כתבה על השיר: הבדלים בין גרסאות בדף
| (12 גרסאות ביניים של אותו משתמש אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
| + | [[File:1955.png|שמאל|ממוזער|500px|בחזית מימין לשמאל: [[ישעיהו פונדק]], [[דפנה פונדק]], [[מנחם פונדק]]. מאחור: יגאל דר (וולודרסקי) ומוטי רביד (רדז'ינסקי). הצילום סמוך לזמן שבו נכתב השיר נורית.]] | ||
| + | [[File:201.jpg|שמאל|ממוזער|500px|שייקה פייקוב]] | ||
| + | [[File:202.jpg|שמאל|ממוזער|500px|נורית דובשני]] | ||
<p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"> | <p dir="rtl"; style="font-size:20px; color:black"> | ||
| − | '''על השיר נורית''' | + | '''על השיר נורית'''<BR> |
עמיתתי למערכת העלון, אירית גל, היתה זו שהסבה את תשומת לבי לכך ששניים מבניה של אשדות, מנחם פונדק ז"ל ושייקה פייקוב, יבדל לחיים ארוכים, חיברו בשנות החמישים מספר שירים משותפים (פונדק מילים, שייקה לחן) שבנסיבות אחרות יכולים היו להפוך לשלאגרים של ממש, אלא שברבות השנים עמוסות המאורעות, נשכחו השירים וצללו לתהום הנשיה, ואנחנו כאן כדי לנסות ולהציל משהו. <BR><BR> | עמיתתי למערכת העלון, אירית גל, היתה זו שהסבה את תשומת לבי לכך ששניים מבניה של אשדות, מנחם פונדק ז"ל ושייקה פייקוב, יבדל לחיים ארוכים, חיברו בשנות החמישים מספר שירים משותפים (פונדק מילים, שייקה לחן) שבנסיבות אחרות יכולים היו להפוך לשלאגרים של ממש, אלא שברבות השנים עמוסות המאורעות, נשכחו השירים וצללו לתהום הנשיה, ואנחנו כאן כדי לנסות ולהציל משהו. <BR><BR> | ||
| שורה 9: | שורה 12: | ||
<B>יצירה משותפת</B> | <B>יצירה משותפת</B> | ||
<BR> | <BR> | ||
| − | שייקה פייקוב, דן שומרון ואברמיק זקצר שחלקו חדר משותף בשכונת בית הספר. גם מנחם פונדק היה חלק מהחבורה, למרות שגר בחדר נפרד. "שרנו, ניגנו, כתבנו. היינו חבורה מאד מלוכדת ויצירתית", מתאר שייקה. | + | שייקה פייקוב, דן שומרון ואברמיק זקצר שחלקו חדר משותף בשכונת בית הספר. גם [[מנחם פונדק]] היה חלק מהחבורה, למרות שגר בחדר נפרד. "שרנו, ניגנו, כתבנו. היינו חבורה מאד מלוכדת ויצירתית", מתאר שייקה. <BR> |
| − | שנת 1957. צהרי יום שישי. מנחם פונדק ושייקה פייקוב מגיעים לחופשה מהצבא. הראשון חניך בקורס טיס, השני מ"כ בנחל. הם יושבים בחדרה של ידידתם נורית דובשני- נערה אשדותית כבת 18 בת להורים ייקים, ממושקפת, בעלת עיני תכלת ושער מקורזל. ברקע- תוכנית רדיו פופולרית שהיא מעין תחרות כתיבה: תמלילן כותב מילים, חברו מחבר מוזיקה, ותוך עשרים דקות השיר מוכן. שיר כזה, במידה ועובר את הסף, מזכה את כותביו בפרס מיוחד: פירסום מעל גלי האתר. שייקה חושב לעצמו 'זו לא חכמה, גם אנחנו יכולים'. פונדק המוכשר משרבט על נייר מספר שורות מחורזות אודות הנערה היושבת בקרבם, שייקה מתלהב, ובתוך עשרים דקות מתחבר לו לחן, וכך הופך 'נורית' ללהיט שבהמשך הוקלט