כוכב הירדן
'כוכב הירד ' שבקרבתנו
יש ואנו זוכים ב'קפיצת הדרך'.
כך התקרבו אלינו אדמותינו בדושן, לפני כמה שנים, ע"י הכביש החדש לגשר. וכעת עם גמר הכביש החדש – התקרבו האתר והשטחים סביבו ברמת כוכב הירדן, כ-12 ק"מ בלבד מאיתנו.
היתה זו אחת ההתרשמויות הבלתי נשכחות שלי ממראה נוף בארץ. בראשית שנות ה-40, ביום חורף בהיר וקריר, בשעות אחה"צ, כשהשמש בעורף, כשצפינו מעל ה'כאוכב' על עמק בית-שאן וסביבתו ואל הרי גלעד במזרח – נוף פלאים ביופיו.
לוותה אמנם הרגשת אי-נוחות, בגלל מבטים עויינים של הערבים בכפר וסקרנות שלא באה על סיפוקה למראה שרידי המבצר הצלבני, המוקפים חפיר רחב ועמוק, שראינם רק מבחוץ.
היינו אז בדרכנו חזרה מטיול ברגל בגלבוע.
פעם אחרת עברנו רק בשולי הרמה, במסע הרגלי הגדול של פלוגה שלמה, קרוב ל-200 איש, חברי 'ההגנה'. המסע הוסווה כטיול של ה'פועל', מימיה אחת לכל 4 אנשים! כרגיל, התאחרה היציאה לדרך, (עד שהתאספו הגברים מכל העמק למקום הריכוז, בדשא הדרומי, אצלנו) ושמש גבוהה – כבר 'תפסה' אותנו בעליה הקשה. אז התעלף המפ"ן (מפקד הנפה) שכינויו, שלא בפניו, היה 'אף על פי', בגלל מממדי אפו, שכיסה כמעט את פיו.
זכור לטוב מקום זה מימי מלחמת העצמאות. ערביי הכפר שמסביב למבצר, שהיתה להם יד בהצתת צינור הנפט בימי המאורעות – עזבוהו ואנשינו התבצרו ברמה, היכו מכה רבה בעירקים שניסו לכבשו מחדש. כאן הוצבו 'הנפולינאציקים' – תותחי השדה הקטנים-העתיקים, לאחר שהדפו את הסורים מהדגניות, והרעישו את ריכוזי העירקים שעברו את הירדן מערבה והדפום חזרה למזרחו. (פרטים על כך בספר חטיבת גולני – 'אילן ושלח').
אחר כך היינו מציינים במשפחה בר-מצוה של הילדים גם ע"י טיול ברגל ל'כאוכב'. האב עם הבן הבכור. האח הגדול עם האחיות – לבדם בהגיעם למצוות והבנים הצעירים עם כיתותיהם בביה"ס.
לא מזמן הסתיימו החפירות ב'כוכב הירדן' בו 'חשפו אחד המבצרים הצלבניים המושלמים והיפים ביותר שנתגלו עד כה'.
המבצר נקרא בצרפית – 'בלוואר' – מראה יפה או נוף יפה. כידוע, היה זה אחרון מבצרי הצלבנים שנפל בידי צלאח א-דין, שניצח על המצור שנמשך כשנה וחצי (ינואר 1189).
בכל אלה חסרה לי הנקודה היהודית.
אמנם מצאנו כתוב: 'סוברים שפה מקומה של גרופינא. עליה היו משיאים משואות להודיע לישובים היהודים סביב, זמן ראשי חודשים ומועדים' (וילנאי), אולם היתה זו סברה בלבד.
ב'קדמוניות' – רבעון לעתיקות א"י וארצות המקרא, המופיע בהוצאות 'החברה לחקירת א"י ועתיקותיה, ירושלים, בחוברת א' תשכ"ט מופיע מאמרו של מאיר בן דב על 'החפירות במצבר הצלבני בכוכב הירדן'. בו באים פרטים מרובים על תכנית המבצר והמבנה שהוא 'מלכת מחשבת של ארכיטקטורה צבאית' ודברים נוספים רבי עניין.
כיודע, אחת הבעיות במקום זה – כ-300 מ' מעל פני הים וכ-500 מ' מעל עמק הירדן – הם המים.
'אספקת המים של המבצר היתה מבוססת בעיקר על אגירת מי-גשמים.
בשעת החפירות נמצאו שברים של עמודים ואבנים מבניינים אחרים שהשתמשו בהם פעם שניה לבנייה וביניהם נמצא 'משקוף מאבן-בזלת, שחקוקים עליו מנורות, ארון קודש ושופר, ולידם כתובת בעברית' ועוד שברי בזלת ועליהם דגמים מעולם הצומח המוכרים משרידי בתי הכנסת בגליל מהמאות השלישית והרביעית לספירת הנוצרים.
ואמנם בסקר שערכו החופרים בסביבה, במרחק קילומטר מדרום-מזרח למצודה, מסביב למעיין נמצאו שרידי הישוב היהודי, שבו עמד בית הכנסת, שבאבניו השתמשו בנאי המבצר. 'במקום זה שכנה, כנראה, העיירה היהודית – 'כוכבא'. כך נקרא המבצר בימי הביניים והוא שנשתמר בשם הערבי – 'כאוכב'.
כך התקרבה אלינו רמת כוכב-הירדן, גם מבחינת נוחות הגישה בכביש החדש וגם מבחינה יהודית.
ודאי נבקר שם בקרוב ולא פעם.
ישעיהו פונדק
אשדות יעקב איחוד, 11/9/1970 - יומן מס' 441