כל מעיני בי ליום אשר בו תדרוך שוב כף רגלי על אדמתה

זרובבל, חופשיה ונורית החביבים שלום וברכה.

עברו כבר שבועות אחרים, אשר לא כתבי אליכם ולא קבלתי מכם מכתב. באותו הזמן, לפני שבועיים, קבלתי את היומן מגשר וכשהעיפה רבקה עינה בו מצאה רשום על אודות התאונה שאירעה את ישעיהו בעבודתה. נשברה עצם בידו הימנית מאי-זהירות, שקבל מכה מיד המכונה. הנני מתנחם את עצמי ובטוח אני שבקרוב תרפא היד ותשוב לאיתנה.
בשבוע שעבר קבלנו שוב יומיים מגשר ובם אין זכר על אודות התאונה. הנני מתנחם שבוואדי אין שום סכנה וחשש סכה. מובן שהדבר ידוע רק לי ולרבקה. באותו היום הרצתי גלויה לישעיהו, חושב אני, אשר רק אחרי שבועות מספר תהיה לו האפשרות לכתב ביד. התאפקתי ולא חפצתי להרעיש עולמות ולכתוב אליך בגין זה, כי הלא רק תאונה היא.
בחפצי לנגוע במכתב זה שוב על עניין עלייתנו. כפי התכנית שכתבתי אליך במכתבי הקודם. הנקודה העיקרית כאן היא, אם יש על ידך או על ידי ישעיהו:
1. לבוא אל ועדת הקיבוץ בבקשת השתדלות של דרישה בשבילנו, כי הלא מקרוב באתם אליהם.
2. האם יש סיכויים כי היה וימלאו את בקשתכם?
3. כמה זמן יימשך העניין עד קבלת הדרישה?

אינני חוזה בכוכבים על אודות המצב בארץ. יהיה טוב נקבל ונהיה שבעי רצון. אם יהיה רע אז גם כן לא נסוג אחור. כי אין מקום יותר קרוב אל לבנו ואלינו מאשר הארץ ארצנו. כל מעיני בי ליום אשר בו תדרוך שוב כף רגלי על אדמתה. בגלויתי לפני שבועיים אליך כתבתי כי קופיטה עולה ארצה ועל ידו שלחנו חליפות לנורית וכן למנחמל'ה. השתדל נא לקבל ממנו את החבילה, אומרים כי יש מקרים, אשר חבילות הנשלחות על ידי הזדמנויות אינן נמסרות לידי בעליהם. קבל וכתוב מיד.
מה שלום נורית? הוי כמה תלהט נפשי ללחץ אותה אל לבי! מה שלום חפשיה? זה כבר לא כתבת אלינו ד"ש במו ידך. אצלנו אין חדשות כתבו מיד.

בחבוקים ובנשיקות
אבא משה
ד"ש לכם מאמא, סבתא רבקה וגדעון.
לוטה כאן מכתב הדוד.

14.2 (השנה לא כתובה סביר שמדובר ב- 1938)