ואף בוצע ברדיו על ידי הזמרת עליזה קאשי (עד כה לא נמצא העתק מאותו שידור או הקלטה כלשהי). דפנה מן ממרחביה, אחותם של מנחם ז"ל שלמה ודודו, זוכרת שהשיר בוצע גם על ידי אחד מצוותי ההווי של הנח"ל, ששייקה היה האקורדיוניסט שלהם. <BR> | + | שנת 1957. צהרי יום שישי. מנחם פונדק ושייקה פייקוב מגיעים לחופשה מהצבא. הראשון חניך בקורס טיס, השני מ"כ בנחל. הם יושבים בחדרה של ידידתם נורית דובשני- נערה אשדותית כבת 18 בת להורים ייקים, ממושקפת, בעלת עיני תכלת ושער מקורזל. ברקע- תוכנית רדיו פופולרית שהיא מעין תחרות כתיבה: תמלילן כותב מילים, חברו מחבר מוזיקה, ותוך עשרים דקות השיר מוכן. שיר כזה, במידה ועובר את הסף, מזכה את כותביו בפרס מיוחד: פירסום מעל גלי האתר. שייקה חושב לעצמו 'זו לא חכמה, גם אנחנו יכולים'. פונדק המוכשר משרבט על נייר מספר שורות מחורזות אודות הנערה היושבת בקרבם, שייקה מתלהב, ובתוך עשרים דקות מתחבר לו לחן, וכך הופך 'נורית' ללהיט שבהמשך הוקלט ואף בוצע ברדיו על ידי הזמרת עליזה קאשי (עד כה לא נמצא העתק מאותו שידור או הקלטה כלשהי). [[דפנה מן]] ממרחביה, אחותם של מנחם ז"ל שלמה ודודו, זוכרת שהשיר בוצע גם על ידי אחד מצוותי ההווי של הנח"ל, ששייקה היה האקורדיוניסט שלהם. <BR> <BR> |
| + | |||
| + | <B>גיבורת השיר</B> <BR> | ||
'גיבורת השיר' (בעל כורחה) היא נורית פז, דובשני, (האיור של מתי עמלי המוכשר) היום בת 81 ומשהו, שמתגוררת בישוב אורנית מעבר לקו הירוק. היא אם לשלושה וסבתא לשישה נכדים ונין אחד. רק בימים האחרונים נודע לה שיש שיר הקרוי על שמה, | 'גיבורת השיר' (בעל כורחה) היא נורית פז, דובשני, (האיור של מתי עמלי המוכשר) היום בת 81 ומשהו, שמתגוררת בישוב אורנית מעבר לקו הירוק. היא אם לשלושה וסבתא לשישה נכדים ונין אחד. רק בימים האחרונים נודע לה שיש שיר הקרוי על שמה, | ||
| שורה 16: | שורה 21: | ||
והיא מלאת התרגשות. 'מעולם לא שמעתי את השיר, היא אומרת, ולא היה לי מושג ירוק מתי נכתב ועל ידי מי', היא אומרת בפליאה. | והיא מלאת התרגשות. 'מעולם לא שמעתי את השיר, היא אומרת, ולא היה לי מושג ירוק מתי נכתב ועל ידי מי', היא אומרת בפליאה. | ||
| − | חברתה הטובה חדוה מלמוד (ששלחה לה מאוחר יותר את תווי השיר ומילותיו) מופתעת לא פחות ממנה. לעומתן, יש בין בני אשדות שיודעים וזוכרים, ואפילו מסוגלים לזמזם את מילות השיר והמנגינה הנשכחת. הדגים זאת היטב בטלפון, האח בני פייקוב הגר בבלפוריה, שהפך בשנים האחרונות לצייר מצליח וגם שרה בארי שניגנה את התוים על הפסנתר הביתי שלה. | + | חברתה הטובה חדוה מלמוד (ששלחה לה מאוחר יותר את תווי השיר ומילותיו) מופתעת לא פחות ממנה. לעומתן, יש בין בני אשדות שיודעים וזוכרים, ואפילו מסוגלים לזמזם את מילות השיר והמנגינה הנשכחת. הדגים זאת היטב בטלפון, האח בני פייקוב הגר בבלפוריה, שהפך בשנים האחרונות לצייר מצליח וגם שרה בארי שניגנה את התוים על הפסנתר הביתי שלה. <BR> |
