מכתב מההבראה בנתניה
שלמהל'ה ודודו יקירנו
האמת היא, כי אנו מתגעגעים אליכם ודואגים, אם כי באמת אנו מבינים, כי הנכם כבר "גדולים" למדי להיות עצמאיים לפנות ערב ובלילה, במשך שבוע ימים. אם כי הנכון הוא כי איני שקט עד שנשוב ונהיה יחד.
החלטנו לחזור הביתה במוצאי שבת, זה גם יותר נוח מבחינת הנסיעה, כי ביום ראשון תהיה צפיפות גדולה באוטובוס ובוודאי נצטרך לעמוד מבית-ליד עד טבריה, ואח"כ לנסוע מטבריה הביתה. יש כל הסיכויים כי באוטובוס של מוצאי שבת היוצא מתל-אביב בשעה תשע בערב, יהיו מקומת פנויים והוא ישיר עד אשדות. כך שקרוב לחצות, אנו מקוים להגיע הביתה. אל תחכו לנו נגיע בשנתכם.
אני מקווה שאברהם ימסור לכם דוח מפורט על ההרגשה הטובה, אך איני פטור מלכתוב לכם על כך. הרגשתנו טובה מאד. נהנים, נחים מספיק, אוכלים מצוין, הים לרשותנו. משכנינו מוצלח והחברה נעימה. בערב, אפשר ללכת לקולנוע, אך הערב נשאר במלון, כדי לכתוב אליכם ולקרא.
כמובן, כי סדר היום נקבע ע"י הארוחות והים. לא הכול אפרט – נשאיר משהו לבית. אך עניין הרחיצה מתבקש שיאמר עליו משהו. ראשית לכל עניין האהל. עליו כתוב "אהל פלא" – מובן שזו לשון הגזמה. לו היה שמו "אהל צל" גם זו מעלה גדולה, וכך הוא באמת. ארבעה מוטותיו מתפרקים לשלושה פרקים בני 50 ס"מ אורך כל אחד, ובקלות ניתן להקים סוכה לא גבוהה, בעלת שובל לצד אחד. אני מעריך שאורכו 3 מטרים, צל יעיל. אנשי אשדות בין היחידים שיש להם "אהל פלא" זה.
את הים הגדול שלנו הנכם מכירים, הרדיו מודיע עליו מדי ערב, ומזכירו לקייטנים: רוגע או גבה-גלים, גובה הגלים מ- 63 ועד 120 ס"מ גובה. כשאמא ואני נכנסים לים מזדרזים גלים, בני הגובה הזה או בגבולות הגובה הנ"ל, לקבל את פנינו, מי בכחול צלול, מי מעורב בצהוב חול ומי בקצף-שלג לבן, מי בלטיפה מי בדחיפה, מהם הגבוהים יותר, בשטף חבטה, אך מבינים אנו כי כך דרכם לקבל את פני כולם, ואין לדרוש מהם יחס מיוחד כלפי אמא, שהיא מחלימה עדיין ממחלתה. לעומת זה מתחשבים בנו מאד השמש שחומה נעים והרוח שמשבה קל ונעים. בסיכום הרגשה טובה והנאה מרובה. נותר מקום לצחוק ל"ריקודי קדושה" שלי ונטירות מכל סוג בשעה שאני נאלץ לתמוך מתני בידי, בצורת אזני כד (מצב זה אסור על כל מי שיודע משהו באמנות, לבל יאמר עליו שעומד עמידת כד – ידים על המותנים – עמידת "גולם"). הסיבה היא, כי הגלים רוצים לחמוס ממני את בגד הים, האדום אש, לא ראיתי דוגמתו בחוף ימה המצוין של נתניה.
יתכן, כי מחר נסע לת"א אך אין זה ודאי. גמרתי קריאת הספר הנפלא – "אפיקים בנגב", מאת נלסון גליק, אולי אצליח לכתוב עליו משהו בשביל היומן.
ומה אצלכם יקירי? תודה רבה לך דוד על גלויתך. יש לציין, הכתיבה בלי אף שגיאה. חבל רק שסדר השורות לא נשמר יפה, בצד הקדמי, מתחת לכתובת השולח. היה זה יפה מאוד מצידך ששמרת על לוח זמני-משלוח המכתבים. גם אנו שלחנו לכם גלויה עוד ביום הראשון לבואנו הנה. חבל ששלמה לא כתב, אולי היה עסוק בהכנת שיעורים.
נקוה, כי ישלים החסר במכתב שנקבל מכם. כתבנו מכאן למנחם וחיהל'ה ולדפנה ויהודה.
מקווה אני, כי לאט הנכם מתקדמים בהכנת הדירה המיועדת לאירוח ומה שלא תספיקו, נכין אנחנו ביום ראשון בבוקר. אל תעבירו את ארגז הקרח, תאמרו רק לשבתאי, שאקח את הארגז ביום א' בבוקר. יש לקחת משקאות ביום שישי. חושבני: 6 הדרן, 6 בירה שחורה, 10 סודה ובקבוק מיץ לימון אחד. כי ביום א' , בערב החג – לא נקבל. אודה לכם, אם תכתבו לי על הנעשה בזיתים. תפנו לסנדר ותשאלו, כי אני מתעניין ותכתבו לי.
שלמהל'ה ודודו יקירי, איך בלימודים? השתדלו נא להכינם מתוך שלוות נפש ולא בחיפזון. זה טוב לשיעורים וטוב לכם. השתדלו שכתב היד יהיה ברור, שקט ומרגיע. על המתינות בעניין זה יש השפעה חוזרת של הנאה ומרגוע לכותב ואח"כ גם לקורא, אם זה המורה, בן משפחה, איש מקרי, או לכותב עצמו, כשהוא קורא את אשר כתב. בעיית ימינו הוא החיפזון והרעש, מבשרי העצבנות, וכל אחד מאתנו חייב לתרום חלקו, כדי למעט בהם, לשם בריאותנו בכל המובנים. יודע אני: כך קל לכתוב ולייעץ, כשאדם נמצא בנופש ושעתו בידו. אך אם לא בשעה כזו נתבונן בדברים ונסיק מסקנות, מתי נעשה זאת? מקווה אני שתהיה לכם סבלנות לקרוא את מכתבי זה כולו ותשתדלו למרות מעמסת השיעורים להשיב לנו כגמולנו על כתובתנו.
אמא ודאי תוסיף מכתב משלה. כל טוב לכם אהובי נפשנו היקרים, הבריאות והטוב לכל גופכם ולראשכם. בטוב תלינו ובהרגשה טובה תשכימו וכל יומכם אך טוב, כל ימיכם.
שלכם
אוהבכם בכל מאודי
אביכם ישעיהו.
נתניה, יום ג' – "כי טוב" – כ"ד באלול תשכ"א 5.9.1961