מכתב למנחם - הנמצא בארץ ישראל
בני היקר, אהובי מנחמק'ה שתאריך ימים
מנחם, מנחם, מנחם עברו כמעט 3 שבועות מאז נסיעתך מאתנו למקום אליו שאפת. במשך 4 שנים מלאות נדדת בדרכים, תוך קור ורעב, לא ישנת על מצע כראוי ומרוב סבל חלית. סחבת קורות עץ מעבר לכוחותיך, כדי להגיע למקום שהוא קדוש ויקר לך, ואחרי עמל רב עזר לך האל והגעת לשם. שייתן לך האל בני האהוב מנחמק'ה, בואך יהיה במזל ובאושר. שתהיה בריא ואיתן, שתבוא רפואה שלמה והחלמה לאבריך. שלבי המר לא יצטרך להתפלץ מחולייך. שמרגע הגיעך בשלום תבריא ושבמקום צער תהיה לי נחת ממך בני אהובי מנחמק'ה.
שתדע מן ההתחלה שהגיעה תקופה חדשה בחייך. קודם במשך זמן רב חיפשת דרך איך להגיע לשם ולא השגחת על בריאותך ולא חסת על כוחותיך. עבדת קשה מכפי יכולתך מה שהזיק לך. כעת, בני האהוב תדאג שלא תעבוד קשה ותבין שהחכם בשכלו ניצב גבוה יותר מהגיבור בכוחו. לכן, ראה מנחמק'ה שלי, שאתה רחוק מהורים, אחים , אחיות וידידים, דם משותף אינו מים, וכל קרוביך רחוקים ממך. קודם האל ישמור ואח"כ אתה בעצמך צריך להישמר, שלא כפי שנהגת בעבר.
עליך לאכול לשובע, לישון כראוי, להבין שהגיע הזמן שתשמור על עצמך, ושהאל יעזור לך בזה. שמחתי מאד, בני יקירי, שכתבת לי שקנית לך מיטה טובה, שתשמש אותך בבריאות. שלא תחלה. היתה לי עגמת נפש גדולה כשדאגתי במחשבותיי שאינך ישן על מצע ראוי. כן דאגתי בקשר לנסיעתך באנייה, חששתי שלא תרגיש בטוב ולכן צמתי. תודה לאל שנסיעתך עברה בשלום ותודה רבה לך ילדי האהוב שמיד שלחת את המברק שהגעת בשלום.
עוד לא עבר חודש מאז נסיעתך ולא היה רגע ששכחתי אותך. גם את מכתבך, תודה לאל קבלנו מהר. אני מבקשת ממך יקירי שתכתוב לנו לעיתים קרובות, שחיוך המתוק יתחלף בכתיבה שלך על הניר, על כל דבר. נדמה לי שרק בגלל זה הייתי רוצה להיות עשירה, כדי שתוכל לכתוב לנו מכתב כל יום, זה היה מחזיק אותי בחיים.
אני כואבת כל יום, על שלא הרשיתי לעצמי להסתכל היטב בגופך כשהייתי מחליפה לך בגדים. לא ידעתי שיבוא יום שתהיה מעבר לים, רחוק ממני ולא אוכל לראותך. שאוכל לפחות לשמוח בכתיבתך. לא עובר רגע מבלי שאבקש את האל על חייך ובריאותך. בלילה, במיטתי הוא הזמן המתאים לבכייתי. אולי זה טיפשי, אולם כך מרגיש לבי ואיני יכולה לעזור לעצמי. אני מבקשת ממך בני יקירי מנחמק'ה שתשמור על עצמך ותעריך עצמך כראוי, כפי שבקשתי ממך בעת פרידתנו אצל שלמה מנדלסון (משם היתה יוצאת המכונית לתחנת הרכבת) והתנשקנו פעם אחרונה, ואתה מהרת לעגלה.
אני מבקשת ממך פעם נוספת, שתאכל בזמן ולשובע, לישון בזמן, שתנוח כראוי. לא ללכת להתארח יותר מדי. יותר טוב לקרוא ולכתוב, ללמוד ערבית, קצת צרפתית. כשבאים לארץ שאין יודעים את שפתה, מרגישים לא טוב. תצחק לי אפילו, בני יקירי, שאני כותבת לך זאת, כי אתה חושב שאתה יודע הכל יותר טוב ממני. אולם, אני כותבת לך כל זאת מלבה של אמא. בשבת, כשתהיה עייף מעבודת כל השבוע, קום נא מוקדם והתפלל, לסעוד ואחר הארוחה לשכב לישון.
את כל בגדיך, אפילו שאינם רבים, תשתמש בהם תוך בריאות, תחלק ל- 3 חלקים, בגדים לימי חול, לשבת ולימים טובים. כי לא יפה ללבוש בשבת את בגדי החול. יקירי שלא תכעס שאני מדריכה אותך. בתור אמא אני לוקחת לי את הרשות לכתוב לך. אני חושבת לשלוח לך ע"י יוסף יאבלון את יתר בגדיך, שתשתמש בהם בבריאות. הכינותי לך חולצה שחורה, יפה לימי חג. תמיד שמחתי בחולצה שחורה שנראית בה טוב מאד. החולצה מאטלס שחור. וודאי תכתוב לנו כשתקבל את 3 החולצות שהיו אצל חייצ'ה. כעת בני היקר, תכתוב לנו לעיתים קרובות, גם על ענייניים פעוטים. תכתוב לפחות גלויה לדוד פייבל, לדוד שכנא, לדודה חנה הם כולם ראויים לכך.
הייה בריא ומאושר מנחם יקירי.
אמך הנושקת לך אלף פעמים, את כל אבריך.
פועה פונדיק
דרישת שלום לבבית לסוניה. פעם אחרת אכתוב אליה בנפרד.
יבניאל, כ"ז אייר תר"ץ. מאי 1930.
תורגם מיידיש ע"י ישעיהו נוב' 98