| − | באמצע שנות החמישים, מאמצת נורית את זכרונה, גרנו 'בשכונת בית ספר' (כנראה המבנה בו מתגוררים היום העובדים מתאילנד) וכשמישהו לא הסתדר עם שכניו לחדר היה מקובל להחליף חדרי שינה. למיטב זכרוני גרתי בחדר עם שתי בנות (מאיה ועוד מישהי שאני לא זוכרת). | + | באמצע שנות החמישים, מאמצת נורית את זכרונה, גרנו 'בשכונת בית ספר' (כנראה המבנה בו מתגוררים היום העובדים מתאילנד) וכשמישהו לא הסתדר עם שכניו לחדר היה מקובל להחליף חדרי שינה. למיטב זכרוני גרתי בחדר עם שתי בנות (מאיה ועוד מישהי שאני לא זוכרת). <BR> |
| − | + | שייקה בגלל איזו סיבה, הסתכסך עם חבריו לחדר ועבר לגור בחדר של הבנות. למדנו ב'בית ירח' עם המחנך מרדכי שלו (דודו של הפובליציסט מאיר שלו ואביה של הסופרת צרויה שלו). קראנו לו 'שלו' על שום השלווה הסטואית שניחן בה. באותה תקופה החליט מנחם פונדק ללמוד בגרות, דבר שאז לא היה | |
| − | 'הורה עמק הירדן' הושמע מאוחר יותר (גם לכך לא נמצאו עד כה סימוכין) על ידי צמד העמרנים ופס הקול סיפק השראה למוזיקת ריקודים סוחפת. בהמשך כתב הצמד את 'שיר הלוחם' שחובר בשנת 1954 ולא ידוע מה עלה בגורלו, ויש נוספים (כמו "הורה הפועל") שטרם הגיעו לידינו. דפנה מן זוכרת שהשירים 'הורה הפועל' ובעיקר 'הורה עמק הירדן' הושרו בזמנו בארועים חגיגיים והיו שהציעו להפוך את 'הורה עמק הירדן' למעין המנון של העמק. | + | מקובל, ובגלל לחץ חברתי נאלץ להסתלק מהחדר ועבר לגור בחדר הבנות. אני זוכרת אותו יושב על מזרון ולומד כל הלילה. בוקר אחד קמתי להסעה לבית ירח. מנחם, שבא מכיוון המקלחת נפל על האבנים נחבל והתעלף. הוא בדיוק עמד ערב גיוס לטיס, ועשה לי תנועה שיחתוך לי את הגרון אם אספר זאת לחברה... כמובן שלא סיפרתי. מאוחר יותר יצאתי לקורס אחיות אותו סיימתי בהצלחה ועבדתי במקצוע עד צאתי לפנסיה. את אשדות עזבתי ב-61. <BR> |
| + | באותה תקופה הכרתי את בעלי ונישאנו. גרתי הרבה שנים בשכונת נוה עוז בפ"ת והיום בישוב אורנית. הקשר שלי עם אשדות נשמר, בעיקר בזכות בת כיתתי, חדוה מלמוד, שהיא הדבק המאחד של המחזור. חדוה היתה ספורטאית מצטיינת בעיקר בריצות קצרות. המאמן האישי שלה היה עמיצור שפירא - דמות אייקונית שנרצח באסון מינכן. למרות מרחק השנים מצהירה נורית: אשדות בשבילי היא בעיקר זכרונות ילדות, מהן לא ניתן להתנתק. תרצה או לא- בראש אתה תמיד נשאר בן משק. | ||
| + | <BR><BR> | ||
| + | <B>צמד היוצרים</B> <BR> | ||
| + | חזרה לצמד פייקוב-פונדק. עיון מדוקדק יותר באסופת השירים שכתבו במהלך שנות החמישים, מלמד שלא היה זה השיר הראשון של צמד היוצרים הצעיר המוכשר, וכי פעילותם המשותפת החלה מספר שנים קודם, עם השיר האלמותי 'הורה עמק הירדן' שחובר ב-1953, כאשר השניים בני 16 בסך הכל, שהפך להיות השיר המולחן הראשון של שייקה פייקוב וראה אור במהדורה חגיגית של 'במעלה' שהיה אחד מעיתוני הנוער העבריים הראשונים. ייחודיותו של כתב העת, היתה בכך שנכתב ברובו על ידי בני הנוער, ונערך ונמכר על ידם. <BR> | ||
