טיפול בחולים בהכשרה בפולין: הבדלים בין גרסאות בדף
שורה 1: | שורה 1: | ||
− | [[File:Saper.jpg|שמאל|ממוזער| | + | [[File:Saper.jpg|שמאל|ממוזער|300px|]] |
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"> | <p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"> | ||
גרסה אחרונה מ־20:15, 8 בינואר 2021
המחלוקת התמקדה בוויכוח שפרץ בין שני הקיבוצים בשאלת הטיפול בחבר שחלה. את השקפות "שחריה" הציג מנחם פונדיק, ממייסדי הקיבוץ וחבר מרכז "החלוץ". הסכמתי איתו בנושא זה ואמרתי שיש לי הרושם שחברי קלוסובה הפריזו במידת הגיבוש הקיבוצי. לא את הכול אפשר לפתור בקיבוצי ההכשרה. הטיפול בחולים במסגרת הקיבוץ מגביר את מעמסת העבודה על כתפי הבריאים. סבך כזה של פּרוֹבּלֶמוֹת עלול להרתיע את המצטרפים החדשים להכשרה. עלינו למעֵט בסבל, ובפרט בגלות, צריך לשמור על הכוחות בשביל ארץ ישראל. אבל הרחקתי לכת אף יותר משאר יריבי קלוסובה בכך ששללתי מכול וכול את ההכשרה התמידית. אמרתי שלדעתי, בהכשרה צריך להיות לא יותר משנה. ההכשרה הממושכת באה בעצם לרגלי הפסקת העלייה. חברינו בקיבוצים חיים בתנאים קשים ומסכימים לסבול רק בכוח הפרספקטיבה לעלייה. אם לא תהיה עלייה במשך זמן רב, רובם יעזבו את שורותינו.
מתוך "היש הגדול" ביוגרפיה של פנחס ספיר