סבתא חמודה שלי
סבתא חמודה שלי
סבתא צילה
בשבועיים האחרונים דיברתי את הדיאלוגים הקבועים שלנו עבור שתיינו.
בערב פסח היית ערנית למשך שלוש שעות ארוכות שאפשר הי ה לספר בהן המון סיפורים ואת בחרת מה את רוצה ומה מתאים. לפי מחוות והבעות פנים שאותן אני קוראת ומבינה מאז שהייתי ילדה קטנה. חזרת להיות הנסיכה של אבא עם הזקן הגדול והיפה, וכל שאר הסיפורים שבשנים האחרונות השתדרגו ונעשו יותר טובים.
למעשה רוב החיים שלך היו קשים, לפחות החלק שאני זוכרת ומכירה. סבתא גדולה, עם מילים קטנות ורכות. אישה עם עוצמה רגשית חזקה, שעם השנים בגוף הלכה והצטמקה, וההפסקות בין הסערות גדלו מאד.
למדתי ממך טריטוריאליות רגשית, שהייתה שונה מהשוויוניות של רוח התקופה. הרבה דברים שאמרת לי רק במשך החיים התחלתי להבין. כמו 'הביקורים שלך נותנים לי חיים' - רק כשנולדו לי ילדים הרגשתי לראשונה שאלו דברים אמיתיים.
מגיל חמש אני מבלה אצלכם ימים רבים. אני מצטרפת אליך לאפיית עוגיות במאפיה כשהתנור עוד חם אחרי שהלחם נאפה. את נעזרת בי לבקש קצת קמח או ביצה, מחברה אחרת שאינך בטוחה בתשובתה, מהבעת פנייך אני מבינה אם נכון לקבל ואולי גם להתפעל מעוגית של אחרת, או שהיא בעייניך מוקצה. אני סופגת את צרות העין והקנאה. מגלה שאת רוב הזרמים והרחשים אני לא מבינה. אבל לי את היית 'המקום הבטוח' בו אני מתקבלת בהצפה של אהבה. לסיפורים שלי את מאד מקשיבה. מכירה לפרטים את כל הילדים איתם אני גדלה, בקיאה בתקוות ובהצלחות, מנחמת על האכזבות והדחיות. בטוחה שתמיד אני הכי יפה וחכמה - בכזאת עוצמה, שבאותו רגע גם אני ממש מרגישה ומאמינה.
את מסכימה לי להצטרף לביקור היומי אצל 'מנחמ'קה'. את קפוצה ובכעס מנקה ומשקה את החלקה, עומדת בשקט דקה, ובדרך חזרה לאט לאט מעט מתרפה. אבל זעם האין אונים יוצא מול ישעיהו בערב בריבים קשים. במיטה אני כאילו ישנה.
בכוחות משותפים, במאור פנים וברוחב לב הייתם מקבלים אורחים. סבא שואל ומסביר הסברים, עוזר לך להגיש את העוגיות שהכנת או אולי צ'יפסים עבים וסלט.
סבא ישעיהו שלאחר מותו לפני תשע שנים, את התגעגעת עליו געגועים עזים, סיפרת איך התפעלו שהוא נושא אותך על כפיים. לפעמים כשהגעתי לביקורים לא צפויים בלילות מאוחרים שמעתי אותך זועקת עליו בכאב נורא 'ישעיהו, ישעיהו' אבל הוא כבר לא בא. את היית לבד עם הכאבים הגדולים של כל האובדנים, הידועים והחסויים. עד שהגיעה השיכחה המבורכת וכבר לא היו זיכרונות, רק הווה ורגשות. הקמטים מעט התיישרו, כששאלתי אותך עם עכשיו בלי זיכרונות יותר קל, ענית לי בחיוך 'אני לא זוכרת איך היה אחרת'.
סבתא שלי מתוקה, נתת לי מתנה גדולה, להיות איתך בשעתך האחרונה, לימדת אותי איך המוות בא, נתת לי ללוות אותך מתרחקת ונרגעת מהחיים, מכל המאבקים הבלתי נסבלים....
את טמונה בתוכי, אוהבת ומחממת אותי מבפנים, נותנת לי כוח להמשך החיים....
נכדתך רנית