כמעט אמרנו נגזרנו
אנו נותנים בזה קטעים מתוך מכתב שקיבל הח' ישעיהו פונדיק מהוריו בחו"ל - עלון אשדות יעקב 9 בדצמבר 1939.
אם יגיע מכתבי זה אליכם אז תדעו, כי שלום לנו. עבר עלינו זרם האשכנזים (הגרמנים) הארורים. כמעט אמרנו נגזרנו, אבל הזרם חלף, שב כלעומת שבא. אימתו הפיל עלינו ועבר. כיום אנו נמצאים בצל האדומים. לחם לאכול יש עדיין ... לעת עתה הוא דורש מאיתנו כסף.
ה'רבקום' הטיל עלי 1254 זהוב – הדוד ח. נתבע לתת 26,000 זהוב. בבית חרושתו שורר קומיטט של הפועלים.
ב. בצבא ועדיין לא שב הביתה, וכן לא שב ב. בן מ. מה נשמע אצלכם לא ידוע לנו.
לפני שבועיים סבבה שמועה מביאליסטוק בריסק ופינס, כי נוסדה בארץ ממלכה יהודית.
ידוע לנו, כי הארץ שלחה גדוד של 48 אלף חיילים אל החזית הצרפתית.
אך! כמה אימה וחרדה לפתה אותנו בימי האשכנזי ולכן בואו של האדום קיבלנו בשמחה. מובן כי החיים אצלנו עדיין אינם בסדר, המשטר הישן גז והחדש עדיין לא הסתדר... היוקר מאמיר.
התהיה אפשרות בקרב הימים לעלות ארצה? משתעשעים בתקוה, כי הלא בשנים הראשונות אחרי הרוולוציה היתה אפשרות כזו. אומרים כי מרומניה אפשר כיום לעלות אבל, מי יודע אם יעלה בידנו לעלות משם?
.. את המכתב אני שולח מ-ו' (וילנה כנראה) שכיום היא נתנה במתנה מהאדום לליטא ועדיין נוסעים בלי ויכוח מאיתנו לשם. מס. עברו כולם לס-ץ, כי שמה האשכנזי.
... אל נכון הרבה חפצתם לדעת אודותנו, אבל מאיצים בי לגמור...
הערות
א. המכתב נכתב כחודשיים שלושה לאחר פלישת גרמניה לפולין ב- 1 לספטמבר 1939.
על פי הסכם ריבנטרוף-מולוטוב חולקו השטחים של פולין בין גרמניה לרוסיה לפי המתואר במפה.
כזכור ביוני 1942 הפרו הגרמנים את ההסכם ופלשו לרוסיה במבצע ברברוסה. אז הקיץ הקץ גם על יהדות פולין המזרחית, ועמם על משפחתנו שנותרה בפולין.
ב. משה שוב מזכיר את האפשרות של עליה לארץ. כזכור אפשרות זו נידונה והייתה על הפרק בשנת 1936, אך אז בשל בעיות שנות לא יצאה לפועל.
הכמיהה לארץ ישראל הייתה קיימת בלבו כל הזמן. בוודאי שהייתה חזקה כאשר האיום הנאצי היה ברור, אך תמיד היו קשיים ותמיד קיננה התקווה שעוד יהיה טוב והטירוף יגמר.