יוסי גדעוני: הבדלים בין גרסאות בדף
| שורה 15: | שורה 15: | ||
<BR> | <BR> | ||
במשך כל חייו הבוגרים היה מוקף בחבריו הקבועים שסיפקו לו הרבה תמיכה ועזרה, יותר ממה שהסכים להודות. | במשך כל חייו הבוגרים היה מוקף בחבריו הקבועים שסיפקו לו הרבה תמיכה ועזרה, יותר ממה שהסכים להודות. | ||
| + | <BR><BR> | ||
| + | ==השאירו אותי על העץ== | ||
| + | <p style="font-size:20px; "> | ||
| + | כשנולדתי גרנו ליד "נווה-צדק" ובגיל ארבע עברנו לבית המשותף של עובדי א פ ק ברחוב דיזנגוף 28 .זה היה המבנה הגבוה ביותר בסביבה: בית בן שלוש קומות וששדירות!!! | ||
| + | בדירה היו שלושה חדרים: סלון, חדר ילדים וחדר הורים. תמיד ישן אצלנו עוד מישהו מהמשפחה. בשנת 1937 אבא העלה מפולין את אימא שלו, סבתא שרה שוסטקובסקי | ||
| + | והיא גרה אתנו בבית. סבתא שרה הייתה אישה קשה והיו הרבה התנגשויות בינה לבין אימא עליזה. גם אח של אבא, דוד מוניה (עמנואל שוסטקובסקי) שהיה חלוץ חקלאי/בנאי גר אתנו בבית... תמיד היה מקום לכולם. | ||
| + | <BR><BR> | ||
| + | בבית דברנו בעברית. עם סבתא שרה ההורים דברו ביידיש, גם ביניהם, כאשר רצו שלא אבין הם דברו יידיש אבל אני הבנתי. הכל מסביב היה חול, הרבה חול: רחוב דיזנגוף היה חול... פה ושם גם ג'ומזים עצי שיקמה ומסביב כרמים. בלילות נשמעו היטב יללות התנים. | ||
| + | באחת הפעמים כשהייתי בן חמש, שיחקתי עם ילדים "גדולים" בני שבע/שמונה... שיחקנו על אחד העצים ואחד הילדים העלה אותי על העץ והושיב אותי על ענף גבוה. הילדים הגדולים הלכו לשחק והשאירו אותי שם, על העץ. ניסיתי לרדת ולא הצלחתי. מזל שהם חזרו בערב והורידו אותי משם. | ||
<BR><BR> | <BR><BR> | ||
גרסה מ־23:13, 12 בספטמבר 2020
יוסי גדעוני נולד ב-1930 בתל-אביב ובגיל שש עלה לרחובות - נפטר במאי 2018 כחודש אחרי שחזר מטיול במרוקו. יוסי נשא לאישה את נורית פונדק ונולדו להם שלושה ילדים אסנת גדעוני, יפתח גדעוני ואבנר גדעוני.
בגיל שש עשרה וחצי התגייס להגנה. כאשר ״פרצה המדינה״, כך לדבריו, התגייס לחיל האוויר ושירת שם בקבע ובמילואים עד גיל 55. שם גם הכיר את אמא, שרטטת במחלקה הטכנית בתל-נוף. הם נפגשו שוב בטכניון והתחתנו.
לאמא ואבא נולדו שלושה ילדים, שמונה נכדים ונין אחד.
יוסי עבד כמהנדס תעופתי וטייס, אבל חלק את אהבתו לתעופה עם טיולים רבים ברחבי הארץ, בטיפול בגינה בבית ברחובות, ובפיתוח פרויקט חייו, הרכבת החשמלית שלו.
במשך כל חייו הבוגרים היה מוקף בחבריו הקבועים שסיפקו לו הרבה תמיכה ועזרה, יותר ממה שהסכים להודות.
השאירו אותי על העץ
כשנולדתי גרנו ליד "נווה-צדק" ובגיל ארבע עברנו לבית המשותף של עובדי א פ ק ברחוב דיזנגוף 28 .זה היה המבנה הגבוה ביותר בסביבה: בית בן שלוש קומות וששדירות!!!
בדירה היו שלושה חדרים: סלון, חדר ילדים וחדר הורים. תמיד ישן אצלנו עוד מישהו מהמשפחה. בשנת 1937 אבא העלה מפולין את אימא שלו, סבתא שרה שוסטקובסקי
והיא גרה אתנו בבית. סבתא שרה הייתה אישה קשה והיו הרבה התנגשויות בינה לבין אימא עליזה. גם אח של אבא, דוד מוניה (עמנואל שוסטקובסקי) שהיה חלוץ חקלאי/בנאי גר אתנו בבית... תמיד היה מקום לכולם.
בבית דברנו בעברית. עם סבתא שרה ההורים דברו ביידיש, גם ביניהם, כאשר רצו שלא אבין הם דברו יידיש אבל אני הבנתי. הכל מסביב היה חול, הרבה חול: רחוב דיזנגוף היה חול... פה ושם גם ג'ומזים עצי שיקמה ומסביב כרמים. בלילות נשמעו היטב יללות התנים.
באחת הפעמים כשהייתי בן חמש, שיחקתי עם ילדים "גדולים" בני שבע/שמונה... שיחקנו על אחד העצים ואחד הילדים העלה אותי על העץ והושיב אותי על ענף גבוה. הילדים הגדולים הלכו לשחק והשאירו אותי שם, על העץ. ניסיתי לרדת ולא הצלחתי. מזל שהם חזרו בערב והורידו אותי משם.
אתר לזכרו של יוסי גדעוני
סרטון על תולדות חייו של יוסי גדעוני
ראיון עם יוסי גדעוני - סרטון חלק א'
ראיון עם יוסי גדעוני - סרטון חלק ג'