מכתב תשובה לאמא - פועה-לאה 1929
אמא אהובה ויקרה!
אני מודה לך מאד על מכתביך המיוחדים. כל יום שאני מקבל מכתב מהבית, אני שוב אתכם בבית, בחנות, ביום ובלילה, הרגשת בית טובה. אולם מיד אחר כך עולה הרגשה מדכאה – הכל כפי שהיה! נראה שכלום לא השתנה. אתם לא כותבים על כך, אולם אני מתאר לעצמי. קשה לי ואיני יכול להשלים עם כך…
הנה אמא, מכתביך סובבים על אותו ציר. טוב, את אוהבת את מנחמקה, את מאד אוהבת אותו. אולם האם יכולה להיות אהבת-אם בלתי משתנה בגיל 7 – 13 – 18 ו- 25 שנים? ישנן אמהות שמרוב האהבה חונקות את ילדיהן. אהבה זקוקה למידה וביטוי לפי הזמן. מנחם הוא כבר בן 25 (אם חסרים כמה חודשים אין זה משנה). הייתי רוצה ודאי שיהיה בבית על ידך ושאת תאמרי לו איך לחיות. אולם הוא כבר עצמאי בנכר, כפי שאת מכנה זאת, ורוצה בעצמו לעצב את חייו. למה את רוצה דווקא גלויה מדי שבוע?!
אני כותב לעיתים קרובות, אם את תובעת זאת ממני, אני יכול קיים זאת, אולם זו תהייה בשבילי סתם חובה. אני כותב לך זאת, שאיני רוצה לדבר על עצמי, כי אם במחשבה על ילדי המשפחה שלנו. זוהי הדרך לכולם. אנו חיים בזמן בו הילדים נהיים עצמאיים מוקדם. אם באמת אוהבים אותם, יש להבינם ולעזור להם בדרכם. אהבתך פוגשת בינתיים (אם לא תקבל ביטוי אחר שוב תתקל) דלת סגורה. שני הצדדים באי שביעות רצון, אהבת אם וילדיה תוך לבבות שבורים. האם - אשמה כאן! הבן אינו יכול אחרת, מוכרח לחשוב ולנהוג כך. האם צריכה להבין ולעזור, אז תוכל לתת לו ללמוד מניסיון חייה…
את צריכה להיות שבעת רצון, כי אצלנו הוא עניין כשר – ארץ ישראל. הרי קורים מקרים גרועים יותר. הלוא גם את צריכה לצפות אל העתיד. מה שצריך לקרות, למה שזה יקרה נגדך, כי זה יכול לקרות בהסכמתך, ובשביעות רצון של כולנו?! אני מאמין שתוך כמה שנים (קשה לקבוע 2 – 3 – 5) נהיה כולנו פה, צריך הלוא להתכונן לכך?
כשאני חושב על רבקה יש לי הרגשה קשה. אמרתי זאת בעבר וכזאת דעתי גם כעת, בידינו קלקלנו את חיי הבת. היא גדלה נערה יפה, אולם מה היא יודעת? מתי תלמד עוד? אני חושב עליה, להביא אותה הנה, אולם היא צריכה עוד ללמוד. היא צריכה לקרוא, לכתוב ולהתכונן לחיים. לעומת זה בהקשר לבנימין, אני רוצה להביאו הנה בהקדם, חבל על כל חודש. כאן יוכל להמשיך בלימודיו וגם ללמוד לעבוד (הוא ילמד בכפר ילדים). לכשיסיים שם ירכוש השכלה ויהיה בעל מקצוע. בלי להרגיש הוא יסתגל לאקלים. שיישאר בבית איני רואה בזאת כל תכלית בשבילו. בעוד שנה כשיסיים את לימודיו בבית הספר היסודי, יסתובב ברחוב ובמה שלא יעסוק, כשיבוא הזמן הוא יצטרך לעזוב להכשרה, להגיע לארץ ישראל ולהתחיל מהתחלה.
אמא אם את באמת אוהבת את ילדיך ודואגת להם, עליך להסתכל אל העתיד ולהכין את בנימין ורבקה לנסיעה. חבל על כל שבוע. גם הוא מבקש זאת, הביני אותו, כדי שיהיה שבע רצון ויודה לך. כבר התחלתי בהכנות לכך וזה יסתדר בקרוב.
איני זקוק לכסף, אל תחשבי על כך. אני בריא בהחלט, ומקווה לא לחלות בקדחת בקיץ זה. אני עובד ושבע רצון. מה שלום חנה ומשהל'ה? כבר שאלתי על כך כמה פעמים ולא קבלתי תשובה. מה שלום שפרה והדוד אלתר? דרישת שלום לבבית לפייבל ומשפחתו, לשיינע ומשפחתה וילדיה, לרבקה ויתר קרובינו.
חג שמח וזכרי נא בקשתי בקשר לבנימין.
היי בריאה.
בנך הנאמן
מנחם.
יבניאל, כ"ז אייר תר"ץ. מאי 1930.
תורגם מיידיש ע"י ישעיהו פונדק נוב' 98