| + | שייקה, 'הורה עמק הירדן' הושמע מאוחר יותר (גם לכך לא נמצאו עד כה סימוכין) על ידי צמד העמרנים ופס הקול סיפק השראה למוזיקת ריקודים סוחפת. בהמשך כתב הצמד את 'שיר הלוחם' שחובר בשנת 1954 ולא ידוע מה עלה בגורלו, ויש נוספים (כמו "הורה הפועל") שטרם הגיעו לידינו. דפנה מן זוכרת שהשירים 'הורה הפועל' ובעיקר 'הורה עמק הירדן' הושרו בזמנו בארועים חגיגיים והיו שהציעו להפוך את 'הורה עמק הירדן' למעין המנון של העמק. <BR> <BR> | ||
| − | <B>שייקה ואשדות</B> | + | <B>שייקה ואשדות</B> <BR> |
| − | "מאשדות יש לי זכרונות טובים", מספר שייקה, שהגיע לאשדות יעקב עם משפחתו ב-1945 מבית הספר החקלאי 'מקווה ישראל'. מורתי הראשונה היתה יהודית מאור, אחריה יהודית גרדי שהיתה 'המורה של חיי', ולצערי עזבה את אשדות אחרי הפילוג. | + | "מאשדות יש לי זכרונות טובים", מספר שייקה, שהגיע לאשדות יעקב עם משפחתו ב-1945 מבית הספר החקלאי 'מקווה ישראל'. מורתי הראשונה היתה יהודית מאור, אחריה יהודית גרדי שהיתה 'המורה של חיי', ולצערי עזבה את אשדות אחרי הפילוג.<BR> |
| − | אם יש מישהו שאני באמת מתגעגע אליו, אומר שייקה, ולצערי כבר לא איתנו זה דן שומרון (להלן דני) שהציל את החיים שלי, ומעשה שהיה כך היה: היו בריכות דגים בג'ונגל סמוך לבקורה ליד אגם נהריים. מאחר שהיה די משעמם בחופשים, ירדתי לא פעם לעזור לדייגים עם הסירות. יום אחד ירדתי לשם עם דני. הגעתי לאזור הירמוך שם היה מחסן של הדייגים בו הייתי בן בית. פתאום מבין השיחים הגיחו שני ערבים, שכנראה באו לגנוב דגים, ואיך שראו אותי, קטן הקומה, הניפו אותי באויר ורצו לכיוון הירמוך. עוד בטרם הספקת להבין מה קורה, הופיע דני שעמד לא רחוק וצפה בנעשה. דני, שהתגלה כטקטיקן מעולה, הגיח בשניות לשפת הירמוך והחל להאבק בשנים, ותוך שהוא נאבק בהם, הוא מסמן לי לברוח. פתחתי בריצה מהירה לעבר הקיבוץ ובעוד אני מטפס, אני מבחין בו מרחוק מכה בהם באגרופיו ללא רחם. עד שהגעתי למעלה הוא כבר היה לידי והגענו יחדיו לקיבוץ. אז הבנתי כמה דני חזק וטקטיקן וידעתי שיגיע רחוק. בעיקר אהבתי אצלו את הדיבור השקט, המנהיגותי, שנסך המון ביטחון. נורית זוכרת את דני כספורטאי מוכשר וגמיש שהצטיין בכדורסלן וגם בהתעמלות קרקע. כינויו היה 'פרד' על שום עקשנותו ודבקותו במטרה. | + | אם יש מישהו שאני באמת מתגעגע אליו, אומר שייקה, ולצערי כבר לא איתנו זה דן שומרון (להלן דני) שהציל את החיים שלי, ומעשה שהיה כך היה: היו בריכות דגים בג'ונגל סמוך לבקורה ליד אגם נהריים. מאחר שהיה די משעמם בחופשים, ירדתי לא פעם לעזור לדייגים עם הסירות. יום אחד ירדתי לשם עם דני. הגעתי לאזור הירמוך שם היה מחסן של הדייגים בו הייתי בן בית. פתאום מבין השיחים הגיחו שני ערבים, שכנראה באו לגנוב