי הנפט. ותנועות בינלאומיות קומוניסטיות עושות הכל כדי לכבוש ולהשליט עצמן כאימפריות הקפיטליסטיות בעבר, על עמים וארצות. רוממות החופש והשיויון – כלפי חוץ, וכל האמצעים כשרים בידיהן כדי לדכא ולשעבד לשלטונן. למרות אלה אל ניתן לעקור מלבנו את האמונה בעולם טוב יותר, יפה וצודק יותר. עברו ימים קשים של דיכוי והשמד לעם היהודי (שלטון יוון ורומי, מסעי הצלב, השואה ועוד) ולא פסקה התקווה והאמונה בטוב והצודק כי יגיע. המוני העם לא ויתרו על אמונתם. כך הוא ביחס לאמונה בסוציאליזם, שהאחד במאי הוא אחד מסימניו לבינלאומיותו. כי בני עמים שונים בעולם מאוחדים בשאיבה לחיי חופש ויצירה בלי מלחמות ולשיויון ערך האדם ועם. יום זה, אף על פי שהוא מתמהמה נאמין, כי בוא יבוא.<br />
<BR><BR><br />
ועוד הערה. חבר אמר באסיפה, כי בקיבוץ שכן ישבתו באחד במאי, ובשבת הקרובה יעבדו (המידע – אינו נכון!) השבת קדמה לאחד במאי. יתכן, כי קביעת האחד במאי כיום-שבתון, שורשה ביום השבת היהודי. והשבת היא עיקר ושורש בחיינו, כשהאחד במאי הוא ענף צעיר על גזעה.<br />
<BR><BR><br />
ישעיהו פונדק<br />
<BR><BR><br />
מתוך עלון אשדות יעקב איחוד מס' 518 מאי 1975</div>Dpundakhttps://www.pundak.net/index.php?title=%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A5:May2.jpg&diff=1663קובץ:May2.jpg2022-07-07T13:56:32Z<p>Dpundak: </p>
<hr />
<div></div>Dpundakhttps://www.pundak.net/index.php?title=%D7%94%D7%90%D7%97%D7%93_%D7%91%D7%9E%D7%90%D7%99_-_%D7%97%D7%92_%D7%94%D7%A4%D7%95%D7%A2%D7%9C%D7%99%D7%9D&diff=1662האחד במאי - חג הפועלים2022-07-07T13:54:34Z<p>Dpundak: </p>
<hr />
<div>[[File:1955.jpg|שמאל|ממוזער|900px|תהלוכת אחד במאי בתנועה הקיבוצית]]<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
'''אמונה בימים קשים'''<br />
<BR><BR><br />
== חג הפועלים – אחד במאי – ההחלטה ההיסטורית==<br />
(נתקבלה בועידה הראשונה של האינטרנציונל השני)<br />
<BR><BR><br />
נקבעה הפגנה בינלאומית אדירה ביום קבוע מעתה ועד עולם, למען יצהירו כל הפועלים כאחד, באותו יום עצמו, בכל הארצות ובכל הערים, את דרישותיהם כלפי הממשלות: להגביל באמצעות החוק את יום העבודה ל-8 שעות.<br />
<BR><BR><br />
פריז – יולי 1889<br />
<BR><BR><br />
<br />
== בֵּר בורוכוב / אחד במאי – מהו?==<br />
אותם שליחים, אשר השתתפו בקונגרס הבינלאומי הסוציאליסטי הראשון וקבעו את יום האחד במאי כחג הפועל ברחבי העולם, ריתקו, אולי שלא מדעת, לשלשלת זהב את אידיאל העתיד של הפרולטריון העולמי עם מסורת קדומים של המוני העמים לדורותיהם.<br />
חג אחד במאי היה מאז ומעולם חג האנושות כולה. הרענן והצעיר בחגים הוא אולי גם עתיק היומין שבהם על פני הארץ כולה.<br />
<br />
==הירהורים==<br />
באסיפה האחרונה, בה דנו גם בענין האחד במאי, נאמרו בין היתר דברים שאי אפשר, לדעתי, לעבור עליהם לסדר היום.<br />
<BR><BR><br />
כנימוק לעבודה ביום זה הובא עניין עויינות ברית-המועצות וסין למדינת ישראל. ולכן פוסק כאילו האחד במאי להיות חג פועלים בשבילנו. נשכחה אהדת תנועת הפועלים בארצות הברית ובאנגליה למדינת ישראל, בארצות סקנדינביה וארצות אחרות. דומה הדבר, כאילו היינו צריכים להפסיק לחוג את חג-העצמאות, כי נטורי-קרתא מתייחסים בעוינות למדינת ישראל. כמובן אין הדברים שווים, מבחינת מספר העויינים את מפעלנו וחוגגים את האחד במאי.<br />
כשהתנועה הנאצית (אוייבתם בנפש של העם היהודי ותנועת הפועלים בתוכו ושל תנועת הפועלים הבינלאומית הדמוקרטית והקומוניסטית כאחד) – אימצה לה את האחד במאי כחג – לא פסקו כל האחרים – להאמין בערכים ובסמלים שהאחד במאי מייצגם: שחרור האדם העובד, כבוד לעבודה וליצירה, אחוות אנשים ועמים עצמאיים בחברה משוחררת מניצול ושואפת לעילוי האדם.<br />
<BR><BR><br />
נכון שנים קשות הן אלה. כשעמים ותנועות מרכינים עצמם בפני אילי הנפט. ותנועות בינלאומיות קומוניסטיות עושות הכל כדי לכבוש ולהשליט עצמן כאימפריות הקפיטליסטיות בעבר, על עמים וארצות. רוממות החופש והשיויון – כלפי חוץ, וכל האמצעים כשרים בידיהן כדי לדכא ולשעבד לשלטונן. למרות אלה אל ניתן לעקור מלבנו את האמונה בעולם טוב יותר, יפה וצודק יותר. עברו ימים קשים של דיכוי והשמד לעם היהודי (שלטון יוון ורומי, מסעי הצלב, השואה ועוד) ולא פסקה התקווה והאמונה בטוב והצודק כי יגיע. המוני העם לא ויתרו על אמונתם. כך הוא ביחס לאמונה בסוציאליזם, שהאחד במאי הוא אחד מסימניו לבינלאומיותו. כי בני עמים שונים בעולם מאוחדים בשאיבה לחיי חופש ויצירה בלי מלחמות ולשיויון ערך האדם ועם. יום זה, אף על פי שהוא מתמהמה נאמין, כי בוא יבוא.<br />
<BR><BR><br />
ועוד הערה. חבר אמר באסיפה, כי בקיבוץ שכן ישבתו באחד במאי, ובשבת הקרובה יעבדו (המידע – אינו נכון!) השבת קדמה לאחד במאי. יתכן, כי קביעת האחד במאי כיום-שבתון, שורשה ביום השבת היהודי. והשבת היא עיקר ושורש בחיינו, כשהאחד במאי הוא ענף צעיר על גזעה.<br />
<BR><BR><br />
ישעיהו פונדק<br />
<BR><BR><br />
מתוך עלון אשדות יעקב איחוד מס' 518 מאי 1975</div>Dpundakhttps://www.pundak.net/index.php?title=%D7%94%D7%90%D7%97%D7%93_%D7%91%D7%9E%D7%90%D7%99_-_%D7%97%D7%92_%D7%94%D7%A4%D7%95%D7%A2%D7%9C%D7%99%D7%9D&diff=1661האחד במאי - חג הפועלים2022-07-07T13:53:58Z<p>Dpundak: </p>
<hr />
<div>[[File:1955.jpg|שמאל|ממוזער|700px|תהלוכת אחד במאי ברחובות תל אביב, בזמן המנדט הבריטי]]<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
'''אמונה בימים קשים'''<br />
<BR><BR><br />
== חג הפועלים – אחד במאי – ההחלטה ההיסטורית==<br />
(נתקבלה בועידה הראשונה של האינטרנציונל השני)<br />
<BR><BR><br />
נקבעה הפגנה בינלאומית אדירה ביום קבוע מעתה ועד עולם, למען יצהירו כל הפועלים כאחד, באותו יום עצמו, בכל הארצות ובכל הערים, את דרישותיהם כלפי הממשלות: להגביל באמצעות החוק את יום העבודה ל-8 שעות.<br />
<BR><BR><br />
פריז – יולי 1889<br />
<BR><BR><br />
<br />
== בֵּר בורוכוב / אחד במאי – מהו?==<br />
אותם שליחים, אשר השתתפו בקונגרס הבינלאומי הסוציאליסטי הראשון וקבעו את יום האחד במאי כחג הפועל ברחבי העולם, ריתקו, אולי שלא מדעת, לשלשלת זהב את אידיאל העתיד של הפרולטריון העולמי עם מסורת קדומים של המוני העמים לדורותיהם.<br />
חג אחד במאי היה מאז ומעולם חג האנושות כולה. הרענן והצעיר בחגים הוא אולי גם עתיק היומין שבהם על פני הארץ כולה.<br />
<br />
==הירהורים==<br />
באסיפה האחרונה, בה דנו גם בענין האחד במאי, נאמרו בין היתר דברים שאי אפשר, לדעתי, לעבור עליהם לסדר היום.<br />
<BR><BR><br />
כנימוק לעבודה ביום זה הובא עניין עויינות ברית-המועצות וסין למדינת ישראל. ולכן פוסק כאילו האחד במאי להיות חג פועלים בשבילנו. נשכחה אהדת תנועת הפועלים בארצות הברית ובאנגליה למדינת ישראל, בארצות סקנדינביה וארצות אחרות. דומה הדבר, כאילו היינו צריכים להפסיק לחוג את חג-העצמאות, כי נטורי-קרתא מתייחסים בעוינות למדינת ישראל. כמובן אין הדברים שווים, מבחינת מספר העויינים את מפעלנו וחוגגים את האחד במאי.<br />
כשהתנועה הנאצית (אוייבתם בנפש של העם היהודי ותנועת הפועלים בתוכו ושל תנועת הפועלים הבינלאומית הדמוקרטית והקומוניסטית כאחד) – אימצה לה את האחד במאי כחג – לא פסקו כל האחרים – להאמין בערכים ובסמלים שהאחד במאי מייצגם: שחרור האדם העובד, כבוד לעבודה וליצירה, אחוות אנשים ועמים עצמאיים בחברה משוחררת מניצול ושואפת לעילוי האדם.<br />
<BR><BR><br />
נכון שנים קשות הן אלה. כשעמים ותנועות מרכינים עצמם בפני אילי הנפט. ותנועות בינלאומיות קומוניסטיות עושות הכל כדי לכבוש ולהשליט עצמן כאימפריות הקפיטליסטיות בעבר, על עמים וארצות. רוממות החופש והשיויון – כלפי חוץ, וכל האמצעים כשרים בידיהן כדי לדכא ולשעבד לשלטונן. למרות אלה אל ניתן לעקור מלבנו את האמונה בעולם טוב יותר, יפה וצודק יותר. עברו ימים קשים של דיכוי והשמד לעם היהודי (שלטון יוון ורומי, מסעי הצלב, השואה ועוד) ולא פסקה התקווה והאמונה בטוב והצודק כי יגיע. המוני העם לא ויתרו על אמונתם. כך הוא ביחס לאמונה בסוציאליזם, שהאחד במאי הוא אחד מסימניו לבינלאומיותו. כי בני עמים שונים בעולם מאוחדים בשאיבה לחיי חופש ויצירה בלי מלחמות ולשיויון ערך האדם ועם. יום זה, אף על פי שהוא מתמהמה נאמין, כי בוא יבוא.<br />
<BR><BR><br />
ועוד הערה. חבר אמר באסיפה, כי בקיבוץ שכן ישבתו באחד במאי, ובשבת הקרובה יעבדו (המידע – אינו נכון!) השבת קדמה לאחד במאי. יתכן, כי קביעת האחד במאי כיום-שבתון, שורשה ביום השבת היהודי. והשבת היא עיקר ושורש בחיינו, כשהאחד במאי הוא ענף צעיר על גזעה.<br />
<BR><BR><br />
ישעיהו פונדק<br />
<BR><BR><br />
מתוך עלון אשדות יעקב איחוד מס' 518 מאי 1975</div>Dpundakhttps://www.pundak.net/index.php?title=%D7%94%D7%90%D7%97%D7%93_%D7%91%D7%9E%D7%90%D7%99_-_%D7%97%D7%92_%D7%94%D7%A4%D7%95%D7%A2%D7%9C%D7%99%D7%9D&diff=1660האחד במאי - חג הפועלים2022-07-07T13:52:05Z<p>Dpundak: </p>
<hr />
<div>[[File:May1.jpg|שמאל|ממוזער|700px|תהלוכת אחד במאי ברחובות תל אביב, בזמן המנדט הבריטי]]<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
'''אמונה בימים קשים'''<br />
<BR><BR><br />
== חג הפועלים – אחד במאי – ההחלטה ההיסטורית==<br />
(נתקבלה בועידה הראשונה של האינטרנציונל השני)<br />
<BR><BR><br />
נקבעה הפגנה בינלאומית אדירה ביום קבוע מעתה ועד עולם, למען יצהירו כל הפועלים כאחד, באותו יום עצמו, בכל הארצות ובכל הערים, את דרישותיהם כלפי הממשלות: להגביל באמצעות החוק את יום העבודה ל-8 שעות.<br />
<BR><BR><br />
פריז – יולי 1889<br />
<BR><BR><br />
<br />
== בֵּר בורוכוב / אחד במאי – מהו?==<br />
אותם שליחים, אשר השתתפו בקונגרס הבינלאומי הסוציאליסטי הראשון וקבעו את יום האחד במאי כחג הפועל ברחבי העולם, ריתקו, אולי שלא מדעת, לשלשלת זהב את אידיאל העתיד של הפרולטריון העולמי עם מסורת קדומים של המוני העמים לדורותיהם.<br />
חג אחד במאי היה מאז ומעולם חג האנושות כולה. הרענן והצעיר בחגים הוא אולי גם עתיק היומין שבהם על פני הארץ כולה.<br />
<br />
==הירהורים==<br />
באסיפה האחרונה, בה דנו גם בענין האחד במאי, נאמרו בין היתר דברים שאי אפשר, לדעתי, לעבור עליהם לסדר היום.<br />
<BR><BR><br />
כנימוק לעבודה ביום זה הובא עניין עויינות ברית-המועצות וסין למדינת ישראל. ולכן פוסק כאילו האחד במאי להיות חג פועלים בשבילנו. נשכחה אהדת תנועת הפועלים בארצות הברית ובאנגליה למדינת ישראל, בארצות סקנדינביה וארצות אחרות. דומה הדבר, כאילו היינו צריכים להפסיק לחוג את חג-העצמאות, כי נטורי-קרתא מתייחסים בעוינות למדינת ישראל. כמובן אין הדברים שווים, מבחינת מספר העויינים את מפעלנו וחוגגים את האחד במאי.<br />
כשהתנועה הנאצית (אוייבתם בנפש של העם היהודי ותנועת הפועלים בתוכו ושל תנועת הפועלים הבינלאומית הדמוקרטית והקומוניסטית כאחד) – אימצה לה את האחד במאי כחג – לא פסקו כל האחרים – להאמין בערכים ובסמלים שהאחד במאי מייצגם: שחרור האדם העובד, כבוד לעבודה וליצירה, אחוות אנשים ועמים עצמאיים בחברה משוחררת מניצול ושואפת לעילוי האדם.<br />
<BR><BR><br />
נכון שנים קשות הן אלה. כשעמים ותנועות מרכינים עצמם בפני אילי הנפט. ותנועות בינלאומיות קומוניסטיות עושות הכל כדי לכבוש ולהשליט עצמן כאימפריות הקפיטליסטיות בעבר, על עמים וארצות. רוממות החופש והשיויון – כלפי חוץ, וכל האמצעים כשרים בידיהן כדי לדכא ולשעבד לשלטונן. למרות אלה אל ניתן לעקור מלבנו את האמונה בעולם טוב יותר, יפה וצודק יותר. עברו ימים קשים של דיכוי והשמד לעם היהודי (שלטון יוון ורומי, מסעי הצלב, השואה ועוד) ולא פסקה התקווה והאמונה בטוב והצודק כי יגיע. המוני העם לא ויתרו על אמונתם. כך הוא ביחס לאמונה בסוציאליזם, שהאחד במאי הוא אחד מסימניו לבינלאומיותו. כי בני עמים שונים בעולם מאוחדים בשאיבה לחיי חופש ויצירה בלי מלחמות ולשיויון ערך האדם ועם. יום זה, אף על פי שהוא מתמהמה נאמין, כי בוא יבוא.<br />
<BR><BR><br />
ועוד הערה. חבר אמר באסיפה, כי בקיבוץ שכן ישבתו באחד במאי, ובשבת הקרובה יעבדו (המידע – אינו נכון!) השבת קדמה לאחד במאי. יתכן, כי קביעת האחד במאי כיום-שבתון, שורשה ביום השבת היהודי. והשבת היא עיקר ושורש בחיינו, כשהאחד במאי הוא ענף צעיר על גזעה.<br />
<BR><BR><br />
ישעיהו פונדק<br />
<BR><BR><br />
מתוך עלון אשדות יעקב איחוד מס' 518 מאי 1975</div>Dpundakhttps://www.pundak.net/index.php?title=%D7%94%D7%90%D7%97%D7%93_%D7%91%D7%9E%D7%90%D7%99_-_%D7%97%D7%92_%D7%94%D7%A4%D7%95%D7%A2%D7%9C%D7%99%D7%9D&diff=1659האחד במאי - חג הפועלים2022-07-07T13:51:38Z<p>Dpundak: </p>
<hr />
<div>[[File:May1.jpg|שמאל|ממוזער|500px|תהלוכת אחד במאי ברחובות תל אביב, בזמן המנדט הבריטי]]<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
'''אמונה בימים קשים'''<br />
<BR><BR><br />
== חג הפועלים – אחד במאי – ההחלטה ההיסטורית==<br />
(נתקבלה בועידה הראשונה של האינטרנציונל השני)<br />
<BR><BR><br />
נקבעה הפגנה בינלאומית אדירה ביום קבוע מעתה ועד עולם, למען יצהירו כל הפועלים כאחד, באותו יום עצמו, בכל הארצות ובכל הערים, את דרישותיהם כלפי הממשלות: להגביל באמצעות החוק את יום העבודה ל-8 שעות.<br />
<BR><BR><br />
פריז – יולי 1889<br />
<BR><BR><br />
<br />
== בֵּר בורוכוב / אחד במאי – מהו?==<br />
אותם שליחים, אשר השתתפו בקונגרס הבינלאומי הסוציאליסטי הראשון וקבעו את יום האחד במאי כחג הפועל ברחבי העולם, ריתקו, אולי שלא מדעת, לשלשלת זהב את אידיאל העתיד של הפרולטריון העולמי עם מסורת קדומים של המוני העמים לדורותיהם.<br />
חג אחד במאי היה מאז ומעולם חג האנושות כולה. הרענן והצעיר בחגים הוא אולי גם עתיק היומין שבהם על פני הארץ כולה.<br />
<br />
==הירהורים==<br />
באסיפה האחרונה, בה דנו גם בענין האחד במאי, נאמרו בין היתר דברים שאי אפשר, לדעתי, לעבור עליהם לסדר היום.<br />
<BR><BR><br />
כנימוק לעבודה ביום זה הובא עניין עויינות ברית-המועצות וסין למדינת ישראל. ולכן פוסק כאילו האחד במאי להיות חג פועלים בשבילנו. נשכחה אהדת תנועת הפועלים בארצות הברית ובאנגליה למדינת ישראל, בארצות סקנדינביה וארצות אחרות. דומה הדבר, כאילו היינו צריכים להפסיק לחוג את חג-העצמאות, כי נטורי-קרתא מתייחסים בעוינות למדינת ישראל. כמובן אין הדברים שווים, מבחינת מספר העויינים את מפעלנו וחוגגים את האחד במאי.<br />
כשהתנועה הנאצית (אוייבתם בנפש של העם היהודי ותנועת הפועלים בתוכו ושל תנועת הפועלים הבינלאומית הדמוקרטית והקומוניסטית כאחד) – אימצה לה את האחד במאי כחג – לא פסקו כל האחרים – להאמין בערכים ובסמלים שהאחד במאי מייצגם: שחרור האדם העובד, כבוד לעבודה וליצירה, אחוות אנשים ועמים עצמאיים בחברה משוחררת מניצול ושואפת לעילוי האדם.<br />
<BR><BR><br />
נכון שנים קשות הן אלה. כשעמים ותנועות מרכינים עצמם בפני אילי הנפט. ותנועות בינלאומיות קומוניסטיות עושות הכל כדי לכבוש ולהשליט עצמן כאימפריות הקפיטליסטיות בעבר, על עמים וארצות. רוממות החופש והשיויון – כלפי חוץ, וכל האמצעים כשרים בידיהן כדי לדכא ולשעבד לשלטונן. למרות אלה אל ניתן לעקור מלבנו את האמונה בעולם טוב יותר, יפה וצודק יותר. עברו ימים קשים של דיכוי והשמד לעם היהודי (שלטון יוון ורומי, מסעי הצלב, השואה ועוד) ולא פסקה התקווה והאמונה בטוב והצודק כי יגיע. המוני העם לא ויתרו על אמונתם. כך הוא ביחס לאמונה בסוציאליזם, שהאחד במאי הוא אחד מסימניו לבינלאומיותו. כי בני עמים שונים בעולם מאוחדים בשאיבה לחיי חופש ויצירה בלי מלחמות ולשיויון ערך האדם ועם. יום זה, אף על פי שהוא מתמהמה נאמין, כי בוא יבוא.<br />
<BR><BR><br />
ועוד הערה. חבר אמר באסיפה, כי בקיבוץ שכן ישבתו באחד במאי, ובשבת הקרובה יעבדו (המידע – אינו נכון!) השבת קדמה לאחד במאי. יתכן, כי קביעת האחד במאי כיום-שבתון, שורשה ביום השבת היהודי. והשבת היא עיקר ושורש בחיינו, כשהאחד במאי הוא ענף צעיר על גזעה.<br />
<BR><BR><br />
ישעיהו פונדק<br />
<BR><BR><br />
מתוך עלון אשדות יעקב איחוד מס' 518 מאי 1975</div>Dpundakhttps://www.pundak.net/index.php?title=%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A5:1955.jpg&diff=1657קובץ:1955.jpg2022-07-06T08:25:20Z<p>Dpundak: </p>
<hr />
<div></div>Dpundakhttps://www.pundak.net/index.php?title=%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A5:May1.jpg&diff=1656קובץ:May1.jpg2022-07-06T08:22:42Z<p>Dpundak: </p>
<hr />
<div></div>Dpundakhttps://www.pundak.net/index.php?title=%D7%94%D7%90%D7%97%D7%93_%D7%91%D7%9E%D7%90%D7%99_-_%D7%97%D7%92_%D7%94%D7%A4%D7%95%D7%A2%D7%9C%D7%99%D7%9D&diff=1655האחד במאי - חג הפועלים2022-07-06T08:21:32Z<p>Dpundak: </p>
<hr />
<div>[[File:May Day Parade.jpg|שמאל|ממוזער|500px|תהלוכת אחד במאי ברחובות תל אביב, בזמן המנדט הבריטי]]<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
'''אמונה בימים קשים'''<br />
<BR><BR><br />
== חג הפועלים – אחד במאי – ההחלטה ההיסטורית==<br />
(נתקבלה בועידה הראשונה של האינטרנציונל השני)<br />
<BR><BR><br />
נקבעה הפגנה בינלאומית אדירה ביום קבוע מעתה ועד עולם, למען יצהירו כל הפועלים כאחד, באותו יום עצמו, בכל הארצות ובכל הערים, את דרישותיהם כלפי הממשלות: להגביל באמצעות החוק את יום העבודה ל-8 שעות.<br />
<BR><BR><br />
פריז – יולי 1889<br />
<BR><BR><br />
<br />
== בֵּר בורוכוב / אחד במאי – מהו?==<br />
אותם שליחים, אשר השתתפו בקונגרס הבינלאומי הסוציאליסטי הראשון וקבעו את יום האחד במאי כחג הפועל ברחבי העולם, ריתקו, אולי שלא מדעת, לשלשלת זהב את אידיאל העתיד של הפרולטריון העולמי עם מסורת קדומים של המוני העמים לדורותיהם.<br />
חג אחד במאי היה מאז ומעולם חג האנושות כולה. הרענן והצעיר בחגים הוא אולי גם עתיק היומין שבהם על פני הארץ כולה.<br />
<br />
==הירהורים==<br />
באסיפה האחרונה, בה דנו גם בענין האחד במאי, נאמרו בין היתר דברים שאי אפשר, לדעתי, לעבור עליהם לסדר היום.<br />
<BR><BR><br />
כנימוק לעבודה ביום זה הובא עניין עויינות ברית-המועצות וסין למדינת ישראל. ולכן פוסק כאילו האחד במאי להיות חג פועלים בשבילנו. נשכחה אהדת תנועת הפועלים בארצות הברית ובאנגליה למדינת ישראל, בארצות סקנדינביה וארצות אחרות. דומה הדבר, כאילו היינו צריכים להפסיק לחוג את חג-העצמאות, כי נטורי-קרתא מתייחסים בעוינות למדינת ישראל. כמובן אין הדברים שווים, מבחינת מספר העויינים את מפעלנו וחוגגים את האחד במאי.<br />
כשהתנועה הנאצית (אוייבתם בנפש של העם היהודי ותנועת הפועלים בתוכו ושל תנועת הפועלים הבינלאומית הדמוקרטית והקומוניסטית כאחד) – אימצה לה את האחד במאי כחג – לא פסקו כל האחרים – להאמין בערכים ובסמלים שהאחד במאי מייצגם: שחרור האדם העובד, כבוד לעבודה וליצירה, אחוות אנשים ועמים עצמאיים בחברה משוחררת מניצול ושואפת לעילוי האדם.<br />
<BR><BR><br />
נכון שנים קשות הן אלה. כשעמים ותנועות מרכינים עצמם בפני אילי הנפט. ותנועות בינלאומיות קומוניסטיות עושות הכל כדי לכבוש ולהשליט עצמן כאימפריות הקפיטליסטיות בעבר, על עמים וארצות. רוממות החופש והשיויון – כלפי חוץ, וכל האמצעים כשרים בידיהן כדי לדכא ולשעבד לשלטונן. למרות אלה אל ניתן לעקור מלבנו את האמונה בעולם טוב יותר, יפה וצודק יותר. עברו ימים קשים של דיכוי והשמד לעם היהודי (שלטון יוון ורומי, מסעי הצלב, השואה ועוד) ולא פסקה התקווה והאמונה בטוב והצודק כי יגיע. המוני העם לא ויתרו על אמונתם. כך הוא ביחס לאמונה בסוציאליזם, שהאחד במאי הוא אחד מסימניו לבינלאומיותו. כי בני עמים שונים בעולם מאוחדים בשאיבה לחיי חופש ויצירה בלי מלחמות ולשיויון ערך האדם ועם. יום זה, אף על פי שהוא מתמהמה נאמין, כי בוא יבוא.<br />
<BR><BR><br />
ועוד הערה. חבר אמר באסיפה, כי בקיבוץ שכן ישבתו באחד במאי, ובשבת הקרובה יעבדו (המידע – אינו נכון!) השבת קדמה לאחד במאי. יתכן, כי קביעת האחד במאי כיום-שבתון, שורשה ביום השבת היהודי. והשבת היא עיקר ושורש בחיינו, כשהאחד במאי הוא ענף צעיר על גזעה.<br />
<BR><BR><br />
ישעיהו פונדק<br />
<BR><BR><br />
מתוך עלון אשדות יעקב איחוד מס' 518 מאי 1975</div>Dpundakhttps://www.pundak.net/index.php?title=%D7%94%D7%90%D7%97%D7%93_%D7%91%D7%9E%D7%90%D7%99_-_%D7%97%D7%92_%D7%94%D7%A4%D7%95%D7%A2%D7%9C%D7%99%D7%9D&diff=1654האחד במאי - חג הפועלים2022-07-06T08:19:24Z<p>Dpundak: </p>
<hr />
<div>[[File:May.jpg|שמאל|ממוזער|500px|תהלוכת אחד במאי ברחובות תל אביב, בזמן המנדט הבריטי]]<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
'''אמונה בימים קשים'''<br />
<BR><BR><br />
== חג הפועלים – אחד במאי – ההחלטה ההיסטורית==<br />
(נתקבלה בועידה הראשונה של האינטרנציונל השני)<br />
<BR><BR><br />
נקבעה הפגנה בינלאומית אדירה ביום קבוע מעתה ועד עולם, למען יצהירו כל הפועלים כאחד, באותו יום עצמו, בכל הארצות ובכל הערים, את דרישותיהם כלפי הממשלות: להגביל באמצעות החוק את יום העבודה ל-8 שעות.<br />
<BR><BR><br />
פריז – יולי 1889<br />
<BR><BR><br />
<br />
== בֵּר בורוכוב / אחד במאי – מהו?==<br />
אותם שליחים, אשר השתתפו בקונגרס הבינלאומי הסוציאליסטי הראשון וקבעו את יום האחד במאי כחג הפועל ברחבי העולם, ריתקו, אולי שלא מדעת, לשלשלת זהב את אידיאל העתיד של הפרולטריון העולמי עם מסורת קדומים של המוני העמים לדורותיהם.<br />
חג אחד במאי היה מאז ומעולם חג האנושות כולה. הרענן והצעיר בחגים הוא אולי גם עתיק היומין שבהם על פני הארץ כולה.<br />
<br />
==הירהורים==<br />
באסיפה האחרונה, בה דנו גם בענין האחד במאי, נאמרו בין היתר דברים שאי אפשר, לדעתי, לעבור עליהם לסדר היום.<br />
<BR><BR><br />
כנימוק לעבודה ביום זה הובא עניין עויינות ברית-המועצות וסין למדינת ישראל. ולכן פוסק כאילו האחד במאי להיות חג פועלים בשבילנו. נשכחה אהדת תנועת הפועלים בארצות הברית ובאנגליה למדינת ישראל, בארצות סקנדינביה וארצות אחרות. דומה הדבר, כאילו היינו צריכים להפסיק לחוג את חג-העצמאות, כי נטורי-קרתא מתייחסים בעוינות למדינת ישראל. כמובן אין הדברים שווים, מבחינת מספר העויינים את מפעלנו וחוגגים את האחד במאי.<br />
כשהתנועה הנאצית (אוייבתם בנפש של העם היהודי ותנועת הפועלים בתוכו ושל תנועת הפועלים הבינלאומית הדמוקרטית והקומוניסטית כאחד) – אימצה לה את האחד במאי כחג – לא פסקו כל האחרים – להאמין בערכים ובסמלים שהאחד במאי מייצגם: שחרור האדם העובד, כבוד לעבודה וליצירה, אחוות אנשים ועמים עצמאיים בחברה משוחררת מניצול ושואפת לעילוי האדם.<br />
<BR><BR><br />
נכון שנים קשות הן אלה. כשעמים ותנועות מרכינים עצמם בפני אילי הנפט. ותנועות בינלאומיות קומוניסטיות עושות הכל כדי לכבוש ולהשליט עצמן כאימפריות הקפיטליסטיות בעבר, על עמים וארצות. רוממות החופש והשיויון – כלפי חוץ, וכל האמצעים כשרים בידיהן כדי לדכא ולשעבד לשלטונן. למרות אלה אל ניתן לעקור מלבנו את האמונה בעולם טוב יותר, יפה וצודק יותר. עברו ימים קשים של דיכוי והשמד לעם היהודי (שלטון יוון ורומי, מסעי הצלב, השואה ועוד) ולא פסקה התקווה והאמונה בטוב והצודק כי יגיע. המוני העם לא ויתרו על אמונתם. כך הוא ביחס לאמונה בסוציאליזם, שהאחד במאי הוא אחד מסימניו לבינלאומיותו. כי בני עמים שונים בעולם מאוחדים בשאיבה לחיי חופש ויצירה בלי מלחמות ולשיויון ערך האדם ועם. יום זה, אף על פי שהוא מתמהמה נאמין, כי בוא יבוא.<br />
<BR><BR><br />
ועוד הערה. חבר אמר באסיפה, כי בקיבוץ שכן ישבתו באחד במאי, ובשבת הקרובה יעבדו (המידע – אינו נכון!) השבת קדמה לאחד במאי. יתכן, כי קביעת האחד במאי כיום-שבתון, שורשה ביום השבת היהודי. והשבת היא עיקר ושורש בחיינו, כשהאחד במאי הוא ענף צעיר על גזעה.<br />
<BR><BR><br />
ישעיהו פונדק<br />
<BR><BR><br />
מתוך עלון אשדות יעקב איחוד מס' 518 מאי 1975</div>Dpundakhttps://www.pundak.net/index.php?title=%D7%94%D7%90%D7%97%D7%93_%D7%91%D7%9E%D7%90%D7%99_-_%D7%97%D7%92_%D7%94%D7%A4%D7%95%D7%A2%D7%9C%D7%99%D7%9D&diff=1653האחד במאי - חג הפועלים2022-07-06T08:16:59Z<p>Dpundak: </p>
<hr />
<div>[[File:May Day Parade.jpg|שמאל|ממוזער|500px|תהלוכת אחד במאי ברחובות תל אביב, בזמן המנדט הבריטי]]<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
'''אמונה בימים קשים'''<br />
<BR><BR><br />
== חג הפועלים – אחד במאי – ההחלטה ההיסטורית==<br />
(נתקבלה בועידה הראשונה של האינטרנציונל השני)<br />
<BR><BR><br />
נקבעה הפגנה בינלאומית אדירה ביום קבוע מעתה ועד עולם, למען יצהירו כל הפועלים כאחד, באותו יום עצמו, בכל הארצות ובכל הערים, את דרישותיהם כלפי הממשלות: להגביל באמצעות החוק את יום העבודה ל-8 שעות.<br />
<BR><BR><br />
פריז – יולי 1889<br />
<BR><BR><br />
<br />
== בֵּר בורוכוב / אחד במאי – מהו?==<br />
אותם שליחים, אשר השתתפו בקונגרס הבינלאומי הסוציאליסטי הראשון וקבעו את יום האחד במאי כחג הפועל ברחבי העולם, ריתקו, אולי שלא מדעת, לשלשלת זהב את אידיאל העתיד של הפרולטריון העולמי עם מסורת קדומים של המוני העמים לדורותיהם.<br />
חג אחד במאי היה מאז ומעולם חג האנושות כולה. הרענן והצעיר בחגים הוא אולי גם עתיק היומין שבהם על פני הארץ כולה.<br />
<br />
==הירהורים==<br />
באסיפה האחרונה, בה דנו גם בענין האחד במאי, נאמרו בין היתר דברים שאי אפשר, לדעתי, לעבור עליהם לסדר היום.<br />
<BR><BR><br />
כנימוק לעבודה ביום זה הובא עניין עויינות ברית-המועצות וסין למדינת ישראל. ולכן פוסק כאילו האחד במאי להיות חג פועלים בשבילנו. נשכחה אהדת תנועת הפועלים בארצות הברית ובאנגליה למדינת ישראל, בארצות סקנדינביה וארצות אחרות. דומה הדבר, כאילו היינו צריכים להפסיק לחוג את חג-העצמאות, כי נטורי-קרתא מתייחסים בעוינות למדינת ישראל. כמובן אין הדברים שווים, מבחינת מספר העויינים את מפעלנו וחוגגים את האחד במאי.<br />
כשהתנועה הנאצית (אוייבתם בנפש של העם היהודי ותנועת הפועלים בתוכו ושל תנועת הפועלים הבינלאומית הדמוקרטית והקומוניסטית כאחד) – אימצה לה את האחד במאי כחג – לא פסקו כל האחרים – להאמין בערכים ובסמלים שהאחד במאי מייצגם: שחרור האדם העובד, כבוד לעבודה וליצירה, אחוות אנשים ועמים עצמאיים בחברה משוחררת מניצול ושואפת לעילוי האדם.<br />
<BR><BR><br />
נכון שנים קשות הן אלה. כשעמים ותנועות מרכינים עצמם בפני אילי הנפט. ותנועות בינלאומיות קומוניסטיות עושות הכל כדי לכבוש ולהשליט עצמן כאימפריות הקפיטליסטיות בעבר, על עמים וארצות. רוממות החופש והשיויון – כלפי חוץ, וכל האמצעים כשרים בידיהן כדי לדכא ולשעבד לשלטונן. למרות אלה אל ניתן לעקור מלבנו את האמונה בעולם טוב יותר, יפה וצודק יותר. עברו ימים קשים של דיכוי והשמד לעם היהודי (שלטון יוון ורומי, מסעי הצלב, השואה ועוד) ולא פסקה התקווה והאמונה בטוב והצודק כי יגיע. המוני העם לא ויתרו על אמונתם. כך הוא ביחס לאמונה בסוציאליזם, שהאחד במאי הוא אחד מסימניו לבינלאומיותו. כי בני עמים שונים בעולם מאוחדים בשאיבה לחיי חופש ויצירה בלי מלחמות ולשיויון ערך האדם ועם. יום זה, אף על פי שהוא מתמהמה נאמין, כי בוא יבוא.<br />
<BR><BR><br />
ועוד הערה. חבר אמר באסיפה, כי בקיבוץ שכן ישבתו באחד במאי, ובשבת הקרובה יעבדו (המידע – אינו נכון!) השבת קדמה לאחד במאי. יתכן, כי קביעת האחד במאי כיום-שבתון, שורשה ביום השבת היהודי. והשבת היא עיקר ושורש בחיינו, כשהאחד במאי הוא ענף צעיר על גזעה.<br />
<BR><BR><br />
ישעיהו פונדק<br />
<BR><BR><br />
מתוך עלון אשדות יעקב איחוד מס' 518 מאי 1975</div>Dpundakhttps://www.pundak.net/index.php?title=%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A5:May_Day_Parade.jpg&diff=1652קובץ:May Day Parade.jpg2022-07-06T08:15:36Z<p>Dpundak: </p>
<hr />
<div></div>Dpundakhttps://www.pundak.net/index.php?title=%D7%94%D7%90%D7%97%D7%93_%D7%91%D7%9E%D7%90%D7%99_-_%D7%97%D7%92_%D7%94%D7%A4%D7%95%D7%A2%D7%9C%D7%99%D7%9D&diff=1651האחד במאי - חג הפועלים2022-07-06T08:13:39Z<p>Dpundak: </p>
<hr />
<div>[[File:Pundak_-_1928.jpg|שמאל|ממוזער|500px|ששת האחים לבית פונדיק, ב[[סימיאטיץ']] פולין, ערב עליית האח הבכור מנחם לארץ ישראל]]<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
'''אמונה בימים קשים'''<br />
<BR><BR><br />
== חג הפועלים – אחד במאי – ההחלטה ההיסטורית==<br />
(נתקבלה בועידה הראשונה של האינטרנציונל השני)<br />
<BR><BR><br />
נקבעה הפגנה בינלאומית אדירה ביום קבוע מעתה ועד עולם, למען יצהירו כל הפועלים כאחד, באותו יום עצמו, בכל הארצות ובכל הערים, את דרישותיהם כלפי הממשלות: להגביל באמצעות החוק את יום העבודה ל-8 שעות.<br />
<BR><BR><br />
פריז – יולי 1889<br />
<BR><BR><br />
<br />
== בֵּר בורוכוב / אחד במאי – מהו?==<br />
אותם שליחים, אשר השתתפו בקונגרס הבינלאומי הסוציאליסטי הראשון וקבעו את יום האחד במאי כחג הפועל ברחבי העולם, ריתקו, אולי שלא מדעת, לשלשלת זהב את אידיאל העתיד של הפרולטריון העולמי עם מסורת קדומים של המוני העמים לדורותיהם.<br />
חג אחד במאי היה מאז ומעולם חג האנושות כולה. הרענן והצעיר בחגים הוא אולי גם עתיק היומין שבהם על פני הארץ כולה.<br />
<br />
==הירהורים==<br />
באסיפה האחרונה, בה דנו גם בענין האחד במאי, נאמרו בין היתר דברים שאי אפשר, לדעתי, לעבור עליהם לסדר היום.<br />
<BR><BR><br />
כנימוק לעבודה ביום זה הובא עניין עויינות ברית-המועצות וסין למדינת ישראל. ולכן פוסק כאילו האחד במאי להיות חג פועלים בשבילנו. נשכחה אהדת תנועת הפועלים בארצות הברית ובאנגליה למדינת ישראל, בארצות סקנדינביה וארצות אחרות. דומה הדבר, כאילו היינו צריכים להפסיק לחוג את חג-העצמאות, כי נטורי-קרתא מתייחסים בעוינות למדינת ישראל. כמובן אין הדברים שווים, מבחינת מספר העויינים את מפעלנו וחוגגים את האחד במאי.<br />
כשהתנועה הנאצית (אוייבתם בנפש של העם היהודי ותנועת הפועלים בתוכו ושל תנועת הפועלים הבינלאומית הדמוקרטית והקומוניסטית כאחד) – אימצה לה את האחד במאי כחג – לא פסקו כל האחרים – להאמין בערכים ובסמלים שהאחד במאי מייצגם: שחרור האדם העובד, כבוד לעבודה וליצירה, אחוות אנשים ועמים עצמאיים בחברה משוחררת מניצול ושואפת לעילוי האדם.<br />
