צילה ברו: הבדלים בין גרסאות בדף
(יצירת דף עם התוכן " <p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"> '''צילה ברו''' (10 באוקטובר 1914 - 19 באפריל 2009) חלוצה עלתה...") |
|||
| שורה 2: | שורה 2: | ||
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"> | <p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"> | ||
'''צילה ברו''' ([[10 באוקטובר]] [[1914]] - [[19 באפריל]] [[2009]]) חלוצה עלתה ארצה בעליה החמישית בספטמבר 1933, הקימה יחד עם אישה [[ישעיהו פונדק]] את משפחת פונדק הראשונה בקיבוץ [[אשדות יעקב]] | '''צילה ברו''' ([[10 באוקטובר]] [[1914]] - [[19 באפריל]] [[2009]]) חלוצה עלתה ארצה בעליה החמישית בספטמבר 1933, הקימה יחד עם אישה [[ישעיהו פונדק]] את משפחת פונדק הראשונה בקיבוץ [[אשדות יעקב]] | ||
| − | + | [[File:Zila1935.jpg|שמאל|ממוזער|500px|צילה בקיבוץ גבעת חיים לאחר שהגיעה לעזרת מכפר יונה - 1935]] | |
== ילדות בפולין == | == ילדות בפולין == | ||
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"> | <p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"> | ||
גרסה מ־18:15, 23 באוגוסט 2020
צילה ברו (10 באוקטובר 1914 - 19 באפריל 2009) חלוצה עלתה ארצה בעליה החמישית בספטמבר 1933, הקימה יחד עם אישה ישעיהו פונדק את משפחת פונדק הראשונה בקיבוץ אשדות יעקב
ילדות בפולין
צילה מספרת "נולדתי במלחמת העולם הראשונה. בבית סגרו את כל החלונות והדלתות של יראו את הבית בלילה ולא יפציצו אותו. גרנו בבית קדמי גדלו, בעיירה קטנה – ורבה, במחוז דובנו. לקחו אותנו אל הבית של סבא, אבא של אבא – רב שמיעלה', אבל לא הכניסו אותנו לבית. בחצר היה מקום לפרות, ושם הסתתרנו – אני וחנהלה' אחותי. היה חשש שאם הבולשביקים יגיעו הם יתקפו אותנו. הייתי אז בת 4. אני זוכרת את תחושת הפחד. לסבא היה בית גדול. בצדו האחד היה חדר שבו סבא למד. בבית היו חדרים נוספים, חדרי שינה וחדר אורחים גדול. היינו הולכים לבקר את סבא לעיתים קרובות. העיירה הייתה מלאה בגויים ופחדנו מהם. אבל אצל סבא הרגשתי בטוחה. הייתה לו חצר גדולה עם עצי פרי. אני זוכרת את סבא בודק את עץ האגסים, כאשר הוא מצא אגס בשל הוא הגיש לי אותו, את התמונה הזו אני לעולם לא אשכח. סבתא הייתה מאד דתייה. אני זוכרת את טכס חפיפת הראש של סבתא. הייתה לה בעיה בזמן חפיפת הראש. אם הראש גלוי לתקרה, זה נחשב בעיניה כאילו הוא גלוי לשמים, ואלוהים רואה אותך. לכן, כדי שהיא תוכל לחפוף ראש אחותי ואני החזקנו מטפחת גדולה, שהסתירה את התקרה. אחותי חנהלה' נחשבה לחכמה ואני נחשבתי ליפה. כולם קראו לי צילה היפה. כאשר היינו רבות אמא לא ידעה איך להפריד בינינו. אבא, איזה אבא נפלא... אבא היה מתיישב ומברר מי היה אשם. אם אני הייתי אשימה הוא היה מזיז את הכסא אל חנהלה' וספר לה סיפור, כאילו שאני לא קיימת."