דגים, ואיך שראו אותי, קטן הקומה, הניפו אותי באויר ורצו לכיוון הירמוך. עוד בטרם הספקת להבין מה קורה, הופיע דני שעמד לא רחוק וצפה בנעשה. דני, שהתגלה כטקטיקן מעולה, הגיח בשניות לשפת הירמוך והחל להאבק בשנים, ותוך שהוא נאבק בהם, הוא מסמן לי לברוח. פתחתי בריצה מהירה לעבר הקיבוץ ובעוד אני מטפס, אני מבחין בו מרחוק מכה בהם באגרופיו ללא רחם. עד שהגעתי למעלה הוא כבר היה לידי והגענו יחדיו לקיבוץ. אז הבנתי כמה דני חזק וטקטיקן וידעתי שיגיע רחוק. בעיקר אהבתי אצלו את הדיבור השקט, המנהיגותי, שנסך המון ביטחון. נורית זוכרת את דני כספורטאי מוכשר וגמיש שהצטיין בכדורסלן וגם בהתעמלות קרקע. כינויו היה 'פרד' על שום עקשנותו ודבקותו במטרה. <BR> <BR> |
חבר נפש נוסף שאיננו, אומר שייקה, היה מיכאל'ה דיין - אקודיוניסט מחונן וצנוע, בעל אצבעות עדינות וזריזות, שיכול היה לנגן שעות על שעות (הריקודים היו נמשכים מעשר בלילה ועד שלוש לפנות בוקר )מבלי להתעייף. המורה שלו לאקורדיון היה יהודה אופנהימר שאחרי כמה שעורים הצהיר שאין לו יותר מה ללמד אותו... | חבר נפש נוסף שאיננו, אומר שייקה, היה מיכאל'ה דיין - אקודיוניסט מחונן וצנוע, בעל אצבעות עדינות וזריזות, שיכול היה לנגן שעות על שעות (הריקודים היו נמשכים מעשר בלילה ועד שלוש לפנות בוקר )מבלי להתעייף. המורה שלו לאקורדיון היה יהודה אופנהימר שאחרי כמה שעורים הצהיר שאין לו יותר מה ללמד אותו... | ||
| − | כאשר אני מגיע לבית הקברות של אשדות הכל עובר לי בראש, ואני מתקשה להבין איך הוא מת צעיר כל כך. | + | כאשר אני מגיע לבית הקברות של אשדות הכל עובר לי בראש, ואני מתקשה להבין איך הוא מת צעיר כל כך. <BR> |
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| + | ואלה שלא נשכחו, הם שיריו המופלאים, המתובלים ברגש ובהומור, של מנחם פונדק ז"ל שנספה בתאונת טיסה ב-1964 בעת שהיה מפקד קורס נווטים, והותיר אישה שני ילדים (השני נולד חודשיים לאחר מותו). במאי 2016 הולחן השיר 'עפיפונים' שכתב מנחם פונדק, לטובת התוכנית 'אלה האחים שלי' (שירי נופלים) ששודרה בגל"צ, בביצוע מרגש מאד של רב"ט שלו אדרי. גירסה נוספת לשיר 'עפיפונים' הולחנה ובוצעה בידי תום פינסקי מאפיקים. את שתי הגירסאות ניתן למצוא ביוטיוב. <BR> <BR> | ||
| − | + | אבנרון <BR> | |
| − | + | עורך עלון אשדות יעקב איחוד, 14.4.2021 | |
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
גרסה אחרונה מ־16:58, 13 באפריל 2021
על השיר נורית
עמיתתי למערכת העלון, אירית גל, היתה זו שהסבה את תשומת לבי לכך ששניים מבניה של אשדות, מנחם פונדק ז"ל ושייקה פייקוב, יבדל לחיים ארוכים, חיברו בשנות החמישים מספר שירים משותפים (פונדק מילים, שייקה לחן) שבנסיבות אחרות יכולים היו להפוך לשלאגרים של ממש, אלא שברבות השנים עמוסות המאורעות, נשכחו השירים וצללו לתהום הנשיה, ואנחנו כאן כדי לנסות ולהציל משהו.