<BR><BR><br />
נכון שנים קשות הן אלה. כשעמים ותנועות מרכינים עצמם בפני אילי הנפט. ותנועות בינלאומיות קומוניסטיות עושות הכל כדי לכבוש ולהשליט עצמן כאימפריות הקפיטליסטיות בעבר, על עמים וארצות. רוממות החופש והשיויון – כלפי חוץ, וכל האמצעים כשרים בידיהן כדי לדכא ולשעבד לשלטונן. למרות אלה אל ניתן לעקור מלבנו את האמונה בעולם טוב יותר, יפה וצודק יותר. עברו ימים קשים של דיכוי והשמד לעם היהודי (שלטון יוון ורומי, מסעי הצלב, השואה ועוד) ולא פסקה התקווה והאמונה בטוב והצודק כי יגיע. המוני העם לא ויתרו על אמונתם. כך הוא ביחס לאמונה בסוציאליזם, שהאחד במאי הוא אחד מסימניו לבינלאומיותו. כי בני עמים שונים בעולם מאוחדים בשאיבה לחיי חופש ויצירה בלי מלחמות ולשיויון ערך האדם ועם. יום זה, אף על פי שהוא מתמהמה נאמין, כי בוא יבוא.<br />
<BR><BR><br />
ועוד הערה. חבר אמר באסיפה, כי בקיבוץ שכן ישבתו באחד במאי, ובשבת הקרובה יעבדו (המידע – אינו נכון!) השבת קדמה לאחד במאי. יתכן, כי קביעת האחד במאי כיום-שבתון, שורשה ביום השבת היהודי. והשבת היא עיקר ושורש בחיינו, כשהאחד במאי הוא ענף צעיר על גזעה.<br />
<BR><BR><br />
ישעיהו פונדק<br />
<BR><BR><br />
מתוך עלון אשדות יעקב איחוד מס' 518 מאי 1975</div>Dpundakhttps://www.pundak.net/index.php?title=%D7%94%D7%90%D7%97%D7%93_%D7%91%D7%9E%D7%90%D7%99_-_%D7%97%D7%92_%D7%94%D7%A4%D7%95%D7%A2%D7%9C%D7%99%D7%9D&diff=1650האחד במאי - חג הפועלים2022-07-06T08:12:27Z<p>Dpundak: </p>
<hr />
<div><p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
'''אמונה בימים קשים'''<br />
<BR><BR><br />
== חג הפועלים – אחד במאי – ההחלטה ההיסטורית==<br />
(נתקבלה בועידה הראשונה של האינטרנציונל השני)<br />
<BR><BR><br />
נקבעה הפגנה בינלאומית אדירה ביום קבוע מעתה ועד עולם, למען יצהירו כל הפועלים כאחד, באותו יום עצמו, בכל הארצות ובכל הערים, את דרישותיהם כלפי הממשלות: להגביל באמצעות החוק את יום העבודה ל-8 שעות.<br />
<BR><BR><br />
פריז – יולי 1889<br />
<BR><BR><br />
<br />
== בֵּר בורוכוב / אחד במאי – מהו?==<br />
אותם שליחים, אשר השתתפו בקונגרס הבינלאומי הסוציאליסטי הראשון וקבעו את יום האחד במאי כחג הפועל ברחבי העולם, ריתקו, אולי שלא מדעת, לשלשלת זהב את אידיאל העתיד של הפרולטריון העולמי עם מסורת קדומים של המוני העמים לדורותיהם.<br />
חג אחד במאי היה מאז ומעולם חג האנושות כולה. הרענן והצעיר בחגים הוא אולי גם עתיק היומין שבהם על פני הארץ כולה.<br />
<br />
==הירהורים==<br />
באסיפה האחרונה, בה דנו גם בענין האחד במאי, נאמרו בין היתר דברים שאי אפשר, לדעתי, לעבור עליהם לסדר היום.<br />
<BR><BR><br />
כנימוק לעבודה ביום זה הובא עניין עויינות ברית-המועצות וסין למדינת ישראל. ולכן פוסק כאילו האחד במאי להיות חג פועלים בשבילנו. נשכחה אהדת תנועת הפועלים בארצות הברית ובאנגליה למדינת ישראל, בארצות סקנדינביה וארצות אחרות. דומה הדבר, כאילו היינו צריכים להפסיק לחוג את חג-העצמאות, כי נטורי-קרתא מתייחסים בעוינות למדינת ישראל. כמובן אין הדברים שווים, מבחינת מספר העויינים את מפעלנו וחוגגים את האחד במאי.<br />
כשהתנועה הנאצית (אוייבתם בנפש של העם היהודי ותנועת הפועלים בתוכו ושל תנועת הפועלים הבינלאומית הדמוקרטית והקומוניסטית כאחד) – אימצה לה את האחד במאי כחג – לא פסקו כל האחרים – להאמין בערכים ובסמלים שהאחד במאי מייצגם: שחרור האדם העובד, כבוד לעבודה וליצירה, אחוות אנשים ועמים עצמאיים בחברה משוחררת מניצול ושואפת לעילוי האדם.<br />
<BR><BR><br />
נכון שנים קשות הן אלה. כשעמים ותנועות מרכינים עצמם בפני אילי הנפט. ותנועות בינלאומיות קומוניסטיות עושות הכל כדי לכבוש ולהשליט עצמן כאימפריות הקפיטליסטיות בעבר, על עמים וארצות. רוממות החופש והשיויון – כלפי חוץ, וכל האמצעים כשרים בידיהן כדי לדכא ולשעבד לשלטונן. למרות אלה אל ניתן לעקור מלבנו את האמונה בעולם טוב יותר, יפה וצודק יותר. עברו ימים קשים של דיכוי והשמד לעם היהודי (שלטון יוון ורומי, מסעי הצלב, השואה ועוד) ולא פסקה התקווה והאמונה בטוב והצודק כי יגיע. המוני העם לא ויתרו על אמונתם. כך הוא ביחס לאמונה בסוציאליזם, שהאחד במאי הוא אחד מסימניו לבינלאומיותו. כי בני עמים שונים בעולם מאוחדים בשאיבה לחיי חופש ויצירה בלי מלחמות ולשיויון ערך האדם ועם. יום זה, אף על פי שהוא מתמהמה נאמין, כי בוא יבוא.<br />
<BR><BR><br />
ועוד הערה. חבר אמר באסיפה, כי בקיבוץ שכן ישבתו באחד במאי, ובשבת הקרובה יעבדו (המידע – אינו נכון!) השבת קדמה לאחד במאי. יתכן, כי קביעת האחד במאי כיום-שבתון, שורשה ביום השבת היהודי. והשבת היא עיקר ושורש בחיינו, כשהאחד במאי הוא ענף צעיר על גזעה.<br />
<BR><BR><br />
ישעיהו פונדק<br />
<BR><BR><br />
מתוך עלון אשדות יעקב איחוד מס' 518 מאי 1975</div>Dpundakhttps://www.pundak.net/index.php?title=%D7%94%D7%90%D7%97%D7%93_%D7%91%D7%9E%D7%90%D7%99_-_%D7%97%D7%92_%D7%94%D7%A4%D7%95%D7%A2%D7%9C%D7%99%D7%9D&diff=1649האחד במאי - חג הפועלים2022-07-06T08:08:00Z<p>Dpundak: /* הירהורים */</p>
<hr />
<div><p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
'''האחד במאי - חג הפועלים'''<br />
<BR><BR><br />
== חג הפועלים – אחד במאי – ההחלטה ההיסטורית==<br />
(נתקבלה בועידה הראשונה של האינטרנציונל השני)<br />
<BR><BR><br />
נקבעה הפגנה בינלאומית אדירה ביום קבוע מעתה ועד עולם, למען יצהירו כל הפועלים כאחד, באותו יום עצמו, בכל הארצות ובכל הערים, את דרישותיהם כלפי הממשלות: להגביל באמצעות החוק את יום העבודה ל-8 שעות.<br />
<BR><BR><br />
פריז – יולי 1889<br />
<BR><BR><br />
<br />
== בֵּר בורוכוב / אחד במאי – מהו?==<br />
אותם שליחים, אשר השתתפו בקונגרס הבינלאומי הסוציאליסטי הראשון וקבעו את יום האחד במאי כחג הפועל ברחבי העולם, ריתקו, אולי שלא מדעת, לשלשלת זהב את אידיאל העתיד של הפרולטריון העולמי עם מסורת קדומים של המוני העמים לדורותיהם.<br />
חג אחד במאי היה מאז ומעולם חג האנושות כולה. הרענן והצעיר בחגים הוא אולי גם עתיק היומין שבהם על פני הארץ כולה.<br />
<br />
==הירהורים==<br />
באסיפה האחרונה, בה דנו גם בענין האחד במאי, נאמרו בין היתר דברים שאי אפשר, לדעתי, לעבור עליהם לסדר היום.<br />
<BR><BR><br />
כנימוק לעבודה ביום זה הובא עניין עויינות ברית-המועצות וסין למדינת ישראל. ולכן פוסק כאילו האחד במאי להיות חג פועלים בשבילנו. נשכחה אהדת תנועת הפועלים בארצות הברית ובאנגליה למדינת ישראל, בארצות סקנדינביה וארצות אחרות. דומה הדבר, כאילו היינו צריכים להפסיק לחוג את חג-העצמאות, כי נטורי-קרתא מתייחסים בעוינות למדינת ישראל. כמובן אין הדברים שווים, מבחינת מספר העויינים את מפעלנו וחוגגים את האחד במאי.<br />
כשהתנועה הנאצית (אוייבתם בנפש של העם היהודי ותנועת הפועלים בתוכו ושל תנועת הפועלים הבינלאומית הדמוקרטית והקומוניסטית כאחד) – אימצה לה את האחד במאי כחג – לא פסקו כל האחרים – להאמין בערכים ובסמלים שהאחד במאי מייצגם: שחרור האדם העובד, כבוד לעבודה וליצירה, אחוות אנשים ועמים עצמאיים בחברה משוחררת מניצול ושואפת לעילוי האדם.<br />
<BR><BR><br />
נכון שנים קשות הן אלה. כשעמים ותנועות מרכינים עצמם בפני אילי הנפט. ותנועות בינלאומיות קומוניסטיות עושות הכל כדי לכבוש ולהשליט עצמן כאימפריות הקפיטליסטיות בעבר, על עמים וארצות. רוממות החופש והשיויון – כלפי חוץ, וכל האמצעים כשרים בידיהן כדי לדכא ולשעבד לשלטונן. למרות אלה אל ניתן לעקור מלבנו את האמונה בעולם טוב יותר, יפה וצודק יותר. עברו ימים קשים של דיכוי והשמד לעם היהודי (שלטון יוון ורומי, מסעי הצלב, השואה ועוד) ולא פסקה התקווה והאמונה בטוב והצודק כי יגיע. המוני העם לא ויתרו על אמונתם. כך הוא ביחס לאמונה בסוציאליזם, שהאחד במאי הוא אחד מסימניו לבינלאומיותו. כי בני עמים שונים בעולם מאוחדים בשאיבה לחיי חופש ויצירה בלי מלחמות ולשיויון ערך האדם ועם. יום זה, אף על פי שהוא מתמהמה נאמין, כי בוא יבוא.<br />
<BR><BR><br />
ועוד הערה. חבר אמר באסיפה, כי בקיבוץ שכן ישבתו באחד במאי, ובשבת הקרובה יעבדו (המידע – אינו נכון!) השבת קדמה לאחד במאי. יתכן, כי קביעת האחד במאי כיום-שבתון, שורשה ביום השבת היהודי. והשבת היא עיקר ושורש בחיינו, כשהאחד במאי הוא ענף צעיר על גזעה.<br />
<BR><BR><br />
ישעיהו פונדק<br />
<BR><BR><br />
מתוך עלון אשדות יעקב איחוד מס' 518 מאי 1975</div>Dpundakhttps://www.pundak.net/index.php?title=%D7%94%D7%90%D7%97%D7%93_%D7%91%D7%9E%D7%90%D7%99_-_%D7%97%D7%92_%D7%94%D7%A4%D7%95%D7%A2%D7%9C%D7%99%D7%9D&diff=1648האחד במאי - חג הפועלים2022-07-06T08:07:13Z<p>Dpundak: יצירת דף עם התוכן "<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"> '''האחד במאי - חג הפועלים''' <BR><BR> == חג הפועלים – אחד במאי – ההח..."</p>
<hr />
<div><p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
'''האחד במאי - חג הפועלים'''<br />
<BR><BR><br />
== חג הפועלים – אחד במאי – ההחלטה ההיסטורית==<br />
(נתקבלה בועידה הראשונה של האינטרנציונל השני)<br />
<BR><BR><br />
נקבעה הפגנה בינלאומית אדירה ביום קבוע מעתה ועד עולם, למען יצהירו כל הפועלים כאחד, באותו יום עצמו, בכל הארצות ובכל הערים, את דרישותיהם כלפי הממשלות: להגביל באמצעות החוק את יום העבודה ל-8 שעות.<br />
<BR><BR><br />
פריז – יולי 1889<br />
<BR><BR><br />
<br />
== בֵּר בורוכוב / אחד במאי – מהו?==<br />
אותם שליחים, אשר השתתפו בקונגרס הבינלאומי הסוציאליסטי הראשון וקבעו את יום האחד במאי כחג הפועל ברחבי העולם, ריתקו, אולי שלא מדעת, לשלשלת זהב את אידיאל העתיד של הפרולטריון העולמי עם מסורת קדומים של המוני העמים לדורותיהם.<br />
חג אחד במאי היה מאז ומעולם חג האנושות כולה. הרענן והצעיר בחגים הוא אולי גם עתיק היומין שבהם על פני הארץ כולה.<br />
<br />
==הירהורים==<br />
באסיפה האחרונה, בה דנו גם בענין האחד במאי, נאמרו בין היתר דברים שאי אפשר, לדעתי, לעבור עליהם לסדר היום.<br />
<BR><BR><br />
כנימוק לעבודה ביום זה הובא עניין עויינות ברית-המועצות וסין למדינת ישראל. ולכן פוסק כאילו האחד במאי להיות חג פועלים בשבילנו. נשכחה אהדת תנועת הפועלים בארצות הברית ובאנגליה למדינת ישראל, בארצות סקנדינביה וארצות אחרות. דומה הדבר, כאילו היינו צריכים להפסיק לחוג את חג-העצמאות, כי נטורי-קרתא מתייחסים בעוינות למדינת ישראל. כמובן אין הדברים שווים, מבחינת מספר העויינים את מפעלנו וחוגגים את האחד במאי.<br />
כשהתנועה הנאצית (אוייבתם בנפש של העם היהודי ותנועת הפועלים בתוכו ושל תנועת הפועלים הבינלאומית הדמוקרטית והקומוניסטית כאחד) – אימצה לה את האחד במאי כחג – לא פסקו כל האחרים – להאמין בערכים ובסמלים שהאחד במאי מייצגם: שחרור האדם העובד, כבוד לעבודה וליצירה, אחוות אנשים ועמים עצמאיים בחברה משוחררת מניצול ושואפת לעילוי האדם.<br />
<BR><BR><br />
נכון שנים קשות הן אלה. כשעמים ותנועות מרכינים עצמם בפני אילי הנפט. ותנועות בינלאומיות קומוניסטיות עושות הכל כדי לכבוש ולהשליט עצמן כאימפריות הקפיטליסטיות בעבר, על עמים וארצות. רוממות החופש והשיויון – כלפי חוץ, וכל האמצעים כשרים בידיהן כדי לדכא ולשעבד לשלטונן.<br />
<BR><BR><br />
למרות אלה אל ניתן לעקור מלבנו את האמונה בעולם טוב יותר, יפה וצודק יותר. עברו ימים קשים של דיכוי והשמד לעם היהודי (שלטון יוון ורומי, מסעי הצלב, השואה ועוד) ולא פסקה התקווה והאמונה בטוב והצודק כי יגיע. המוני העם לא ויתרו על אמונתם.<br />
<BR><BR><br />
כך הוא ביחס לאמונה בסוציאליזם, שהאחד במאי הוא אחד מסימניו לבינלאומיותו. כי בני עמים שונים בעולם מאוחדים בשאיבה לחיי חופש ויצירה בלי מלחמות ולשיויון ערך האדם ועם. יום זה, אף על פי שהוא מתמהמה נאמין, כי בוא יבוא.<br />
<BR><BR><br />
ועוד הערה. חבר אמר באסיפה, כי בקיבוץ שכן ישבתו באחד במאי, ובשבת הקרובה יעבדו (המידע – אינו נכון!) השבת קדמה לאחד במאי. יתכן, כי קביעת האחד במאי כיום-שבתון, שורשה ביום השבת היהודי. והשבת היא עיקר ושורש בחיינו, כשהאחד במאי הוא ענף צעיר על גזעה.<br />
<BR><BR><br />
ישעיהו פונדק<br />
<BR><BR><br />
מתוך עלון אשדות יעקב איחוד מס' 518 מאי 1975</div>Dpundakhttps://www.pundak.net/index.php?title=%D7%99%D7%A9%D7%A2%D7%99%D7%94%D7%95_%D7%A4%D7%95%D7%A0%D7%93%D7%A7&diff=1647ישעיהו פונדק2022-07-06T08:03:30Z<p>Dpundak: /* כתבות */</p>
<hr />
<div><p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
[[File:Yesh1938.jpg|שמאל|ממוזער|500px|ישעיהו פונדק כפועל עברי בארץ ישראל, 1938]]<br />
[[File:Zila&yesh35.jpg|שמאל|ממוזער|500px|צילה וישעיהו פונדק זוג צעיר, תמונה שכנראה נשלחה להורים בפולין 1936]]<br />
[[File:The three.jpg|שמאל|ממוזער|500px|שלושת האחים פונדק: ישעיהו, זרובבל ובנימין - 1940]]<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
'''ישעיהו פונדק''' ([[16 בינואר]] [[1912]] - [[29 במרץ]] [[2000]]) היה [[מחנך]] ומדריך ב[[תנועות הנוער היהודיות הציוניות|תנועות נוער ציוניות]], מראשי תנועת "[[החלוץ הצעיר]]" ב[[יהדות מזרח אירופה|מזרח אירופה]] ומראשי תנועת "[[הנוער העובד]]" ב[[ישראל]]. בשנת 1936 נשא לאישה את [[צילה פונדק]] ועבר להתגורר עימה בקיבוץ [[אשדות יעקב]]. אביהם של [[מנחם פונדק]] ז"ל, [[דפנה מן]], [[שלמה פונדק]] ו[[דוד פונדק]].<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20 px; color:black"><br />
== חייו בפולין ==<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
פונדק נולד וגדל בעיירה [https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A1%D7%9E%D7%99%D7%90%D7%98%D7%99%D7%A5%27 סמיאטיץ'] שב[[פולין]]. הוריו, לאה פועה לבית רודזינסקי ומשה פונדק, בן סמיאטיץ', נישאו ב-[[1904]], [[העלייה השנייה|עלו לארץ ישראל]] עם אחיו הבכור מנחם בשנת [[1909]], לאחר שהאב משה הכשיר עצמו לעבודת כפיים ב[[סדנת יזע]] ב[[שיקגו]] במשך תקופה. בעקבות קשיי ההתאקלמות שבו ב-[[1911]] לסמיאטיץ', בכוונה לעלות שוב בהמשך, אך בשל [[מלחמת העולם הראשונה]] ו[[המלחמה הפולנית-סובייטית]], לא יצאה התוכנית לפועל.<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
ישעיהו פונדק גדל ב[[סמיאטיץ']]. ב-[[1924]] החל את פעילותו בסניף תנועת "החלוץ הצעיר" בעיירה. ב-[[1926]] עבר ללמוד ב[[סמינר למורים]] ב[[ורשה|וורשה]]. היה חבר פעיל בסניף "החלוץ הצעיר" בוורשה, ובין מייסדי החוג ה[[ציונות|ציוני]] "חוג מגשימים", שחבריו הם תלמידי הסמינר למורים ותלמידות הסמינר העברי לגננות בוורשה. ב-[[1929]] הצטרף למזכירות הפעילה של "[[החלוץ הצעיר]]" בפולין, ויצא לביקורי הדרכה בסניפי התנועה. ב-[[1930]] השתתף בסמינר מדריכים עולמי של "[[החלוץ]]", לאחריו נשלח לרכז את מחוז וילנה של "החלוץ הצעיר", עד [[1933]]. בתקופה זו התרחבה פעילות הסניפים וגדל מספרם. ב-1933 נשלח ל[[קרפטורוסיה]] שב[[צ'כיה]] כדי להקים שם את תנועת החלוץ הצעיר.<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
[[File:Zila+yesh 1937.png|שמאל|ממוזער|600px|ישעיהו וצילה בקיבוץ גשר יחד עם בנם הבכור מנחם - 1937]]<br />
== גבעת חיים ==<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
עם העליה לארץ באוקטובר 1933 הצטרף ישעיהו לקיבוץ [[גבעת חיים]] שזה עתה נוסד. הוא עבד בפרדס של הקיבוץ ובסלילת כבישים ב[[חדרה]] וסביבתה. הקיבוץ היה העוגן של משפחת פונדק בארץ. בשנת 1934 הצטרף לקיבוץ [[זרובבל פונדק]] ובשנת 1935 הגיע לארץ האח הצעיר [[בנימין פונדק]]. האחים לבית פונדק היו בעלי השפעה בעשייתם ובמסירותם לעבודה ולחיי הקיבוץ. בשנת 1936 הצליחו האחים פונדק להעביר החלטה באסיפת הקיבוץ לפיה הקיבוץ יקלוט את הורי האחים פונדק ואת אחיהם שונתרו בפולין. ההורים התחייבו לרכוש צריף על חשבונם. דומה היה שההחלטה עומדת להתבצע, אך נותר מחסום שעצר את אבי המשפחה [[משה פונדיק]]. אמו של משה פונדיק [[חיה פייגע קמינסקי]] שהייתה עיוורת גרה בבית בנה. משה פונדיק עמד על כך שאמו העיוורת תגיע יחד עם המשפחה לקיבוץ. אמנם למשה פונדיק אחות בסימיאטיץ' [[שרה פונדיק]] אך הוא התקשה להעביר אליה את עול הטיפול באם הקשישה. בעקבות זאת חזרה בה אסיפת הקיבוץ מהסכמתה לקבל את המשפחה. וכמו בטרגדיה יוונית, לאחר מכן הסכים משה פונדק לעלות ללא אמו - אבל כבר היה מאוחר מדי...<br />
<br />
<br />
== הקמת משפחה ==<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
בשנת 1936 בזמן המאורעות בארץ פרצה מחלה שבה חלו רבים מחברי קיבוץ [[גבעת חיים]]. הקיבוץ נזקק לעזרה, בין הבאים הייתה גם חלוצה שהגיע מ[[כפר יונה]] - [[צילה ברו]]. צילה בלטה ביופיה וביכולתה החברתית וכך נוצר הקשר בין ישעיהו לצילה. זמן לא רב לאחר שהחליטו להפוך לזוג התברר כי צילה בהריון. צילה הייתה נחושה למלא את בקשת אביה [[שלמה ברו]] ולהתיישב באדמות הבשן - שהן אדמות עידית. וייתכן שהיו לכך גם סיבות חברתיות. כך או אחרת, לאחר פניה לקיבוץ [[גשר]] החליטה צילה באוקטובר 1936 לעבור לקיבוץ גשר בעמק הירדן. ב- 20 באפריל 1937 נולד בנם הבכור של צילה וישעיהו - [[מנחם פונדק]] בקיבוץ [[אשדות יעקב]] אליו עברו חברי גשר. שלוש שנים לאחר מכן במרץ 1940 נולדה בתם [[דפנה פונדק]]. לאחר שנות מלחמת העולם השניה נולד הבן השלישי [[שלמה פונדק]] במרץ 1947. הבן הצעיר [[דוד פונדק]] נולד שנתיים לאחר קום המדינה במאי 1950.<br />
[[File:P1952.png|שמאל|ממוזער|600px|ישעיהו וצילה עם מנחם ודפנה אשדות יעקב 1942]]<br />
[[File:Zila+yesh 1957.jpg|שמאל|ממוזער|600px|ישעיהו וצילה בעת חופשה בבית פעילי ההסתדרות בתל-אביב - 1957]]<br />
== הפעילות בישראל ==<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
ב-[[1935]] גויס על ידי [[בני מרשק|בני מהרש"ק]] לפעילות בתנועת [[הנוער העובד]], כמחליפו של המזכיר [[דוד כפרי]], מרכז סניף ירושלים של התנועה. ב-[[1937]] עבר ל[[גשר (קיבוץ)|קיבוץ גשר]] ונשא לאישה את [[צילה ברו]]. בשנים [[1942]]–[[1944]] היה פעיל בנוער העובד בסניף [[תל אביב]], ושותף בגיוס בני הנוער ל[[פלמ"ח]]. ב-[[1946]] היה חבר מזכירות [[התנועה המאוחדת]], שהייתה מיזוג של [[המחנות העולים]] ותנועת [[גורדוניה]]. היה ממקימי הסניף הירושלמי של התנועה המאוחדת.<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
ישעיהו הדריך מספר חברות נוער בארץ, כל אחת למשך שנה או שנתיים. מ-[[1940]] הדריך את חברת הנוער שחבריה הקימו את [[בית הערבה]]. מ-1946 הדריך את חברת הנוער "הטורקית", שהקימה את קיבוץ [[נחשולים]]. מ-[[1948]] הדריך את נוער ח', שחניכיה התגייסו ל[[נח"ל]]. כן הדריך את חברת הנוער "הפרסית" ב-[[1954]], וב-[[1971]] את גרעין ה"בונים" מ[[אנגליה]] שעלה להתיישבות ב[[מבוא חמה]].<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
ישעיהו היה גם פעיל בתנועה הקיבוצית. בשנים [[1958]]–[[1960]] היה מזכיר קיבוץ [[אשדות יעקב איחוד]], ובשנתיים הבאות היה פעיל בתנועת [[איחוד הקבוצות והקיבוצים]], במדור עלית הנוער. בשנים [[1963]]–[[1970]] עבד כמרכז מדור תרבות במזכירות [[הנוער העובד]]. עד [[1973]] עבד כמרכז השקיית ה[[בננה|בננות]] בשטחי ה"[[זור]]". ערך במשך שבע שנים את עלון קיבוץ אשדות יעקב איחוד, עד [[1980]]. במקביל עבד בשנים 1973–[[2000]] כפועל בבית החרושת "לוג מוצרי פלסטיק" בקיבוצו. כן היה מרכז חוג [[תנ"ך]] בקיבוץ, במשך 14 שנה.<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20 px; color:black"><br />
<br><br><br />
== שיר של [[שלמה פונדק]] ==<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
לפני שישים ושש שנים הם באו מפולניה<br><br />
לא קבלו אותם במטחי כבוד ולא פתחו בקבוק שמפניה<br><br />
הם עלו לארץ ישראל הלוא היא פלשתינה<br><br />
הים היה משמאל והביצות ימינה<br />
<br><br><br />
הוא הגיע לנמל יפו והיא הגיעה לחיפה<br><br />
שניהם התפלאו כמה ארץ ישראל יפה<br><br />
היא מחיפה נסעה דרומה מיפו הוא נסע צפונה<br><br />
הוא הגיע לגבעת חיים והיא הגיעה לכפר יונה<br />
<br>[[File:Pundak1950.jpg |שמאל||900px|משפחת פונדק באשדות יעקב. יושבים משמאל לימין: ישעיהו, דפנה, שלמה, מנחם. צילה עומדת ומחזיקה את דודו - 1950]]<br />
[[File:1981C.jpg|שמאל|ממוזער|500px|זרובבל יחד עם חופשיה ודליה פונדק (משמאל) מבקרים בקיבוץ אשדות יעקב בחורף 1981, מימין ישעיהו, גולן, דודו, ירדן וצילה פונדק ]]<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
<br><br />
הם עבדו בפרדסים בלול ובגן הירק<br><br />
והם חלמו על המשפחות אשר השאירו במרחק<br><br />
העבודה הייתה קשה וגם הייתה קדחת <br><br />
הם שרו התווכחו וגם בילו בגורן על השחת<br />
<br><br />
<br><br />
<br />
האדמות הכי טובות הן בעבר הירדן<br><br />
פסוקו של אביה בראשה הוא מתנגן<br><br />
וזוהי הסיבה וזהו גם הפשר <br><br />
איך היא עזבה את המרכז ונסעה לגשר<br />
<br><br><br />
אכן נעלמות ומשונות דרכם של החיים<br><br />
והיא הגיעה לעזרה בקיבוץ גבעת חיים<br><br />
היא ראתה חלוץ צעיר עם בלורית ומשקפיים<br><br />
והוא ראה עלמה יפה עם צמה מעבר לכתפיים<br />
<br><br><br />
וכך הקימו משפחה ונולדו ארבעת הילדים <br><br />
וכל היתר כתוב ומתועד בעבודות השורשים של הנכדים<br><br />
אך אם תרצו לכתוב תולדות המשפחה בספר<br><br />
זכרו איך שהכל התחיל בזוג צעיר בעמק חפר.<br />
<br><br><br />
חנוכה תשנ"ט 1999<br />
<br />
== סיפורים ==<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
[[צידי הצפעים]]<br />
<BR><br />
[[בלב היערות]]<br />
<BR><br />
[[מנדל פהאנר מסמיאטיץ']]<br />
<BR><br />
[[פגישות עם חזירי בר]]<br />
<BR><br />
[[החבר עובדיה מעמק יזרעאל]]<br />
<BR><br />
[[ישעיהו מנהיג מדריך ומורה הדרך]]<br />
<BR><br />
[[נחשון מהקיבוץ]]<br />
<BR><br />
[[מפנקסו של סבא]]<br />
<BR><br />
[[ישעיהו תחת הפגזה]]<br />
<BR><br />
[[מצא קרובים אבודים]]<br />
<BR><br />
[[כיצד התחתנו אמא ואבא]]<br />
<br />
== מכתבים ==<br />
<BR><br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
[[במה אשיב לך על אהבתך אותי?]]<br />
<BR><BR><br />
[[מכתב מההבראה בנתניה]]<br />
<BR><BR><br />
[[מכתב לשרון]]<br />
<BR><BR><br />
[[טיול לירדן]]<br />
<BR><BR><br />
[[למה לפונדקים גאוות משפחה?]]<br />
<BR><BR><br />
[[פתגמים ומכתמים]]<br />
<BR><BR><br />
[[ברכת הנרות]]<br />
<br />
== כתבות ==<br />
<BR><br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
[[ימים ראשונים בפרדס של גשר]]<br />
<br />
<BR><BR><br />
[[כוכב הירדן]]<br />
<br />
<BR><BR><br />
[[סיכום תשל"ב]]<br />
<br />
<BR><BR><br />
[[נהיה כולנו חלוצים]]<br />
<br />
<BR><BR><br />
[[ישעיהו - מנהיג מדריך ומורה הדרך]]<br />
<br />
<BR><BR><br />
[[האחד במאי - חג הפועלים]]<br />
<br />
== תמונות ==<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
[[קיבוץ שחריה 1926]]<br />
<br />
== סרטי וידאו ==<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
[https://drive.google.com/file/d/168AZFRpIdStsprL8Tq1cF-TLoAUnKNIm/view?usp=sharing ישעיהו נושא ברכה בחג המשק - אשדות יעקב איחוד בת 68 - 1991]<br />
<br />
==לקריאה נוספת==<br />
* ישעיהו פונדק, "[[בלב היערות]]", בתוך: יעקב זילברשייד, [[אריה פיאלקוב]] (כינסו וערכו), '''תל חי: קיבוץ הכשרה בפולין ע"ש חללי תל-חי, הגוש ופלוגותיו: מאסף''', לוחמי הגיטאות: [[בית לוחמי הגיטאות ע"ש יצחק קצנלסון]]; [[הוצאת הקיבוץ המאוחד|הקיבוץ המאוחד]], תשל"ט. (סיפורו האוטוביוגרפי)<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
<br />
==קישורים חיצוניים==<br />
* 'משה פונדק וביתו', בתוך: אליעזר ט"ש (טור שלום) (עורך), '''קהילת סמיאטיץ’''', תל אביב : איגוד יוצאי סמיאטיץ’ בישראל וארצות הברית, תשכ"ה, עמ' 157 ([http://yizkor.nypl.org/index.php?id=2686 הספר הסרוק] באתר [[ספריית העיר ניו יורק]])<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20 px; color:black"><br />
{{מיון רגיל:פונדק, ישעיהו}}<br />
[[קטגוריה:אנשי העלייה החמישית]]<br />
[[קטגוריה:הנוער העובד והלומד]]<br />
[[קטגוריה:אנשי חינוך ישראלים]]<br />
[[קטגוריה:אנשי חינוך יהודים פולנים]]<br />
[[קטגוריה:אשדות יעקב: אישים]]<br />
[[קטגוריה:ישראלים ילידי פולין]]<br />
[[קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1912]]<br />
[[קטגוריה:ישראלים שנפטרו ב-2000]]<br />
<br />
</p></div>Dpundakhttps://www.pundak.net/index.php?title=%D7%9E%D7%A0%D7%97%D7%9D_%D7%A4%D7%95%D7%A0%D7%93%D7%A7&diff=1646מנחם פונדק2022-05-01T06:48:09Z<p>Dpundak: </p>
<hr />
<div><p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
[[File:Menahem.jpg|שמאל|ממוזער|500px|מנחם במדי נווט בחיל האוויר הישראלי לקראת סיום קורס טייס - 1957]]<br />
<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
'''מנחם פונדק''' – בנם הבכור של [[צילה פונדק]] ו[[ישעיהו פונדק]].<br />
נולד ט' אייר תרצ"ז, 20 באפריל 1937,<br />
נפל בתאונת מטוס מעל המכתש הגדול, ל"ג בעומר תשכ"ד, י"ח באייר תשכ"ד, 29 באפריל 1964.<BR><br />
מנחם היה נשוי ל[[חיה בלומברג]]. במותו היה [[שגיא פונדק מינץ]] בנו הבכור בן שלוש שנים ועשרה חודשים. אחרי מותו נולד בנו [[עדי פונדק מינץ]].<BR><br />
מנחם נקרא על שמו של [[מנחם פונדיק]] אחיו של [[ישעיהו פונדק]]<BR><br />
[[File:Zila+yesh 1937.png|שמאל|ממוזער|600px|ישעיהו וצילה בקיבוץ גשר יחד עם בנם הבכור מנחם - 1937]]<br />
== לידת מנחם בעיניי אביו ישעיהו ==<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
<br />
היה בוקר קיץ. עבדתי בסילול, בכביש לשכונת הפועלים החדשה בנהרים. קרוב לתשע שעות לפני הצהרים בא חבר רכוב באופנוע וקרא: "יש לך בן". רגע ראשון לא הבחנתי מהו הוא אומר לי, כי רעש המכונה הפריע משמוע, הוא חזר על דבריו והבינותי. החל לבי לדפוק במהירות משמחה. מיהרתי הביתה לגשר, בכדי להספיק לנסוע ברכבת שלפני הצהרים, לעפולה לבית-החולים, שם ילדה אותך אמא יקרה, צילה. <br />
<br><br />
הרכבת התאחרה בדרך ומתחנת עפולה לא היה אוטו לבית-החולים, מיהרתי ברגל לראות את שלום אמא ואותך בני. מהבית נתנה לי החובשת פרחים בשביל אמא, שושנים צעירות אשר טרם פתחו עליהן. בעפולה לא רחוק מתחנת הרכבת עמד נער קטן והראה לחברו שושנים אדומות גדולות ויפות, שלש, אשר קטף זה עתה, בקשתי ממנו שיתן לי אחת, חשבתי אם לא יסכים לתת אספר לו כי נולד לי בן. אך הוא אמר: בבקשה קח! בחרתי את השושנה היפה ביותר, אדומה, פורחת ונותנת ריח טוב ושקט. חשבתי אותו רגע, זה בני יפרח כשושנה זו. <br />
<br><br />
פגשתי את אמא בבית החולים ערה ורעננה. סיפרה היא שב- 1:30 אחר חצות לילה ילדתך, אור ליום ג' בשבוע ט' אייר תרצ"ז (20.4.1937) זה היה. משיצאת מרחם אם לא השמעת לראשונה כל קול, אולם אחר כך התחלת בוכה סובבת ראשך אל הצד והתחלת להכניס אצבע ידך לפיך. נוראים היו כאבי אמא בשעת הלידה, אך לא צעקה. הכל עבר בשלום. ב- 3 אחה"צ אותו יום ראיתיך. עיניך עדיין עצומות, רק עין אחת פקחת לרגע והתגלתה סירה כחולה. שמנמון, לחיים ורודות. משקלך אז 300 גרם,ו- 3 קילו. <br />
<br><br />
לשמחתנו, של אמא ושלי אין גבול, כה מאושרים אנו על שנולדת לנו – מנחם. קראנוך מנחם על שם אחי אשר טבע בכנרת ביום כיפור תרצ"א במגדל אשר בגליל התחתון. והוא מבכירי החלוצים אשר בגולת פולין וממיטב החברים אשר לתנועת הפועלים הארצי-ישראלית, חבר קבוצה. בחור כארזים, עובד ושואף דעת ומסור לרעיון תחיית העם, והקמת מולדת בעבודה ובצדק. <br />
<br><br />
וגם ששנת מאורעות דמים עברה עלינו, ותקרא שנת "מאורעות תרצ"ו" בהיסטוריה הישראלית בליל מלאות שנה לראשית המאורעות (19.4.36) נולדת לנו מנחם. שכנינו מוסתים, רצחו בנפש, העלו באש את הרכוש, רצו לקצץ את מפעל תקומתנו, וכולנו יחד ובראש הישוב תנועת הפועלים אשר בהסתדרות העובדים העברים הכללית בארץ ישראל, הגינונו בגבורה על הקיום העברי בארץ ועל עתידו. המערכה עוד נמשכת, ישבה ועדה מלכותית מטעם אנגליה, אשר בידה הפיקוח על ארץ-ישראל ואשר הצטרכה לסייע לעמנו, הנודד זה אלפיים שנה על פני תבל רבה, להקים את המולדת. אותה ועדה מחפשת כעת פתרונים להשכין את השלום בארץ, וקודם כל מתוך סידור טוב של עניני אנגליה פה. יתכן גם שירצו לצמצם את התפתחות תקומתנו להבא. היה לנו גם אתה – מנחם.<br />
<br><br><br />
אבא ישעיהו, גשר יום ו' 23.4.37, י"ב אייר תרצ"ז<br />
<br />
== מיומנו של אבא ==<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
ילדי מנחם, רק לפני רגעים אחדים הייתי על-ידך בבית הילדים. ישבתי על ההדום (ספסל קטן) ליד מטתך, ישנת, כבר לבוש גופיה ומכנסים. נשמת רק אט אט. איזה עצב משונה ירד עלי, אני חושש לשלומך. <br />
<br><br />
הנה אמא צליל יקרה, נכנסה לחדר והכרתי בעיניה שבכתה. לא הספיק האוכל לך משדה, פצוע השד, מחניכיך בני. החלה בזה תינוקת אחת בעפולה, יתומה, אמה מתה בלידתה, ואמא שלך אף אותה הניקה ואתה הוספת לפצוע. שוכבת כעת אמא בחדר, בחום. כולה צער על שאינך יכול לינוק מספיק לשבעה. <br />
<br><br />
[[File:P1952.png|שמאל|ממוזער|600px|ישעיהו וצילה עם מנחם ודפנה אשדות יעקב 1942]]<br />
[[File:Mene+daph.jpg|שמאל|ממוזער|600px|משפחת פונדק, אשדות יעקב: צילה, ישעיהו, מנחם ודפנהל'ה - 1943]]<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
ביום שלישי, בשבוע זה, שלשום, הבאנוך מבית החולים בעפולה, לכאן למשק גשר בדלהמיה והנך כעט האזרח הצעיר ביותר בתוכו, בישוב קיבוצי. ברכבת החזקתיך על כפי, פחדתי פשוט שמא אגרום לך כאב, כה רך וקטן, כרגיל, בן 8 ימים. עווית את פניך, הושטת ידים (אני כותב, לאמא נהיה פתאם קר, לאחר שהיה לה קודם חום גבוה), באותם רגעים נראו לי פניך כפני זקן בעויתותיו. חשבתי, הנה בילד ישנם כבר גם קווי זקנה, הם טמונים בתוך פרצופו. גם צווארך היה כאילו בלה מזוקן. אולם עוד בבית החולים כתבה לי אמא, כולם אומרים שאתה "בנדיט" – שודד, פוקח עיניים ורוצה לחדור בהן לפני המסתכל בך. <br />
<br><br />
<br />
