דליה פונדק: הבדלים בין גרסאות בדף
| שורה 14: | שורה 14: | ||
<BR> | <BR> | ||
אוצרים: ורה פלפול, אריה ברקוביץ' | אוצרים: ורה פלפול, אריה ברקוביץ' | ||
| − | <BR> | + | <BR><BR> |
תהליכי פירוק ואיחוי עם תחושה של מקום שמתעצב ללא הרף, עומדים במרכז התערוכה של דליה | תהליכי פירוק ואיחוי עם תחושה של מקום שמתעצב ללא הרף, עומדים במרכז התערוכה של דליה | ||
| שורה 72: | שורה 72: | ||
[[File:1127.jpeg|מרכז|ממוזער|500px|קינצוגי, דליה פונדק בתערוכת "אתר" בית האומנים תל-אביב, ינואר 2024]] | [[File:1127.jpeg|מרכז|ממוזער|500px|קינצוגי, דליה פונדק בתערוכת "אתר" בית האומנים תל-אביב, ינואר 2024]] | ||
<BR><BR> | <BR><BR> | ||
| − | [[File:1129.jpeg| | + | [[File:1129.jpeg|מרכז|ממוזער|500px|האפורה, דליה פונדק בתערוכת "אתר" בית האומנים תל-אביב, ינואר 2024]] |
גרסה מ־00:24, 19 בפברואר 2024
דליה פונדק לבית לוי אישתו של משה פונדק אמם של נועה פונדק, אמיר פונדק, נדב פונדק, יואב פונדק
תערוכת האתר
בחודש ינואר 2024 הציגה דליה תערוכת יחיד בבית האומנים בתל-אביב. במרכז התערוכה הייתה עבודה הגדולה נעשתה אחרי השבעה באוקטובר על רקע קולאז׳ של הרס, ציירתי בשכבות רבות בטכניקה מעורבת אמצעי הצלה כדי להחלץ מתוך ההריסות (סולמות, גשרים תלויים, חבלים, מדרגות, סירות הצלה). בחלק העליון מבצבצים פיגומים - סימן לבנייה חדשה. בכל מוצג בתערוכה מופיעים ההרס והתקווה.
מיצב הטחב הטרי שהגיע ״בייבוא אישי״ מהואדי בטבעון, מלמד שיעור בטיפוח תקווה ובהתחדשות.
אֲתָר
אוצרים: ורה פלפול, אריה ברקוביץ'
תהליכי פירוק ואיחוי עם תחושה של מקום שמתעצב ללא הרף, עומדים במרכז התערוכה של דליה
פונדק בבית האמנים בתל אביב. העבודה על התערוכה החלה כשדליה קיבלה לידיה בית ישן באלוני
אבא, רגע לפני שנהרס. זה היה במהלך המחאה החברתית והאיום שחשנו רבים מאיתנו של חורבן הבית
הדמוקרטי. מתוך תחושה פנימית ואינטואיטיבית, החלה האמנית לשבר קירות, לפעור בהם פתחים,
לנפץ רצפות, לחצוב, לצייר ולכתוב על הקירות העירומים.
הפעולה האגרסיבית כלפי המבנה הייתה למיצב אמנות שהפך את היוצרות: ההרס הפך לאתר אסתטי,
השברים הפכו לפסלים והמקום למונומנט.
התערוכה בבית האמנים בתקופה זו, היא המשך לאירועי ה 7- באוקטובר. הפרויקט המקורי הפך
לרלוונטי מאי פעם עד כדי נבואי. בציור הקיר המונומנטלי, שנעשה במיוחד לחלל הגלריה, ביקשה
דליה להציג את השברים והפרוק בתגובה למראות ההרס והחורבן הבלתי נתפסים, לצד תקווה לשיקום
ובנייה מחודשת. בציור עמוס הפרטים, בולטת תחושת הכאוס והפורענות – בבסיסו של הציור תל
של שברי רצפות משוננים שכמעט נשפכים ממרחב הציור החוצה, מעליהם מתנשאים אלמנטים
אדריכליים, פיגומי ברזל המתנשאים אל על לאופק, סבכים של גדרות, או רשתות דיג, שברי סירות.
=D7ימבוליקה עשירה המעלה על הדעת התייחסות לשרידי ציוויליזציה, להיסטוריה ולחלוף הזמן.
אלמנט הפתח שנפער כמו פצע בקיר ודרכו ניבטים חללי החדר האחרים הריקים והמיותמים, מופיע
בצילום אחד מתוך סדרה שלמה שיצרה האמנית בחלל המקורי שאיננו עוד ובאופן מצמרר מזכיר מאד
את מראות ההרס המבעיתים של בתי הקיבוצים בעוטף עזה.
צילום נוסף עגול, הוא של כלי קרמי שנשבר ובטכניקת החיבור היפאנית – קינצוגי, איחתה האמנית את
חלקיו והחזירה אותו לחיים, דרך עדשת המלצה שלה, הופך הכלי הזה ספק לממצא ארכיאולוגי ספק
לגוף שמיימי טומן סוד.
לצד הציור המונומנטאלי, ומבין ההריסות, 'צומח' אובייקט ובו טחב רענן, אותו קוצרת פונדק בוואדי
הסמוך לביתה בטבעון, כהקשר סימבולי לתכונה ה"חתרנית" שהיא מייחסת לצמיחה שלו; שעל אף
היותה צנועה ונחבאת אל הסלעים, זוהי צמיחה הנחושה לשרוד ולהתחדש בירוק רענן ואופטימי.