הקול מעט צרוד ומחוספס, אבל זה אותו שייקה פייקוב (83), המוזיקאי המחונן, שבימים אלה מתנהל קמפיין ברשתות החברתיות, הקורא להעניק לו (ובצדק) את פרס ישראל בשל תרומתו הייחודית לזמר העברי. 'נשארתי אותו שייקה' אומר האיש מעברו השני של קו הטלפון, שלפני מספר שנים לקה בארוע מוחי קשה, ממנו הוא משתקם בהדרגה. פייקוב מתגורר כיום בקיבוץ משמר השרון (שם גרה אחת מבנותיו) מעורה היטב בנעשה סביבו והזיכרון צלול למדי. מאשדות יעקב של לפני ואחרי הפילוג יש לו זכרונות טובים והוא מתגעגע בעיקר לשני חברי ילדות שכבר אינם: דני שומרון, הרמטכ"ל ה-13 של צה"ל ומפקד מבצע יונתן, ומיכאל'ה דיין האקורדיוניסט המחונן, שנשוב אליהם בהמשך.
יצירה משותפת
שייקה פייקוב, דן שומרון ואברמיק זקצר שחלקו חדר משותף בשכונת בית הספר. גם מנחם פונדק היה חלק מהחבורה, למרות שגר בחדר נפרד. "שרנו, ניגנו, כתבנו. היינו חבורה מאד מלוכדת ויצירתית", מתאר שייקה.
שנת 1957. צהרי יום שישי. מנחם פונדק ושייקה פייקוב מגיעים לחופשה מהצבא. הראשון חניך בקורס טיס, השני מ"כ בנחל. הם יושבים בחדרה של ידידתם נורית דובשני- נערה אשדותית כבת 18 בת להורים ייקים, ממושקפת, בעלת עיני תכלת ושער מקורזל. ברקע- תוכנית רדיו פופולרית שהיא מעין תחרות כתיבה: תמלילן כותב מילים, חברו מחבר מוזיקה, ותוך עשרים דקות השיר מוכן. שיר כזה, במידה ועובר את הסף, מזכה את כותביו בפרס מיוחד: פירסום מעל גלי האתר. שייקה חושב לעצמו 'זו לא חכמה, גם אנחנו יכולים'. פונדק המוכשר משרבט על נייר מספר שורות מחורזות אודות הנערה היושבת בקרבם, שייקה מתלהב, ובתוך עשרים דקות מתחבר לו לחן, וכך הופך 'נורית' ללהיט שבהמשך הוקלט ואף בוצע ברדיו על ידי הזמרת עליזה קאשי (עד כה לא נמצא העתק מאותו שידור או הקלטה כלשהי). דפנה מן ממרחביה, אחותם של מנחם ז"ל שלמה ודודו, זוכרת שהשיר בוצע גם על ידי אחד מצוותי ההווי של הנח"ל, ששייקה היה האקורדיוניסט שלהם.
גיבורת השיר
'גיבורת השיר' (בעל כורחה) היא נורית פז, דובשני, (האיור של מתי עמלי המוכשר) היום בת 81 ומשהו, שמתגוררת בישוב אורנית מעבר לקו הירוק. היא אם לשלושה וסבתא לשישה נכדים ונין אחד. רק בימים האחרונים נודע לה שיש שיר הקרוי על שמה,
והיא מלאת התרגשות. 'מעולם לא שמעתי את השיר, היא אומרת, ולא היה לי מושג ירוק מתי נכתב ועל ידי מי', היא אומרת בפליאה.