הנה שמעתי הערב משוחחים אודותיך, ילד נחמד, ילד נחמד, בגיל זה, בן עשרה ימים, וכבר יש לו שרטוטי פנים בולטים, לא מקומטות פניו. וכל רואיך אומר לי אחר-כך בן נחמד לך, בן נחמד לך. גם אמא מדי דברה בך תאמר כך, שהנך שקט, רוב זמנך תבלה בינתיים בשינה, טוב כך בני, צבור כוח לקראת הפלא הגדול ששמו חיים, למען תדע ללכת בו כך. אמש ניגשתי לחלון בית הילדים לאחר שאמא יקרה גמרה להניקך, פקחת אלי זוג עיניים כחולות, שלבת ידך הקטנות ואצבעותיך הנחמדות אחת בחברתה, חבקת פני אמא, ער אתה בני ושקט, ממעט לבכות. <br />
<br><br><br />
ילדי היקר מה אוהבך, מה יקרת לנו, דלהמיה יום ה' 29.4.37<br />
<br />
== סיפורים על מנחם אחי הגדול ==<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
<br />
[[דפנה פונדק]]<br />
<br><br><br />
אפתח בכך, שמנחם לקח על עצמו להיות המנטור שלי, בתור אח גדול הוא דאג לחסוך לי אי הבנות שקורות בין ילדים. כמו להסביר לי מה מקובל ומה לא, בחברת הילדים.<br />
שכדאי מאד להיות בעל ידע רחב, להכיר את הארץ ע"י טיולים. ולהבין שחיזורים של בנים כוללים משום מה גם התגרויות ומכות. <br />
אני מצדי הסתכלתי בעניין רב איך מנחם מכלכל את עיניניו בחברת הילדים וביה"ס. ואיך בחיי המשפחה.<br />
<br><br><br />
מהיום שאני זוכרת את מנחם , אמא חשבה שהוא הכי יפה והכי חכם בעולם, שלמה ודודו עדיין לא נולדו, ובאמת הוא יפה וחכם, אמביציונר ותחרותי, ווכחן בלתי נלאה.<br />
וכאן הוא התנגש באבא, שגם הוא אהב להתחרות, אבל לא להפסיד.<br />
<br />
<br><br />
[[File:Mene+iali1960.jpg|שמאל|ממוזער|500px|חיהל'ה ומנחם - 1960]]<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
יום אחד, בערך שהייתי בת ארבע שנים. בחדר ההורים שאכן היה חדר בלבד, ומגרש המשחקים שלנו היתה מיטת ההורים. אבא ומנחם בן השבע שיחקו דמקה.<br />
מנחם הפסיד ואבא חייך בגאווה, מנחם התחיל לבכות, מיד הוא קיבל הרצאה פדגוגית שצריך לדעת להפסיד ולחייך. ואז אבא הזמין אותי לשחק, אני כבר הבנתי מה התוצאה הרצויה וכיצד ראוי להתנהג.<br />
ואכן הפסדתי בלי שום כאב לב, וחייכתי כמצופה והמחמאות לא אחרו לבוא.<br />
<br><br><br />
מנחם היה מוכשר בשטחים רבים: כתיבה, משחק, חיבור פזמונים ופיליטונים, ומאד אהב ספורט ביחוד כדור רגל.<br />
<br><br />
ערב אחד הוא מגיע לחדר כשהוא מנסה , ללא הצלחה, לא לממר בבכי, אבל הדמעות זולגות, והרגל שלו חבולה באופן רציני מאד. מה עושים? אמא, שנמצאת בסוף הריונה עם דודו, מצטרפת לבכי ואבא מזעיק את רוזה החובשת שגרה איתנו באותו הבית. קטנה, מצומקת, לעולם אינה מחייכת, ואם אתה לא מת, המצב אף פעם לא נורא ולא דחוף. היא מעיפה מבט בחבלה, וקובעת שכנראה זה שבר. מכוון שזה ערב, ממילא המרפאה בטבריה סגורה ואפשר לחכות למחרת בבוקר ולנסוע עם האוטו שנוסע להביא אספקה מטבריה.<br />
וכך עבר לו ליל שימורים שאליו מצטרפים צירי הלידה של אמא, ועם אור הבוקר יצאו שתי מכוניות מאשדות לטבריה באחת אבא עם מנחם ורגלו השבורה, ובשנייה אמא לבית חולים הסקוטי – ללדת.<br />
<br><br />
וכך באותו יום 9.5.1950 נולד דודו ומנחם חזר עם גבס לאורך כל הרגל.<br />
<br><br />
[[מכתב לאחי מנחם]]<br />
<br><br><br />
<br />
==מנחם – אחרי 36 שנה==<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
[[File:Mene+ben-zvi.png|שמאל|ממוזער|500px|מנחם מקבל את פני הנשיא יצחק בן צבי בטייסת שבה שרת - תחילת 1962]]<br />
[[File:205.jpg|שמאל|ממוזער|500px|מנחם ליד מטוס הווטור]]<br />
[[File:206.jpg|שמאל|ממוזער|500px|מנחם במדים ייצוגיים]]<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
<br><br />
[[דוד פונדק]]<br />
<br><br><br />
מנחם, המיטה בנישה, ליד מיטתה של אמא, נותרה ריקה. אל תהום הגעגועים הבלתי פוסקים אליך נוסף כאב האובדן על אבא, שבאחת הלך מאתנו והוא צעיר ברוחו וזקן בחכמתו. קסם החיים, מתת הרגע שניתנה לנו נאספה. מעתה אנו אוספים את הרמזים, הזיכרונות, המפגשים והשיחות כדי לשוב ולהתחבר אליכם, מבלי שנוכל לגעת, ללטף, לחבק, לראות את העיניים הצוהלות. תהליך הפרידה מכם שב ומתחדש בכל פינה בחדר, בכוננית הספרים, בארגז המצעים, בתמונות שעל הקיר.<br />
<br><br><br />
בתצלום אחד, התלוי על הקיר, מלפני 63 שנים, עומד אבא, אז עלם צעיר בן 25, ונושא בזרועותיו תינוק קרח בן חודשיים שלושה. ברקע צריף בודד ונוף חשוף של הרי הגלעד. חיוך של גאווה מאיר את פניו, הרגשה, שדבר לא יוכל לעצור את עוצמת החיים והרצון. לא החום של עמק הירדן, לא הדלות של החלוצים, לא המרחק מבית ההורים – כולם נמוגים מול התקווה והחזון. הילד הקטן שעל כתפו כבר מגויס לכל המשימות שנטל עם ישראל. מבלי שנשאל הוא כבר חייל ומשימות רבות נכונו לו. <br />
<br><br><br />
מנחם, בחייך הקצרים תמיד נשארת מגויס, בדרכך שלך, יוצא להכיר את הארץ, לעלות ברגל לכוכב הירדן, להדרים לאילת, להצטרף לחיל האוויר, להדריך נווטים, להקים משפחה, לבנות בית ולהתווכח ללא לאות. לא היה נושא שהיה זר לך ותמיד ששת להתווכח, על ההיסטוריה של העם, על סיפורי התנ"ך, על מקומות וישובים בארץ. עתה הצטרף אליך אבא, ושוב תוכלו לחדש את השיח שנקטע באחת לפני ל"ו שנים, בל"ג בעומר תשכ"ד. ושוב יוכל אבא להציע בסוף ויכוח לוהט "נטה ספר ונחזה".<br />
<br><br><br />
<br />
== שירים של מנחם ==<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
<b>עֲפִיפוֹנִים<br></b><br />
<br />
<br><br />
עֲפִיפוֹנִים הָיוּ שְׁלוֹשָׁה, <br><br />
כֵּן זוֹ תְּחִילַּת כָּל פָּרָשָׁה <br><br />
אֶחָד כָּחֹל, שֵׁנִי יָרֹק <br><br />
רַכִּים קַלִּים וּמְלֵאֵי צְחוֹק <br><br />
וְהַשְּׁלִישִׁי הָיָה לָבָן <br><br />
לְלֹא כָּל צֶבַע וְגָוָן. <br><br />
אֶחָד טָבַע בַּסְּעָרָה <br><br />
שֵׁנִי – פָּגַע בּוֹ רוּחַ רַע <br><br />
וְהַשְּׁלִישִׁי, לָבָן, נָדוֹשׁ <br><br />
הִמְשִׁיך לָשוּט הִמְשִׁיך לִדְרֹשׁ <br> <br><br />
<br />
עֲפִיפוֹנִים הָיוּ שְׁלוֹשָׁה <br><br />
עָמְלוּ בַּעֲבוֹדָה קָשָׁה <br><br />
אֶחָד אָדֹם, שֵׁנִי שָׁחֹר <br><br />
שְטוּפֵי זֵעָה, מֻכִּים בַּקֹּר <br><br />
וְהַשְּׁלִישִׁי הָיָה לָבָן <br><br />
לְלֹא כָּל מֶתַח וקָרְבָּן. <br><br />
אֶחָד נָפַל מִמַּאֲרָב <br><br />
שֵׁנִי – נָקְבָה בּוֹ אֵשׁ הַקְּרָב <br><br />
והַלָבָן נִכְלַם עָבַר <br><br />
בְּלִי זִכְרוֹנוֹת, לְלֹא עָבָר <br> <br><br />
<br />
עֲפִיפוֹנִים הָיוּ שְׁלוֹשָׁה <br><br />
שִׁפְלֵי מַבָּט מֻכֵּי בּוּשָׁה <br><br />
אֶחָד אָפֹר שֵׁנִי צָהֹב <br><br />
שְׁבוּרֵי שִׁדְרָה, גְּרוּמֵי מַכְאוֹב <br><br />
וְהַשְּׁלִישִׁי הָיָה לָבָן <br><br />
חֲסַר סִיגִים וְלֹא מוּבָן. <br><br />
אֶחָד נִשְׂרָף עַל לֹא אֱמֶת <br><br />
שֵׁנִי נִתַּק חוּטוֹ וָמֵת. <br><br />
וְהַשְּׁלִישִׁי מִתּוֹך חוֹבָה <br><br />
נִשְׁאַר לָהֶם לְמַצֵּבָה <br> <br><br />
<br />
עֲפִיפוֹנִים הָיוּ שְׁלוֹשָׁה <br><br />
וְזֶה סִיּוּם הַפָּרָשָׁה <br><br />
אֶחָד זָהֹב שֵׁנִי מֻכְסָף <br><br />
לֵב כָּל עַלְמָה לָהֶם נִכְסַף <br><br />
וְהַשְּׁלִישִׁי הָיָה לָבָן <br><br />
שָׁקֵט קוֹדֵר וּמְאֻבָּן <br><br />
אֶחָד הִרְקִיעַ וְנֶחְנַק <br><br />
שְׁנֵי – שָׂטָן מוֹחוֹ יָנַק <br><br />
וְרַק אֲנִי עוֹד מְשׁוֹטֵט <br><br />
לִצְחֹק לַחַי לִבְכּוֹת לַמֵּת <br />
<br><br />
[https://www.youtube.com/watch?v=ITF_hr1U88w סרטון וידאו שבו השיר עפיפונים מבוצע ע"י שלו אדרי]<br><br />
[https://www.youtube.com/watch?v=U-CymLn8bZ0 סרטון וידאו שבו השיר עפיפונים מבוצע ע"י תם פינסקי]<br />
<br><br><br />
<br />
<b>נורית<br> </b><br />
מלים: מנחם פונדק <br><br />
לחן: שייקה פייקוב <br><br />
[[כתבה על השיר]]<br />
<br><br><br />
<br />
לא רוח הד, לא צפורה <br><br />
זהו קולי בשמך הוא קרא. <br><br />
זוהי רוחי, סודי לך שחה – <br> <br />
עת פי כדך גמע ממי הנחל. <br> <br><br />
<br />
נורית, נורית, מה אצמא אליך, <br><br />
מלאי כדי מאגמי עיניך <br><br />
אל אהבה בי את חצו קלע, <br> <br />
בואי אחותי כלה. <br> <br><br />
<br />
לא הדממה לא ורד חמה, <br><br />
זה לחשי באזנך הוא המה<br><br />
זהו לבי בין תקווה ופחד<br><br />
עת שערך סרקת אל מול השחר.<br><br><br />
<br />
נורית, נורית רחש סוף ברוח, <br><br />
חבשי לבי בשחור שער פרוע<br><br />
אהבה תשכיח את תבל כולה,<br><br />
בואי, אחותי כלה.<br><br><br />
<br />
<br />
<b>הורה עמק הירדן<br></b><br />
<br />
מילים :מנחם פונדק, לחן: שייקה פייקוב.<br><br />
<br />
נכתב, כנראה ב- 1959.<br><br />
<br />
<br><br />
<br />
<br />
<br />
אור חמה הנה מפציע -במזרח.<br><br />
<br />
הכינרת מתעוררת -בגילה,<br><br />
<br />
החרמון זוהר מנגד- שר הוא לך<br><br />
<br />
וכוכב ירדן עונה לו עמק הירדן הי.<br><br />
<br />
<br><br />
<br />
פזמון:<br><br />
<br />
עמק, עמק קום הקשב לזמר,<br><br />
שר ירדן מול שמש ללא קול,<br><br />
הגולן מצטרף אל הכנרת<br><br />
<br />
קומה, עמק צאה במחול<br><br />
גם גלעד לירמוך עונה ברנן<br><br />
קומה עמק צא במחןל.<br><br />
הו ירדן הוא ירדן (2x)<br><br />
אהבתי אלף ניגוניך<br><br><br />
<br />
הקמה ראשה הרימה בגאון<br><br />
לשדה זוחל הטרקטור בשאון. <br><br />
הדרורים קולן תשמענה הבן רון<br><br />
עם צפירה של בית חרושת, <br><br />
עמק הירדן הי.<br><br><br />
<br />
<br />
עמק עמק סובה עד אין גמר<br><br />
שר נהר מול סלע רם קודר<br><br />
החגב מזמר בשדה אספסת <br><br />
עוד נחול את הורה הירדן<br><br />
גם חרמש בתלתן משמיע זמר<br><br />
זמר הורה עמק הירדן<br><br />
הו ירדן הוי ירדן<br><br />
אהבתיך אלף ניגוניך (2x)<br><br />
<br />
<br> <br><br />
<br />
<b> הורה לפועל "עמק הירדן"<br></b><br />
<br />
<br />
(אני זוכרת רק את חלקו)<br><br />
<br />
<br><br />
<br />
עם שיאי הישג לשמוח,<br><br />
<br />
בגביע לאחוז,<br><br />
<br />
יתר און ויתר כח<br><br />
<br />
יתר מרץ יתר עוז.<br><br />
<br><br />
<br />
פזמון:<br><br />
<br />
אם נגיע<br><br />
<br />
לא נרגיע<br><br />
<br />
עד אם שיא חדש ניתן<br><br />
<br />
הפועל בעוז יריע<br><br />
<br />
אור, דרור על הירדן.</div>Dpundakhttps://www.pundak.net/index.php?title=%D7%99%D7%A9%D7%A2%D7%99%D7%94%D7%95_%D7%A4%D7%95%D7%A0%D7%93%D7%A7&diff=1645ישעיהו פונדק2022-04-27T12:02:38Z<p>Dpundak: /* לקריאה נוספת */</p>
<hr />
<div><p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
[[File:Yesh1938.jpg|שמאל|ממוזער|500px|ישעיהו פונדק כפועל עברי בארץ ישראל, 1938]]<br />
[[File:Zila&yesh35.jpg|שמאל|ממוזער|500px|צילה וישעיהו פונדק זוג צעיר, תמונה שכנראה נשלחה להורים בפולין 1936]]<br />
[[File:The three.jpg|שמאל|ממוזער|500px|שלושת האחים פונדק: ישעיהו, זרובבל ובנימין - 1940]]<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
'''ישעיהו פונדק''' ([[16 בינואר]] [[1912]] - [[29 במרץ]] [[2000]]) היה [[מחנך]] ומדריך ב[[תנועות הנוער היהודיות הציוניות|תנועות נוער ציוניות]], מראשי תנועת "[[החלוץ הצעיר]]" ב[[יהדות מזרח אירופה|מזרח אירופה]] ומראשי תנועת "[[הנוער העובד]]" ב[[ישראל]]. בשנת 1936 נשא לאישה את [[צילה פונדק]] ועבר להתגורר עימה בקיבוץ [[אשדות יעקב]]. אביהם של [[מנחם פונדק]] ז"ל, [[דפנה מן]], [[שלמה פונדק]] ו[[דוד פונדק]].<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20 px; color:black"><br />
== חייו בפולין ==<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
פונדק נולד וגדל בעיירה [https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A1%D7%9E%D7%99%D7%90%D7%98%D7%99%D7%A5%27 סמיאטיץ'] שב[[פולין]]. הוריו, לאה פועה לבית רודזינסקי ומשה פונדק, בן סמיאטיץ', נישאו ב-[[1904]], [[העלייה השנייה|עלו לארץ ישראל]] עם אחיו הבכור מנחם בשנת [[1909]], לאחר שהאב משה הכשיר עצמו לעבודת כפיים ב[[סדנת יזע]] ב[[שיקגו]] במשך תקופה. בעקבות קשיי ההתאקלמות שבו ב-[[1911]] לסמיאטיץ', בכוונה לעלות שוב בהמשך, אך בשל [[מלחמת העולם הראשונה]] ו[[המלחמה הפולנית-סובייטית]], לא יצאה התוכנית לפועל.<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
ישעיהו פונדק גדל ב[[סמיאטיץ']]. ב-[[1924]] החל את פעילותו בסניף תנועת "החלוץ הצעיר" בעיירה. ב-[[1926]] עבר ללמוד ב[[סמינר למורים]] ב[[ורשה|וורשה]]. היה חבר פעיל בסניף "החלוץ הצעיר" בוורשה, ובין מייסדי החוג ה[[ציונות|ציוני]] "חוג מגשימים", שחבריו הם תלמידי הסמינר למורים ותלמידות הסמינר העברי לגננות בוורשה. ב-[[1929]] הצטרף למזכירות הפעילה של "[[החלוץ הצעיר]]" בפולין, ויצא לביקורי הדרכה בסניפי התנועה. ב-[[1930]] השתתף בסמינר מדריכים עולמי של "[[החלוץ]]", לאחריו נשלח לרכז את מחוז וילנה של "החלוץ הצעיר", עד [[1933]]. בתקופה זו התרחבה פעילות הסניפים וגדל מספרם. ב-1933 נשלח ל[[קרפטורוסיה]] שב[[צ'כיה]] כדי להקים שם את תנועת החלוץ הצעיר.<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
[[File:Zila+yesh 1937.png|שמאל|ממוזער|600px|ישעיהו וצילה בקיבוץ גשר יחד עם בנם הבכור מנחם - 1937]]<br />
== גבעת חיים ==<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
עם העליה לארץ באוקטובר 1933 הצטרף ישעיהו לקיבוץ [[גבעת חיים]] שזה עתה נוסד. הוא עבד בפרדס של הקיבוץ ובסלילת כבישים ב[[חדרה]] וסביבתה. הקיבוץ היה העוגן של משפחת פונדק בארץ. בשנת 1934 הצטרף לקיבוץ [[זרובבל פונדק]] ובשנת 1935 הגיע לארץ האח הצעיר [[בנימין פונדק]]. האחים לבית פונדק היו בעלי השפעה בעשייתם ובמסירותם לעבודה ולחיי הקיבוץ. בשנת 1936 הצליחו האחים פונדק להעביר החלטה באסיפת הקיבוץ לפיה הקיבוץ יקלוט את הורי האחים פונדק ואת אחיהם שונתרו בפולין. ההורים התחייבו לרכוש צריף על חשבונם. דומה היה שההחלטה עומדת להתבצע, אך נותר מחסום שעצר את אבי המשפחה [[משה פונדיק]]. אמו של משה פונדיק [[חיה פייגע קמינסקי]] שהייתה עיוורת גרה בבית בנה. משה פונדיק עמד על כך שאמו העיוורת תגיע יחד עם המשפחה לקיבוץ. אמנם למשה פונדיק אחות בסימיאטיץ' [[שרה פונדיק]] אך הוא התקשה להעביר אליה את עול הטיפול באם הקשישה. בעקבות זאת חזרה בה אסיפת הקיבוץ מהסכמתה לקבל את המשפחה. וכמו בטרגדיה יוונית, לאחר מכן הסכים משה פונדק לעלות ללא אמו - אבל כבר היה מאוחר מדי...<br />
<br />
<br />
== הקמת משפחה ==<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
בשנת 1936 בזמן המאורעות בארץ פרצה מחלה שבה חלו רבים מחברי קיבוץ [[גבעת חיים]]. הקיבוץ נזקק לעזרה, בין הבאים הייתה גם חלוצה שהגיע מ[[כפר יונה]] - [[צילה ברו]]. צילה בלטה ביופיה וביכולתה החברתית וכך נוצר הקשר בין ישעיהו לצילה. זמן לא רב לאחר שהחליטו להפוך לזוג התברר כי צילה בהריון. צילה הייתה נחושה למלא את בקשת אביה [[שלמה ברו]] ולהתיישב באדמות הבשן - שהן אדמות עידית. וייתכן שהיו לכך גם סיבות חברתיות. כך או אחרת, לאחר פניה לקיבוץ [[גשר]] החליטה צילה באוקטובר 1936 לעבור לקיבוץ גשר בעמק הירדן. ב- 20 באפריל 1937 נולד בנם הבכור של צילה וישעיהו - [[מנחם פונדק]] בקיבוץ [[אשדות יעקב]] אליו עברו חברי גשר. שלוש שנים לאחר מכן במרץ 1940 נולדה בתם [[דפנה פונדק]]. לאחר שנות מלחמת העולם השניה נולד הבן השלישי [[שלמה פונדק]] במרץ 1947. הבן הצעיר [[דוד פונדק]] נולד שנתיים לאחר קום המדינה במאי 1950.<br />
[[File:P1952.png|שמאל|ממוזער|600px|ישעיהו וצילה עם מנחם ודפנה אשדות יעקב 1942]]<br />
[[File:Zila+yesh 1957.jpg|שמאל|ממוזער|600px|ישעיהו וצילה בעת חופשה בבית פעילי ההסתדרות בתל-אביב - 1957]]<br />
== הפעילות בישראל ==<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
ב-[[1935]] גויס על ידי [[בני מרשק|בני מהרש"ק]] לפעילות בתנועת [[הנוער העובד]], כמחליפו של המזכיר [[דוד כפרי]], מרכז סניף ירושלים של התנועה. ב-[[1937]] עבר ל[[גשר (קיבוץ)|קיבוץ גשר]] ונשא לאישה את [[צילה ברו]]. בשנים [[1942]]–[[1944]] היה פעיל בנוער העובד בסניף [[תל אביב]], ושותף בגיוס בני הנוער ל[[פלמ"ח]]. ב-[[1946]] היה חבר מזכירות [[התנועה המאוחדת]], שהייתה מיזוג של [[המחנות העולים]] ותנועת [[גורדוניה]]. היה ממקימי הסניף הירושלמי של התנועה המאוחדת.<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
ישעיהו הדריך מספר חברות נוער בארץ, כל אחת למשך שנה או שנתיים. מ-[[1940]] הדריך את חברת הנוער שחבריה הקימו את [[בית הערבה]]. מ-1946 הדריך את חברת הנוער "הטורקית", שהקימה את קיבוץ [[נחשולים]]. מ-[[1948]] הדריך את נוער ח', שחניכיה התגייסו ל[[נח"ל]]. כן הדריך את חברת הנוער "הפרסית" ב-[[1954]], וב-[[1971]] את גרעין ה"בונים" מ[[אנגליה]] שעלה להתיישבות ב[[מבוא חמה]].<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
ישעיהו היה גם פעיל בתנועה הקיבוצית. בשנים [[1958]]–[[1960]] היה מזכיר קיבוץ [[אשדות יעקב איחוד]], ובשנתיים הבאות היה פעיל בתנועת [[איחוד הקבוצות והקיבוצים]], במדור עלית הנוער. בשנים [[1963]]–[[1970]] עבד כמרכז מדור תרבות במזכירות [[הנוער העובד]]. עד [[1973]] עבד כמרכז השקיית ה[[בננה|בננות]] בשטחי ה"[[זור]]". ערך במשך שבע שנים את עלון קיבוץ אשדות יעקב איחוד, עד [[1980]]. במקביל עבד בשנים 1973–[[2000]] כפועל בבית החרושת "לוג מוצרי פלסטיק" בקיבוצו. כן היה מרכז חוג [[תנ"ך]] בקיבוץ, במשך 14 שנה.<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20 px; color:black"><br />
<br><br><br />
== שיר של [[שלמה פונדק]] ==<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
לפני שישים ושש שנים הם באו מפולניה<br><br />
לא קבלו אותם במטחי כבוד ולא פתחו בקבוק שמפניה<br><br />
הם עלו לארץ ישראל הלוא היא פלשתינה<br><br />
הים היה משמאל והביצות ימינה<br />
<br><br><br />
הוא הגיע לנמל יפו והיא הגיעה לחיפה<br><br />
שניהם התפלאו כמה ארץ ישראל יפה<br><br />
היא מחיפה נסעה דרומה מיפו הוא נסע צפונה<br><br />
הוא הגיע לגבעת חיים והיא הגיעה לכפר יונה<br />
<br>[[File:Pundak1950.jpg |שמאל||900px|משפחת פונדק באשדות יעקב. יושבים משמאל לימין: ישעיהו, דפנה, שלמה, מנחם. צילה עומדת ומחזיקה את דודו - 1950]]<br />
[[File:1981C.jpg|שמאל|ממוזער|500px|זרובבל יחד עם חופשיה ודליה פונדק (משמאל) מבקרים בקיבוץ אשדות יעקב בחורף 1981, מימין ישעיהו, גולן, דודו, ירדן וצילה פונדק ]]<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
<br><br />
הם עבדו בפרדסים בלול ובגן הירק<br><br />
והם חלמו על המשפחות אשר השאירו במרחק<br><br />
העבודה הייתה קשה וגם הייתה קדחת <br><br />
הם שרו התווכחו וגם בילו בגורן על השחת<br />
<br><br />
<br><br />
<br />
האדמות הכי טובות הן בעבר הירדן<br><br />
פסוקו של אביה בראשה הוא מתנגן<br><br />
וזוהי הסיבה וזהו גם הפשר <br><br />
איך היא עזבה את המרכז ונסעה לגשר<br />
<br><br><br />
אכן נעלמות ומשונות דרכם של החיים<br><br />
והיא הגיעה לעזרה בקיבוץ גבעת חיים<br><br />
היא ראתה חלוץ צעיר עם בלורית ומשקפיים<br><br />
והוא ראה עלמה יפה עם צמה מעבר לכתפיים<br />
<br><br><br />
וכך הקימו משפחה ונולדו ארבעת הילדים <br><br />
וכל היתר כתוב ומתועד בעבודות השורשים של הנכדים<br><br />
אך אם תרצו לכתוב תולדות המשפחה בספר<br><br />
זכרו איך שהכל התחיל בזוג צעיר בעמק חפר.<br />
<br><br><br />
חנוכה תשנ"ט 1999<br />
<br />
== סיפורים ==<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
[[צידי הצפעים]]<br />
<BR><br />
[[בלב היערות]]<br />
<BR><br />
[[מנדל פהאנר מסמיאטיץ']]<br />
<BR><br />
[[פגישות עם חזירי בר]]<br />
<BR><br />
[[החבר עובדיה מעמק יזרעאל]]<br />
<BR><br />
[[ישעיהו מנהיג מדריך ומורה הדרך]]<br />
<BR><br />
[[נחשון מהקיבוץ]]<br />
<BR><br />
[[מפנקסו של סבא]]<br />
<BR><br />
[[ישעיהו תחת הפגזה]]<br />
<BR><br />
[[מצא קרובים אבודים]]<br />
<BR><br />
[[כיצד התחתנו אמא ואבא]]<br />
<br />
== מכתבים ==<br />
<BR><br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
[[במה אשיב לך על אהבתך אותי?]]<br />
<BR><BR><br />
[[מכתב מההבראה בנתניה]]<br />
<BR><BR><br />
[[מכתב לשרון]]<br />
<BR><BR><br />
[[טיול לירדן]]<br />
<BR><BR><br />
[[למה לפונדקים גאוות משפחה?]]<br />
<BR><BR><br />
[[פתגמים ומכתמים]]<br />
<BR><BR><br />
[[ברכת הנרות]]<br />
<br />
== כתבות ==<br />
<BR><br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
[[ימים ראשונים בפרדס של גשר]]<br />
<br />
<BR><BR><br />
[[כוכב הירדן]]<br />
<br />
<BR><BR><br />
[[סיכום תשל"ב]]<br />
<br />
<BR><BR><br />
[[נהיה כולנו חלוצים]]<br />
<br />
<BR><BR><br />
[[ישעיהו - מנהיג מדריך ומורה הדרך]]<br />
<br />
== תמונות ==<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
[[קיבוץ שחריה 1926]]<br />
<br />
== סרטי וידאו ==<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
[https://drive.google.com/file/d/168AZFRpIdStsprL8Tq1cF-TLoAUnKNIm/view?usp=sharing ישעיהו נושא ברכה בחג המשק - אשדות יעקב איחוד בת 68 - 1991]<br />
<br />
==לקריאה נוספת==<br />
* ישעיהו פונדק, "[[בלב היערות]]", בתוך: יעקב זילברשייד, [[אריה פיאלקוב]] (כינסו וערכו), '''תל חי: קיבוץ הכשרה בפולין ע"ש חללי תל-חי, הגוש ופלוגותיו: מאסף''', לוחמי הגיטאות: [[בית לוחמי הגיטאות ע"ש יצחק קצנלסון]]; [[הוצאת הקיבוץ המאוחד|הקיבוץ המאוחד]], תשל"ט. (סיפורו האוטוביוגרפי)<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
<br />
==קישורים חיצוניים==<br />
* 'משה פונדק וביתו', בתוך: אליעזר ט"ש (טור שלום) (עורך), '''קהילת סמיאטיץ’''', תל אביב : איגוד יוצאי סמיאטיץ’ בישראל וארצות הברית, תשכ"ה, עמ' 157 ([http://yizkor.nypl.org/index.php?id=2686 הספר הסרוק] באתר [[ספריית העיר ניו יורק]])<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20 px; color:black"><br />
{{מיון רגיל:פונדק, ישעיהו}}<br />
[[קטגוריה:אנשי העלייה החמישית]]<br />
[[קטגוריה:הנוער העובד והלומד]]<br />
[[קטגוריה:אנשי חינוך ישראלים]]<br />
[[קטגוריה:אנשי חינוך יהודים פולנים]]<br />
[[קטגוריה:אשדות יעקב: אישים]]<br />
[[קטגוריה:ישראלים ילידי פולין]]<br />
[[קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1912]]<br />
[[קטגוריה:ישראלים שנפטרו ב-2000]]<br />
<br />
</p></div>Dpundakhttps://www.pundak.net/index.php?title=%D7%99%D7%A9%D7%A2%D7%99%D7%94%D7%95_-_%D7%9E%D7%A0%D7%94%D7%99%D7%92_%D7%9E%D7%93%D7%A8%D7%99%D7%9A_%D7%95%D7%9E%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%94%D7%93%D7%A8%D7%9A&diff=1644ישעיהו - מנהיג מדריך ומורה הדרך2022-03-03T16:50:44Z<p>Dpundak: </p>
<hr />
<div><p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
'''ישעיהו מנהיג מדריך ומורה הדרך'''<br />
<BR><BR><br />
את בן דודי ישעיהו הכרתי לראשונה כתלמיד בבית-הספר העברי "קדימה" בעיירה היהודית סמייטיץ' בפולין. ישעיהו היה בוגר ממני בכמה שנים. אביו של ישעיהו, משה, היה מראשי הקהילה היהודית בסמייטיץ', ציוני נלהב שחינך את ילדיו לעליה. בהיותו יהודי מסורתי ומתרחק מפאנטיות דתית, התייחסה אליו הקהילה בהסתייגות מה, אך הוא התמיד בדרכו הציונית. אמו, פועה-לאה, נחשבה ליפה בקהילה. למשפחה היתה חנות ספרים עבריים שממנה התפרנסו. נהגתי לבקר בחנות, מדי פעם, כדי להשאיל ספר של סיפורי ילדים, ושם פגשתי שוב את ישעיהו.<br />
<BR><BR><br />
כילד בן 10 שמעתי שמשפחתו של ישעיהו כבר עלתה פעם לארץ. קשיי המחיה בארץ אילצו את המשפחה לחזור לפולין, יחד עם בנם הבכור מנחם. לימים חזר מנחם לארץ בראש קבוצת "שחריה", התיישב במגדל ושם מצא את מותו, כאשר טבע בכנרת ב- 1930. לאחר המהפכה הבולשיביקית הפסקתי ללמוד בבית הספר "קדימה" והקשר עם ישעיהו נותק זמנית.<br />
<BR><BR><br />
משפחתי התגוררה בעיירה קטנה בפולין בשם נוג'ץ ובה מספר משפחות יהודיות שלהן כתריסר ילדים, ללא שורשים יהודיים, אובדי דרך. למדנו בבית-ספר פולני, ואת החינוך היהודי קבלנו מרבי שפעל בקהילה באופן חלקי. בסוף שנות העשרים הגיע ישעיהו לעיירה שלנו והציע עצמו כמורה לעברית לילדים יהודיים. המשפחות הציוניות שמחו לבואו ולהעסיקו. ישעיהו התאכסן בביתנו, בהגיעו אלינו היה ישעיהו ציוני בכל רמ"ח אבריו. ישעיהו השתייך לתנועת "החלוץ הצעיר", סיים הכשרה חקלאית בחוות החלוץ ב"קיינקה" והתכונן לעלייה. תוך עבודתו בתנועת החלוץ הקים כמה קיבוצי הכשרה. כאשר אושר לעליה לא היו בידו הכסף לכרטיס נסיעה ארצה אמצעים, ולכן בא לעיירתנו כדי עבוד ולהרוויח את הכסף. <br />
<BR><BR><br />
זוכר אני את ישעיהו כעלם יפה תואר, בעל בלורית מתנפנפת ברוח, על פניו נסוך חיוך תמידי, בחור גאה, מנהיג לכל דבר. כמה שונה נראה לנו ישעיהו מהרבי המסורתי שהכרנו. כבר בהופעתו הראשונה רכש את ליבנו. ישעיהו לימד את ילדי היהודים עברית ותוך כדי כך חינך אותם לציונות ועלייה. הוא הסביר לנו כי סיסמת הרבנים בפולין, שעל היהודי למות על קידוש השם, היא סיסמת התאבדות. לטענתו ליהודים בפולין אין עתיד ועליהם לעלות לישראל כי שם עתידם. סיסמתו היתה, לחיות על קידוש השם למען העם והמולדת. בלענו בצימאון כל מלה שיצאה מפיו. התחלנו להתרוצץ עם הקופסה הכחולה של קק"ל כדי להתרים למען ישוב הארץ. מתרשמים מסיפוריו על ישראל המתחדשת ראינו את עצמנו בהכשרה קיבוצית, עולים ארצה. <br />
<BR><BR><br />
בעזרתו של ישעיהו, כאשר הייתי בגיל 16, הקמנו קיבוץ קטן בעיירה ועבדנו בעבודות מזדמנות. ישעיהו היה המנהיג המדריך ומורה הדרך. ביוזמתו פנינו לתנועת "החלוץ" וביקשנו שיכירו בקיבוץ שלנו, אך הם סרבו כי היינו קיבוץ קטן עם הוצאות מרובות. כל עוד שהה ישעיהו בעיירה התקיים הקיבוץ, אך כאשר הצליח ישעיהו לחסוך את דמי הנסיעה לארץ, נפרד מאתנו ועלה ארצה. לאחר עוזבו, התפרק הקיבוץ שלנו וחבריו הצטרפו לקיבוצים גדולים יותר.<br />
<BR><BR><br />
היה זה ישעיהו פונדק ז"ל שחינך אותנו לאהבת ישראל והציונות ובכך הציל אותנו מהשמדה בפולין בתקופת השואה. סיימתי את ההכשרה בקיבוץ, עליתי ארצה, אחי חנן היה גם הוא בהכשרה והצטרף אלי ואת אחי הצעיר יעקב הבאתי ארצה בסרטיפיקט. דמותו של ישעיהו ליוותה אותי בכל התפקידים שמילאתי בארץ.<br />
<BR><BR><br />
תא"ל (מיל) יצחק פונדק</div>Dpundakhttps://www.pundak.net/index.php?title=%D7%99%D7%A9%D7%A2%D7%99%D7%94%D7%95_%D7%A4%D7%95%D7%A0%D7%93%D7%A7&diff=1643ישעיהו פונדק2022-03-03T16:49:30Z<p>Dpundak: /* כתבות */</p>
<hr />
<div><p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
[[File:Yesh1938.jpg|שמאל|ממוזער|500px|ישעיהו פונדק כפועל עברי בארץ ישראל, 1938]]<br />
[[File:Zila&yesh35.jpg|שמאל|ממוזער|500px|צילה וישעיהו פונדק זוג צעיר, תמונה שכנראה נשלחה להורים בפולין 1936]]<br />
[[File:The three.jpg|שמאל|ממוזער|500px|שלושת האחים פונדק: ישעיהו, זרובבל ובנימין - 1940]]<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
'''ישעיהו פונדק''' ([[16 בינואר]] [[1912]] - [[29 במרץ]] [[2000]]) היה [[מחנך]] ומדריך ב[[תנועות הנוער היהודיות הציוניות|תנועות נוער ציוניות]], מראשי תנועת "[[החלוץ הצעיר]]" ב[[יהדות מזרח אירופה|מזרח אירופה]] ומראשי תנועת "[[הנוער העובד]]" ב[[ישראל]]. בשנת 1936 נשא לאישה את [[צילה פונדק]] ועבר להתגורר עימה בקיבוץ [[אשדות יעקב]]. אביהם של [[מנחם פונדק]] ז"ל, [[דפנה מן]], [[שלמה פונדק]] ו[[דוד פונדק]].<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20 px; color:black"><br />
== חייו בפולין ==<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
פונדק נולד וגדל בעיירה [https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A1%D7%9E%D7%99%D7%90%D7%98%D7%99%D7%A5%27 סמיאטיץ'] שב[[פולין]]. הוריו, לאה פועה לבית רודזינסקי ומשה פונדק, בן סמיאטיץ', נישאו ב-[[1904]], [[העלייה השנייה|עלו לארץ ישראל]] עם אחיו הבכור מנחם בשנת [[1909]], לאחר שהאב משה הכשיר עצמו לעבודת כפיים ב[[סדנת יזע]] ב[[שיקגו]] במשך תקופה. בעקבות קשיי ההתאקלמות שבו ב-[[1911]] לסמיאטיץ', בכוונה לעלות שוב בהמשך, אך בשל [[מלחמת העולם הראשונה]] ו[[המלחמה הפולנית-סובייטית]], לא יצאה התוכנית לפועל.<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
ישעיהו פונדק גדל ב[[סמיאטיץ']]. ב-[[1924]] החל את פעילותו בסניף תנועת "החלוץ הצעיר" בעיירה. ב-[[1926]] עבר ללמוד ב[[סמינר למורים]] ב[[ורשה|וורשה]]. היה חבר פעיל בסניף "החלוץ הצעיר" בוורשה, ובין מייסדי החוג ה[[ציונות|ציוני]] "חוג מגשימים", שחבריו הם תלמידי הסמינר למורים ותלמידות הסמינר העברי לגננות בוורשה. ב-[[1929]] הצטרף למזכירות הפעילה של "[[החלוץ הצעיר]]" בפולין, ויצא לביקורי הדרכה בסניפי התנועה. ב-[[1930]] השתתף בסמינר מדריכים עולמי של "[[החלוץ]]", לאחריו נשלח לרכז את מחוז וילנה של "החלוץ הצעיר", עד [[1933]]. בתקופה זו התרחבה פעילות הסניפים וגדל מספרם. ב-1933 נשלח ל[[קרפטורוסיה]] שב[[צ'כיה]] כדי להקים שם את תנועת החלוץ הצעיר.<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
[[File:Zila+yesh 1937.png|שמאל|ממוזער|600px|ישעיהו וצילה בקיבוץ גשר יחד עם בנם הבכור מנחם - 1937]]<br />
== גבעת חיים ==<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
עם העליה לארץ באוקטובר 1933 הצטרף ישעיהו לקיבוץ [[גבעת חיים]] שזה עתה נוסד. הוא עבד בפרדס של הקיבוץ ובסלילת כבישים ב[[חדרה]] וסביבתה. הקיבוץ היה העוגן של משפחת פונדק בארץ. בשנת 1934 הצטרף לקיבוץ [[זרובבל פונדק]] ובשנת 1935 הגיע לארץ האח הצעיר [[בנימין פונדק]]. האחים לבית פונדק היו בעלי השפעה בעשייתם ובמסירותם לעבודה ולחיי הקיבוץ. בשנת 1936 הצליחו האחים פונדק להעביר החלטה באסיפת הקיבוץ לפיה הקיבוץ יקלוט את הורי האחים פונדק ואת אחיהם שונתרו בפולין. ההורים התחייבו לרכוש צריף על חשבונם. דומה היה שההחלטה עומדת להתבצע, אך נותר מחסום שעצר את אבי המשפחה [[משה פונדיק]]. אמו של משה פונדיק [[חיה פייגע קמינסקי]] שהייתה עיוורת גרה בבית בנה. משה פונדיק עמד על כך שאמו העיוורת תגיע יחד עם המשפחה לקיבוץ. אמנם למשה פונדיק אחות בסימיאטיץ' [[שרה פונדיק]] אך הוא התקשה להעביר אליה את עול הטיפול באם הקשישה. בעקבות זאת חזרה בה אסיפת הקיבוץ מהסכמתה לקבל את המשפחה. וכמו בטרגדיה יוונית, לאחר מכן הסכים משה פונדק לעלות ללא אמו - אבל כבר היה מאוחר מדי...<br />
