אין לי הרבה זמן לחכות

בית החולים עפולה בעמק יזרעאל, בתחילת המאה העשרים

עפולה, 13.4.37

ישעיהו שלום רב!

את מכתבך קיבלתי היום. מאד שמחתי. שמחתי מאד.
תודתי שלוחה לך בעד הסנדלים, הם באמת נחוצים לי.

היום הלכתי העירה לפגוש את אהרון רודשטיין. פגשתי גם את רבקהל'ה והיא מסרה לי את המכתבים.
אחרי כן בא אהרון ומסר לי עוד מכתב. שמחתי מאד. זה שיפר לי את מצב הרוח.

אנחנו חיים פה כמו פריצים. אוכלים טוב, מטילים וישנים.

אין אני יודעת למה אינני מצליחה לישון בכלל. כל היום אני מטיילת, כובסת את השמלות שלי, מסתובבת עד אחת עשה בלילה, ואחרי כן אני ערה עד 2 -3 לפנות בוקר.
אבל ב- 5 אני כבר קמה לגמרי.

משעמם פה. כמה שאני משתדלת להפיג את השעמום זה לא הולך.

יש כאן בחורה אחת שהיא מחכה כבר 5 שבועות. אתה יכול לשאר לעצמך מה מצב רוחה. גם את גוסטה פגשתי במצב רוח דומה. יש כאן בחורה מנהלל, זה שבעה ימים שהיא כועסת על כל העולם למה שהיא מחכה...
ובכן, יש לך תמונה ברורה מחיינו אנו. אתמול בררתי עם דר' כהן אודות שובי לגשר או לעין-חרוד לכמה ימים. הוא אמר לי שאינו יכול לשנות את דעתו, שאסור לי לנסוע מפני שאין לי הרבה זמן לחכות, והוא לא יהיה אחראי אם משהו יקרה לי מחוץ לבית החולים.

אבקש ממך ישעיהו לבוא בשבת לעפולה, מפני שאני מחכה מאד ליום זה, וגם לכתוב לי יום-יום. כתוב אם קבלת את מכתבי, ששלחתי עם שרה פישמן.
תסלח לי שאני כותבת לך בעפרון, מפני שאין לי עט ודיו.
ובכן שלום, שלום ושלום לך
מצילה.