ורד פונדק

מתוך WikiName
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ורד בת השנתיים בידו האוהבות של סבא זרובבל - 1967


ורד פונדק נולדה ב- 1964 בעין חרוד איחוד, בתם של רחל זית ונחמן פונדק. נשואה לרן ידין גרים בקיבוץ גבע. אמא של איריס ידין, סיגל ידין ומתן ידין

מוישל'ה והציפור מפי סבא זרובבל (הסיפור המקורי)[עריכה]

מוישל'ה היה בין הגדולים בגן , והיה עוזר לעובדות לטפל בילדים שעברו מהגמולים , היה עוזר להושיב אותם ליד השולחנות, משגיח עליהם שיאכלו יפה והיה עוזר להביא את הכלים למטבח, שהעובדות לא יתרוצצו הלוך וחזור, ואחרי ארוחה , היה עוזר לטטא ולערוך מחדש את השולחנות והכסאות, גם במקלחת , היה עוזר לילדים החדשים לנהוג לפי הסדר המקובל בגן, אחרי הארוחה אהב לשבת על הספסל בחוץ ולשחק עם הכלבה לקי, זאת היתה כלבה חומה ארוכה ונמוכה כמו שרי ( הכלבה של יהודית ויהונתן).

שבת אחת אחרי שגמר לעזור בארוחת הצהריים יצא מוישל'ה החוצה ,ישב על הספסל וכשעברה לקי על ידו ניסה ללטף אותה בגבה, אך היא התחמקה ממנו והתחילה לרוץ לכיון חדר האוכל , מוישל'ה רץ אחריה, כמעט השיג אותה אך היא בכל זאת התחמקה ממנו וברחה הלאה לכיוון המכבסה, ושם הוא רדף אחריה לכיוון הבריכה, בית הכנסת, ליד המשכן לאמנות הוא חשב שהנה הוא משיג אותה אך היא הצליחה לברוח מוישל'ה התעקש לרדוף אחריה, לקי כל פעם הסתובבה לראות אותו והיתה ממשיכה לרוץ, כך רדף אחריה עד בית שטורמן דרך בית הספר עד חורשת תל יוסף ושם נעלמה בין העצים. מוישל'ה עיף ויגע התיישב לרגלי אחד העצים נושם ונושף.

פתאום הוא רואה לנגד עיניו סבא זקן, זקנו לבן וארוך ובידו מקל ארוך, סבא פונה אליו בחיבה ואומר לו, "מוישל'ה" מוישל'ה מתפלא מאין סבא יודע את שמו, סבא חוזר ואומר ,מוישל'ה תמיד כשהעובדות מספרות סיפור אתה אומר מה אתה רוצה להיות, כשמספרים על סנדלר אתה אומר שאני רוצה להיות סנדלה (לא גומר מילים) כשמספרים על נהג אתה אומר אני רוצה להיות נה כשמספרים על גנן אתה אומר אני רוצה להיות גנה .

תחליט עכשיו מה אתה רוצה להיות וזה יתקיים, חשב מוישל'ה וחשב וחשב ולא ידע מה להגיד, פתאום חלפה צפור על פניו ומוישל'ה אמר, אני רוצה להיות ציפו נופף סבא אליהו במקל, מוישל'ה הרגיש שיש לו נוצות, נופף בידיים והנה יש לו כנפיים וכל גופו מכוסה נוצות, פרש מוישל'ה את הכנפיים, התעופף מעלה ועמד על ראש העץ, מסתכל מסביב ונהנה, העיז והחל להתעופף מעל העצים, לא הרחק ממנו חלפו שתי ציפורים ושתיהן פרצו בצחוק, הביטו איזה ציפור בנעליים, הסתכל מוישל'ה וראה שהנעלים נשארו על רגליו, הוא הוסיף להתעופף ולהנות אך פתאום חלפה להקה שלמה של ציפורים ובצחוק גדול לעגו לו, הביטו איזה ציפור בנעליים, מוישל'ה נעלב מאד.

שוב פנה אליו סבא ושאל אותו, מוישל'ה מה קרה למה אתה עצוב כל כך, ענה מוישל'ה, אינני רוצה להיות ציפור כי הציפורים צוחקות ולועגות לי "ציפור בנעליים", אמר לו סבא אתה יודע מדוע? כי תמיד אומרות לך העובדות לגמור את המילים עד הסוף לא להגיד סנדלה אלא סנדלר לא להגיד נה אלא נהג לא ציפו אלא ציפור, אני נותן לך הזדמנות נוספת שתבחר מה אתה רוצה להיות, וזה יתקיים. חשב מוישל'ה וחשב ובסוף אמר: אני רוצה להיות שוב מוישל'ה ואז התעורר מוישל'ה וראה שהוא יושב לרגלי העץ בחורשת תל – יוסף והוא הבין שזה היה חלום.