בנימין פונדק

בנימין וחווקה פונדק כפי שצולמו בסטודיו גנן בירושלים - 1946

שלושת האחים פונדק: ישעיהו, זרובבל ובנימין - 1940

בנימין וחווקה פונדק עם בנם הבכור יונתן בעת ביקור בגן החיות - 1948

בנימין בנם של משה פונדיק ופועה לאה פונדיק נולד בפולין ב- 1917 בעירה סימיאטיץ'. בן חמישי לאחריו אחיו הגדולים מנחם פונדיק, ישעיהו פונדק, זרובבל פונדק, רבקה פונדיק והאח הצעיר גדעון פונדיק. נשא את חווקה פונדק ולאישה והם הוריהם של יונתן פונדק, לאה פונדק ורבקה פונדק. נפטר ב- 1995 בישראל קריית טבעון.

חווקה ובנימין - איך זה התחיל?

בשנת 1936 חיו בקיבוץ גבעת חיים, יואל ובלה אח ואחות של חווקה (קצן) וגם ישעיהו וזרובבל האחים הבוגרים של בנימין.
כנראה שיואל ששמע שאח של ישעיהו וזרובבל מגיע לארץ, ביקש מהם שיבקשו מבנימין שיעבור אצל חווקה שהייתה בקיבוץ הכשרה בביאליסטוק ויבדוק מה שלומה.
באותו זמן חווקה נשארה יחידה ממשפחתה בפולין, הוריה, וחלק מאחיה ואחיותיה עברו לפורטוגל ויואל ובלה כבר היו בארץ.

בנימין וחווקה פונדק בנמל חיפה בשנת 1947, ביום יציאתו של בנימין לשליחות לאיטליה.

בנימין עשה כפי שהתבקש ואכן פגש את חווקה בהכשרה בביאליסטוק, בזמן שהיא קלפה תפוחי אדמה.
כנראה שלרגע זה היו השפעות והחלטות שבנימין קיבל בהמשך ואולי גם חווקה. בעת ההיא הם היו בני 19.

במרץ 1936 בנימין עלה לארץ והגיע לגבעת חיים, אך לאחר זמן מה עבר לקיבוץ אלונים שבאותה תקופה הייתה בתנופת בנייה וגדילה.
בדצמבר 1938 הגיעה חווקה לארץ, הישר לקיבוץ אלונים.

חווקה סיפרה לנכדתה רחל: "...האחים שלו כתבו לו שבאה אחת שיטפל בה ונקלטתי מהר...", אך גם אמרה"...סבא לא שם לב אלי הוא עבד מאד קשה – חלוץ אמיתי"
התאריך 07.12.1941 צויין לאורך השניים כיום הנישואים של חווקה ובנימין (זהו גם התאריך של הפצצת פרל הארבור על ידי היפים). לימים הסתבר שלא בטוח שזה היה היום המדוייק.

דברי פרידה של אחיו ישעיהו פונדק

מה צר לנו, כי אתה גיבור החיים, לא זכית להגיע לשנות גבורה. בנימין יקירנו – אהוב לבנו, השקט והצנוע ורב המעשים הטובים. אבי המשפחה המסור והנאמן עם רעיתך חווקה, תיבדל לחיים ארוכים ,הקמת משפחה לתפארת, שכולנו מתברכים בה.
בנימין האבא והסבא האח והדוד החם, השקול שמעשיו עדותו. איש משפחה למופת היית וכולנו למדנו ממך. החכם והנבון, המתכנן והמבצע, הצופה מראש לקראת הבאות.
איך התגברתם בשקט על משברים ומצוקות ויצאת למרחב. בנימין יקירנו – הבנאי הגדול – חלוץ מגשים – קיווינו להשתתף בבניין הארץ ואתה עשית זאת בגדול.
לאחר מחצית השנה הראשונה שלך בארץ, בקיבוץ גבעת חיים הצעיר, כפועל בפרדסים, נכנסת לחדרי ואמרת: "הקיבוץ זקוק למהנדסי בניין, אני אהיה מהנדס בניין". זה היה תמוה בעיני, שכל שאיפתי – להיות פועל טוב. תכננת וקיימת.

בנימין וישעיהו - חלוצים צעירים בשנות הארבעים

הלכת לקיבוץ צעיר – אלונים, וכעבור שנים העיד בפני חבר אלונים – בנימין הוא איש הבניין שלנו. אחר כך למדת הנדסה בטכניון ועם ניסיונך העשיר כפועל בנין היית לאיש מרכזי בבניין הטכניון בנווה שאנן.
המשכת את דרכך במכון לבקרת טיב חומרי בניין בטכניון, עובד ויועץ נכבד. הייתה גם שליחות להבאת עולים מעפילים מאיטליה, לאחר מלחמת העולם השניה. פעלת ולא הירבת לספר, אולי גם מפני שלא הירבנו לשאול.
הייתה בך הבנת חיים עמוקה: הבית והגן המטופח יכולים לשמש גם מקום לזוג צעיר לקראת הקמת משפחה , דירת המרתף בביתכם, המלאי במזווה שלא יחסר מצרך, קבלת הפנים לבאים בדלתות ביתכם, החום והשקט, הנועם ופתיחות הלב, ההבנה לזולת והעזרה בשעת הצורך, בשקט ובצנעה.