<br />
<br />
== הקמת משפחה ==<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
בשנת 1936 בזמן המאורעות בארץ פרצה מחלה שבה חלו רבים מחברי קיבוץ [[גבעת חיים]]. הקיבוץ נזקק לעזרה, בין הבאים הייתה גם חלוצה שהגיע מ[[כפר יונה]] - [[צילה ברו]]. צילה בלטה ביופיה וביכולתה החברתית וכך נוצר הקשר בין ישעיהו לצילה. זמן לא רב לאחר שהחליטו להפוך לזוג התברר כי צילה בהריון. צילה הייתה נחושה למלא את בקשת אביה [[שלמה ברו]] ולהתיישב באדמות הבשן - שהן אדמות עידית. וייתכן שהיו לכך גם סיבות חברתיות. כך או אחרת, לאחר פניה לקיבוץ [[גשר]] החליטה צילה באוקטובר 1936 לעבור לקיבוץ גשר בעמק הירדן. ב- 20 באפריל 1937 נולד בנם הבכור של צילה וישעיהו - [[מנחם פונדק]] בקיבוץ [[אשדות יעקב]] אליו עברו חברי גשר. שלוש שנים לאחר מכן במרץ 1940 נולדה בתם [[דפנה פונדק]]. לאחר שנות מלחמת העולם השניה נולד הבן השלישי [[שלמה פונדק]] במרץ 1947. הבן הצעיר [[דוד פונדק]] נולד שנתיים לאחר קום המדינה במאי 1950.<br />
[[File:P1952.png|שמאל|ממוזער|600px|ישעיהו וצילה עם מנחם ודפנה אשדות יעקב 1942]]<br />
[[File:Zila+yesh 1957.jpg|שמאל|ממוזער|600px|ישעיהו וצילה בעת חופשה בבית פעילי ההסתדרות בתל-אביב - 1957]]<br />
== הפעילות בישראל ==<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
ב-[[1935]] גויס על ידי [[בני מרשק|בני מהרש"ק]] לפעילות בתנועת [[הנוער העובד]], כמחליפו של המזכיר [[דוד כפרי]], מרכז סניף ירושלים של התנועה. ב-[[1937]] עבר ל[[גשר (קיבוץ)|קיבוץ גשר]] ונשא לאישה את [[צילה ברו]]. בשנים [[1942]]–[[1944]] היה פעיל בנוער העובד בסניף [[תל אביב]], ושותף בגיוס בני הנוער ל[[פלמ"ח]]. ב-[[1946]] היה חבר מזכירות [[התנועה המאוחדת]], שהייתה מיזוג של [[המחנות העולים]] ותנועת [[גורדוניה]]. היה ממקימי הסניף הירושלמי של התנועה המאוחדת.<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
ישעיהו הדריך מספר חברות נוער בארץ, כל אחת למשך שנה או שנתיים. מ-[[1940]] הדריך את חברת הנוער שחבריה הקימו את [[בית הערבה]]. מ-1946 הדריך את חברת הנוער "הטורקית", שהקימה את קיבוץ [[נחשולים]]. מ-[[1948]] הדריך את נוער ח', שחניכיה התגייסו ל[[נח"ל]]. כן הדריך את חברת הנוער "הפרסית" ב-[[1954]], וב-[[1971]] את גרעין ה"בונים" מ[[אנגליה]] שעלה להתיישבות ב[[מבוא חמה]].<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
ישעיהו היה גם פעיל בתנועה הקיבוצית. בשנים [[1958]]–[[1960]] היה מזכיר קיבוץ [[אשדות יעקב איחוד]], ובשנתיים הבאות היה פעיל בתנועת [[איחוד הקבוצות והקיבוצים]], במדור עלית הנוער. בשנים [[1963]]–[[1970]] עבד כמרכז מדור תרבות במזכירות [[הנוער העובד]]. עד [[1973]] עבד כמרכז השקיית ה[[בננה|בננות]] בשטחי ה"[[זור]]". ערך במשך שבע שנים את עלון קיבוץ אשדות יעקב איחוד, עד [[1980]]. במקביל עבד בשנים 1973–[[2000]] כפועל בבית החרושת "לוג מוצרי פלסטיק" בקיבוצו. כן היה מרכז חוג [[תנ"ך]] בקיבוץ, במשך 14 שנה.<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20 px; color:black"><br />
<br><br><br />
== שיר של [[שלמה פונדק]] ==<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
לפני שישים ושש שנים הם באו מפולניה<br><br />
לא קבלו אותם במטחי כבוד ולא פתחו בקבוק שמפניה<br><br />
הם עלו לארץ ישראל הלוא היא פלשתינה<br><br />
הים היה משמאל והביצות ימינה<br />
<br><br><br />
הוא הגיע לנמל יפו והיא הגיעה לחיפה<br><br />
שניהם התפלאו כמה ארץ ישראל יפה<br><br />
היא מחיפה נסעה דרומה מיפו הוא נסע צפונה<br><br />
הוא הגיע לגבעת חיים והיא הגיעה לכפר יונה<br />
<br>[[File:Pundak1950.jpg |שמאל||900px|משפחת פונדק באשדות יעקב. יושבים משמאל לימין: ישעיהו, דפנה, שלמה, מנחם. צילה עומדת ומחזיקה את דודו - 1950]]<br />
[[File:1981C.jpg|שמאל|ממוזער|500px|זרובבל יחד עם חופשיה ודליה פונדק (משמאל) מבקרים בקיבוץ אשדות יעקב בחורף 1981, מימין ישעיהו, גולן, דודו, ירדן וצילה פונדק ]]<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
<br><br />
הם עבדו בפרדסים בלול ובגן הירק<br><br />
והם חלמו על המשפחות אשר השאירו במרחק<br><br />
העבודה הייתה קשה וגם הייתה קדחת <br><br />
הם שרו התווכחו וגם בילו בגורן על השחת<br />
<br><br />
<br><br />
<br />
האדמות הכי טובות הן בעבר הירדן<br><br />
פסוקו של אביה בראשה הוא מתנגן<br><br />
וזוהי הסיבה וזהו גם הפשר <br><br />
איך היא עזבה את המרכז ונסעה לגשר<br />
<br><br><br />
אכן נעלמות ומשונות דרכם של החיים<br><br />
והיא הגיעה לעזרה בקיבוץ גבעת חיים<br><br />
היא ראתה חלוץ צעיר עם בלורית ומשקפיים<br><br />
והוא ראה עלמה יפה עם צמה מעבר לכתפיים<br />
<br><br><br />
וכך הקימו משפחה ונולדו ארבעת הילדים <br><br />
וכל היתר כתוב ומתועד בעבודות השורשים של הנכדים<br><br />
אך אם תרצו לכתוב תולדות המשפחה בספר<br><br />
זכרו איך שהכל התחיל בזוג צעיר בעמק חפר.<br />
<br><br><br />
חנוכה תשנ"ט 1999<br />
<br />
== סיפורים ==<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
[[צידי הצפעים]]<br />
<BR><br />
[[בלב היערות]]<br />
<BR><br />
[[מנדל פהאנר מסמיאטיץ']]<br />
<BR><br />
[[פגישות עם חזירי בר]]<br />
<BR><br />
[[החבר עובדיה מעמק יזרעאל]]<br />
<BR><br />
[[ישעיהו מנהיג מדריך ומורה הדרך]]<br />
<BR><br />
[[נחשון מהקיבוץ]]<br />
<BR><br />
[[מפנקסו של סבא]]<br />
<BR><br />
[[ישעיהו תחת הפגזה]]<br />
<BR><br />
[[מצא קרובים אבודים]]<br />
<BR><br />
[[כיצד התחתנו אמא ואבא]]<br />
<br />
== מכתבים ==<br />
<BR><br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
[[במה אשיב לך על אהבתך אותי?]]<br />
<BR><BR><br />
[[מכתב מההבראה בנתניה]]<br />
<BR><BR><br />
[[מכתב לשרון]]<br />
<BR><BR><br />
[[טיול לירדן]]<br />
<BR><BR><br />
[[למה לפונדקים גאוות משפחה?]]<br />
<BR><BR><br />
[[פתגמים ומכתמים]]<br />
<BR><BR><br />
[[ברכת הנרות]]<br />
<br />
== כתבות ==<br />
<BR><br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
[[ימים ראשונים בפרדס של גשר]]<br />
<br />
<BR><BR><br />
[[כוכב הירדן]]<br />
<br />
<BR><BR><br />
[[סיכום תשל"ב]]<br />
<br />
<BR><BR><br />
[[נהיה כולנו חלוצים]]<br />
<br />
<BR><BR><br />
[[ישעיהו - מנהיג מדריך ומורה הדרך]]<br />
<br />
== תמונות ==<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
[[קיבוץ שחריה 1926]]<br />
<br />
== סרטי וידאו ==<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
[https://drive.google.com/file/d/168AZFRpIdStsprL8Tq1cF-TLoAUnKNIm/view?usp=sharing ישעיהו נושא ברכה בחג המשק - אשדות יעקב איחוד בת 68 - 1991]<br />
<br />
==לקריאה נוספת==<br />
* ישעיהו פונדק, "בלב היערות", בתוך: יעקב זילברשייד, [[אריה פיאלקוב]] (כינסו וערכו), '''תל חי: קיבוץ הכשרה בפולין ע"ש חללי תל-חי, הגוש ופלוגותיו: מאסף''', לוחמי הגיטאות: [[בית לוחמי הגיטאות ע"ש יצחק קצנלסון]]; [[הוצאת הקיבוץ המאוחד|הקיבוץ המאוחד]], תשל"ט. (סיפורו האוטוביוגרפי)<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
<br />
<br />
==קישורים חיצוניים==<br />
* 'משה פונדק וביתו', בתוך: אליעזר ט"ש (טור שלום) (עורך), '''קהילת סמיאטיץ’''', תל אביב : איגוד יוצאי סמיאטיץ’ בישראל וארצות הברית, תשכ"ה, עמ' 157 ([http://yizkor.nypl.org/index.php?id=2686 הספר הסרוק] באתר [[ספריית העיר ניו יורק]])<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20 px; color:black"><br />
{{מיון רגיל:פונדק, ישעיהו}}<br />
[[קטגוריה:אנשי העלייה החמישית]]<br />
[[קטגוריה:הנוער העובד והלומד]]<br />
[[קטגוריה:אנשי חינוך ישראלים]]<br />
[[קטגוריה:אנשי חינוך יהודים פולנים]]<br />
[[קטגוריה:אשדות יעקב: אישים]]<br />
[[קטגוריה:ישראלים ילידי פולין]]<br />
[[קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1912]]<br />
[[קטגוריה:ישראלים שנפטרו ב-2000]]<br />
<br />
</p></div>Dpundakhttps://www.pundak.net/index.php?title=%D7%99%D7%A9%D7%A2%D7%99%D7%94%D7%95_-_%D7%9E%D7%A0%D7%94%D7%99%D7%92_%D7%9E%D7%93%D7%A8%D7%99%D7%9A_%D7%95%D7%9E%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%94%D7%93%D7%A8%D7%9A&diff=1642ישעיהו - מנהיג מדריך ומורה הדרך2022-03-03T16:48:58Z<p>Dpundak: יצירת דף עם התוכן "ישעיהו מנהיג מדריך ומורה הדרך <BR><BR> את בן דודי ישעיהו הכרתי לראשונה כתלמיד בבית-הספר העבר..."</p>
<hr />
<div>ישעיהו מנהיג מדריך ומורה הדרך<br />
<BR><BR><br />
את בן דודי ישעיהו הכרתי לראשונה כתלמיד בבית-הספר העברי "קדימה" בעיירה היהודית סמייטיץ' בפולין. ישעיהו היה בוגר ממני בכמה שנים. אביו של ישעיהו, משה, היה מראשי הקהילה היהודית בסמייטיץ', ציוני נלהב שחינך את ילדיו לעליה. בהיותו יהודי מסורתי ומתרחק מפאנטיות דתית, התייחסה אליו הקהילה בהסתייגות מה, אך הוא התמיד בדרכו הציונית. אמו, פועה-לאה, נחשבה ליפה בקהילה. למשפחה היתה חנות ספרים עבריים שממנה התפרנסו. נהגתי לבקר בחנות, מדי פעם, כדי להשאיל ספר של סיפורי ילדים, ושם פגשתי שוב את ישעיהו.<br />
<BR><BR><br />
כילד בן 10 שמעתי שמשפחתו של ישעיהו כבר עלתה פעם לארץ. קשיי המחיה בארץ אילצו את המשפחה לחזור לפולין, יחד עם בנם הבכור מנחם. לימים חזר מנחם לארץ בראש קבוצת "שחריה", התיישב במגדל ושם מצא את מותו, כאשר טבע בכנרת ב- 1930. לאחר המהפכה הבולשיביקית הפסקתי ללמוד בבית הספר "קדימה" והקשר עם ישעיהו נותק זמנית.<br />
<BR><BR><br />
משפחתי התגוררה בעיירה קטנה בפולין בשם נוג'ץ ובה מספר משפחות יהודיות שלהן כתריסר ילדים, ללא שורשים יהודיים, אובדי דרך. למדנו בבית-ספר פולני, ואת החינוך היהודי קבלנו מרבי שפעל בקהילה באופן חלקי. בסוף שנות העשרים הגיע ישעיהו לעיירה שלנו והציע עצמו כמורה לעברית לילדים יהודיים. המשפחות הציוניות שמחו לבואו ולהעסיקו. ישעיהו התאכסן בביתנו, בהגיעו אלינו היה ישעיהו ציוני בכל רמ"ח אבריו. ישעיהו השתייך לתנועת "החלוץ הצעיר", סיים הכשרה חקלאית בחוות החלוץ ב"קיינקה" והתכונן לעלייה. תוך עבודתו בתנועת החלוץ הקים כמה קיבוצי הכשרה. כאשר אושר לעליה לא היו בידו הכסף לכרטיס נסיעה ארצה אמצעים, ולכן בא לעיירתנו כדי עבוד ולהרוויח את הכסף. <br />
<BR><BR><br />
זוכר אני את ישעיהו כעלם יפה תואר, בעל בלורית מתנפנפת ברוח, על פניו נסוך חיוך תמידי, בחור גאה, מנהיג לכל דבר. כמה שונה נראה לנו ישעיהו מהרבי המסורתי שהכרנו. כבר בהופעתו הראשונה רכש את ליבנו. ישעיהו לימד את ילדי היהודים עברית ותוך כדי כך חינך אותם לציונות ועלייה. הוא הסביר לנו כי סיסמת הרבנים בפולין, שעל היהודי למות על קידוש השם, היא סיסמת התאבדות. לטענתו ליהודים בפולין אין עתיד ועליהם לעלות לישראל כי שם עתידם. סיסמתו היתה, לחיות על קידוש השם למען העם והמולדת. בלענו בצימאון כל מלה שיצאה מפיו. התחלנו להתרוצץ עם הקופסה הכחולה של קק"ל כדי להתרים למען ישוב הארץ. מתרשמים מסיפוריו על ישראל המתחדשת ראינו את עצמנו בהכשרה קיבוצית, עולים ארצה. <br />
<BR><BR><br />
בעזרתו של ישעיהו, כאשר הייתי בגיל 16, הקמנו קיבוץ קטן בעיירה ועבדנו בעבודות מזדמנות. ישעיהו היה המנהיג המדריך ומורה הדרך. ביוזמתו פנינו לתנועת "החלוץ" וביקשנו שיכירו בקיבוץ שלנו, אך הם סרבו כי היינו קיבוץ קטן עם הוצאות מרובות. כל עוד שהה ישעיהו בעיירה התקיים הקיבוץ, אך כאשר הצליח ישעיהו לחסוך את דמי הנסיעה לארץ, נפרד מאתנו ועלה ארצה. לאחר עוזבו, התפרק הקיבוץ שלנו וחבריו הצטרפו לקיבוצים גדולים יותר.<br />
<BR><BR><br />
היה זה ישעיהו פונדק ז"ל שחינך אותנו לאהבת ישראל והציונות ובכך הציל אותנו מהשמדה בפולין בתקופת השואה. סיימתי את ההכשרה בקיבוץ, עליתי ארצה, אחי חנן היה גם הוא בהכשרה והצטרף אלי ואת אחי הצעיר יעקב הבאתי ארצה בסרטיפיקט. דמותו של ישעיהו ליוותה אותי בכל התפקידים שמילאתי בארץ.<br />
<BR><BR><br />
תא"ל (מיל) יצחק פונדק</div>Dpundakhttps://www.pundak.net/index.php?title=%D7%99%D7%A9%D7%A2%D7%99%D7%94%D7%95_%D7%A4%D7%95%D7%A0%D7%93%D7%A7&diff=1641ישעיהו פונדק2022-03-03T16:48:02Z<p>Dpundak: /* כתבות */</p>
<hr />
<div><p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
[[File:Yesh1938.jpg|שמאל|ממוזער|500px|ישעיהו פונדק כפועל עברי בארץ ישראל, 1938]]<br />
[[File:Zila&yesh35.jpg|שמאל|ממוזער|500px|צילה וישעיהו פונדק זוג צעיר, תמונה שכנראה נשלחה להורים בפולין 1936]]<br />
[[File:The three.jpg|שמאל|ממוזער|500px|שלושת האחים פונדק: ישעיהו, זרובבל ובנימין - 1940]]<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
'''ישעיהו פונדק''' ([[16 בינואר]] [[1912]] - [[29 במרץ]] [[2000]]) היה [[מחנך]] ומדריך ב[[תנועות הנוער היהודיות הציוניות|תנועות נוער ציוניות]], מראשי תנועת "[[החלוץ הצעיר]]" ב[[יהדות מזרח אירופה|מזרח אירופה]] ומראשי תנועת "[[הנוער העובד]]" ב[[ישראל]]. בשנת 1936 נשא לאישה את [[צילה פונדק]] ועבר להתגורר עימה בקיבוץ [[אשדות יעקב]]. אביהם של [[מנחם פונדק]] ז"ל, [[דפנה מן]], [[שלמה פונדק]] ו[[דוד פונדק]].<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20 px; color:black"><br />
== חייו בפולין ==<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
פונדק נולד וגדל בעיירה [https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A1%D7%9E%D7%99%D7%90%D7%98%D7%99%D7%A5%27 סמיאטיץ'] שב[[פולין]]. הוריו, לאה פועה לבית רודזינסקי ומשה פונדק, בן סמיאטיץ', נישאו ב-[[1904]], [[העלייה השנייה|עלו לארץ ישראל]] עם אחיו הבכור מנחם בשנת [[1909]], לאחר שהאב משה הכשיר עצמו לעבודת כפיים ב[[סדנת יזע]] ב[[שיקגו]] במשך תקופה. בעקבות קשיי ההתאקלמות שבו ב-[[1911]] לסמיאטיץ', בכוונה לעלות שוב בהמשך, אך בשל [[מלחמת העולם הראשונה]] ו[[המלחמה הפולנית-סובייטית]], לא יצאה התוכנית לפועל.<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
ישעיהו פונדק גדל ב[[סמיאטיץ']]. ב-[[1924]] החל את פעילותו בסניף תנועת "החלוץ הצעיר" בעיירה. ב-[[1926]] עבר ללמוד ב[[סמינר למורים]] ב[[ורשה|וורשה]]. היה חבר פעיל בסניף "החלוץ הצעיר" בוורשה, ובין מייסדי החוג ה[[ציונות|ציוני]] "חוג מגשימים", שחבריו הם תלמידי הסמינר למורים ותלמידות הסמינר העברי לגננות בוורשה. ב-[[1929]] הצטרף למזכירות הפעילה של "[[החלוץ הצעיר]]" בפולין, ויצא לביקורי הדרכה בסניפי התנועה. ב-[[1930]] השתתף בסמינר מדריכים עולמי של "[[החלוץ]]", לאחריו נשלח לרכז את מחוז וילנה של "החלוץ הצעיר", עד [[1933]]. בתקופה זו התרחבה פעילות הסניפים וגדל מספרם. ב-1933 נשלח ל[[קרפטורוסיה]] שב[[צ'כיה]] כדי להקים שם את תנועת החלוץ הצעיר.<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
[[File:Zila+yesh 1937.png|שמאל|ממוזער|600px|ישעיהו וצילה בקיבוץ גשר יחד עם בנם הבכור מנחם - 1937]]<br />
== גבעת חיים ==<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
עם העליה לארץ באוקטובר 1933 הצטרף ישעיהו לקיבוץ [[גבעת חיים]] שזה עתה נוסד. הוא עבד בפרדס של הקיבוץ ובסלילת כבישים ב[[חדרה]] וסביבתה. הקיבוץ היה העוגן של משפחת פונדק בארץ. בשנת 1934 הצטרף לקיבוץ [[זרובבל פונדק]] ובשנת 1935 הגיע לארץ האח הצעיר [[בנימין פונדק]]. האחים לבית פונדק היו בעלי השפעה בעשייתם ובמסירותם לעבודה ולחיי הקיבוץ. בשנת 1936 הצליחו האחים פונדק להעביר החלטה באסיפת הקיבוץ לפיה הקיבוץ יקלוט את הורי האחים פונדק ואת אחיהם שונתרו בפולין. ההורים התחייבו לרכוש צריף על חשבונם. דומה היה שההחלטה עומדת להתבצע, אך נותר מחסום שעצר את אבי המשפחה [[משה פונדיק]]. אמו של משה פונדיק [[חיה פייגע קמינסקי]] שהייתה עיוורת גרה בבית בנה. משה פונדיק עמד על כך שאמו העיוורת תגיע יחד עם המשפחה לקיבוץ. אמנם למשה פונדיק אחות בסימיאטיץ' [[שרה פונדיק]] אך הוא התקשה להעביר אליה את עול הטיפול באם הקשישה. בעקבות זאת חזרה בה אסיפת הקיבוץ מהסכמתה לקבל את המשפחה. וכמו בטרגדיה יוונית, לאחר מכן הסכים משה פונדק לעלות ללא אמו - אבל כבר היה מאוחר מדי...<br />
<br />
<br />
== הקמת משפחה ==<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
בשנת 1936 בזמן המאורעות בארץ פרצה מחלה שבה חלו רבים מחברי קיבוץ [[גבעת חיים]]. הקיבוץ נזקק לעזרה, בין הבאים הייתה גם חלוצה שהגיע מ[[כפר יונה]] - [[צילה ברו]]. צילה בלטה ביופיה וביכולתה החברתית וכך נוצר הקשר בין ישעיהו לצילה. זמן לא רב לאחר שהחליטו להפוך לזוג התברר כי צילה בהריון. צילה הייתה נחושה למלא את בקשת אביה [[שלמה ברו]] ולהתיישב באדמות הבשן - שהן אדמות עידית. וייתכן שהיו לכך גם סיבות חברתיות. כך או אחרת, לאחר פניה לקיבוץ [[גשר]] החליטה צילה באוקטובר 1936 לעבור לקיבוץ גשר בעמק הירדן. ב- 20 באפריל 1937 נולד בנם הבכור של צילה וישעיהו - [[מנחם פונדק]] בקיבוץ [[אשדות יעקב]] אליו עברו חברי גשר. שלוש שנים לאחר מכן במרץ 1940 נולדה בתם [[דפנה פונדק]]. לאחר שנות מלחמת העולם השניה נולד הבן השלישי [[שלמה פונדק]] במרץ 1947. הבן הצעיר [[דוד פונדק]] נולד שנתיים לאחר קום המדינה במאי 1950.<br />
[[File:P1952.png|שמאל|ממוזער|600px|ישעיהו וצילה עם מנחם ודפנה אשדות יעקב 1942]]<br />
[[File:Zila+yesh 1957.jpg|שמאל|ממוזער|600px|ישעיהו וצילה בעת חופשה בבית פעילי ההסתדרות בתל-אביב - 1957]]<br />
== הפעילות בישראל ==<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
ב-[[1935]] גויס על ידי [[בני מרשק|בני מהרש"ק]] לפעילות בתנועת [[הנוער העובד]], כמחליפו של המזכיר [[דוד כפרי]], מרכז סניף ירושלים של התנועה. ב-[[1937]] עבר ל[[גשר (קיבוץ)|קיבוץ גשר]] ונשא לאישה את [[צילה ברו]]. בשנים [[1942]]–[[1944]] היה פעיל בנוער העובד בסניף [[תל אביב]], ושותף בגיוס בני הנוער ל[[פלמ"ח]]. ב-[[1946]] היה חבר מזכירות [[התנועה המאוחדת]], שהייתה מיזוג של [[המחנות העולים]] ותנועת [[גורדוניה]]. היה ממקימי הסניף הירושלמי של התנועה המאוחדת.<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
ישעיהו הדריך מספר חברות נוער בארץ, כל אחת למשך שנה או שנתיים. מ-[[1940]] הדריך את חברת הנוער שחבריה הקימו את [[בית הערבה]]. מ-1946 הדריך את חברת הנוער "הטורקית", שהקימה את קיבוץ [[נחשולים]]. מ-[[1948]] הדריך את נוער ח', שחניכיה התגייסו ל[[נח"ל]]. כן הדריך את חברת הנוער "הפרסית" ב-[[1954]], וב-[[1971]] את גרעין ה"בונים" מ[[אנגליה]] שעלה להתיישבות ב[[מבוא חמה]].<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
ישעיהו היה גם פעיל בתנועה הקיבוצית. בשנים [[1958]]–[[1960]] היה מזכיר קיבוץ [[אשדות יעקב איחוד]], ובשנתיים הבאות היה פעיל בתנועת [[איחוד הקבוצות והקיבוצים]], במדור עלית הנוער. בשנים [[1963]]–[[1970]] עבד כמרכז מדור תרבות במזכירות [[הנוער העובד]]. עד [[1973]] עבד כמרכז השקיית ה[[בננה|בננות]] בשטחי ה"[[זור]]". ערך במשך שבע שנים את עלון קיבוץ אשדות יעקב איחוד, עד [[1980]]. במקביל עבד בשנים 1973–[[2000]] כפועל בבית החרושת "לוג מוצרי פלסטיק" בקיבוצו. כן היה מרכז חוג [[תנ"ך]] בקיבוץ, במשך 14 שנה.<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20 px; color:black"><br />
<br><br><br />
== שיר של [[שלמה פונדק]] ==<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
לפני שישים ושש שנים הם באו מפולניה<br><br />
לא קבלו אותם במטחי כבוד ולא פתחו בקבוק שמפניה<br><br />
הם עלו לארץ ישראל הלוא היא פלשתינה<br><br />
הים היה משמאל והביצות ימינה<br />
<br><br><br />
הוא הגיע לנמל יפו והיא הגיעה לחיפה<br><br />
שניהם התפלאו כמה ארץ ישראל יפה<br><br />
היא מחיפה נסעה דרומה מיפו הוא נסע צפונה<br><br />
הוא הגיע לגבעת חיים והיא הגיעה לכפר יונה<br />
<br>[[File:Pundak1950.jpg |שמאל||900px|משפחת פונדק באשדות יעקב. יושבים משמאל לימין: ישעיהו, דפנה, שלמה, מנחם. צילה עומדת ומחזיקה את דודו - 1950]]<br />
[[File:1981C.jpg|שמאל|ממוזער|500px|זרובבל יחד עם חופשיה ודליה פונדק (משמאל) מבקרים בקיבוץ אשדות יעקב בחורף 1981, מימין ישעיהו, גולן, דודו, ירדן וצילה פונדק ]]<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
<br><br />
הם עבדו בפרדסים בלול ובגן הירק<br><br />
והם חלמו על המשפחות אשר השאירו במרחק<br><br />
העבודה הייתה קשה וגם הייתה קדחת <br><br />
הם שרו התווכחו וגם בילו בגורן על השחת<br />
<br><br />
<br><br />
<br />
האדמות הכי טובות הן בעבר הירדן<br><br />
פסוקו של אביה בראשה הוא מתנגן<br><br />
וזוהי הסיבה וזהו גם הפשר <br><br />
איך היא עזבה את המרכז ונסעה לגשר<br />
<br><br><br />
אכן נעלמות ומשונות דרכם של החיים<br><br />
והיא הגיעה לעזרה בקיבוץ גבעת חיים<br><br />
היא ראתה חלוץ צעיר עם בלורית ומשקפיים<br><br />
והוא ראה עלמה יפה עם צמה מעבר לכתפיים<br />
<br><br><br />
וכך הקימו משפחה ונולדו ארבעת הילדים <br><br />
וכל היתר כתוב ומתועד בעבודות השורשים של הנכדים<br><br />
אך אם תרצו לכתוב תולדות המשפחה בספר<br><br />
זכרו איך שהכל התחיל בזוג צעיר בעמק חפר.<br />
<br><br><br />
חנוכה תשנ"ט 1999<br />
<br />
== סיפורים ==<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
[[צידי הצפעים]]<br />
<BR><br />
[[בלב היערות]]<br />
<BR><br />
[[מנדל פהאנר מסמיאטיץ']]<br />
<BR><br />
[[פגישות עם חזירי בר]]<br />
<BR><br />
[[החבר עובדיה מעמק יזרעאל]]<br />
<BR><br />
[[ישעיהו מנהיג מדריך ומורה הדרך]]<br />
<BR><br />
[[נחשון מהקיבוץ]]<br />
<BR><br />
[[מפנקסו של סבא]]<br />
<BR><br />
[[ישעיהו תחת הפגזה]]<br />
<BR><br />
[[מצא קרובים אבודים]]<br />
<BR><br />
[[כיצד התחתנו אמא ואבא]]<br />
<br />
== מכתבים ==<br />
<BR><br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
[[במה אשיב לך על אהבתך אותי?]]<br />
<BR><BR><br />
[[מכתב מההבראה בנתניה]]<br />
<BR><BR><br />
[[מכתב לשרון]]<br />
<BR><BR><br />
[[טיול לירדן]]<br />
<BR><BR><br />
[[למה לפונדקים גאוות משפחה?]]<br />
<BR><BR><br />
[[פתגמים ומכתמים]]<br />
<BR><BR><br />
[[ברכת הנרות]]<br />
<br />
== כתבות ==<br />
<BR><br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
[[ימים ראשונים בפרדס של גשר]]<br />
<br />
<BR><BR><br />
[[כוכב הירדן]]<br />
<br />
<BR><BR><br />
[[סיכום תשל"ב]]<br />
<br />
<BR><BR><br />
[[נהיה כולנו חלוצים]]<br />
<br />
[[ישעיהו - מנהיג מדריך ומורה הדרך]]<br />
<br />
== תמונות ==<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
[[קיבוץ שחריה 1926]]<br />
<br />
== סרטי וידאו ==<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
[https://drive.google.com/file/d/168AZFRpIdStsprL8Tq1cF-TLoAUnKNIm/view?usp=sharing ישעיהו נושא ברכה בחג המשק - אשדות יעקב איחוד בת 68 - 1991]<br />
<br />
==לקריאה נוספת==<br />
* ישעיהו פונדק, "בלב היערות", בתוך: יעקב זילברשייד, [[אריה פיאלקוב]] (כינסו וערכו), '''תל חי: קיבוץ הכשרה בפולין ע"ש חללי תל-חי, הגוש ופלוגותיו: מאסף''', לוחמי הגיטאות: [[בית לוחמי הגיטאות ע"ש יצחק קצנלסון]]; [[הוצאת הקיבוץ המאוחד|הקיבוץ המאוחד]], תשל"ט. (סיפורו האוטוביוגרפי)<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
<br />
<br />
==קישורים חיצוניים==<br />
* 'משה פונדק וביתו', בתוך: אליעזר ט"ש (טור שלום) (עורך), '''קהילת סמיאטיץ’''', תל אביב : איגוד יוצאי סמיאטיץ’ בישראל וארצות הברית, תשכ"ה, עמ' 157 ([http://yizkor.nypl.org/index.php?id=2686 הספר הסרוק] באתר [[ספריית העיר ניו יורק]])<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20 px; color:black"><br />
{{מיון רגיל:פונדק, ישעיהו}}<br />
[[קטגוריה:אנשי העלייה החמישית]]<br />
[[קטגוריה:הנוער העובד והלומד]]<br />
[[קטגוריה:אנשי חינוך ישראלים]]<br />
[[קטגוריה:אנשי חינוך יהודים פולנים]]<br />
[[קטגוריה:אשדות יעקב: אישים]]<br />
[[קטגוריה:ישראלים ילידי פולין]]<br />
[[קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1912]]<br />
[[קטגוריה:ישראלים שנפטרו ב-2000]]<br />
<br />
</p></div>Dpundakhttps://www.pundak.net/index.php?title=%D7%A0%D7%94%D7%99%D7%94_%D7%9B%D7%95%D7%9C%D7%A0%D7%95_%D7%97%D7%9C%D7%95%D7%A6%D7%99%D7%9D&diff=1640נהיה כולנו חלוצים2022-02-15T11:32:57Z<p>Dpundak: </p>
<hr />
<div>[[File:215.png|שמאל|ממוזער|500px|שער הספר "נהיה כולנו חלוצים" ממנו מובאים הסיפורים על ישעיהו]]<br />
[[File:Yesh1938.jpg|שמאל|ממוזער|500px|ישעיהו פונדק כפועל עברי בארץ ישראל, 1938]]<br />
[[File:216.png|שמאל|ממוזער|500px|ישעיהו, כמרכז גליל וילנה ב"חלוץ הצעיר בזמן ביקור בסניף יודובנה. יושב במרכז בחולצה כהה ממושקף - <br />
1930]]<br />
<br />
<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
<br />
'''מרכז גליל וילנה בחלוץ הצעיר 1930 – 1933'''<br />
<BR><br />
מהספר "נהיה כולנו חלוצים" של רונה יונה עמודים 188 – 191, לוקטו חמישה סיפורים על [[ישעיהו פונדק]], בזמן שהיה מרכז גליל וילנה, בהיותו בן 18 עד 21 שנה.<br />
<BR><BR><br />
== "הביקור"== <br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
ישעיהו פונדיק, בוגר הסמינר השני של החלוץ, שנערך ב- 1930, היה פעיל במועצה הגלילית בווילנה. כשהגיע לביקור באחת העיירות בגליל, בא חבר הסניף לאסוף אותו וביקש לשאת את מזוודתו הקטנה. פונדיק ענה שאמנם הוא מה"ספירות" הגבוהות של התנועה, אך עדיין יש לו די כוח לשאת את תיקו. השניים החלו לצעוד ברחוב השוק, כשמבטי הסוחרים בוחנים אותם. האורח עשה "רושם" , כלומר, עורר עניין. פונדיק הבחין ב"כאלאסטרע" – חבורת ילדים שובבים. כשהשתתקו לרגע שמע את אחד הילדים שואל בפליאה "זה 'הביקור'? " (המילה "ביקור" היתה מושג אידי שגור). <BR><br />
תיאור זה ממחיש את אווירת הבידוד של עיירה קטנה שאין בה הרבה התרחשויות, וכל דבר או אדם חדש מושכים תשומת לב. הידיעה על בואו של פונדיק עברה מהר ועוררה סקרנות וציפייה אצל מבוגרים וצעירים. דפוס הביטול העצמי המקובל כלפי אורחים חיצוניים "רמי מעלה" זוכה בדבריו להתייחסות אירונית. נשיאת המזוודה ואכזבתם הגלויה של הילדים מה"ביקור", דהיינו מהמבקר, מרמזת על כך שחזותו אינה תואמת את ציפיותיהם לגבי דמות "חשובה" או "מכובדת" ועוררה זלזול, כפי שהיטיבו הילדים לבטא בתמימותם. <br />
<BR><BR><br />
<br />
=="מטלטל בשבת"==<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
בעיירה אחרת הלך פונדיק ביום שבת לאסיפת חברים בסניף כשבידו כרך של מכתבי ברנר כדי להקריא קטע לחברים. כשהחבר שליווה אותו ביקש ממנו להסתיר את הספר מתחת לבגד. פונדיק היה משוכנע שהוא מתלוצץ ושאל "מדוע?". החבר ענה ברצינות גמורה, שאין בעיירה עירוב (חוט או סימון המקיף את הישוב היהודי על מנת שניתן יהיה לשאת חפצים בשבת). פונדיק עשה כדבריו ואז הקיפו אותו ילדי "החלוץ הצעיר" לאחר מכן הם שרו יחד בהתלהבות את השיר "סלינו על שכמינו" (כך במקור). אך היו ביניהם גם כמה שצעקו קודם שהוא מטלטל בשבת. מנהגי העיירה היהודית והצמא לפעילות ועניין מופעים בערבוביה במפגש עם הילדים. <br />
<BR><BR><br />
<br />
=="הגננת"==<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
בעיירה שלישית חיכו ילדי "החלוץ הצעיר" מאחורי הדלת בחוסר סבלנות לתורם בזמן שפונדיק קיים אסיפה עם החברים. לבסוף החלה הפגישה עם הילדים, תחילה בשירה מבוישת, שהלכה וגברה עד שהקרח נמס. לאחר השירה התגלגלה שיחה אינטימית, הילדים סיפרו על המשפחה, איך אמהותיהם טרודות ועובדות כל היום – רוחצות, מבשלות, מטליאות בגדים ודואגות. איך הן מקללות, מכות, וצועקות הרבה ומלטפות מעט. פונדיק סיפר להם על חיי הילדים בקיבוץ בארץ ישראל, שנמצאים יחד עם הגננת בזמן שאמא שלהם עובדת, וכי הם נפגשים בערב בשמחה רבה.<BR><br />
לפתע נפתחה הדלת ופנימה הציץ ראשו של ילד. מישהו דחף אותו פנימה, ופונדיק שמע קול של אישה בוכה: "כנס פנימה, כנס פנימה ותקשיב – אז תבין למה אני מרביצה לך". הוא התחלחל מדלות המשפחה שנגלתה לעיניו מעברה השני של הדלת. בעלת הבית עמדה במטבח, ובחדר עבד אחד הילדים ותפר במכונת תפירה. באותו רגע, כך טען, הבין מה מביא אל הקיבוץ את ההמונים ואת הילדים.<br />
<br />
<BR><BR><br />
<br />
=="יהדות חדשה?"== <br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
בכינוס שנערך בסעיף אחר של החלוץ התגלגלה שיחה על קידוש השם, בחדר מלא ודחוס, שעל חלונותיו הפתוחים צבאו מבחוץ נשים וילדים. פונדיק סיפר לחברים כיצד בצר לו יצר העם היהודי בדמיונו את גן העדן, את העולם הבא, את קידוש השם היהודי, ואיך יצר יהודים-כבשים, בעלי כוח של אמונה ודת, אך גם הגנה עצמית אקטיבית בגולה. כעת, אמר לשומעיו, "הדת הישנה איננה, אך אין פשר הדבר שאין יותר יהודים. הדת של היום - (היא) עבודה במולדת, בניין מחדש של העם והחברה". הנשים העממיות (יידענעס), שהאזינו מתחת לחלון פערו את פיהן למשמע דבריו, כשומעות דבר מעורר תדהמה. אחת מהן לחשה בביטול "יהדות חדשה?"<br />
<BR><BR><br />
<br />
==איכרים יהודים==<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
הדתיות המושרשת לצד התמימות והפשטות של אנשי העיירה, שלא לומר העליבות, מחווירים כשפונדיק מתאר מפגש עם חברי סניף חדש של החלוץ בכפר ובו איכרים יהודים. החברים מהכפר התייחסו אליו בהדרת כבוד מיוחדת, אך הוא חש עצמו פחות ערך ביחס אליהם, שהרי הם עבדו בעבודה גופנית בשעה שהוא דיבר על עבודה, לאחר שהיה בהכשרה רק חצי שנה. אנשי הכפר דיברו בקנאה על "אנשי העיירה שמכירים כל כך הרבה, יודעים הכל, ואילו אנו? אנו רוצים להיות כמותם". פונדיק ביקש לומר להם שאנשי העיירה צריכים לקנא בהם. אמנם נכון שעליהם לרכוש השכלה, אך הם נמצאים במקור הידע של כולם – העבודה. תיאור זה של פונדיק חושף את הפער שבין השאיפה הרעיונית ליצור פועלים עברים ובין מציאות חייהם ושאיפותיהם של צעירים יהודים חסרי השכלה והזדמנויות, שראו בתושבי העיירה אנשים מיוחסים, כפי שחשו גם צעירי העיירות ביחס ליושבי הערים הגדולות בפולין.<br />
