ורבה: הבדלים בין גרסאות בדף
| שורה 1: | שורה 1: | ||
| − | [[File:Verba.jpg|שמאל| | + | [[File:Verba.jpg|שמאל|ממוזער|700px|משפחת מן יצאה לביקור בורבה בתמונה: [[דפנה פונדק]], [[יהודה מן]], [[רנית מן]], [[אחיק מן]], [[תמר סמילנסקי]], [[ערן מן]], [[דן מן]]]] |
<p style="font-size:20px; "> | <p style="font-size:20px; "> | ||
'''ורבה''' – עיירת הולדתה של אמא-סבתא צילה ברו פונדק | '''ורבה''' – עיירת הולדתה של אמא-סבתא צילה ברו פונדק | ||
גרסה מ־21:29, 28 באוגוסט 2020
ורבה – עיירת הולדתה של אמא-סבתא צילה ברו פונדק
דפנה פונדק
ב- 31.05.2019 יצאנו לדרך, (מלבוב) הפעם ב"ואן" של רומן, יחד עם מדריכתנו המעולה והמשקיענית נלי , שהיא יהודיה מלבוב שעשתה עליה לישראל בגיל 15 במסגרת "נעלה" וחזרה אחרי מספר שנים לגאליציה, ללבוב.
היום היא מתמחה בהדרכת משפחות שבאות מהארץ, בדיוק כמונו, עושה תחקירים מוקדמים על המקומות שלשם פניהם מועדות.
ביום הראשון יצאנו לכפר ורבה- שפירושו "עץ ערבה". זהו מקום הולדתה ונערותה של אימי.
בפרוץ מלחמת העולם השנייה היו בורבה 2000 יהודים, והם היוו את מרבית האוכלוסייה של הכפר. ומרבית בעלי העסקים ואנשי המסחר של העיירה.
הגענו לורבה בצהרי יום שישי 31.5.19 ופגשנו את כל הכפר (בערך) בטקס סיום שנת הלימודים של בית הספר. כ 500 איש, כולם לבושים חגיגית עם הרבה חולצות ושמלות רקומות – וישיוואנקה. הילדות עם סרטי ענק לראשן ותסרוקת 4 צמות. הטקס התנהל בסגנון טקסי הקיבוץ הישן שכולו מתאסף לחוג את כניסת הילדים לכיתה א' או את סיום י'ב. היה מוכר להפליא, קטעי קריאה, שירה, ריקודי כיתה א' וריקוד זוגות של מסיימי י'ב.
הכפר עצמו מיושן מאוד, מכוניות LADA, עגלות וסוסים ומעט טרקטורים. כבישים שלא תוקנו מאז הפרידה מהרוסים ב 1991, אך עטוף כולו בגינות יפהפיות שבהן קמליות, פרגים ואירוסים ענקיים, ציפורנים ועוד.
רצינו למצוא בורבה את בית המשפחה האמידה של אמא צילה בת שלמה וחיה ברו ואחות לחנה ודוד.
לפי התיאורים של אמא הבית הגדול שלהם עמד קרוב לבית הכנסת והייתה להם טחנת קמח וכנראה אסם תבואות. נלי, המארגנת של הטיול, ילידת לבוב ודוברת עיברית, שעובדת עם ארכיונאית בריבנה (עיר המחוז של ורבה), לא הצליחה למצוא תיעוד למשפחה, ופנתה לראשת הכפר ורבה ודרכה הגיעה לבית הספר המקומי, שמנהל מוזיאון המשמר את תולדות הכפר, כולל היהודים שהיו בו. המורה ולנטינה, שכיום היא בת 64, הייתה המלווה שלנו לאורך סיורנו בכפר, שנמשך כשלוש שעות.