הצגת המקור של הדף "משה פונדק"

[[File:Pundak young.jpg|שמאל|ממוזער|400px|משה פונדק בשנות העשרים]]
<p dir="rtl";  style="font-size:20px; color:black">
'''משה פונדק''' נולד בעין חרוד בשנת 1948, נפטר ב- 2015. בנם של [[זרובבל פונדק]] ו[[חופשיה הורביץ]]. היה נשוי ל[[דליה פונדק]] לבית לוי, אביהם של [[נועה פונדק]], [[אמיר פונדק]], [[נדב פונדק]] ו[[יואב פונדק]]

== איך יוצרים עסק יש מאין? ==
<p dir="rtl";  style="font-size:20px; color:black">
 [[דליה פונדק]] אלמנתו של משהלה מספרת:<BR>
בתום השירות הצבאי, מוישל׳ה (שכולנו קראנו לו ״פונדק״), חזר למשק וביקש לצאת ללימודים.<BR>
נאמר לו שהוא חייב להמתין מספר שנים כי שני אחיו הבוגרים כבר למדו.<BR>
בלב כבד עזב את עין חרוד לחיפה לטובת לימודים בטכניון, <BR>
שכר דירה והחליט להתפרנס מעבודות צלילה.<BR>
איך מתחילים עסק לעבודות תת ימיות כשאין לך רכב ואיש לא מכיר אותך???<BR><BR>
דבר ראשון מיתג עצמו כשהדפיס כרטיס ביקור ענק שכלל 5 מספרי טלפון.<BR>
הטלפון הראשי היה מספר הטלפון של הטלפון הציבורי שהיה ממוקם בפינת רחוב ארלוזורב בחיפה,<BR>
קרוב לדירה השכורה והצילצול נשמע מהדירה . (אני הייתי המזכירה הראשית).<BR>
מספר טלפון נוספים היו של הוריי ושל בני משפחת הורוביץ בכפר ורבורג, שנרתמו למשימה והיו דרוכים לכל צלצול,<BR>
ועוד 2 מספרי טלפון של הורים של חברים בעלי קו טלפון.<BR>
מרפסת הדירה הפכה ל״מגדל תצפית״ שממנו השקפנו על הנמל. כל תנועה חשודה של כניסת אוניית נוסעים/מיכלית/כלי שייט גדול<BR>
גרם מייד להזנקת ״בעל החברה״ עמוס בציוד הצלילה על הגב, דרך המדרגות שהובילו משכונת הדר לעיר התחתית ולנמל.<BR>
בנמל, נפגש בדר״כ עם הקפטן של האוניה שדיווח על תקלה ואז החל משא ומתן קשיח על דמי הטיפול.<BR>
[[File:Spain 1977.jpg|שמאל|ממוזער|700px|משה ודליה פונדק בעת טיול בספרד - 1977]]
<p dir="rtl";  style="font-size:20px; color:black">
כשהתעורר קושי במו״מ, אמר לאנשי הצוות שהוא חייב לקבל אישור על המחיר הסופי מאביו, וביים שיחת טלפון מתא הטלפון הציבורי בנמל.<BR>
כמובן שההשקעה הראשונית היתה ברכישת אסימונים לשיחות הוועידה עם אביו.<BR>
כך קיבע את מעמדו כמקצוען הנענה לכל קריאה 24/7.<BR><BR>
זו היתה ההתחלה.<BR>
חזון, יצירתיות, אמינות, תבונה, ממזריות, חריצות, נועזות, הימור, חוצפה, אומץ ויזמות, כל התכונות הללו שמוישל׳ה ניחן בהן,
הפכו את חברת נפטון רולן למה שהיא היום - אחת מהחברות המובילות במשק בתחומי הספנות והבניה המתקדמת.<BR>

