ישעיהו תחת הפגזה
יום א' בשבוע – 7/6, היום השלישי במלחמת ששת הימים, לפני 3 שנים
התחלתי עבודתי בהשקייה בארבע וחצי לפנות בוקר. כבר אור מלא וראשית שמש. רוחי טובה עלי. בדרכי – היוצאים לבציר. רכב קרבי וחיילים בו. פתחתי את המים, מן הבריכה הדרומית שנתמלאה במשך הלילה, לוקח 700 מ"מ לשעה. אנו משקים בעונה זו, מדי 7 ימים, כל חלקה. טוב שיש מים כדי הצורך. הנאה היא להשקות בזרם גדול. החלקות 72 (שנה רביעית) ו- 83 (שנה שלישית), הנמצאות בחלק הדרומי-מזרחי של שטחינו בקרבת החצר – קרובות זו לזו ומשקים אותן במקביל, מתעלה אחת שבניהן. הערוגות המזרחיות בחלקות אלה – קצרות, מתמלאות מהר וההתרוצצות רבה. עוד מעט כשאעבור לערוגות הרגילות הארוכות יותר, 'ירגע' קצת ואולי לנשום.
בהזדמנות זו 'אגלה' לחברים סוד סימון החלקות במטע הבננות. מספר החלקה 72, למה הוא מתכוון? – מספר ראשון – 7 מסמן שנת הנטיעה 1967 ומספר (למשל) השנה 2 מסמן חלקה באותה שנה. למשל 66 – שנה 1966/6.
השעה 6 והנה נשמעות יריות מלמטה מעבר לירמוך, גם קול 'בזוקה' – מחבלים מתקיפים את המשמר שלנו. מקלע 'עונה' כמפצח אגוזים, מטרטר ארוכות – גומר שרשרת של כדורים. מלמעלה, מחפש ורודף אחר המחבלים.
במפתיע 'נכנסת' לחיפוי על המחבלים מרגמה 81 – משלהם. שריקת פגזים עוברת מעלי, הלאה ממני. קול רעם ואין התפוצצות – נפלים כנראה, הנוחתים בסביבות סככת הכרם הישנה, אשר ליד חלקה 66, מול שטח החצילים 'היורד'.
ודאי תבוא מיד 'תשובה' שלנו, אני חושב. אותו 'זריז' ללא-רתע, המותקן על רכב מהיר, שראיתיו עובר קודם לכן, מתחיל לענות בקצב מהיר. אני שומע את 'היציאות' של הפגזים, לא הרחק ממני.
מרגמת המחבלים ממשיכה בהפגזה. שריקות הפגזים סביבי ורעמי התפוצצויות. פגז אחד, יש לו, כנראה, יחס מיוחד אלי – מתפוצץ לא רחוק ממני. הוא 'תופס' אותי באמצע הדרך בין החצר השניה והשלישית בחלקה 83, אני ממהר להשתטח בקרבת קיר הערוגה למצוא מחסה. הרגשת חמצמצות בפה ואי-נוחות מסויימת.
אך יש למהר לקצה החצר, שמא התמלאו כבר הערוגות והמים יפרצו את הקירות אל הדרך.
בינתיים נכנסים 'כלי' המוצבים שלנו לפעולה.
מימיני מיכאל ומשמאלי גבריאל – אני מהרהר וכך באמת נוהגים הם. שומע היטב את 'היציאות' וכעבור שניות ההתפוצצויות למטה במזרח, באזור המחבלים. וכשאני מגיע לקצה החלקה, רואה גם את תמרות העשן העולים ממקומות הפגיעה.
'קונצרט' של חצי שעה בערך. מספיק.
מופיע הג'יפ של א' מחלק המים.
- למה אתה מסתובב בשעה כזו בדרכים? אני שואלו.
- חיכיתי איזה 10 דקות, הוא עונה לי ושואל: מה איתך? יש הודעה 'להתקפל', אתה נשאר כאן? –
- כן. הקונצרט נגמר כבר, כנראה. הוא משאיר לי את ארוחת הבוקר.
כעבור רבע שעה מופיע א' עם ש' – סדרן העבודה בענף.
- הבאתי לך מכשיר-קשר, אולי יהיה 'המשך פעילות'. תשאיר את המכשיר פתוח, אם תהיה הוראה ל'קיפול עובדים' – תחזור.
כעבור כמה דקות סגרתי את המכשיר – שקט.
אני ממשיך בהשקייה.
- פגז אחד נפל ע"י התעלה המרכזית. פגז אחר פגע בערוגה הראשונה, בחלקה 72,. מוסר לי א' שבא לבקרני, כעבור שעה.
אחר כך מצאנו פגיעות של פגזים בחצר 12, באותה חלקה. ובחצר 16 בחלקה 83 וכן בחצר 4 בחלקה 66 הנמצאת דרומה ממנה.
חוץ מה'נפלים' נפלו הפגזים מלפני ומאחורי, מימיני ומשמאלי. אולם ברור הוא, כי הקשר של כל אלה אלי – מקרי הוא בלבד, כי מפעילי המרגמה האוייבת – אינם רואים אותי בשום אופן.
כעבור שעה וכל עניין ההפגזה נשכח ואני מסיים את יום עבודתי בשקט.
מעניין אותי איך 'נתקבלה' ההפגזה במשק, במרחק 700-800 מטר בקו-אויר מכאן. אני שואל על כך בבואי לארוחת הצהריים בחד"א.
- הורידו את התינוקות למקלטים. וטוב שזה כך.
כשבאתי להחזיר את מכשיר הקשר, אמר לי סדרן העבודה – שמענו שהיית קרבי היום!
טוב שאיש לא נפגע. נזק הפגיעות במטע – במקרה זה – אפסי.
העבודה נמשכת יום יום. בהשקייה ובכל עבודה בבננות, בבציר בכרם. בשטחי המספוא, שבסביבה ההיא ובכל מקום.
'הרעשים' יעברו.
החיים חייבים להמשך.
ועוד יגיעו ימים שקטים באמת.
ישעיהו פונדק
עלון אשדות יעקב איחוד מס' 436, 6 ליולי 1970