מנדל פהאנר מסמיאטיץ'

מתוך WikiName
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
גבולות המנדט הבריטי בארץ ישראל כפי שנקבעו בועידת סן-רמו

מנדל פהאנר מסמיאטיץ'
מאת ישעיהו פונדק

שנות העשרים של המאה ה- 20 . בשנת 1920 אושר בסן-רמו שבאיטליה, בועידת המדינות המנצחות במלחמת העולם הראשונה, המנדט (תפקיד, רשות) לאנגליה על ארץ ישראל, לנהל אותה ולעזור במימוש הצהרת בלפור: הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל.
בסמיאטיץ', עיירת הולדתי, (שבין ביאליסטוק לבריסק – בה נחתם הסכם השלום בסוף המלחמה), ואני כבן 9, מתקיימת אסיפת-עם גדולה בבית הכנסת הגדול, המלא ודחוס יהודים ורבים עומדים בחוץ, גם ילדים, ביניהם גם אני, מקשיבים (בלי רמקול) לנואמים המברכים על גודל השעה והתקווה לגאולה. תחושת שעה גדולה לעם ישראל ובתוכם ליהודי סמיאטיץ'. בין הנואמים מעל "הבימה" גם אבא ז"ל. איני רואה אותו, אולם שומע את דבריו וקולו הערב מתנגן באזני. היה חם בלב.
גברה הפעילות למען "הקרן הקיימת לישראל", בסיסמה "גאולה תתנו לארץ",ו"הארץ לא תימכר לצמיתות". לרכוש את אדמת ארץ ישראל בשביל עם ישראל, שתהיה קרקע להתיישבות עולים. לחזור לימי קדם, עת עם ישראל ישב בארצו וחי מפרי אדמתו.

הקופסא הכחולה של קק"ל שהייתה תלויה בכל בית ציוני בגולה


אחד המכשירים לפעילות בשביל קק"ל – קרן קיימת לישראל, הייתה הקופסא הכחולה, שבחזיתה מפת ארץ ישראל, ובדופן העליון שלה – חריץ להכנסת מטבעות לתוכה – תרומה לגאולת הקרקע. מדי ערב שבת, לפני הדלקת הנרות, היה נוהג במשפחות רבות, להכניס מטבע או כמה מטבעות של כסף לקופסא הכחולה; פעמיים בשנה היו עובדים זוגות של בני נוער ומריקים את הקופסאות. רושמים את הכספים שתרמה כל משפחה. וועדת קרן הקיימת הייתה מטפלת בעניינים ומעבירה ללשכה המרכזית בוורשה, בירת פולין, את כספי התרומה; מקבלת משם את פנקסי לוח השנה שהייתה קק"ל שולחת לתורמיה. היה זה לוח צנוע בגודל ¼ עמוד של ספר רגיל. על השער הפנימי של הלוח הייתה רשימת התורמים הגדולים לקק"ל. ביניהם הופיעה השורה: מנדל פהאנר (מסמיאטיץ') לונדון - 1,500 לירות שטרלינג. סכום נכבד מאד באותם ימים.
בשבילי הייתה זו שורה חשוב מאד. לוח קרן הקיימת המגיע לכל ארצות התפוצה בהן חיים יהודים, מספרים כי מנדל פהאנר – תושב לונדון שבאנגליה, שמוצאו מעיירתי סמיאטיץ', תרם תרומה נכבדה לקרן הקיימת לישראל. הייתי גאה בכך. שנים רבות היו מופיעים בלוחות קק"ל עיירתי בשמה ואזרחה העשיר הנדיב. לאחר כמה שנים נודע לי כי יש עוד יהודי מסמיאטיץ', המפורסם בתפוצות עם ישראל והוא רבי גדליה מסמיאטיץ', מחסידיו של ר' יהודה חסיד, שעמד בראש העולים מאירופה לא"י בשנת 1700, שהגיעו לאחר ייסורים רבים לא"י. כעבור כמה שנים יצא ר' גדליה לארצות אירופה לאסוף עזרה למען העולים וכתב את החוברת המפורסמת "שאלו שלום ירושלים".

העירה סימיאטיץ' כפי שנקלטה במצלמתו של ירדן פונדק בעת מסעו לפולין ב- 1998


עברו שנים רבות, שנות דור ויותר – 40 שנה. השנה 1961. כבר עברו קרוב ל- 30 שנה לעלייתי ארצה בגיל 22 בקירוב. אני כבר בעל משפחה בקיבוצי אשדות יעקב "איחוד", עם רעייתי שתחיה בבריאות, יש לנו 4 ילדים שהצעיר ביניהם בן 11 שנים. ביולי 1961 נשלחתי כחבר מפלגת פועלי א"י, להיות פעיל בבחירות להסתדרות העובדים הכללית בא"י, במושבה כרכור. וזאת לדעת: כרכור הייתה המושבה היחידה בארץ, בה היה רוב במועצת הפועלים למפ"ם – מפלגת הפועלים המאוחדת, מיסודם של הקיבוץ המאוחד ואנשי פועלי ציון שמאל – יריבתה של מפא"י. ראש המועצה המקומית במושבה היה אברהם ש' - חבר מפא"י. כאמור נשלחתי לכרכור לעזור בבחירות, לנסות שגם מועצת הפועלים בה תחזור להשפעת מפא"י.
יום אחד הוזמנתי ע"י יו"ר המועצה המקומית לתה של מנחה. הגעתי קרוב לשעה 5 לפנות ערב לביתו של אברהם ש'. הייתה שם אורחת מחו"ל, מלונדון – אשה מרשימה בשנות יובלה. עשה הכרה בינינו: חבר קיבוץ והאורחת. להפתעתי הגדולה הייתה זו בתו של מנדל פהאנר מסמיאטיץ', שעשה חיל בלונדון… מרוב תדהמה כמעט ששותקתי. לאחר שסיפרתי לה שגם אני יליד סמיאטיץ', ביקשה, והעלו ממרתף הבית תמונה גדולה של אביה וראיתי גם את דמותו המרשימה של גבר יהודי, שהיה גיבור ילדותי. מתברר שמשפחת פהאנר הם קרובים של משפחת ש' ובת המשפחה הגיעה לביקור קצר בא"י.
האין איזה קסם בפגישה שכזו?
בשורה נפלאה הגיעתני בשהותי בכרכור – קיבלתי טלפון מקיבוץ מרחביה, בה חיה בתנו יחידתנו היקרה, כי לה ולחברה לחיים נולדה בכורתם, ולנו נכדה ראשונה, רנית שמה בישראל. והייתה לרון ולשמחה במשפחתנו.
אגב, באותן בחירות להסתדרות בכרכור זכתה מפלגת פועלי א"י ברוב קולות.
ובקיץ שנה זו - 1998, ביקר עם מסע בני כתתו לפולין, גם נכדנו היקר, ירדן בן ה – 18. במסעם עברו בעיירתי סמיאטיץ והביא גם צילומים משם. מרגש. ובת חברה שלנו מקיבוץ עין חרוד ביקרה ממש בעיירתנו וסיפרה לבתנו מקיבוץ מרחביה, כי לאחר ביקור בבית משפחתה בעיירתנו, ביקשה גם להיכנס לבית משפחת פונדק, סביה של דפנה אם רנית, בעיירה, ולא הירשו לה. ציינה שהבית צבוע כיום כחול.

עלון מס' 1072 15.01.99