נורית גדעוני
נורית גדעוני לבית פונדק נולדה ב- 1936 בקיבוץ עין חרוד להוריה חופשיה פונדק לבית הורביץ וזרובבל פונדק. נישאה ליוסי גדעוני ולהם נולדו אסנת סבוראי, יפתח גדעוני ואבנר גדעוני. נפטרה ב- 2013.
החתונה של נורית ויוסי
יוסי גדעוני מספר: פנה אלי ראש מטה המבצעים של חיל האוויר והציע לי להתנדב
למשימת טייס במדינה אפריקנית. הסכמתי, ומאוחר יותר הבנתי שהפעילות היא
במסגרת המוסד.
באותה תקופה נורית הייתה חברה שלי ובמוסד רצו לנצל את כישוריה במורס והציעו
שהיא תהיה איש הקשר שלי. נורית ואני התאמנו ולמדנו כל אחד את חלקו במשימה.
אבא של נורית אמר שאנחנו לא נצא יחד לחו"ל אם לא נהיה נשואים. הסכמנו ונערכנו
לטקס הנישואין בתאריך 18.11.1958
בחדר האוכל בעין חרוד.
הפרויקט נפל ובוטל בעקבות רצח של מנהיג באפריקה ושוחררנו מהמשימה.
נורית ואני החלטנו להמשיך לגור בחיפה. הייתה לנו דירה בשיכון צבא
קבע ברחוב התישבי שעל הכרמל.
כיצד ראיתי את אישתי לראשונה?
חברת דובק הוציאה אלבומים מיוחדים להדבקת תמונות. האלבום הכיל סדרות של
תמונות מהחיים בארץ. בכל קופסת סיגריות דובק הייתה תמונה אחת. אנחנו הילדים
אספנו את התמונות, החלפנו ביננו תמונות. והדבקנו את התמונות במקום המתאים
באלבום. מי שהצליח למצוא ולהדביק את כל התמונות באלבום זכה בפרס!!!.
בין התמונות הייתה תמונה בה בחורה צעירה בקיבוץ מניפה למעלה תינוקת...
כשהכרתי את נורית, אשתי וביקרתי בפעם הראשונה בבית הוריה בעין-חרוד ראיתי תמונה גדולה על הקיר שהייתה זהה לאותה התמונה שאספתי בילדותי. אמרתי שאני מכיר את התמונה ושאלתי מי הבחורה שבתמונה. התברר שזו עולה חדשה מניפה בידה את נורית, שלאחר מכן הייתה אשתי. מצחיק, אבל כך ראיתי את נורית אשתי, בפעם הראשונה.
ילדה של אבא
נחמן פונדק מספר: נורית הייתה ילדה של אבא, הוא היה שפוט שלה והיא הייתה מעריצה שלו. בכל מה שקשור לבית ספר הוא היה הדמות שאליה היא פנתה. בבית הספר התיכון היא הייתה תלמידה מצוינת בעיקר במקצועות ההומניים. נורית גם הייתה מאד מעורבת חברתית בפעילות של חברת הילדים, אז פעילות הייתה פעילות. נורית הייתה העורכת והכותבת הראשית של עלון-קיר של חברת הנעורים. היא הייתה מאד מעורבת ואכפתית בכל מה שנעשה בחברה.
בכיתות י"א י"ב נורית הייתה בגדנ"ע והיא הצטרפה לגדנ"ע קשר. היא למדה מורס ושיטות תקשורת שהיו מקובלות אז, בשנות החמישים. בכיתה י"ב נורית התחילה לעבוד בבית החרושת שלנו פלב"ם בשרטוט. לנורית הייתה יד טובה וקבלו אותה במחלקת התכנון והדריכו אותה. חיים יערי ז"ל הדריך אותה, הוא גם זה שסידר לה את האפשרות להתקבל למחלקת השרטוט בחיל האוויר. מיד שנורית התגייסה היא התקבלה למחלקת ציוד של חיל האוויר באגף השרטוט בתל-נוף. שמה היא התקדמה ופרחה ולאחר מכן היא המשיכה בקריירה של שרטטת לאורך שנים במכון וויצמן.
מקור: ראיון מצולם שנעשה עם רן ידין ב- 18.4.2014.
תאנים ודבורים
נורית מספרת: כילדים למדנו לשחות בביצה גדולה, שהיתה מרוחקת מהקיבוץ ונחשבה לבריכה של הקיבוץ. כבר מגיל הגן היינו רצים לבריכה, מתפשטים, נכנסים למים ואיכשהו לאט לאט נשארים מעל המים. עד היום אני אוהבת לשחות, אבל אני לא שוחה נכון. יום אחד מאד רציתי תאנים, שהיו ליד הבריכה. אך היתה בעיה העץ היה מלא דבורים. אני אמנם פחדתי מהדבורים, אבל יותר מזה רציתי תאנים. התקרבתי אל העץ והושטתי את היד אל תאנה עסיסית. מיד קבלתי 5 עקיצות, שתים מהן בעינים, שמיד התנפחו לי. נורא כאב לי ובקושי יכולתי לראות, אבל הכי נורא היה שלא אכלתי אף תאנה...