==אם אתה לא יודע תלמד==
<p dir="rtl";  style="font-size:20px; color:black">
מירון לבו מספר: ב- 1978 כאשר הצוות של נפטון החליט לפתוח את הסניף שלהם ביוון, אני הייתי קב"ט באל-על. משה הגיע לביקור בפיראוס לראות איך העניינים מתקדמים. במהלך הביקור הוא חלה בשפעת. פונדק התגורר במלון קרוב למקום שבו גרתי. כאשר אשתי שמעה שיש ישראלי חולה היא מיד הכינה עבורו מרק עוף. אני הייתי השליח וכך הכרתי אותו עם מרק עוף ביד.<BR>
שלושה חודשים אחרי זה כאשר עמדתי לסיים את התפקיד ביוון משה התקשר אלי והציע לי להצטרף לחברה, כמנהל המפעל שלהם באשדוד. הסברתי לו שאני לא מבין במכולות אלא בהבטחה וחינוך גופני, בהכשרתי הייתי מורה להתעמלות. הוא הסביר  לי שמדובר חברה חדשה וצעירה, והוסיף "אם אתה לא יודע תלמד". חודש וחצי לאחר מכן הוא מתקשר אלי בחמש וחצי בבקר ומציע לי לנהל את הסניף בגנואה באיטליה במקום באשדוד. אני מעיר את אשתי והיא חושבת רגע ומיד מסכימה. <BR>
מגיעים לארץ אני מצטרף למנהל הסניף באשדוד ומתחיל ללמוד על נושא המכולות ודרך הטיפול בהן. פונדק דואג לי למורה לאיטלקית ואני מתחיל ללמוד איטלקית והנהלת חשבונות. לאחר חודש מגיעים האיטלקים ודנים איך מתקדמים בהקמת הסניף באיטליה של החברה. לאחר שלושה חודשים האיטלקים מודעים שעירית גנואה מסרבת לתת שהשטח שהובטח. כך ירד נושא איטליה מהפרק.<BR>
[[File:Mpundak.jpg|שמאל|ממוזער|500px|משה פונדק ]]
==הבאת המכולות הראשונות==
<p dir="rtl";  style="font-size:20px; color:black">
ב- 1980 פונדק קורא לי ואומר אני רוצה שתהיה מנהל התפעול של בארץ גם של הסניף בחיפה וגם של הסניף באשדוד. המשימה הראשונה שלי הייתה לקנות מכולות באנגליה. באותה תקופה פתחנו את חברת רולן. רולן התחילה ביצור מבנים ממכולות. בחרו אותי כנציג החברה מפני שהאנגלית הייתה הכי טובה, לשאר הייתה אנגלית פלסטינאית. נסעתי לאנגליה ורכשתי שם עשר מכולות, עכשיו בעיה איך להביא אותם לארץ.<BR>
פונדק שולח אותי לחברת ספנות CIF, שימלאו את המכולות וישלחו אותם לארץ. מגיע אליהם, אך הם מסרבים להשתמש במכולות. פונדק חושב רגע ומציע שנשלם להם 25 דולר עבור כל מכולה. פניתי אליהם עם ההצעה החדשה והם מיד הסכימו. זה הצד הממזרי של פונדק הוא מצליח להבין בכל מצב איך ניתן להסתדר.

==כסף ומתנות==
<p dir="rtl";  style="font-size:20px; color:black">
ב- 1982 אני מגיע פעם ראשונה להמבורג יחד עם פונדק וסוגרים עסקה. לאחר מכן פונדק מציע לי לבלות. מגיעים לרובע של הבילויים של המבורג והוא מכניס אותי למועדון לילה. היינו עייפים מכל היום שתינו בירה ונרדמנו. לא עבר זמן ומנהלי המקום זרקו אותנו מהמועדון.., בגלל שישנו מול ההופעות הסוערות במועדון. למחרת בערב הוא מציע לי לגשת לקזינו. משחקים פונדק מפסיד ואני מרוויח. הוא מבקש ממני כמה מרקים, ומתיישב לידי "כי השולחן שלך מרוויח". פונדק מהמר על אפס ויוצא לו אפס, כלומר הוא מכפיל את סכום ההימור פי 36. <BR>
אמרתי לו שנהוג לתת לקרופיה (הדילר שמנהל את הרולטה) טיפ. פונדק מודיע שלגרמנים הוא לא נותן טיפ. לאחר מכן הוא החליט שוב להמר על אפס ושוב יצא אפס, אז הדילר לקח את הטיפ מבלי שפונדק נתן לו. פונדק התחיל לצעוק עליו, אמרתי לו עזוב...  בסוף אותו לילה יצאנו מורווחים קרוב לאלף דולר.<BR>
למחרת עולים על הטיסה חזרה לארץ ויש חניית ביניים בפרנקפורט, פונדק אומר לי בוא תביא את כל הכסף שהרווחנו, אנחנו נוסעים וקונים בכולבו גדול מתנות למשפחה, לא חוזרים עם הכסף הביתה. הלכנו לכלבו והוציאנו את הכסף על מתנות לכל המשפחה, העיקר לא לחזור עם הכסף ארצה.
 
==חיבוק של אב==
<p dir="rtl";  style="font-size:20px; color:black">
ב- 2013 ישבנו בחדר האוכל בעבודה עם פונדק ודני ואני ספרתי, שהבן שלי, שהוא מ"פ בצבא, יצא מהארון. <BR>
פונדק שואל מיד: "חיבקת אותו?"<BR>
 השבתי "לא, לקח לי קצת זמן". <BR>
עם כל הממזריות שלו לפונדק הייתה רגישות מיוחדת לבני אדם.