למה לפונדקים גאוות משפחה?

מתוך WikiName
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מסיבת בני דודים של משפחת פונדק, בבית של משהלה ודליה 1990, תשרי תשנ"א.

למה לפונדקים גאוות משפחה?

אולי חיפוי להרגשת נחיתות?
נכתב כתגובה ל"האשמה" של רבקה'לה ולאיק
כי המשפחה באשדות "חושפת" "גאוות משפחה" יתרה.

השאיפה הבסיסית להיות פועל[עריכה]

נדמה כי אין סיבה להרגשה כזו, הלו השאיפה הבסיסית היתה להיות פועל בארץ ישראל. להיות גרגיר בתוך לבנת בנין הארץ, ודבר זה הושג. להיות פועל עובד כפים-טוב, זאת היתה בתקופת הבראשית-האישית-המטרה. היא כמעט הושגה. להיות פועל קבוע בפרס מסוים ולא פועל-נודד ממקום עבודה למשנהו, הושג זמן קצר לאחר העלייה. פעול רגיל היה מקבל 17.5 גרוש (של לירה אנגלית) בעד יום עבודה ופועל קבוע 25 גרוש. להיות פועל בנין "שחור" – לא בעל מקצוע, התממש בקבוצת הבניין של קיבוץ גבעת חיים בחדרה. בנינו אז בסוף 1933 וראשית 1934 את שכונת-הנהגים בחדרה. אחר כך סולל כבישים בכביש חיפה תל-אביב מול מושב אליכין התימני, ההולך ונבנה. (הלבישיני אמא כשרה... ושלחיני אלי עמל; נמתחו כבישים כרצועות תפילין.. ובנך אברהם עם הסוללים – כך נדמה לי שר שלונסקי). בחדרה עצמה, כביש ראשון בחולות, ברחוב הראשי בואכה גן-שמואל, בקטע מול קולנוע "חוף", שהוקם שם אחר כך. זכורני, תושב עולה מאמריקה, מוציא דלי מים מהמקרר ומחלק מים קרים לסוללים, הרגשת פועל בעבודות-יסוד.

יש בזה יותר הודייה[עריכה]

אחר-כך שנתיים ורבע מגויס לפעילות בנוער העובד. השנה, שנת המאורעות 1936, ראשיתה במזכירות הנוער העובד, ביקורים בסניפם ומחציתה השניה בסניף ירושלים. טיפול חלקי בבעיות מקצועיות של הנערים ובעיקר ריכוז הפעולה בקבוצות החינוכיות. משם עם צילה לגשר. למרות המאורעות – ימים קסומים. גם עבודת סלילה בנהריים, הולדת מנחם ז"ל והמעבר לדלהמיה – אשדות. אולי גאוות המשפחה כי "הולך" לנו, כי ביסוד טוב לנו אולי מתוך תחושת אופטימיות בסיסית, כי יהיה טוב. אם כאשר היא גאה על הילד שלה, אין בזה שלילה כלפי ילדים אחרים. את הקרוב לה היא משבחת ומהללת, מבלי משים "מחזקת" גם את עצמה, כנראה. ואולי עוד מרכיב – התבונה. החכמה, משבח אדם את נכדו, על כי הוא נבון. מקיש מדבר על דבר, משתמש במקום הנכון ובהרכב נכון במילה, במושג שרכש זה מקרוב. היש בזה משום גאווה? אולי יש בזה יותר הודייה, כי כך עולים הדברים. כשם שאדם רואה צרות של אחרים, משתתף בצערם ושמח שלא בקרוביו פגעו. יש צורך טבעי לספר במיוחד, בבלתי רגיל, או שנדמה שהוא כך, אצל ילד שלך, או נכד, או קרוב משפחה. נכון יש בזה משום פיאור עצמו, בעקיפין, בלא יודעים ולפעמים ביודעין. יש בזה משום חיזוק מעמדך החברתי כביכול, אם כי לא הוא המניע לסיפור שבחי יחידים במשפחה.

הראשון מחברי הקיבוץ הלומד הנדסת בניין[עריכה]

נכנס אח צעיר לחדרך בגבעת חיים , באחת משנותיה הראשונות לאחר יום עבודה בפרדסים בסביבה, והוא רק חצי שנה ארץ ואומר לך: הקיבוץ, לצורך הבנייה שלו יהיה זקוק למהנדסים משלו, אהיה מהנדס בניין. אתה נדהם, חושב שקרה משהו לאחיך הצעיר, המוכשר. כיום היו אומרים "אסטרונאוט" ואז: נתבלבל לו משהו במחשבה, על חייו בקיבוץ. במציאות: אותו אח הולך לקיבוץ צעיר יותר, עובד 10 שנים בבניין ונשלח אחר כך ע"י המזכירות הארצית של התנועה הקיבוצית, להיות ראשון מחברי הקיבוץ הלומד הנדסת בניין, וכעבור שנים, כשהוא כבר מהנדס קשיש – בן ששים, נשלח על ידי הטכניון לבדוק וללמוד מהניסיון בארה"ב בעיות בנייה של תחנות-חשמל אטומיות. היש כאן מקום לסיפור שבחי-משפחה? לגאוות משפחה? – נדמה כי יש.

החיים מורכבים יותר[עריכה]

מקרה אחר, קרן פורד בארה"ב מזמינה מדי שנה קבוצת אנשים מארצות שונות, איש אחד מכל ארץ, כדי לעשות להם הכרה קרובה יותר עם ארה"ב. סה"כ 20 – 30 נבחרים. מישראל נבחר בן משפחה שלנו, לא מאשדות. האיש הצעיר – רופא מוכשר. נפגש גם עם נשיא ארה"ב לשעבר ואישתו, השואלת בעצתו למדוויה והוא מייעץ לה להתרחץ ביום המלח. המותר לספר על כך? היש בזה גאוות משפחה?

פעם חשבנו: להיות פועלים יהודים - זאת המטרה הגדולה והעיקרית. יתכן שכך הוא. בינתיים התברר או נלמד שהחיים מורכבים יותר ודרושים גם מורים, רופאים, כימאים, פיזיקאים, טייסים, מהנדסים בתחומים שונים; חוקרי בעיות חברה וכלכלה, מתכננים, בנוסף למקצועות הבסיסיים. כל בעלי המקצועות הללו מופיעים במשפחה – מותר לראות בכך, משפחה המשתלבת במציאות החיים הישראלית וממלאת בהם תפקידים חיוביים. מותר לחוש סיפוק-מה והרגשה טובה (גאווה אולי), כי כך עולים הדברים.

עשירים המקורות רחוקים ונסתרים[עריכה]

יש כמובן קווי אופי, גנים, בהדגש שונה באותה משפחה, בקרב אחים מאותם הורים. יש מי החושב לאט ושקול ויש מי החושב מהר (פזיז אפילו); יש שקט ויש רעשני; בעולם הישן היו מוסיפים אח עשיר ואח עני; אח מצליח ואח מתלבט והגוונים הם שונים ומרובים, יותר מאשר גווני הירוק (שבעים גוונים לירוק ויש אומרים ארבע מאות ויותר סוגי גבינה). אמר כבר מי שאמר לכל עשב יש ניגון משלו, לא כל שכן כל אדם ואדם. קשה לדעת סיבות אפיו המיוחד; שלא לדבר על מראה-פניו, שנדמה לנו כי אנחנו יודעים למי במשפחה דמיונם. עשירים המקורות רחוקים ונסתרים.

ישעיהו
באר-שבע, שבט תשמ"ב
פברואר 1982