כיצד התחתנו אמא ואבא

צילה וישעיהו פונדק זוג צעיר, תמונה שכנראה נשלחה להורים בפולין 1936

ישעיהו וצילה בקיבוץ גשר יחד עם בנם הבכור מנחם - 1937

כיצד התחתנו אמא ואבא?

כשהייתה דפנה בת עשר לערך היא גילתה באחת המגרות את הכתובה של ההורים. להפתעתה הרבה על הכתובה היה חתום מאיר ארזי ולא ישעיהו פונדק. מיד החלו שאלות רבות לעלות בראשה. האם אמא הייתה נשואה לאדם אחר לפני אבא? האם היא ילדה מאומצת? מה מסתירים ממנה? חלפו מאז כשבעים שנה ועכשיו כבר מותר לגלות. בספטמבר 1933 עלו השניים ארצה מפולין. ישעיהו הגיע לגבעת חיים וצילה לכפר יונה. המפגש הגורלי ביניהם התרחש שלוש שנים מאוחר יותר כאשר הזעיקו את צילה לעזרה בשל מגיפה, שבה חלו מרבית החברים בגבעת חיים. אמא עבדה במטבח הקיבוץ. כל בוקר השכימה בארבע, כדי להספיק להכין אוכל ולחמם את השתייה לפועלים שיצאו לעבודה. פעם אחת הגיע בחור למטבח התכופף ונתן לה נשיקה, בתגובה מידית הוא קיבל סטירה.

אמא מספרת " בגבעת חיים פגשתי את אבא. היה לו חתך לאורך הלחי והוא נראה לי כזה יפה. ומישהו אמר לי עליו "כשהוא פותח את הפה תכף אוהבים אותו". אני באמת לא יודעת למה בחרתי בו. הוא כנראה ידע לחזר אבל אני לא יכולה להגיד מה בדיוק משך אותי אליו. הייתה בחורה מפולניה שדברה עליו בהתלהבות "את יודעת מי זה ישעיהו?!" אבל בהתחלה לא התלהבתי ממנו. אחרי זה הוא התחיל לדבר ולחזר אחרי ואז התאהבתי בו."

בספטמבר 1936 אמא גילתה שהיא בהריון. חוץ מזה היא לא רצתה להישאר בגבעת חיים. היא החליטה להגיע לקיבוץ גשר בעמק הירדן, לפני המלצת אביה – שלמה. בסתיו של אותה שנה עברה צילה לגשר ואבא המשיך להדריך בנוער העובד בירושלים. במאי נולד מנחם, אחינו הבכור, והשמחה הייתה גדולה. אבל הם לא התחתנו... בעצם אמא הייתה רשמית נשואה לחבר מההכשרה. הסיבה לכך הייתה הצורך לנצל את רישיון העלייה (סרטיפיקט). לכן, החלוצים בפולין היו מתחתנים באופן פיקטיבי וכך שני חלוצים יכלו לעלות עם רישיון עליה בודד. כשמנחם היה בן שנתיים ונורית בת שלוש החליטו האחים זרובבל וישעיהו שההורים בפולין צריכים לראות את הנכדים. לשם כך היה צורך בהתארגנות מיוחדת וגיוס כספים. היה צורך להוציא דרכון אנגלי, שבו מופיע גם שם הבעל. לכן, אמא הייתה צריכה קודם להתגרש מהחבר שלו נישאה עם עליתה ארצה, ולא פגשה במשך חמש שנים, ולאחר מכן להתחתן עם אבא.

באותם ימים, שבהם פרקו החלוצים את עול הגלות, גם מוסד הנישואין לא היה מקודש במיוחד. אך לעומתו עלתה וצמחה דת חדשה - דת העבודה. כאשר זוג ביקש להתחתן "כדת משה וישראל" היו נוסעים לרב קורן מכנרת (שחיתן גם את דפנה ויהודה וגם את ברכה ודודו) מעמידים חופה ומתחתנים. ללא קהל וללא כיבוד. אבל, כאשר תכננו אבא ואמא להתחתן, לקראת הנסיעה להוריהם בפולין, עלתה דילמה חדשה.

הנסיעה לחתונה במושבה כנרת הייתה בסוס ועגלה, ונמשכה מספר שעות. כלומר על טכס החתונה היה צריך "לבזבז" שני ימי עבודה. זאת בניגוד לעמדת המאמנים בדת העבודה. לכן, לאחר התלבטויות נמצא הפתרון, צילה תיסע יחד עם חבר קיבוץ אחר, שהיה צריך להגיע לטבריה. בדרך יעצרו בכנרת יעמדו תחת החופה אצל הרב קורן, יקבלו כתובה כשירה כדת וכדין, שאותה ניתן להציג לשלטונות המנדט ולהורים.

אמא מספרת " בזמן החתונה אבא לא היה בחופה. אני נסעתי אל הרב של כנרת, עם חבר אחר - מאיר ארזי. מאיר התקשה לענות על שאלות הרב, כמובן שטבעת לא הייתה והרבצ'ן נתנה את הטבעת שלה, כדי שנוכל להתחתן..." וכך על הכתובה של צילה וישעיהו היה חתום החבר מאיר ארזי. ומה היה על הנסיעה לפולין? על כך עדיין דרוש מחקר...

דפנה ודודו