[[File:שחריה 1926.jpg|מרכז||1000px|חברי קיבוץ שחריה בשנת 1926, במרכז התמונה בחולצה שחורה, שורה רביעית, ניתן לראות את [[מנחם פונדיק]] ממנהיגי הקבוצה.]]<br />
<div><br />
<p style="font-size:15px; "> <br />
חברי קיבוץ שחריה ב[[סימיאטיץ']] בשנת 1926. במרכז התמונה בחולצה שחורה, שורה רביעית, ניתן לראות את [[מנחם פונדיק]] ממנהיגי הקבוצה. <br />
בעת הצילום הגיע לחוות הקבוצה גם אחיו הצעיר של מנחם [[ישעיהו פונדק]] הנער בן 14, יושב בשורה השנייה בצד ימין, מאחורי הבחור עם החולצה הלבנה. <br />
<br />
הקבוצה שכרה חווה חקלאית ליד העירה ובה התאמנו הצעירים היהודים בעבודת האדמה לקראת עליתם לארץ ישראל. בשנת 1928 עלו חברי הקבוצה להתיישבות בארץ.</div>Dpundakhttps://www.pundak.net/index.php?title=%D7%A0%D7%94%D7%99%D7%94_%D7%9B%D7%95%D7%9C%D7%A0%D7%95_%D7%97%D7%9C%D7%95%D7%A6%D7%99%D7%9D&diff=1639נהיה כולנו חלוצים2022-02-15T11:25:12Z<p>Dpundak: /* איכרים יהודים */</p>
<hr />
<div>[[File:215.png|שמאל|ממוזער|500px|שער הספר "נהיה כולנו חלוצים" ממנו מובאים הסיפורים על ישעיהו]]<br />
[[File:Yesh1938.jpg|שמאל|ממוזער|500px|ישעיהו פונדק כפועל עברי בארץ ישראל, 1938]]<br />
[[File:216.png|שמאל|ממוזער|500px|ישעיהו, כמרכז גליל וילנה ב"חלוץ הצעיר בזמן ביקור בסניף יודובנה. יושב במרכז בחולצה כהה ממושקף - <br />
1930]]<br />
<br />
<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
<br />
'''מרכז גליל וילנה בחלוץ הצעיר 1930 – 1933'''<br />
<BR><br />
מהספר "נהיה כולנו חלוצים" של רונה יונה עמודים 188 – 191, לוקטו חמישה סיפורים על [[ישעיהו פונדק]], בזמן שהיה מרכז גליל וילנה, בהיותו בן 18 עד 21 שנה.<br />
<BR><BR><br />
== "הביקור"== <br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
ישעיהו פונדיק, בוגר הסמינר השני של החלוץ, שנערך ב- 1930, היה פעיל במועצה הגלילית בווילנה. כשהגיע לביקור באחת העיירות בגליל, בא חבר הסניף לאסוף אותו וביקש לשאת את מזוודתו הקטנה. פונדיק ענה שאמנם הוא מה"ספירות" הגבוהות של התנועה, אך עדיין יש לו די כוח לשאת את תיקו. השניים החלו לצעוד ברחוב השוק, כשמבטי הסוחרים בוחנים אותם. האורח עשה "רושם" , כלומר, עורר עניין. פונדיק הבחין ב"כאלאסטרע" – חבורת ילדים שובבים. כשהשתתקו לרגע שמע את אחד הילדים שואל בפליאה "זה 'הביקור'? " (המילה "ביקור" היתה מושג אידי שגור). <BR><br />
תיאור זה ממחיש את אווירת הבידוד של עיירה קטנה שאין בה הרבה התרחשויות, וכל דבר או אדם חדש מושכים תשומת לב. הידיעה על בואו של פונדיק עברה מהר ועוררה סקרנות וציפייה אצל מבוגרים וצעירים. דפוס הביטול העצמי המקובל כלפי אורחים חיצוניים "רמי מעלה" זוכה בדבריו להתייחסות אירונית. נשיאת המזוודה ואכזבתם הגלויה של הילדים מה"ביקור", דהיינו מהמבקר, מרמזת על כך שחזותו אינה תואמת את ציפיותיהם לגבי דמות "חשובה" או "מכובדת" ועוררה זלזול, כפי שהיטיבו הילדים לבטא בתמימותם. <br />
<BR><BR><br />
<br />
=="מטלטל בשבת"==<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
בעיירה אחרת הלך פונדיק ביום שבת לאסיפת חברים בסניף כשבידו כרך של מכתבי ברנר כדי להקריא קטע לחברים. כשהחבר שליווה אותו ביקש ממנו להסתיר את הספר מתחת לבגד. פונדיק היה משוכנע שהוא מתלוצץ ושאל "מדוע?". החבר ענה ברצינות גמורה, שאין בעיירה עירוב (חוט או סימון המקיף את הישוב היהודי על מנת שניתן יהיה לשאת חפצים בשבת). פונדיק עשה כדבריו ואז הקיפו אותו ילדי "החלוץ הצעיר" לאחר מכן הם שרו יחד בהתלהבות את השיר "סלינו על שכמינו" (כך במקור). אך היו ביניהם גם כמה שצעקו קודם שהוא מטלטל בשבת. מנהגי העיירה היהודית והצמא לפעילות ועניין מופעים בערבוביה במפגש עם הילדים. <br />
<BR><BR><br />
<br />
=="הגננת"==<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
בעיירה שלישית חיכו ילדי "החלוץ הצעיר" מאחורי הדלת בחוסר סבלנות לתורם בזמן שפונדיק קיים אסיפה עם החברים. לבסוף החלה הפגישה עם הילדים, תחילה בשירה מבוישת, שהלכה וגברה עד שהקרח נמס. לאחר השירה התגלגלה שיחה אינטימית, הילדים סיפרו על המשפחה, איך אמהותיהם טרודות ועובדות כל היום – רוחצות, מבשלות, מטליאות בגדים ודואגות. איך הן מקללות, מכות, וצועקות הרבה ומלטפות מעט. פונדיק סיפר להם על חיי הילדים בקיבוץ בארץ ישראל, שנמצאים יחד עם הגננת בזמן שאמא שלהם עובדת, וכי הם נפגשים בערב בשמחה רבה.<BR><br />
לפתע נפתחה הדלת ופנימה הציץ ראשו של ילד. מישהו דחף אותו פנימה, ופונדיק שמע קול של אישה בוכה: "כנס פנימה, כנס פנימה ותקשיב – אז תבין למה אני מרביצה לך". הוא התחלחל מדלות המשפחה שנגלתה לעיניו מעברה השני של הדלת. בעלת הבית עמדה במטבח, ובחדר עבד אחד הילדים ותפר במכונת תפירה. באותו רגע, כך טען, הבין מה מביא אל הקיבוץ את ההמונים ואת הילדים.<br />
<br />
<BR><BR><br />
<br />
=="יהדות חדשה?"== <br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
בכינוס שנערך בסעיף אחר של החלוץ התגלגלה שיחה על קידוש השם, בחדר מלא ודחוס, שעל חלונותיו הפתוחים צבאו מבחוץ נשים וילדים. פונדיק סיפר לחברים כיצד בצר לו יצר העם היהודי בדמיונו את גן העדן, את העולם הבא, את קידוש השם היהודי, ואיך יצר יהודים-כבשים, בעלי כוח של אמונה ודת, אך גם הגנה עצמית אקטיבית בגולה. כעת, אמר לשומעיו, "הדת הישנה איננה, אך אין פשר הדבר שאין יותר יהודים. הדת של היום - (היא) עבודה במולדת, בניין מחדש של העם והחברה". הנשים העממיות (יידענעס), שהאזינו מתחת לחלון פערו את פיהן למשמע דבריו, כשומעות דבר מעורר תדהמה. אחת מהן לחשה בביטול "יהדות חדשה?"<br />
<BR><BR><br />
<br />
==איכרים יהודים==<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
הדתיות המושרשת לצד התמימות והפשטות של אנשי העיירה, שלא לומר העליבות, מחווירים כשפונדיק מתאר מפגש עם חברי סניף חדש של החלוץ בכפר ובו איכרים יהודים. החברים מהכפר התייחסו אליו בהדרת כבוד מיוחדת, אך הוא חש עצמו פחות ערך ביחס אליהם, שהרי הם עבדו בעבודה גופנית בשעה שהוא דיבר על עבודה, לאחר שהיה בהכשרה רק חצי שנה. אנשי הכפר דיברו בקנאה על "אנשי העיירה שמכירים כל כך הרבה, יודעים הכל, ואילו אנו? אנו רוצים להיות כמותם". פונדיק ביקש לומר להם שאנשי העיירה צריכים לקנא בהם. אמנם נכון שעליהם לרכוש השכלה, אך הם נמצאים במקור הידע של כולם – העבודה. תיאור זה של פונדיק חושף את הפער שבין השאיפה הרעיונית ליצור פועלים עברים ובין מציאות חייהם ושאיפותיהם של צעירים יהודים חסרי השכלה והזדמנויות, שראו בתושבי העיירה אנשים מיוחסים, כפי שחשו גם צעירי העיירות ביחס ליושבי הערים הגדולות בפולין.<br />
[[File:שחריה 1926.jpg|מרכז||1000px|חברי קיבוץ שחריה בשנת 1926, במרכז התמונה בחולצה שחורה, שורה רביעית, ניתן לראות את [[מנחם פונדיק]] ממנהיגי הקבוצה.]]</div>Dpundakhttps://www.pundak.net/index.php?title=%D7%A0%D7%94%D7%99%D7%94_%D7%9B%D7%95%D7%9C%D7%A0%D7%95_%D7%97%D7%9C%D7%95%D7%A6%D7%99%D7%9D&diff=1638נהיה כולנו חלוצים2022-02-15T11:20:58Z<p>Dpundak: /* "יהדות חדשה?" */</p>
<hr />
<div>[[File:215.png|שמאל|ממוזער|500px|שער הספר "נהיה כולנו חלוצים" ממנו מובאים הסיפורים על ישעיהו]]<br />
[[File:Yesh1938.jpg|שמאל|ממוזער|500px|ישעיהו פונדק כפועל עברי בארץ ישראל, 1938]]<br />
[[File:216.png|שמאל|ממוזער|500px|ישעיהו, כמרכז גליל וילנה ב"חלוץ הצעיר בזמן ביקור בסניף יודובנה. יושב במרכז בחולצה כהה ממושקף - <br />
1930]]<br />
<br />
<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
<br />
'''מרכז גליל וילנה בחלוץ הצעיר 1930 – 1933'''<br />
<BR><br />
מהספר "נהיה כולנו חלוצים" של רונה יונה עמודים 188 – 191, לוקטו חמישה סיפורים על [[ישעיהו פונדק]], בזמן שהיה מרכז גליל וילנה, בהיותו בן 18 עד 21 שנה.<br />
<BR><BR><br />
== "הביקור"== <br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
ישעיהו פונדיק, בוגר הסמינר השני של החלוץ, שנערך ב- 1930, היה פעיל במועצה הגלילית בווילנה. כשהגיע לביקור באחת העיירות בגליל, בא חבר הסניף לאסוף אותו וביקש לשאת את מזוודתו הקטנה. פונדיק ענה שאמנם הוא מה"ספירות" הגבוהות של התנועה, אך עדיין יש לו די כוח לשאת את תיקו. השניים החלו לצעוד ברחוב השוק, כשמבטי הסוחרים בוחנים אותם. האורח עשה "רושם" , כלומר, עורר עניין. פונדיק הבחין ב"כאלאסטרע" – חבורת ילדים שובבים. כשהשתתקו לרגע שמע את אחד הילדים שואל בפליאה "זה 'הביקור'? " (המילה "ביקור" היתה מושג אידי שגור). <BR><br />
תיאור זה ממחיש את אווירת הבידוד של עיירה קטנה שאין בה הרבה התרחשויות, וכל דבר או אדם חדש מושכים תשומת לב. הידיעה על בואו של פונדיק עברה מהר ועוררה סקרנות וציפייה אצל מבוגרים וצעירים. דפוס הביטול העצמי המקובל כלפי אורחים חיצוניים "רמי מעלה" זוכה בדבריו להתייחסות אירונית. נשיאת המזוודה ואכזבתם הגלויה של הילדים מה"ביקור", דהיינו מהמבקר, מרמזת על כך שחזותו אינה תואמת את ציפיותיהם לגבי דמות "חשובה" או "מכובדת" ועוררה זלזול, כפי שהיטיבו הילדים לבטא בתמימותם. <br />
<BR><BR><br />
<br />
=="מטלטל בשבת"==<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
בעיירה אחרת הלך פונדיק ביום שבת לאסיפת חברים בסניף כשבידו כרך של מכתבי ברנר כדי להקריא קטע לחברים. כשהחבר שליווה אותו ביקש ממנו להסתיר את הספר מתחת לבגד. פונדיק היה משוכנע שהוא מתלוצץ ושאל "מדוע?". החבר ענה ברצינות גמורה, שאין בעיירה עירוב (חוט או סימון המקיף את הישוב היהודי על מנת שניתן יהיה לשאת חפצים בשבת). פונדיק עשה כדבריו ואז הקיפו אותו ילדי "החלוץ הצעיר" לאחר מכן הם שרו יחד בהתלהבות את השיר "סלינו על שכמינו" (כך במקור). אך היו ביניהם גם כמה שצעקו קודם שהוא מטלטל בשבת. מנהגי העיירה היהודית והצמא לפעילות ועניין מופעים בערבוביה במפגש עם הילדים. <br />
<BR><BR><br />
<br />
=="הגננת"==<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
בעיירה שלישית חיכו ילדי "החלוץ הצעיר" מאחורי הדלת בחוסר סבלנות לתורם בזמן שפונדיק קיים אסיפה עם החברים. לבסוף החלה הפגישה עם הילדים, תחילה בשירה מבוישת, שהלכה וגברה עד שהקרח נמס. לאחר השירה התגלגלה שיחה אינטימית, הילדים סיפרו על המשפחה, איך אמהותיהם טרודות ועובדות כל היום – רוחצות, מבשלות, מטליאות בגדים ודואגות. איך הן מקללות, מכות, וצועקות הרבה ומלטפות מעט. פונדיק סיפר להם על חיי הילדים בקיבוץ בארץ ישראל, שנמצאים יחד עם הגננת בזמן שאמא שלהם עובדת, וכי הם נפגשים בערב בשמחה רבה.<BR><br />
לפתע נפתחה הדלת ופנימה הציץ ראשו של ילד. מישהו דחף אותו פנימה, ופונדיק שמע קול של אישה בוכה: "כנס פנימה, כנס פנימה ותקשיב – אז תבין למה אני מרביצה לך". הוא התחלחל מדלות המשפחה שנגלתה לעיניו מעברה השני של הדלת. בעלת הבית עמדה במטבח, ובחדר עבד אחד הילדים ותפר במכונת תפירה. באותו רגע, כך טען, הבין מה מביא אל הקיבוץ את ההמונים ואת הילדים.<br />
<br />
<BR><BR><br />
<br />
=="יהדות חדשה?"== <br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
בכינוס שנערך בסעיף אחר של החלוץ התגלגלה שיחה על קידוש השם, בחדר מלא ודחוס, שעל חלונותיו הפתוחים צבאו מבחוץ נשים וילדים. פונדיק סיפר לחברים כיצד בצר לו יצר העם היהודי בדמיונו את גן העדן, את העולם הבא, את קידוש השם היהודי, ואיך יצר יהודים-כבשים, בעלי כוח של אמונה ודת, אך גם הגנה עצמית אקטיבית בגולה. כעת, אמר לשומעיו, "הדת הישנה איננה, אך אין פשר הדבר שאין יותר יהודים. הדת של היום - (היא) עבודה במולדת, בניין מחדש של העם והחברה". הנשים העממיות (יידענעס), שהאזינו מתחת לחלון פערו את פיהן למשמע דבריו, כשומעות דבר מעורר תדהמה. אחת מהן לחשה בביטול "יהדות חדשה?"<br />
<BR><BR><br />
<br />
==איכרים יהודים==<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
הדתיות המושרשת לצד התמימות והפשטות של אנשי העיירה, שלא לומר העליבות, מחווירים כשפונדיק מתאר מפגש עם חברי סניף חדש של החלוץ בכפר ובו איכרים יהודים. החברים מהכפר התייחסו אליו בהדרת כבוד מיוחדת, אך הוא חש עצמו פחות ערך ביחס אליהם, שהרי הם עבדו בעבודה גופנית בשעה שהוא דיבר על עבודה, לאחר שהיה בהכשרה רק חצי שנה. אנשי הכפר דיברו בקנאה על "אנשי העיירה שמכרים כל כך הרבה, יודעים הכל, ואילו אנחנו? אנו רוצים להיות כמותם". פונדיק ביקש לומר להם שאנשי העיירה צריכים לקנא בהם. אמנם נכון שעליהם לרכוש השכלה, אך הם נמצאים במקור הידע של כולם – העבודה. תיאור זה של פונדיק חושף את הפער שבין השאיפה הרעיונית ליצור פועלים עברים ובין מציאות חייהם ושאיפותיהם של צעירים יהודים חסרי השכלה והזדמנויות, שראו בתושבי העיירה אנשים מיוחסים, כפי שחשו גם צעירי העיירות ביחס ליושבי הערים הגדולות בפולין.<br />
[[File:שחריה 1926.jpg|מרכז||1000px|חברי קיבוץ שחריה בשנת 1926, במרכז התמונה בחולצה שחורה, שורה רביעית, ניתן לראות את [[מנחם פונדיק]] ממנהיגי הקבוצה.]]</div>Dpundakhttps://www.pundak.net/index.php?title=%D7%A0%D7%94%D7%99%D7%94_%D7%9B%D7%95%D7%9C%D7%A0%D7%95_%D7%97%D7%9C%D7%95%D7%A6%D7%99%D7%9D&diff=1637נהיה כולנו חלוצים2022-02-15T07:45:01Z<p>Dpundak: /* "הגננת" */</p>
<hr />
<div>[[File:215.png|שמאל|ממוזער|500px|שער הספר "נהיה כולנו חלוצים" ממנו מובאים הסיפורים על ישעיהו]]<br />
[[File:Yesh1938.jpg|שמאל|ממוזער|500px|ישעיהו פונדק כפועל עברי בארץ ישראל, 1938]]<br />
[[File:216.png|שמאל|ממוזער|500px|ישעיהו, כמרכז גליל וילנה ב"חלוץ הצעיר בזמן ביקור בסניף יודובנה. יושב במרכז בחולצה כהה ממושקף - <br />
1930]]<br />
<br />
<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
<br />
'''מרכז גליל וילנה בחלוץ הצעיר 1930 – 1933'''<br />
<BR><br />
מהספר "נהיה כולנו חלוצים" של רונה יונה עמודים 188 – 191, לוקטו חמישה סיפורים על [[ישעיהו פונדק]], בזמן שהיה מרכז גליל וילנה, בהיותו בן 18 עד 21 שנה.<br />
<BR><BR><br />
== "הביקור"== <br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
ישעיהו פונדיק, בוגר הסמינר השני של החלוץ, שנערך ב- 1930, היה פעיל במועצה הגלילית בווילנה. כשהגיע לביקור באחת העיירות בגליל, בא חבר הסניף לאסוף אותו וביקש לשאת את מזוודתו הקטנה. פונדיק ענה שאמנם הוא מה"ספירות" הגבוהות של התנועה, אך עדיין יש לו די כוח לשאת את תיקו. השניים החלו לצעוד ברחוב השוק, כשמבטי הסוחרים בוחנים אותם. האורח עשה "רושם" , כלומר, עורר עניין. פונדיק הבחין ב"כאלאסטרע" – חבורת ילדים שובבים. כשהשתתקו לרגע שמע את אחד הילדים שואל בפליאה "זה 'הביקור'? " (המילה "ביקור" היתה מושג אידי שגור). <BR><br />
תיאור זה ממחיש את אווירת הבידוד של עיירה קטנה שאין בה הרבה התרחשויות, וכל דבר או אדם חדש מושכים תשומת לב. הידיעה על בואו של פונדיק עברה מהר ועוררה סקרנות וציפייה אצל מבוגרים וצעירים. דפוס הביטול העצמי המקובל כלפי אורחים חיצוניים "רמי מעלה" זוכה בדבריו להתייחסות אירונית. נשיאת המזוודה ואכזבתם הגלויה של הילדים מה"ביקור", דהיינו מהמבקר, מרמזת על כך שחזותו אינה תואמת את ציפיותיהם לגבי דמות "חשובה" או "מכובדת" ועוררה זלזול, כפי שהיטיבו הילדים לבטא בתמימותם. <br />
<BR><BR><br />
<br />
=="מטלטל בשבת"==<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
בעיירה אחרת הלך פונדיק ביום שבת לאסיפת חברים בסניף כשבידו כרך של מכתבי ברנר כדי להקריא קטע לחברים. כשהחבר שליווה אותו ביקש ממנו להסתיר את הספר מתחת לבגד. פונדיק היה משוכנע שהוא מתלוצץ ושאל "מדוע?". החבר ענה ברצינות גמורה, שאין בעיירה עירוב (חוט או סימון המקיף את הישוב היהודי על מנת שניתן יהיה לשאת חפצים בשבת). פונדיק עשה כדבריו ואז הקיפו אותו ילדי "החלוץ הצעיר" לאחר מכן הם שרו יחד בהתלהבות את השיר "סלינו על שכמינו" (כך במקור). אך היו ביניהם גם כמה שצעקו קודם שהוא מטלטל בשבת. מנהגי העיירה היהודית והצמא לפעילות ועניין מופעים בערבוביה במפגש עם הילדים. <br />
<BR><BR><br />
<br />
=="הגננת"==<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
בעיירה שלישית חיכו ילדי "החלוץ הצעיר" מאחורי הדלת בחוסר סבלנות לתורם בזמן שפונדיק קיים אסיפה עם החברים. לבסוף החלה הפגישה עם הילדים, תחילה בשירה מבוישת, שהלכה וגברה עד שהקרח נמס. לאחר השירה התגלגלה שיחה אינטימית, הילדים סיפרו על המשפחה, איך אמהותיהם טרודות ועובדות כל היום – רוחצות, מבשלות, מטליאות בגדים ודואגות. איך הן מקללות, מכות, וצועקות הרבה ומלטפות מעט. פונדיק סיפר להם על חיי הילדים בקיבוץ בארץ ישראל, שנמצאים יחד עם הגננת בזמן שאמא שלהם עובדת, וכי הם נפגשים בערב בשמחה רבה.<BR><br />
לפתע נפתחה הדלת ופנימה הציץ ראשו של ילד. מישהו דחף אותו פנימה, ופונדיק שמע קול של אישה בוכה: "כנס פנימה, כנס פנימה ותקשיב – אז תבין למה אני מרביצה לך". הוא התחלחל מדלות המשפחה שנגלתה לעיניו מעברה השני של הדלת. בעלת הבית עמדה במטבח, ובחדר עבד אחד הילדים ותפר במכונת תפירה. באותו רגע, כך טען, הבין מה מביא אל הקיבוץ את ההמונים ואת הילדים.<br />
<br />
<BR><BR><br />
<br />
=="יהדות חדשה?"== <br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
בכינוס שנערך בסעיף אחר של החלוץ התגלגלה שיחה על קידוש השם, בחדר מלא ודחוס, שעל חלונותיו הפתוחים צבאו מבחוץ נשים וילדים. פונדיק סיפר לחברים כיצד בצר לו יצר העם היהודי בדמיונו את גן העדן, את העולם הבא, את קידוש השם היהודי, ואיך יצר יהודים-כבשים, בעלי כוח של אמונה ודת, אך גם הגנה עצמית אקטיבית בגולה. כעת, אמר לשומעיו, "הדת הישנה איננה, אך אין פשר הדבר שאין יותר יהודים, הדת של היום היא עבודה במולדת, בניין מחדש של העם והחברה". הנשים העממיות (יידענעס), שהאזינו מתחת לחלון פערו את פיהן למשמע דבריו, כשומעות דבר מעורר תדהמה. אחת מהן לחשה בביטול "יהדות חדשה?"<br />
<BR><BR><br />
<br />
==איכרים יהודים==<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
הדתיות המושרשת לצד התמימות והפשטות של אנשי העיירה, שלא לומר העליבות, מחווירים כשפונדיק מתאר מפגש עם חברי סניף חדש של החלוץ בכפר ובו איכרים יהודים. החברים מהכפר התייחסו אליו בהדרת כבוד מיוחדת, אך הוא חש עצמו פחות ערך ביחס אליהם, שהרי הם עבדו בעבודה גופנית בשעה שהוא דיבר על עבודה, לאחר שהיה בהכשרה רק חצי שנה. אנשי הכפר דיברו בקנאה על "אנשי העיירה שמכרים כל כך הרבה, יודעים הכל, ואילו אנחנו? אנו רוצים להיות כמותם". פונדיק ביקש לומר להם שאנשי העיירה צריכים לקנא בהם. אמנם נכון שעליהם לרכוש השכלה, אך הם נמצאים במקור הידע של כולם – העבודה. תיאור זה של פונדיק חושף את הפער שבין השאיפה הרעיונית ליצור פועלים עברים ובין מציאות חייהם ושאיפותיהם של צעירים יהודים חסרי השכלה והזדמנויות, שראו בתושבי העיירה אנשים מיוחסים, כפי שחשו גם צעירי העיירות ביחס ליושבי הערים הגדולות בפולין.<br />
[[File:שחריה 1926.jpg|מרכז||1000px|חברי קיבוץ שחריה בשנת 1926, במרכז התמונה בחולצה שחורה, שורה רביעית, ניתן לראות את [[מנחם פונדיק]] ממנהיגי הקבוצה.]]</div>Dpundakhttps://www.pundak.net/index.php?title=%D7%A0%D7%94%D7%99%D7%94_%D7%9B%D7%95%D7%9C%D7%A0%D7%95_%D7%97%D7%9C%D7%95%D7%A6%D7%99%D7%9D&diff=1636נהיה כולנו חלוצים2022-02-15T07:43:13Z<p>Dpundak: /* איכרים יהודים */</p>
<hr />
<div>[[File:215.png|שמאל|ממוזער|500px|שער הספר "נהיה כולנו חלוצים" ממנו מובאים הסיפורים על ישעיהו]]<br />
[[File:Yesh1938.jpg|שמאל|ממוזער|500px|ישעיהו פונדק כפועל עברי בארץ ישראל, 1938]]<br />
[[File:216.png|שמאל|ממוזער|500px|ישעיהו, כמרכז גליל וילנה ב"חלוץ הצעיר בזמן ביקור בסניף יודובנה. יושב במרכז בחולצה כהה ממושקף - <br />
1930]]<br />
<br />
<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
<br />
'''מרכז גליל וילנה בחלוץ הצעיר 1930 – 1933'''<br />
<BR><br />
מהספר "נהיה כולנו חלוצים" של רונה יונה עמודים 188 – 191, לוקטו חמישה סיפורים על [[ישעיהו פונדק]], בזמן שהיה מרכז גליל וילנה, בהיותו בן 18 עד 21 שנה.<br />
<BR><BR><br />
== "הביקור"== <br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
ישעיהו פונדיק, בוגר הסמינר השני של החלוץ, שנערך ב- 1930, היה פעיל במועצה הגלילית בווילנה. כשהגיע לביקור באחת העיירות בגליל, בא חבר הסניף לאסוף אותו וביקש לשאת את מזוודתו הקטנה. פונדיק ענה שאמנם הוא מה"ספירות" הגבוהות של התנועה, אך עדיין יש לו די כוח לשאת את תיקו. השניים החלו לצעוד ברחוב השוק, כשמבטי הסוחרים בוחנים אותם. האורח עשה "רושם" , כלומר, עורר עניין. פונדיק הבחין ב"כאלאסטרע" – חבורת ילדים שובבים. כשהשתתקו לרגע שמע את אחד הילדים שואל בפליאה "זה 'הביקור'? " (המילה "ביקור" היתה מושג אידי שגור). <BR><br />
תיאור זה ממחיש את אווירת הבידוד של עיירה קטנה שאין בה הרבה התרחשויות, וכל דבר או אדם חדש מושכים תשומת לב. הידיעה על בואו של פונדיק עברה מהר ועוררה סקרנות וציפייה אצל מבוגרים וצעירים. דפוס הביטול העצמי המקובל כלפי אורחים חיצוניים "רמי מעלה" זוכה בדבריו להתייחסות אירונית. נשיאת המזוודה ואכזבתם הגלויה של הילדים מה"ביקור", דהיינו מהמבקר, מרמזת על כך שחזותו אינה תואמת את ציפיותיהם לגבי דמות "חשובה" או "מכובדת" ועוררה זלזול, כפי שהיטיבו הילדים לבטא בתמימותם. <br />
<BR><BR><br />
<br />
=="מטלטל בשבת"==<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
בעיירה אחרת הלך פונדיק ביום שבת לאסיפת חברים בסניף כשבידו כרך של מכתבי ברנר כדי להקריא קטע לחברים. כשהחבר שליווה אותו ביקש ממנו להסתיר את הספר מתחת לבגד. פונדיק היה משוכנע שהוא מתלוצץ ושאל "מדוע?". החבר ענה ברצינות גמורה, שאין בעיירה עירוב (חוט או סימון המקיף את הישוב היהודי על מנת שניתן יהיה לשאת חפצים בשבת). פונדיק עשה כדבריו ואז הקיפו אותו ילדי "החלוץ הצעיר" לאחר מכן הם שרו יחד בהתלהבות את השיר "סלינו על שכמינו" (כך במקור). אך היו ביניהם גם כמה שצעקו קודם שהוא מטלטל בשבת. מנהגי העיירה היהודית והצמא לפעילות ועניין מופעים בערבוביה במפגש עם הילדים. <br />
<BR><BR><br />
<br />
=="הגננת"==<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
בעיירה שלישית חיכו ילדי "החלוץ הצעיר" מאחורי הדלת בחוסר סבלנות לתום בזמן שפונדיק קיים אסיפה עם החברים. לבסוף החלה הפגיש העם הילדים. תחילה בשירה מבויישת, שהלכה וגברה עד שהקרח נמס. לאחר השירה התגלגלה שיחה אינטימית, הילדים סיפרו על המשפחה, איך אימהותיהם טרודות ועובדות כל היום – רוחצות, מבשלות, מטליאות בגדים, דואגות, מקללות, מכות וצועקות הרבה ומלטפות מעט. פונדיק סיפר להם על חיי הילדים בארץ ישראל, שנמצאים יחד עם הגננת בזמן שאמא שלהם עובדת, וכי הם נפגשים בערב שמחה רבה.<BR><br />
לפתע נפחה הדלת ופנימה הציץ ראשו של ילד. מישהו דחף אותו פנימה ופונדיק שמע קול של אישה בוכה: "כנס פנימה, כנס פנימה ותקשיב – אז תבין למה אני מרביצה לך". הוא התחלחל מדלות המשפחה שנגלתה לעיניו מעברה השני של הדלת. בעלת הבית עמדה במטבח, ובחדר עבד אחד הילדים ותפר במכונת תפירה. באותו רגע, כך טען, הבין מה מביא אל הקיבוץ את ההמונים ואת הילדים.<br />
<BR><BR><br />
<br />
=="יהדות חדשה?"== <br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
בכינוס שנערך בסעיף אחר של החלוץ התגלגלה שיחה על קידוש השם, בחדר מלא ודחוס, שעל חלונותיו הפתוחים צבאו מבחוץ נשים וילדים. פונדיק סיפר לחברים כיצד בצר לו יצר העם היהודי בדמיונו את גן העדן, את העולם הבא, את קידוש השם היהודי, ואיך יצר יהודים-כבשים, בעלי כוח של אמונה ודת, אך גם הגנה עצמית אקטיבית בגולה. כעת, אמר לשומעיו, "הדת הישנה איננה, אך אין פשר הדבר שאין יותר יהודים, הדת של היום היא עבודה במולדת, בניין מחדש של העם והחברה". הנשים העממיות (יידענעס), שהאזינו מתחת לחלון פערו את פיהן למשמע דבריו, כשומעות דבר מעורר תדהמה. אחת מהן לחשה בביטול "יהדות חדשה?"<br />
<BR><BR><br />
<br />
==איכרים יהודים==<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
הדתיות המושרשת לצד התמימות והפשטות של אנשי העיירה, שלא לומר העליבות, מחווירים כשפונדיק מתאר מפגש עם חברי סניף חדש של החלוץ בכפר ובו איכרים יהודים. החברים מהכפר התייחסו אליו בהדרת כבוד מיוחדת, אך הוא חש עצמו פחות ערך ביחס אליהם, שהרי הם עבדו בעבודה גופנית בשעה שהוא דיבר על עבודה, לאחר שהיה בהכשרה רק חצי שנה. אנשי הכפר דיברו בקנאה על "אנשי העיירה שמכרים כל כך הרבה, יודעים הכל, ואילו אנחנו? אנו רוצים להיות כמותם". פונדיק ביקש לומר להם שאנשי העיירה צריכים לקנא בהם. אמנם נכון שעליהם לרכוש השכלה, אך הם נמצאים במקור הידע של כולם – העבודה. תיאור זה של פונדיק חושף את הפער שבין השאיפה הרעיונית ליצור פועלים עברים ובין מציאות חייהם ושאיפותיהם של צעירים יהודים חסרי השכלה והזדמנויות, שראו בתושבי העיירה אנשים מיוחסים, כפי שחשו גם צעירי העיירות ביחס ליושבי הערים הגדולות בפולין.<br />
[[File:שחריה 1926.jpg|מרכז||1000px|חברי קיבוץ שחריה בשנת 1926, במרכז התמונה בחולצה שחורה, שורה רביעית, ניתן לראות את [[מנחם פונדיק]] ממנהיגי הקבוצה.]]</div>Dpundakhttps://www.pundak.net/index.php?title=%D7%A0%D7%94%D7%99%D7%94_%D7%9B%D7%95%D7%9C%D7%A0%D7%95_%D7%97%D7%9C%D7%95%D7%A6%D7%99%D7%9D&diff=1635נהיה כולנו חלוצים2022-02-15T07:41:59Z<p>Dpundak: /* איכרים יהודים */</p>
<hr />
<div>[[File:215.png|שמאל|ממוזער|500px|שער הספר "נהיה כולנו חלוצים" ממנו מובאים הסיפורים על ישעיהו]]<br />
[[File:Yesh1938.jpg|שמאל|ממוזער|500px|ישעיהו פונדק כפועל עברי בארץ ישראל, 1938]]<br />
[[File:216.png|שמאל|ממוזער|500px|ישעיהו, כמרכז גליל וילנה ב"חלוץ הצעיר בזמן ביקור בסניף יודובנה. יושב במרכז בחולצה כהה ממושקף - <br />
1930]]<br />
<br />
<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
<br />
'''מרכז גליל וילנה בחלוץ הצעיר 1930 – 1933'''<br />
<BR><br />
מהספר "נהיה כולנו חלוצים" של רונה יונה עמודים 188 – 191, לוקטו חמישה סיפורים על [[ישעיהו פונדק]], בזמן שהיה מרכז גליל וילנה, בהיותו בן 18 עד 21 שנה.<br />
<BR><BR><br />
== "הביקור"== <br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
ישעיהו פונדיק, בוגר הסמינר השני של החלוץ, שנערך ב- 1930, היה פעיל במועצה הגלילית בווילנה. כשהגיע לביקור באחת העיירות בגליל, בא חבר הסניף לאסוף אותו וביקש לשאת את מזוודתו הקטנה. פונדיק ענה שאמנם הוא מה"ספירות" הגבוהות של התנועה, אך עדיין יש לו די כוח לשאת את תיקו. השניים החלו לצעוד ברחוב השוק, כשמבטי הסוחרים בוחנים אותם. האורח עשה "רושם" , כלומר, עורר עניין. פונדיק הבחין ב"כאלאסטרע" – חבורת ילדים שובבים. כשהשתתקו לרגע שמע את אחד הילדים שואל בפליאה "זה 'הביקור'? " (המילה "ביקור" היתה מושג אידי שגור). <BR><br />
תיאור זה ממחיש את אווירת הבידוד של עיירה קטנה שאין בה הרבה התרחשויות, וכל דבר או אדם חדש מושכים תשומת לב. הידיעה על בואו של פונדיק עברה מהר ועוררה סקרנות וציפייה אצל מבוגרים וצעירים. דפוס הביטול העצמי המקובל כלפי אורחים חיצוניים "רמי מעלה" זוכה בדבריו להתייחסות אירונית. נשיאת המזוודה ואכזבתם הגלויה של הילדים מה"ביקור", דהיינו מהמבקר, מרמזת על כך שחזותו אינה תואמת את ציפיותיהם לגבי דמות "חשובה" או "מכובדת" ועוררה זלזול, כפי שהיטיבו הילדים לבטא בתמימותם. <br />
<BR><BR><br />
<br />
=="מטלטל בשבת"==<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
בעיירה אחרת הלך פונדיק ביום שבת לאסיפת חברים בסניף כשבידו כרך של מכתבי ברנר כדי להקריא קטע לחברים. כשהחבר שליווה אותו ביקש ממנו להסתיר את הספר מתחת לבגד. פונדיק היה משוכנע שהוא מתלוצץ ושאל "מדוע?". החבר ענה ברצינות גמורה, שאין בעיירה עירוב (חוט או סימון המקיף את הישוב היהודי על מנת שניתן יהיה לשאת חפצים בשבת). פונדיק עשה כדבריו ואז הקיפו אותו ילדי "החלוץ הצעיר" לאחר מכן הם שרו יחד בהתלהבות את השיר "סלינו על שכמינו" (כך במקור). אך היו ביניהם גם כמה שצעקו קודם שהוא מטלטל בשבת. מנהגי העיירה היהודית והצמא לפעילות ועניין מופעים בערבוביה במפגש עם הילדים. <br />
<BR><BR><br />
<br />
=="הגננת"==<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
בעיירה שלישית חיכו ילדי "החלוץ הצעיר" מאחורי הדלת בחוסר סבלנות לתום בזמן שפונדיק קיים אסיפה עם החברים. לבסוף החלה הפגיש העם הילדים. תחילה בשירה מבויישת, שהלכה וגברה עד שהקרח נמס. לאחר השירה התגלגלה שיחה אינטימית, הילדים סיפרו על המשפחה, איך אימהותיהם טרודות ועובדות כל היום – רוחצות, מבשלות, מטליאות בגדים, דואגות, מקללות, מכות וצועקות הרבה ומלטפות מעט. פונדיק סיפר להם על חיי הילדים בארץ ישראל, שנמצאים יחד עם הגננת בזמן שאמא שלהם עובדת, וכי הם נפגשים בערב שמחה רבה.<BR><br />
לפתע נפחה הדלת ופנימה הציץ ראשו של ילד. מישהו דחף אותו פנימה ופונדיק שמע קול של אישה בוכה: "כנס פנימה, כנס פנימה ותקשיב – אז תבין למה אני מרביצה לך". הוא התחלחל מדלות המשפחה שנגלתה לעיניו מעברה השני של הדלת. בעלת הבית עמדה במטבח, ובחדר עבד אחד הילדים ותפר במכונת תפירה. באותו רגע, כך טען, הבין מה מביא אל הקיבוץ את ההמונים ואת הילדים.<br />
<BR><BR><br />
<br />
=="יהדות חדשה?"== <br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
בכינוס שנערך בסעיף אחר של החלוץ התגלגלה שיחה על קידוש השם, בחדר מלא ודחוס, שעל חלונותיו הפתוחים צבאו מבחוץ נשים וילדים. פונדיק סיפר לחברים כיצד בצר לו יצר העם היהודי בדמיונו את גן העדן, את העולם הבא, את קידוש השם היהודי, ואיך יצר יהודים-כבשים, בעלי כוח של אמונה ודת, אך גם הגנה עצמית אקטיבית בגולה. כעת, אמר לשומעיו, "הדת הישנה איננה, אך אין פשר הדבר שאין יותר יהודים, הדת של היום היא עבודה במולדת, בניין מחדש של העם והחברה". הנשים העממיות (יידענעס), שהאזינו מתחת לחלון פערו את פיהן למשמע דבריו, כשומעות דבר מעורר תדהמה. אחת מהן לחשה בביטול "יהדות חדשה?"<br />
<BR><BR><br />
<br />
==איכרים יהודים==<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