השבת השחורה
הייתי בת 12 כאשר הפלמ"ח וההגנה עשו מבצע ופוצצו 11 גשרים בגבולות הארץ. האנגלים ששלטו כאן היו המומים מהפגת הכוח הזאת והחליטו לעשות חיפוש אחרי נשק בישובים רבים. התוכנית שלהם התגלתה מבעוד מועד, כך שכאשר האנגלים הגיעו לחיפוש, כולם היו מוכנים.
בעין-חרוד אספו את כל הטרקטורים ויתר הכלים הכבדים והציבו אותם כמכשול בכניסה. אבא שמר באותו הלילה ובא להעיר את אמא ב- 4 בבקר, להכין תה לחברים בחדר האוכל. ב- 5 צלצל הפעמון וכולם מהרו למקומות שנקבעו מראש. אנחנו הילדים התאספנו בבית הילדים ונתנו לנו תפקיד - כל שני ילדים יוצמדו לחיל אנגלי, שיערוך חיפוש בבתי החברים. אם יראו שהוא גונב משהו יגידו לו "גנב" באנגלית.
עד הצהרים הם הסתובבו וחפשו ולא מצאו. אז הם החליטו לאסוף את כל הגברים בקיבוץ, ולקחו אותם למעצר. ביניהם היה גם אבא שלי. חודש וחצי אבא לא חזר ואני התגעגעתי מאד. הילדים התחלקו בין ענפי המשק לעזרה. אני עבדתי בלול והרגשתי שאני חשובה. לכל חיי אזכור את השבת השחורה.
עזבתי ללא אגורה בכיסי
עזבתי את הקיבוץ ללא אגורה בכיסי. להורי לא היתה כל אפשרות לעזור לי. קיבלתי שולחן קטן, שלושה שרפרפים וארון. התחלתי לעבוד בטכניון ובמקביל להתכונן לבחינות הכניסה. תעודת בגרות עשיתי בקיבוץ בחופש שלאחר גמר בית הספר.
בשלב זה פגשתי את יוסקה גדעוני, שהכרתי לפני כן בחיל האוויר. יוסי היה לפני סיום לימודיו בטכניון. התחלנו לצאת ביחד. בשלב זה גויסנו למשימה בשירותי הביטחון, שהייתה כרוכה בנסיעה לחו"ל והתחלנו להתאמן לקראתה. זה נמשך כמה חודשים והחלטנו להתחתן.
אני מאד לא רציתי שהחתונה תהיה בעין חרוד, כי שם ראו אותי כבוגדת, לאחר שעזבתי את הקיבוץ. הורי באו לביקור ברחובות, והתקיים דיון אצל ההורים של יוסקה. הורי התעקשו על כך שהחתונה תהיה בעין חרוד מפני שזה הדבר היחיד שהם יכולים לתת לי - חתונה בקיבוץ. אני בכיתי, אבל זה לא הועיל לי, לבסוף התחתנו בקיבוץ, החתונה היתה יפה.
אחד האנשים היפים ביותר שהכרתי בחיי
יעקב גוטרמן מספר: הכרתי את נורית לראשונה ב- 1952, כשהגעתי ממעברת עכו לעין חרוד. הייתי אז עולה חדש מפולין והגעתי לכיתה י"א. עולה חדש ממעברת עכו – סבון, שנחת בקבוצה של נסיכים ונסיכות בעמק יזרעאל. למרבה הפלא נקלטתי. היו איתי חברים ממעברת עכו שלאחר שבועות קצרים חזרו לשם. נורית הייתה אחת מבנות הכיתה המקסימות ביותר. לא רק אני, אלא כולנו אהבנו אותה מאד. היה לה יופי חיצוני ופנימי, אופי נהדר, אהבת אדם וראיית הטוב.
רוב המורים שלנו כבר אינם בחיים, לכן עכשיו אני יכול לגלות שכל בוקר הגעתי לכיתה לפני כולם על מנת להעתיק מנורית את התוצאה של הבעיות באלגברה. כי בדרך כלל כאשר הייתה משוואה עם שלושה או ארבעה נעלמים הערך של X היה ארבע או חמש. אבל אני קבלתי לאחר חישובים בע"פ 465, כך שזה לא כל-כך התקבל על הדעת.
לאחר בית הספר כל אחד הלך לדרכו אך שמרנו על קשר. ביוזמתה של נורית בגיל מאוחר יותר התחלנו להיפגש ונורית הייתה הרוח החיה בחבורה. הייתי מאושר כאשר התבקשתי להיות המדריך של החבורה במסע לפולין. הדרכתי לאורך 25 שנים מסעות לפולין. הטיול הזה עם קבוצה של בוגרים, שיחד היינו בבית ספר בעין-חרוד, היה המשמעותי ביותר עבורי.
נורית הייתה אחד האנשים היפים ביותר שהכרתי בחיי והיא מאד חסרה לי.
מקור: ראיון מצולם שנעשה עם יפתח גדעוני ב- 24.5.2015.
