שלמה פונדק: הבדלים בין גרסאות בדף
| שורה 2: | שורה 2: | ||
<p style="font-size:20px; "> | <p style="font-size:20px; "> | ||
| − | '''שלמה פונדק''' - נולד בבית חולים העמק בעפולה ב- 19 מרץ 1947. בנם של [[צילה ברו]] ו[[ישעיהו פונדק]] אחיהם של [[מנחם פונדק]], [[דפנה מן]] ו[[דוד פונדק]]. נשא לאישה את [[גבריאלה מואביה]] | + | '''שלמה פונדק''' - נולד בבית חולים העמק בעפולה ב- 19 מרץ 1947. בנם של [[צילה ברו]] ו[[ישעיהו פונדק]] אחיהם של [[מנחם פונדק]], [[דפנה מן]] ו[[דוד פונדק]]. נשא לאישה את [[גבריאלה מואביה]] ולהם נולדה [[שרון פונדק]]. נישא בשנית ל[[אורנה רבינוביץ פונדק]] ולהם נולדה [[אוריין פונדק]]. |
== כלבה מהסרטים== | == כלבה מהסרטים== | ||
גרסה מ־18:54, 23 באוקטובר 2020
שלמה פונדק - נולד בבית חולים העמק בעפולה ב- 19 מרץ 1947. בנם של צילה ברו וישעיהו פונדק אחיהם של מנחם פונדק, דפנה מן ודוד פונדק. נשא לאישה את גבריאלה מואביה ולהם נולדה שרון פונדק. נישא בשנית לאורנה רבינוביץ פונדק ולהם נולדה אוריין פונדק.
כלבה מהסרטים
כשהייתי בן חמש החליט אבא שהגיע הזמן לגדל כלב. בדרך כלשהי הגיעה אלינו כלבה חומה קטנה וחמודה להפליא וזכתה לשם בוקית .
בוקית הייתה יצור שונה מכל מי שהסתובב סביבנו. בדרך כלל היינו תחת השגחה של אנשים בוגרים שחלקו לנו הנחיות והוראות, וכולם היו כפופים לדת ה"עבודה".
ככל שעבדנו בגן דבר לא עזר תמיד היה מקום לשיפור.
והנה הגיע יצור חמוד, שיכלנו לדאוג לו לאכל ושתייה והוא בתמורה ליקק אותנו ורץ אחרינו לכל מקום שהלכנו.
אך יותר מכל בוקית הקשיבה לנו. פתאם העולם התהפך במקום שאנחנו נקשיב ונציית לגדולים היה יצור מופלא ומתוק שהקשיב לנו. ישב מתי שבקשנו והלך אחרינו לאן שרצינו.
ואז... יום אחד בוקית נעלמה. חיפשנו אותה שאלנו את אבא היכן היא? בתחילה הוא חיפש יחד איתנו, אבל אחרי יום נמצא הפתרון הגואל..
אבא סיפר כי יחד עם דני קיי, שחקן סרטים יהודי מפורסם, הגיע גם במאי יהודי שראה את בוקית והתפעל ממנה. הוא ביקש מאבא את הכלבה כדי שתוכל להופיע בסרטים שהוא מביים.
אבא לא עמד בפני הבקשה והסכים לתת לבמאי את הכלבה החמודה שלנו.
אולם הסרטים של הקיבוץ היה האנגר מטוסים, שפעם היו בו. האנגר נמצא סמוך לבית שבו גרנו וכל פעם שהקרינו בו סרט היינו רצים לראות האם בוקית מופיעה בו.
חלפו כמה חודשים ושנים וכל הסרטים אכזבו ובוקית מעולם לא הופיעה. רק לאחר זמן רב סיפר אבא את האמת הכואבת.
הגנן של הקיבוץ היה יקה שראה בכל כלב איום על דשאי הקיבוץ וגינותיו. וכך, יום אחד הוא פגש בבוקית והחליט שמותר פשוט לחסל אותה...