הדתיות המושרשת לצד התמימות והפשטות של אנשי העיירה, שלא לומר העליבות, מחווירים כשפונדיק מתאר מפגש עם חברי סניף חדש של החלוץ בכפר ובו איכרים יהודים. החברים מהכפר התייחסו אליו בהדרת כבוד מיוחדת, אך הוא חש עצמו פחות ערך ביחס אליהם, שהרי הם עבדו בעבודה גופית בשעה שהוא דיבר על עבודה, לאחר שהיה בהכשרה רק חצי שנה. אנשי הכפר דיברו בקנאה על "אנשי העיירה שמכרים כל כך הרה, יודעים הכל, ואילו אנחנו? אנו רוצים להיות כמותם". פונדיק ביקש לומר להם שאנשי העיירה צריכים לקנא בהם. אמנם נכון שעליהם לרכוש השכלה, אך הם נמצאים במקור הידע של כולם – העבודה. תיאור זה של פונדיק חושף את הפער שבין השאיפה הרעיונית ליצור פועלים עברים ובין מציאות חייהם ושאיפותיהם של צעירים יהודים חסרי השכלה והזדמנויות, שראו בתושבי העיירה אנשים מיוחסים, כפי שחשו גם צעירי העיירות ביחס ליושבי הערים הגדולות בפולין.<br />
[[File:שחריה 1926.jpg|מרכז||1000px|חברי קיבוץ שחריה בשנת 1926, במרכז התמונה בחולצה שחורה, שורה רביעית, ניתן לראות את [[מנחם פונדיק]] ממנהיגי הקבוצה.]]</div>Dpundakhttps://www.pundak.net/index.php?title=%D7%A0%D7%94%D7%99%D7%94_%D7%9B%D7%95%D7%9C%D7%A0%D7%95_%D7%97%D7%9C%D7%95%D7%A6%D7%99%D7%9D&diff=1634נהיה כולנו חלוצים2022-02-15T07:40:58Z<p>Dpundak: </p>
<hr />
<div>[[File:215.png|שמאל|ממוזער|500px|שער הספר "נהיה כולנו חלוצים" ממנו מובאים הסיפורים על ישעיהו]]<br />
[[File:Yesh1938.jpg|שמאל|ממוזער|500px|ישעיהו פונדק כפועל עברי בארץ ישראל, 1938]]<br />
[[File:216.png|שמאל|ממוזער|500px|ישעיהו, כמרכז גליל וילנה ב"חלוץ הצעיר בזמן ביקור בסניף יודובנה. יושב במרכז בחולצה כהה ממושקף - <br />
1930]]<br />
<br />
<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
<br />
'''מרכז גליל וילנה בחלוץ הצעיר 1930 – 1933'''<br />
<BR><br />
מהספר "נהיה כולנו חלוצים" של רונה יונה עמודים 188 – 191, לוקטו חמישה סיפורים על [[ישעיהו פונדק]], בזמן שהיה מרכז גליל וילנה, בהיותו בן 18 עד 21 שנה.<br />
<BR><BR><br />
== "הביקור"== <br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
ישעיהו פונדיק, בוגר הסמינר השני של החלוץ, שנערך ב- 1930, היה פעיל במועצה הגלילית בווילנה. כשהגיע לביקור באחת העיירות בגליל, בא חבר הסניף לאסוף אותו וביקש לשאת את מזוודתו הקטנה. פונדיק ענה שאמנם הוא מה"ספירות" הגבוהות של התנועה, אך עדיין יש לו די כוח לשאת את תיקו. השניים החלו לצעוד ברחוב השוק, כשמבטי הסוחרים בוחנים אותם. האורח עשה "רושם" , כלומר, עורר עניין. פונדיק הבחין ב"כאלאסטרע" – חבורת ילדים שובבים. כשהשתתקו לרגע שמע את אחד הילדים שואל בפליאה "זה 'הביקור'? " (המילה "ביקור" היתה מושג אידי שגור). <BR><br />
תיאור זה ממחיש את אווירת הבידוד של עיירה קטנה שאין בה הרבה התרחשויות, וכל דבר או אדם חדש מושכים תשומת לב. הידיעה על בואו של פונדיק עברה מהר ועוררה סקרנות וציפייה אצל מבוגרים וצעירים. דפוס הביטול העצמי המקובל כלפי אורחים חיצוניים "רמי מעלה" זוכה בדבריו להתייחסות אירונית. נשיאת המזוודה ואכזבתם הגלויה של הילדים מה"ביקור", דהיינו מהמבקר, מרמזת על כך שחזותו אינה תואמת את ציפיותיהם לגבי דמות "חשובה" או "מכובדת" ועוררה זלזול, כפי שהיטיבו הילדים לבטא בתמימותם. <br />
<BR><BR><br />
<br />
=="מטלטל בשבת"==<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
בעיירה אחרת הלך פונדיק ביום שבת לאסיפת חברים בסניף כשבידו כרך של מכתבי ברנר כדי להקריא קטע לחברים. כשהחבר שליווה אותו ביקש ממנו להסתיר את הספר מתחת לבגד. פונדיק היה משוכנע שהוא מתלוצץ ושאל "מדוע?". החבר ענה ברצינות גמורה, שאין בעיירה עירוב (חוט או סימון המקיף את הישוב היהודי על מנת שניתן יהיה לשאת חפצים בשבת). פונדיק עשה כדבריו ואז הקיפו אותו ילדי "החלוץ הצעיר" לאחר מכן הם שרו יחד בהתלהבות את השיר "סלינו על שכמינו" (כך במקור). אך היו ביניהם גם כמה שצעקו קודם שהוא מטלטל בשבת. מנהגי העיירה היהודית והצמא לפעילות ועניין מופעים בערבוביה במפגש עם הילדים. <br />
<BR><BR><br />
<br />
=="הגננת"==<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
בעיירה שלישית חיכו ילדי "החלוץ הצעיר" מאחורי הדלת בחוסר סבלנות לתום בזמן שפונדיק קיים אסיפה עם החברים. לבסוף החלה הפגיש העם הילדים. תחילה בשירה מבויישת, שהלכה וגברה עד שהקרח נמס. לאחר השירה התגלגלה שיחה אינטימית, הילדים סיפרו על המשפחה, איך אימהותיהם טרודות ועובדות כל היום – רוחצות, מבשלות, מטליאות בגדים, דואגות, מקללות, מכות וצועקות הרבה ומלטפות מעט. פונדיק סיפר להם על חיי הילדים בארץ ישראל, שנמצאים יחד עם הגננת בזמן שאמא שלהם עובדת, וכי הם נפגשים בערב שמחה רבה.<BR><br />
לפתע נפחה הדלת ופנימה הציץ ראשו של ילד. מישהו דחף אותו פנימה ופונדיק שמע קול של אישה בוכה: "כנס פנימה, כנס פנימה ותקשיב – אז תבין למה אני מרביצה לך". הוא התחלחל מדלות המשפחה שנגלתה לעיניו מעברה השני של הדלת. בעלת הבית עמדה במטבח, ובחדר עבד אחד הילדים ותפר במכונת תפירה. באותו רגע, כך טען, הבין מה מביא אל הקיבוץ את ההמונים ואת הילדים.<br />
<BR><BR><br />
<br />
=="יהדות חדשה?"== <br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
בכינוס שנערך בסעיף אחר של החלוץ התגלגלה שיחה על קידוש השם, בחדר מלא ודחוס, שעל חלונותיו הפתוחים צבאו מבחוץ נשים וילדים. פונדיק סיפר לחברים כיצד בצר לו יצר העם היהודי בדמיונו את גן העדן, את העולם הבא, את קידוש השם היהודי, ואיך יצר יהודים-כבשים, בעלי כוח של אמונה ודת, אך גם הגנה עצמית אקטיבית בגולה. כעת, אמר לשומעיו, "הדת הישנה איננה, אך אין פשר הדבר שאין יותר יהודים, הדת של היום היא עבודה במולדת, בניין מחדש של העם והחברה". הנשים העממיות (יידענעס), שהאזינו מתחת לחלון פערו את פיהן למשמע דבריו, כשומעות דבר מעורר תדהמה. אחת מהן לחשה בביטול "יהדות חדשה?"<br />
<BR><BR><br />
<br />
==איכרים יהודים==<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
הדתיות המושרשת לצד התמימות והפשטות של אנשי העיירה, שלא לומר העליבות, מחווירים כשפונדיק מתאר מפגש עם חברי סניף חדש של החלוץ בכפר ובו איכרים יהודים. החברים מהכפר התייחסו אליו בהדרת כבוד מיוחדת, הך הוא חש עצמו פחות ערך ביחס אליהם, שהרי הם עבדו בעבודה גופית בשעה שהוא דיבר על עבודה, לאחר שהיה בהכשרה רק חצי שנה. אנשי הכפר דיברו בקנאה על "אנשי העיירה שמכרים כל כך הרה, יודעים הכל, ואילו אנחנו? אנו רוצים להיות כמותם". פונדיק ביקש לומר להם שאנשי העיירה צריכים לקנא בהם. אמנם נכון שעליהם לרכוש השכלה, אך הם נמצאים במקור הידע של כולם – העבודה. תיאור זה של פונדיק חושף את הפער שבין השאיפה הרעיונית ליצור פועלים עברים ובין מציאות חייהם ושאיפותיהם של צעירים יהודים חסרי השכלה והזדמנויות, שראו בתושבי העיירה אנשים מיוחסים, כפי שחשו גם צעירי העיירות ביחס ליושבי הערים הגדולות בפולין.<br />
[[File:שחריה 1926.jpg|מרכז||1000px|חברי קיבוץ שחריה בשנת 1926, במרכז התמונה בחולצה שחורה, שורה רביעית, ניתן לראות את [[מנחם פונדיק]] ממנהיגי הקבוצה.]]</div>Dpundakhttps://www.pundak.net/index.php?title=%D7%A0%D7%94%D7%99%D7%94_%D7%9B%D7%95%D7%9C%D7%A0%D7%95_%D7%97%D7%9C%D7%95%D7%A6%D7%99%D7%9D&diff=1632נהיה כולנו חלוצים2022-02-14T19:24:11Z<p>Dpundak: </p>
<hr />
<div>[[File:215.png|שמאל|ממוזער|500px|שער הספר "נהיה כולנו חלוצים" ממנו מובאים הסיפורים על ישעיהו]]<br />
[[File:Yesh1938.jpg|שמאל|ממוזער|500px|ישעיהו פונדק כפועל עברי בארץ ישראל, 1938]]<br />
[[File:216.png|שמאל|ממוזער|500px|ישעיהו, כמרכז גליל וילנה ב"חלוץ הצעיר בזמן ביקור בסניף יודובנה. יושב במרכז בחולצה כהה ממושקף - <br />
1930]]<br />
<br />
<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
<br />
'''מרכז גליל וילנה בחלוץ הצעיר 1930 – 1933'''<br />
<BR><br />
מהספר "נהיה כולנו חלוצים" של רונה יונה עמודים 188 – 191, לוקטו חמישה סיפורים על [[ישעיהו פונדק]], בזמן שהיה מרכז גליל וילנה.<br />
<BR><BR><br />
== "הביקור"== <br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
ישעיהו פונדיק, בוגר הסמינר השני של החלוץ, שנערך ב- 1930, היה פעיל במועצה הגלילית בווילנה. כשהגיע לביקור באחת העיירות בגליל, בא חבר הסניף לאסוף אותו וביקש לשאת את מזוודתו הקטנה. פונדיק ענה שאמנם הוא מה"ספירות" הגבוהות של התנועה, אך עדיין יש לו די כוח לשאת את תיקו. השניים החלו לצעוד ברחוב השוק, כמבטי הסוחרים בוחנים אותם. הורח עשה "רושם" , כולמר, עורר עניין. פונדיק הבחין ב"כאלאסטרע" – חבורת ילדים שובבים. כשהשתתקו לרגע שמע את אחד הילדים שואל בפליאה "זה 'הביקור'? " (המילה "ביקור" היתה מושג אידי שגור). <BR><br />
תיאור זה ממחיש את אווירה הבידוד של עיירה קטנה שאין בה הרבה התרחשויות, וכל דבר או אדם חדש מושכים תשומת לב. הידיעה על בואו של פונדיק עברה מהר ועוררה סקרנות וציפייה אצל מבוגרים וצעירים. דפוס ביטול העצמי המקובל כלפי אורחים חיצוניים "רמי מעלה" זוכה בדבריו להתייחסות אירונית. נשיאת המזוודה ואכזבתם הגלויה של הילדים מה"ביקור", דהיינו מהמבקר, מרמזת על כך שחזותו אינה תואמת את ציפיותיהם לגבי דמות "חשובה" או "מכובדת" ועוררה זלזול, כפי שהיטיבו הילדים לבטא בתמימותם. <br />
<BR><BR><br />
<br />
=="מטלטל בשבת"==<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
בעיירה אחרת הלך פונדיק ביום שבת לאסיפת חברים בסניף כשבידו כרך של מכתבי ברנר כדי להקריא קטע לחברים. כשהחבר שליווה אותו ביקש ממנו להסתיר את הספר מתחת לבגד. פונדיק היה משוכנע שהוא מתלוצץ ושאל "מדוע?". החבר ענה ברצינות גמורה, שאין בעיירה עירוב (חוט או סימון המקיף את הישוב היהודי על מנת שניתן יהיה לשאת חפצים בשבת). פונדיק עשה כדבריו ואז הקיפו אותו ילדי "החלוץ הצעיר" לאחר מכן הם שרו יחד בהתלהבות את השיר "סלינו על שכמינו" (כך במקור). אך היו ביניהם גם כמה שצעקו קודם שהוא מטלטל בשבת. מנהגי העיירה היהודית והצמא לפעילות ועניין מופעים בערבוביה במפגש עם הילדים. <br />
<BR><BR><br />
<br />
=="הגננת"==<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
בעיירה שלישית חיכו ילדי "החלוץ הצעיר" מאחורי הדלת בחוסר סבלנות לתום בזמן שפונדיק קיים אסיפה עם החברים. לבסוף החלה הפגיש העם הילדים. תחילה בשירה מבויישת, שהלכה וגברה עד שהקרח נמס. לאחר השירה התגלגלה שיחה אינטימית, הילדים סיפרו על המשפחה, איך אימהותיהם טרודות ועובדות כל היום – רוחצות, מבשלות, מטליאות בגדים, דואגות, מקללות, מכות וצועקות הרבה ומלטפות מעט. פונדיק סיפר להם על חיי הילדים בארץ ישראל, שנמצאים יחד עם הגננת בזמן שאמא שלהם עובדת, וכי הם נפגשים בערב שמחה רבה.<BR><br />
לפתע נפחה הדלת ופנימה הציץ ראשו של ילד. מישהו דחף אותו פנימה ופונדיק שמע קול של אישה בוכה: "כנס פנימה, כנס פנימה ותקשיב – אז תבין למה אני מרביצה לך". הוא התחלחל מדלות המשפחה שנגלתה לעיניו מעברה השני של הדלת. בעלת הבית עמדה במטבח, ובחדר עבד אחד הילדים ותפר במכונת תפירה. באותו רגע, כך טען, הבין מה מביא אל הקיבוץ את ההמונים ואת הילדים.<br />
<BR><BR><br />
<br />
=="יהדות חדשה?"== <br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
בכינוס שנערך בסעיף אחר של החלוץ התגלגלה שיחה על קידוש השם, בחדר מלא ודחוס, שעל חלונותיו הפתוחים צבאו מבחוץ נשים וילדים. פונדיק סיפר לחברים כיצד בצר לו יצר העם היהודי בדמיונו את גן העדן, את העולם הבא, את קידוש השם היהודי, ואיך יצר יהודים-כבשים, בעלי כוח של אמונה ודת, אך גם הגנה עצמית אקטיבית בגולה. כעת, אמר לשומעיו, "הדת הישנה איננה, אך אין פשר הדבר שאין יותר יהודים, הדת של היום היא עבודה במולדת, בניין מחדש של העם והחברה". הנשים העממיות (יידענעס), שהאזינו מתחת לחלון פערו את פיהן למשמע דבריו, כשומעות דבר מעורר תדהמה. אחת מהן לחשה בביטול "יהדות חדשה?"<br />
<BR><BR><br />
<br />
==איכרים יהודים==<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
הדתיות המושרשת לצד התמימות והפשטות של אנשי העיירה, שלא לומר העליבות, מחווירים כשפונדיק מתאר מפגש עם חברי סניף חדש של החלוץ בכפר ובו איכרים יהודים. החברים מהכפר התייחסו אליו בהדרת כבוד מיוחדת, הך הוא חש עצמו פחות ערך ביחס אליהם, שהרי הם עבדו בעבודה גופית בשעה שהוא דיבר על עבודה, לאחר שהיה בהכשרה רק חצי שנה. אנשי הכפר דיברו בקנאה על "אנשי העיירה שמכרים כל כך הרה, יודעים הכל, ואילו אנחנו? אנו רוצים להיות כמותם". פונדיק ביקש לומר להם שאנשי העיירה צריכים לקנא בהם. אמנם נכון שעליהם לרכוש השכלה, אך הם נמצאים במקור הידע של כולם – העבודה. תיאור זה של פונדיק חושף את הפער שבין השאיפה הרעיונית ליצור פועלים עברים ובין מציאות חייהם ושאיפותיהם של צעירים יהודים חסרי השכלה והזדמנויות, שראו בתושבי העיירה אנשים מיוחסים, כפי שחשו גם צעירי העיירות ביחס ליושבי הערים הגדולות בפולין.<br />
[[File:שחריה 1926.jpg|מרכז||1000px|חברי קיבוץ שחריה בשנת 1926, במרכז התמונה בחולצה שחורה, שורה רביעית, ניתן לראות את [[מנחם פונדיק]] ממנהיגי הקבוצה.]]</div>Dpundakhttps://www.pundak.net/index.php?title=%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A5:216.png&diff=1631קובץ:216.png2022-02-14T19:23:13Z<p>Dpundak: </p>
<hr />
<div></div>Dpundakhttps://www.pundak.net/index.php?title=%D7%A0%D7%94%D7%99%D7%94_%D7%9B%D7%95%D7%9C%D7%A0%D7%95_%D7%97%D7%9C%D7%95%D7%A6%D7%99%D7%9D&diff=1630נהיה כולנו חלוצים2022-02-14T19:18:48Z<p>Dpundak: </p>
<hr />
<div>[[File:215.png|שמאל|ממוזער|500px|שער הספר "נהיה כולנו חלוצים" ממנו מובאים הסיפורים על ישעיהו]]<br />
[[File:Yesh1938.jpg|שמאל|ממוזער|500px|ישעיהו פונדק כפועל עברי בארץ ישראל, 1938]]<br />
<br />
<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
<br />
'''מרכז גליל וילנה בחלוץ הצעיר 1930 – 1933'''<br />
<BR><br />
מהספר "נהיה כולנו חלוצים" של רונה יונה עמודים 188 – 191, לוקטו חמישה סיפורים על [[ישעיהו פונדק]], בזמן שהיה מרכז גליל וילנה.<br />
<BR><BR><br />
== "הביקור"== <br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
ישעיהו פונדיק, בוגר הסמינר השני של החלוץ, שנערך ב- 1930, היה פעיל במועצה הגלילית בווילנה. כשהגיע לביקור באחת העיירות בגליל, בא חבר הסניף לאסוף אותו וביקש לשאת את מזוודתו הקטנה. פונדיק ענה שאמנם הוא מה"ספירות" הגבוהות של התנועה, אך עדיין יש לו די כוח לשאת את תיקו. השניים החלו לצעוד ברחוב השוק, כמבטי הסוחרים בוחנים אותם. הורח עשה "רושם" , כולמר, עורר עניין. פונדיק הבחין ב"כאלאסטרע" – חבורת ילדים שובבים. כשהשתתקו לרגע שמע את אחד הילדים שואל בפליאה "זה 'הביקור'? " (המילה "ביקור" היתה מושג אידי שגור). <BR><br />
תיאור זה ממחיש את אווירה הבידוד של עיירה קטנה שאין בה הרבה התרחשויות, וכל דבר או אדם חדש מושכים תשומת לב. הידיעה על בואו של פונדיק עברה מהר ועוררה סקרנות וציפייה אצל מבוגרים וצעירים. דפוס ביטול העצמי המקובל כלפי אורחים חיצוניים "רמי מעלה" זוכה בדבריו להתייחסות אירונית. נשיאת המזוודה ואכזבתם הגלויה של הילדים מה"ביקור", דהיינו מהמבקר, מרמזת על כך שחזותו אינה תואמת את ציפיותיהם לגבי דמות "חשובה" או "מכובדת" ועוררה זלזול, כפי שהיטיבו הילדים לבטא בתמימותם. <br />
<BR><BR><br />
<br />
=="מטלטל בשבת"==<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
בעיירה אחרת הלך פונדיק ביום שבת לאסיפת חברים בסניף כשבידו כרך של מכתבי ברנר כדי להקריא קטע לחברים. כשהחבר שליווה אותו ביקש ממנו להסתיר את הספר מתחת לבגד. פונדיק היה משוכנע שהוא מתלוצץ ושאל "מדוע?". החבר ענה ברצינות גמורה, שאין בעיירה עירוב (חוט או סימון המקיף את הישוב היהודי על מנת שניתן יהיה לשאת חפצים בשבת). פונדיק עשה כדבריו ואז הקיפו אותו ילדי "החלוץ הצעיר" לאחר מכן הם שרו יחד בהתלהבות את השיר "סלינו על שכמינו" (כך במקור). אך היו ביניהם גם כמה שצעקו קודם שהוא מטלטל בשבת. מנהגי העיירה היהודית והצמא לפעילות ועניין מופעים בערבוביה במפגש עם הילדים. <br />
<BR><BR><br />
<br />
=="הגננת"==<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
בעיירה שלישית חיכו ילדי "החלוץ הצעיר" מאחורי הדלת בחוסר סבלנות לתום בזמן שפונדיק קיים אסיפה עם החברים. לבסוף החלה הפגיש העם הילדים. תחילה בשירה מבויישת, שהלכה וגברה עד שהקרח נמס. לאחר השירה התגלגלה שיחה אינטימית, הילדים סיפרו על המשפחה, איך אימהותיהם טרודות ועובדות כל היום – רוחצות, מבשלות, מטליאות בגדים, דואגות, מקללות, מכות וצועקות הרבה ומלטפות מעט. פונדיק סיפר להם על חיי הילדים בארץ ישראל, שנמצאים יחד עם הגננת בזמן שאמא שלהם עובדת, וכי הם נפגשים בערב שמחה רבה.<BR><br />
לפתע נפחה הדלת ופנימה הציץ ראשו של ילד. מישהו דחף אותו פנימה ופונדיק שמע קול של אישה בוכה: "כנס פנימה, כנס פנימה ותקשיב – אז תבין למה אני מרביצה לך". הוא התחלחל מדלות המשפחה שנגלתה לעיניו מעברה השני של הדלת. בעלת הבית עמדה במטבח, ובחדר עבד אחד הילדים ותפר במכונת תפירה. באותו רגע, כך טען, הבין מה מביא אל הקיבוץ את ההמונים ואת הילדים.<br />
<BR><BR><br />
<br />
=="יהדות חדשה?"== <br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
בכינוס שנערך בסעיף אחר של החלוץ התגלגלה שיחה על קידוש השם, בחדר מלא ודחוס, שעל חלונותיו הפתוחים צבאו מבחוץ נשים וילדים. פונדיק סיפר לחברים כיצד בצר לו יצר העם היהודי בדמיונו את גן העדן, את העולם הבא, את קידוש השם היהודי, ואיך יצר יהודים-כבשים, בעלי כוח של אמונה ודת, אך גם הגנה עצמית אקטיבית בגולה. כעת, אמר לשומעיו, "הדת הישנה איננה, אך אין פשר הדבר שאין יותר יהודים, הדת של היום היא עבודה במולדת, בניין מחדש של העם והחברה". הנשים העממיות (יידענעס), שהאזינו מתחת לחלון פערו את פיהן למשמע דבריו, כשומעות דבר מעורר תדהמה. אחת מהן לחשה בביטול "יהדות חדשה?"<br />
<BR><BR><br />
<br />
==איכרים יהודים==<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
הדתיות המושרשת לצד התמימות והפשטות של אנשי העיירה, שלא לומר העליבות, מחווירים כשפונדיק מתאר מפגש עם חברי סניף חדש של החלוץ בכפר ובו איכרים יהודים. החברים מהכפר התייחסו אליו בהדרת כבוד מיוחדת, הך הוא חש עצמו פחות ערך ביחס אליהם, שהרי הם עבדו בעבודה גופית בשעה שהוא דיבר על עבודה, לאחר שהיה בהכשרה רק חצי שנה. אנשי הכפר דיברו בקנאה על "אנשי העיירה שמכרים כל כך הרה, יודעים הכל, ואילו אנחנו? אנו רוצים להיות כמותם". פונדיק ביקש לומר להם שאנשי העיירה צריכים לקנא בהם. אמנם נכון שעליהם לרכוש השכלה, אך הם נמצאים במקור הידע של כולם – העבודה. תיאור זה של פונדיק חושף את הפער שבין השאיפה הרעיונית ליצור פועלים עברים ובין מציאות חייהם ושאיפותיהם של צעירים יהודים חסרי השכלה והזדמנויות, שראו בתושבי העיירה אנשים מיוחסים, כפי שחשו גם צעירי העיירות ביחס ליושבי הערים הגדולות בפולין.<br />
[[File:שחריה 1926.jpg|מרכז||1000px|חברי קיבוץ שחריה בשנת 1926, במרכז התמונה בחולצה שחורה, שורה רביעית, ניתן לראות את [[מנחם פונדיק]] ממנהיגי הקבוצה.]]</div>Dpundakhttps://www.pundak.net/index.php?title=%D7%A0%D7%94%D7%99%D7%94_%D7%9B%D7%95%D7%9C%D7%A0%D7%95_%D7%97%D7%9C%D7%95%D7%A6%D7%99%D7%9D&diff=1629נהיה כולנו חלוצים2022-02-14T19:18:12Z<p>Dpundak: </p>
<hr />
<div>[[File:215.png|שמאל|ממוזער|500px|שער הספר "נהיה כולנו חלוצים" ממנו מובאים הסיפורים על ישעיהו]]<br />
[[File:Yesh1938.jpg|שמאל|ממוזער|500px|ישעיהו פונדק כפועל עברי בארץ ישראל, 1938]]<br />
[[File:שחריה 1926.jpg|מרכז||1000px|חברי קיבוץ שחריה בשנת 1926, במרכז התמונה בחולצה שחורה, שורה רביעית, ניתן לראות את [[מנחם פונדיק]] ממנהיגי הקבוצה.]]<br />
<br />
<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
<br />
'''מרכז גליל וילנה בחלוץ הצעיר 1930 – 1933'''<br />
<BR><br />
מהספר "נהיה כולנו חלוצים" של רונה יונה עמודים 188 – 191, לוקטו חמישה סיפורים על [[ישעיהו פונדק]], בזמן שהיה מרכז גליל וילנה.<br />
<BR><BR><br />
== "הביקור"== <br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
ישעיהו פונדיק, בוגר הסמינר השני של החלוץ, שנערך ב- 1930, היה פעיל במועצה הגלילית בווילנה. כשהגיע לביקור באחת העיירות בגליל, בא חבר הסניף לאסוף אותו וביקש לשאת את מזוודתו הקטנה. פונדיק ענה שאמנם הוא מה"ספירות" הגבוהות של התנועה, אך עדיין יש לו די כוח לשאת את תיקו. השניים החלו לצעוד ברחוב השוק, כמבטי הסוחרים בוחנים אותם. הורח עשה "רושם" , כולמר, עורר עניין. פונדיק הבחין ב"כאלאסטרע" – חבורת ילדים שובבים. כשהשתתקו לרגע שמע את אחד הילדים שואל בפליאה "זה 'הביקור'? " (המילה "ביקור" היתה מושג אידי שגור). <BR><br />
תיאור זה ממחיש את אווירה הבידוד של עיירה קטנה שאין בה הרבה התרחשויות, וכל דבר או אדם חדש מושכים תשומת לב. הידיעה על בואו של פונדיק עברה מהר ועוררה סקרנות וציפייה אצל מבוגרים וצעירים. דפוס ביטול העצמי המקובל כלפי אורחים חיצוניים "רמי מעלה" זוכה בדבריו להתייחסות אירונית. נשיאת המזוודה ואכזבתם הגלויה של הילדים מה"ביקור", דהיינו מהמבקר, מרמזת על כך שחזותו אינה תואמת את ציפיותיהם לגבי דמות "חשובה" או "מכובדת" ועוררה זלזול, כפי שהיטיבו הילדים לבטא בתמימותם. <br />
<BR><BR><br />
<br />
=="מטלטל בשבת"==<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
בעיירה אחרת הלך פונדיק ביום שבת לאסיפת חברים בסניף כשבידו כרך של מכתבי ברנר כדי להקריא קטע לחברים. כשהחבר שליווה אותו ביקש ממנו להסתיר את הספר מתחת לבגד. פונדיק היה משוכנע שהוא מתלוצץ ושאל "מדוע?". החבר ענה ברצינות גמורה, שאין בעיירה עירוב (חוט או סימון המקיף את הישוב היהודי על מנת שניתן יהיה לשאת חפצים בשבת). פונדיק עשה כדבריו ואז הקיפו אותו ילדי "החלוץ הצעיר" לאחר מכן הם שרו יחד בהתלהבות את השיר "סלינו על שכמינו" (כך במקור). אך היו ביניהם גם כמה שצעקו קודם שהוא מטלטל בשבת. מנהגי העיירה היהודית והצמא לפעילות ועניין מופעים בערבוביה במפגש עם הילדים. <br />
<BR><BR><br />
<br />
=="הגננת"==<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
בעיירה שלישית חיכו ילדי "החלוץ הצעיר" מאחורי הדלת בחוסר סבלנות לתום בזמן שפונדיק קיים אסיפה עם החברים. לבסוף החלה הפגיש העם הילדים. תחילה בשירה מבויישת, שהלכה וגברה עד שהקרח נמס. לאחר השירה התגלגלה שיחה אינטימית, הילדים סיפרו על המשפחה, איך אימהותיהם טרודות ועובדות כל היום – רוחצות, מבשלות, מטליאות בגדים, דואגות, מקללות, מכות וצועקות הרבה ומלטפות מעט. פונדיק סיפר להם על חיי הילדים בארץ ישראל, שנמצאים יחד עם הגננת בזמן שאמא שלהם עובדת, וכי הם נפגשים בערב שמחה רבה.<BR><br />
לפתע נפחה הדלת ופנימה הציץ ראשו של ילד. מישהו דחף אותו פנימה ופונדיק שמע קול של אישה בוכה: "כנס פנימה, כנס פנימה ותקשיב – אז תבין למה אני מרביצה לך". הוא התחלחל מדלות המשפחה שנגלתה לעיניו מעברה השני של הדלת. בעלת הבית עמדה במטבח, ובחדר עבד אחד הילדים ותפר במכונת תפירה. באותו רגע, כך טען, הבין מה מביא אל הקיבוץ את ההמונים ואת הילדים.<br />
<BR><BR><br />
<br />
=="יהדות חדשה?"== <br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
בכינוס שנערך בסעיף אחר של החלוץ התגלגלה שיחה על קידוש השם, בחדר מלא ודחוס, שעל חלונותיו הפתוחים צבאו מבחוץ נשים וילדים. פונדיק סיפר לחברים כיצד בצר לו יצר העם היהודי בדמיונו את גן העדן, את העולם הבא, את קידוש השם היהודי, ואיך יצר יהודים-כבשים, בעלי כוח של אמונה ודת, אך גם הגנה עצמית אקטיבית בגולה. כעת, אמר לשומעיו, "הדת הישנה איננה, אך אין פשר הדבר שאין יותר יהודים, הדת של היום היא עבודה במולדת, בניין מחדש של העם והחברה". הנשים העממיות (יידענעס), שהאזינו מתחת לחלון פערו את פיהן למשמע דבריו, כשומעות דבר מעורר תדהמה. אחת מהן לחשה בביטול "יהדות חדשה?"<br />
<BR><BR><br />
<br />
==איכרים יהודים==<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
הדתיות המושרשת לצד התמימות והפשטות של אנשי העיירה, שלא לומר העליבות, מחווירים כשפונדיק מתאר מפגש עם חברי סניף חדש של החלוץ בכפר ובו איכרים יהודים. החברים מהכפר התייחסו אליו בהדרת כבוד מיוחדת, הך הוא חש עצמו פחות ערך ביחס אליהם, שהרי הם עבדו בעבודה גופית בשעה שהוא דיבר על עבודה, לאחר שהיה בהכשרה רק חצי שנה. אנשי הכפר דיברו בקנאה על "אנשי העיירה שמכרים כל כך הרה, יודעים הכל, ואילו אנחנו? אנו רוצים להיות כמותם". פונדיק ביקש לומר להם שאנשי העיירה צריכים לקנא בהם. אמנם נכון שעליהם לרכוש השכלה, אך הם נמצאים במקור הידע של כולם – העבודה. תיאור זה של פונדיק חושף את הפער שבין השאיפה הרעיונית ליצור פועלים עברים ובין מציאות חייהם ושאיפותיהם של צעירים יהודים חסרי השכלה והזדמנויות, שראו בתושבי העיירה אנשים מיוחסים, כפי שחשו גם צעירי העיירות ביחס ליושבי הערים הגדולות בפולין.</div>Dpundakhttps://www.pundak.net/index.php?title=%D7%A0%D7%94%D7%99%D7%94_%D7%9B%D7%95%D7%9C%D7%A0%D7%95_%D7%97%D7%9C%D7%95%D7%A6%D7%99%D7%9D&diff=1628נהיה כולנו חלוצים2022-02-14T19:16:37Z<p>Dpundak: </p>
<hr />
<div>[[File:215.png|שמאל|ממוזער|500px|שער הספר "נהיה כולנו חלוצים" ממנו מובאים הסיפורים על ישעיהו]]<br />
[[File:Yesh1938.jpg|שמאל|ממוזער|500px|ישעיהו פונדק כפועל עברי בארץ ישראל, 1938]]<br />
<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
<br />
'''מרכז גליל וילנה בחלוץ הצעיר 1930 – 1933'''<br />
<BR><br />
מהספר "נהיה כולנו חלוצים" של רונה יונה עמודים 188 – 191, לוקטו חמישה סיפורים על [[ישעיהו פונדק]], בזמן שהיה מרכז גליל וילנה.<br />
<BR><BR><br />
== "הביקור"== <br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
ישעיהו פונדיק, בוגר הסמינר השני של החלוץ, שנערך ב- 1930, היה פעיל במועצה הגלילית בווילנה. כשהגיע לביקור באחת העיירות בגליל, בא חבר הסניף לאסוף אותו וביקש לשאת את מזוודתו הקטנה. פונדיק ענה שאמנם הוא מה"ספירות" הגבוהות של התנועה, אך עדיין יש לו די כוח לשאת את תיקו. השניים החלו לצעוד ברחוב השוק, כמבטי הסוחרים בוחנים אותם. הורח עשה "רושם" , כולמר, עורר עניין. פונדיק הבחין ב"כאלאסטרע" – חבורת ילדים שובבים. כשהשתתקו לרגע שמע את אחד הילדים שואל בפליאה "זה 'הביקור'? " (המילה "ביקור" היתה מושג אידי שגור). <BR><br />
תיאור זה ממחיש את אווירה הבידוד של עיירה קטנה שאין בה הרבה התרחשויות, וכל דבר או אדם חדש מושכים תשומת לב. הידיעה על בואו של פונדיק עברה מהר ועוררה סקרנות וציפייה אצל מבוגרים וצעירים. דפוס ביטול העצמי המקובל כלפי אורחים חיצוניים "רמי מעלה" זוכה בדבריו להתייחסות אירונית. נשיאת המזוודה ואכזבתם הגלויה של הילדים מה"ביקור", דהיינו מהמבקר, מרמזת על כך שחזותו אינה תואמת את ציפיותיהם לגבי דמות "חשובה" או "מכובדת" ועוררה זלזול, כפי שהיטיבו הילדים לבטא בתמימותם. <br />
<BR><BR><br />
<br />
=="מטלטל בשבת"==<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
בעיירה אחרת הלך פונדיק ביום שבת לאסיפת חברים בסניף כשבידו כרך של מכתבי ברנר כדי להקריא קטע לחברים. כשהחבר שליווה אותו ביקש ממנו להסתיר את הספר מתחת לבגד. פונדיק היה משוכנע שהוא מתלוצץ ושאל "מדוע?". החבר ענה ברצינות גמורה, שאין בעיירה עירוב (חוט או סימון המקיף את הישוב היהודי על מנת שניתן יהיה לשאת חפצים בשבת). פונדיק עשה כדבריו ואז הקיפו אותו ילדי "החלוץ הצעיר" לאחר מכן הם שרו יחד בהתלהבות את השיר "סלינו על שכמינו" (כך במקור). אך היו ביניהם גם כמה שצעקו קודם שהוא מטלטל בשבת. מנהגי העיירה היהודית והצמא לפעילות ועניין מופעים בערבוביה במפגש עם הילדים. <br />
<BR><BR><br />
<br />
=="הגננת"==<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
בעיירה שלישית חיכו ילדי "החלוץ הצעיר" מאחורי הדלת בחוסר סבלנות לתום בזמן שפונדיק קיים אסיפה עם החברים. לבסוף החלה הפגיש העם הילדים. תחילה בשירה מבויישת, שהלכה וגברה עד שהקרח נמס. לאחר השירה התגלגלה שיחה אינטימית, הילדים סיפרו על המשפחה, איך אימהותיהם טרודות ועובדות כל היום – רוחצות, מבשלות, מטליאות בגדים, דואגות, מקללות, מכות וצועקות הרבה ומלטפות מעט. פונדיק סיפר להם על חיי הילדים בארץ ישראל, שנמצאים יחד עם הגננת בזמן שאמא שלהם עובדת, וכי הם נפגשים בערב שמחה רבה.<BR><br />
לפתע נפחה הדלת ופנימה הציץ ראשו של ילד. מישהו דחף אותו פנימה ופונדיק שמע קול של אישה בוכה: "כנס פנימה, כנס פנימה ותקשיב – אז תבין למה אני מרביצה לך". הוא התחלחל מדלות המשפחה שנגלתה לעיניו מעברה השני של הדלת. בעלת הבית עמדה במטבח, ובחדר עבד אחד הילדים ותפר במכונת תפירה. באותו רגע, כך טען, הבין מה מביא אל הקיבוץ את ההמונים ואת הילדים.<br />
<BR><BR><br />
<br />
=="יהדות חדשה?"== <br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
בכינוס שנערך בסעיף אחר של החלוץ התגלגלה שיחה על קידוש השם, בחדר מלא ודחוס, שעל חלונותיו הפתוחים צבאו מבחוץ נשים וילדים. פונדיק סיפר לחברים כיצד בצר לו יצר העם היהודי בדמיונו את גן העדן, את העולם הבא, את קידוש השם היהודי, ואיך יצר יהודים-כבשים, בעלי כוח של אמונה ודת, אך גם הגנה עצמית אקטיבית בגולה. כעת, אמר לשומעיו, "הדת הישנה איננה, אך אין פשר הדבר שאין יותר יהודים, הדת של היום היא עבודה במולדת, בניין מחדש של העם והחברה". הנשים העממיות (יידענעס), שהאזינו מתחת לחלון פערו את פיהן למשמע דבריו, כשומעות דבר מעורר תדהמה. אחת מהן לחשה בביטול "יהדות חדשה?"<br />
<BR><BR><br />
<br />
==איכרים יהודים==<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
הדתיות המושרשת לצד התמימות והפשטות של אנשי העיירה, שלא לומר העליבות, מחווירים כשפונדיק מתאר מפגש עם חברי סניף חדש של החלוץ בכפר ובו איכרים יהודים. החברים מהכפר התייחסו אליו בהדרת כבוד מיוחדת, הך הוא חש עצמו פחות ערך ביחס אליהם, שהרי הם עבדו בעבודה גופית בשעה שהוא דיבר על עבודה, לאחר שהיה בהכשרה רק חצי שנה. אנשי הכפר דיברו בקנאה על "אנשי העיירה שמכרים כל כך הרה, יודעים הכל, ואילו אנחנו? אנו רוצים להיות כמותם". פונדיק ביקש לומר להם שאנשי העיירה צריכים לקנא בהם. אמנם נכון שעליהם לרכוש השכלה, אך הם נמצאים במקור הידע של כולם – העבודה. תיאור זה של פונדיק חושף את הפער שבין השאיפה הרעיונית ליצור פועלים עברים ובין מציאות חייהם ושאיפותיהם של צעירים יהודים חסרי השכלה והזדמנויות, שראו בתושבי העיירה אנשים מיוחסים, כפי שחשו גם צעירי העיירות ביחס ליושבי הערים הגדולות בפולין.</div>Dpundakhttps://www.pundak.net/index.php?title=%D7%A0%D7%94%D7%99%D7%94_%D7%9B%D7%95%D7%9C%D7%A0%D7%95_%D7%97%D7%9C%D7%95%D7%A6%D7%99%D7%9D&diff=1627נהיה כולנו חלוצים2022-02-14T19:14:43Z<p>Dpundak: </p>
