מנחם פונדיק

מנחם פונדיק נולד תרס"ו/1906 סימיאטיץ' פולין - נפטר ב-תרצ"א/1930 בעקבות טביעה בכנרת.

ילדות בפולין

בנם בכורם של פועה לאה פונדיק ומשה פונדיק. מנחם, יפה התואר והמוכשר, היה מנעוריו נתון כולו בהווי החלוצי, שנתחדש לו לנוער עברי בתפוצות בימים ההם. הוא היה ממייסדי "החלוץ" בעיירה, מבוני ההכשרה ואישי העלייה החלוצית (העלייה החמישית), אשר הגשימו בנאמנות ובמסירות את שאיפות חייהם – לעלות לארץ, לבנותה ולהפרות את שממתה. מנחם ניכר היה בענוות רוחו וברצינותו השתקנית, צנוע ובעל קסם אישי – דמות מדריכה ומשפיעה בקרב הנוער היהודי. הוא היה היוזם של המשק "שחריה", ששימש מקום הכשרה למאות חלוצים מערים ועיירות רבות ברחבי פולין. הוא היה המוציא לפועל של הקמתו וביסוסו, הוא היה הרוח החיה בקבוצה והאהוב והנערץ על כל חבריה. הוא היה מביא את דבר "החלוץ" לכל סביבה. לא פעם הלך ברגל מעיירה לעיירה כדי לעורר את הנוער היהודי לתות על חייו ועל עתיד עמו ולהכשיר עצמו לחיי עבודה והתיישבות בארץ ישראל.

פעילות בחלוץ

בגיל צעיר נבחר לחבר במרכז "החלוץ" בפולין. בשנת 1927 יצא בשליחות המרכז לפאריס, "למשא ומתן על השגת רשיון מאת הממשלה הצרפתית להקמת חוות הכשרה בסוריה, אשר נועדה לשמש תחנת מעבר לעולים בדרך הצפון" (ברכה חבס, "פורצי שערים", עמוד 14) בראשית שנת 1929 עלה לארץ יחד עם חבריו מקבוצת "שחריה" ואתם היה בכל גלגוליו בארץ עד יומו האחרון. תחנתו הראשונה היתה בגבעת בוסל בחדרה, משם עבר ליבניאל ואחר-כך למגדל. הוא התנגדת להליכה למשק קיים או "להקמת קיבוץ חדש סתם". הוא חלם על "איגוד חופשי של קבוצות, שמתוך המציאות הארצישראלית ימצאו להם את צורת החיים ההתיישבותית" (במכתבו לאחיו ישעיהו)

פעיות בארץ ישראל

חביבה היתה עליו עבודת האדמה. מתוך חדוות החייאת השממה עבד בייבוש ביצות, בניקוי תעלות, בעידור ובנטיעות, ובכל התנאים "שמר על נר-התמיד" אשר בתוכו. סיסמתו היתה: "דע, אחי, לשמור את אורך אתה בתוך האור הכללי, שלא תמיד אור הוא". מנחם רכש הערכה טובה וחיבה מאת כל חבריו ומכיריו. ברל כצנלסון, מורה ומנהיגה של תנועת העבודה בארץ, מנה אותו בין החברים הצעירים "אשר עצם מציאותם היה בה כדי להבטיח לנו, כי לא לשווא חיינו". ("בחבלי אדם". עמ' 248-249). באביב ימיו, בגיל עשרים וחמש, טבע בכנרת. זכרו חקוק באהבה ובהוקרה בלב כל יודעיו.