סימיאטיץ'

תבנית:עיר סמיאטיץ' (בפולנית: Siemiatycze) היא עיירה במחוז פודלסיה
תבנית:הערה בצפון-מזרח פולין. העיירה שוכנת על גדת נהר קאמיונקא בקרבת שפכו אל נהר הבוג המערבי. עד מלחמת העולם השנייה הייתה סמיאטיץ' עיירה יהודית ברובה.

היסטוריה

סמיאטיץ' נוסדה במאה ה-16, כאחוזה פולנית פרטית. רק סמוך למאה העשרים שונה מעמדה לעיירה פולנית.
עד מלחמת העולם השנייה היו מרבית תושבי סמיאטיץ' יהודים. מצבם הכלכלי של יהודי סמיאטיץ' היה דחוק, מלבד מספר מצומצם של יהודים אמידים שעסקו בסחר יערות וחכירת אחוזות. במרכז העיר ובמספר רחובות סמוך לו, היו חנויות של קמעונאים, שהיו מביאים מהכפרים חיטה, דגן, תפוחי אדמה, ביצים ועופות. אחרים התפרנסו ממכירת דברי סדקית לאיכרי הסביבה שהגיעו לימי-השוק השבועיים ולירידים.
משנות התשעים של המאה ה-19 תפסה התנועה הציונית מקום ניכר בחיי החברה היהודית בסמיאטיץ'. מבחינה ארגונית השתייכה סמיאטיץ' לוועד הגליל בגרודנו. בראש התנועה הציונית בעיירה עמדו שלום פאכטר ומשה פונדיק. באותה עת נוסדה גם אגודת פועלי ציון, ובשנת 1905 התאחדה עם קבוצתו של יצחק טבנקין.
המצב הכלכלי המעורער והרדיפות הפוליטיות בשנים 1905-1914, עוררו תנועת הגירה לאמריקה ועליית בודדים לארץ ישראל. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה והכיבוש הגרמני נפתחה תקופת התחדשות בתולדות יהודי סמיאטיץ': חרף התנאים הקשים ששררו בעיירה, גילתה האוכלוסייה היהודית כושר הסתגלות וחיי הציבור אורגנו מחדש; השלטונות פתחו בית ספר גרמני לילדי העיירה שהלימוד בו חובה; והפעולה הציונית התרחבה.
לאחר מלחמת העולם הראשונה פרחה הפעילות הציונית בעיירה. בשנת 1922 התבסס בית הספר העברי "קדימה" ונתקבלו מורים חדשים. קמה תנועת השומר הצעיר, שמילאה תפקיד חשוב בהכשרת הנוער וחינוכו לציונות. בשנת 1931 התקיימו בסמיאטיץ' בחירות לוועד הקהילה, וההנהלה נבחרה מקרב רשימות שונות של מפלגות: ציונים כלליים, פועלי ציון, הבונד, וכן סוחרים ובעלי מלאכה. בשנת 1938 נשלם בניין בית הספר העברי "קדימה" בעבודת התנדבות של הנוער היהודי על כל זרמיו. מול הפעילות הציונית בתקופה זו, התחזקה הפעילות האנטישמית בעיירה; אנשי המפלגה האנטישמית קראו להגברת החרם הכלכלי על הרוב היהודי בעיר.
בזמן מלחמת העולם השנייה, באוגוסט 1942, קובצו כל יהודי העיירה ומספר יישובים סמוכים בגטו צפוף בתוכה. בנובמבר 1942 הועברו כל יהודי סמיאטיץ' (כ-4,500 איש) להשמדה בתאי הגזים של מחנה טרבלינקה.
בעקבות המלחמה צנחה אוכלוסיית העיירה ל-4,000 תושבים. כיום חיים בה כ-15,000 איש.