דברי פרידה של בתו לאיק לאה פונדק

אתה האיש הכי תמים שאני מכירה ויותר במשמעות של שלם חי על-פי מידותיך ומתעלם מכל האפשרויות האחרות כוונות זדון הן חולשת האחרים ולא תצלחנה לעולם לגרום לך לראות את העולם אחרת מכפי שבחרת לראות אותו. אופטימיות הולכת אתך לאורך כל הדרך: אתה לא נטשת אותה אבל היא מסתבר, נטשה אותך... עומד לצידינו, כל האוהבים אותך תמיד עם לחיצת-יד, מילה חמה, חיוך מאיר פנים, תמיכה ללא גבול לצידינו תמיד-

בנימין מקים את ביתו בשיכון אלה 12 - 1955

אנשים סיפרו עליך בחום ובהערכה אנשים שאהבו אותך, שאהבת אותם חופשייה אמרה שכמו מגדלור היית ואנחנו מאמינים למה שאומרים ויודעים יותר הרבה יותר כי אתה היית לנו כמו לחם ומים מובן מאליו ופשוט ובטוח ותמיד תמיד שם בשבילנו וכל כך חיוני וגם לא בזה כל הצער. הכאב הגדול הוא שפתאום חייך נפסקו ואתה אהבת לחיות – יום-יום מחדש חיית, אפשר לאמר, מתוך תענוג נהנית מעצם הקיום, מטעם השעות והדקות ללא סיבה ולא למען איש אהבת החיים הזו קרנה והקרינה ממך והתבטאה במה שהיית לאנשים ויותר מכולם- לנו.

אשרינו שזכינו נשא אותך בגעגועים כל עוד נשמה באפינו.

עברה שנה, אתה אינך דברים קרו – ארבע עונות חלפו במעונך – הכל על מכונו עומד בגדיך, נעליך, ספר הטלפונים בכתב ידך רק בצנעה, תמונותיך על מדפים בחדרינו תמונה מוסתרת בארנק עברה שנה, אתה אינך עצים נותנים פריים – פרי עבודתך אמא-אשתך ושאול-נכדך ממשיכים הכל ירוק – פרחים ורימונים -הכל אותו דבר? -רק לכאורה כי שום דבר כבר לא יהיה כמו שהיה.

שנה עברה: קרו בה טוב ורע הטוב: שמחות במשפחה הרחבה הרע: רבין נרצח ונרצחת לה לאט המדינה. מדוע לספר לך על כך? כי אתה ידעת להשתתף בצערם ובשמחתם של אחרים. לעיתים קרובות אני מוצאת עצמי תוהה: מה היה אומר על זה אבא- ואני מודה: יותר אני רוצה לקבל ממך "פרספקטיבה" "לראות את התמונה הגדולה" ולא בעניינים פרטיים כי יודעת לא אוכל לאמץ את המתינות שלך.

מכתב שכתב בנימין פונדק אל זרובבל וחופשיה ב- 1939

ואצלי עסוק וטרוד

זרובבל חופשיה ונורית היקרים שלום!

את מכתבכם קבלתי השבוע , שלחתי ע"י פרץ כמה מילים.
אף כעת לא ארבה בכתיבה.

שלשום קבלתי מכתב מהבית צרופה גם תמונת אבא ואמא (תמונה בגודל 9X12).
אני חושב שגם אתם קבלתם מכתב ותמונה, לכן איני מעביר את זה אליכם.

בשאלת גדעון, אמנם אבא מזכיר את הליכותיו ומנהגיו שאינם לקורת רוחו, וימצא להשתדל להעלתו.
בדבר עליית המשפחה אינו מזכיר לגמרי.
בעניין רבקה - כרגיל: נושאת בעל ותצא לשבוע ימים לנוח במיולוצל(?) - ותו לא.


אינני זוכר אם כתבתי לך שקבלתי מכתב ממשרד (הארצ-ישראלי) הורשאי, בנידון עליתו של גדעון- בו כותבים שיש לפנות באופן אינדיוידואלי לבתי ספר בארץ שיקבלו אותו.

ואצלי עסוק וטרוד - עבודות הבנין רבות. אתמול סמנתי את הבית הרביעי.
העובדה שמזכירות פנים תופסת את האדם וזהו תפקיד שצריך אדם שלם ותנאים לכך.
ואני עסוק גם בבנין.
אצטער שלא יכולתי לבקר אתכם בנהלל, תבינו: ישיבות, בירורים ואסיפות.

וזה הכל
בנימין

קוסקוס טבעון (אלונים בעתיד) 12.8.1939