פגישות עם חזירי בר

מתוך WikiName
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
חזירי בר

פגישות בשדה עם חזירי הבר

ענין חזירי-הבר בסביבתנו, עלה עם גידול הבננות. נכון יותר לומר: חזירי-הבר עלו אלינו מגאון-הירמוך לטעום בננה ירוקה, לנבור בין השורשים בשטחי המטע, אשר סביבות "האקוואדוקט" – (מוביל המים של משקנו – עוד בטרם היות המוביל הארצי) ובשטחי הצפון הרחוק שלנו אז.
מדובר היה על מתיחות חוט מחושמל מסביב למטע, כנגד המחבלים; ואף נעשו ניסיונות דוגמת הגדרות בחלקות המרעה – הזרוע לעדר החולבות. כנראה שהניסיון לא הצליח. עור עבה לחזירי-הבר. ניסו אז לפזר גרביים מיוזעות בקצוות המטע: יריחו חזירי-הבר את ריח זיעת רגלי-אדם. במחילה מכם, ויסתלקו. איני זוכר בדיוק, אם לא נעשו הניסיונות הפוך. ואולי נוכחו חזירי-הבר, כי אין בבננות ירוקות ה"ויטמינים" הדרושים להם. על-כל –פנים, בעיית התכסיסים, נגד חזירי-הבר – ירדה מעל הפרק.
אין זאת אומרת כי נעלמו החזירים מסביבתנו. הייתי פוגש את סימניהם בבוץ בבריכות-הדגים המרוקנות ממימהן, לאחר משלוח הדגים. יכולת לראות שרשרת שקעים של טלפיהם שסועי-הפרסה ובעיקר את מקום המרבצים, שלאחר אמבטיות-בוץ –לילית.
עד שהגיעה הפגישה הראשונה – במפתיע. היה יום שבת חורפי, נעים שמש, הכול מסביב ירוק-רחוץ. בשעות בוקר מאוחרת יצאנו לטייל אל בריכות-הדגים בקרבת הירמוק. המטיילים: אבא ושני ילדיו הצעירים והחמודים, הקטן והשמנמן בן-השבע והרזה והגבוה בן-עשר עולם ומלואו לפניך במישור המזרחי של המשק. החל מטרקטורים במוסך, תפוזים במעלות בית-החרושת למיצים. צפורים, עצים ופרחים – בדרך. יורד – במורד לבריכות הדגים. כאן הכלניות, קוצים פורחים, סוף, חלוקי-נחל, צפרי-מים, כשהשלדג חום-הראש וכחול הכנף בראשם. והעיקר – מתקרבים לבריכות, לשיא ההנאה – לחתירה במשוטי הסירה בבריכה ופיזור האוכל לדגים.
לקחנו את המשוטים בחצר המשאבות. משוט אחד לכל ילד, והתחלנו לפסוע על הסוללה שבין הבריכות הראשונות. והנה קול יריות לא רחוק מאתנו באות מלמעלה, לכיוון הסוף והדקל הבודד, בצד המערבי בפינה הדרומית של בריכת האימון הקטנה, שבקצה הסוללה המזרחית שלה אנו נמצאים. "מי זה יורה שם?" כאן נמצאים אנשים"! צעקתי אל כמה אנשים שרצו למעלה על שפת המורד ורובים בידיהם. הילדים היו מבוהלים, אך הוסיפו להסתכל לכיוון היורים והיריות. - חזירי-בר, חזירי-בר! צעקו שני הילדים בבת-אחת. ואמנם, מבין הסוף, אשר בקרבת הדקל ממול, הגיחה חיה אימתנית, בגודל עגל בינוני-מגושם, חזיר-בר ענק, שחור-עור, רץ פצוע, כשקילוח דם אדום באמצע גופו, לכיוון מחסן הדגים, בא אל תוך הסבך על שפת "אצבע הירמוך", המשקיפה את בית-המשאבות – לכיוון דרום ל"ג'ונגל", נמלט מרודפיו.
הציידים שהוזמנו להשיג את חזירי הבר – לא הצליחו הפעם. היתה זו פגישה ראשונה לנו, עם חזיר-הבר שעבר במרוצה לעינינו, במרחק פחות ממאה מטר מאתנו. המשכנו דרכנו, לפי התכנית, ירדנו לסירה העמוסה שקי-כוספה (אוכל לדגים). הילדים חתרו קצת במשוטים שייטו את הסירה. פיזרנו את האוכל על פני המים. אך לא היתה שלוות השייט מיהרנו לחזור הביתה לצהריים – לספר לאמא על הפגישה עם חזיר-הבר.