ימים ראשונים בפרדס של גשר
הפרדס בגשר
אינני מן הוותיקים במשק. אולם איך שהוא עברו כבר למעלה מ-36 שנה, מאז בואי בינואר 1937 לגשר.
במשך 3 שנים שלפני כן, הייתי חבר בקיבוץ גבעת-חיים ועיקר עבודתי שם בפרדסים בסביבות חדרה: בעידור, בשורה אחת עם פועלים ערבים, בהכנת 'ארגזים' להשקייה סביב העצים, בחול העמוק. בקטיף, בהשקייה ובכל עבודה בפרדס.. הגעתי שם לדרגת פועל-קבוע, ששכרו היומי 26 גרוש, לעומת 17 – שכרו של פועל יומי.
כשבאתי לגשר, כבר לא הייתי 'ירוק' בענייני פרדס. היו אמנם הבדלים: בסביבות חדרה היו פרדסי תפוזים באדמה חולית, והפרדס בגשר כולו אשכוליות, על אדמה חצי כבדה בגבעות ובמורדות.
מחוץ לעבודה בנהריים, דומני, היה הפרדס הענף המרכזי במשק. 120 דונם. 'ממלכה' גדולה. עבדה בו קבוצת חברים גדולה. והיתה זו כנראה שנה ראשונה, כשכל השטח החל לשאת פרי. אנשי המקצוע המרכזיים היו החברים – משה וסרמן, אהרון רודשטיין ומשה מלמוד. עבדו עוד חברים רבים, ביניהם אחדים שהתפלאו או לא ראו בעין יפה את הרגשתי הטובה בעבודה בפרדס, כבר בימים הראשונים לבואי לגשר, והיו כמובן אחרים, שקיבלוני בידידות.
בפרדס היה בית אריזה בנוי, אך כנראה, לא גדול מספיק לקליטת הפרי מכל השטח. נדמה לי, שביום עבודתי הראשון בפרדס בגשר, ניגשו להקמת סככה גדולה, בקרבת בית-האריזה, במקום איחסון לפרי הקטוף. בהתפעלות עקבתי אחרי דוניה רודשטיין ואריה טפר, איך שניהם לבדם מקימים את הסככה משעה לשעה צמח ה'בניין' – סככת העץ הגדולה – ובסופו של יום היתה מוכנה לשימוש. דומני שכיום היו זקוקים לכמה ימים נוספים ולעוזרים נוספים להקמת מבנה כזה.
כל עץ בפרדס היה מסומן ונרשמה כמות הפרי שנקטפה ממנו.
עניין גדול היתה האריזה. היתה מגיעה קבוצת אורזים מבחוץ, אנשי פ"ת לרוב. המבררות והעושות היו חברות גשר.
היתה זו עבוה מפרכת למדי, לברר ולעטוף בזריזות, כדי להספיק לאורזים, תוך ישיבה על הרצפה. ואחר כך בסככה שליד בית-האריזה לסמן על כל ארגז את גודל הפרי, לפי כמות הפרי שבתוכו: 64,95, 126 ובזריזות לסגור את המכסה בחגורות עץ ומסמרים. ולבסוף העמסה על האוטו לנמל – סבלות זו, אף היא, לא היתה מן הקלות.
כל העבודות נעשו בהתלהבות, הייתי אומר, כך על כל פנים נשארו הדברים בזיכרוני.
פרט מעניין הזכור לי: משה מלמוד שהיה אחד המבצעים העיקריים, היה לבוש מכנסיים קצרים וגרביים ארוכים – גרבי ספורט – עד לברך, לרגליו. היה זה כנראה בהשפעת היותו ספורטאי (לא במקרה הבנים והנכדים כך..) ואיש טיולים. הרבנו לטייל אז, ברגל לעתים קרובות.
לא ידועים לי פרטים על שנותיו הראשונות של הפרדס בגשר, נדמה, שגם לא כתבו על כך. על כן מתבקשים החברים שעבדו בפרדס באותן שנים – לספר על כך.
כידוע מסרנו אח"כ את כל הפרדס הגדול והיפה, במחיר סמלי, של כמה אלפי לירות, לקבוצת הנוער העובד שבאה להתיישב בגשר, לאחר מעבר כל החברים לאשדות.
ישעיהו פונדק
עלון 171, 1972