לאה פונדק

מתוך WikiName
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

לאה פונדק נולדה באלונים ב- 1949 נפטרה ב- 2009. בתם של חווה קצן ובנימין פונדק. רעיתו של גיורא דישון, אמם של הילה דישון, אילת דישון, גדעון דישון, יובל דישון

ישעיהו – גיבור ראשי ברומן רחב יריעה[עריכה]


לאה פונדק
ישעיהו היה כמי שיחיה לעולם – ואם לא באופן פיסי – לפחות זכרו יחיה לעולם – ובעיני כגיבור ראשי ברומן רחב יריעה.
גיבור – כי כזה היה בקורותיו, בעמדותיו, בחייו ובמותו.
גיבור ראשי – כי הוא ניווט את חייו ועשה בחירות שוב ושוב.
ברומן ולא בספר היסטורי כי אישיותו המורכבת יכולה להיות מתוארת רק ברומן – בדרכים רבות, מנקודות מבט שונות, בעיני שחקנים שונים ומתפתחת לאורך ולרוחב העלילה.
וידוע לי שרב עבורי הנסתר מן הגלוי – כי כולנו מתגלים בחלקים שונים שלנו במקומות ובהקשרים שונים, וחלקים רבים ידועים רק לנו וגם יש חלקים שלא ידועים לנו כלל (יש לפעמים מי בסביבתנו הקורא אותנו טוב יותר מאתנו ורבים אחרים הבטוחים, בטעות, שהם כאלה). אכתוב רק מעט – כי בכל מקרה לא ניתן לתאר הכל – פכים קטנים מדמותו של גיבור ראשי ברומן רחב יריעה.

בשבילי ישעיהו היה בעיקר "דוד ישעיהו" אבל לא רק – כאדם וכאשה יכולתי לחרוג מעבר להקשר המשפחתי ולחוש במורכבותו יוצאת הדופן: דעתן ומקשיב, איש העולם ואיש משפחה, מחשיב יוקרה וצנוע, חייו צבועים בשכול ואין כמוהו לעודד אחרים, השכול בודאי נכח אך לא נתבע מחירו בגלוי. צמא דעת בכל תחום, קשור בקשרים מסועפים עם המון אנשים חוצי גיל, מין, ארץ, הקשר.

לא צריך לנחש שאיש כה מורכב איננו איש קל – האם הכביד?
האחווה בין שלושת האחים –שהקימו ביתם בארץ ישראל ואיבדו הורים אח ואחות בשואה – אחווה בין שלושה אנשים דומים ושונים העמידה לי מודל אפשרי (עובדה שעבד) וקצת בלתי אפשרי (כי יוצא דופן כל כך). הצעיר משלשתם – אבא שלי היה חזק ומאופק, אומר דעתו וסובלן אמיתי. זרובבל האמצעי – רוחני ושביר, מביע דעתו חרישית ובנועם אין קץ. ישעיהו הבוגר מכולם – פיסי מאד, סקרן, איש אשכולות, דומיננטי (ניסה ל"חנך" קצת את ההורים שלי?) ומפתיע שוב ושוב. הקשר ביניהם היה שקט ובטוח כמו מעט מאד דברים בחיים.

ישעיהו של שנות הששים (שנות הנעורים שלי) התפתח (קטונתי לשפוט אבל עצם הכתיבה כאן היא העזה מסויימת) לישעיהו של שנות התשעים וכמה שהיה רב פנים אז התעשר ונעשה רב פנים עוד יותר. אני לא אוהבת נוסטלגיה וכמעט נוטה להאמין שהיום יותר טוב מפעם – עם זאת אני לא יכולה להיות עוורת לעובדות מוצקות: קשרי שלושת האחים – קשרים שקטים, אמיצים, מעבר לכל האירועים יצרו יחסי דודים-בני דודים ויחסי בני דודים-בני דודים שפשוט הולכים ונעלמים. ורק אזכיר את הטיולים המוקפדים על כל הכללים לירמוך, לירדן וסביבותיהם – אהבה לטבע, לאשדות, לאנשים ולנו – בני אחיו.

בגלל הריחוק המסוים אני מרשה לעצמי לשרטט דיוקן שלא הייתי מעיזה לשרטט להורי – כי כשהקרבה גדולה ורואים מקרוב (תרתי משמע) הדברים מורכבים כך שלפעמים אפשר לאמר דבר רק בתנאי שבאותה נשימה אמרת גם את היפוכו. נדמה לי, מהמרחק שמתאפשר לי, אם כן – שישעיהו בחר אבל גם שלם מחיר אולי גבוה על בחירותיו. לדוגמא: בשנים מסוימות היה פעיל בנוער העובד – שליחות שבודאי בעיני חלק מן החברים נתפשה כעסקנות. בשל אותן שנים נדמה היה כאילו ישעיהו מתעקש לעשות עבודה גופנית כדי להוכיח משהו ואת אהבתו (דוגמאות להלן) לעבודת הרוח העביר לשעות הפנאי. על קצת מפעילויותיו ידוע לי ככלי שני אבל את המעט המכיל את המרובה שבשורות הבאות אני יודעת.
בנובמבר 1992 (ביובל למות הוריו – סבא וסבתא שלי – משה ולאה-פועה – כך ציין בראש הקטע המצולם), שלח לי ממנו ומצילה תדפיס של "לאה" – מאת עדין שטיינזלץ. הקטע שופך אור אחר על דמותה של לאה המקראית (אולי זכר ואולי לא שבילדותי נעלבתי עד עמקי נשמתי מהפסוק "ועיני לאה רכות" ולקחתי את זה מאד מאד אישי). הקשרים בין דורות, הסמליות שחיפש אולי, הקשר שבאמצעות הרוח, המילים, הדברים הנרמזים.

המתנות שנתן לתאומתי ולי באירועים שונים היו ספרונים מסדרת הקיבוץ המאוחד, תמיד עם הקדשה קצרה בכתב ידו המיוחד בשמו ובשם צילה:
- דליה רביקוביץ – "כל משבריך וגליך" – ובהקדשה – "ללאיק וגיורא היקרים – עם הלה" (חורף תשל"ג, ינואר 1973).
- ע. הלל – "הודיה" ובהקדשה – "ללאיק היקרה ללבנו – עם שובכם הביתה" (אשדות יעקב איחוד, אלול תשמ"ב, סוף אוגוסט 1982).
- משה טבנקין – "נגוהות אהבה ושכול" (ל"ג בעומר תשמ"ג, 1.5.1983) – האם נדרשה כאן הקדשה?
ל"ג בעומר ההוא (לא בתשמ"ג) היה היום העצוב ביותר – ויתכן שישעיהו בחר לבטא יגון זה בדרכו המיוחדת.
פכים קטנים לאיש ענק.