חברתה הטובה חדוה מלמוד (ששלחה לה מאוחר יותר את תווי השיר ומילותיו) מופתעת לא פחות ממנה. לעומתן, יש בין בני אשדות שיודעים וזוכרים, ואפילו מסוגלים לזמזם את מילות השיר והמנגינה הנשכחת. הדגים זאת היטב בטלפון, האח בני פייקוב הגר בבלפוריה, שהפך בשנים האחרונות לצייר מצליח וגם שרה בארי שניגנה את התוים על הפסנתר הביתי שלה.
באמצע שנות החמישים, מאמצת נורית את זכרונה, גרנו 'בשכונת בית ספר' (כנראה המבנה בו מתגוררים היום העובדים מתאילנד) וכשמישהו לא הסתדר עם שכניו לחדר היה מקובל להחליף חדרי שינה. למיטב זכרוני גרתי בחדר עם שתי בנות (מאיה ועוד מישהי שאני לא זוכרת).
שייקה בגלל איזו סיבה, הסתכסך עם חבריו לחדר ועבר לגור בחדר של הבנות. למדנו ב'בית ירח' עם המחנך מרדכי שלו (דודו של הפובליציסט מאיר שלו ואביה של הסופרת צרויה שלו). קראנו לו 'שלו' על שום השלווה הסטואית שניחן בה. באותה תקופה החליט מנחם פונדק ללמוד בגרות, דבר שאז לא היה
מקובל, ובגלל לחץ חברתי נאלץ להסתלק מהחדר ועבר לגור בחדר הבנות. אני זוכרת אותו יושב על מזרון ולומד כל הלילה. בוקר אחד קמתי להסעה לבית ירח. מנחם, שבא מכיוון המקלחת נפל על האבנים נחבל והתעלף. הוא בדיוק עמד ערב גיוס לטיס, ועשה לי תנועה שיחתוך לי את הגרון אם אספר זאת לחברה... כמובן שלא סיפרתי. מאוחר יותר יצאתי לקורס אחיות אותו סיימתי בהצלחה ועבדתי במקצוע עד צאתי לפנסיה. את אשדות עזבתי ב-61.
באותה תקופה הכרתי את בעלי ונישאנו. גרתי הרבה שנים בשכונת נוה עוז בפ"ת והיום בישוב אורנית. הקשר שלי עם אשדות נשמר, בעיקר בזכות בת כיתתי, חדוה מלמוד, שהיא הדבק המאחד של המחזור. חדוה היתה ספורטאית מצטיינת בעיקר בריצות קצרות. המאמן האישי שלה היה עמיצור שפירא - דמות אייקונית שנרצח באסון מינכן. למרות מרחק השנים מצהירה נורית: אשדות בשבילי היא בעיקר זכרונות ילדות, מהן לא ניתן להתנתק. תרצה או לא- בראש אתה תמיד נשאר בן משק.
צמד היוצרים
חזרה לצמד פייקוב-פונדק. עיון מדוקדק יותר באסופת השירים שכתבו במהלך שנות החמישים, מלמד שלא היה זה השיר הראשון של צמד היוצרים הצעיר המוכשר, וכי פעילותם המשותפת החלה מספר שנים קודם, עם השיר האלמותי 'הורה עמק הירדן' שחובר ב-1953, כאשר השניים בני 16 בסך הכל, שהפך להיות השיר המולחן הראשון של שייקה פייקוב וראה אור במהדורה חגיגית של 'במעלה' שהיה אחד מעיתוני הנוער העבריים הראשונים. ייחודיותו של כתב העת, היתה בכך שנכתב ברובו על ידי בני הנוער, ונערך ונמכר על ידם.