<hr />
<div>[[File:215.png|שמאל|ממוזער|500px|שער הספר "נהיה כולנו חלוצים" ממנו מובאים הסיפורים על ישעיהו]]<br />
[[File:Yesh1938.jpg|שמאל|ממוזער|500px|ישעיהו פונדק כפועל עברי בארץ ישראל, 1938]]<br />
<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
<br />
'''מרכז גליל וילנה בחלוץ הצעיר 1930 – 1933'''<br />
<BR><br />
מהספר "נהיה כולנו חלוצים" של רונה יונה עמודים 188 – 191, לוקטו חמישה סיפורים על ישעיהו פונדיק, בזמן שהיה מרכז גליל וילנה.<br />
<BR><BR><br />
== "הביקור"== <br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
ישעיהו פונדיק, בוגר הסמינר השני של החלוץ, שנערך ב- 1930, היה פעיל במועצה הגלילית בווילנה. כשהגיע לביקור באחת העיירות בגליל, בא חבר הסניף לאסוף אותו וביקש לשאת את מזוודתו הקטנה. פונדיק ענה שאמנם הוא מה"ספירות" הגבוהות של התנועה, אך עדיין יש לו די כוח לשאת את תיקו. השניים החלו לצעוד ברחוב השוק, כמבטי הסוחרים בוחנים אותם. הורח עשה "רושם" , כולמר, עורר עניין. פונדיק הבחין ב"כאלאסטרע" – חבורת ילדים שובבים. כשהשתתקו לרגע שמע את אחד הילדים שואל בפליאה "זה 'הביקור'? " (המילה "ביקור" היתה מושג אידי שגור). <BR><br />
תיאור זה ממחיש את אווירה הבידוד של עיירה קטנה שאין בה הרבה התרחשויות, וכל דבר או אדם חדש מושכים תשומת לב. הידיעה על בואו של פונדיק עברה מהר ועוררה סקרנות וציפייה אצל מבוגרים וצעירים. דפוס ביטול העצמי המקובל כלפי אורחים חיצוניים "רמי מעלה" זוכה בדבריו להתייחסות אירונית. נשיאת המזוודה ואכזבתם הגלויה של הילדים מה"ביקור", דהיינו מהמבקר, מרמזת על כך שחזותו אינה תואמת את ציפיותיהם לגבי דמות "חשובה" או "מכובדת" ועוררה זלזול, כפי שהיטיבו הילדים לבטא בתמימותם. <br />
<BR><BR><br />
<br />
=="מטלטל בשבת"==<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
בעיירה אחרת הלך פונדיק ביום שבת לאסיפת חברים בסניף כשבידו כרך של מכתבי ברנר כדי להקריא קטע לחברים. כשהחבר שליווה אותו ביקש ממנו להסתיר את הספר מתחת לבגד. פונדיק היה משוכנע שהוא מתלוצץ ושאל "מדוע?". החבר ענה ברצינות גמורה, שאין בעיירה עירוב (חוט או סימון המקיף את הישוב היהודי על מנת שניתן יהיה לשאת חפצים בשבת). פונדיק עשה כדבריו ואז הקיפו אותו ילדי "החלוץ הצעיר" לאחר מכן הם שרו יחד בהתלהבות את השיר "סלינו על שכמינו" (כך במקור). אך היו ביניהם גם כמה שצעקו קודם שהוא מטלטל בשבת. מנהגי העיירה היהודית והצמא לפעילות ועניין מופעים בערבוביה במפגש עם הילדים. <br />
<BR><BR><br />
<br />
=="הגננת"==<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
בעיירה שלישית חיכו ילדי "החלוץ הצעיר" מאחורי הדלת בחוסר סבלנות לתום בזמן שפונדיק קיים אסיפה עם החברים. לבסוף החלה הפגיש העם הילדים. תחילה בשירה מבויישת, שהלכה וגברה עד שהקרח נמס. לאחר השירה התגלגלה שיחה אינטימית, הילדים סיפרו על המשפחה, איך אימהותיהם טרודות ועובדות כל היום – רוחצות, מבשלות, מטליאות בגדים, דואגות, מקללות, מכות וצועקות הרבה ומלטפות מעט. פונדיק סיפר להם על חיי הילדים בארץ ישראל, שנמצאים יחד עם הגננת בזמן שאמא שלהם עובדת, וכי הם נפגשים בערב שמחה רבה.<BR><br />
לפתע נפחה הדלת ופנימה הציץ ראשו של ילד. מישהו דחף אותו פנימה ופונדיק שמע קול של אישה בוכה: "כנס פנימה, כנס פנימה ותקשיב – אז תבין למה אני מרביצה לך". הוא התחלחל מדלות המשפחה שנגלתה לעיניו מעברה השני של הדלת. בעלת הבית עמדה במטבח, ובחדר עבד אחד הילדים ותפר במכונת תפירה. באותו רגע, כך טען, הבין מה מביא אל הקיבוץ את ההמונים ואת הילדים.<br />
<BR><BR><br />
<br />
=="יהדות חדשה?"== <br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
בכינוס שנערך בסעיף אחר של החלוץ התגלגלה שיחה על קידוש השם, בחדר מלא ודחוס, שעל חלונותיו הפתוחים צבאו מבחוץ נשים וילדים. פונדיק סיפר לחברים כיצד בצר לו יצר העם היהודי בדמיונו את גן העדן, את העולם הבא, את קידוש השם היהודי, ואיך יצר יהודים-כבשים, בעלי כוח של אמונה ודת, אך גם הגנה עצמית אקטיבית בגולה. כעת, אמר לשומעיו, "הדת הישנה איננה, אך אין פשר הדבר שאין יותר יהודים, הדת של היום היא עבודה במולדת, בניין מחדש של העם והחברה". הנשים העממיות (יידענעס), שהאזינו מתחת לחלון פערו את פיהן למשמע דבריו, כשומעות דבר מעורר תדהמה. אחת מהן לחשה בביטול "יהדות חדשה?"<br />
<BR><BR><br />
<br />
==איכרים יהודים==<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
הדתיות המושרשת לצד התמימות והפשטות של אנשי העיירה, שלא לומר העליבות, מחווירים כשפונדיק מתאר מפגש עם חברי סניף חדש של החלוץ בכפר ובו איכרים יהודים. החברים מהכפר התייחסו אליו בהדרת כבוד מיוחדת, הך הוא חש עצמו פחות ערך ביחס אליהם, שהרי הם עבדו בעבודה גופית בשעה שהוא דיבר על עבודה, לאחר שהיה בהכשרה רק חצי שנה. אנשי הכפר דיברו בקנאה על "אנשי העיירה שמכרים כל כך הרה, יודעים הכל, ואילו אנחנו? אנו רוצים להיות כמותם". פונדיק ביקש לומר להם שאנשי העיירה צריכים לקנא בהם. אמנם נכון שעליהם לרכוש השכלה, אך הם נמצאים במקור הידע של כולם – העבודה. תיאור זה של פונדיק חושף את הפער שבין השאיפה הרעיונית ליצור פועלים עברים ובין מציאות חייהם ושאיפותיהם של צעירים יהודים חסרי השכלה והזדמנויות, שראו בתושבי העיירה אנשים מיוחסים, כפי שחשו גם צעירי העיירות ביחס ליושבי הערים הגדולות בפולין.</div>Dpundakhttps://www.pundak.net/index.php?title=%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A5:215.png&diff=1626קובץ:215.png2022-02-14T19:13:18Z<p>Dpundak: </p>
<hr />
<div></div>Dpundakhttps://www.pundak.net/index.php?title=%D7%A0%D7%94%D7%99%D7%94_%D7%9B%D7%95%D7%9C%D7%A0%D7%95_%D7%97%D7%9C%D7%95%D7%A6%D7%99%D7%9D&diff=1625נהיה כולנו חלוצים2022-02-14T19:10:29Z<p>Dpundak: </p>
<hr />
<div>[[File:Yesh1938.jpg|שמאל|ממוזער|500px|ישעיהו פונדק כפועל עברי בארץ ישראל, 1938]]<br />
<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
<br />
'''מרכז גליל וילנה בחלוץ הצעיר 1930 – 1933'''<br />
<BR><br />
מהספר "נהיה כולנו חלוצים" של רונה יונה עמודים 188 – 191, לוקטו חמישה סיפורים על ישעיהו פונדיק, בזמן שהיה מרכז גליל וילנה.<br />
<BR><BR><br />
== "הביקור"== <br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
ישעיהו פונדיק, בוגר הסמינר השני של החלוץ, שנערך ב- 1930, היה פעיל במועצה הגלילית בווילנה. כשהגיע לביקור באחת העיירות בגליל, בא חבר הסניף לאסוף אותו וביקש לשאת את מזוודתו הקטנה. פונדיק ענה שאמנם הוא מה"ספירות" הגבוהות של התנועה, אך עדיין יש לו די כוח לשאת את תיקו. השניים החלו לצעוד ברחוב השוק, כמבטי הסוחרים בוחנים אותם. הורח עשה "רושם" , כולמר, עורר עניין. פונדיק הבחין ב"כאלאסטרע" – חבורת ילדים שובבים. כשהשתתקו לרגע שמע את אחד הילדים שואל בפליאה "זה 'הביקור'? " (המילה "ביקור" היתה מושג אידי שגור). <BR><br />
תיאור זה ממחיש את אווירה הבידוד של עיירה קטנה שאין בה הרבה התרחשויות, וכל דבר או אדם חדש מושכים תשומת לב. הידיעה על בואו של פונדיק עברה מהר ועוררה סקרנות וציפייה אצל מבוגרים וצעירים. דפוס ביטול העצמי המקובל כלפי אורחים חיצוניים "רמי מעלה" זוכה בדבריו להתייחסות אירונית. נשיאת המזוודה ואכזבתם הגלויה של הילדים מה"ביקור", דהיינו מהמבקר, מרמזת על כך שחזותו אינה תואמת את ציפיותיהם לגבי דמות "חשובה" או "מכובדת" ועוררה זלזול, כפי שהיטיבו הילדים לבטא בתמימותם. <br />
<BR><BR><br />
<br />
=="מטלטל בשבת"==<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
בעיירה אחרת הלך פונדיק ביום שבת לאסיפת חברים בסניף כשבידו כרך של מכתבי ברנר כדי להקריא קטע לחברים. כשהחבר שליווה אותו ביקש ממנו להסתיר את הספר מתחת לבגד. פונדיק היה משוכנע שהוא מתלוצץ ושאל "מדוע?". החבר ענה ברצינות גמורה, שאין בעיירה עירוב (חוט או סימון המקיף את הישוב היהודי על מנת שניתן יהיה לשאת חפצים בשבת). פונדיק עשה כדבריו ואז הקיפו אותו ילדי "החלוץ הצעיר" לאחר מכן הם שרו יחד בהתלהבות את השיר "סלינו על שכמינו" (כך במקור). אך היו ביניהם גם כמה שצעקו קודם שהוא מטלטל בשבת. מנהגי העיירה היהודית והצמא לפעילות ועניין מופעים בערבוביה במפגש עם הילדים. <br />
<BR><BR><br />
<br />
=="הגננת"==<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
בעיירה שלישית חיכו ילדי "החלוץ הצעיר" מאחורי הדלת בחוסר סבלנות לתום בזמן שפונדיק קיים אסיפה עם החברים. לבסוף החלה הפגיש העם הילדים. תחילה בשירה מבויישת, שהלכה וגברה עד שהקרח נמס. לאחר השירה התגלגלה שיחה אינטימית, הילדים סיפרו על המשפחה, איך אימהותיהם טרודות ועובדות כל היום – רוחצות, מבשלות, מטליאות בגדים, דואגות, מקללות, מכות וצועקות הרבה ומלטפות מעט. פונדיק סיפר להם על חיי הילדים בארץ ישראל, שנמצאים יחד עם הגננת בזמן שאמא שלהם עובדת, וכי הם נפגשים בערב שמחה רבה.<BR><br />
לפתע נפחה הדלת ופנימה הציץ ראשו של ילד. מישהו דחף אותו פנימה ופונדיק שמע קול של אישה בוכה: "כנס פנימה, כנס פנימה ותקשיב – אז תבין למה אני מרביצה לך". הוא התחלחל מדלות המשפחה שנגלתה לעיניו מעברה השני של הדלת. בעלת הבית עמדה במטבח, ובחדר עבד אחד הילדים ותפר במכונת תפירה. באותו רגע, כך טען, הבין מה מביא אל הקיבוץ את ההמונים ואת הילדים.<br />
<BR><BR><br />
<br />
=="יהדות חדשה?"== <br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
בכינוס שנערך בסעיף אחר של החלוץ התגלגלה שיחה על קידוש השם, בחדר מלא ודחוס, שעל חלונותיו הפתוחים צבאו מבחוץ נשים וילדים. פונדיק סיפר לחברים כיצד בצר לו יצר העם היהודי בדמיונו את גן העדן, את העולם הבא, את קידוש השם היהודי, ואיך יצר יהודים-כבשים, בעלי כוח של אמונה ודת, אך גם הגנה עצמית אקטיבית בגולה. כעת, אמר לשומעיו, "הדת הישנה איננה, אך אין פשר הדבר שאין יותר יהודים, הדת של היום היא עבודה במולדת, בניין מחדש של העם והחברה". הנשים העממיות (יידענעס), שהאזינו מתחת לחלון פערו את פיהן למשמע דבריו, כשומעות דבר מעורר תדהמה. אחת מהן לחשה בביטול "יהדות חדשה?"<br />
<BR><BR><br />
<br />
==איכרים יהודים==<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
הדתיות המושרשת לצד התמימות והפשטות של אנשי העיירה, שלא לומר העליבות, מחווירים כשפונדיק מתאר מפגש עם חברי סניף חדש של החלוץ בכפר ובו איכרים יהודים. החברים מהכפר התייחסו אליו בהדרת כבוד מיוחדת, הך הוא חש עצמו פחות ערך ביחס אליהם, שהרי הם עבדו בעבודה גופית בשעה שהוא דיבר על עבודה, לאחר שהיה בהכשרה רק חצי שנה. אנשי הכפר דיברו בקנאה על "אנשי העיירה שמכרים כל כך הרה, יודעים הכל, ואילו אנחנו? אנו רוצים להיות כמותם". פונדיק ביקש לומר להם שאנשי העיירה צריכים לקנא בהם. אמנם נכון שעליהם לרכוש השכלה, אך הם נמצאים במקור הידע של כולם – העבודה. תיאור זה של פונדיק חושף את הפער שבין השאיפה הרעיונית ליצור פועלים עברים ובין מציאות חייהם ושאיפותיהם של צעירים יהודים חסרי השכלה והזדמנויות, שראו בתושבי העיירה אנשים מיוחסים, כפי שחשו גם צעירי העיירות ביחס ליושבי הערים הגדולות בפולין.</div>Dpundakhttps://www.pundak.net/index.php?title=%D7%A0%D7%94%D7%99%D7%94_%D7%9B%D7%95%D7%9C%D7%A0%D7%95_%D7%97%D7%9C%D7%95%D7%A6%D7%99%D7%9D&diff=1624נהיה כולנו חלוצים2022-02-14T19:09:33Z<p>Dpundak: </p>
<hr />
<div>[[File:Yesh1938.jpg|שמאל|ממוזער|500px|ישעיהו פונדק כפועל עברי בארץ ישראל, 1938]]<br />
<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
<br />
'''מרכז גליל וילנה בחלוץ הצעיר 1930 – 1933'''<br />
<BR><br />
מהספר "נהיה כולנו חלוצים" של רונה יונה עמודים 188 – 191, לוקטו חמישה סיפורים על ישעיהו פונדיק, בזמן שהיה מרכז גליל וילנה.<br />
<BR><BR><br />
== "הביקור"== <br />
ישעיהו פונדיק, בוגר הסמינר השני של החלוץ, שנערך ב- 1930, היה פעיל במועצה הגלילית בווילנה. כשהגיע לביקור באחת העיירות בגליל, בא חבר הסניף לאסוף אותו וביקש לשאת את מזוודתו הקטנה. פונדיק ענה שאמנם הוא מה"ספירות" הגבוהות של התנועה, אך עדיין יש לו די כוח לשאת את תיקו. השניים החלו לצעוד ברחוב השוק, כמבטי הסוחרים בוחנים אותם. הורח עשה "רושם" , כולמר, עורר עניין. פונדיק הבחין ב"כאלאסטרע" – חבורת ילדים שובבים. כשהשתתקו לרגע שמע את אחד הילדים שואל בפליאה "זה 'הביקור'? " (המילה "ביקור" היתה מושג אידי שגור). <BR><br />
תיאור זה ממחיש את אווירה הבידוד של עיירה קטנה שאין בה הרבה התרחשויות, וכל דבר או אדם חדש מושכים תשומת לב. הידיעה על בואו של פונדיק עברה מהר ועוררה סקרנות וציפייה אצל מבוגרים וצעירים. דפוס ביטול העצמי המקובל כלפי אורחים חיצוניים "רמי מעלה" זוכה בדבריו להתייחסות אירונית. נשיאת המזוודה ואכזבתם הגלויה של הילדים מה"ביקור", דהיינו מהמבקר, מרמזת על כך שחזותו אינה תואמת את ציפיותיהם לגבי דמות "חשובה" או "מכובדת" ועוררה זלזול, כפי שהיטיבו הילדים לבטא בתמימותם. <br />
<BR><BR><br />
<br />
=="מטלטל בשבת"==<br />
בעיירה אחרת הלך פונדיק ביום שבת לאסיפת חברים בסניף כשבידו כרך של מכתבי ברנר כדי להקריא קטע לחברים. כשהחבר שליווה אותו ביקש ממנו להסתיר את הספר מתחת לבגד. פונדיק היה משוכנע שהוא מתלוצץ ושאל "מדוע?". החבר ענה ברצינות גמורה, שאין בעיירה עירוב (חוט או סימון המקיף את הישוב היהודי על מנת שניתן יהיה לשאת חפצים בשבת). פונדיק עשה כדבריו ואז הקיפו אותו ילדי "החלוץ הצעיר" לאחר מכן הם שרו יחד בהתלהבות את השיר "סלינו על שכמינו" (כך במקור). אך היו ביניהם גם כמה שצעקו קודם שהוא מטלטל בשבת. מנהגי העיירה היהודית והצמא לפעילות ועניין מופעים בערבוביה במפגש עם הילדים. <br />
<BR><BR><br />
<br />
=="הגננת"==<br />
בעיירה שלישית חיכו ילדי "החלוץ הצעיר" מאחורי הדלת בחוסר סבלנות לתום בזמן שפונדיק קיים אסיפה עם החברים. לבסוף החלה הפגיש העם הילדים. תחילה בשירה מבויישת, שהלכה וגברה עד שהקרח נמס. לאחר השירה התגלגלה שיחה אינטימית, הילדים סיפרו על המשפחה, איך אימהותיהם טרודות ועובדות כל היום – רוחצות, מבשלות, מטליאות בגדים, דואגות, מקללות, מכות וצועקות הרבה ומלטפות מעט. פונדיק סיפר להם על חיי הילדים בארץ ישראל, שנמצאים יחד עם הגננת בזמן שאמא שלהם עובדת, וכי הם נפגשים בערב שמחה רבה.<BR><br />
לפתע נפחה הדלת ופנימה הציץ ראשו של ילד. מישהו דחף אותו פנימה ופונדיק שמע קול של אישה בוכה: "כנס פנימה, כנס פנימה ותקשיב – אז תבין למה אני מרביצה לך". הוא התחלחל מדלות המשפחה שנגלתה לעיניו מעברה השני של הדלת. בעלת הבית עמדה במטבח, ובחדר עבד אחד הילדים ותפר במכונת תפירה. באותו רגע, כך טען, הבין מה מביא אל הקיבוץ את ההמונים ואת הילדים.<br />
<BR><BR><br />
<br />
=="יהדות חדשה?"== <br />
בכינוס שנערך בסעיף אחר של החלוץ התגלגלה שיחה על קידוש השם, בחדר מלא ודחוס, שעל חלונותיו הפתוחים צבאו מבחוץ נשים וילדים. פונדיק סיפר לחברים כיצד בצר לו יצר העם היהודי בדמיונו את גן העדן, את העולם הבא, את קידוש השם היהודי, ואיך יצר יהודים-כבשים, בעלי כוח של אמונה ודת, אך גם הגנה עצמית אקטיבית בגולה. כעת, אמר לשומעיו, "הדת הישנה איננה, אך אין פשר הדבר שאין יותר יהודים, הדת של היום היא עבודה במולדת, בניין מחדש של העם והחברה". הנשים העממיות (יידענעס), שהאזינו מתחת לחלון פערו את פיהן למשמע דבריו, כשומעות דבר מעורר תדהמה. אחת מהן לחשה בביטול "יהדות חדשה?"<br />
<BR><BR><br />
<br />
==איכרים יהודים==<br />
הדתיות המושרשת לצד התמימות והפשטות של אנשי העיירה, שלא לומר העליבות, מחווירים כשפונדיק מתאר מפגש עם חברי סניף חדש של החלוץ בכפר ובו איכרים יהודים. החברים מהכפר התייחסו אליו בהדרת כבוד מיוחדת, הך הוא חש עצמו פחות ערך ביחס אליהם, שהרי הם עבדו בעבודה גופית בשעה שהוא דיבר על עבודה, לאחר שהיה בהכשרה רק חצי שנה. אנשי הכפר דיברו בקנאה על "אנשי העיירה שמכרים כל כך הרה, יודעים הכל, ואילו אנחנו? אנו רוצים להיות כמותם". פונדיק ביקש לומר להם שאנשי העיירה צריכים לקנא בהם. אמנם נכון שעליהם לרכוש השכלה, אך הם נמצאים במקור הידע של כולם – העבודה. תיאור זה של פונדיק חושף את הפער שבין השאיפה הרעיונית ליצור פועלים עברים ובין מציאות חייהם ושאיפותיהם של צעירים יהודים חסרי השכלה והזדמנויות, שראו בתושבי העיירה אנשים מיוחסים, כפי שחשו גם צעירי העיירות ביחס ליושבי הערים הגדולות בפולין.</div>Dpundakhttps://www.pundak.net/index.php?title=%D7%A0%D7%94%D7%99%D7%94_%D7%9B%D7%95%D7%9C%D7%A0%D7%95_%D7%97%D7%9C%D7%95%D7%A6%D7%99%D7%9D&diff=1623נהיה כולנו חלוצים2022-02-14T19:08:22Z<p>Dpundak: יצירת דף עם התוכן "ישעיהו פונדק כפועל עברי בארץ ישראל, 1938 <p dir="rtl"; style="font-size:20px; co..."</p>
<hr />
<div>[[File:Yesh1938.jpg|שמאל|ממוזער|500px|ישעיהו פונדק כפועל עברי בארץ ישראל, 1938]]<br />
<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
<br />
'''מרכז גליל וילנה בחלוץ הצעיר 1930 – 1933'''<br />
<BR><br />
מהספר "נהיה כולנו חלוצים" של רונה יונה עמודים 188 – 191, לוקטו חמישה סיפורים על ישעיהו פונדיק, בזמן שהיה מרכז גליל וילנה.<br />
<BR><BR><br />
== "הביקור"==<BR><br />
ישעיהו פונדיק, בוגר הסמינר השני של החלוץ, שנערך ב- 1930, היה פעיל במועצה הגלילית בווילנה. כשהגיע לביקור באחת העיירות בגליל, בא חבר הסניף לאסוף אותו וביקש לשאת את מזוודתו הקטנה. פונדיק ענה שאמנם הוא מה"ספירות" הגבוהות של התנועה, אך עדיין יש לו די כוח לשאת את תיקו. השניים החלו לצעוד ברחוב השוק, כמבטי הסוחרים בוחנים אותם. הורח עשה "רושם" , כולמר, עורר עניין. פונדיק הבחין ב"כאלאסטרע" – חבורת ילדים שובבים. כשהשתתקו לרגע שמע את אחד הילדים שואל בפליאה "זה 'הביקור'? " (המילה "ביקור" היתה מושג אידי שגור). <BR><br />
תיאור זה ממחיש את אווירה הבידוד של עיירה קטנה שאין בה הרבה התרחשויות, וכל דבר או אדם חדש מושכים תשומת לב. הידיעה על בואו של פונדיק עברה מהר ועוררה סקרנות וציפייה אצל מבוגרים וצעירים. דפוס ביטול העצמי המקובל כלפי אורחים חיצוניים "רמי מעלה" זוכה בדבריו להתייחסות אירונית. נשיאת המזוודה ואכזבתם הגלויה של הילדים מה"ביקור", דהיינו מהמבקר, מרמזת על כך שחזותו אינה תואמת את ציפיותיהם לגבי דמות "חשובה" או "מכובדת" ועוררה זלזול, כפי שהיטיבו הילדים לבטא בתמימותם. <br />
<BR><BR><br />
<br />
=="מטלטל בשבת"==<br />
בעיירה אחרת הלך פונדיק ביום שבת לאסיפת חברים בסניף כשבידו כרך של מכתבי ברנר כדי להקריא קטע לחברים. כשהחבר שליווה אותו ביקש ממנו להסתיר את הספר מתחת לבגד. פונדיק היה משוכנע שהוא מתלוצץ ושאל "מדוע?". החבר ענה ברצינות גמורה, שאין בעיירה עירוב (חוט או סימון המקיף את הישוב היהודי על מנת שניתן יהיה לשאת חפצים בשבת). פונדיק עשה כדבריו ואז הקיפו אותו ילדי "החלוץ הצעיר" לאחר מכן הם שרו יחד בהתלהבות את השיר "סלינו על שכמינו" (כך במקור). אך היו ביניהם גם כמה שצעקו קודם שהוא מטלטל בשבת. מנהגי העיירה היהודית והצמא לפעילות ועניין מופעים בערבוביה במפגש עם הילדים. <br />
<BR><BR><br />
<br />
=="הגננת"==<BR><br />
בעיירה שלישית חיכו ילדי "החלוץ הצעיר" מאחורי הדלת בחוסר סבלנות לתום בזמן שפונדיק קיים אסיפה עם החברים. לבסוף החלה הפגיש העם הילדים. תחילה בשירה מבויישת, שהלכה וגברה עד שהקרח נמס. לאחר השירה התגלגלה שיחה אינטימית, הילדים סיפרו על המשפחה, איך אימהותיהם טרודות ועובדות כל היום – רוחצות, מבשלות, מטליאות בגדים, דואגות, מקללות, מכות וצועקות הרבה ומלטפות מעט. פונדיק סיפר להם על חיי הילדים בארץ ישראל, שנמצאים יחד עם הגננת בזמן שאמא שלהם עובדת, וכי הם נפגשים בערב שמחה רבה.<BR><br />
לפתע נפחה הדלת ופנימה הציץ ראשו של ילד. מישהו דחף אותו פנימה ופונדיק שמע קול של אישה בוכה: "כנס פנימה, כנס פנימה ותקשיב – אז תבין למה אני מרביצה לך". הוא התחלחל מדלות המשפחה שנגלתה לעיניו מעברה השני של הדלת. בעלת הבית עמדה במטבח, ובחדר עבד אחד הילדים ותפר במכונת תפירה. באותו רגע, כך טען, הבין מה מביא אל הקיבוץ את ההמונים ואת הילדים.<br />
<BR><BR><br />
<br />
=="יהדות חדשה?"== <BR><br />
בכינוס שנערך בסעיף אחר של החלוץ התגלגלה שיחה על קידוש השם, בחדר מלא ודחוס, שעל חלונותיו הפתוחים צבאו מבחוץ נשים וילדים. פונדיק סיפר לחברים כיצד בצר לו יצר העם היהודי בדמיונו את גן העדן, את העולם הבא, את קידוש השם היהודי, ואיך יצר יהודים-כבשים, בעלי כוח של אמונה ודת, אך גם הגנה עצמית אקטיבית בגולה. כעת, אמר לשומעיו, "הדת הישנה איננה, אך אין פשר הדבר שאין יותר יהודים, הדת של היום היא עבודה במולדת, בניין מחדש של העם והחברה". הנשים העממיות (יידענעס), שהאזינו מתחת לחלון פערו את פיהן למשמע דבריו, כשומעות דבר מעורר תדהמה. אחת מהן לחשה בביטול "יהדות חדשה?"<br />
<BR><BR><br />
<br />
==איכרים יהודים==<br />
הדתיות המושרשת לצד התמימות והפשטות של אנשי העיירה, שלא לומר העליבות, מחווירים כשפונדיק מתאר מפגש עם חברי סניף חדש של החלוץ בכפר ובו איכרים יהודים. החברים מהכפר התייחסו אליו בהדרת כבוד מיוחדת, הך הוא חש עצמו פחות ערך ביחס אליהם, שהרי הם עבדו בעבודה גופית בשעה שהוא דיבר על עבודה, לאחר שהיה בהכשרה רק חצי שנה. אנשי הכפר דיברו בקנאה על "אנשי העיירה שמכרים כל כך הרה, יודעים הכל, ואילו אנחנו? אנו רוצים להיות כמותם". פונדיק ביקש לומר להם שאנשי העיירה צריכים לקנא בהם. אמנם נכון שעליהם לרכוש השכלה, אך הם נמצאים במקור הידע של כולם – העבודה. תיאור זה של פונדיק חושף את הפער שבין השאיפה הרעיונית ליצור פועלים עברים ובין מציאות חייהם ושאיפותיהם של צעירים יהודים חסרי השכלה והזדמנויות, שראו בתושבי העיירה אנשים מיוחסים, כפי שחשו גם צעירי העיירות ביחס ליושבי הערים הגדולות בפולין.</div>Dpundakhttps://www.pundak.net/index.php?title=%D7%99%D7%A9%D7%A2%D7%99%D7%94%D7%95_%D7%A4%D7%95%D7%A0%D7%93%D7%A7&diff=1622ישעיהו פונדק2022-02-14T19:04:39Z<p>Dpundak: </p>
<hr />
<div><p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
[[File:Yesh1938.jpg|שמאל|ממוזער|500px|ישעיהו פונדק כפועל עברי בארץ ישראל, 1938]]<br />
[[File:Zila&yesh35.jpg|שמאל|ממוזער|500px|צילה וישעיהו פונדק זוג צעיר, תמונה שכנראה נשלחה להורים בפולין 1936]]<br />
[[File:The three.jpg|שמאל|ממוזער|500px|שלושת האחים פונדק: ישעיהו, זרובבל ובנימין - 1940]]<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
'''ישעיהו פונדק''' ([[16 בינואר]] [[1912]] - [[29 במרץ]] [[2000]]) היה [[מחנך]] ומדריך ב[[תנועות הנוער היהודיות הציוניות|תנועות נוער ציוניות]], מראשי תנועת "[[החלוץ הצעיר]]" ב[[יהדות מזרח אירופה|מזרח אירופה]] ומראשי תנועת "[[הנוער העובד]]" ב[[ישראל]]. בשנת 1936 נשא לאישה את [[צילה פונדק]] ועבר להתגורר עימה בקיבוץ [[אשדות יעקב]]. אביהם של [[מנחם פונדק]] ז"ל, [[דפנה מן]], [[שלמה פונדק]] ו[[דוד פונדק]].<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20 px; color:black"><br />
== חייו בפולין ==<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
פונדק נולד וגדל בעיירה [https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A1%D7%9E%D7%99%D7%90%D7%98%D7%99%D7%A5%27 סמיאטיץ'] שב[[פולין]]. הוריו, לאה פועה לבית רודזינסקי ומשה פונדק, בן סמיאטיץ', נישאו ב-[[1904]], [[העלייה השנייה|עלו לארץ ישראל]] עם אחיו הבכור מנחם בשנת [[1909]], לאחר שהאב משה הכשיר עצמו לעבודת כפיים ב[[סדנת יזע]] ב[[שיקגו]] במשך תקופה. בעקבות קשיי ההתאקלמות שבו ב-[[1911]] לסמיאטיץ', בכוונה לעלות שוב בהמשך, אך בשל [[מלחמת העולם הראשונה]] ו[[המלחמה הפולנית-סובייטית]], לא יצאה התוכנית לפועל.<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
ישעיהו פונדק גדל ב[[סמיאטיץ']]. ב-[[1924]] החל את פעילותו בסניף תנועת "החלוץ הצעיר" בעיירה. ב-[[1926]] עבר ללמוד ב[[סמינר למורים]] ב[[ורשה|וורשה]]. היה חבר פעיל בסניף "החלוץ הצעיר" בוורשה, ובין מייסדי החוג ה[[ציונות|ציוני]] "חוג מגשימים", שחבריו הם תלמידי הסמינר למורים ותלמידות הסמינר העברי לגננות בוורשה. ב-[[1929]] הצטרף למזכירות הפעילה של "[[החלוץ הצעיר]]" בפולין, ויצא לביקורי הדרכה בסניפי התנועה. ב-[[1930]] השתתף בסמינר מדריכים עולמי של "[[החלוץ]]", לאחריו נשלח לרכז את מחוז וילנה של "החלוץ הצעיר", עד [[1933]]. בתקופה זו התרחבה פעילות הסניפים וגדל מספרם. ב-1933 נשלח ל[[קרפטורוסיה]] שב[[צ'כיה]] כדי להקים שם את תנועת החלוץ הצעיר.<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
[[File:Zila+yesh 1937.png|שמאל|ממוזער|600px|ישעיהו וצילה בקיבוץ גשר יחד עם בנם הבכור מנחם - 1937]]<br />
== גבעת חיים ==<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
עם העליה לארץ באוקטובר 1933 הצטרף ישעיהו לקיבוץ [[גבעת חיים]] שזה עתה נוסד. הוא עבד בפרדס של הקיבוץ ובסלילת כבישים ב[[חדרה]] וסביבתה. הקיבוץ היה העוגן של משפחת פונדק בארץ. בשנת 1934 הצטרף לקיבוץ [[זרובבל פונדק]] ובשנת 1935 הגיע לארץ האח הצעיר [[בנימין פונדק]]. האחים לבית פונדק היו בעלי השפעה בעשייתם ובמסירותם לעבודה ולחיי הקיבוץ. בשנת 1936 הצליחו האחים פונדק להעביר החלטה באסיפת הקיבוץ לפיה הקיבוץ יקלוט את הורי האחים פונדק ואת אחיהם שונתרו בפולין. ההורים התחייבו לרכוש צריף על חשבונם. דומה היה שההחלטה עומדת להתבצע, אך נותר מחסום שעצר את אבי המשפחה [[משה פונדיק]]. אמו של משה פונדיק [[חיה פייגע קמינסקי]] שהייתה עיוורת גרה בבית בנה. משה פונדיק עמד על כך שאמו העיוורת תגיע יחד עם המשפחה לקיבוץ. אמנם למשה פונדיק אחות בסימיאטיץ' [[שרה פונדיק]] אך הוא התקשה להעביר אליה את עול הטיפול באם הקשישה. בעקבות זאת חזרה בה אסיפת הקיבוץ מהסכמתה לקבל את המשפחה. וכמו בטרגדיה יוונית, לאחר מכן הסכים משה פונדק לעלות ללא אמו - אבל כבר היה מאוחר מדי...<br />
<br />
<br />
== הקמת משפחה ==<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
בשנת 1936 בזמן המאורעות בארץ פרצה מחלה שבה חלו רבים מחברי קיבוץ [[גבעת חיים]]. הקיבוץ נזקק לעזרה, בין הבאים הייתה גם חלוצה שהגיע מ[[כפר יונה]] - [[צילה ברו]]. צילה בלטה ביופיה וביכולתה החברתית וכך נוצר הקשר בין ישעיהו לצילה. זמן לא רב לאחר שהחליטו להפוך לזוג התברר כי צילה בהריון. צילה הייתה נחושה למלא את בקשת אביה [[שלמה ברו]] ולהתיישב באדמות הבשן - שהן אדמות עידית. וייתכן שהיו לכך גם סיבות חברתיות. כך או אחרת, לאחר פניה לקיבוץ [[גשר]] החליטה צילה באוקטובר 1936 לעבור לקיבוץ גשר בעמק הירדן. ב- 20 באפריל 1937 נולד בנם הבכור של צילה וישעיהו - [[מנחם פונדק]] בקיבוץ [[אשדות יעקב]] אליו עברו חברי גשר. שלוש שנים לאחר מכן במרץ 1940 נולדה בתם [[דפנה פונדק]]. לאחר שנות מלחמת העולם השניה נולד הבן השלישי [[שלמה פונדק]] במרץ 1947. הבן הצעיר [[דוד פונדק]] נולד שנתיים לאחר קום המדינה במאי 1950.<br />
[[File:P1952.png|שמאל|ממוזער|600px|ישעיהו וצילה עם מנחם ודפנה אשדות יעקב 1942]]<br />
[[File:Zila+yesh 1957.jpg|שמאל|ממוזער|600px|ישעיהו וצילה בעת חופשה בבית פעילי ההסתדרות בתל-אביב - 1957]]<br />
== הפעילות בישראל ==<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
ב-[[1935]] גויס על ידי [[בני מרשק|בני מהרש"ק]] לפעילות בתנועת [[הנוער העובד]], כמחליפו של המזכיר [[דוד כפרי]], מרכז סניף ירושלים של התנועה. ב-[[1937]] עבר ל[[גשר (קיבוץ)|קיבוץ גשר]] ונשא לאישה את [[צילה ברו]]. בשנים [[1942]]–[[1944]] היה פעיל בנוער העובד בסניף [[תל אביב]], ושותף בגיוס בני הנוער ל[[פלמ"ח]]. ב-[[1946]] היה חבר מזכירות [[התנועה המאוחדת]], שהייתה מיזוג של [[המחנות העולים]] ותנועת [[גורדוניה]]. היה ממקימי הסניף הירושלמי של התנועה המאוחדת.<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
ישעיהו הדריך מספר חברות נוער בארץ, כל אחת למשך שנה או שנתיים. מ-[[1940]] הדריך את חברת הנוער שחבריה הקימו את [[בית הערבה]]. מ-1946 הדריך את חברת הנוער "הטורקית", שהקימה את קיבוץ [[נחשולים]]. מ-[[1948]] הדריך את נוער ח', שחניכיה התגייסו ל[[נח"ל]]. כן הדריך את חברת הנוער "הפרסית" ב-[[1954]], וב-[[1971]] את גרעין ה"בונים" מ[[אנגליה]] שעלה להתיישבות ב[[מבוא חמה]].<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
ישעיהו היה גם פעיל בתנועה הקיבוצית. בשנים [[1958]]–[[1960]] היה מזכיר קיבוץ [[אשדות יעקב איחוד]], ובשנתיים הבאות היה פעיל בתנועת [[איחוד הקבוצות והקיבוצים]], במדור עלית הנוער. בשנים [[1963]]–[[1970]] עבד כמרכז מדור תרבות במזכירות [[הנוער העובד]]. עד [[1973]] עבד כמרכז השקיית ה[[בננה|בננות]] בשטחי ה"[[זור]]". ערך במשך שבע שנים את עלון קיבוץ אשדות יעקב איחוד, עד [[1980]]. במקביל עבד בשנים 1973–[[2000]] כפועל בבית החרושת "לוג מוצרי פלסטיק" בקיבוצו. כן היה מרכז חוג [[תנ"ך]] בקיבוץ, במשך 14 שנה.<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20 px; color:black"><br />
<br><br><br />
== שיר של [[שלמה פונדק]] ==<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
לפני שישים ושש שנים הם באו מפולניה<br><br />
לא קבלו אותם במטחי כבוד ולא פתחו בקבוק שמפניה<br><br />
הם עלו לארץ ישראל הלוא היא פלשתינה<br><br />
הים היה משמאל והביצות ימינה<br />
<br><br><br />
הוא הגיע לנמל יפו והיא הגיעה לחיפה<br><br />
שניהם התפלאו כמה ארץ ישראל יפה<br><br />
היא מחיפה נסעה דרומה מיפו הוא נסע צפונה<br><br />
הוא הגיע לגבעת חיים והיא הגיעה לכפר יונה<br />
<br>[[File:Pundak1950.jpg |שמאל||900px|משפחת פונדק באשדות יעקב. יושבים משמאל לימין: ישעיהו, דפנה, שלמה, מנחם. צילה עומדת ומחזיקה את דודו - 1950]]<br />
[[File:1981C.jpg|שמאל|ממוזער|500px|זרובבל יחד עם חופשיה ודליה פונדק (משמאל) מבקרים בקיבוץ אשדות יעקב בחורף 1981, מימין ישעיהו, גולן, דודו, ירדן וצילה פונדק ]]<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
