כמה קשה יהיה לו להיפרד
עין חרוד 15.3.1936
ישעיהו יקר שלום!
צרוף פה המכתב מהבית, שקבלתיו היום (הוא נתקבל עוד ביום שישי, ואני בו ביום יצאת לנהלל והיום שבתי). אבא חזר בו והוא מבין במה הקושי. הוא מסכים להשאיר את הסבתא אצל הדוד יוסף, דבר שאני, וגם אתה בטח, חשבנו עליו, אלא שלא הרשינו להעלות זאת בכתב. וטוב שיצא הדבר מפי אבא.
אני מתחיל להרגיש כמה קשה יהיה לו וביחוד לסבתא להיפרד. ברור שהעניין נעשה קל יותר. אבא חושב לחפש בבואו ארצה להשיג, כנראה משרה. את אמא הוא חושב, בינתיים, להשאיר בקיבוץ. איך שלא יהיה נדמה לי שצריך לכתב שיכינו את עצמם לדרך. כנראה שהרגשתם שם גם כן כזאת – מוכרחים להעלות בדרישה שבידם.
אנחנו מוכרחים להיוועץ. אני בין כך חשבתי להיות בשבת הקרוב בגבעת חיים. לכן הזדמן גם אתה לשם ונועצנו. זה גם קשור במו"מ עם גבעת חיים, אף על פי שאפשר הוא גם בלעדו. באשר לא נורא הדבר אם יתאכסנו ההורים זמן ידע בגבעת חיים.
ושוב עולה השאלה: אולי כדאי שנשאר (שנינו, או רק אני?) בעין חרוד. אז תהיה אולי לאבא אפשרות לקבל משרה במזכירות הקבוץ. הן נכנסו כבר לבניין והמשרדים גדלו. (היום ראיתי שם מכונת חשבון חדיש, במחיר 35 לא"י, העושה את כל פעולות החשבון).
בכל אופן כדאי שנפגש וניוועץ, כי אבא דורש גם תשובה תכופה, ובצדק.
ביחס לגדעון, אמרה מרים, כשנפגשתי איתה בשרון, שאפשר יהיה להכניסו לבן-שמן בהמלצת ברל (כצנלסון), הן שם יש לו יד. לכן נפגש בשבת בגבעת-חיים. או שתודיעני קודם.
שלום זרובבל.
הערות
א. המכתב נכתב לאחר שניסיון ראשון להביא את משפחת פונדיק לגבעת חיים מפולין ארצה נכשל. פרטים על הניסיון מופיעים בסיפור של ישעיהו פונדק - בסעיף על "גבעת חיים".
ב. בעת כתיבת המכתב זרובבל כבר עבר להתגורר בעין חרוד, הוא התקבל לשם כמומחה בנושאי דפוס, זאת בעקבות ניסיון שהיה לו בהדפסה בחנות מכשירי הכתיבה של משפחת פונדיק בסימיאטיץ'.
באותה עת חופשיה כבר הייתה בהריון עם נורית, כנראה חודש שביעי וסביר שעברה להתגורר אצל הוריה בנהלל. זו הסיבה שגם נהלל מוזכרת במכתב זה.
ג. ישעיהו באותו זמן הדריך קבוצה של הנוער העובד בירושלים. כלומר האחים כבר לא ביחד בגבעת חיים, רק בנימין פונדק נותר עדיין בקיבוץ. לכן זרובבל מבקש שהם יזדמנו לגבעת חיים כדי לדון במצב החדש שנוצר.
ד. בניגוד לפעם הראשונה שבה נכשל הניסיון של הבאת המשפחה לארץ הרי הפעם נראה כי סבא משה החליט לוותר בנושא אמו העיוורת ולהפקיד את אחיו יוסף על הטיפול בה. כך שנראה היה שהדרך פתוחה לעליית המשפחה ארצה.
ה. נותרה השאלה מדוע לא עלתה המשפחה בכל זאת, אם הגורם שמנע את עלית המשפחה סולק?
התשובה של דפנה מן היא שאם המשפחה פועה לאה פונדיק עדיין נשאה את כאבי העזיבה של הארץ ב- 1911 ואת אובדן בנה מנחם פונדיק בעקבות טביעה בכנרת ב- 1930.