שייקה, 'הורה עמק הירדן' הושמע מאוחר יותר (גם לכך לא נמצאו עד כה סימוכין) על ידי צמד העמרנים ופס הקול סיפק השראה למוזיקת ריקודים סוחפת. בהמשך כתב הצמד את 'שיר הלוחם' שחובר בשנת 1954 ולא ידוע מה עלה בגורלו, ויש נוספים (כמו "הורה הפועל") שטרם הגיעו לידינו. דפנה מן זוכרת שהשירים 'הורה הפועל' ובעיקר 'הורה עמק הירדן' הושרו בזמנו בארועים חגיגיים והיו שהציעו להפוך את 'הורה עמק הירדן' למעין המנון של העמק.
שייקה ואשדות
"מאשדות יש לי זכרונות טובים", מספר שייקה, שהגיע לאשדות יעקב עם משפחתו ב-1945 מבית הספר החקלאי 'מקווה ישראל'. מורתי הראשונה היתה יהודית מאור, אחריה יהודית גרדי שהיתה 'המורה של חיי', ולצערי עזבה את אשדות אחרי הפילוג.
אם יש מישהו שאני באמת מתגעגע אליו, אומר שייקה, ולצערי כבר לא איתנו זה דן שומרון (להלן דני) שהציל את החיים שלי, ומעשה שהיה כך היה: היו בריכות דגים בג'ונגל סמוך לבקורה ליד אגם נהריים. מאחר שהיה די משעמם בחופשים, ירדתי לא פעם לעזור לדייגים עם הסירות. יום אחד ירדתי לשם עם דני. הגעתי לאזור הירמוך שם היה מחסן של הדייגים בו הייתי בן בית. פתאום מבין השיחים הגיחו שני ערבים, שכנראה באו לגנוב דגים, ואיך שראו אותי, קטן הקומה, הניפו אותי באויר ורצו לכיוון הירמוך. עוד בטרם הספקת להבין מה קורה, הופיע דני שעמד לא רחוק וצפה בנעשה. דני, שהתגלה כטקטיקן מעולה, הגיח בשניות לשפת הירמוך והחל להאבק בשנים, ותוך שהוא נאבק בהם, הוא מסמן לי לברוח. פתחתי בריצה מהירה לעבר הקיבוץ ובעוד אני מטפס, אני מבחין בו מרחוק מכה בהם באגרופיו ללא רחם. עד שהגעתי למעלה הוא כבר היה לידי והגענו יחדיו לקיבוץ. אז הבנתי כמה דני חזק וטקטיקן וידעתי שיגיע רחוק. בעיקר אהבתי אצלו את הדיבור השקט, המנהיגותי, שנסך המון ביטחון. נורית זוכרת את דני כספורטאי מוכשר וגמיש שהצטיין בכדורסלן וגם בהתעמלות קרקע. כינויו היה 'פרד' על שום עקשנותו ודבקותו במטרה.
חבר נפש נוסף שאיננו, אומר שייקה, היה מיכאל'ה דיין - אקודיוניסט מחונן וצנוע, בעל אצבעות עדינות וזריזות, שיכול היה לנגן שעות על שעות (הריקודים היו נמשכים מעשר בלילה ועד שלוש לפנות בוקר )מבלי להתעייף. המורה שלו לאקורדיון היה יהודה אופנהימר שאחרי כמה שעורים הצהיר שאין לו יותר מה ללמד אותו...
כאשר אני מגיע לבית הקברות של אשדות הכל עובר לי בראש, ואני מתקשה להבין איך הוא מת צעיר כל כך.
ואלה שלא נשכחו, הם שיריו המופלאים, המתובלים ברגש ובהומור, של מנחם פונדק ז"ל שנספה בתאונת טיסה ב-1964 בעת שהיה מפקד קורס נווטים, והותיר אישה שני ילדים (השני נולד חודשיים לאחר מותו). במאי 2016 הולחן השיר 'עפיפונים' שכתב מנחם פונדק, לטובת התוכנית 'אלה האחים שלי' (שירי נופלים) ששודרה בגל"צ, בביצוע מרגש מאד של רב"ט שלו אדרי. גירסה נוספת לשיר 'עפיפונים' הולחנה ובוצעה בידי תום פינסקי מאפיקים. את שתי הגירסאות ניתן למצוא ביוטיוב.
אבנרון
עורך עלון אשדות יעקב איחוד, 14.4.2021