<br><br />
הם עבדו בפרדסים בלול ובגן הירק<br><br />
והם חלמו על המשפחות אשר השאירו במרחק<br><br />
העבודה הייתה קשה וגם הייתה קדחת <br><br />
הם שרו התווכחו וגם בילו בגורן על השחת<br />
<br><br />
<br><br />
<br />
האדמות הכי טובות הן בעבר הירדן<br><br />
פסוקו של אביה בראשה הוא מתנגן<br><br />
וזוהי הסיבה וזהו גם הפשר <br><br />
איך היא עזבה את המרכז ונסעה לגשר<br />
<br><br><br />
אכן נעלמות ומשונות דרכם של החיים<br><br />
והיא הגיעה לעזרה בקיבוץ גבעת חיים<br><br />
היא ראתה חלוץ צעיר עם בלורית ומשקפיים<br><br />
והוא ראה עלמה יפה עם צמה מעבר לכתפיים<br />
<br><br><br />
וכך הקימו משפחה ונולדו ארבעת הילדים <br><br />
וכל היתר כתוב ומתועד בעבודות השורשים של הנכדים<br><br />
אך אם תרצו לכתוב תולדות המשפחה בספר<br><br />
זכרו איך שהכל התחיל בזוג צעיר בעמק חפר.<br />
<br><br><br />
חנוכה תשנ"ט 1999<br />
<br />
== סיפורים ==<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
[[צידי הצפעים]]<br />
<BR><br />
[[בלב היערות]]<br />
<BR><br />
[[מנדל פהאנר מסמיאטיץ']]<br />
<BR><br />
[[פגישות עם חזירי בר]]<br />
<BR><br />
[[החבר עובדיה מעמק יזרעאל]]<br />
<BR><br />
[[ישעיהו מנהיג מדריך ומורה הדרך]]<br />
<BR><br />
[[נחשון מהקיבוץ]]<br />
<BR><br />
[[מפנקסו של סבא]]<br />
<BR><br />
[[ישעיהו תחת הפגזה]]<br />
<BR><br />
[[מצא קרובים אבודים]]<br />
<BR><br />
[[כיצד התחתנו אמא ואבא]]<br />
<br />
== מכתבים ==<br />
<BR><br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
[[במה אשיב לך על אהבתך אותי?]]<br />
<BR><BR><br />
[[מכתב מההבראה בנתניה]]<br />
<BR><BR><br />
[[מכתב לשרון]]<br />
<BR><BR><br />
[[טיול לירדן]]<br />
<BR><BR><br />
[[למה לפונדקים גאוות משפחה?]]<br />
<BR><BR><br />
[[פתגמים ומכתמים]]<br />
<BR><BR><br />
[[ברכת הנרות]]<br />
<br />
== כתבות ==<br />
<BR><br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
[[ימים ראשונים בפרדס של גשר]]<br />
<br />
<BR><BR><br />
[[כוכב הירדן]]<br />
<br />
<BR><BR><br />
[[סיכום תשל"ב]]<br />
<br />
<BR><BR><br />
[[נהיה כולנו חלוצים]]<br />
<br />
== תמונות ==<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
[[קיבוץ שחריה 1926]]<br />
<br />
== סרטי וידאו ==<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
[https://drive.google.com/file/d/168AZFRpIdStsprL8Tq1cF-TLoAUnKNIm/view?usp=sharing ישעיהו נושא ברכה בחג המשק - אשדות יעקב איחוד בת 68 - 1991]<br />
<br />
==לקריאה נוספת==<br />
* ישעיהו פונדק, "בלב היערות", בתוך: יעקב זילברשייד, [[אריה פיאלקוב]] (כינסו וערכו), '''תל חי: קיבוץ הכשרה בפולין ע"ש חללי תל-חי, הגוש ופלוגותיו: מאסף''', לוחמי הגיטאות: [[בית לוחמי הגיטאות ע"ש יצחק קצנלסון]]; [[הוצאת הקיבוץ המאוחד|הקיבוץ המאוחד]], תשל"ט. (סיפורו האוטוביוגרפי)<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
<br />
<br />
==קישורים חיצוניים==<br />
* 'משה פונדק וביתו', בתוך: אליעזר ט"ש (טור שלום) (עורך), '''קהילת סמיאטיץ’''', תל אביב : איגוד יוצאי סמיאטיץ’ בישראל וארצות הברית, תשכ"ה, עמ' 157 ([http://yizkor.nypl.org/index.php?id=2686 הספר הסרוק] באתר [[ספריית העיר ניו יורק]])<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20 px; color:black"><br />
{{מיון רגיל:פונדק, ישעיהו}}<br />
[[קטגוריה:אנשי העלייה החמישית]]<br />
[[קטגוריה:הנוער העובד והלומד]]<br />
[[קטגוריה:אנשי חינוך ישראלים]]<br />
[[קטגוריה:אנשי חינוך יהודים פולנים]]<br />
[[קטגוריה:אשדות יעקב: אישים]]<br />
[[קטגוריה:ישראלים ילידי פולין]]<br />
[[קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1912]]<br />
[[קטגוריה:ישראלים שנפטרו ב-2000]]<br />
<br />
</p></div>Dpundakhttps://www.pundak.net/index.php?title=%D7%9E%D7%9B%D7%AA%D7%91_%D7%9E%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9C%D7%AA_%D7%A6%D7%A2%D7%99%D7%A8%D7%94&diff=1617מכתב מחיילת צעירה2022-01-22T14:02:52Z<p>Dpundak: </p>
<hr />
<div><br />
[[File:250.jpg|שמאל|ממוזער|600px|משפחת פונדק מאשדות יעקב, שנה לפני שנכתב המכתב. עומדים מאחור מימין לשמאל: צילה, מנחם, דפנה ישעיהו, מקדימה: שלמה ודודו]]<br />
[[File:251.jpg|שמאל|ממוזער|600px|דפנה האחות הבוגרת משקיעה בכתיבת מכתב לאחיה הצעיר הלומד לקרוא]]<br />
[[File:252.jpg|שמאל|ממוזער|600px|דפנה האחות הבוגרת משקיעה בכתיבת מכתב לאחיה הצעיר הלומד לקרוא]]<br />
<br />
<br><br />
<p style="font-size:20px; "> <br />
<br />
לכל המשפחה שלום! &nbsp; &nbsp; &nbsp; 23.7.1958<br />
<br><br><br />
קודם כל אתם מוכרחים להודות שאני בת נאמנה מאין כמותי, כיוון שעכשיו 2:05 בצהרים, הרי שרק לפני ארבע שעות הגענו הנה וכבר אני כותבת לכם.<br />
<br><br />
בכל המחלקה אנחנו בסה"כ 4 בנות מאשדות יעקב איחוד: חדוה, רותי, אילה ואני, וארבע בנות מהמאוחד. כל יתר הבנות מחולקות בכל שאר המחלקות.<br />
<br><br />
באופן כללי המחלקה שנו עושה רושם טוב. כל הבנות חוץ מ- 10 עירוניות, ואני מקווה שאתם מבינים מה זה אומר. הן בנות קיבוצים של השוה"צ ועושות רושם מצוין.<br />
<br><br />
כיוון שלא התחלנו להתאמן אין מה לכתוב בנושא, ולכן יש לנו עוד זמן בשפע. את הערב של אתמול בילנו בסרט על טייסים ואוירונים, זה היה משהו מזעזע.<br />
<br><br />
כן, העיקר שכחתי קיבלנו מדים והיה פורים כזה, מספרים גדולים נורא. טוב שנמצא זוג מכנסים מתאים אז יכולתי בינתיים לתקן את החצאיות.<br />
<br><br />
בכל אופן אני חושבת שאגיע לאשדות, אתן זינוק לחדר ואוריד את המדים.<br />
<br><br />
הכובע זה בכלל דבר קטסטרופלי אני נראית בו נורא, אבל אולי זה יהיה פחות גרוע שאתרגל.<br />
<br><br />
היום הספקנו כבר לקבל זריקות נגד שחפת ועמדתי בזאת בגבורה כראוי לחילת צ.ה.ל. אתם יכולים להיות גאים שלא ביישתי אותכם.<br />
<br><br />
יש לשער שמנחם יבוא היום או מחר לבקרני.<br />
<br><br />
מכיוון שבעוד כמה זמן אני צריכה ללכת, אני רוצה להספיק לכתוב לשמלה ודודו, חוקה ובנימין אני מסיימת.<br />
<br><br><br />
שלום מדפנה.<br />
<br><br><br><br />
לשלמהל'ה שלום!<br />
<br><br />
אני מתארת לי שאתה יכול לקרוא לבד את המכתב שכתבי להורים ולכן לא אכתוב לך מכתב לחוד.<br />
<br><br />
אני רק רוצה לבקש ממך שתעזור לדודו לקרוא ולכתוב, שתעזור בעיקר לאמא ולא תרגיז אותה, כמו שאתה יודע לפעמים.<br />
<br><br />
והעיקר שלא תתעצל ותכתוב לי מכתב גדול. ואל תגיד לי שאין לך מה.<br />
<br><br />
כל מה שאתה חושב או עושה זה מענין אותי, ובכן אני מחכה למכתבך.<br />
<br><br />
אחותך דפנה<br />
<br><br><br><br />
גלויית תשובה לדפנה שנכתבה מקייטנה משפחתית בבית הדודים חווקה ו[[בנימין פונדק]] בקרית-עמל &nbsp; &nbsp; &nbsp; 18.8.1958<br />
<br><br />
לדפנה<br />
<br><br />
שלום לך אחותי היקרה אני מרגיש כאן בקרית עמל טוב מאד.<br />
<br><br />
מקווה שגם את מגישה טוב. אנחנו מצפים בקוצר רוח ליום שישי שבו נפגש.<br />
<br><br />
שלום אני מרגיש טוב, נשיקות חמות משלמה אחיך.<br />
<br><br><br />
מדודו לדפנה<br />
<br><br />
דפנה התמונות שלך יפות מאד.<br />
<br><br />
מקווה שתסתדרי יפה.<br />
<br><br><br />
ישעיהו כותב (באותה גלויה) <br />
<br><br />
הבקר יום ב' 18.8.58<br />
<br><br />
בוצע מבצע בזק של פלישה וכיבוש ע"י חלק ממשפח פונדק באשדות<br />
<br><br />
לתוך נחלת המשפחה בקרית טבעון.<br />
<br><br />
היעד נמצא פנוי, הצעירים החלו מיד לטפל בלול, והתרנגולות הטילו לכבודם שפע ביצים.<br />
<br><br />
הרימונים מחכים בינתיים טעמו שזיפים מקוררים.<br />
<br><br />
מבצע ראוי לציון הוא דגים שהובאו מנוקים וסונקה (אישתו של זאב) הכינה מהם ממולאים טעימים. כבר בצהרים הם שימשו לסעודה ערבה.<br />
<br><br />
הציפס הוכן ע"י אבי המשפחה. אנו כותבים אליך ממרכז טבעון בקרבת הצרכניה. כאן קנינו עגבניות (לבן לא הישגנו בינתים אך לא נוותר).<br />
<br><br />
מנחם היה כאן בשבת. קרוב לודאי שביום חמישי נשהה ערב בעין-חרוד.<br />
<br><br />
הילדים מרגישים מצוין. ומה עניניך? הלא נתראה בשבת<br />
<br><br />
שלום לנטע וליתר חברותיך דורשי שלומך. לנצחון הישראלי בחידון התנ"ך הבינלאומי. כה לחי.<br />
<br><br />
שלך אבא</div>Dpundakhttps://www.pundak.net/index.php?title=%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A5:252.jpg&diff=1616קובץ:252.jpg2022-01-22T14:01:08Z<p>Dpundak: </p>
<hr />
<div></div>Dpundakhttps://www.pundak.net/index.php?title=%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A5:251.jpg&diff=1615קובץ:251.jpg2022-01-22T14:00:34Z<p>Dpundak: </p>
<hr />
<div></div>Dpundakhttps://www.pundak.net/index.php?title=%D7%9E%D7%9B%D7%AA%D7%91_%D7%9E%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9C%D7%AA_%D7%A6%D7%A2%D7%99%D7%A8%D7%94&diff=1614מכתב מחיילת צעירה2022-01-22T13:56:33Z<p>Dpundak: </p>
<hr />
<div><br />
[[File:250.jpg|שמאל|ממוזער|600px|משפחת פונדק מאשדות יעקב, שנה לפני שנכתב המכתב. עומדים מאחור מימין לשמאל: צילה, מנחם, דפנה ישעיהו, מקדימה: שלמה ודודו]]<br />
<br />
<br><br />
<p style="font-size:20px; "> <br />
<br />
לכל המשפחה שלום! &nbsp; &nbsp; &nbsp; 23.7.1958<br />
<br><br><br />
קודם כל אתם מוכרחים להודות שאני בת נאמנה מאין כמותי, כיוון שעכשיו 2:05 בצהרים, הרי שרק לפני ארבע שעות הגענו הנה וכבר אני כותבת לכם.<br />
<br><br />
בכל המחלקה אנחנו בסה"כ 4 בנות מאשדות יעקב איחוד: חדוה, רותי, אילה ואני, וארבע בנות מהמאוחד. כל יתר הבנות מחולקות בכל שאר המחלקות.<br />
<br><br />
באופן כללי המחלקה שנו עושה רושם טוב. כל הבנות חוץ מ- 10 עירוניות, ואני מקווה שאתם מבינים מה זה אומר. הן בנות קיבוצים של השוה"צ ועושות רושם מצוין.<br />
<br><br />
כיוון שלא התחלנו להתאמן אין מה לכתוב בנושא, ולכן יש לנו עוד זמן בשפע. את הערב של אתמול בילנו בסרט על טייסים ואוירונים, זה היה משהו מזעזע.<br />
<br><br />
כן, העיקר שכחתי קיבלנו מדים והיה פורים כזה, מספרים גדולים נורא. טוב שנמצא זוג מכנסים מתאים אז יכולתי בינתיים לתקן את החצאיות.<br />
<br><br />
בכל אופן אני חושבת שאגיע לאשדות, אתן זינוק לחדר ואוריד את המדים.<br />
<br><br />
הכובע זה בכלל דבר קטסטרופלי אני נראית בו נורא, אבל אולי זה יהיה פחות גרוע שאתרגל.<br />
<br><br />
היום הספקנו כבר לקבל זריקות נגד שחפת ועמדתי בזאת בגבורה כראוי לחילת צ.ה.ל. אתם יכולים להיות גאים שלא ביישתי אותכם.<br />
<br><br />
יש לשער שמנחם יבוא היום או מחר לבקרני.<br />
<br><br />
מכיוון שבעוד כמה זמן אני צריכה ללכת, אני רוצה להספיק לכתוב לשמלה ודודו, חוקה ובנימין אני מסיימת.<br />
<br><br><br />
שלום מדפנה.<br />
<br><br><br><br />
לשלמהל'ה שלום!<br />
<br><br />
אני מתארת לי שאתה יכול לקרוא לבד את המכתב שכתבי להורים ולכן לא אכתוב לך מכתב לחוד.<br />
<br><br />
אני רק רוצה לבקש ממך שתעזור לדודו לקרוא ולכתוב, שתעזור בעיקר לאמא ולא תרגיז אותה, כמו שאתה יודע לפעמים.<br />
<br><br />
והעיקר שלא תתעצל ותכתוב לי מכתב גדול. ואל תגיד לי שאין לך מה.<br />
<br><br />
כל מה שאתה חושב או עושה זה מענין אותי, ובכן אני מחכה למכתבך.<br />
<br><br />
אחותך דפנה<br />
<br><br><br><br />
גלויית תשובה לדפנה שנכתבה מקייטנה משפחתית בבית הדודים חווקה ו[[בנימין פונדק]] בקרית-עמל &nbsp; &nbsp; &nbsp; 18.8.1958<br />
<br><br />
לדפנה<br />
<br><br />
שלום לך אחותי היקרה אני מרגיש כאן בקרית עמל טוב מאד.<br />
<br><br />
מקווה שגם את מגישה טוב. אנחנו מצפים בקוצר רוח ליום שישי שבו נפגש.<br />
<br><br />
שלום אני מרגיש טוב, נשיקות חמות משלמה אחיך.<br />
<br><br><br />
מדודו לדפנה<br />
<br><br />
דפנה התמונות שלך יפות מאד.<br />
<br><br />
מקווה שתסתדרי יפה.<br />
<br><br><br />
ישעיהו כותב (באותה גלויה) <br />
<br><br />
הבקר יום ב' 18.8.58<br />
<br><br />
בוצע מבצע בזק של פלישה וכיבוש ע"י חלק ממשפח פונדק באשדות<br />
<br><br />
לתוך נחלת המשפחה בקרית טבעון.<br />
<br><br />
היעד נמצא פנוי, הצעירים החלו מיד לטפל בלול, והתרנגולות הטילו לכבודם שפע ביצים.<br />
<br><br />
הרימונים מחכים בינתיים טעמו שזיפים מקוררים.<br />
<br><br />
מבצע ראוי לציון הוא דגים שהובאו מנוקים וסונקה (אישתו של זאב) הכינה מהם ממולאים טעימים. כבר בצהרים הם שימשו לסעודה ערבה.<br />
<br><br />
הציפס הוכן ע"י אבי המשפחה. אנו כותבים אליך ממרכז טבעון בקרבת הצרכניה. כאן קנינו עגבניות (לבן לא הישגנו בינתים אך לא נוותר).<br />
<br><br />
מנחם היה כאן בשבת. קרוב לודאי שביום חמישי נשהה ערב בעין-חרוד.<br />
<br><br />
הילדים מרגישים מצוין. ומה עניניך? הלא נתראה בשבת<br />
<br><br />
שלום לנטע וליתר חברותיך דורשי שלומך. לנצחון הישראלי בחידון התנ"ך הבינלאומי. כה לחי.<br />
<br><br />
שלך אבא</div>Dpundakhttps://www.pundak.net/index.php?title=%D7%9E%D7%9B%D7%AA%D7%91_%D7%9E%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9C%D7%AA_%D7%A6%D7%A2%D7%99%D7%A8%D7%94&diff=1613מכתב מחיילת צעירה2022-01-22T13:55:59Z<p>Dpundak: </p>
<hr />
<div><br />
[[File:250.jpg|שמאל|ממוזער|400px|משפחת פונדק מאשדות יעקב, שנה לפני שנכתב המכתב. עומדים מאחור מימין לשמאל: צילה, מנחם, דפנה ישעיהו, מקדימה: שלמה ודודו]]<br />
<br />
<br><br />
<p style="font-size:20px; "> <br />
<br />
לכל המשפחה שלום! &nbsp; &nbsp; &nbsp; 23.7.1958<br />
<br><br><br />
קודם כל אתם מוכרחים להודות שאני בת נאמנה מאין כמותי, כיוון שעכשיו 2:05 בצהרים, הרי שרק לפני ארבע שעות הגענו הנה וכבר אני כותבת לכם.<br />
<br><br />
בכל המחלקה אנחנו בסה"כ 4 בנות מאשדות יעקב איחוד: חדוה, רותי, אילה ואני, וארבע בנות מהמאוחד. כל יתר הבנות מחולקות בכל שאר המחלקות.<br />
<br><br />
באופן כללי המחלקה שנו עושה רושם טוב. כל הבנות חוץ מ- 10 עירוניות, ואני מקווה שאתם מבינים מה זה אומר. הן בנות קיבוצים של השוה"צ ועושות רושם מצוין.<br />
<br><br />
כיוון שלא התחלנו להתאמן אין מה לכתוב בנושא, ולכן יש לנו עוד זמן בשפע. את הערב של אתמול בילנו בסרט על טייסים ואוירונים, זה היה משהו מזעזע.<br />
<br><br />
כן, העיקר שכחתי קיבלנו מדים והיה פורים כזה, מספרים גדולים נורא. טוב שנמצא זוג מכנסים מתאים אז יכולתי בינתיים לתקן את החצאיות.<br />
<br><br />
בכל אופן אני חושבת שאגיע לאשדות, אתן זינוק לחדר ואוריד את המדים.<br />
<br><br />
הכובע זה בכלל דבר קטסטרופלי אני נראית בו נורא, אבל אולי זה יהיה פחות גרוע שאתרגל.<br />
<br><br />
היום הספקנו כבר לקבל זריקות נגד שחפת ועמדתי בזאת בגבורה כראוי לחילת צ.ה.ל. אתם יכולים להיות גאים שלא ביישתי אותכם.<br />
<br><br />
יש לשער שמנחם יבוא היום או מחר לבקרני.<br />
<br><br />
מכיוון שבעוד כמה זמן אני צריכה ללכת, אני רוצה להספיק לכתוב לשמלה ודודו, חוקה ובנימין אני מסיימת.<br />
<br><br><br />
שלום מדפנה.<br />
<br><br><br><br />
לשלמהל'ה שלום!<br />
<br><br />
אני מתארת לי שאתה יכול לקרוא לבד את המכתב שכתבי להורים ולכן לא אכתוב לך מכתב לחוד.<br />
<br><br />
אני רק רוצה לבקש ממך שתעזור לדודו לקרוא ולכתוב, שתעזור בעיקר לאמא ולא תרגיז אותה, כמו שאתה יודע לפעמים.<br />
<br><br />
והעיקר שלא תתעצל ותכתוב לי מכתב גדול. ואל תגיד לי שאין לך מה.<br />
<br><br />
כל מה שאתה חושב או עושה זה מענין אותי, ובכן אני מחכה למכתבך.<br />
<br><br />
אחותך דפנה<br />
<br><br><br><br />
גלויית תשובה לדפנה שנכתבה מקייטנה משפחתית בבית הדודים חווקה ו[[בנימין פונדק]] בקרית-עמל &nbsp; &nbsp; &nbsp; 18.8.1958<br />
<br><br />
לדפנה<br />
<br><br />
שלום לך אחותי היקרה אני מרגיש כאן בקרית עמל טוב מאד.<br />
<br><br />
מקווה שגם את מגישה טוב. אנחנו מצפים בקוצר רוח ליום שישי שבו נפגש.<br />
<br><br />
שלום אני מרגיש טוב, נשיקות חמות משלמה אחיך.<br />
<br><br><br />
מדודו לדפנה<br />
<br><br />
דפנה התמונות שלך יפות מאד.<br />
<br><br />
מקווה שתסתדרי יפה.<br />
<br><br><br />
ישעיהו כותב (באותה גלויה) <br />
<br><br />
הבקר יום ב' 18.8.58<br />
<br><br />
בוצע מבצע בזק של פלישה וכיבוש ע"י חלק ממשפח פונדק באשדות<br />
<br><br />
לתוך נחלת המשפחה בקרית טבעון.<br />
<br><br />
היעד נמצא פנוי, הצעירים החלו מיד לטפל בלול, והתרנגולות הטילו לכבודם שפע ביצים.<br />
<br><br />
הרימונים מחכים בינתיים טעמו שזיפים מקוררים.<br />
<br><br />
מבצע ראוי לציון הוא דגים שהובאו מנוקים וסונקה (אישתו של זאב) הכינה מהם ממולאים טעימים. כבר בצהרים הם שימשו לסעודה ערבה.<br />
<br><br />
הציפס הוכן ע"י אבי המשפחה. אנו כותבים אליך ממרכז טבעון בקרבת הצרכניה. כאן קנינו עגבניות (לבן לא הישגנו בינתים אך לא נוותר).<br />
<br><br />
מנחם היה כאן בשבת. קרוב לודאי שביום חמישי נשהה ערב בעין-חרוד.<br />
<br><br />
הילדים מרגישים מצוין. ומה עניניך? הלא נתראה בשבת<br />
<br><br />
שלום לנטע וליתר חברותיך דורשי שלומך. לנצחון הישראלי בחידון התנ"ך הבינלאומי. כה לחי.<br />
<br><br />
שלך אבא</div>Dpundakhttps://www.pundak.net/index.php?title=%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A5:250.jpg&diff=1612קובץ:250.jpg2022-01-22T13:53:37Z<p>Dpundak: </p>
<hr />
<div></div>Dpundakhttps://www.pundak.net/index.php?title=%D7%9B%D7%99%D7%A6%D7%93_%D7%94%D7%AA%D7%97%D7%AA%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%9E%D7%90_%D7%95%D7%90%D7%91%D7%90&diff=1598כיצד התחתנו אמא ואבא2021-10-23T19:11:11Z<p>Dpundak: </p>
<hr />
<div>[[File:Zila&yesh35.jpg|שמאל|ממוזער|500px|צילה וישעיהו פונדק זוג צעיר, תמונה שכנראה נשלחה להורים בפולין 1936]]<br />
[[File:Zila+yesh 1937.png|שמאל|ממוזער|800px|ישעיהו וצילה בקיבוץ גשר יחד עם בנם הבכור מנחם - 1937]]<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
<BR><br />
''כיצד התחתנו אמא ואבא?''<br />
<BR><BR><br />
כשהייתה דפנה בת עשר לערך היא גילתה באחת המגרות את הכתובה של ההורים. להפתעתה הרבה על הכתובה היה חתום מאיר ארזי ולא [[ישעיהו פונדק]]. מיד החלו שאלות רבות לעלות בראשה. האם אמא הייתה נשואה לאדם אחר לפני אבא? האם היא ילדה מאומצת? מה מסתירים ממנה? חלפו מאז כשבעים שנה ועכשיו כבר מותר לגלות.<br />
בספטמבר 1933 עלו השניים ארצה מפולין. ישעיהו הגיע לגבעת חיים וצילה לכפר יונה. המפגש הגורלי ביניהם התרחש שלוש שנים מאוחר יותר כאשר הזעיקו את צילה לעזרה בשל מגיפה, שבה חלו מרבית החברים בגבעת חיים. אמא עבדה במטבח הקיבוץ. כל בוקר השכימה בארבע, כדי להספיק להכין אוכל ולחמם את השתייה לפועלים שיצאו לעבודה. פעם אחת הגיע בחור למטבח התכופף ונתן לה נשיקה, בתגובה מידית הוא קיבל סטירה.<BR><BR><br />
אמא מספרת " בגבעת חיים פגשתי את אבא. היה לו חתך לאורך הלחי והוא נראה לי כזה יפה. ומישהו אמר לי עליו "כשהוא פותח את הפה תכף אוהבים אותו". אני באמת לא יודעת למה בחרתי בו. הוא כנראה ידע לחזר אבל אני לא יכולה להגיד מה בדיוק משך אותי אליו. הייתה בחורה מפולניה שדברה עליו בהתלהבות "את יודעת מי זה ישעיהו?!" אבל בהתחלה לא התלהבתי ממנו. אחרי זה הוא התחיל לדבר ולחזר אחרי ואז התאהבתי בו."<BR><BR><br />
בספטמבר 1936 אמא גילתה שהיא בהריון. חוץ מזה היא לא רצתה להישאר בגבעת חיים. היא החליטה להגיע לקיבוץ גשר בעמק הירדן, לפני המלצת אביה – שלמה. בסתיו של אותה שנה עברה צילה לגשר ואבא המשיך להדריך בנוער העובד בירושלים. במאי נולד מנחם, אחינו הבכור, והשמחה הייתה גדולה. אבל הם לא התחתנו... בעצם אמא הייתה רשמית נשואה לחבר מההכשרה. הסיבה לכך הייתה הצורך לנצל את רישיון העלייה (סרטיפיקט). לכן, החלוצים בפולין היו מתחתנים באופן פיקטיבי וכך שני חלוצים יכלו לעלות עם רישיון עליה בודד.<br />
כשמנחם היה בן שנתיים ונורית בת שלוש החליטו האחים זרובבל וישעיהו שההורים בפולין צריכים לראות את הנכדים. לשם כך היה צורך בהתארגנות מיוחדת וגיוס כספים. היה צורך להוציא דרכון אנגלי, שבו מופיע גם שם הבעל. לכן, אמא הייתה צריכה קודם להתגרש מהחבר שלו נישאה עם עליתה ארצה, ולא פגשה במשך חמש שנים, ולאחר מכן להתחתן עם אבא.<BR><BR><br />
באותם ימים, שבהם פרקו החלוצים את עול הגלות, גם מוסד הנישואין לא היה מקודש במיוחד. אך לעומתו עלתה וצמחה דת חדשה - דת העבודה. כאשר זוג ביקש להתחתן "כדת משה וישראל" היו נוסעים לרב קורן מכנרת (שחיתן גם את דפנה ויהודה וגם את ברכה ודודו) מעמידים חופה ומתחתנים. ללא קהל וללא כיבוד. אבל, כאשר תכננו אבא ואמא להתחתן, לקראת הנסיעה להוריהם בפולין, עלתה דילמה חדשה.<BR><BR><br />
הנסיעה לחתונה במושבה כנרת הייתה בסוס ועגלה, ונמשכה מספר שעות. כלומר על טכס החתונה היה צריך "לבזבז" שני ימי עבודה. זאת בניגוד לעמדת המאמנים בדת העבודה. לכן, לאחר התלבטויות נמצא הפתרון, צילה תיסע יחד עם חבר קיבוץ אחר, שהיה צריך להגיע לטבריה. בדרך יעצרו בכנרת יעמדו תחת החופה אצל הרב קורן, יקבלו כתובה כשירה כדת וכדין, שאותה ניתן להציג לשלטונות המנדט ולהורים. <BR><BR><br />
אמא מספרת " בזמן החתונה אבא לא היה בחופה. אני נסעתי אל הרב של כנרת, עם חבר אחר - מאיר ארזי. מאיר התקשה לענות על שאלות הרב, כמובן שטבעת לא הייתה והרבצ'ן נתנה את הטבעת שלה, כדי שנוכל להתחתן..." וכך על הכתובה של צילה וישעיהו היה חתום החבר מאיר ארזי. ומה היה על הנסיעה לפולין? על כך עדיין דרוש מחקר...<br />
<BR><BR><br />
דפנה ודודו</div>Dpundakhttps://www.pundak.net/index.php?title=%D7%9B%D7%99%D7%A6%D7%93_%D7%94%D7%AA%D7%97%D7%AA%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%9E%D7%90_%D7%95%D7%90%D7%91%D7%90&diff=1597כיצד התחתנו אמא ואבא2021-10-23T19:10:51Z<p>Dpundak: </p>
<hr />
<div>[[File:Zila&yesh35.jpg|שמאל|ממוזער|500px|צילה וישעיהו פונדק זוג צעיר, תמונה שכנראה נשלחה להורים בפולין 1936]]<br />
[[File:Zila+yesh 1937.png|שמאל|ממוזער|600px|ישעיהו וצילה בקיבוץ גשר יחד עם בנם הבכור מנחם - 1937]]<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
<BR><br />
''כיצד התחתנו אמא ואבא?''<br />
<BR><BR><br />
כשהייתה דפנה בת עשר לערך היא גילתה באחת המגרות את הכתובה של ההורים. להפתעתה הרבה על הכתובה היה חתום מאיר ארזי ולא [[ישעיהו פונדק]]. מיד החלו שאלות רבות לעלות בראשה. האם אמא הייתה נשואה לאדם אחר לפני אבא? האם היא ילדה מאומצת? מה מסתירים ממנה? חלפו מאז כשבעים שנה ועכשיו כבר מותר לגלות.<br />
בספטמבר 1933 עלו השניים ארצה מפולין. ישעיהו הגיע לגבעת חיים וצילה לכפר יונה. המפגש הגורלי ביניהם התרחש שלוש שנים מאוחר יותר כאשר הזעיקו את צילה לעזרה בשל מגיפה, שבה חלו מרבית החברים בגבעת חיים. אמא עבדה במטבח הקיבוץ. כל בוקר השכימה בארבע, כדי להספיק להכין אוכל ולחמם את השתייה לפועלים שיצאו לעבודה. פעם אחת הגיע בחור למטבח התכופף ונתן לה נשיקה, בתגובה מידית הוא קיבל סטירה.<BR><BR><br />
אמא מספרת " בגבעת חיים פגשתי את אבא. היה לו חתך לאורך הלחי והוא נראה לי כזה יפה. ומישהו אמר לי עליו "כשהוא פותח את הפה תכף אוהבים אותו". אני באמת לא יודעת למה בחרתי בו. הוא כנראה ידע לחזר אבל אני לא יכולה להגיד מה בדיוק משך אותי אליו. הייתה בחורה מפולניה שדברה עליו בהתלהבות "את יודעת מי זה ישעיהו?!" אבל בהתחלה לא התלהבתי ממנו. אחרי זה הוא התחיל לדבר ולחזר אחרי ואז התאהבתי בו."<BR><BR><br />
בספטמבר 1936 אמא גילתה שהיא בהריון. חוץ מזה היא לא רצתה להישאר בגבעת חיים. היא החליטה להגיע לקיבוץ גשר בעמק הירדן, לפני המלצת אביה – שלמה. בסתיו של אותה שנה עברה צילה לגשר ואבא המשיך להדריך בנוער העובד בירושלים. במאי נולד מנחם, אחינו הבכור, והשמחה הייתה גדולה. אבל הם לא התחתנו... בעצם אמא הייתה רשמית נשואה לחבר מההכשרה. הסיבה לכך הייתה הצורך לנצל את רישיון העלייה (סרטיפיקט). לכן, החלוצים בפולין היו מתחתנים באופן פיקטיבי וכך שני חלוצים יכלו לעלות עם רישיון עליה בודד.<br />
כשמנחם היה בן שנתיים ונורית בת שלוש החליטו האחים זרובבל וישעיהו שההורים בפולין צריכים לראות את הנכדים. לשם כך היה צורך בהתארגנות מיוחדת וגיוס כספים. היה צורך להוציא דרכון אנגלי, שבו מופיע גם שם הבעל. לכן, אמא הייתה צריכה קודם להתגרש מהחבר שלו נישאה עם עליתה ארצה, ולא פגשה במשך חמש שנים, ולאחר מכן להתחתן עם אבא.<BR><BR><br />
באותם ימים, שבהם פרקו החלוצים את עול הגלות, גם מוסד הנישואין לא היה מקודש במיוחד. אך לעומתו עלתה וצמחה דת חדשה - דת העבודה. כאשר זוג ביקש להתחתן "כדת משה וישראל" היו נוסעים לרב קורן מכנרת (שחיתן גם את דפנה ויהודה וגם את ברכה ודודו) מעמידים חופה ומתחתנים. ללא קהל וללא כיבוד. אבל, כאשר תכננו אבא ואמא להתחתן, לקראת הנסיעה להוריהם בפולין, עלתה דילמה חדשה.<BR><BR><br />
הנסיעה לחתונה במושבה כנרת הייתה בסוס ועגלה, ונמשכה מספר שעות. כלומר על טכס החתונה היה צריך "לבזבז" שני ימי עבודה. זאת בניגוד לעמדת המאמנים בדת העבודה. לכן, לאחר התלבטויות נמצא הפתרון, צילה תיסע יחד עם חבר קיבוץ אחר, שהיה צריך להגיע לטבריה. בדרך יעצרו בכנרת יעמדו תחת החופה אצל הרב קורן, יקבלו כתובה כשירה כדת וכדין, שאותה ניתן להציג לשלטונות המנדט ולהורים. <BR><BR><br />
אמא מספרת " בזמן החתונה אבא לא היה בחופה. אני נסעתי אל הרב של כנרת, עם חבר אחר - מאיר ארזי. מאיר התקשה לענות על שאלות הרב, כמובן שטבעת לא הייתה והרבצ'ן נתנה את הטבעת שלה, כדי שנוכל להתחתן..." וכך על הכתובה של צילה וישעיהו היה חתום החבר מאיר ארזי. ומה היה על הנסיעה לפולין? על כך עדיין דרוש מחקר...<br />
<BR><BR><br />
דפנה ודודו</div>Dpundakhttps://www.pundak.net/index.php?title=%D7%9B%D7%99%D7%A6%D7%93_%D7%94%D7%AA%D7%97%D7%AA%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%9E%D7%90_%D7%95%D7%90%D7%91%D7%90&diff=1596כיצד התחתנו אמא ואבא2021-10-23T19:04:57Z<p>Dpundak: </p>
<hr />
<div>[[File:Zila&yesh35.jpg|שמאל|ממוזער|500px|צילה וישעיהו פונדק זוג צעיר, תמונה שכנראה נשלחה להורים בפולין 1936]]<br />
[[File:Zila+yesh 1937.png|שמאל|ממוזער|600px|ישעיהו וצילה בקיבוץ גשר יחד עם בנם הבכור מנחם - 1937]]<br />
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"><br />
<BR><br />
''כיצד התחתנו אמא ואבא?''<br />
<BR><BR><br />
כשהייתה דפנה בת עשר לערך היא גילתה באחת המגרות את הכתובה של ההורים. להפתעתה הרבה על הכתובה היה חתום מאיר ארזי ולא [[ישעיהו פונדק]]. מיד החלו שאלות רבות לעלות בראשה. האם אמא הייתה נשואה לאדם אחר לפני אבא? האם היא ילדה מאומצת? מה מסתירים ממנה? חלפו מאז כשבעים שנה ועכשיו כבר מותר לגלות.<br />
בספטמבר 1933 עלו השניים ארצה מפולין. ישעיהו הגיע לגבעת חיים וצילה לכפר יונה. המפגש הגורלי ביניהם התרחש שלוש שנים מאוחר יותר כאשר הזעיקו את צילה לעזרה בשל מגיפה, שבה חלו מרבית החברים בגבעת חיים. אמא עבדה במטבח הקיבוץ. כל בוקר השכימה בארבע, כדי להספיק להכין אוכל ולחמם את השתייה לפועלים שיצאו לעבודה. פעם אחת הגיע בחור למטבח התכופף ונתן לה נשיקה, בתגובה מידית הוא קיבל סטירה.<BR><BR><br />
אמא מספרת " בגבעת חיים פגשתי את אבא. היה לו חתך לאורך הלחי והוא נראה לי כזה יפה. ומישהו אמר לי עליו "כשהוא פותח את הפה תכף אוהבים אותו". אני באמת לא יודעת למה בחרתי בו. הוא כנראה ידע לחזר אבל אני לא יכולה להגיד מה בדיוק משך אותי אליו. הייתה בחורה מפולניה שדברה עליו בהתלהבות "את יודעת מי זה ישעיהו?!" אבל בהתחלה לא התלהבתי ממנו. אחרי זה הוא התחיל לדבר ולחזר אחרי ואז התאהבתי בו."<BR><BR><br />
בספטמבר 1936 אמא גילתה שהיא בהריון. חוץ מזה היא לא רצתה להישאר בגבעת חיים. היא החליטה להגיע לקיבוץ גשר בעמק הירדן, לפני המלצת אביה – שלמה. בסתיו של אותה שנה עברה צילה לגשר ואבא המשיך להדריך בנוער העובד בירושלים. במאי נולד מנחם, אחינו הבכור, והשמחה הייתה גדולה. אבל הם לא התחתנו... בעצם אמא הייתה רשמית נשואה לחבר מההכשרה. הסיבה לכך הייתה הצורך לנצל את רישיון העלייה (סרטיפיקט). לכן, החלוצים בפולין היו מתחתנים באופן פיקטיבי וכך שני חלוצים יכלו לעלות עם רישיון עליה בודד.<br />
כשמנחם היה בן שנתיים ונורית בת שלוש החליטו האחים זרובבל וישעיהו שההורים בפולין צריכים לראות את הנכדים. לשם כך היה צורך בהתארגנות מיוחדת וגיוס כספים. היה צורך להוציא דרכון אנגלי, שבו מופיע גם שם הבעל. לכן, אמא הייתה צריכה קודם להתגרש מהחבר שלו נישאה עם עליתה ארצה, ולא פגשה במשך חמש שנים, ולאחר מכן להתחתן עם אבא.<BR><BR><br />
באותם ימים, שבהם פרקו החלוצים את עול הגלות, גם מוסד הנישואין לא היה מקודש במיוחד. אך לעומתו עלתה וצמחה דת חדשה - דת העבודה. כאשר זוג ביקש להתחתן "כדת משה וישראל" היו נוסעים לרב קורן מכנרת (שחיתן גם את דפנה ויהודה וגם את ברכה ודודו) מעמידים חופה ומתחתנים. ללא קהל וללא כיבוד. אבל, כאשר תכננו אבא ואמא להתחתן, לקראת הנסיעה להוריהם בפולין, עלתה דילמה חדשה.<BR><BR><br />
הנסיעה לחתונה במושבה כנרת הייתה בסוס ועגלה, ונמשכה מספר שעות. כלומר על טכס החתונה היה צריך "לבזבז" שני ימי עבודה. זאת בניגוד לעמדת המאמנים בדת העבודה. לכן, לאחר התלבטויות נמצא הפתרון, צילה תיסע יחד עם חבר קיבוץ אחר, שהיה צריך להגיע לטבריה. בדרך יעצרו בכנרת יעמדו תחת החופה אצל הרב קורן, יקבלו כתובה כשירה כדת וכדין, שאותה ניתן להציג לשלטונות המנדט ולהורים. <BR><BR><br />
אמא מספרת " בזמן החתונה אבא לא היה בחופה. אני נסעתי אל הרב של כנרת, עם חבר אחר - מאיר ארזי. מאיר התקשה לענות על שאלות הרב, כמובן שטבעת לא הייתה והרבצ'ן נתנה את הטבעת שלה, כדי שנוכל להתחתן..." וכך על הכתובה של צילה וישעיהו היה חתום החבר מאיר ארזי. ומה היה על הנסיעה לפולין? על כך עדיין דרוש מחקר...<br />
<BR><BR><br />
דפנה דודו</div>Dpundak